בית קודם הבא סימניה

ישעיהו-ישעיה פרק-נח

ישעיהו-ישעיה פרק-נח

{א}
קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃
והגד לעמי פשעם . אלו תלמידי חכמים שכל שגגתם פשע ששגג' תלמוד עולה זדון : ולבית יעקב חטאתם . אלו עמי הארץ שאף זדונם שגגה :
קרא בגרון . זהו מאמר ה' אל הנביא קרא בגרון ר''ל קרא בקול רם ביותר עד שיצא הקול מן הגרון כדרך הצועק להיות נשמע למרחוק : אל תחשוך . אל תמנע הקריאה . כשופר . כהרמת קול השופר : והגד לעמי פשעם . אמור להם במה הם פושעים והוכיחם עליהם : ולבית וכו' . כפל הדבר במ''ש :
בגרון . בצואר : אל תחשוך . אל תמנע כמו ולא חשכת ( בראשית כ''ב ) : הרם . מלשון הרמה :
קרא, צוה אליו. {{{א}}} שיקרא בגרון בקול גדול. {{{ב}}} אל תחשך מלקרוא שתהיה הקריאה הזאת מתמדת. {{{ג}}} כשופר, שהקול הולך וחזק תמיד כן הרם קולך (גם השופר אינו רק נשיבת קול התוקע בו כן הנביא ה' דובר בו, גם השופר משמיע קול שבר, מעורר חרדה, מזכיר על התשובה). והגד לעמי פשעם הם המרדים שמרדו מצד שהם עמי שהם עבירות שבין אדם למקום. ולבית יעקב חטאתם הם החטאים שחטאו מצד שהם בית יעקב שהם עבירות שבין אדם לחברו :
פשעם, חטאתם. בארתי הבדלם (א' כח. מג כה כז. מד כב). ובית יעקב מדרגה קטנה מן עמי כנ''ל (ט' ז') :

{ב}
וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃
ואותי יום יום ידרשון . כענין שנא' ויפתוהו בפיהם ( תהלים עח ) : ודעת דרכי יחפצון . חפצים לשאול הוראות לחכמים כאילו רוצים לקיימם : כגוי אשר צדקה עשה וגו' . כך שואלים אותי תמיד משפט צדק ואין דעתם לקיימם וכשהן צמים ואין נענין אומרים למה צמנו ולא ראית ואני אומר הן ביום צומכם תמצאו חפץ כל חפצי צרכיכם אתם עמלים למצוא ואף בגזל וחמס :
ואותי יום וכו' . ר''ל והם מראים עצמן כצדיקים כי בכל יום ידרשו אותי להתפלל אלי : ודעת . חפצים לדעת דרכי תורתי : כגוי וכו' . כאלו היה גוי העושה צדקה בכל עת ולא עזב משפט אלהיו שדרכו לחקור לדעת את המשפט כן ישאלני הם משפטי צדק וחפצים להתקרב אל אלהים לדעת מצותיו ור''ל כן מראין עצמם כאלו היו חרדים על המצות אבל לא כן הוא :
ואותי, זה טעם מה שצוה לו להרים ולהתמיד קריאתו, כי הם אין מכירים חטאם כלל, כי נגד המצות שבין אדם למקום אותי יום יום ידרשון, חושבים שיוצאים י''ח במה שדורשים אותי וחוקרים אחר המצות האלה הגם שאין עושים אותם. ונגד המצות שבין אדם לחבירו, ששרשם הוא והלכת בדרכיו, שילך בדרכי ה' ומדותיו, להיות רחום וחנון גומל חסד כמהו, הנה הם דעת דרכי יחפצון די להם במה שחפצים לדעת הדרכים האלה הגם שאין דורכים בהם, כגוי אשר צדקה עשה שהוא המצות שבין אדם למקום, ומשפט אלהיו לא עזב, שהוא המצות שבין אדם לחבירו, כן ישאלוני משפטי צדק, בין אדם לחבירו, וקרבת אלהים יחפצון בין אדם למקום, כאילו עשו צדקה ומשפט, ולא עברו עליהם כלל (ר''ל כי המשפט הוא מה שעושים לפי הדין הכללי, והצדק הוא מה שעושים לפנים משורת הדין, ומי שעושה משפט ואינו בוגד נגד הדין עצמו, יוכל לחקור אח''כ ולשאול על משפט צדק שהוא איך יעשה לפנים משורת הדין, אבל מי שעזב את המשפט עצמו גוזל וגונב וכדומה, איך ישאל על הצדק), והם כגוי אשר משפט אלהיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק וכן הצדקה הוא קיום המצות שבין אדם למקום, כמו ציצית תפילין וכדומה, וקרבת אלהים היא מדרגה יותר גדולה שרוצה להיות כצדיקים הקרובים אל האלהים תמיד על ידי קדושתם ופרישתם והנה מי שעשה צדקה והוא שקיים כל המצות שבין אדם למקום אשר הוא חייב בהם, יוכל לחפוץ מדרגה זו שהיא קרבת אלהים, אבל מי שלא עשה צדקה שהם המצות המחויבות, איך יבקש פרישות וחסידות וקדושה שהיא קירבת אלהים. והם כגוי אשר צדקה עשה קרבת אלהים יחפצון :
צדקה, ומשפט. עיין הבדלם (למעלה א' כז) משפט נגד חברו וצדקה נגד המקום, הצדקה בקום ועשה, והמשפט בשב ואל תעשה עול, לכן אמר צדקה עשה, ומשפט אלהיו לא עזב, וכן למעלה (נו א') שמרו משפט ועשו צדקה : משפט צדק, גדול מן משפט סתמי, משפט הנעשה עפ''י הצדק שלא תשקיף על החקים הכוללים רק על התחלפות הענין כפי המקום והזמן והנושאים, לפי הצדק בעצמו :

