הצדיק אבד . כגון יאשיהו : ואין איש שם על לב . למה נסתלק : באין מבין . אין בנותרים מבין מה ראה הקב''ה לסלקו : כי מפני הרעה . העתידה לבא אל הדור נאסף הצדיק :

הצדיק אבד . כאשר הצדיק נאבד מן העולם אין איש שם על לב להתבונן בדבר למה הומת מה עשה : ואנשי חסד . עי''ז נאספו הרבה אנשי חסד בעבור שאין מי מבין אשר מפני הרעה נאסף הצדיק הראשון למען לא יראה בהרעה המעותדת לבוא כי על כי לא היה מי מדגיש בדבר ולא שב לה' לזה הרבו למות עוד למען ירגישו או למען לא יראו גם המה בהרעה :

נאספים . ענין מיתה כמו יאסף אהרן ( במדבר כ ) :

הצדיק אבד, הם אומרים נסבאה שכר נשתה יין, כי מה יהיה קיצנו הלא הצדיק אבד ואין איש שם על לב, כי מקרה אחד לצדיק ולרשע, וגם אנשי חסד גומלי חסד נאספו ומתו באין מבין מדוע מתו והם היו צדיקים, אבל לית דין ולית דיין (הצדיק הוא במצות שבין אדם למקום, עליו אין משימים לב כלל, ואנשי חסד לחבריהם, על מיתתם ישימו לב, עליהם יספדו ויתאבלו וישימו לב מדוע מתו, אבל אין מבין מדוע מתו כי מקרה אחד לכל ומותר האדם אין). כי מפני הרעה נאסף הצדיק, הם אומרים שהצדיק נאסף מפני הרעה שהיה לו בחייו, שישב בצום ותענית והיה חסר כל ולכן נאסף קודם זמנו :

אין שם על לב, אין מבין. הבדל בין שימה על לב להבנה מבואר (למעלה מד יט. מו ח') :

יבא שלום . כי כן אמר הקב''ה יבא הצדיק הזה אל אבותיו בשלום ואל יראה ברעה . ינוחו על משכבותם . בהיות הרעה זה שהיה הולך נכוחו ביושרו כמו עשות נכוחה ( עמוס ג ) :

יבוא שלום . מוסב למעלה לומר כי כן אמר המקום יאסף הצדיק ויבוא בשלום אל הקבר ולא יראה בהרעה : ינוחו . אנשי החסד ישכבו במנוחה על משכבותם בקבר : הולך נכוהו . כי כל אחד היה הולך בדרך הנכוחה ואין מהדין שיראה בהרעה :

נכוהו . ענין יושר כמו בארץ נכוחות יעול ( לעיל כו ) :

יבוא, השם משיב להם הצדיק אבד כדי שיבא שלום שם בעולם השלום, ואנשי חסד נאספו כדי שינוחו שם בעולם המנוחה הם לא נאבדו, כי כ''א מהם הולך נכוחו נוכח המקום המיועד לתשלום גמולו, אבל.

ואתם קרבו הנה . הנותרים משנסתלקו הצדיקים ותקבלו פורענותיכם : בני עוננה . בני כשפים : זרע מנאף . שהזכיר מנאף , ותזנה הנקבה :

ואתם . הואיל ונסתלקו הצדיקים קרבו אתם הנה למשפט ולקבל הרעה : בני עוננה . אתם בני מעוננה כי ברוב נמצא הכישוף בנשים : זרע מנאף ותזנה . זרע של מנאף ותזנה כי האב היה נואף והאם היתה זונה :

הנה . לפה : עוננה . ענין כשוף כמו מעונן ומנחש ( דברים יח ) :

ואתם קרבו הנה למשפט, בני עננה כי היו נואפים ומזנים לעבודת האלילים, כמ''ש המורה, שכן היה כל עניני ע''ז לזנות ולנאף, והבנים שנולדו מן הניאוף הלז היו מיחסים אותו לאליל פלוני וכוכב פלוני, והיו מעוננים עת לדתם שנולד במזל פלוני, תחת משטר כוכב ידוע, ע''ז קראם בני עוננה מצד העת שיצאו לאויר העולם, וזרע מנאף מצד עת שנזרעו בבטן אמם, שהאב מנאף ותזנה האם :

מנאף ותזנה. מצד שתסור מאחרי אישה ידובר עליה בזנות, ומצד המעשה עצמה יבא פעל נאף. וע''כ אצל הזכר בא פעל נאף בכ''מ (רק במקום שידובר על זנותו מעל ה' ומצותיו, ובכ''מ שבא פעל זנה אצל האיש נקשר עמו עבודת אלילים), ואצל הנקבה ישמש בפעל זנה או נאף. ופה ר''ל מנאף הזכר ותזנה האם מעל אישה : ואמר בני עננה זרע מנאף, כי הניאוף על ידו נזרע זרעם בתתם שכבתם לזרע לטמאה בם, והעוננות בכוכבים היה בעת לדתם שע''ז יצדק שם בנים :

על מי תתענגו . מאחר ששבתם מאחרי על מי תשענו להתענג בטובה אילו זכיתם אז תתענגו על ה' אבל עכשיו על מי תתענגו : על מי תרחיבו פה . כשאתם מתעתעים ומלעיבים בנביאיו :

