חקקי און . שטרי און , שטרות מזוייפין : ומכתבים . לשון ערבי הוא כמו מכתבין ( שהמ''ם חירק וכ''ף שוא ות' קמוצה ) בלשון עברי :

הוי . יש להתאונן על החוקקים הם סופרי הדיינים על כי המה חוקקים און ר''ל כותבים דבר שאינו הגון וכשר : ומכתבים . הדיינין עצמם המצוים לסופריהם לכתוב המה יצוו לכתוב דברי עמל :

החוקקים . ענין כתיבה :

הוי, שם הקריאה (שני פסוקים האלה נסמכים על פסוק ג', הוי החוקקים וכו' להטות מדין דלים וכו', אשאלכם, ומה תעשו ליום פקודה? החקקים, השופטים הניחו נימוסים של און, וההמון מכתבים של עמל כתבו : (ב) להטות, (המאמרים מגבילים החקקים חקקי און להטות מדין דלים, ומכתבים עמל כתבו להיות אלמנות שללם) , ר''ל הנימוסים האלה של און הניחו למען יוכלו להטות ע''י את הדלים מן דינם, והמכתבים של עמל כתבו שהם שטרות מזוייפים שעשו להם, שעי''כ יהיו אלמנות שללם, עשו להם שטרי חוב על בעל ואבי האלמנה והיתום, שעי''כ לוקחים את כל אשר להם ואת היתומים לוקחים לעבדים :

החקקים. מניחי הדתות והחקים נקראים מחקקים בכ''מ (דברים לג כא, לקמן לג כב, תהלות ם' ט', קח ט', משלי ח' טו, לא ח'), כי כל דבר שאינו מבורר לכל רק המצווה הדבר יודע טעמו נקרא חק, ולכן נקרא מניח החקים האלה מחוקק. ומכתבים בכבד, מפני שלא כל אחד יודע לזייף השטר רק עושהו ע''י סופרים הבקיאים במלאכת הזיוף לכן הוא פעל יוצא. ובארנו במק''א כי אָוֶן מורה הכח החפשי שלא במשפט, ובא לרוב על השתמשות באונו וכחו זה נגד חברו להעביר דינו. ועמל מציין יגיעת הנפש בדבר נגדיי לה וחטא בערכה, לכן השטרות המזויפות מכנה עמל, כי א''צ לזה און ועצמה, ולהטות מדין דלים מכנה און :

להטות . על ידי שטרות שקר את הדלי' מדין זכות הראוי להם :

להטות . מכתבם יהיה סיבה להטות את הדלים מן הדין הראוי להם : ולגזול . להעביר משפט האמת מן עניים : להיות . עי''ז תהיינה האלמנות שללם רצה לומר הרי כאלו הם בוזזים ושוללים את האלמנות והיתומים :

מדין, משפט. דין ומשפט שניהם מציינים ענין הבעלי דינים לפני השופט, כי זה הבדלם מן ריב, שמציין מצות ומריבות הבע''ד בעצמם. וההבדל בין דין ומשפט. הדין, הוא הטענות, או של הבע''ד, או השקפת השופט על טענותיהם זכיותיהם וחובותיהם. והמשפט מציין השקפת השופט על פסק הדין, ובא לרוב בדבר שמשפטו גלוי ומבואר. (עי' תהלות ט ט', קמ יג, איוב לו יז, ומש''ש). ע''כ אמר להטות מדין, ומוסיף גם לגזול משפט המבורר : שללם, יבזו. כבר בארתי למעלה (ח' א') ההבדל בין שלל לבז. ומציין פה בנפול הבעל על ידם, ידמו האלמנות בעיניהם כשלל הנשאר בעצמו מן הנופל במלחמה, ומהם יבוזו עולליהם לעבדים, כבוזז הבוחר מן השלל את הראוי אליו :

ליום פקודה . שיפקד הקב''ה עליכם עוניכם : שואה . לשון חורבן : על מי תנוסו לעזרה . הקב''ה אינו בעזרתכ' : ואנה תעזבו . את כל הכבוד אשר אתם קובצים מן הגזל כשתלכו בגולה :

ומה תעשו . כאומר אם אין כח ביד האלמנות והיתומים אבל מה תשיבו למקום ב''ה בעת יפקוד עליכם העון הזה : ולשואה . לעת תבוא עליכם החושך ממרחק וזהו מלך אשור : לעזרה . לעזור לכם : ואנה תעזבו . כשתלכו בגולה איה תעזבו ההון אשר אספתם בגזל הלא לא ישאר לא בן ולא בת :

פקודה . ענין זכרון כמו ותפקוד עלי עון האשה ( ש''ב ג ) : ולשואה . ענין חושך כמו אמש שואה ( איוב ל ) : על מי . כמו אל מי : ואנה . איה : כבודכם . כן יקרא העושר וכן עשה את כל הכבוד הזה ( בראשית לא ) :

ומה, אתם המרשיעים כ''כ מה תעשו ליום פקודה, הוא היום המיועד מאת ה' לפקוד על עונכם, ולא זאת לבד אלא ולשואה ממרחק תבא, כי היום הזה יש בו שני ריעתות, {{{א}}} שתהיה בו שואה שהיא צרה פתאומית שלא תדעוה תחלה לבקש הצלה ממנה, {{{ב}}} שתבא ממקום רחוק, עד שלא תרגישו מהות הצרה וענינה כלל על מי תנוסו :

יום פקדה, יום מוכן על גמול העון, שנת פקודתם (ירמיה יא כ''ג כ''ח), עת פקודתם (מ''ו נ') : שואה, חשך פתאומי (משלי א'). ועל מי, כמו אל מי, וכן הרמתה על ביתו (ש''א ב') :

בלתי כרע תחת אסיר . במקום אשר לא כרע ולא יבין אחד מכם שלא היה שם כריעת המרבץ שם באותו המקום תהיו אסורים כלומר חוץ מארצכם תאסרו וכן תירגם יונתן בר מן ארעכון אסירין תתאסרון : תחת . מקום כמו שבו איש תחתיו ( שמות טז ) : ותחת הרוגים יפלו . ובאותו מקום יפלו הרוגים :

בלתי כרע . במקום אשר לא כרע כריעת המרבץ שם באותו המקום יהיה אסיר רצה לומר חוץ מארצכם תאסרו : ותחת . ובאותו מקום יפלו הרוגים : ועוד ידו נטויה . להכות בהם בהיותם בארץ אויביהם :

בלתי . ענינו כמו לא : תחת . במקום כמו שבו איש תחתיו ( שמות יח ) :

בלתי כרע, המאמרים מגבילים על מי תנוסו לעזרה בלתי כרע תחת אסיר ואנה תעזבו כבודכם (בלתי כרע) תחת הרוגים יפלו, ר''ל כי ביום הרג רב, יש מבקש הצלת נפשו, וימסור א''ע ליד האויב למען יניחו בחיים, ויש מבקש הצלת כבודו, ואינו רוצה ליפול ביד אויב כאחד הריקים ובוחר יותר מות מחיים, כן אתם אם תבקשו עזרה והצלת נפשכם, אל מי תנוסו לעזרה, אין לכם שום עזר בלתי אם לכרוע תחת אסירים וליפול ביד האויב. ואם תבקשו הצלת כבודכם, אנה תעזבו כבודכם, ע''ז אין שום עצה, (בלתי אם לכרוע תחת ההרוגים אשר יפולו, כי בזה תעזבו כבודכם לזכר עולם בשדה המערכה, כגבור שחרף למות נפשו ויעזב כבודו לזכר בין החיים, (מעתה יתחיל לנבאות על אשור המרעיש ממלכות כי גם עליו תעבור כוס, ונפל בחרב לא איש ע''י זכות חזקיהו) :

כרע, מקור בדמות פעל עבר ענינו לכרוע. ואסיר, כמו אסורים ובא הכלל בל''י כמו ויהי לי שור וחמור : הרוגים יפלו. נטמן מלת אשר, הרוגים (אשר) יפולו :

הוי . כי עשיתי את אשור שבט אפי לרדות בו את עמי : ומטה הוא . זעמי . בידם של בני אשור :

הוי אשור וכו' . יש להתאונן על כי אשור יהיה השבט לעשות בהם אפי להכות ולרדות אותם : ומטה . הזעם מה שאני זועם על ישראל הוא ביד אשור למטה כי עי''ז יכה בהם כרצונו :

הוי אשור, (מאמר זה נמשך על פסוק זיי''ן, הוי אשור שבט אפי, והוא לא כן ידמה). הוי שם הקריאה, קורא לאמר הלא אשור הוא רק שבט אפי, הוא אין לו ממשלה מעצמו, רק אפי נתן בידו שבט המושל שע''י שחרה אפי על העמים נתתי בידו שבט להחריבם. ומטה, מוסיף לאמר, שגם השבט והממשלה שלו אינה בלתי מוגבלת, רק המטה אשר הוא בידו הוא זעמי וקללתי, לא יוכל להכות רק ע''י קללתי, ועם אשר לא זעמתי ולא קללתי אותו אין לו רשות עליו. עתה מבאר דבריו, (נגד הוי אשור שבט אפי אומר).