{ג}
לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃
וכל עצביכם . בעלי חוב שלכם הנעצבים על ידכם אתם נוגשים אותם ביום צומכם :
למה צמנו . ר''ל כאשר יצומו ואינם נענים מתרעמים עלי ויאמרו למה היתה כזאת אשר אנחנו צמנו וכאלו לא ראית להשגיח בדבר ולהסיר מעלינו ממשלת העכו''ם : ענינו וכו' . כפל הדבר במ''ש : הן ביום צומכם . ר''ל התשובה היא הן ביום צומכם וכו' , כלומר כ''א מכם ידרוש וימצא דבר החפץ בו ותאותו אליו ויעסוק בו להפג ממנו צער התענית ולא שת לבו לשוב לה' : וכל עצביכם . כל עצבון התענית תלחצו להסירו מכל וכל בדברים המשמחים :
צמנו . ענין תענית : ענינו . מלשון עינוי התענית : עצביכם . מלשון עצבון . תנגשו . תלחצו ותדחקו כמו ונגש העם ( לעיל ג' ) :
למה, והם עוד באים להתוכח מדוע לא יענה ה' תפלתם, הם אומרים למה צמנו ולא ראית (הצום הוא האסיפה שיתאספו הצבור לעיין על הכלל והפרט, לתקן כל עוות ולהסיר כל מכשלה ומי שהיה יודע מאיזה עון היה מודיע אז והיו משתדלים לתקנו, והעינוי הוא מה שהיו מענים נפשם ביום ההוא מאכילה ושתיה לתקן העבר, הצום היה תיקון שלא יחטאו בעתיד, והעינוי היה תיקון חטא העבר וע''כ אמר על הצום ראית ועל העינוי תדע, כי זה הנראה לעינים וזה הנודע ללבב). משיב להם ה' הן ביום צמכם תמצאו חפץ, ר''ל הצום והעינוי הנעשה בו צריך להיות באמת ובכל לבב, וצריך שיגעול ביום ההוא כל עניניו הבשריים מבלי יחפוץ בהם כלל, לא כן אתם, הלא אתם חפצים חפציכם גם ביום הצום, לבכם חפץ ביום ההוא כל התאות שחפץ ביום אתמול, וכל עצביכם תנגושו העצב שיש לכם ביום ההוא במה שאתם פורשים מחפצי עולם ותענוגיו, תנגשו אותם בלחץ ונגישה ובהכרח, לא ברצון טוב ונפש חפצה, והצום הוא כמשא כבד עליכם מצפים עת עברו שתוכלו לשוב אל חפציכם :
צמנו. הצום הוא הקשר להשקיף על מעשה הכלל או היחיד ויען שדרך להתענות בו ביום נכלל מושג העינוי עם מושג הצום, אבל כשבאו שניהם כמו פה יכוין בצום אסיפת העם לבד, ושרשו משתתף עם צמה מנל''ה כדרך נע''ו ול''ה שהם אחים וריעים, מבעד לצמתך, יחזיק עליו צמים :

