למען ציון . אעשה ולא אחשה על מה שעשו לה : לא אשקוט . לא יהא שלום לפני עד יצא כנוגה צדקה :

למען ציון לא אחשה . לא אשתוק לה עלבון שעשו לציון שהחריבו אותה עד היסוד . לא אשקוט . לא יהיה מנוחה לפני עד אשר יראה הצדקה שאעשה לה כדבר המנהיר ומזריח והישועה שאביא עליה יהיה נראה לכל כלפיד אש הבוער :

אחשה . ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם ( לעיל מב ) : אשקוט . ענין מנוחה : כנוגה . ענין הארה וזריחה : כלפיד . הוא העץ אשר מנדנדים בו האש המתייבש מחום האש ומעלה שלהבת רב וכן וכלפיד אש בעמים ( זכריה יב ) : יבער . ידלק :

למען ציון, שב לדבר נגד שני הענינים שהזכיר בסימן הקודם. {{{א}}} הצדקה שירצה ה' לגלות צדקת ישראל ואמתת תורתם ואמונתם. {{{ב}}} הישועה שירצה ה' להושיעם. והנה ציון תצייר צדקת ישראל כי בציון היה מושב הסנהדרין והמקדש, וירושלים תציין תשועת ישראל כי שם ישבו ההמון ולשם יתקבצו פזוריהם, כמ''ש (נ''ב) לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים, ציון תלבש עוז הפנימי הצלחות הנפשיות, וירושלים בגדים החיצונים הצלחות הגופניות, והנה לברר צדקת ישראל ואמתת תורתם צריך שיתוכח בדברים וטענות, ועז''א למען ציון לא אחשה, לא אשתוק מלהתוכח ולהוכיח אמתתה, ולהוציא תשועת ישראל מגלותם צריך פעולה ומעשה, ועז''א למען ירושלים לא אשקוט לא אשב במנוחה מבלי לעשות דבר רק אהיה זריז להושיעם, והדלתות מגבילים, למען ציון לא אחשה עד יצא כנגה צדקה, שהיא צדקת תורתם ואמונתם ולמען ירושלם לא אשקוט עד ישועתה כלפיד יבער שהיא התשועה, (והנה הנוגה הוא הדבר שאין לו אור מצד עצמו רק מקבל אורו מדבר אחר, כנוגה הירח שמקבל אורו מן השמש, אבל הלפיד אורו מצד עצמו. ובזה מצייר שע''י שיבעיר הלפיד שהיא התשועה ע''י שיראו תשועת ישראל איך יאיר להם את הלילה באור התשועה, עי''ז יכירו צדקם, וכאילו לפיד הישועה יפלש אורו על הצדקה, והצדקה תתראה ע''י התשועה, כמו שתתראה הירח ע''י השמש, וע''ז קורהו נוגה ואור חוזר של הלפיד : (ב) וראו, מגביל עם הפסוק הקודם, ע''י שיצא כנגה צדקה, יראו גוים צדקך, וע''י שישועתה כלפיד יבער, יראו מלכים כבודך, (ומוסיף שגם הגוים עכו''ם יכירו צדקך ואמתת אמונתך ותורתך, וכ''ש שמלכיהם שהם חכמים יותר יכירו זאת. וכן גם מלכיהם יכירו כבודך שיהיה גדול מכבודם, וכ''ש שהגוים יכירו זאת). וקרא לך שם חדש הם השמות שיזכיר אח''ז, חפצי בה, דרושה, אשר פי ה' יקבנו ויפרש את השם הזה ויגלה טעמו כמ''ש חפצי בה כי חפץ ה' בך :

אחשה, אשקוט. אינם נרדפים כי חשה משתתף עם הפעלים המורים על השתיקה, ושקט משתתף עם הפעלים המורים על המנוחה, וגדר שם נוגה בארתי למעלה (ד' ה'. ט' א'. יג י'. ובכ''מ) :

יקבנו . יפרשנו :

צדקך . הצדקה שאעשה לך : וקורא לך . יהיה נקרא לך שם חדש אשר פי ה' יפרשנו והוא חפצי בה דרושה עיר לא נעזבה האמור למטה :