על מי . מאחר ששבתם מעלי על מי תבטחו להתענג בטובה כי אם זכיתם הייתם בוטחים עלי אבל עכשיו על מי תבטחו : על מי תרחיבו פה . על מי תשענו להרחיב פה לשאול כל המחסור : תאריכו לשון . לשאול כל הצורך וכפל הדבר פעמים ושלש במ''ש וכדרך הנבואה : ילדי פשע . מולידים פשע וזורעי שקר ר''ל כל מעשיכם פשע ושקר ומהו הזנות הנמצא בכם :

על מי תתענגו, נגד בני עוננה, אומר על מי תבטחו כי תתענגו לאמר אקחה יין נסבאה שכר, וכי על העינון והניחוש שנחשתם שנולדתם במזל מוצלח תבטחו? על מי תרחיבו פה נגד זרע מנאף אומר איך תרחיבו פה ללוצץ לאמר אכול ושתה כי מחר נמות ועוד תאריכו לשון להאריך הדבור ולכפלו, והלא היה לכם להתבושש מפגם מולדתכם, כי אתם ילדי פשע מצד האם שזנתה, וזרע שקר מצד האב שנאף :

הנחמים באלים . המתחממין בש''ז תחת אלה ואלון : שוחטי הילדים . לקרבן עכו''ם : סעיפי . נקרת הצורים וכן ( שופטים טו ) אל סעיף סלע :

הנחמים . המתחממים עצמן תחת אילן אלה העשוי לעכו''ם : תחת כל עץ רענן . ורצה לומר שחברו את עצמן לעכו''ם ולפי שהמשיל המקרא עובדי העבודת כוכבים לזונה אמר לשון הנופל במשכב האשה כמ''ש ובחטא יחמתני אמי ( תהלים נא ) : שוחטי הילדים . לפני העבודת כוכבים : בנחלים . כן היה דרכם לשחטם בעמקים אשר תחת סעיפי הסלעים כי העבודת כוכבים העמידו על סעיף הסלע במקום גבוה :

הנחמים . מלשון חמימה : באלים . שם אילן סרק כמו כי יבושו מאלים וכו' ( לעיל א ) : רענן . ענין לחות ורטיבות כמו בשמן רענן ( תהלים צב ) . בנחלים . ענין עומק וגיא וכן ויחפרו עבדי יצחק בנחל ( בראשית כו ) : סעיפי . כן נקרא שן הסלע כמו אל סעיף סלע ( שופטים טו ) והוא מושאל מענף היוצא מן האילן אשר יקרא סעיף כמ''ש וכלה סעיפיה ( לעיל כז ) :

הנחמים, מבאר מ''ש ילדי פשע, היו מתחממים להוליד בנים מאלים האלילים העומדים תחת עץ רענן, שהיו אומרים שהאלילים שתחת העצים באו עליהם ומהם הולידו, כי היו אומרים שהאלילים חושקים את בנות האדם, ויבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם, שחטי ר''ל האלים השחטים את הילדים בנחלים, כי אח''ז היו אומרים שהאלים צוו להם לשחוט את הילדים שהולידו מהם תחת סעיפי הסלעים לקרבן, כי בזה יתקדשו הילדים ויעלו על במתי עב, כידוע בעבודת הצאבה מקורות ימי קדם והבליהם. ובזה נדמה כאילו האלים שוחטים את הילדים, כי היו שוחטים אותם בפקודתם לפי הבליהם :

באלים. כמו הבו לה' בני אלים, הכחות הנשגבות, ושוחטי תואר להאלים, האלים הם שוחטי הילדים :

בחלקי נחל . אבנים אשר בנחל : חלקך . בהם ירגמו אותך : הם הם גורלך . להתעצב בהם למה כי גם להם שפכת נסך : העל אלה אנחם . מלהרע לך :

בחלקי נחל חלקך . בחרת לך חלק באבני הנחל לעבדם עבודת אלהות : הם וכו' . כפל הדבר במ''ש : שפכת נסך . היית מנסך לפניהם יין והעלית להם מנחה : העל אלה אנחם . וכי מהראוי שעל העושים מעשים כאלה יתהפך מחשבתי מרעה לטובה :

בחלקי נחל . באבני נחל ויקראו כן ע''ש שהמה חלקים כמ''ש חמשה חלקי אבנים מן הנחל ( ש''א יז ) ולקצר לא אמר אבני וסמך על המבין : גורלך . ענינו כמו חלק וכן וגורל לבוזזינו ( לעיל יז ) ע''ש שע''פ רוב יחולק בגורל : אנחם . ענין הפוך מחשבה :

בחלקי, עת יחלוק הנחל חלקך, ר''ל עת תתן חלקך אל הנחל, שהוא שתתן לו הילדים שילדת כי תשחטם שם בנחל, הם הם גורלך תחשוב באולתך שעי''כ עלו האלים בגורלך, שע''י שתשחט הילדים בנחל יכרתו לך האלים ברית, וגם להם שפכת נסך גם להילדים ששחטת שפכת נסך, כי האמינו שהילדים שנשחטו להאליל נתקדשו ועלו אל ממלכת האלים, ונסכו להם אח''כ נסכים. ואיך אנחם על מעשים מתועבים כאלה? (ז) על הר, שהיו מאמינים שיש בני אלים שוכנים בנחל, ויש השוכנים על הרים הגבוהים, ולכן עלית גם על הר גבוה ונשא לזנות גם שם לאלילים :