{ד}
הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃
לא תצומו כיום . כמשפט היום לשבור לבבכם כדי שישמע קולכם במרום :
הן לריב וכו' . באמת הצום היא סיבה לכם לחטוא לריב ולהתקוטט זה עם זה ולהכות באגרוף כי הדרך להתאסף יחד בימי הצום והאדם מצוי עם שונאו ומתקוטט עמו ובאים לידי הכאה : באגרוף רשע . כי כשמכה בה קרויה אגרוף רשע : לא תצומו כיום . אינכם צמים כמשפט יום הצום להתפלל לפני להשמיע קולכם אל השמים :
ומצה . ענין מריבה כמו וזדון יתן מצה ( משלי י''ג ) : באגרוף . כן יקרא היד הכפופה באצבעותיה וכן באבן או באגרוף ( שמות כ''א ) : במרום . בשמים הרמים :
הן לריב ומצה תצומו, האסיפה שתתקבצו לשם ה' היא עליכם כנגישה ועול, אבל אם תצומו ותתאספו לריב ולמצה, או בעת שתתאספו להכות באגרוף רשע, הצום והאסיפה הזה תעשו בלב שלם ובנפש חפצה, ושיעור הכתוב לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם, כיום אשר לריב ולמצה תצומו, הצום שתצומו להשמיע במרום קולכם לתפלה אל ה' האסיפה הזאת לא תדמה כהאסיפה אשר לריב ולמצה תצומו כי האסיפה אשר תצומו ותתחברו לריב ולמצה תהיה בחפץ לב והצום להשמיע במרום קולכם הוא עליכם כנגישה :

{ה}
הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהוָֽה׃
הלכוף . ה''א זו תמיהא כלו' שמא לכוף כאגמון ראשו אני צריך , אגמון הוא כמין מחט כפוף וצדין בו דגים וקורין לו איי''ם בלע''ז : הלזה תקרא צום . ל' תמיהא לפיכך הה''א נקודה חטף פתח :
הכזה . וכי בזה הענין ראוי להיות צום שאבחר בו וחוזר ומפרש שהוא יום שהאדם מענה נפשו בתענית : הלכוף . האם מה שהאדם כופף ראשו למטה בהכנעה כצמח הגומא ויציע תחתיו שק ואפר וכי לזה תקרא לה' צום מקובל ויום רצון :
הלכוף . מלשון כפיפה והשפלה : כאגמון . הוא הפוך מן גמא והוא שם צמח רך וכן כפה ואגמון ( לעיל ט' ) : ושק . יריעה עבה : יציע . מלשון מצע המשכב :
הכזה, מוסיף לאמר וגם אם הייתם מענים בו את נפשכם באמת, וכי זה יהיה צום הנבחר לה' מה שהאדם מענה את נפשו, וכי העינוי נפש זאת יבקש ה', או גם אם יכוף ראשו כאגמון ויציע שק ואפר, הלזה תקרא צום ויום רצון לה', כאילו זה כל עיקר הצום, וזה ירצה ה' העינוי והשק והאפר, הלא המעשים החיצונים האלה באו רק לעורר הלבבות, והם רק קליפות אל התוכיות שהם הכונות שהם רוחות ונפשות אל המעשים האלה, וזולתם הם פגרים מתים :