יקבנו . יפרש אותו כמו אשר נקבו בשמות ( במדבר א ) :

עטרת תפארת . ר''ל תהיה שמורה בידו כעטרת תפארת : וצניף מלוכה . כפל הדבר במ''ש :

וצניף . מל' מצנפת העשוי לסבב את הראש :

והיית עטרת תפארת, יש הבדל בין עטרת תפארת ובין צניף מלוכה, כי העטרת ילבש כל אדם הלובשו לכבוד, וצניף מלוכה מיוחד אל המלכות לבדו. ויש הבדל בין יד ובין כף, כי כף פרטי יותר מן יד, שיד מורה כל היד, וכף מורה רק פס יד שכופפה, ומורה על שתופס הדבר בהשגחה מיוחדת, ויש הבדל בין ה' ובין אלהיך, בשם ה' נקרא מצד ההנהגה הכללית, ובכינוי אלהיך נקרא מצד ההשגחה הפרטיית הנסיית. והנה ה' מנהיג את המציאות בשתי הנהגות. {{{א}}} הנהגה טבעית. {{{ב}}} הנהגה נסיית השגחיית, אומר הנביא שתי הנהגות האלה ינהיג רק לצרככם ולתועלתכם ולפי מעשיכם, ונגד ההנהגה הטבעית שמנהיג בשם ה' ע''י הטבע תהיה אתה עטרת תפארת ביד ה', ונגד ההנהגה הנסיית שמנהיג ע''י שהוא אלהיך בהשגחתו הפרטיית, וע''י הנהגה זו מראה את מלכותו שהוא מושל בחפצו תהיה אתה צניף מלוכה בכף אלהיך, ועז''א בכף כי זה אינו מיוחד אל היד כולו רק אל הכף הפרטי והשגחתו הפרטיית :

עטרת. ילבשנו בעל איזה מעלה לאות על מעלתו ואינו כתר מלוכה. עטרת זקנים בני בנים, עטרת חכמים עשרם, אשת חיל עטרת בעלה. וההבדל בין כף ויד מבואר, ובין ה' ואלהיך בארתי (למעלה א' ד') :

בעולה . מיושבת :

לא יאמר לך . לא יאמר עוד עליך שאת עזובה מה' : ולארצך . על ארצך : חפצי בה . רצוני בה ואינה נעזבת ממני : ולארצך בעולה . לארצך יקרא מיושבת ולא שממה . כי חפץ וכו' . לזאת יקרא ירושלים חפצי בה כי חפץ ה' בך ולכל הארץ בכללה יקרא בעולה כי תבעל ותתיישב באנשים :

בעולה . מיושבת כמו מבני בעולה ( לעיל נד ) :

לא יאמר לך עוד עזובה, עתה קוראים לירושלים עזובה על העדר האלהית והשכינה, ולכלל א''י קוראים שממה על שהיא שממה מיושביה, עתה לא יאמר לך עוד עזובה כי לך יקרא חפצי בה כי יחפוץ ה' בה וישוב לשכון בתוכך, ולארצך לא יאמר עוד שממה כי ארצך תבעל מיושביה, ר''ל שתוחזר השכינה ויתישבו הערים :

כי יבעל וגו' . ארי כמה דמתיתב עולם עם בתולתא כן יתייתבין בגוייכי בנייכי :

כי יבעל . כמו כשבחור נושא בתולה מתיישבים יחד מבלי פירוד כן יתיישבו בך בניך ולא יתפרדו ממך : ומשוש . כמו השמחה שיש להחתן על כלתו כן ישיש וכו' :