אפי, זעמי. אף משתתף עם שמות המורים על הקצף. וזעם משתתף עם השמות המורים על הקללה, ונרדף עם ארה קבה (במדבר כג ז' ח', משלי כד כד). וגדרו, הקללה והגיעול שיגזור הקוצף בעת קצפו, וכן ואיפת רזון זעומה (מיכה ו' י'), מאוסה וגעולה וקללה שורה עליה, ועי' מ''ש (יחזקאל כא לו, תהלות סט כה, עח מט, קב יא) : שבט, מטה. במקום שיציינו ההכאה, יהיה מטה יותר מכאיב משבט (לקמן כד), ואם יציינו המשרה יהיה שבט ציון המשרה (בראשית מט י', במדבר כד יז, תהלות מה ז', עמום א' ה' ח'). ומטה, יציין הנוגשים והשוטרים (מיכה ו' ט', יחזקאל ז' ט') ואמר (יחזקאל י''ט י''ח) מטה עוז שבט למשול, ר''ל שופטים ושוטרים :

בגוי חנף . ישראל :

בגוי חנף . הם ישראל המחניפים ליצרם למלאות שאלתו ופתויו : עברתי . מה שאני מלא עליו עברה וזעם : ולשומו מרמס . לרמסו ברגל כטיט המושלך בחוצות :

בגוי חנף אשלחנו, מה שנתתי בידו שבט המושל הוא למען אשלחנו בגוי חנף אלו ישראל, (ונגד ומטה הוא בידם זעמי אומר), ועל עם עברתי אצונו, שאין לו ממשלה להכות את כל הגוי כצדיק כרשע, כי צויתיו ומניתיו רק על עם עברתי, הוא השבט שקללתי וזעמתי עליהם שהוא שבט אפרים לא על שבט יהודה שהיו צדיקים. וגם על השבט שחטאו אין לו רשות להשמידם, רק לשלל שלל את ממונם, אבל אל גופותם לא נתתי לו רשות רק לשומו מרמס כחמר חוצות, שירמסוהו כחומר הראוי לבנין שרומסים אותו כדי לתקנו לעשות ממנו לבנים או כלי חרס. כן ירמסם כדי לתקנם ולהחזירם בתשובה לא לכלותם ולאבדם :

בגוי, ועל עם. בארתי למעלה (א' ג') כי בגוי אחד ימצאו כמה עמים, כי עם יציין לפעמים חלק מן הקיבוץ שהוא הגוי : חנף. אין תוכו כברו, אבל לא יעשה רע בגלוי כנ''ל (ט' טז), והבדל בין לשלול ולבוז בארתי למעלה (ח' א') : מרמס כחמר חוצות. זה מובדל מאד ממ''ש (מיכה ז' י'), למרמס כטיט חוצות, כי הטיט הוא האדמה הלחה הנמצאת בבורות ואצל שפת הימים והנחלים, והאדמה הנרפשת בעת הגשמים, ואינו ראוי לכלום, אבל החומר, הוא העפר המתרכך במים ויתקשה באש כאבן, יעשו ממנו לבנים או כלי חרש או החותם, או טיח הבתים, כי יש בו כמה מינים ואינו נרמס דרך השחתה רק דרך תיקון לעשות ממנו כלי, וע' לקמן (מ''א כה) מש''ש :

והוא . סנחרב : לא כן ידמה . שהגזרה מאתי ואני שולחו , ידמה קוויידייר בלע''ז : ולבבו לא כן יחשוב . ששלחתיו על עסקי ממון לשלול ולבוז בז כי בלבבו להשמיד את הכל בגאותו :

והוא . אבל סנחריב מלך אשור לא ידמה כן כמו שהיא שגזרה היא מלפני : ולבבו וכו' . כפל הדבר במ''ש : כי להשמיד בלבבו . כי חושב בלבבו להשמיד הכל ואף ירושלים כאלו נעשה הנצחון בכח זרועו : ולהכרית . חושב להכרית הכל לבל ישאיר אף מעט :

ידמה . מל' דמיון ומחשבה :

והוא פה נשוא המאמר, ר''ל אבל הוא אשור לא כן ידמה, שהוא רק שבט אפי, והמאמרים מגבילים, נגד מ''ש, אשור שבט אפי, בגוי חנף אשלחנו, אמר והוא לא כן ידמה שאינו מדמה דמיונו כשבט ביד מרימיו, כי הוא מדמה שכחו מעצמו לא מאת ה'. ונגד מ''ש ומטה הוא בידם זעמי, על עם עברתי אצונו לשלל שלל, אומר ולבבו לא כן יחשב, הוא לא יחשוב כן במחשבתו שתכלית הליכתו לתקן את העם ולהחזירם בתשובה לא לכלותם. כי להשמיד בלבבו, שנגד מה שה' הגביל בשליחותו שלשה תנאים. {{{א}}} שלא ילך ע''מ להשמיד רק ע''מ לתקן ולהחזיר החוטאים בתשובה כמ''ש ולשומו מרמס כחומר חוצות. {{{ב}}} שישלוט רק על ממונם לא על נפשותיהם, כמ''ש לשלול שלל. {{{ג}}} שלא יריע רק לחוטאים לא להצדיקים כמ''ש ועל עם עברתי אצונו. אבל הוא לא כן יחשוב, כי {{{א}}} להשמיד בלבבו, לא לתקנם בתשובה רק להשמידם מן דתם ואלהיהם. {{{ב}}} להכרית גוים, לא לשלול נכסיהם לבד רק להכרית הגוים בעצמם. {{{ג}}} גוים לא מעט, שלא יחשוב שנשלח רק על עם עברתי, כי בלבבו להכרית גוים רבים וגדולים לא להכרית מעט, כי בעיניו שוה כצדיק כרשע :

ידמה, יחשב. הבדל שני הפעלים האלה כהבדל שני הכחות אשר יסתעפו מהם, הכח הדמיוני והכח המחשביי. הדמיוני לוקח ציוריו מן החושים, ומדמה דבר אל דבר לפי משפט החושים ותנאיהם בזמן ובמקום, ויטעה ג''כ בדמיוניו לרוב. והמחשבי לוקח ציוריו מן כחות השכל והבינה המוטבעים בנפש עצמה. אמר, אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך (אסתר ד' יג), ר''ל אל תצייר ממה שאתה שופט בהשגת החוש, כי החוש יכזב לרוב. וכן דמית היות אהיה כמוך (תהלות נ' כא), ר''ל והוא דמיון מתעה, ומזה בא פעל דמה על הערך. אדם להבל דמה, אמר (שופטים כ') אותי דימו להרוג. אבל (אסתר ט') אשר חשב על היהודים לאבדם. כי במעשה הגבעה לא להרגו רצו רק נדמה כן, שאם היה מוחה בידם היה זה סבה לשיהרגוהו. ופה אמר ידמה על הדמיון, שדמהו לשבט, והוא מדמה את עצמו בדמיון וערך אחר. ואמר יחשוב על מחשבתו בפעולותיו ובתכליתם : להשמיד ולהכרית. הכרתה הוא ביטול העצם לגמרי, והשמדה הוא ביטול המקרים שלו, שבעבורו הוא מה שהוא, כמו ביטול הדת, ביטול שם הכבוד, כמו שבארתי זה (ש''א כד, ויקרא כו, לקמן מח יט, כו יד, תהלות לז לח), ופעל להכרית נמשך לשתים, להכרית גוים (להכרית) לא מעט :

כי יאמר וגו' . לכך גבה לבו :

יחדו . זה כזה כל אחד חשוב כמלך לפי מרבית העם שיש לכ''א :