בחלקי. הב' הוא ב' הזמן המשמש עם המקור, בעת יחלוק הנחל את חלקך, אז האלים הם גורלך. (עיין ההבדל בין חלק וגורל למעלה יז יד, ופה הנחל לוקח חלק עמך מסך ילדיך, ובעבור כן תחשוב יפלו האלים בגורלך), ומלת להם מוסב על הילדים שבפסוק הקודם :

שמת משכבך . משכב ניאופך לעכו''ם על ההרים הרמי' :

שמת משכבך . עשית משכב לזנות ר''ל שם העמדת עבודת כוכבים ולפי שנמשלה לזונה אמר לשון הנופל בזונה : גם שם . על גובה ההר :

ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך . למי שהוא מדמה אותה לאשה מנאפ' אשר נואפי' צופים וממתינים לפני פתח ביתה והיא לבה וזכרונה אל הדלת והמזוזה איך תפתח ותצא אליהם : כי מאתי גלית ותעלי . אצלי היית שוכבת וגלית הכיסוי שהיו מכוסי' יחד ותעלי מאצלי : הרחבת משכבך . לקבל בו נואפי' הרבה : ותכרת לך . ברית מהם : אהבת משכבם . כשחזית לך יד ומקום להראות להם אהבתך : יד . אייש''י בלע''ז וכן ראו חלקת יואב אל ידי ( ש''ב יד ) :

ואחר הדלת והמזוזה . לפי שהוא מדמה אותה אל אשה זונה אמר לשון הנופל בזונה שנואפים צופים וממתינים לה אחר הדלת לבה זכרונה אל העומדים אחר הדלת והמזוזה ורצה לומר בעוד היותך במקדש ה' שמת זכרונך ללכת אל בית העבודת כוכבים : כי מאתי גלית ותעלי . אצלי היית שוכבת גלית הכסות שהיינו מכוסים יחד ותעלי מאצלי ללכת אל הנואפים : הרחבת משכבך . עשית לך מקום משכב רחב לקבל בו נואפים הרבה ר''ל עבדת לעבודת כוכבים הרבה : ותכרת . כרת לך מהם ברית אהבה : אהבת משכבם . אהבת שישכבו עמך בכל מקום אשר ראית ואף בפרסום רב :

והמזוזה . הם העומדים אצל חלל הפתח מזה ומזה : גלית . מלשון גלוי : ותעלי . ענין הסתלקות כמו כעלות גדיש בעתו ( איוב ה ) : יד . מקום : חזית . ענין ראיה כמו ותחז בציון עינינו ( מיכה ד ) :

ואחר, מדמה אותה במשל האשה הזונה שיוצאת בלילה ממשכב בעלה אל הזונים העומדים אחורי הגדר, שתניח זכרונה שהם הלבונה והבשמים שעל צוארה אחרי הדלת והמזוזה כדי שלא ירגיש בה בעלה. כי מאתי גלית ותעלי כי גלית משכבי שהיית שוכבת אצלי ותעלי על ראש ההר אל הזונים. הרחבת משכבך מדמיה לזונה שמשכבה רחב, רק יען שאינה יכולה לקחת את הזונים לשם כי בעלה עמה במטה. לכן תצא מן המשכב הרחב לשכב עם הנואפים במשכב קצר שהכינו הם אצל הגדר, וז''ש הנה הרחבת משכבך אבל יען ותכרת לך מהם המשכב תכרת ותבדיל אותך מן הזונים, לכן אהבת משכבם של הזונים, אשר היא יד חזית, יד ואצל החזית והגדר, (והנמשל שתחת שבעודך עובד האל היה לך כל טוב ושפע רב, עזבת מקור חיים לחצוב לך בארת נשברים) :

זכרונך. הבשמים והלבונה שנושאת על צוארה נקראים זכרון, זכרו כיין לבנון. מאתי גלית, גלית מכסה המשכב, ונמצא גילוי עם יחוס שממנו (למעלה לח יב) דורי נסע ונגלה מני : ותכרת, נסתר לנקבה מוסב על המשכב, המשכב כרתה והפרידה אותך מהם מן הנואפים. יד חזית, יד, אצל, כמו יד הנהר, יד הירדן, ליד דרך, ליד שערים. וחזית, גבול. את שאול עשינו חוזה, בית אבנים יחזה, משכבם מאצל הגבול :

ותשורי למלך בשמן . ואני מתחלה גדלתיך והיית מקבלת פני מלכך בכל מיני תפנוקים , ותשורי לשון ראיית פנים כמו אשורנו ולא קרוב ( במדבר כד ) וכן ( ש''א ט ) ותשורה אין להביא דורון של הקבלת פנים : ותשלחי ציריך . שלוחייך למרחוק לגבות מס ממלכי האומות : ותשפילי . את חזקי האומות עד שאול כן תרגמו יונתן :