כי יבעל, מפרש שני דברים אלה, נגד מ''ש וארצך תבעל, אומר כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, שלא תהיה שיבת ישראל לארצם דומה כשבים אל ארץ שהיתה שממה פעם אחד, עד שידמו במשלם כמי שהיתה לו אשה וגרשה ושב לקחתה, שהוא אינו בחור והיא אינה בתולה, רק ידמו כבחור הבועל בתולה, כי הארץ תדמה בטובה ויפיה כאילו לא היתה חרבה מעולם, והם ידמו בשלותם כאילו לא גלו מעולם. ונגד מ''ש כי חפץ ה' בך, אומר שלא תדמה החזרת ה' אליך, כשב אל עם שכעס עליהם פעם א', עד שידמה במשלו כמחזיר גרושתו, שאין אהבה שלמה ואין עושים משוש וריקוד ושמחה בפרהסיא, רק כמשוש חתן על כלה שלא בא עליה מעולם, ולא כעס עליה מימיו, כן ישיש עליך אלהיך כי יכרות להם ברית חדשה ולא תזכרנה הצרות הראשונות :

על חומותיך ירושלים . רבותינו דרשוהו כמשמעו מלאכי' המזכירים את ה' על חורבנה לבנותה מאי אמרי אתה תקום תרחם ציון ( תהלים קב ) כי בחר ה' בציון ( שם קלב ) כדאיתא במסכת מנחות וי''ת חומותיך אבות הראשונים המגינים עלינו כחומה : הפקדתי שומרים . לכתוב ספר זכרונות שלא ישתכח זכותם מלפני : לא יחשו . מלהזכיר זכותם לפני : המזכירים את ה' . את זכות האבות : אל דמי לכם . אל תחרישו :

על חומותיך . על עסק חומותיך : הפקדתי שומרים . אלה השומרים כינוי על אבני ציון שאין להם עסק אחר כי אם יתמידו בבכי ואבל כשומרי החומות שאינם זזים מן השמירה והוסיף לומר כל היום וכל הלילה כי מנהג שומרי החומות לישן ביום ולא כן המה כי יבכו ויתאבלו ביום ובלילה : תמיד לא יחשו . אינם שותקים בשום זמן וכפל הדבר במ''ש : המזכירים את ה' . כאלו הנביא מזרזם לומר להם אתם המתאבלים על ציון להזכיר את המקום על בניינם לא יהא שתיקה לכם אלא התאבלו והזכירו את ה' :

הפקדתי . ענין מינוי וגזברות : לא יחשו . לא ישתקו : דמי . ענין שתיקה כמו וידום אהרן ( ויקרא י ) :

על חומתיך, אחר שאמר למען ציון לא אחשה, שהוא בעצמו לא ישתוק מלהושיעם, אומר כי חוץ מזה הפקיד ג''כ שומרים בעבור חומות ירושלים המזומנים לשמור יום המועד, ולא תאמר שהם יחשו עד שיבא יום המועד, כי גם באמצע הזמן כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו הזהרתי את השומרים האלה לאמר אתם המזכירים את שם ה' אל דמי לכם, אל תשתקו רגע רק תצעקו ותזכירו אותו, וגם.

יחשו, דמי. פעל דום מציין ההפסקה מן הדבור הקודם לו, לא כן חשה מציין העדר הדבור לבד. יקים סערה לדממה, אח''כ ויחשו גליהם. נאלמתי דומיה, ואחר כך החשיתי מטוב. ופה שידבר על השלילה, הקדים לא יחשו, ויותר מזה כי אל דמי לכם אל תפסוקו רגע. ומה טוב שאלת חז''ל במד' וידם אהרן מה היה לו לומר כי פעל דום מורה שהפסיק מן הדבור שהיה לו לדבר :

ואל תתנו דמי . לא תניחו את ה' לשתוק מלבנותה אלא תפצירו בו עד יכונן את ירושלים על כנה ובסיסה וישים אותה לפאר ותהלה בקרב הארץ :

ואל תתנו . ואל תניחו וכן ולא נתן סיחון ( במדבר כא ) : יכונן . מל' כן ובסיס :

ואל תתנו דמי לו, בל תניחו אותו שהוא ישתוק, ובל תשתקו עד יכונן ויגמר הבנין, ועד שישים את ירושלים לתהלה ולשם. (והשומרים האלה הם הנביאים והצדיקים שבכל דור) :

יכונן. הונח על גמר הבנין ותכליתו כמו שכתוב למעלה (נד יד) :