כי יאמר, (זה מגביל נגד והוא לא כן ידמה) , מבאר הטעם מדוע לא ידמה א''ע שהוא רק כשבט ביד ה' ושממשלתו אינה מכחו, כי הוא יאמר איך אפשר זה, הלא כחי רב כ''כ עד ששרי יחדו מלכים, כ''א משרי יש לו צבא רב וממשלה כמלך, וכחי מצד עצמי וריבוי מחנותי :

הלא ככרכמיש . כאשר בני כרכמיש שרים ושלטונים כן בני כלנו על כן אם לא כארפד אשר הוא משלטנות חמת שלקחתי מיד ארם ואם לא כדמשק שלקחתי מיד ארם כן עשיתי לשומרון אם לא כארפד חמת דבוק הוא כארפד של חמת לכך נקוד פתח :

הלא ככרכמיש . הלא כמו שכבשתי את כרכמיש כן כבשתי את כלנו : אם לא וכו' . האם לא כמו שכבשתי את ארפד אשר היא משלטנות חמת האם לא כמו שכבשתי את דמשק כן אכבש את שומרון :

הלא, (זה מגביל נגד ולבבו לא כן יחשב) מבאר הטעם מדוע אינו מאמין שהמטה שבידו הוא רק זעם ה' וקללתו, וכי לא ניתן לו רשות רק על העם שחטאו ושזעם ה' עליהם, כי הוא מוכיח בראיות להפך, הוא אומר, הלא כמו שכבשתי את עיר כרכמיש כן כבשתי את עיר כלנה, וכן כבשתי את ארפד וחמת וכן את דמשק ושמרון, ואיך אפשר שלא נמצא בתוכם עיר אחת שלא חטאה לפני ה', ומ''מ לא עצר ה' בפני מלהחריבה, וכן גם אם תאמר שכולם חטאו, הלא בהכרח לא השוו כולם באיכות וכמות חטאתיהם ומ''מ השוו כולם באיכות וכמות חורבנם כמ''ש הלא ככרכמיש וכו', ומזה ראי' שלא החטא גרם חורבן האומה רק בחירתי החפשית ורצוני :

ופסיליהם . היו מירושלים ומשומרון . מכאן שרשעי ישראל היו מספיקין דמות עכו''ם שלהם לכל האומות סביבותם ואחרי שעובדי פסילי שומרון וירושלים נפלו בידי ולא הצילום פסיליהם כך שומרון וירושלים לא תנצל :

כאשר מצאה ידי . כמו שהשיגה ידי לכבוש הממלכות האלה עובדי האליל והלא פסיליהם חזקים מפסילי ירושלים ומפסילי שמרון וכאומר אם כן כ''ש שאכבוש את ירושלים ואת שמרון :

כאשר, מוסיף לאמר, ומעתה אני דן ק''ו שאוכל לכבוש את ירושלים, כי אחר שמצאה ידי לממלכות האליל, ר''ל שהממלכות האלה אשר כבשתי היו מתמידים בעבודת אליליהם כ''כ עד שהקדישו את ממלכותיהם לאליליהם, ונקראו על שמם. ממלכת אליל פלוני, ובודאי היה ראוי שהאליל יריב ריבם ויעזרם. ופסיליהם, של הממלכות האלה היו יותר מפסילי ירושלים ושמרון, וא''כ אם כבשתי הממלכות האלה, שהתמידו וגם הרבו בעבודת האלילים כ''ש שאכבוש את ירושלים :

מירושלם. המ''ם מ''ם היתרון, כמ''ם תבורך מנשים יעל :

כאשר עשיתי לשומרון וגו' . זאת יאמר לאחר שיכבוש את שומרון :

הלא כאשר וכו' . אשר שיכבוש שמרון בבואו על ירושלים יאמר הלא כאשר וכו' . ולאליליה . כי גם האלילים שבר ולקח עמו לאשור :

הלא, ואם תאמר כי אלהי ישראל כחו גדול מכל אלהי העמים ההם ויוכל להציל את ירושלים מידי. הלא כאשר עשיתי לשמרון ולאליליה, שגם הם מעם ישראל והאל לא הצילם כן אעשה לירושלים, לכן :

אליליה, עצביה. עצבים נקראו על ידי מלאכתם כמו העצב נבזה, ואלילים על ידי ענינם שאין בם ממש, כמו רופאי אליל כולכם, ולכן אלילי שומרון שכבש ידע שאין בם ממש, ושל ירושלים עוד לא כבש, קראם עצבים :

והיה כי יבצע וגו' . אבל לא היה כמו שדימה אלא מאחר שיגמור הקב''ה את כל מעשהו ונקמתו בישראל ובקצה ערי יהודה ומאותה יראה יכנעו בני ציון וירושלים לשוב אלי אודיע למלך אשור כי לא בכוחו גבר : אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור . על אשר הפרה והרבה גודל לבב מלך אשור להתהלל בכחו על שקר פרי גודל קריישמנ''ס דגרנדיי''א בלע''ז של לב סנחריב : תפארת רום עיניו . על שנתפאר בגאותו , תפארת ונטמנ''ט בלע''ז : רום עיניו . גסות רוחו כעניין שנא' גבה עינים ורחב לבב ( תהלים קא ) :

כי יבצע . כאשר ישלים ה' את מעשהו להביא חיל סנחריב על ציון וירושלים . אפקוד . אז אשגיח על מה שהפרה והרבה גודל לבב : ועל תפארת . על התפארות גאותו :

יבצע . ענין השלמה כמו וידיו תבצענה ( זכריה ד ) : אפקוד . ענין השגחה כמו פקדו נא וראו ( ש''א יד ) :

והיה כי יבצע ה', את כל מעשהו, עת יגמור ה' כל אשר בדעתו לעשות ע''י מלך אשור להעניש כל המורדים בו, ומתי יגמור מעשהו? מתי יאמר לצרת העמים די? בהר ציון ובירושלים, עת יבא סנחריב לכבוש את הר ציון שאז יהיה גמר הזעם, אז אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור, יעניש אותו על המעשים שצמחו ופרו ע''י גודל לבבו, שהוא מה שנזכר עד הנה שהחריב גוים עצומים ע''י גודל לבבו, וה' לא צוהו רק לשלול שלל, (וזה נגד ולבבו לא כן יחשוב), וחוץ מזה יביא פקודה גם על תפארת רום עיניו, על שהיה מתפאר ברום עיניו וגאותו ולא רצה להכיר שהוא רק כשבט ביד ה' המרימו, והעיז פניו ליחס הכח אל עצמו, (וזה נגד והוא לא כן ידמה) :

פרי גדל. כמו פרי מחשבותיו, פרי מעלליהם המסובב ע''י גודל לבב אשור :

כי אמר בכח ידי עשיתי . כל גבורתי לא מאת הקב''ה : נבונותי . חכמתי . ועתידותיהם . מעמדם ומצבם : ואוריד הורדתים מגדולתם : כביר יושבים . יושבים רבים , כביר פולשור''ש :

עשיתי . כל מה שעשיתי בדבר הנצחון עשיתי בכח ידי ובחכמתי כי אני נבון . ואסיר . באמרם ע''כ גבול מלכות זו וע''כ וכו' וכיון שכבש הכל הסיר הגבולים כי נחשב הכל כמלכות אחת : ועתודותיהם שושתי . שללתי אוצרותיהם : ואוריד . הורדתי היושבים במקום חוזק וחוזר על תחלת המקרא שאומר את כל אלה עשה בכח הזרוע ובחכמה נפלאה :

ועתודותיהם . אוצרותיהם המזומן לעת הצורך והוא מל' התעתדו לגלים ( איוב טז ) שהוא ענין הזמנה : שושתי . כמו שוסתי בסמ''ך והוא ענין בזה ושלל כמו שוסים את הגרנות ( ש''א כג ) : כביר . ענין חוזק כמו כביר כח לב ( איוב לו ) :