ותשורי . ר''ל לא די שעבדת עבודת כוכבים אלא שסולקת בטחונך ממני ושלחת תשורה למלך אשור בדורון של שמן ותרבי לשלוח לו בשמים מעשה רוקח למען יהיה בעזרתך : ותשלחי . שלחת מלאכיך אליו עד אשור הרחוקה מארצך : ותשפילי . השפלת נפשך עד שאול בהראות הכנעה מרובה :

ותשורי . מלשון תשורה ודורון כמו ותשורה אין להביא ( ש''א ט ) . רקוחיך . בשמים מעשה רוקח וכן רקחי במרקחת ( דה''א ט ) : ציריך . מלאכיך כמו וציר בגוים שולח ( עובדיה א ) : שאול . בור הקבר :

ותשרי, מספר איך הלכה מדחי אל דחי, שאחר שיצאת ממשכב בעלה החלה להיות קדשה ומזומנת לזנות, עד שחשבת מחשבות איך לזנות עם המלך, וקשטת עצמך לתכלית זה בשמן המור, כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המור, ואחר ההכנה הזאת ותשלחי ציריך להמליץ בעדך ולהלל אותך בית פרעה, עד שהשפלת עצמך עד שאול כי אח''כ היית מופקרת לכל, החלות לזנות עם הגדולים ולא עלה בידך ולכן היית קדשה לכל עובר ושב. (וזה נמשל איך זנו מאחרי אלהיהם וכרתו ברית עם מלכי אשור ומצרים, ואח''כ הושפלו גם לפני מלכים קטנים) :

ותשרי. מענין הבטה מרחוק. ותבט עיני בשורי :

ברוב דרכך יגעת . נתעסקת בצרכייך למלאות תאותך להרבות הונך : לא אמרת נואש . אתייאש מאלו ולא אחיש עוד לעסוק בהן כי בתורה ובמצות אתן לב : חית ידך מצאת . צורך ידך מצאת הצלחת במעשיך : על כן לא חלית . לא נחלה לבך לדאג על עבודתי לעסוק בתורה . חית . לשון ערבי הוא צורך :

ברוב דרכך . במה שהלכת הרבה בדרכי לבך לבקש עזר ממלך אשור הנה נתייגעת הרבה בזה ועכ''ז לא אמרת אתייאש עצמי מלבקש עזרה ממנו לפי רוב הטורח : חית ידך מצאת . על כי מצאת ממנו כח ידך כי זרוע לך ברכב ובפרשים לכן לא נעשית חולה וכואב עם כל הטורח כי קבלת בשמחה :

נואש . מל' יאוש ועזיבת הדבר כמו ואמרו נואש ( ירמיה יח ) : חית . ענין כח ובריאות וכן עד חיותם ( יהושע ה ) : חלית . מל' חולי ומכאוב :

ברב דרכך, הגם שיגעת ברב דרכך שהלכת לחפש את הזונים ולא מצאת חפצך, מ''מ לא אמרת נואש ולא נתיאשת, כי חית ידך מצאת בעוד שמצאת והרגשת כי ידך חי, על כן לא חלית לא היית חולה בעיני עצמך הגם שרגליך וגופך כבר היו עיפים כ''ז שעוד יד אחת היה חי בקרבך לא שקטת ממעשיך הרעים, (הנמשל, הגם שעי''כ נהרסה ארצם וגלו ונתפזרו ועברו עליהם כמה רעות כל זמן שעוד היו מקצתם עדיין על אדמתם לא הרגישו במכאוב הגויה הכללית שהיא כלל המדינה ולא עזבו מלדרוש עזרת נכר ולעבוד את אלהיהם) (יא) ואת מי דאגת, אומר אליה כאל אשה זונה פרוצה שלטת, שאינה יראה עוד מבעלה כלל, ממי דאגת או ממי תיראי (הדאגה הוא שדואג פן יאבד את אהבת אוהבו והיראה מפני העונש). ומבאר נגד את מי דאגת, את אין לך לדאג פן ע''י נאופיך לא אהיה עוד אישך ואתן לך ספר כריתות. כי הלא תכזבי, הלא את בעצמך תכזבי לאמר שאיני בעלך כלל, ואותי לא זכרת עוד. וגם עת תזכרני בפיך לא שמת על לבך. ונגד ותיראי אומר את מי תיראי, הלא אין לך לירא מפני העונש. כי אני מחשה ולא מעתה כי אני מחשה מעולם ואיני מעניש אותך וכן לא תיראי מפני יראת הרוממות כיראת בעל על האשה כי אותי לא תיראי ר''ל את עושה הכל בלא דאגה ובלא יראה מפני, ואינך מתחרטת על מעשיך בשום פעם :

חית ידך. בריאות היד, כל הגוף מת רק היד עודנה חיה, על כן לא חלית :

ואת מי דאגת . ממי נתייראת : כי תכזבי . כי פסקת לך מעבודתי וכזבת בי כמו לא יכזבו מימיו ( לקמן נח ) כל האדם כוזב ( תהלים קטז ) פליינצ''א בלע''ז וכן כל לשון כזב מי שבוטחין עליו והוא כוזב ובוגד : הלא אני מחשה . שהחשתי על כמה פשעים שפשעת בי :