{ו}
הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃
חרצובות . ל' קישור ואיסור : מוטה . הטיית משפט : וכל מוטה תנתקו . ת''י וכל דין מסטי תסלקון :
הלא זה . באמת זהו ענין הצום אשר אבחר בו שיפתח ביום ההוא את קשרי הרשע ר''ל לבטל הקשר לבל יעשהו : התר אגדות מוטה . התר קשרי אגודות עצי העול אשר הוכנו לתת על צוארי העניים ( דומה נגישת העניים ודחקם כאלו ישימו העול על צוארם ) : ושלח רצוצים חפשים . העבדים הרצוצים ועשוקים בידך שלחם לנפשם בשנה השבעית ויהיו חפשים : וכל מוטה . כל עצי העול אשר שמתם על צוארם תנתקו מהם ר''ל לא תוסיפו לעשות בהם שום עבודה :
פתח . ענין התרה : חרצבות . ענין קישור ואיסור וכן אין חרצובות למותם ( תהלים ע''ג ) : אגודות . ענין דבר הקשור יחד וכן אגודת אזוב ( שמות י''ב ) : מוטה . ענין עצי העול כמו מוסרות ומוטות ( ירמיה כ''ז ) : רצוצים . ענין שבירה ונתיצה כמו הרוצצות אביונים ( עמוס ד' ) : חפשים . ענין חירות כמו יצא לחפשי חנם ( שמות כ''א ) . תנתקו . ענין העתק והסרה ממקומו :
הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע, רשע הנטמן ונסתר בחורים ומקום סתר תפתח את חוריו להוציאו החוצה, ר''ל עקר הצום הוא שבעת האסיפה יגלו הרשע של היחידים הנטמן בחורים, כי ביום הצום מי שידע דבר רשע הנעשה בסתר יגיד, וגם התר אגדות מוטה המוטה הוא קטן מרשע, נטיה קצת מדרך הישר והוא אינו בחרצב וכיסוי, רק אם הוא באגודה, אם רבים התאגדו והתקשרו לעשות את המוטה הזה בפרהסיא, הגם שעם היחיד אין אתה צריך לדקדק על דבר קטן, לא כן אחר שהוא חטאת הקהל, תתיר האגודה הזאת ותסתר הקבוץ, ומבאר נגד פתח חרצובות רשע תפס משל ושלח רצוצים חפשים, כי בהתגלות להם מי שהוא עשוק ורצוץ ישלחוהו חפשי, ונגד התר אגודות מוטה, אומר וכל מוטה תנתקו :
חרצבות. רעהו בתהלות (ע''ג) שרשו לדעתי חור צב, חורים מכוסים, מענין בצבים ובכרכרות, עגלות צב, ועז''א פתח לפתוח הטמון והנסתר והמכוסה בחור :

{ז}
הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃
ועניים מרודים . נאנחים ונאנקים על צרתם כגון עניי ומרודי ( איכה ג ) אריד בשיחי ( תהלים נה ) : ומבשרך . ומקרובך :
הלא פרוס . באמת ביום ההוא פרוס לחמך ותן למי שהוא רעב ואין לו מה יאכל . ועניים מרודים . עניים הנאנחים על כי לא ימצאו מקום לחסות בו הביאם אל ביתך . כי תראה . כאשר תראה ערום מבלי לבוש תכסהו משלך : ומבשרך . לא תתכסה עצמך מקרובך לבל יראוך :
פרוס . ענין שבירה ובציעה וכן פורש אין להם ( איכה ד' ) : מרודים . נאנחים ונאנקים כמו אריד בשיחי ( תהלים נ''ה ) : ומבשרך . מקרובך כמ''ש כי אחינו בשרנו הוא ( בראשית ל''ז ) : תתעלם . מלשון העלם והסתר :
הלוא, אחר שבאר תנאי הצום הלא זה צום אבחרהו, מבאר תנאי העינוי, דע כי לא בעינוי נפש חפץ ה', לא במה שאתה לא תאכל, רק במה שתתן לרעב לאכול, ומבאר במעלת הצדקה שני ענינים ומדרגות זה למעלה מזה, {{{א}}} שתתן להעני מחסורו בלחם וכסות ובית דירה, {{{ב}}} נגד לחם אומר פרס לרעב לחמך (אף שיש לך לחם שלם תפרוס חציו לעני, ושתתן לו מן הלחם שלך הנקי) ונגד הדירה אומר ועניים מרודים תביא בית, ונגד הכסות מבשרך אל תתעלם לא יהיה זה דומה אצלך כאילו אתה גוזל את בשרך על בשר חוצה לך רק כאילו נתתו על בשרך, כי כל בני אדם הם בשר אחד :

