ויצא חוטר מגזע ישי . ואם תאמרו הרי תנחומין לחזקיהו ועמו שלא יפלו בידו ומה תהא על הגולה אשר הגלה בחלח וחבור שמא אבד סברם לא אבד סוף שיבא מלך משיחנו ויגאלם : חוטר . שבט מלוכה : ונצר . ל' יונק אילן : ונצר משרשיו יפרה . ובכל הענין ובסופו והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו הרי שנאמרה נבואה זו לנחמת הגולים מאשור , ( אמר המעתיק בימי חורפי הקשיתי לשאול לכמה גאונים על מה שכתב א''מ זקני הרמ''א בהגה''ה בהלכות ראש השנה שאגוז בגימטריא ח''ט והלא הוא גם גי' טו''ב , ותרצתי על פי הזוהר מה שהקשה ר''א את אביו רשב''י ) :

ויצא חוטר . כאומר אל תתמהו מהפלא הגדול הזה כי יבוא זמן שיפליא לעשות עוד יותר מזה כי יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח : ונצר וכו' . כפל הדבר במ''ש :

חוטר . ענינו כמו מטה וכן חוטר גאוה ( משלי יד ) ורצה לומר שבט מלוכה . מגזע . משורש ובדרז''ל גזעו מחליף ( תענית כה ) וכן אף בל שורש בארץ גזעם ( לקמן מ ) : ונצר . ענינו כמו כנצר נתעב ( לק' יד ) : יפרה . יעשה פרי :

ויצא, (המליצה נקשרת עם הענין שלמעלה היער הגדול של מחנה סנחריב יקצץ), אמנם חוטר אחד יצא מגזע ישי הוא יהיה ליער גדול, כמ''ש (לקמן כ''ז) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל. ולפ''ז מבואר מסדר הכתובים שנבואה זאת היא על חזקיה, אך היעודים המובטחים בה לא נתקיימו אז. ? ולכן האמת עד לעצמו, כי היא נבואה עתידה על אחרית הימים, ורש''י רצה לתקן המשך המקראות במה שפי' כי עקר נבואה זאת נאמרה על עשרת השבטים שגלו בימי חזקיה, והם לא שבו אז ונשארו בחלח וחבור עד עת קץ, לכן אחר שהזכיר מפלת סנחריב אומר ואם תשאל ומה יהיה עם האובדים והנדחים האלה. ? משיב עוד חזון למועד בעתיד כי יצא חוטר מגזע ישי, עכ''ד. ועם ההשקפה הנכונה מצאנו בדברים האלה שורש חזק, והוא, כי תיכף מעת הגלות הראשונה הכללית שהיתה בימי סנחריב מעת ההיא התחילה זמן הגאולה, רצוני, שמעת ההיא התחילו הנביאים לנבאות כי יבא גואל כללי שיקבץ הנדחים האלה מארבע כנפות הארץ כי הגאולה שהיתה בינתים מגלות בבל לא היתה רק לשבט יהודה לא כללית, ואחר שהגאולה הכללית יש לה שני זמנים, כמ''ש זכו אחישנה לא זכו בעתה, שהיא {{{א}}} הזמן הקצוב אשר לא יעבור מן הוא והלאה, {{{ב}}} לפני הזמן ההוא אם יזכו ע''י מעשים טובים (כנ''ל י' י''ז), הנה אפשריות הגאולה עפ''י זכות המעשים והתשובה התחילה תיכף מימי חזקיהו. ועל הכונה הזאת אמרו בפרק חלק שבקש ה' לעשות את חזקיהו משיח ואת סנחריב גוג ומגוג רק שגרם איזה חטא ע''ש, כונתם שאם היו זוכים היה חזקיהו עצמו הגואל הכללי, וכל היעודים העתידים היו מתקיימים בימיו, ואחר שלא זכו אז, הדבר תלוי ועומד על אפשריותו עד בוא זמן המוגבל שאז יגאלו בהכרח. ולכן סמך נבואה זו של ויצא חוטר מגזע ישי אל מפלת סנחריב, כי אם היו זכאים היתה מתקיימת הנבואה אז, אולם התנאים האלה שדברנו באר החוזה עצמו בכפל לשונו, ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה. כי יש הבדל בין גזע ובין שורש, השורש הוא תחת הארץ, והגזע הוא העץ הבולט מן הארץ סמוך לשורשו. ויש הבדל בין חוטר ובין נצר, כי האילן הנקצץ וגזעו עדן קיים, וישוב להצמיח מגזעו אז הגזע עצמו יגבה לאט לאט ויגדל, גידול זה נקרא חוטר כי הבד היוצא מן הגזע הוא עב וחזק, אבל אם גם הגזע נקצץ, רק השורש נשאר בארץ וישוב לצמוח משרשו, אז הגידול הזה לא יתיחס עוד אל העץ הראשון רק כנטיעה חדשה, והיונק הזה העולה מן השורש הוא רך וחלוש ונקרא נצר, וז''ש או כי יצא חוטר מגזע ישי, והוא אם יזכו ותהיה הגאולה הכללית תיכף בימי חזקיהו, שאז היה עדן מלכות ב''ד קיימת, והוא במליצה שגזע ישי עדן קיים, ויחוס המשיח אל מלכות ב''ד הוא כיחוס החוטר אל הגזע, שהוא גוף האילן הקודם המתחדש בכח והדר, או כי ונצר משרשיו יפרה, שהוא אם לא יזכו להגאל עתה, ויעברו עדן ועדנים עד שגם הגזע יתבטל, שהוא שתופסק מלכות ב''ד מכל וכל, ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו, ולא ישאר רק השורש הטמון בארץ בלתי מתראה, מ''מ בהגיע הזמן אז יפרה נצר מן השרש, שזה מתיחס להפראה חדשה ע''י נצר רך ויונק, שאין לו שום יחוס עם האילן הקודם. וסדר הכתוב או ויצא חוטר תיכף, או עכ''פ ונצר משרשיו יפרה :