ואת מי דאגת . ר''ל הנה כ''ז היה בחנם כי ממי פחדת ותיראי אשר עזבת בטחונך בי ולא זכרת אותי ר''ל וכי יש מי בעולם אשר לא תגבר ידי עליו : לא שמת על לבך . כי טוב לחסות בה' וכפל הדבר במ''ש : הלא אני מחשה . באמת אני משתיק את כל הקמים עליך ומעולם בא הדבר ממני ולא מעזר האומות ועכ''ז לא תיראי מפני כי אם מן הקמים עליך :

דאגת . מל' דאגה ופחד : תכזבי . ענין עזיבת הדבר כמו תהיה לי כמו אכזב ( ירמיה טו ) : מחשה . ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם ( לעיל מב ) :

דאגת, ותיראי. הדאגה היא מחשבות להסיר ענין שלבו נוקפו עליו. כמו ואם לא מדאגה מדבר וגו' פן יאמרו בניכם לבנינו (יהושע כב כד), והיראה, הוא מפני שונא אחד שיכול לעשות לו רע. (יג) ישא רוח יקח הבל. הרוח ישאם למרחוק עד שיאבדו מפניך, ולא שיצטרך ע''ז רוח גדולה וחזקה כי גם הבל ודבר קל יקחם ממקומם מרוב חולשתם שאין בם ממש : ינחל ארץ ויירש הר קדשי, הירושה תציין הורקת הקנין מרשות המוריש לרשות היורש עד שהמוריש יִוָרֵש ונשאר י בלא הקנין הזה, ובא בהפעיל כי תוריש גוים על הגירוש מן הרשות, והנחלה תציין המשך הקנין בידו לזרעו אחריו. ותמצא מטעם זה שם נחלה על עצמיים הגיונים. נחלו פתאים אולת. אך שקר נחלו אבותינו. וכן מצאנו פעל ירש על שם נחלה כל בת יורשת נחלה. ולכן אמר שינחל ארץ, ומוסיף כי גם ירש עוד רשות האויבים. ולא זאת הארץ כי גם הר קדשי שחשוב יותר :

אני אגיד צדקתך . אני תמיד מגיד לך דברים שאם תעשי אותם תצדקי : ואת מעשיך . שאתה עושה שלא ברצוני לא יועילוך בעת רעתך :

אני אגיד צדקתך . אני מגיד לך במה תמצא צדקה ממני ואת המעשה אשר תעשה וזהו לחסות בה' לא בעזר העובדי כוכבים : ולא יועילוך . אבל כל דברי אינם מועילים לך כי אינך פונה אליהם :

יועילוך . מלשון תועלת :

אני אגיד, ר''ל למה תדאג ואיך תירא מפני הלא אני מגיד לך צדקתך מלמדך לעשות דברים שתצדק בהם, ואת מעשיך הטובים. ומ''מ ולא יועילוך כי את חפצה בהפקר לא בצדקת המעשים, אבל דע כי הגם שעתה אינך יראה מפני, אבל.

בזעקך יצילוך קבוציך . יקומו נא קבוצו' אלילי' ופסילים ומכחישי תורה אשר קבצת ויצילוך בזעקך מצרתך הלא את כולם ישא רוח ולא יוכלו להציל :

בזעקך . בעת תאספי רכב ופרשים מצבא העובדי כוכבים הבאים לעזרתך מול האויב וכי יצילוך הקבוץ שקבצת בתמיה : ואת כולם וכו' . אבל את כולם ישא הרוח ויפוצו על פני האדמה והבל יקחם ר''ל יכלו מן העולם במעט סיבה ואיה אם כן בטחונך . והחוסה בי . משא''כ החוסה בי הנה ארצו תשאר לו לנחלה ועיר ציון הר קדשי ישאר לו לירושה ולא יזיזנו האויב משם ועל חזקיהו נאמר שבטח בה' ולא זז ממקומו לא כמו שחשב סנחריב :

בזעקך . ענין קבוץ ואסיפה על כי באה בזעקת המאסף וכן מה לך כי נזעקת ( שופטים יח ) : הבל . דבר שאין בו ממש : והחוסה . ענין בטחון : ויירש . מל' ירושה :

בזעקך עת תזעקי שיצילך קבוציך, עת תבא עליך צרה ותזעקי אל הקיבוצים האלה מן הזונים עמך שיצילו אותך אז תראי כי את כולם ישא רוח ורק החוסה בי ינחל ארץ :

ואמר סלו סלו . כה אמר הנביא בשמי לעמי כבשו מסילה סלולה פנו יצר הרע מדרכיכם : הרימו מכשול . סלקו האבנים שאתם נכשלי' רגליכ' בהם הם הירהורי רשע :

ואמר . חזקיה שחסה בי יאמר סלו סלו ר''ל עשו מסילה ודרך כבושה : פנו דרך . מן המכשולות : הרימו . הפרישו אבני מכשול מן הדרך שילכו בו בני עמי כי לא יפחדו עוד מן האויב כי מת ואיננו :

סלו . מלשון מסילה ודרך כמו ויסלו עלי ארחות אידם ( איוב ל ) : פנו . ענין הסרה : הרימו . ענין הפרשה וכן תרומה לה' ( שמות ל ) :

ואמר, מתחיל ענין חדש שאחר שדבר (נ''ה ו') על התשובה והפסיק באמצע הענין (מן נ''ו ט' עד הנה) מספור רוע הדור ורוע המנהיגים, שב לאמר כי ה' יסלול דרך לקבל החוטאים האלה בתשובה. סלו, במקום שאין דרך סולו דרך חדש, ובמקום שיש דרך רק שאח''כ נתקלקל פנו דרך, ובמקום שהדרך עוד מתוקן רק שנמצאו עליו אבני מכשול הרימו מכשול מדרך עמי, (ר''ל אותם שלא ידעו דרך ה' כלל למדו אותם, ואף אותם שידעו ושכחו, ואף אותם שלא שכחו רק שיצרם היה להם למכשול) (טו) כי כה אמר רם ונשא, הגם שמרום וקדוש אשכון מ''מ אשכון את דכא ושפל רוח, שהוא הבעל תשובה, ר''ל כי על התשובה ואפשריותה עוררו שלש טענות, {{{א}}} מצד שה' רם ונשא, כי יאמר הלא יעורך החטא לפי ערך מי שחטאו כנגדו, ואחר שה' רם ונשא לבלתי תכלית יחויב שיהיה עונש הממרה נגדו ג''כ לבלי תכלית ואין יכופר עונו בתשובה. {{{ב}}} טענו מצד שהוא שכן עד בלתי משתנה בשום שינוי, ואיך ישתנה ע''י תשובת החוטא מלא רוצה לרוצה. {{{ג}}} טענו מצד שקדוש שמו שאחר שהוא קדוש איך יתרצה למי שטמא א''ע ויצא מקדושתו, במה יתקן את אשר עוות, משיב להם, כי הגם שמרום וקדוש אשכן, מ''מ אשכן את דכא ושפל רוח, מרום נגד רם ונשא, וקדוש נגד קדוש שמו, ואשכון נגד שוכן עד, ר''ל כי אלה שלשה הטענות לא לבד שלא יחייבו שלא אקבל את הדכא השב לפני, כי בהפך שלש הטענות עצמם יחייבו שאקבל בתשובה. כי הטענה מצד שהוא רם ונשא היא תחייב שיקבל ה' את השב המתחרט, כי בערך גדולתו שהוא רם ונשא אין נקי לפניו, וגם שמים לא זכו בעיניו, ואם עונות ישמר יה מי יעמוד, הלא בערך גדולתו אין נמצא שיצא ידי חובתו, ובהכרח יקבל בתשובה. ומצד הטענה הב' שהוא בלתי משתנה ושהוא קדוש, זה עצמו יחייב כי לא מחשבותי מחשבותיכם כמו שבאר זה למעלה (קאפיטול נ''ה) וא''כ אלה הטענות נותנים ומחייבים את התשובה, ואת דכא ושפל רוח, ר''ל כי השב יהיה משני סבות, או ע''י יסורים שהביא ה' עליו, וזה נקרא דכא, או ע''י שרוחו שפלה ונתן אל לבו לשוב מעצמו, וזה נקרא שפל רוח. נגד שפל רוח אומר להחיות רוח שפלים, ונגד דכא אומר להחיות לב נדכאים, כי הלב הוא הכלי החיצוני הנדכא, והרוח הוא הפנימי המחשביי השפל בעצמו :

מרום וקדוש . אני שוכן ומשם אני עם דכא ושפל רוח שאני מרכין שכינתי עליו : שפלים . נדכאים סובלי עוני וחליים :

כי כה אמר וכו' . מוסב למעלה לומר טוב לחסות בה' כי הוא משגיח בכל כי כה אמר ה' המרומם והמנושא השוכן נצח כי לא יתואר בו תנועה כאשר בנבראים : וקדוש שמו . שמו מקודש ונבדל ואין ערוך אליו : מרום וכו' . ר''ל וזהו אמריו אשר יאמר אני שוכן במקום במקום קדוש עכ''ז אני עם הדכא ושפל רוח להשגיח להחיות רוח שפלים וכו' :

עד . ענינו נצח וכן בטחו בה' עדי עד ( לעיל כו ) : דכא . כתות ומשובר : ושפל רוח . כן נקרא העניו : נדכאים . כתותים :

כי לא לעולם אריב . אם אביא יסורין על האדם אין תחרותי עליו לאורך ימים ולא קצפי לנצח : כי רוח מלפני יעטוף . כאשר רוח האד' שהוא מלפני שניתן בו מאתי יעטוף יודה ויכנע על מעלו כמו ( איכה ב ) העטופים ברעב , בעטף עולל ( שם ) והנשמו' שאני עשיתי : כי רוח מלפני . כי זה משמש בלשון כאשר כמו כי תראה כי תבא כלומר כשרוחו נעטפת והוא נכנע אני מבטל ריבי וקצפי מעליו :

כי לא לעולם אריב . כי המריבה אשר אני עושה עם החוטא להענישו בגמול מעשיו הנה לא תתמיד לעולם : ולא לנצח וכו' . כפל הדבר במ''ש : כי רוח וכו' . כי רוח האדם מלפני בא לו ועטפה אותו והנשמות כולם הלא אני עשיתי ולכן ראוי לי לרחם עליהם :

אריב . מלשון מריבה : אקצוף . מלשון קצף וכעס : יעטוף . מלשון עטיפה ולבישה :

כי לא, לפעמים יעניש ה' את האדם ורב עמו, ונגד זה אומר כי לא לעולם אריב ולפעמים אינו מענישו רק קוצף עליו ומסתיר פניו ממנו ושומר חמה נגד זה אמר ולא לנצח אקצוף, והדלתות מגבילים כי לא לעולם אריב כי רוח מלפני יעטוף לא יוכל להענישו לעולם מצד חסדו עם הגוף כי הרוח החיוני בא מלפניו, ואיך ידכאהו לעולם, ולא לנצח אקצוף כי נשמות אני עשיתי וגם הקצף הנסתר והסתרת פנים א''א שיהיה לנצח כי לא יכול לעשות זאת מצד חסדו עם הנשמה שהיא חלק אלוה, שאני עשיתי אותה, ואיך אקצוף ואשמור העון לנצח :

כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. יש הבדל בין לעולם ובין לנצח. לעולם מציין הזמן הנצחי המתנענע שהוא הזמן הידוע לנו, אם ההמשך הזמני עד סוף ימי עולם שהוא עד שימצא המציאות הנתונה תחת הזמן. עד שמים כעשן נמלחו ותכלה המציאות הלז המוחש. אם ההמשך הזמני המקיף את אחד מן הנמצאים משך ימי חייו, ועבדו לעולם. אבל לנצח מציין הזמן הנצחי הבלתי מתנענע, הזמן אשר הוא למעלה מן הזמן, אשר לא יצדק בו מושג הזמן רק לפי השגתנו, כמו האלהי והנשמה וכל הדברים הרוחני' אשר הם למעלה מן הזמן, והמקום. נעימות בימינך נצח. כגללו לנצח יאבד. מבלי משים לנצח יאבדו. ואומר אבד נצחי. יאמר כי הריב והעונש אל הגוף אינו לעולם כל חיי האדם. והקצף אינו לנצח כל חיי הנפש אשר היא נצחיית. ועיין מ''ש בבאורי (ירמיה ג' ה', תהלות קג ט') : רוח ונשמות. בארתי בפי' בראשית, כי לפעמים תהיה נשמה קטנה מרוח, אם ידבר רק על הנשמה אשר באפיו. כל אשר נשמה באפו, ובזה פרשתי (למעלה מב) נותן נשמה לעם עליה וכו' אבל כשידבר בבחינת העצם הנשגב הנקרא רוח ונשמה תהיה נשמה מדרגה גדולה מאד, על החלק האלהי הנצחי הנשגב השוכן באדם כלוא בגויה עד עת תפרד ותשוב למקומה. ובזה מצייר פה הרוח חיים המתלבש ומתעטף בגוף האדם הוא מלפני. אבל הנשמות אני בעצמי עשיתי אותם פועל ידי וחלקי, לא רק מלפני :

בעון בצעו . גזלתו : קצפתי . תחלה ואכהו הסתר פני תמיד מצרתו ואקצוף ועל כי הולך שובב בדרך לבו וסרס את המקרא וכן פירושו בעון בצעו וילך שובב בדרכי לבו קצפתי ואכהו :

בעון בצעו . בעבור עון הגזל קצפתי עליו והכתיו ולא על חנם : הסתר ואקצוף . הסתרתי פני ממנו לבל אראה בצרתו ועוד הקצפתי עליו להכביד עליו הצרה : וילך שובב . כי אף בעוד נסתרתי פני הים הולך לפני בסרוב ומרד ובדרך תאות לבו ולכן הרביתי עוד לקצוף :

בצעו . ענין גזל וחמס כמו שונאי בצע ( שמות יח ) : שובב . ענין מרד וסרוב כמו מדוע שובבה העם הזה ( ירמיה ח ) :

בעון בצעו קצפתי, כי הלא מה שקצפתי עליו הוא רק בעון בצעו, ובסור העון ע''י תשובה יסור הקצף. קצפתי ואכהו הסתר ואקצף זה מגביל נגד שני הענינים שהזכיר בפסוק הקודם, שלפעמים קצפתי ואכהו והענשתיו על חטאו, ולפעמים הסתר ואקצף קצפתי עם הסתרת פנים שאיני מענישו רק אסתיר פני ממנו, מ''מ איך שיהיה הלא לא עשיתי זאת רק בעון בצעו, ובעת וילך שובב בדרך לבו בעת ילך מאתו השובבות וציוריו הרעים אשר נשרשו בדרך לבו, עת יעזוב שובבתו, אז.

וילך שובב. שובב הוא שם המקרה של השובבות, מציירו בדרך הפשטה, השובבות הנמצאת בדרך של לבו הולך ונפרד מאתו :

דרכיו ראיתי . כשהוא נכנע מלפני שבאתהו צרה : וארפאהו ואנחהו . אוליכו בדרך מרפא , או ואנחהו ל' הנחה ומרגוע : לו ולאבליו . למצטערים עליו :

דרכיו ראיתי . וכאשר ראיתי דרכיו הראוים לו אשר שב ללכת בהם ונחם על הרעה : וארפאהו . אז רפאתיו מן המכות הפקודות עליו : ואנחהו . אוליכו בדרך הישר לטוב לו : ואשלם . אתן לו טובה הרבה שיהיה לו תשלומין תנחומין על הרעה שעברה עליו : לו ולאבליו . אשלם לו תנחומין ולכל המתאבלים והמצטערים בצרתו :