{ח}
אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃
יבקע כשחר . כעמוד השחר הבוקע בעבים : וארוכתך מהרה . ורפואתך מהרה כמו אעלה ארוכה לך ( ירמיה ל ) :
אז יבקע וכו' . כשתעשה כן אז יאיר אור הצלחתך כעמוד השחר הבוקע בעבים ומאיר לעולם : וארוכתך . רפואתך תצמח מהרה : והלך . הצדקה שעשית תלך לפניך להוליכך אל הג''ע וכבוד ה' יאספך אל המקום אשר שם גנוזות נפשות הצדיקים :
כשחר . הוא האור המאיר בפאת המזרח עד לא יצא השמש : וארוכתך . ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי ( ירמיה ח' ) : יאספך . ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם ( שופטים י''ט ) :
אז יבקע כשחר אורך, היא ההצלחה הנפשיית והאושר שלך, יבקע מעט מעט כשחר (וזה מדרגה קטנה נגד מה שיבאר בפסוק יו''ד, שנותן מגרעת בהצלחה זו בג' ענינים. א שיבקע מעט מעט כי הישועה הנפשיית תבא לו בהדרגה לא בפעם אחד. ב כמו שהשחר לא יבא רק בסוף הלילה כן לא תגיע ישועתו רק בזמנה בהתם החשך. ג שתהיה טבעיית כשחר שהוא טבעיי) וארכתך מהרה תצמח היא ארוכת הגוף וישועתו (וגם בזה אמר תצמח שתצמח לאט בהדרגה ובדרך הטבע) והלך לפניך צדקך מצייר כאילו צדקו ילך לפניו להכריז מעשיו וצדקותיו וכבוד ה' שהוא השכר יאספנו וילונו לאחוריו, כמי שהמספר זכיותיו הולך לפניו ונושא השכר והגמול והכבוד לאחריו :

{ט}
אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַיהוָ֣ה יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃
אז תקרא וכו' . כשתעשה כן אז כאשר תקרא לה' הוא ישיב לך למלא שאלתך : תשוע וכו' . כפל הדבר במ''ש : הנני . להשלים חפצך : אם תסיר . אם מכל וכל תסיר מתוכך את עצי העול שהכבדת על צוארי העניים : שלח אצבע . מוסב על אם תסיר לומר אם גם תסיר מלשלוח אצבעך אל מול פני חברך כדרך בני אדם המריבים וגם תסיר מלדבר לחברך און ודברי קנתור :
יענה . מלשון עניה ותשובה : תשוע . ענין צעקה כמו שועתי שמעת קולי ( יונה ב' ) : הנני . הנה אני : מוטה . עצי העול : און . ענינו דבר שאינו הגון :
אז תקרא, שלא בעת צרה וה' יענה וימלא משאלותיך אבל אם תשוע בעת צרה אז לא לבד שיענה כי גם יאמר הנני מוכן להושיעך מכבר גם טרם שקראת. אם תסיר אומר כל השכר הזה תשיג רק ע''י סור מרע לבד וע''י שתמנע מלחטא בג' ענינים, שהם מחשבה דבור מעשה, נגד המחשבה אמר אם תסיר מתוכך מוטה היינו מתוך לבבך ומצפונך תסיר כל נטיה אשר במצפוניך, נגד המעשה אמר שתסיר שלח אצבע שאף אצבע הקל לא תשלח לרע וכ''ש כל היד, ונגד הדבור אמר אם תסיר דבר און מלדבר און בפה :
תקרא, תשוע. המשוע צועק לישועה מן הצרה בכל מקום : שלח מקור, ותסיר נמשך לשתים אם תסיר שליחות אצבע, אם תסיר דבר און :