נשבע ה' . הנביא אומר להם בנחמה הן נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו והוא כפל במ''ש : אם אתן . ענין שבועה הוא וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר כך וכך יהיה אם אעשה הדבר הזה וכן אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב ( תהלים פט ) : אשר יגעת בו . בעבודתו ולאספו אל הבית :

עוזי . ענין חוזק : תירושך . יינך כמו ואספת דגנך ותירושך ( דברים יא ) :

נשבע, עוד הזכיר ענין שלישי, שה' התקשר את עצמו ע''ז בשבועה, והשבועה הזאת נשבע בימינו ובזרוע עזו הימין מורה ההנהגה הנסיית הנעשה באמצעות מעשה הצדיקים וזכות ישראל, והזרוע מורה על הנהגה נסיית שיעשה בכח עצמו שלא ע''י זכות ומעשה וכשרון רק בכח עצמו, ור''ל אם יזכו יעשהו בימינו ואם לא יזכו יעשה בזרוע עוזו, כמ''ש לבשי עוז זרוע ה', ותושע לו זרועו כמש''פ שם, (וע''ז אמרו חז''ל בימינו זו תורה, והוא אם יזכו וישמרו תורתו, ובזרוע עוזו אלו תפילין והוא אם לא יזכו יעשה בכח התפילין ההבטחה שהבטיח על גדולת ישראל הכתובים בפרשיות תפילין כנזכר בגמרא שם). אם אתן את דגנך עוד עד עתה היו אויביהם הקרובים יושבים בארצם ואוכלים את דגנם, ועז''א שלא יתן דגנם מאכל לאויביהם. ובני נכר הרחוקים שלא ישבו בארצם לא אכלו דגנם, אבל הם שתו תירושם שהיין מובילים אותו מרחוק לסחורה, ועז''א שלא ישתו בני נכר תירושך :

יאכלוהו . מוסב על דגנך :

כי מאספיו . המאספים אותו אל הבית הם יאכלו את הדגן : והללו את ה' . על השפעת הטובה : ישתוהו . את התירוש : בחצרות קדשי . ר''ל בבתיהם העומדים בחצרות ירושלים עיר הקודש ולא ישתוהו העכו''ם בארצותם :

מאספיו . ענין הכנסה אל הבית כמו ואין איש מאסף אותם ( שופטים יט ) : והללי . ישבחו :

כי מאספיו, הדלתות מגבילים, נגד דגנך אמר כי מאספיו יאכלוהו כי התבואה מאספים, ונגד תירושך אמר ומקבציו ישתוהו, כי הענבים מקבצים, כמ''ש זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף, כרמים תטע ולא תאגור. ואמר ישתוהו בחצרות קדשי כי כרם רבעי נאכל בירושלים, ולא כן הדגן יאכלוהו בביתם, ויברכו עליו בהמ''ז לא כן ענבים שאין טעונים ג' ברכות, וע''כ אמר על הדגן והללו את ה', שהוא בהמ''ז כמ''ש ואכלת ושבעת וברכת, ועל התירוש אמר ישתוהו בחצרות קדשי שישתה בירושלים :

מאספיו, מקבציו. עי' בפירוש, והבדלי אסף קבץ בארתי למעלה (יא יב) :

ישתוהו . מוסב על תירושך : עברו עברו בשערים . אמר נבייא עברו ותובו בתרעיא אפנו לבא דעמא לאורח תקנא : סלו סלו המסלה . כבשו הדרך בטי''ץ לוקמי''ן בלע''ז סולו לשון מסלה הוא : סקלו מאבן . סקלו המסילה והשליכו אבני מכשול לצדדין , סקלו אישפירייא''ן בלע''ז . מאבן . מהיות שם אבן וכנגד יצר הרע הוא אומר , ויש עוד לפותרו על תיקון הדרכים לקבוץ הגליות : הרימו נס . כלונס פורקא בלע''ז אות הוא שיקבצו אלי ויביאו לי את הגולים אצלם :

עברו עברו . הוא מאמר הנביא אל האומות עברו בשערי העיר ללכת השדה ופנו ממכשול את הדרך אשר ילכו בו ישראל לשוב לארצם : סלו סלו המסילה . הרימו והגביהו את המסלה להשוות הגומות להיות נוח ללכת : סקלו מאבן . השליכו משם האבנים מהיות נשאר שם אבן מכשול : הרימו נס . הגביהו למעלה נס לרמז את האומות להביא את ישראל לארצם :

פנו . מל' הפנה והסרה : סלו . ענין הרמה והגבהה ודוגמתו סלו לרוכב בערבות ( תהלים סח ) : המסילה . ענין שביל ודרך : סקלו . הסירו האבנים וכן ויעזקהו ויסקלהו ( לעיל ה ) : מאבן . מהיות בה אבן וכן וימאסך ממלך ( ש''א טו ) ור''ל מהיות מלך : נס . כלונס ארוך ובראשו וילון :

עברו עברו, בחזיונו זה רואה שיבת הגולה בפועל, מצוה שיעברו לפנות הדרך, כמו שכתב קול קורא במדבר פנו דרך ה', ויש דרך ומסלה, הדרך הוא הדרך הקבוע לרבים, ומצד שמסוללים ומרימים אותו ע''י אבנים וחול נקרא מסלה, מצוה שיפנו תחלה הדרך מן האילנות ויתר דברים המפסיקים אותו ואח''כ ירומו המסלה וגם להסיר אבני מכשול ועז''א סקלו מאבן, ולא שתעשו זאת בחשאי רק הרימו נס על העמים, שהם יביאו הגליות לארצם כמ''ש והביאו בניך בחוצן, כי.

דרך, מסלה. בארתי הבדלם (לה ח') :

הנה שכרו . שמוכן לתת לעבדיו מוכן אתו : ופעולתו . שכר הפעולה שפעלו עמו לפניו הוא מוכן לתת :

השמיע . שבא זמן הגאולה : ישעך בא . ר''ל בא תשועתך : שכרו . גמול השכר שעליו לשלם לישראל הנה מוכן אתו : ופעולתו . שכר הפעולה שעליו לפרוע הוא לפניו ומוכן לתתו והוא כפול במ''ש :

הנה ה' השמיע זאת אל קצה הארץ, שיקבצו את הנדחים מארבע קצות הארץ, ויען שהנביא מצייר תמיד קיבוץ גליות קודם לבנין ציון וירושלים, כמ''ש (מ''ט) אלה מרחוק יבואו, ותאמר ציון עזבני ה' ע''ש, וכן אמר רני עקרה עניה סוערה לא נוחמה כמו שפירשתי שם, לכן מצייר כי הגולים המקובצים אל ציון הם יודיעו ויבשרו לה לאמר הנה ישעך בא, שבא גם ישעה וגם היא תבנה אחר שיתאספו הגולים, הנה שכרו אתו, ר''ל ה' יעשה זאת. {{{א}}} מצד השכר שישלם לישראל. {{{ב}}} ופעלתו לפניו, שיעשה זאת למען הפעולה בעצמה אשר חפץ לעשותה והבטיח עליה מראשית קדומים :

שכרו, ופעלתו. יש הבדל אצלי בין שכר לפעולה, השכר ישולם לפי הריוח והתועלת שקבלו מן מעשהו, והפעולה ישקיפו בה רק על מה שפעל ועשה, על איכות וכמות המלאכה עצמה. אולם בפירושי פרשתי דומה למ''ש למעלה (מ''ם יו''ד) :

להם . לבני ציון : גאולי ה' . הגאולים של ה' : ולך . על ציון יאמר : דרושה . ה' דורש בשלומה ולא נעזבה ממנו :

וקראו להם, אז יהיו ישראל בחשיבות. {{{א}}} שיקרא להם עם הקדש ע''י קדושת מעשיהם וצדקתם. {{{ב}}} גאולי ה' ע''י הנסים שינוסס עליהם, ולירושלים יקרא דרושה מה' אשר ה' דורש אותה תמיד, עיר לא נעזבה אז יכירו כי ה' לא עזבה מעולם, כי לא סרה השגחת ה' מעליה גם בחורבנה, ולא היה חורבנה רק לזמן קצוב ולמועד שמור לכלה פשע ולהתם חטאת :