כי אמר, הנה למלחמה צריך שני דברים, {{{א}}} כח וגבורה {{{ב}}} עצה ותחבולה בתכסיסי מלחמה, כמ''ש עצה וגבורה למלחמה. ומלך אשור התפאר כי הוא מצא שני הענינים האלה ביתר שאת עד שאין צריך לעזר מה'. נגד הגבורה אמר בכח ידי עשיתי, לא הייתי צריך לכח זולתי ועזר אלוהי רק כח ידי, ונגד החכמה אמר בחכמתי עשיתי כי נבנותי מעצמי, ולא הייתי צריך לעצת ה'. (עתה מתחיל לבאר שני ענינים אלה, תחלה מבאר אופני החכמה ותחבולותיו). ואסיר גבולות עמים, לא נהגתי כמו המלכים לפני, שכבשו ארצות ולא הורישו יושבי הארץ מגבולם רק הכניעום למס עובד, וגבולות עם ועם נשארו כמקדם, ועת מצאה ידם מרדו ופרקו עול, אבל אני הסרתי הגבולות, כי הגליתים מארצם והושבתי שם עמים אחרים, ולא זאת לבד כי גם ועתודותיהם שושתי, שלקחתי מהם גם הזכות שיוכלו לטעון על ארצם בעתיד, לאמר הארץ הזאת שלנו היתה, כי התחכם להחליף את יושבי הארצות באופן שהתבלבלו הגבולות ונתערבו עד שלא ימצא להם זכות בעתיד, ולא לבד שהגליתי עמים שישבו בארצם מימים לא כביר ולא החזיקו כ''כ בארצם, כי גם אוריד כביר יושבים, גם היושבים בארץ מזמן כביר הורדתים והגליתים, ובזה באר החכמה והעצה שלו שישארו העמים תחת ממשלתו למס עובד. (עתה יתחיל לבאר הכח והגבורה שלו) :

בכח ידי. המיוחד לידי לא לסבה אחרת, וכן כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל : ובחכמתי כי נבנותי. החכמה לפעמים מקובלת, אבל הבינה רק בכח המבין, עז''א חכמתי אינה מקובלת רק נבונתי בה מעצמי : ועתודתיהם, כמו ועתדה בשדה לך (משלי כד), וגדרו מבין יתר נרדפיו, שמורה הכנה לזמן עתיד שיבא אחר הימים, וחש עתידות למו, כמלך עתיד לכידור : שושתי. כמו שוסתי וגדרו בוזז דרך השחתה, עי' לקמן (מ''ב כב) : יושבים. אינו תואר רק בינוני, היושבים מזמן כביר :

כקן . כקיני עופות הפקר : וכאסוף ביצים עזובות . וכאשר יאסוף איש ביצים עזובות שעזבתם אמם ואין מוחה בידם לכסות עליהם : נודד כנף ופוצה פה ומצפצף . כל הל' הזה נופל בעופות לפי שדימה אותם הגולים לקן צפרים ולביצים עזובות אמר לשון זה לא צפצפו עליה' האב והאם :

ותמצא כקן ידי . ר''ל השיגה ידי לצבא העמים כמו שיד כל משגת קן צפור המופקר : וכאסוף וכו' . אספתי אני את כל אנשי הארץ כמו המאסף בצים שעזבם אמם והלכה לה : ולא היה נודד כנף . לפי שדמה הגולים לקן צפור ולביצים עזובות אמר לשון הנופל בעופות שמנדנדים בכנפיהם ופותחים פיהם ומצפצפים בחושבם שבזה ינצלו ור''ל שלא עמד מי למולו למחות בידו :

כקן . הוא מדור העופות כמו ודרור קן לה ( תהלים פד ) : חיל . ענין צבא העם . ופוצה . ענין פתיחה כמו פציתי פי ( שופטים יא ) : ומצפצף . כן נקרא השמעת קול העופות :

ותמצא, הנה מלך עריץ אשר יכבוש ממלכות, לא יתחזק עליהם לבוז אוצרותיהם עד אחר מלחמות רבות ובתוך כך נתדלדלה המדינה ויטמינו האוצרות, עד שימצא מדינה דלה וריקנה, אבל אנכי ידי מצאה והשיגה, לחיל העמים ועשרם כמו שמוצא קן, שהעוף יושב עליו והאם רובצת על האפרוחים, כן כבשתי אותם פתאום בעת שהיו שלוים ושקטים, יושבים על חילם ועשרם כצפור על קנו, ומ''מ הגם שאם יבא איש אל הקן לקחת את גוזליו הלא תלחם עמו האם בכנפיה ובפיה ולא תניחהו לקחת, אבל אנכי כאסוף ביצים עזובות (חיל) כל הארץ אני אספתי, אסיפת חיל כל הארץ היה אצלי בקל כמי שאוסף ביצים עזובות של הפקר שאין האם בקנה, ואין מי שיעמוד נגדו, כן לא היה נדד כנף, כדרך העוף שלוחם בכנפיו תחלה נגד הבא לקחת את אפרוחיו, ואף לא היה פצה פה לנשוך, כמו שיעשה העוף שנמרטו כנפיו, ואף לא היה מצפצף להרים קול עכ''פ. ר''ל הגם שבאתי על חיל עם ומדינה שהיו כולם שלוים וגבורים ויושבים בחוזק מ''מ לא היה מוחה בידי ולקחתי את חילם באפס יד ובלא מלחמה, וזה מורה על רוב גבורתו :

לחיל העמים. כתב הרד''ק שבא הלמ''ד תחת את הפעול כמו הרגו לאבנר. ואינו נכון, כי מציאה עם יד, אינו מציאת הנאבד, רק השגה, אם לא תמצא ידה די שה (ויקרא יב ד', וכן ש''א י' ז', כה ח'), ונקשר בלמ''ד תמיד, כאשר מצאה ידי לממלכות האליל (למעלה פסוק י'), תמצא ידך לכל אויביך (תהלות כט ט'), ומלת לחיל נמשך לשתים, (חיל) כל הארץ אספתי : נדד כנף. יוצא :

היתפאר הגרזן . הקב''ה אומר לא היה לך להתהלל בזאת כי אינך אלא כגרזן שלי ואני החוצב בך נפרע על ידך מאויבי אתה המשור ואני המניפו וכי דרך המשור להתהלל על מניפו משור מייר''א בלע''ז : כהניף שבט את מרימיו . כאלו היה השבט מניף את עצמו ואת יד המרימו והלא אין שבט מניפו אלא האדם : כהרים מטה לא עץ . לא העץ הוא המרים אלא האדם הוא המרים :

היתפאר . אמר הנביא וכי מהראוי שיתפאר הגרזן על החוצב בו לומר אני החוצב ולא אתה ר''ל הלא אשור אינו אלא כגרזן ביד האל ולא בכוחו יגבר : אם יתגדל וכו' . כפל הדבר במ''ש : כהניף שבט . כאילו השבט עם מרימיו הניף את השבט רצה לומר אפילו כח שניהם עשתה את ההנפה : כהרים מטה . כאלו המטה הרים וכו' וכפל הדבר במ''ש : לא עץ . הנה באמת לא העץ הוא המרים כי אם האדם הוא המרים ור''ל הנה כן לא אשור הוא בעל הנצחון כי אם המקום שהמשילו :

הגרזן . שם הכלי שחוטבים בו העצים כמו ונדחה ידו בגרזן ( דברים יט ) . החוצב . ענין חטיבה ובקיעה ודומה לו וגם יקב חצב בו ( לעיל ה ) . המשור . שם כלי מלא פגימות עשויה לחתוך בה העצים וכן וישר במגרה ( דה''א כ ) : מניפו . מל' הנפה והרמה : מרימיו . עם מרימיו : כהרים . מל' הרמה והגבהה :

היתפאר, משיב לו לאמר, מה תתפאר בכחך זה. היתפאר הגרזן על החצב בו, לאמר כי בכח עצמו חצב העץ, וכן אתה הלא ה' הרימך ונתן לך כח, מוסיף לאמר אם יתגדל המשור, כי הגרזן יוכל להתפאר עכ''פ במה שעקר החציבה שנעשה ע''י הורדת הגרזן על העץ נעשה מעצמו, והגם שהתחלת הפעולה שהיא ההרמה מיוחס אל האדם, מ''מ הגמר ייוחס אל הגרזן עצמו, וכן תאמר במשל שהגם שה' הרים אותך ונתן לך ממשלה על העמים, מ''מ גמר הפעולה מה שכבשת ארצות וגרשת עמים רבים זה יתיחס אל כחך בעצמך, אבל האם יתגדל המשור על מניפו, המשור המנסר בארזים, גם גמר הפעולה נעשה בכח האדם שמוליכו ומביאו בכחו ומנסר בו, וכן גם גמר הפעולה והכיבוש הכל היה רק בכח ה', (וזה נגד מ''ש ומטה הוא בידם זעמו). כהניף, ר''ל וק''ו הוא שלא יצוייר שהגרזן והמשור עוד יתפארו לאמר שלא לבד שהם עשו הכל בכחם, עוד הם הרימו יד מרימם, כאילו יתפאר השבט לאמר שהרים את עצמו ואת יד מרימיו, כי כן הסכלת אתה להתפאר שלא לבד שהכל עשית בכחך, עוד אתה מרים את מרימך, שאתה תכריח כח ה' וגבורה העליונה כפי רצונך, וכי תכבוש את ישראל ותתגבר על אל מעוזם. כהרים, ויותר מזה אם יתרומם המטה לאמר שאינו עץ, רק יש בו נפש חיונית מתנענעת מעצמה, כי כן הוספת סרה להתרומם שאינך בן אדם כלל כי תאמר אל אנכי ולא איש ואדמה לעליון. (בזה הגדיל סכלותו בארבעה דברים, א שכפר שכל כחו ופעולתו היא פעולת ה', ב שכפר גם בזאת שעכ''פ הממשלה וראשית אונו מה' ניתן לו, (וזה נגד שני הענינים שאמר אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי), {{{ג}}} שחשב כי עוד יתגבר גם על אל אלים, {{{ד}}} שנתטפש כ''כ עד ששכח שהוא בן אדם ויאמר אדמה לעליון) :

הגרזן. כלי ברזל המבקע עצים, נגרזתי מנגד עיניך (תהלות לא) : ומשור, מגרה, וחברו וישר במגרה, מפעלי הכפל ע''מ מעוז : מניפו. מוליך ומביא, וזה ההבדל בינו ובין מרים (עיין לקמן יג א') :

ותחת כבודו . תחת בגדיהם יהיו נשרפין , הבגדים הם מכבדים את האדם : יקד יקוד . ישרף שריפה כשריפת אש , ומדרש אגדה כאן פרע לבני שם הכבוד שעשה שם לאביו כשכסה ערות נח אביו שנאמר ( בראשית טז ) ויקח שם ויפת וגו' :

לכן . בעבור גודל לבבו : במשמניו רזון . ירזה את השמנים שבעמו רצה לומר יאבדו מן העולם : ותחת כבודו . ובמקום שהיה מתכבד בעצמו לתלות הדבר בכח זרועו במקום זה יהיה ללעג וקלס כי תבער הבערה כתבערת אש רצה לומר כל אנשיו ימותו על ידי המלאך המכה בהם כאלו נשרפו באש וכן נאמר בו והיתה לשרפה מאכולת אש ( לעיל ט ) :

משמניו . מל' שמן : רזון . ענין כחשות : ותחת . במקום : יקד . ענין הבער כמו על מוקדה ( ויקרא ו ) :

לכן, הנה תפארת הממלכה תלויה בשני דברים, {{{א}}} בכחה הפנימי היינו גבורת הגבורים ואבירת לב ההמון, {{{ב}}} בכבודה החיצון, ריבוי העם וכבוד עשרו, והמליץ צייר הממלכה כאיש פרטי, שתפארתו תלוי ג''כ בשני דברים, {{{א}}} כחו הפנימי שיהיה איש שמן וגבור ובריא, {{{ב}}} כבודו החיצון, עשרו ורוב בניו. והמשיל מפלת מחנה סנחריב כי נהרס תחלה כחם הפנימי, ונאבד גבורתם ואבירת לבבם מפחד ה', והמשיל זה כאיש גבור שמן שחלה חולי הרזון (אבצעהרונג), ועל זה אמר לכן ישלח ה' במשמניו רזון, והמשיל כי ביטול כחם הפנימי בא להם מצד עצמם לא מסבה חיצונית כחולי הרזון שבא ע''י חלישות האוצטומכא וכח העיכול, {{{ב}}} שאח''כ בטל גם כבודם החיצוני ע''י סבה חיצונית כאיש שבאה שריפת אש ואכלה כל כבודו ורכושו, ועז''א ותחת כבודו יקד יקד כיקוד אש, וזה מליצה על אש בשמים שאכלה את מחנהו, וכן נראה מדברי חכמינו ז''ל שתחלה נפל עליהם פחד ה' והרגו זה את זה ואח''כ נשרפו ע''י אש מן השמים, וכן נראה לקמן פסוק כ''ו :

במשמניו. הגבורים, ויהרוג במשמניהם (תהלות עח), כל שמן וכל איש חיל (שופטים ד'), ואמר וישלח רזון בנפשם (תהלות קו). (וע''ל יז ד') : יקד יקד. יקד נבדל מנרדפיו, שגדרו מדורה גדולה במקום מכונס :

אור ישראל . התורה שעוסק בה חזקיהו תהיה לאש לסנחרב : וקדושו . הקב''ה . ד''א וקדושו צדיקים שבדור : שיתו ושמירו . שריו וגבוריו :

והיה אור ישראל . האל המאיר לישראל : וקדושו . הוא האל קדוש ישראל וכפל הדבר במ''ש : שיתו ושמירו . וקראם כן לפי שבהם היה מכאיב העמים כבקוץ מכאיב :

שיתו ושמירו . מיני קוצים :

והיה אור ישראל, הנה ישועת עם ה' מצרותם תלוי בשני דברים, {{{א}}} בזמן, כי לכל צרה יש זמן מוגבל, ובכלות זמנה תסור בהכרח כמו שתסור הלילה בהאיר השחר, {{{ב}}} בהטבת מעשים, שאחר שהעונש י''ל סבה והוא החטא, אם יסירו הסבה וייטיבו מעשיהם יסור המסובב בהכרח, ויושעו גם קודם הזמן (כמ''ש זכו אחישנה לא זכו בעתה). ומבואר כי אם יושעו ע''י מעשיהם תהיה התשועה יותר שלמה ומופלגת משאם יושעו ע''י הזמן. עפ''ז אמר כי פה במפלת סנחריב נתקבצו שני הענינים, {{{א}}} מצד הזמן, שכבר הגיע עת תשועה וסוף הלילה, (כמ''ש בפסוק והיה כי יבצע ה' את מעשהו), ועז''א והיה אור ישראל, הוא אור הבוקר שהגיע זמנו להאיר לישראל את הלילה, היה לאש אל סנחריב לשרפו, (והמליצה כי האור פועל שני דברים מאיר ושורף, ואמר האור עצמו שיאיר לישראל בכח שבו יאיר, ישרוף מחנה סנחריב בכח שבו ישרף), {{{ב}}} מצד טהרת המעשים וקדושתם, ועז''א וקדושו של ישראל יהיה ללהבה שהיא גדולה יותר מאש, כי היא לוהטת גם נראית למרחוק, כן ע''י זכיות ישראל גדלה התבערה במחנה אשור, גם נודע הנס למרחוק. ובערה, ע''י האש. ואכלה, ע''י הלהבה. שיתו ושמירו, הקוצים שלו וזה משל על מחנהו (ובמה שנקרא ה' אור ישראל וקדוש ישראל עפ''י מעשיהם עי' למעלה א' ד', ה' ט''ז) :

אש להבה. להבה גדולה מאש, (כנ''ל ה' כד), וההבדל בין בער, אכל, ע''ל (ט' יז) :

וכבוד יערו וכרמילו . הם רבוי חיילותיו : כרמל . יער גבוה : כמסוס נוסס . לפי שדימה אותם לעצי יער דימה פורענותם לתולעת הנוסר בפיו וטוחן העץ וקורהו סס כמו כצמר יאכלם סס ( לקמן נא ) : כמסוס נוסס . כמגור המגורר : כמסוס נוסס . כמסוס של נוסס שהוא נטחן דק דק שהתולעת טוחן כך היה האפר ושריפת גופן דק , מסוס הוא הנטחן ונופל ע''י תולעת , נוסס הוא התולעת :

וכבוד יערו . מרבית אנשיו כעצי היער אשר היה מתכבד בהם : וכרמלו . ר''ל בעלי העושר ככרמל הזה שהוא מלא ברכת ה' שדות וכרמים : מנפש וכו' . כי ישרוף גופן ונפשם : והיה . העם ההוא יהיה כהנטחן מן התולעת אשר יטחן בפיו את העצים דק דק ולפי שהמשילם לעצי היער אמר לשון הנופל בהשחתת העצים :

וכרמלו . שם כרמל הונח למקום שדות וכרמים וכמ''ש והיה מדבר לכרמל ( לקמן לב ) : כמסוס נוסס . שם התולעת האוכל וטוחן את העץ נקרא נוסס ודומה לו וכצמר יאכל סס ( לקמן נא ) והנטחן עצמה נקרא מסוס :

וכבוד יערו וכרמלו, הם שריו ויועציו וגבוריו, כי היער חזק מן הכרמל והוא ציור הגבורים, אבל הכרמל חשוב מן היער והוא משל השרים והיועצים. מנפש ועד בשר, תפס משל יער הנשרף שלפעמים לא ישרף המצבת, רק יחרו מני אש עד שיעדר כח הצומח, וזה במשל שנשרף הנפש הצומחת לא הגוף, ובנמשל שתתפרד המחנה עד שיעדר ממנה רוח החיים שהיא המלוכה וההנהגה, אבל הגוף שהם האישים הפרטים של המחנה ישארו קיימים, אומר כי מנפש ועד בשר יכלה, שיכלו כולם. והיה כמסס נסס, גם הנוסס הוא סנחריב הנושא נס לעמים למלחמה, גם הוא יהיה בסוף כמסוס ודבר הנימס :

יער. צומח עצים : וכרמל. ישא תנובה, (ע''ל כט יז) : כמסס. לשון המסה כדבר הנמס. נסס, הוא הנושא הנס והדגל, לשון נופל על הלשון :

ושאר עץ יערו . הנותרים בחיילותיו : מספר יהיו . נחים לספור כי מעט הם ונער יוכל לכתבם ואמרו רבותינו עשרה נשאר מהם שאין לך קטן שאינו כותב יו''ד קטנה :

ושאר . שאר העץ הנשאר ביערו ר''ל הנשאר במחנהו : מספר יהיו . יהיו מעט מתי מספר : ונער . אף הנער לא ילאה לכתבם ולפרטם כי מעטים יהיו :

ושאר עץ יערו, מעט הנשאר מן המחנה יהיו מתי מספר, והמספר יהיה קטן כ''כ עד שנער קטן יוכל לכתוב את שמותם :

מספר. מועטים, ואני מתי מספר (בראשית לד) :

להשען על מכהו . לסמוך על מלכי מצרי' שהם היו תחלת המציקים להם :

ביום ההוא . כשיראה גדול הנס הזה : על מכהו . על מצרים שהם היו תחילת המציקים להם : באמת . בכל לבב :

והיה ביום ההוא, שיראו כח ה' ועזוזו. לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב, (עיין ביאור המלות). להשען על מכהו, לא יבקשו עוד עזר מאשור או מאומה אחרת, שלא די שלא עזר לו עוד הכה אותו (כמ''ש במ''ב ט''ז), (וימליץ כי המטה משמש שני דברים להכאה ולמשענת, והם בהסמכם על האומה להשען עליה נהפכו למקל חובלים). רק ונשען על ה', כי הוא יהיה להם משענת, אחר שישענו עליו באמת לא ברמיה, ואף שעתה בית יעקב שהם בית אפרים ועשרת השבטים עע''ג הם, מ''מ :

שאר ישראל ופליטת בית יעקב. יש הבדל בין יעקב וישראל כמ''ש (למעלה ט' ז'), כי ישראל יבא על גדולי העם ויעקב על הפחותים. גם יש הבדל בין שאר ופליטה, כי שאר הוא הנשאר במקומו, ופליטה הוא הנמלט ע''י ניסה ובריחה למקום אחר. מבואר כי פה יקרא את בני ציון היקרים שאר ישראל, כי הם נשארו במקומם, ופליטת בית יעקב קורא הנצולים מבית אפרים, שהם מכונים בית יעקב לשפלת מדרגתם, או ופליטה כי נסו וברחו, ומוסיף שלא לבד שאר ישראל, כי גם פליטת בית יעקב לא ישען רק על ה' :

שאר ישוב . השארית שבהן ישובו אל הקב''ה : אל גבור . שהראה להם גבורה בסנחרב :

שאר ישוב . השארית ישובו ולתוספת ביאור אמר שאר יעקב וכו' רצה לומר השארית מבני יעקב הם ישובו לה' שהראם גבורות באשור :

שאר ישוב, הנשארים מהם פליטי חרב ישובו אל ה', ובל תחשוב כי רק מקצת מהנשארים ישובו, לא כן, רק כל שאר יעקב כולם ישובו אל אל גבור. מצד שיראו גבורת ה' ועזוזו :

כי אם יהיה עמך . לחזקיהו אמר הנביא אם יהיה עמך כחול הים השאר שישוב בו למוטב תשטף את כליון החרוץ לבא עליהם ויעכבנו מלבא בצדקה שיתנהג בה :

כי אם וסו' . רצה לומר אף על פי שיהיו מרובים לא ישאר בהם כי אם שארית אשר ישובו לה' כי כליון חרוץ יבוא כנחל שוטף במשפט צדק ואמת כי יהיו ראוים לכליון :

חרוץ . גזור וחתוך כמו כן משפטך אתה חרצת ( מ''א כ ) :

כי אם יהיה, סדר הכתוב, ישראל! עמך כחול הים! כי אם יהיה שאר ישוב בו, צדקה שוטף כליון חרוץ, ובאורו, אתה ישראל עמך אשר עתה הוא רב ועצום כחול הים, גם אם יהיה אחר גלות מלך אשור רק שאר ישוב בו, הגם שהשארית שישארו ושישובו מן העם הגדול הזה יהיה רק שאר מעט מזער, מ''מ יגדל זכותם כ''כ עד שהצדקה וצדקת מעשיהם ישטוף את הכליון החרוץ והנגזר והנחתך לבא עליהם וה' ירחם על עמו :

כליון חרוץ. חרוץ יאמר על דבר הנגמר בלי השנות, אם חרוצים ימיו ר''ל קצובים, כן משפטך אתה חרצת, ומתאחד עם הוראתו על הכריתה, חריצי הברזל, מורג חרוץ. על כריתת הדין וחתיכתו ובדברי חז''ל חתכו את דינו :

כי כלה ונחרצה . תראו שהקב''ה עושה ( דין ) ברשעים ותכנעו ותשובו אליו :

כי כלה ונחרצה . רצה לומר הכלה תהיה נחרצה מה שיעשה ה' בקרב הארץ ולזה ישארו מעט מהרבה :

ונחרצה . נגזרה ונחתכה :

כי כלה ונחרצה, ר''ל והגם שה' גזר כליון, וגם הגזרה נחרצה ונגמר דינה עד שבהכרח שתבא הגזרה אחר שהוא לאחר גמר דין, מ''מ ה' יתן אדם תחתם ותהיה הכלה בעכו''ם מנאצי ה', וז''ש הכלה אשר נחרצה ה' עושה, וגומר אותה בקרב כל הארץ, ועם אלהים ינצלו וירוחמו :

לכן . לפי שידעתי שתשובו אליו חזקיה וסיעתו . ( דבר אחר לכן . ל' שבועה לכן באמת ) . כה אמר ה' אל תירא מאשור בשבט יככה . בשבט פיו יחרף ויגדף אתכם על ידי רבשקה : ומטהו ישא עליך . לאיים כדרך שעשה למצרים , ועוד יש לפרש בשבט יככה אשר עד הנה הכך בשבט והורגל לשאת עליך מטהו ואימתו כדרך המצריים משום ר' מנחם אמר לי ר' יוסף :

לכן . לפי שידעתי אשר חזקיה וסיעתו המה ישובו אלי : בשבט יככה . ר''ל לא יעשה בך כלה רק יכה אותך בשבט המכאיב וישא עליך מטהו לאיים ולהפחיד : בדרך . כענין שעשה במצרים שהכאיבו לישראל ואיימו עליהם ולא כלו אותם :

לכן אל תירא עמי, הגם ששאר אומות ייראו מאשור אתה עמי אל תירא, והגם שגם עשרת השבטים ייראו מאשור עכ''פ אתה עמי ישב ציון אל תירא מאשור, כי לא יוכל לך, כי רק בשבט יככה, שהכאת השבט אינה מסוכנת, ולא יככה במטה שהכאתו מסוכנת. כי מטהו רק ישא עליך, ויפחידך בו בעת שילך בדרך מצרים, להלחם שם עם תרהקה מלך כוש ועם מצרים אז יפחידך במטהו ע''י רבשקה [לקמן ל''ז], אבל לא יוכל להכותך בו בפועל, כי במהרה יפול וישבר :

שבט, מטה. המטה עב, והשבט רך, הכאת השבט אינו מסוכן, חושך שבטו שונא בנו, אתה בשבט תכנו (משלי יג כג), ועיין לקמן (כח כז) :

כי עוד . ימים מעט מזער וכלה , הזעם שלי שניתן למטה ביד אשור כמ''ש למעלה ומטה הוא בידם זעמי : ואפי . שהיה לשבט ישוב , על תבליתם . ל' תבל עשו ( ויקרא כ ) על חירופין וגידופין אשר גדפו נערי מלך אשור אותי :

וכלה זעם . הזעם שלי הנתון ביד אשור להיות לו למטה כמ''ש למעלה ומטה הוא בידם זעמי הנה במעט זמן יכלה הזעם : ואפי . חמתי תשוב על התבל שעשו הם החרופין והגדופין אשר גדפו נערי מלך אשור ורצה לומר החמה תחול עליהם לגמול התבל :

מזער . ענינו כמו מעט וכן זעיר שם ( לקמן כח ) וכפל בשמות נרדפים להמעטת הזמן : תבליתם . ענינו דבר מגונה שאין ראוי לעשותם כמו תבל הוא ( ויקרא כ ) :

כי עוד מעט מזער, בימים לא כבירים. וכלה זעם, הזעם שהוא קללתי אשר היא היתה המטה בידו להכות עמים, כמ''ש ומטה הוא בידם זעמי, יכלה, כי לא אזעום עוד, וא''כ לא יהיה בידו מטה להכות, ואפי אבל האף שלי לא יכלה עדיין, אך לא יהיה האף על בני תבל, רק על תבליתם ותועבתם של בני אשור :

מעט מזער. מעוטא דמעוטא, פחות מן זעיר, זמן קטן מאד : תבליתם, מעשים מגונים, תבל עשו (ויקרא כ') :

ועורר עליו . ולעורר עליו : שוט . מכת יסורין : כמכת מדין . שנהרגו בלילה אחת והמלכים שברחו מהם ונמלטו נהרגו עורב בצור עורב כדמפורש בספר שופטים אף זה לאחר שישוב לארצו ימות שם בחרב : ומטהו על הים . ועוד יעורר עליו את מטהו אשר היה על הים בפרעה ובחילו : ונשאו . וטילטלו מן העולם כדרך שנשא את מצרים :

ועורר . ה' יעורר עליו שוט המכה דוגמת מכת מדין בימי גדעון שנפלו בלילה אחד והמלכים שברחו נהרגו עורב בצור עורב וכן כולם כמ''ש בשופטים ולקצר לא זכר אלא אחד מהם ורצה לומר כמוהם יהיה סנחריב אחר שישוב לארצו ימות שם בחרב . ומטהו . חוזר על מלת ועורר לומר שיעורר עליו מטהו אשר היה על הים בפרעו ובחילו : ונשאו . יטלטלנו מן העולם כדרך שנשא את מצרים :

ועורר . מל' התעוררות : שוט . ענינו כמו שבט וכן שוט לסוס ( משלי כו ) . ונשאו . מל' משא וטלטול : בדרך . בענין :

ועורר, ה' יעורר על אשור שוט כמו שהכה את מדין בצור עורב, שמחנה מדין הרגו זה את זה ע''י פחד ה' שנפל עליהם, ושרים שלהם שברחו נהרגו אח''כ [כמ''ש שופטים ז'], וכן נפל פחד ה' על מחנה אשור והרגו זא''ז, והמלך שברח בניו הכוהו בחרב. ומטהו, ואח''כ יעורר ה' עליו את מטהו שבו הכה את מצרים על הים, שזה היה כולה ע''י ה' לבד, וכן הרג בם מלאך ה' אח''כ ושרף אותם, (וזה מסכים עמ''ש למעלה פסוק ט''ז). ונשאו בדרך מצרים, הוא דיבור מליציי, כאילו בעת ילך מלך אשור בדרך מצרים, בחזירתו מן תרהקה מלך כוש על ירושלים, (כמו שהביא רש''י לקמן ל''ז ל''ו מסדר עולם), ועבר אז דרך ים סוף, נשא מן הים סוף את המטה הזה, שהוא המטה של ה' על הים, והביאו אתו עד לא''י ושם נלקה בו מה'. והנמלץ כי מאז שב ממצרים וישם פניו על ירושלים מאז היה מוכן שילקה ע''י מלאך ה' כמו שלקו המצרים :

שוט. שבט של ארז עב ורך עצי שטים, והכאתו מכאבת מאד, שוט שוטף כי יעבור (לקמן כח) :

וחובל עול . סנחריב מפני חזקיהו שהיה נוח לדורו כשמן , ורבותינו פירשו מפני שמנו של חזקיהו שהי' דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהשיאם לעסוק בתורה כענין שנאמר אשר העתיקו אנשי חזקיהו וגו' ( משלי כה ) :

סבלו . המשא שהעמיס סנחריב על שכם ישראל יוסר אז : ועולו . העול שנתן על צוארך יוסר וכפל הדבר במ''ש : וחבל עול . הוא מאמר הלציי על כי הדרך אשר שומן הצואר נשחת מפני העול אמר שיהיה בהפך שתשחת העול מפני השומן ר''ל סנחרב המטיל העול יאבד על ידי חזקיה :

סבלו . ענין משא כבד כמו נושא סבל ( מ''א ה ) : שכמך . כתפך . ועולו . הוא ההושם בצואר הבהמה כשהיא חורשת : וחובל . ענין השחתה כמו וחבל את מעשה ידיך ( קהלת ה ) :

והיה, יסור סבלו, שלא תצטרך לתת לו מס וגם יסיר עולו שלא תהיה כפוף תחתיו. וחבל עול מפני שמן תפס המשל, עת צואר השור עב ושמן, והעול צר מלהקיף את הצואר, אז שוברים העול ומשחיתים אותו מפני שמן בל ישחית הצואר, כן זכות חזקיה גדולה מאד, ועולו של אשור קטן מהכיל ולעצור כח נגד זכות הזה, ובהכרח ישבר העול מפניו ולא יקום נגדו :

סבלו, ועלו. עמ''ש לקמן (יד כה) :

בא על עית . מונה והולך מסעות שנסע סנחרב ובא על ערי יהודה לבא ירושלים ביום מפלתו . עית מגרון ומכמש רמה גבעת שאול בת גלים לישה ענתות מדמנה גבים . כולן מקומות הן :

בא על עית . התחיל הנביא להלעיג על סנחריב על שבא במהירות נמרץ לכבוש ירושלים עד שהלך מסעות רבות ביום אחד ואמר שבא על עית ומשם עבר במגרון ובמכמש הניח רוב כלי המלחמה להקל המשא ובחושבו שלא יצטרך לכולם :

למכמש . במכמש ובא הלמ''ד במקום בי''ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) ומשפטו בכסא וכמוהו רבים : יפקיד . מל' פקדון וגניזה :

בא על עית, מצייר איך מצד אחד בא מלך אשור בכח גדול וכל הארץ נמוגה מפניו, ובצד אחר מצייר איך ירושלים והר ציון צוחקים ומלעיגים על כחו הרב, ויודעים כי שם יעמוד יפול ולא יקום. אומר, בראשית בואו כבש עיר עית, ומשם עבר במגרון ואיש לא לחם נגדו, ובמכמש הניח כליו להקל משאו :

בא על עית. עיר עי, ובנחמיה נקרא עיה (יא לב), ומגרון היה אצל גבע ומכמש (ש''א יד ב') :

לנו . לשון לינה : נסה . ברחה ברחו כולן מפני חיילותיו :

עברו . אנשיו עברו מעבר הירדן : גבע . בעיר גבע : לנו . במלון בטוחים מבלי פחד ולא חנו בשדה כדרך אנשי המלחמה : חרדה . אז אנשי הרמה חרדה אחזתם ואנשי גבעת שאול נסו מפחד :

נסה . ענין בריחה :

עברו, משם עבר מעבר מכמש ולן בגבע אשר בשן סלע מכמש מהעבר מזה, ואז נודע בואו לכל יושבי הארץ הקרובים והרחוקים, עד שהרמה חרדה, וגם גבעת שאול נסה לברוח :

מעברה. מעבר מכמש בין שני סלעים מצד א' גבע ומצד אחר מכמש (ש''א יד ד' ה') : הרמה. היתה אצל גבע בנימין (שופטים יט יג, מ''א טו כב). וגבע בנימין אינו גבע הנזכר שהיתה עיר הלוים (יהושע יח כד כא יז) : גבעת שאול. מקום מולדתו ועיר מלכותו (שמואל א' יא ד', טז א') :

צהלי קולך . להזהיר לעם : הקשיבי לישה . את קול השופר וברחו לכם וכן עניה ענתות :

צהלי קולך . רצה לומר המקומות ההם שלחו לאנשי בת גלים לומר אליהם הרימו קול להזהיר להעם למהר לברוח ואתם בני ליש הקשיבו הקול ומהרו לברוח וכן ישמעו העדה העניה אשר בענתות ויברחו גם המה :

צהלי . ענין השמעת קול גדול וכן צהלו מים ( לקמן כד ) :

בת גלים, מצוה לה שתצהל בקול עד שתקשיב ליש וגם עיר ענתות העניה, להודיע לערים האלה לאמר, כי כבר :

בת גלים. היה בחלק יהודה (יהושע טו נט), ונזכר שמואל א' (כה מד) :

העיזו . נאספו לברוח , ורבותינו דרשו צהלי קולך וכל המקרא במדרש אחר באגדת חלק והעמידו המסעות על עשר אבל יונתן תירגה את כולן שמות מקומו' :

נדדה . עדת מדמנה נדדה ממקומה וברחה : העיזו . יחד לברוח :

העיזו . ענין אסיפה כמו שלח העז ( שמות ט ) :

נדדה מדמנה, וגם יושבי הגבים העיזו ואספו את כל רכושם למקום בטוח מן האויב :

מדמנה. (יהושע טו), ויושבי הגבים לא נמצא עוד בתנ''ך :

עוד היום בנוב לעמוד . כל הדרך הזה נתלבט כדי לעמוד בעוד היום בנוב לפי שאמרו לו איצטגניניו אם תלח' בה היום תכבשנ' וכשעמד בנוב וראה את ירושלים קטנה לא חש לדברי איצטגניניו והתחיל להניף ידו בגאו' וכי על עיר כזו הרגזתי כל החיילות הללו לינו פה הלילה ולמחר ישליך בה איש אבנו : הר . בת ציון . להר בת ציון :

עוד היום . כ''כ מיהר בהליכתו למען יעמוד בנוב בעוד יום כי משם יכול הרואה לראות את ירושלים : ינופף . כשראה את ירושלים היה מניף ידו עליה בדרך בזיון ולעג כאומר הלא בנקל אכבשנה : הר וכו' : גבעת וכו' . כפל הדבר במ''ש :

ונופף . ענין הרמה :

עוד היום, לעומת הציור הזה שמצייר איך כל הערים סביב ירושלים חרדו והתפלצו מפני האויב, מצייר איך הר ציון מצחק על כל זאת, והר ציון וירושלים ינפף ומרמז בידו אל הערים הבורחות לאמר למה תברחו, למה תיראו, הלא עוד היום בנב לעמוד, עוד היום יוכרח לעמוד בנוב ולא ילך משם והלאה, כי בנוב סמוך לירושלים שם נפל שדוד. ואיך תהיה מפלתו. ? מספר.

נב. עיר הכהנים סמוך לירושלים (ש''א כב יא יט) : לעמד. פעל עמד ישמש לפעמים על הפסקת הדבר, והנה הנגע עמד בעיניו, ותעמוד מלדת : ינפף ידו. המליצה תשאיל ידים וכל איברי הגויה גם לעצמים בלתי בעלי איברים, נתן תהום קולו רום ידיהו נשא (חבקוק ג') :

הנה האדון . בלילה ההוא : מסעף פארה במערצה . יפשח פארותיו עיקר ענפי אילנותיו : במערצה . במשור המקצץ הענפים אין פארה זו לשון גת שהרי לא נכתב בוי''ו כמו פורה דרכתי ( לקמן ס''ג ) וכמו לחשוף חמשים פורה ( חגי ב' ) אלא באל''ף כמו ותארכנה פאורותיו ( יחזקאל לא ) ומסעף הוא לשון מקצץ ענפים אישברנקיי''ר בלע''ז כמו וכלה סעיפיה ( לקמן כז ) וכן בסעיפיה פוריה ( לקמן יז ) : במערצה . בכלי משחית העורץ ושובר אותם : ורמי הקומה . המלכים והשרים : גדועים . אין לשון גידוע נופל אלא באילנות ודבר קשה :

הנה האדון . כאומר אבל לא היה כמו שחשב כי הנה האדון ה' כרת ענפיו בכלי המשחית רצה לומר שלח המלאך והכה בהם : ורמי הקומה . האילנות גבהי הקומה נעשה כרותים ר''ל מתו הגבורים :

מסעף . ענין ענפים כמו וכלה סעיפיה ( לקמן כז ) ור''ל יסיר הסעיפים וכן ויסקלהו ( לעיל ה ) ורצה לומר הסיר האבנים : פארה . גם הוא ענין ענף כמו ותארכנה פארותיו ( יחזקאל לא ) ועם כי אמר מסעף אמר גם פארה לתוספת באור וכן רתקו בזקים ( נחום ג ) : במערצה . כן שם הכלי המשחית ומשבר והוא מל' בקומו לערוץ הארץ ( לעיל ב ) : ורמי הקומה . ענינם רוממות וגבהות : גדועים . ענין כריתה כמו שקמים גדע ( לעיל ט ) :

הנה האדון, אשר כל הצבאות בידו והוא ינוסס נס למעלה מן הטבע להכרית היער הגדול הזה של מחנה סנחריב, מסעף, הנה הכורת עצים מן היער לצרכו יכרות תחלה סבכי היער הבלתי חשובים כ''כ והעצים הבלתי גבוהים. אבל פה שיכרות להשחית יהיה הדבר בהפך, תחלה יסעף פארה, הענפים הנותנים פאר אל האילן, ולא שיגזוז אותם במספרים להשוותם לנוי כמו שנוהגים, רק במערצה להשחית, אח''כ רמי הקומה הם האילנות שהם רמים על יתר עצי היער יגדע, אח''כ גם הגבוהים ישפלו, תכלול הכריתה כל עץ גבוה, עד שלא ישאר רק סבכים שפלים וקטנים, ואח''כ.

מסעף. בבנין הכבד יורה עקירת הסעיפים, כמו שרש סקל בכבד : פארה. ראש האילן עם ענפים הדקים, שהם נקראים סעיפים, שהם כפאר וכובע עליו. כמו פארי המגבעות : מערצה. כלי כבד וחזק מברזל ששובר ע''י כבדו, ומשתתף עם עריצות על הכח המופלג ועם שבירה. (לד) ונקף. גדרו כריתה או שבירה סביבות מכל צד, ומשותף עם פעל בעל הנו''ן נוקף זית, ועם בעל היו''ד יקיף. וכן תחת חגורה נקפה (למעלה ג'), מנוקף סביב, כמו שתחלה חגור סביב : בברזל. מושך אחר והלבנון (בברזל) אדיר יפול :

ונקף . אף זה לשון קציצה כמו כנוקף זית ונקף לשון ונפעל : סבכי היער . הענפים החשובים והגבורים : והלבנון . עובי יערו וכרמילו הן מרבית חיילותיו . באדיר יפול . על ידי מלאך יפלו , ד''א באדיר בזכות חזקיהו שהוא אדירם ומושלם של ישראל כמה שנאמ' והיה אדירו ממנו ( ירמיה ל ) :

ונקף . הענפים המסובכים זה בזה יוכרתו בברזל ר''ל חילו הרב יומתו על ידי המלאך : והלבנון . עצי הלבנון יפלו על ידי אדיר וחזק והוא המלאך וכפל הדבר במ''ש לחוזק הענין ולתפארת המליצה :

ונקף . ענין כריתה כמו כנוקף זית ( לקמן יז ) : סבכי . ענין התאחזות כמו עד סירים סבוכים ( נחום א ) : והלבנון . כן שם יער בא''י :

ונקף, יקיף בברזל כל סבכי היער וכל ענפיו וגזעיו, עד שכל הלבנון בכללו בברזל אדיר יפלו, והנמשל על נפילת מחנהו ע''י מלאך ה' שיפלו תחלה שריו וגבוריו ואח''כ כלל מחנהו :