{י}
וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃
ותפק לרעב נפשך . בתנחומי דברים טובים :
ותפק . תוציא לרעב את רצונך הטוב לדבר דברי נחומים בעת תתן לו המאכל : ונפש נענה . נפש המעונה ברעב תתן לה די שבעה : וזרח בחושך אורך . בהיות בעולם חשכת הצרות יזרח אורך ולא תהיה נכלל עמהם : ואפלתך . אם תהיה לך אפלת צרה תשוב כמו הצהרים בהזרחת אור ישועה :
ותפק . ותוציא כמו זממו אל תפק ( תהלים ק''מ ) : נפשך . ענין רצון כמו אם יש את נפשכם ( בראשית כ''ב ) : נענה . מלשון עינוי : וזרח . ענין הארה : ואפלתך . מלשון אופל וחושך : כצהרים . היא עת עמידת השמש בחצי השמים :
ותפק, כל ההצלחה שהזכיר עד הנה יהיה בעבור מה שיסור מרע, כמ''ש פתח חרצובות רשע וכן הצדקה שחשב שיתן לעני לחם כסות דירה הוא רק מצד שלא יתאכזר, כי המניעה הוא עבירה ונענש ע''ז. עתה אומר אבל אם מלבד המניעה מרע, תוסיף עוד לעשות טוב מאהבת הטוב בעצמו ומאהבת ה' עד שתפק לרעב נפשך, שחוץ מה שתתן לו מה שאתה מחויב עפ''י התורה תוציא לו גם את נפשך שתתן לו בלב שלם ונפש שמחה בשמחת המצוה בעצמך, ולא תתן לו לחמך לבד כמ''ש הלוא פרוס לרעב לחמך, כי תתן לו גם את נפשך, וגם נפש נענה תשביע מלבד שתשביע גופו במאכל תשביע גם נפשו ברוח נדיבה ובדברי נחומים, אז שכרך גדול יותר מאד מהקודם, שנגד מ''ש תחלה אז יבקע כשחר אורך אמר וזרח בחשך אורך שיזרח פתאום בפעם אחד, ולא בהגיע תור האור כשחר הבא בסוף הלילה רק גם בחשך יזרח לך אור, ומוסיף שגם אפלתך יזרח כצהרים, כי האפל הוא יותר מן החשך, ומ''מ יאיר באור גדול כאור צהרים, עד שזריחת אורך לא יהיה טבעי רק השגחיי נסיי פלאיי, והנמשל שלא לבד שההצלחה הנפשיית תבקע בזמנה שהוא בסוף הלילה האפלה ככלות החיים האפלים הגשמיים עת יאיר שחר הנפשות אחר המות, כי גם בחייך יזרח לך אור גדול וישועה נפשיית ותשיג נעימות נצח גם בעולם הזה, ע''ד עולמך תראה בחייך :
ותפק. מבואר בראשית ההשקפה כי זה מגביל נגד פסוקי ז' ח' ט', פרוס לרעב לחמך, אם תפק לרעב נפשך, יבקע כשחר אורך וזרח בחשך אורך. וידוע שהאופל יותר מחשך כמ''ש למעלה (ח' כב) ובכ''מ. וחז''ל אמרו הנותן פרוטה לעני וכו' והמפייסו וכו' מבואר שכונו לדברים אלה. והמעיין יבין דברי האגדה הזאת היטב עפ''י דברינו ואכ''מ :