חטר מגזע, ונצר משרשיו. ההבדל בין גזע לשורש, ידוע, השורש תחת הקרקע, והגזע הוא העץ הבולט סמוך לקרקע, כמ''ש אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו (איוב יד), ר''ל אילן הנקצץ שהגזע מת לגמרי, והשורש כבר הזקין, ראה כי תפס אצל השורש בארץ בתוך הקרקע, ואצל הגזע בעפר, שהוא על הארץ, וצייר שהגזע מת ונפסק חיותו, לא כן בהשורש, כי במות השורש לא יצמיח עוד. והגדל מן הגזע נקרא חוטר מלשון חטוטרת ובליטה שהוא חזק, אבל הצומח מן השורש נקרא נצר, שצריך לנוצרו כי הוא רך ויונק, כמ''ש ועמד מנצר שרשיה כנו (דניאל יא ז') :

רוח ה' . רוח נבואה : רוח חכמה וכו' . כל אלה ינוחו עליו ובו ימצאו :

ונחה עליו, השלמות יהיה בג' דברים, {{{א}}} השלמיות התלוים מצד שי''ל נפש משכלת, שהם כח החכמה והבינה, החכמה היא המקובלת לו מרבותיו, והבינה היא הוצאת דבר מדבר ע''י היקשים, ועז''א ונחה עליו רוח חכמה ובינה, {{{ב}}} השלמיות התלוים מצד שהוא אדם, וזה יהיה בעצה וגבורה, שהעצה כולל שלמות כח המדמה עד שישקיף במשכיות כל דבר השערה נכונה, כמ''ש המורה, והגבורה בא מפאת שלמות כח המתעורר, עז''א רוח עצה וגבורה, {{{ג}}} השלמיות התלוים מצד שי''ל נפש קדושה אצולה ממרום שמעלתה גבוהה מנפש המשכלת, ושלמות הנפש הזאת תלוי במה שיהיה לו דעת ה'. היינו לידע דעות אמתיות באמתת ה' השגחתו ודרכיו שזה מדרגת הנביאים שהשיגו אמתיות אלו בנבואה. ושיהיה לו רוח של יראת ה', כי הדעת בלא היראה אינה כלום, וכן יראה בלא דעת אינו יודע ממי הוא יירא. עפ''ז אומר כי שלש שלמיות אלה יהיה אצל המשיח בשלמות נשגב עד שלא יהיה טבעי רק יתיחס לרוח ה' נשגב מן הטבע :

חכמה, ובינה. ידוע שחכמה היא המקובלת, ובינה מה שמוציא מדעתו, ודעת הוא ידיעת האמת הברור אחרי שהשתמש במופתי הבינה עפ''י דרכי החכמה שקבל :

והריחו ביראת ה' . ימלא רוח יראת ה' ובלע''ז איראונמירלו''י : ולא למראה עיניו ישפוט . כי בחכמת הקב''ה בקרבו ידע ויבין מי זכאי ומי חייב :

והריחו . לפי שהריח היא הרגשה קלה מאד לכן קורא להרגשה קלה בשם ריח ור''ל במעט הבנה והתבוננות ירגיש ויבחין בבני אדם הטובים המה אם רעים : ביראת ה' . ההרגשה הזאת תהיה לו בעבור היראה מה' : ולא למראה וכו' . בהשפטו בני אדם לא יצטרך לראות הדברים בעיניו ולשמוע באזניו כי בלבבו יבין מדעתו :

והריחו . מלשון ריח : יוכיח . ענין ברור דבר :

והריחו, ע''י יראת ה' ישוב להיות רוחני שיתפשטו מעליו כחותיו הגשמיים, ולא ישמש עם החושים וכחות החומריים כלל, רק יהיה כולו רוח ונפשיי, לכן ולא למראה עיניו ישפוט. והנה המשפט הוא בין אדם לחברו להציל עשוק מיד עשקו, ובזה ישפוט השופט לפי מה שיראה בעיניו, מי החייב ומי הזכאי, ולפעמים יטעה בראות עיניו ויוציא משפט מעוקל, אבל המשיח לא ישפוט למראה עיניו, רק ידע האמת מצד רוחניותו. ולא למשמע אזניו יוכיח התוכחה הוא על מעללים לא טובים שנודעו לו מאת העם ויוכיחם עליהם, ודרך המוכיח שיוכיחם עפ''י מה ששמע מספרים עליהם, כמ''ש לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה', וגם בזה לפעמים ישמיעו לאזניו הפך האמת, אבל המשיח יוכיח מצד שידע הדברים ברוח קדשו :

והריחו. הפעיל משורש רוח מענין רוחניות ומלאכיות, ועל ההפך אמר ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח (לקמן לא) : ישפוט, יוכיח. השופט, הוא בין איש לרעו עפ''י חקי הנימוס. והמוכיח, יוכיח במוסר עפ''י חקי השכל כנ''ל (ב' ד'). וצדק, שייך לענין המשפט (כנ''ל א' כ''א). ומישור, לענין התוכחה, שהוא הדרך האמצעי במדות ובהנהגה כמ''ש הרמב''ם בח' פרקיו. וכן הדלים הם ברכוש, ושייך לענין המשפט. וענוים במדות, ושייך לענין התוכחה :

במישור . לשון נוח ורך : והכה ארץ בשבט פיו . כתרגומו וימחי חייבי ארעא . וברוח שפתיו . ובממלל ספוותיה :

ושפט בצדק דלים . יקח משפט הדלים בצדק מן העשירים ולא יהדר פני הגדולים ואת החזקים יוכיח במישור כפי הראוי בעבור ענוי הארץ שלא יגזלום עוד מעתה : והכה ארץ . רשעי הארץ יכה בקללת פיו והרי הוא כשבט המכה : וברוח וכו' . כפל הדבר במ''ש :

והוכיח . מלשון תוכחה ומוסר : במישור . מלשון יושר : לענוי . הלמ''ד הוא במקום בעבור כמו פתח פיך לאלם ( משלי לא ) : וברוח . הוא הדבר הבא בהסחת רוח הפה :