ואנחהו . ענין הנהגה כמו ולא נחם אלהים ( שמות י''ג ) : נחומים . מלשון נחמה . ולאבליו . מלשון אבילות וצער :

דרכיו ראיתי, אני רואה על דרכיו שהוא הולך בהם עתה, וארפאהו ואנחהו, ר''ל בעת כי קצפתי ואכהו ביסורים אז וארפאהו. ובעת שרק הסתר ואקצוף ע''י הסתרת פנים ולא הכיתיו שא''צ רפואה אז ואנחהו, ולא אסתיר פני ממנו עוד, ואשלם נחומים לעומת הצער שהיה לו ולאותם שהיו מתאבלים עמו על צרותיו :

בורא . ניב שפתים . בורא אני לו ניב שפתים חדש כלפי שבאתהו צרה עד עתה והכל קראו עליו תגר יקראו לו שלום שלום : לרחוק ולקרוב . שניהם שוין מי שנתיישן והורגל בתורתי ועבודתי מנעוריו ומי שנתקרב עתה מקרוב לשוב מדרכו הרעה אמר ה' ורפאתיו מחליו ומחטאיו :

בורא . ניב שפתים . אחדש אני לו ניב שפתים מחודש לא כמו לשעבר שהכל קנתרו אותו בדבריהם כי מעתה כולם יאמרו לו שלום שלום והכפל לחזק : לרחוק ולקרוב . בין להרחוק ממנו בין להקרוב לו בשפתי כולם אחדש למולו דברי שלום : אמר ה' ורפאתיו . ר''ל כן אמר ה' וכן היה כי נרפא מן המכות ומן העדר השלום ( מלת ורפאתיו אמר במקום ה' כאלו הוא המדבר ) :

בורא . כל דבר חדש יקרא בריאה : ניב . ענין דיבור כמו ינוב חכמה ( משלי י' ) והוא מלשון תנובות שדי ( דברים ל''ג ) כי הדבור הוא פרי הלשון :

בורא, ה' אשר ברא כל המציאות ע''י ניב שפתים, שהוא ברוח פיו, אמר שלום לרחוק ולקרוב, ר''ל לצדיק ולבעל תשובה, וה' שבסוף הפסוק הוא נושא המאמר, ה' בורא ניב שפתים אמר שלום לרחוק ולקרוב. ורפאתיו מחולי נפשו ומכאובות גופו, אבל.

בורא ניב. חסר ב' בורא בניב, וה' שבסוף הכתוב הוא נושא המאמר :

והרשעים . שאין נותנין לב לשוב : כים נגרש . הים הזה גליו מתגאים לרום למעלה ולצאת חוץ לגבול החול אשר שמתי גבול לים וכשמגיע שם הוא נשבר על כורחו וכל זה גל חבירו רואה ואינו חוזר בו כך הרשע רואה את חברו לוקה ברשעו ואינו חוזר בו ומה הים רפשו וסריותו על פיו כך הרשעים סריותם בפיהם כגון פרעה אמר מי ה' ( שמות ה ) סנחרב אמר מי בכל אלהי הארצות ( ישעיה לו ) נבוכדנצר אמר ( שם יד ) אדמה לעליון : כים נגרש . כים אשר נגרש שגורש כל היום רפש וטיט :

והרשעים . אבל הרשעים העומדים במרדם יתמידו בצרה כים הזה אשר בכל עת הוא נגרש מן הרוח ומתנדנד בגליו אל השפה כי לא יוכל להיות בהשקט ובמנוחה כי רוח קימעא מגרשו ומנדנדו : ויגרשו מימיו . ר''ל בבואו אל השפה יגרשו מימיו להלן את הרפש והטיט המצויים בשפת הים וכן הרשעים האלה יתמידו בצרה והם עוד יוסיפו סרה להכאיב לזולת :

נגרש . מלשון גרושין ותנודה : השקט . ענין מנוחה ומרגוע : יוכל . מלשון יכולת : רפש . הוא עפר לח כעין הטיט ואין לו דמיון במקרא ובדרז''ל לא יהיה אלא כרפשו ( ב''ק ל' ) :

והרשעים הבלתי שבים בתשובה הם דומים כים נגרש אשר השקט לא יוכל, כי הרוח הוא מעלה ציורים הרעים אשר השתרשו בנפשם לכל עון ולכל חטאת על לבם, והרוח הזה סוער בקרבם עד שיגרש מימיו רפש וטיט, כי יעכר שכלם ומדותיהם בעכירות התאוות והתכונות הרעות עד שבלתי אפשר שישיגו שלום הנפש, להשקיטה מזעפה, ולכן.

אין שלום . כלפי שאמר לצדיקים ולבעלי תשובה שלום שלום לרחוק וגו' חזר ואמר אין שלום לרשעים :

אין שלום וכו' . כלפי שאמר למעלה שאל מול השב יחדש אמרי שלום לזה אמר אבל על הרשעים הללו אמר אלהי שלא יהיה שלום להם כי כולם יקנתרו אותו בדברי ריב ומצה :

אין שלום אמר אלהי לרשעים, כמו שאין שלום ברוחם כן אין שלום לכל אשר להם :