{יא}
וְנָחֲךָ֣ יְהוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃
בצחצחות . בעת צמאון ובצורת כך ת''י : יחליץ . יזיין כמו חלוצי צבא ( במדבר לא ) :
ונחך . המקום ינהג אותך תמיד בדרך הטוב לך : והשביע בצחצחות נפשך . בעת יהיה בעולם צמאון ויובש ישבע את נפשך ולא תהיה חסר מכל טובה : ועצמותיך יחליץ . יבריא ויחזיק את עצמותיך וזכר את העצמות לפי שהם מוסדי הגוף : והיית . תהיה שבע מטובה כגן השבע מן המים כי הדרך הוא להשקותה בכל עת וכמוצא מים תהיה בכל עת מושפע בטובה כמקור המוצא מים אשר המים הנוטפין אינם נפסקין :
ונחך . ענין הנהגה כמו ולא נחם ( שמות י''ב ) : בצחצחות . ענין יובש וצמאון כמו שכנו צחיחה ( תהלים ס''א ) : יחליץ . יזיין כמו חלוצי צבא ( במדבר ל''א ) ור''ל יבריא ויחזיק : רוה . שביעה כמו תלמיה רוה ( תהלים ס''ה ) : יכזבו . ענין עזיבת הדבר וההפסקה כמו תהיה לי כמו אכזב ( ירמיה ט''ו ) :
ונחך, ונגד שאמר אז תקרא וה' יענה, אומר כי עתה לא תצטרך לקריאה כלל כי ה' ינחה אותך תמיד בלי הפסק רגע, והשביע האושר הנפשי יהיה גדול מאד כי ישביע נפשך בצחצחות האור הצח ומצוחצח ומדרגה היותר גדולה, ונגד שלמות הראשון שהוא שלמות הגוף אומר ועצמתיך יחליץ ויזיין בשיקוי וכח עד כי תהיה כגן רוה אשר הליחות השרשי ממלא את כל הצומח בו, כן עצמותיך מלאו עלומים, וההצלחה הנפשיית תדמה כמוצא מים אשר ממנו ישאבו מים בששון כן תפיץ חכמתך לרבים :

{יב}
וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃
משובב נתיבות לשבת . תירגם יונתן מתיב רשיעיא לאורייתא : משובב . כמו משיב : לשבת . ליישובו של עולם :
ובנו ממך . רצה לומר המעשים הטובים היוצאים ממך יבנו את חרבות העולם וכמו שהמעשים הרעים מחריבים את העולם כן הטובים יבנו החרבות : מוסדי דור ודור . היסודות שנפלו בימי הדורות אתה תקומם אותם במעשיך הטובים וכפל הדבר במ''ש . וקורא לך . כל בני העולם יקראו אותך גודר פרץ שהרי בזכות מעשיך גדרת פרצות העולם : משובב . אתה הוא המשיב את הנתיבות להיות מיושבות באנשים כי בהיות הערים חריבים נשמו הנתיבות ובזכותך נבנו הערים ונתיישבו הנתיבות :
מוסדי . מלשון יסוד : גודר פרץ . בונה כותל במקום הפרוץ והשבור כמו והגדר גדר וכו' ( יחזקאל מ''ג ) : משובב . מלשון השבה : נתיבות . שביל ודרך : לשבת . מלשון ישיבה :
ובנו, אתה תתקן חרבות אשר מעולם, אמונות ודעות ומעשים נפסדים ורעים, וגם מוסדי דור ודור תקומם, שממך ייסדו יסודות קבועים בכל דור בדת ובאמונה ובהנהגה, וקרא לך נגד ובנו חרבות עולם אומר כי תקרא גודר פרץ, ונגד מוסדי דור ודור תקומם אומר כי תקרא משובב נתיבות לשבת שיהיה ישוב ע''י נתיבותיך המורים ארחות חיים :