ושפט, דלתות הכתוב הזה מגבילים לדלתות הכתוב הקודם, לא למראה עיניו ישפוט, רק ושפט בצדק דלים, הצדק עצמו הוא יהיה אבן ואנך בידו בו יבחן את המשפט, ואחז בידו הצדק לקו בו ישפוט משפט דלים. כי לא יטעה ע''י טענות בעלי דינים לעות צדק. ולא למשמע אזניו יוכיח, רק והוכיח במישור לענוי ארץ, היושר עצמו הוא יהיה בידו פלס בו יוכיח במוסרו לענוים שיקבלו מוסר, ולא יטה מן הישר ימין ושמאל. והכה, מצייר כי אם ימצא ארץ ומדינה שלא תקבל דבריו יכה אותה כולה בשבט פיו וקללתו, ולא יצטרך שבט ורצועה כי פיו יהיה השבט בו יכה ארצות ומדינות, ואת הרשע הפרטי שימרה נגדו, לו לא יצטרך לקללו כלל רק ברוח היוצא רק משפתיו החיצונים ימיתנו, פיו כולל כל הפה, ושפה הוא השפה החיצונית, ודרך המדבר בפיו שאחר שיפסק לדבר יצא עוד רוח קל מן השפה, עפ''ז מצייר כי אחר שיכה ארץ בדברי פיו, ברוח הקל שישאר עוד בשפה שלו אחרי הדיבור ימית רשע יחידי, ולא יצטרך לדבר למענו כלל :

פיו. שפתיו. הפה כולל גם הלשון וכל כלי הדבור. ושפה, מציין רק השפה החיצונית, ה' שפתי תפתח ופי יגיד (תהלות נא יז), בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (שם לג ז'), מצייר כאילו נעשו השמים בהדבור העקרי, וצבאם בהרוח שנשאר בפיו, ולא היה צריך ליחד הדבור בשבילם, וכן לקמן (לד טז) :

והיה צדק אזור מתניו . ויהון צדיקיא סחור סחור ליה דבקים בו כאזור :

והיה צדק וכו' . הצדק והאמונה שיחזיק בהן יהיו לו לחוזק כאדם החגור אזור במתניו שהוא מזורז ומחוזק :

אזור . חגורה : מתניו . חלציו פתרון אחד להם :

והיה צדק, מצייר כי הצדק והאמונה לא יהיו אצלו קנין חיצוני רק כאזור הדבוק אל מתנים וחלצים שהוא דבר השייך אל גופו, כן יהיו הצדק והאמונה דבוקים בו דבוק עצמי לא יתפרדו ממנו בשום פעם, כמ''ש כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש וכו' (ירמיה י''ג) ודמה את הצדק לאזור מתניו שהוא החגור שעל בגדיו, כן הצדק שהוא בין אדם לחברו יהיה נראה לכל, והאמונה אשר הוא בין אדם למקום דמה להאזור שתחת בגדיו אשר לא יתראה רק להאיש הלובשו לבדו, כי יהיה הנצפן מן אמונתו בלב יותר מן הנגלה ממנו לרבים, כי זה תנאי המאמין השלם שיהיה מצפונו יותר על נגלהו כמ''ש החובה''ל שער העבודה :

צדק, אמונה. צדק בין אדם לחברו, ואמונה נגד המקום בכ''מ כנ''ל (א' כא) : אזור מתניו, אזור חלציו. אזור מתניו הוא החגור העליון שעל בגדיו, מתניכם חגורים, חרבו מצומדת על מתניו, ואזור חלציו הוא החגור שתחת בגדיו, פשוטה ועורה וחגורה על חלצים (לקמן לב), כל גבר ידיו על חלציו כיולדה (ירמיה ל'), וכן תמצא תמיד בנך אשר יצא מחלציך, לא ממתניך :

ומרי . שור פטם :

וגר זאב . אף החיות לא יטרפו טרף והזאב ידור יחד עם הכבש ולא יטרפנו . יחדו . ירבצו יחדו ולא ירעדו זה מזה : נוהג בם . ולא יזיקו את הנער :

וגר . ידור : ונמר . שם חיה : ירבץ . ענינו השכיבה לנוח : וכפיר . שם משמות האריה : ומריא . בהמה פטומה וכן וחלב מריאים ( לעיל א ) : נוהג בם . יוליך אותם :

וגר, מוסיף לאמר כי אפילו נמר שהוא עז שבחיות לא יזיק ואפילו עם גדי, שהוא הולד היונק שקל לו להזיקו מ''מ ירבץ עמו ביחד ולא יזיקנו, ולא יהיה חידוש כלל שיתפלאו ע''ז, כי עגל וכפיר ומריא ילכו יחדיו כמו שרגילים עתה שילך השור הגדול ואצלו עגלים קטנים, ילך אז אצל השור העגל עם הכפיר שהוא האריה הקטן, ונער קטן ינהג בם כדבר המורגל :

גדי. ולד הרך היונק בין של פרה ובין של עז ורחל (רש''י משפטים) : ומריא. שור גדול או פטום :

תרעינה . כל אחת תרעינה במקום מרמה ואף הדוב לא יטרף טרף : יחדו . במקום ילדיהן ולא יחרדו זה מזה : כבקר . כמו הבקר אוכל תבן כן יאכל האריה :

ופרה, וא''ת מה יאכלו אז החיות הטורפות, אומר שהדוב ירעה אז באחו ולא יצטרך לטרוף טרף, גם ילדיהם יגדלו יחד כאילו היו מין אחד, ולא לבד הדוב שגם עתה יאכל גם מאכלים אחרים רק אפילו האריה שעתה כל מזונו רק בשר, יאכל תבן כבקר :

ושעשע . ושחק : על חור פתן . על חור עפר שהנחש מקנן בתוכו קרו''ט בלע''ז , פתן נחש משהזקין נעשה חרש ונקרא פתן שוב אין לו לחש שנאמר ( תהלים נח ) אשר לא ישמע לקול מלחשים : ועל מאורת צפעוני . יונתן תירגם חיזו גלגלי עיני חיוי חורמן , ומנחם פתר בו לשון נקב וחורי עפר וכן אור כשדים ( בראשי' י''א ) וכן באורים כבדו את ה' ( לקמן כד ) : גמול . תינוק הגמול משדי אמו : ידו הדה . ת''י ידוהי יושיט כמו הד הרים ( יחזקאל ז ) וכמו הידד ( לקמן טו ) שהוא ל' הרמת קול אף זה לשון הרמה וה''א אחרונה באה בתוכה יסוד נופל כמו עשה בנה קנה :

ושעשע . תינוק היונק יתעסק לשמוח בהושטת ידו על הנקב אשר הפתן יושב שם ולא יזיקנו : ועל מאורת . על הבקע אשר הצפעוני יושב שם : גמול . תינוק הנגמל משדי אמו יושיט שם ידו ולא יוזק :

ושעשע . ענין התעסקות לשמוח כמו אני תורתך שעשעתי ( תהלים קיט ) : חור . נקב כמו והנה חור אחד בקיר ( יחזקאל ח ) : פתן . מין נחש רע : מאורת . ענינו בקוע וחריץ כמו באורים כבדו ה' ( לקמן כד ) : צפעוני . מין נחש רע : גמול . תינוק הנעתק מקרוב משדי אמו נקרא גמול כמו ביום הגמל את יצחק ( בראשית כא ) . הדה . ענין הרמת היד להושיט והוא קרוב מלשון הידד השבתי ( לקמן טז ) אשר יאמר על ענין הרמת קול :

ושעשע, מוסיף לאמר שאף הנחש שהושת איבה בינו ובין האדם לא יזיק, ולא לבד שלא יזיק בכונה, אבל גם על מאורת צפעוני, על אור הארס שבו יטה הגמול את ידו והארס לא יזיקנו כי לא יהיה ארס כלל, רק עצם מבריק ואינו שורף :

מאורת. הוא הארס שהוא כאש בוער ונקרא תמיד שרף על ששורף הנוגע בו, ויען שלעתיד לא ישרוף ולא ישאר בו רק האורה שיאיר, קראו מאורת : צפעוני, קשה מנחש, (לקמן יד כט, ירמיה ח' יז, משלי כג לב) : יונק, גמול. הבדלם ידוע, ומוסיף שאף הגמול שיש בו דעת לא יירא : הדה. הענין הד הרים שהוא החזרת קול ההד, ופה החזרת היד פעם אחר פעם :

ז . עה את ה' . לדעת את ה' :

לא ירעו . הנחשים הרעים לא ירעו עוד ולא ישחיתו את מי : כי מלאה וכו' . ובעבור זה יהיה הטובה הזאת : כמים לים מכסים . מקום המים קרוי ים והמים ממלאים אותו המקום עד שלא יראה הקרקע ואמר כמו שכל היה מכוסה במים כן יהיו כולם מכוסים וממולאים בדעה :

לא ירעו, מוסב על החיות הטורפות שהיה דרכם להרע להנאתם, ולא ישחיתו מוסב על הפתן והצפעוני שהיו רק משחיתים שלא להנאתם כלל. כי מלאה, יאמר במליצתו שהכרת ה' תתפשט כל כך עד שגם החיות הטורפות יכירו כי הגיע עת התיקון, הגם שאין כח השכל אצלם, ומדמה זה למים המכסים חפירת הים שאין מקום מעצור בפני המים שלא יכסו אותו, כן גם חומר הבע''ח הבלתי מוכן להשכלה לא יעצור בפני ידיעת ה' אשר תתפשט על כל בשר, והיא מליצה על שינוי טבע הבע''ח בדבר ה' :

ירעו, ישחיתו. בארתי למעלה (א' ד') המריע יעשה לפעמים להנאתו, והמשחית כונתו רק להשחית שלא לתועלת כלל. ים. הוא החפירה העמוקה שבו המים מתקבצים, והעד ים הנחושת שעשה שלמה :

לנס עמים . להיות עמים מרימים נס להקבץ אליו :

שורש ישי . משיח היוצא משורש ישי אשר יהיה עומד ביום ההוא י . ום קבוץ גליות . לנס עמים . הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכים אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום : והיתה מנוחתו כבוד . בוחר במנוחה ולא יתגרה במי אבל מנוחת המשיח תהיה לו לכבוד כי כולם יהיו נשמעין אליו :

לנס . הוא כלונס ארוך ובראשו בגד ועשוי להוליכו לפני אנשי החיל וכולם הולכים אחריו :

שרש ישי, המלך המשיח כמ''ש ונצר משרשיו יפרה. אשר עמד לנס עמים, אשר בתחלת התגלותו ישאו כל העמים נס לקבוץ להלחם נגדו במלחמת גוג ומגוג ואז אליו גוים ידרושו, שיכירו כי הוא הגואל האמתי. והיתה מנחתו כבוד, שלא תהיה מנוחתו כמנוחת מלך הבלתי חשוב שאין משימים לב להלחם נגדו, כי אדרבה תחלה יתקבצו כולם עליו, והמנוחה שישיג אח''ז תהיה לו לכבוד גדול, כי יד ה' תעוז לו ותניחהו :

לנס. מרימים אותו לסימן קיבוץ ומלחמה : עמים, גוים. בארתי למעלה (א' ד') עם גדול מגוי, עם יש להם מלכות לא כן גוי, ע''ז מוסיף שגם גוים יכירו אמתת הגואל העתיד :

שנית . כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש : ומאיי הים . הן איי כתים יונים :

יוסיף אד' וכו' . כי מאז קנה אותם מבית עבדים מיד מצרים ועתה יוסיף שנית ידו לקנות את הנשארים בגולה אשר לא מתו : מאשור וכו' . חוזר על מלת לקנות לומר לקנות אותם מאשור וכו' :

לקנות . מצינו לשון קנין בלא מחיר ואף אם אין מוכר וכן קונה שמים וארץ ( בראשית יד ) :

שנית, כנגד גאולת מצרים, כי אחרי שיכירו אמתת הגואל תהיה קיבוץ גליות :

נשא נס . פירקא בלע''ז והיה לאות לקבוץ אליו ולהביא את גליות ישראל מנחה לו :

ונשא נס . ר''ל יעורר לב הפרסיים ולשלוח את ישראל מן הגולה וכאלו נשא להם נס לרמז על הדבר : ואסף . ובזה יאסף נדחי ישראל וכו' :

ונפצות . ענין פזור : כנפות . קצות :

ונשא נס, סימן שיקבצו את הגליות כמ''ש והביאו את אחיכם מכל הגוים מנחה לה'. ואסף, העשרת השבטים שהם אינם מפוזרים רק נדחים ממקומם מהלאה לנהרי כוש, ושם יושבים כולם מקובצים יחד, כמו שבא בקבלת חז''ל, אותם יאסוף ויכנס לארצם. ונפצות יהודה שבט יהודה שהפיצו ה' לארבע רוחות השמים יקבצהו מארבע כנפות הארץ. ועיין באור המלות :

ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ. ההבדל בין אסף ובין קבץ, פעל אסף מצאנוהו ברוב על כניסת איזה דבר למקום מיוחד, לא על קיבוץ המפוזר שע''ז בא פעל קבץ בכל מקום. ויאסוף אותם אל משמר (בראשית מב טז), ואין איש מאסף אותם הביתה, (שופטים י''ט ט''ו) והוא משתתף בהוראתו עם פעל כנס, לבד שאסף מורה על ההכנסה מן החוץ אל הפנים, ופעל כנס מורה מה שכונסו בבית עצמו אל האוצר או כ''מ משומר, לאסוף ולכנוס (קהלת ב' כו), לאסוף מן החוץ אל הבית ולכנוס אח''כ בבית אל האוצר לבל יוציאנו. ומזה בא פעל אסף על התחבר הדבר אל עצמו. ויאמר הכהן אסוף ידך (ש''א יד כ'), שיאסוף ידיו אל גופו, ואספתו מצרעתו, ואסף המצורע, שהמצורע מחוץ למחנה מושבו ובהרפאו נאסף אל תוך המחנה. ולכן גם בעת ישמש פעל אסף על הקיבוץ, אין כונת הקיבוץ לקבץ נפזרות רק להכניס הנדח בחוץ אל מקום מיוחד, ונאספו שמה כל העדרים, שמה למקום הזה. האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים הקבצו ושמעו בני יעקב (בראשית מט א' ב'), ודרשו חז''ל שבקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה וסבר שיש בלבם מחלוקת, וכן בב''ר שאמר להם הקבצו על המחלוקת, והוציאו זה ממ''ש תחלה האספו, שלא היו מפוזרים שיצטרכו קיבוץ רק שיתקרבו למקום אשר הוא שם, ואח''ז שחשב שיש ביניהם פיזור פנימי ושנאת הלב אמר הקבצו. וידוע כי פעל נפץ ופעל נדח, אינם נרדפים, כי נפץ מורה על פיזור דבר המתאחד, משם הפיצם ה' על פני כל הארץ. ונדח הוא דבר יחידי הנודד ממקומו, ועיין לקמן (יג יד). לפ''ז אסף הוא הפך של נדחי, הנדחים ממקומם יאספם למקומם, וקבץ הוא ההפך מן נפוצות, המפוזרים יקבץ :

אפרים לא יקנא את יהודה . משיח בן יוסף ומשיח בן דוד לא יקנאו זה בזה :

וסרה קנאת אפרים . לא יתקנאו ביהודה על כי יהיה המשיח ממשפחתם לא כמו שהיה לשעבר בעת נחלק המלכות בימי ירבעם : וצוררי יהודה . הם בני אפרים שזכר וכפל הדבר במ''ש : יכרתו . ר''ל לא יהיו עוד צוררים כי השנאה תכרת ואיכה : אפרים וכו' . ר''ל משיח בן יוסף הבא מאפרים ומשיח בן דוד לא יתקנאו זה בזה ולא יצורו זה לזה :

יצור . מלשון צרה :

וסרה, בזמן הקודם היה למלכות יהודה שני מנגדים, {{{א}}} קנאת אפרים שהם לא היו צוררים ליהודה אך מקנאים על דבר המלוכה, {{{ב}}} צורריהם מן העמים. עתה הקנאה לא תהיה עוד, והצוררים יכרתו. אפרים, תחלה אפרים היה מקנא את יהודה בעת היה כל המלכות ליהודה בחשבו שמגרע ממנו חלק המלוכה המגיע אליו. ויהודה היה צר את אפרים על שמרד במלכות דוד, ועתה ידעו כי המלוכה מגיע לבית דוד ולא יקנאו זא''ז, (וחז''ל דרשו על שני המשיחים, ומבואר ג''כ בדברי) :

יקנא את. שלשה מיני קנאה יש, א) המקנא בזולתו להיות נכבד כמוהו ולא יעורר איבה נקשר עם ב', ותקנא רחל באחותה. ב) המקנא על כבוד זולתו המחולל נקשר עם למ''ד, קנא קנאתי לה'. ג) המקנא בחברו להרע לו נקשר עם את. וההבדל בין קנא את, ובין צרר, כי צורר הוא מפני שנאה או מפני שעשה עמו רעה, וקנא את, הוא שמתקנא על שחושב שחברו מגרע מאתו איזה תועלת או הנאה שמגיע לו, ויקנאו אותו פלשתים, שחשבו שהעושר של יצחק נגרע מאתם, וקנא את אשתו, שחושב שמגרעת ממנו מה שהיא חייבת אליו :

ועפו בכתף פלשתים ימה . יעופו וירוצו ישראל שכם אחד על הפלשתים אשר הם במערבה של ארץ ישראל ויכבש את ארצם כמו דרך ירצחו שכמה ( הושע ו ) שכם אחד ( צפניה ג ) וכן ת''י ויתחברון כתף חד למימחי פלישתאי די במערבא : ובני עמון משמעתם . כתרגומו ישתמעון להון , מקבלין מצותם עליהם :

ועפו . ימהרו כעוף הפורח ללכת בצד פלשתי היושב במערבה של א''י : יחדיו . יהודה ואפרים : משלוח ידם . יהיו משלוח ידם ר''ל ישלחו ידם בהם לבוזזם : משמעתם . יסורו אל משמעתם ר''ל יהיו נשמעים להם לקבל מצותם :

ועפו . מלשון עפיפה : בכתף . בצד ועבר : יבוזו . מלשון בזה ושלל :

ועפו, יעופו במהירות אל כתף וצד פלשתים שהוא במערב א''י, וכן יבזו בני קדם במזרח, ואדום ומואב נגבה, ובני עמון צפונה משלוח ידם, עד שם תתפשט רשותם. משמעתם, יסורו אל משמעתם :

בכתף פשלתים. בצד של פלשתים, כמו אל כתף ים כנרת, אל כתף היבוסי :

והחרים . ליבשו כדי שיעברו בו גליות ישראל ממצרים : על הנהר . נהר פרת לעבור בו גליות אשור : בעים רוחו . אין לו דמיון במקרא ולפי הענין יפתר בחוזק רוחו : לשבעה נחלים . לשבע גזרים לעבור בו שבע גליות האמורות למעלה מאשור וממצרים וגו' , ומאיי הים אינו מאותו צד : והדריך . בתוכו את הגליות : בנעלים . ביבשה :

והחרים . יכרית מי נהר מצרים להיות בו דרך לעבור בו גאולים : על הנהר . זה נהר פרת : והכהו . את כל אחד יכה להיות נחלק לשבעה נחלים ויהיה שביל ודרך בין נחל לנחל : והדריך . דרך השבילים ההם ידריך בני הגולה לדרוך בנעלים אשר ברגליהם כי תשוב להיות יבשה :

והחרים . ענין כריתה ואבוד : לשון ים מצרים . הוא הנילוס ולפי שהוא מתדבק אל הים נראה כאלו הוא לשון הים ועל שם שהוא נמשך כלשון נקרא לשון : והניף . ענין הרמה : בעים . ענין חוזק ואין לו דומה : והדריך . מלשון דרך והלוך :

והחרים, ליבשו שיעברו בו הנדחים בארץ מצרים, על הנהר, נהר פרת שיעברו בו האובדים בארץ אשור. והכהו לשבעה נחלים, נגד השבעה מקומות שחשב בפסוק י''א, חוץ ממצרים. והדריך בנעלים, במקום שינעול שם את הנהר במנעולים ויסגיר בעד משיכת מימיו, בשבעה מקומות הנזכר יעשה שם דרך כבושה לרבים :

בעים. אין לו דמיון ולפי משמעו בחוזק רוחו : בנעלים. לשון נעילה וסגירה, ברזל ונחשת מנעליך, ר''ל יעשה דרך במקום סגירת הנהר, ע''ד ויסך בדלתים ים, וכ' ואשים בריח ודלתים (איוב לט) :

והיתה מסילה . בתוך המים לשאר עמו :

והיתה מסלה . תהיה דרך סלולה כאלו היה שם דרך מעולם : אשר ישאר . שלא מתו בגולה : מאשור . חוזר על מלת מסלה המסלה בדרך ישר יהיה מאשור : כאשר וכו' . כמו שהיתה מסלה בים סוף ביום עלותו וכו' כן יהיה מסלה בנהר פרת ונהר מצרים :

מסלה . דרך סלולה וכבושה :

והיתה מסלה, לעבור בו הגליות לא''י דרך ימים ונהרות כימי קדם בים ובירדן :