{יג}
אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃
אם תשיב משבת וכו' . ר''ל אם החזקת בדרך לצאת חוץ לתחום ונזכרת שהוא שבת והשבות רגלך בעבור השבת : עשות . המ''ם של משבת עומדת במקום שתים ור''ל אם תשוב מעשות חפצך אחד מן המלאכות האסורות : ביום קדשי . זהו השבת שקדשו המקום : וקראת לשבת ענג . תקרא את השבת יום עונג ר''ל יהיה מיוחד לך להתענג בו : לקדוש ה' מכובד . ליום השבת שקדשו המקום תקרא יום מכובד מבלי עשות בו מלאכה של חול . וכבדתו . ר''ל לא בקריאת שם לבד אלא תכבדו בו עניניך : ממצוא . מבלי מצוא בו חפצך ר''ל שלא תעשה בו חפצך מדברים האסורים בשבת : ודבר דבר . ומלדבר בו דבר הנאסר בשבת כחשבונות וכיוצא :
תשיב . מלשון השבה : חפצך . מלשון חפץ ורצון : עונג . מלשון תענוג ותפנוק . דרכיך . עניניך וכן דרכי ספרתי ( תהלים קי''ט ) :
אם תשיב, בשבת יש שני צווים. {{{א}}} השביתה ממלאכה. {{{ב}}} העונג, אומר אם תעשה שני אלה לא בעבור הנאת גופך (כי המנוחה והעונג ירצהו הגוף ג''כ), רק בעבור מצות ה' לבד, על השביתה אמר אם תשיב משבת רגלך, אם השבה זו שתשיב רגליך ממלאכה יהיה מסבת השבת לא מחפץ לבך והנאתך. והנה במצות השבת יש שני ענינים. {{{א}}} השביתה שהוא מצוה. {{{ב}}} קדושת היום שקדשו ה' שיפנה בו מכל הבלי העולם, על הא' אומר אם תשיב משבת רגליך מסבת השבת, על הב' אם תשיב מעשות חפצך ביום ההוא יען שהוא יום קדשי, שמיוחד לקדושה ועבודת ה' ולא תעשה ביום הזה חפציך רק חפצים קדושים חפצי ה'. ונגד העונג אומר, וקראת לשבת עונג. {{{א}}} שיהיה העונג מסבת השבת יען שהוא יום שבת. {{{ב}}} לקדוש ה' מכבד, הכבוד יהיה בעבור הקדושה שקדש ה' יום הזה לקדושתו, וע''י שתשמור אותו לשם ה' יהיה הכיבוד גדול מעשות דרכך שבענין המלאכה תזהר אף מהכין הדרך על יום מחר, ובענין העונג ממצוא חפצך, לא יהיה עונג הגוף רק נפשי, וגם תזהר בו אף מלדבר דבר של חול, רק תעסוק בו בעבודת ה' :

{יד}
אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־(במותי) [בָּ֣מֳתֵי] אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃
נחלת יעקב אביך . נחלה בלא מצרים כמה שנא' ופרצת ימה וקדמה וגו' ( בראשית כח ) לא כאברהם שנאמר ( שם יג ) הארץ אשר אתה רואה ויעקב שמר את השבת שנא' ( שם לג ) ויחן את פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה כך פי' ר' שמשון :
אז תתענג על ה' . כשתעשה כן אז ישפיע לך טובה הרבה ותתענג על ה' ור''ל לא תתענג לעדון הגוף כ''א להעמיד הגוף במצב הראוי להשכיל בתורת ה' : והרכבתיך . ר''ל תהיה ברום המעלה והממשלה : והאכלתיך . ר''ל לך תהיה הארץ אשר הנחלתי ליעקב אביך ואמר יעקב לפי שלו ולבניו נתנה הנחלה ולא לישמעאל בן אברהם ולא לעשו בן יצחק וכן נאמר ויעמידיה ליעקב לחוק וכו' לאמר לך אתן את ארץ כנען ( תהלים קה ) : כי פי ה' דבר . וכיון שהוא דבר יקיים :
והרכבתיך . מלשון רכיבה והתנשאות : במותי . ענין גובה כמו על במתי עב ( לעיל י''ד ) :
אז תתענג על ה' יהיה העונג שתמצא, בעבור ה' עונג רוחני נפשיי אלהיי, עד שתרכב על במתי ארץ ותתעלה מכל ענינים החומרים, ותאכל נחלת יעקב, שהבטיחו ה' במראה הסולם על שתהיה הארץ נכנעת לרגליו ורגל זרעו, כמו שבארתי שם :

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור