מי האמין לשמועתינו . כן יאמרו העכו''ם איש לרעהו אילו היינו שומעים מפי אחרים מה שאנו רואים אין להאמין : וזרוע ה' . כזאת בגדולה והוד על מי נגלת' עד הנה :

מי האמין לשמועתנו . אז יאמרו בגוים עד הנה לא ראינו הדבר בעינינו מי מכולנו האמין אל השמועה אשר שמענו ממרבית הגדולה והממשלה הבאה לישראל : וזרוע ה' . חוזק כח זרוע ה' בעבור מי נגלתה מימות עולם לשנאמין שגלה זרוע עוזו בעבור ישראל :

על מי . בעבור מי : נגלתה . מלשון גלוי :

מי האמין, מוסב למעלה, מפרש מדוע לא סופר להם ולא ציירו להם אפשריות דבר הזה עד עתה, אומר עד עתה חשבו זה לדבר בלתי אפשר משני טעמים. {{{א}}} מצד עצם השמועה עצמה כי הנסים והמופתים שישמעו עתה כולם הם רחוקים מטבע המציאות אשר לא האמינו עד עתה שיעשה ה' מופתים כאלה, ועז''א מי האמין לשמועתנו. {{{ב}}} מצד העם שבעבורו נעשו המופתים האלה ועליו זרוע ה' נגלתה, כי לא האמינו שיתגלה ה' על עם זה השפל בעיניהם, ועז''א וזרוע ה' על מי נגלתה :

ויעל כיונק לפניו . העם הזה לפני בא לו הגדולה הזאת עם שפל היה מאד ועלה מאליו כיונק מיונקת האילנות : וכשורש . עלה מארץ ציה : לא תאר . היה לו מתחלה ולא הדר : ונראהו ולא מראה ונחמדהו . וכשראינוהו מתחלה באין מראה היאך נחמדהו , ונחמדהו תמוה הוא :

ויעל כיונק לפניו . לפני בא לו הגדולה ההוא עלה כענף היוצא מן האילן שאין לו יניקה מן הקרקע אלא מן האילן רצה לומר לא היה לו השפעה אחרת : כשורש מארץ ציה . ר''ל מעט ההשפעה שהיה לו מעצמו כלה ואבד במעט זמן כשורש היוצא מארץ ציה ושממה מבלי לחלוחית מים שחיש מהר ימולל ויבש : לא תואר לו ולא הדר . ר''ל ההשפעה לא היתה שלימה ומהודרת כשורש היוצא מארץ ציה שאין לו לא תואר ולא הדר : ונראהו ולא מראה . וכאשר הסתכלנו בו לא מצאנו בו מראה מפואר שנחמדהו על ידו ר''ל לא מצאנו בו לא גבורה ולא אמצות הלב לחמדו בעבורה ולזה היינו מתעבים אותו :

כיונק . ענף רך היוצא מהאילן כמו ראש יונקותיו ( יחזקאל יז ) : ציה . שממה ויבשה : הדר . ענין יופי : ונהמדהו . הוי''ו היא במקום שי''ן וכן ויקחו לי תרומה ( שמות כה ) ור''ל שיקחו לי תרומה :

ויעל, מצייר שפלת האומה בציור האילן, שלפעמים העץ חזק מצד עצמו אם הוא עץ ישן עב וחזק, ולפעמים גם הנטע היונק יהיה חזק, ע''י ששרשו מושרש במקום מים וארץ שמנה, שאז הוא מתקיים ע''י שרשו, אבל הנטע הזה אינו חזק מצד עצמו, כי עלה כיונק לפניו, יונק רך וחלוש, ולא מצד שרשו כי עלה כשרש מארץ ציה ויבשה, (והנמשל האומה תהיה תקיפה או מצד עצמה אם הוא עם גדול חזק עצום ורב, או מצד שרשה אם כבר מושרשת ומושלת מימים רבים, לעומת זה אבדה מעלת ישראל אם מצד עצמם שהיו חלשים ומועטים, אם מצד שרשם שהוא רק מארץ ציה מדור המדבר ומימי קדם ומעת ההיא והלאה לא דרך כוכב מיעקב). לא תאר לו לפעמים גם היונק הרך יהיה חשוב ע''י יופיו וצורתו, וזה ע''י שי''ל תואר והוא בנין האילן בגבהו וישרו ושוו בדיו ושריגיו, או ע''י שי''ל הדר והוא מראהו וצבעו הנושא חן, אבל הוא לא תאר לו ולא הדר (והנמשל לפעמים תצלח גם אומה קטנה למלכות ע''י שיש ביניהם חכמי לב חכמי חרשים סוחרים עשירים וכדומה אבל גם זה לא נמצא לאומה זו) ולא זאת לבד כי גם ונראהו ולא מראה שלא נוכל ליחס לו שום מראה כלל, כי הוא משחת מכל ומגונה מאד וא''כ איך נחמדהו להכיר ממשלתו :

נבזה וחדל אישים . היה , כן דרך הנביא הזה מזכיר כל ישראל כאיש אחד אל תירא עבדי יעקב ואף כאן הנה ישכיל עבדי בבית יעקב אמר ישכיל ל' הצלחה הוא כמו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל ( ש''א יח ) : וכמסתיר פנים ממנו . מרוב בשתם ושפלותם היו כמסתיר פנים ממנו חבושי פנים בטמון כדי שלא נראה אותם כאדם מנוגע שמסתיר פניו וירא מהביט :

נבזה וחדל אישים . על כי היה נבזה בעיני כל והיה חדל מאנשים כי לא היה מי מהעכו''ם מתחבר עמו לגודל שפלותו והיה בעל מכאובות וידוע ומוחזק לכל כבעל חליים ולא היינו יכולים לראות בפניו כאלו הסתיר פניו ממנו לבל ראותו ר''ל שהיה בכל עת ממונה בגלות וביסורין ובשפלות עד שהיינו ממאסים להסתכל בפניו : נבזה ולא חשבנוהו . ר''ל לכן היה נבזה בעינינו ולא היינו מחשיבים אותו כי אמרנו יד ה' עשתה זאת כי מאס בו :

וחדל . ענין מניעה : אישים . אנשים :

נבזה אחר שצייר איך חסר כל המעלות מוסיף לצייר איך היו לו עוד כל החסרונות, שהוא נבזה מצד תכונותיו הנפשיות והמוסריות, וחדל אישים מצד טבע גופו אינו מתדמה לאישים אחרים כלל, והנה יש מי שחסרו לו המעלות הטבעיות והנפשיות, ומ''מ הוא בריא אולם כי גם הבע''ח הבלתי מדבר גופו בריא וחזק אבל ישראל הוא, איש מכאובות וידוע חלי, ר''ל איש מכאובות ע''י אחרים שהכל מכים ומכאיבים אותו במכות אכזריות, וידוע חולי מעצמו יש בו חולי מתדבקת מושרשת בו מיצירתו, וכמסתר פנים ר''ל הנה הטבע נותן שמי שהוא בתכלית העוני והיסורים הכל מרחמים עליו, אבל הוא דומה כדבר מאוס ומגונה, והכל מסתירים פניהם ממנו שלא להסתכל בו, ולא תאמר שההסתרת פנים באה ע''י שמרגישים בצערו כמו שמסתתרים מראות פני הכואב ומצטער, לא כן כי זה בא מצד שהוא נבזה ולא חשבנהו להרגיש בצערו כלל :

מכאב, חלי. הכאב יציין הרגשת הגוף את הכאב ויבא לרוב גם על ידי הכאה מבחוץ. והחולי הוא רק על שהורסה הגויה בבריאות הפנימית :

אכן חליינו הוא נשא . אכן ל' אבל בכל מקום אבל עתה אנו רואים שלא מחמ' שפלותו בא לו אלא מיוסר היה ביסורין : ואנחנו חשבנוהו . אנו היינו סבורים שהוא שנאוי למקום והוא לא היה כן אלא מחולל היה מפשעינו ומדוכא מעונותינו :

אכן הליינו הוא נשא . אבל באמת לא מאס בו ה' כי כל חלי וכל מכאוב אשר סבל הכל בא מפאת עצמינו מה שהיינו מחליאים ומכאיבים אותו ברוע בחירתנו : ואנחנו חשבנוהו . אבל אנחנו טעינו וחשבנו אותו לנגוע ומוכה מאלהים כי מאס בו ועל ידו הוא מעונה ביסורים :

נשא . מלשון משא וסבל : נגוע . ענין חלשות וכשלון וכן וינגעו יהושע וכל ישראל ( יהושע ח ) : ומעונה . מלשון עינוי :

אכן חלינו הוא נשא, ר''ל האומות הקדמונים עובדי כוכבים היו מיחסים לישראל שני ענינים. {{{א}}} חולי פנימית והוא שהיו חושבים עליהם שנפשם חולה ובלתי ראויה לקבל שום מדה טובה ושום שלמות לא מעלות אנושיית ולא למוד המדעים ולא תכונת המוסר, ועי''כ לא היו מניחים אותם לשום משרה ומעלה כי היו אומרים שנפשם חולה מלקבל שום למוד ומדה ישרה, אבל עתה יראו כי החולי הזה לא היה נטוע בם עצמם, כי סבת החולי הזאת היה העוני והשפלות, שלכן נאטם לבבם ואבדו כל מדה טובה, עד שהחולי הזאת לא תתיחס לישראל, רק להעכו''ם שסבבו אותה על ידי שהשפילו אותם עד קצה השפלות, וז''ש אכן חלינו הוא נשא אנחנו סבבנו לו החולי הזאת. {{{ב}}} מכאוב חיצוני שלפעמים היו העכו''ם מכאיבים ומכים את ישראל ביסורים משונים למען ימירו את דתם לעבוד עבודת השמש והירח, והיו אומרים שישראל עצמם מוכנים למכאובים כאלה ע''י פשיעתם, ועתה ראינו כי רק מכאובינו סבלם, שאנחנו סבבנו להם אלה המכאובים בפשיעתנו, ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים (זה נגד החולי הפנימית), ומעונה אלהים (נגד המכאוב והמכות), חשבנו שזה מגיע לו מאלהים, אבל באמת.

מוסר שלומינו עליו . באו עליו יסורי השלום שהיה לנו שהוא היה מיוסר להיות שלום לכל העולם :

והוא מחולל מפשעינו . האמת שהוא מה' אבל לא באה בעבור מאסו בו ברוע מעלליו אך בעבור פשעינו נתמלא חלחלה להיות פשעי כל העכו''ם מתכפרים בהיסורין הבאים עליו : מדוכא מעונותינו . כפל הדבר במ''ש : מוסר שלומנו עליו . היסורין הראויים לבוא עלינו למרק העון להתמיד שלומנו הנה באו עליו : ובחבורתו . עם החבורה שבא עליו נרפא לנו נגעי העון כי בזה נתכפרו והלכו להם והוא כפל ענין במ''ש :

והוא . הוי''ו הוא במקום או : מחולל . מלשון חיל וחלחלה : מדוכא . ענין שבר וכתיתה : מוסר . מלשון יסורין : שלומינו . מל' שלום : בחבורתו . מלשון חבורה ומכה :

והוא מחלל, (בחולי פנימית) ע''י פשעינו, ומדוכא (במכאובים חיצונים) על ידי עונותינו, (והכונה כי יש הבדל בין עון ופשע, העון הוא ע''י טעות השכל, והפשע הוא מצד המרד, והנה בעת שהיו ישראל מדוכאים, שהוא העת שהכאיבו אותם העכו''ם במכאובים ויסורים להעבירם מדתם אל דת עכו''ם, היה זה ע''י העון וטעות שכלם, שחשבו שעושים מצוה בזה, וכי יביאו אותם עי''כ אל אושר הנפש, וזה נקרא עון, אבל בעת שהיה ישראל מחולל בחולי פנימית, שהוא בעת שלא הכו אותם במכאובים לכפותם אל עבודת כו''ם, רק בכל זה מנעו מאתם כל טובה עד שנחלו בנפשם כנ''ל (ד') זה היה ע''י פשע ומרד ורוע לב כי זה לא עשו כלל בעבור האמונה). מוסר שלומנו עליו ר''ל בעת שהיה שלום אל העכו''ם היו מיסרים את ישראל בחשבם שבזכות זה שהם מצירים לישראל יאריך שלומם עד שישראל נושא מוסר שלומם, יסורים של שלומם ובעת שפגעה אותם רעה וצרה לא היו נותנים אל לבם שזה להם עונש על שמריעים לנקיים האלה, כי בהפך היו אומרים שה' מעניש אותם על שלא הרעו לישראל ביותר ועל שהניחו להם שם ושארית, עד שחושבים כי בחברתו של ישראל נרפא להם :

פשעינו, עונותינו. ההבדל בין פשע עון מבואר (למע' א' כח. נו''ן א'). ופי' המבארים שישראל סבלו כדי לכפר עונות העכו''ם רחוק מן השכל, שיסבול הבלתי חוטא בעבור החוטא. ושירפא החולה במה שמכים את הבריא :

כולנו כצאן תעינו . עתה נגלה : הפגיע בו . נעתר על ידו ונתרצה על עון כולנו שלא החרי' עולמו , הפגי' אשפריאי''ר בלע''ז ל' תחינה :

כולנו כצאן תעינו . ר''ל כי כן היה בידינו עון רב כי כולנו תעינו מדרך האמת והישר כדרך הצאן כשאחת מהן תועה מהדרך כולן נמשכות אחריה ותועות עמה ור''ל ולפי שאבותינו תעו מדרך האמת לזה נמשכנו גם אנחנו אחריהם : איש לדרכו פנינו . ר''ל והלואי היינו כהצאן הזה שרחילא בתר רחילא אזלא בדרך המוטעה אבל אנחנו לא כן היינו אלא כל אחד פנה לדרכו לא ראי זה כראי זה וכולם מקולקלים וא''כ יש בידינו עון רב : וה' הפגיע בו . המקום הפגיע בו עם העון של כולנו ר''ל העון שלנו הוא המכה בו ומייסרו בגזירת המקום :

תעינו . מלשון תועה : פנינו . מל' פניה : הפגיע . ר''ל הפגיש בו לרעה להכותו וכן גש ופגע בו ( ש''ב א ) :

כלנו, ועתה אנו רואים כי כולנו טעינו בזה ויסרנום שלא כדין, כלנו כצאן תעינו זה מגביל נגד העת שהיו מיסרים אותם ביסורים לכופם אל עבודת כו''ם כמ''ש והוא מדוכא מעונותינו, בזה היינו דומים כצאן התועים ע''י הרועה המתעה אותם, כי כן הסיתו אותנו אז כהני הבעל והאשרה הם אמרו לנו שיחשב לנו לצדקה מה שניסר את העם. איש לדרכו פנינו, זה מגביל נגד והוא מחולל מפשעינו, שמה שהרעונו להם בלעדי זאת היה להנאת עצמינו לקחת ממונם וכדומה ובזה פנה כ''א לדרכו למלא תאות לבו, וה' הפגיע בו את עון כלנו ר''ל הוא היה המטרה לחצי חטאתינו, החטאים שלנו היה מה שהצרנו והכאבנו את העם הזה בחנם, עד שיומלץ שכל חטאתינו פגענו בו :

נגש והוא נענה . נגש הנה בנוגשים ודוחקים : והוא נענה . באונאת דברים שורפרלרי''ן בלע''ז : לא יפתח פיו . סובל היה ושותק כמו השה אשר לטבח יובל וכרחל אשר לפני גוזזי' נאלמה : לא יפתח פיו . מוסב על שה לטבח יובל :

נגש והוא נענה . בעבור זה היה נלחץ לקחת עשרו או היה הוא נענה בעינויי הגוף אם דל הוא ואין ידו משגת : ולא יפתח פיו . להתלונן ולהתרעם על הדבר כי פחד פן יוסיפו סרה : כשה לטבח יובל . והיה כשה המובא אל הטבח וכרחל העומדת לפני הגוזז צמרה שהרחל היא נאלמה ולא תצעק בקולה והשה לא יפתח פיו וכן לא התלונן המעונה הנמשל לשה המובל לטבח ולא התרעם המנוגש הנמשל לרחל הגזוזה :

נגש . נלחץ ונדחק לקחת עשרו כמו נגש את הכסף ( מ''ב כג ) : והוא . הוי''ו היא במקום או : נענה . מלשון עינוי : לטבח . לשחיטה : יובל . כמו יובל שי ( לעיל יח ) : גוזזיה . ענין כריתת הצמר :

נגש, בעת נגשו אותו עכו''ם וגם נענה מאתם בענוים מ''מ לא פתח פיו, גם בעת אשר הילד הקטן היה דומה כשה לטבח יובל והאם היתה דומה כרחל לפני גוזזיה נאלמה, גם בעת שלקחו העכו''ם כספם ובגדיהם עם ילדיהם הרכים מ''מ ולא יפתח פיו :

מעוצר וממשפט לוקח . הנביא מבשר ואומר כי זאת יאמרו העכו''ם באחרית הימים כשיראו כשנלקח מן העוצר שהיה עצור ביד' וממשפ' היסורין שסבל עד עתה : ואת דורו . שנים שעברו עליו : מי ישוחח . את התלאות אשר מצאוהו כי נגזר היה מתחילה וגולה מארץ חיים היא ארץ ישראל אשר מפשע עמי בא הנגע הזה לצדיקים שבהם :

מעוצר וממשפט לוקח . ממקום המאסר שהיה שם עצור וכלוא וממקום המשפט שהיה נדון שם הנה נלקח לנגשו או לענותו ולא פטרוהו בלא כלום : ואת דורו מי ישוחח . מי יוכל לספר כל התלאות אשר עברו עליו בכל ימי דורו : כי נגזר מארץ חיים . כי סוף הדבר היה אשר נכרת מארץ חיים כי התלאות היו סיבה לקרב מיתתו : מפשע עמי נגע למו . כן יאמר כל אחד הנה לא באה עליהם הנגע בעוונם כי באה מפשע עמי או עמי פשעו בהם לענותם ברוע בחירתם או הם היו מנוגעים לכפר פשעי עמי :

מעוצר . מקום המאסר שהיה כלוא ומעוכב שמה וכן והוא עודנו עצור ( ירמ' לג ) : ישוחח . ענין ספור ואמירה כמו במעשה ידיך אשוחח ( תהלים קמג ) : נגזר . ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי ( איכה ג ) : נגע . ר''ל כשלון וחלשות : למו . להם ולפי שכל הענין מדבר בלשון יחידי על כלל האומה לכן אמר למו לגלות שעל הכלל ידבר :

מעצר, ולא תאמר כי זאת עשו להם שוללים או שודדים יחידים שלא במשפט, כי מעצר וממשפט לקח מן העוצר והמושל ומן מקום המשפט נלקח אל העינוי והיסורים, שהובילו את הנענה תחלה אל המושל ומקום המשפט של עכו''ם ושם חרצו דינו להענות ולהתיסר, ולא תאמר שהיה זה מפני שמצאו לו עון אשר חטא שבעבורו גזרו עליו כן, לא כן, כי את דורו מי ישוחח, סדר הכתוב את דורו אשר מפשע עמי נגזר מארץ חיים מי ישוחח נגע למו הגם שע''י פשע העכו''ם והעלילות אשר העלילו עליהם נגזר הנידון מארץ חיים וחרצו עליו משפט מות, מ''מ מי ישוחח את דורו נגע למו מי הוא שיוכל לשיח ולספר איזה נגע וחטא אל הדור ההוא שהומתו בחנם, הלא אנחנו יודעים כי לא חטאו מאומה :

מעצר. מענין זה יעצר בעמי, על המושל העוצר בעם, ר''ל שלא היה ע''י התפרצות ההמון רק במעמד המושל העוצר במו וע''י משפט. וישוחח ענין שיחה וספור, מי יספר נגע למו, וכי נגזר מארץ חיים מפשע עמי הוא מאמר מוסגר :

ויתן את רשעים קברו . מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים במעי הכלבים : את רשעים . לדעת הרשעים נתרצה ליקבר ולא יכפור באלהי' חיים : ואת עשיר במותיו . ולדעת המושל מסר עצמו בכל מיני מות שגזר עליו על לא רצה לקבל עליו כפירה לעשות רעה ולחמוס חמס ככל הגוים אשר היה גר ביניהם : ולא מרמה בפיו לקבל עליו עבודת כו''ם . ( י ) וה' חפץ דכאו החלי . הקב''ה חפץ לדכאו ולהחזירו למוטב לפיכך החלה אותו : אם תשים אשם נפשו וגו' . אמר הקב''ה אראה אם תהא נפשו נותנת ונמסרת בקדושתי להשיבה לי אשם על כל אשר מעל אגמל לו גמולו ויראה זרע וגו' אשם זה לשון כופר שנותן אדם למי שחטא לו אמינד''א בלע''ז כענין שנא' בפלשתים אל תשיבו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם :

ויתן את רשעים קברו . מסר עצמו להקבר עם הרשעים ודומה להם בענין רע ובבזיון ר''ל לא רצה לעבור על דת להנצל מזה : ואת עשיר במותיו . מוסב על מלת ויתן לומר שמסר עצמו להסכים עם דעת העשיר המושל בכל מיני מיתות שגזר עליו למען יעמוד באמונתו : על לא חמס עשה . ר''ל ובחנם גזר עליו המיתה לא על החמס שעשה ולא על המרמה שבפיו כי לא עשה החמס ולא דבר מרמה ובעלילה בא :

עשיר . ר''ל מושל כי על פי הרוב ימשול העשיר : במותיו . מלשון מיתה :

ויתן, ובכ''ז הגם שאנו יודעים שלא חטאו נתנו את קברו עם קבר רשעים, כאילו מת ע''י רשע ואת (קבר) עשיר (נתנו את רשעים) במתיו על לא חמס עשה, ר''ל גם בעת המיתו את העשיר מישראל כדי לקחת את ממונו מ''מ נתנו את קברו אצל קבר רשעים שידמה שהמיתוהו מתוך חטאו הגם שהוא מת על לא חמס עשה, ולא מרמה בפיו שלא רצה לרמאות ולכפור בה' אלהיו :

ויתן. פועל סתמי, מוסב על העוצר והשופט. וקברו נמשך לשתים ואת קבר עשיר :

וה' חפץ דכאו החלי . זהו מאמר הנביא כמשיב על דברי העכו''ם שיהיו כמסתפקים אם הצרות הבאות על ישראל היו מרוע בחירתם ולא בגזרת המקום או באו מיד ה' לכפר על עון העכו''ם ואמר להם לא כן הוא אבל ה' חפץ לדכאו וגזרת המקום נעשתה והוא החלי אותו : אם תשים אשם נפשו . ר''ל אולם לא באו לכפר עון העכו''ם כי אם לנסותו להטיבו באחריתו וכאלו אמר אראה אם נפשו תשים את עצמה אשם לומר שבדין בא מה שבא כי חטא ואשם לא יהרהר אחרי אז יהיה גמולו שכל ימי חייו יראה זרעו בעיניו ויאריך ימים ועכ''ז לא ימות מי בחייו : וחפץ ה' בידו יצלח . והנה הצליח חפץ ה' כי עמד בנסיון ולא הרהר אחר מדת הדין :

דכאו . ענין שבר וכתיתה : החלי . מלשון חולי : אשם . ענין חטא ופשע :

וה' חפץ דכאו החלי, אומר לכן תחת שאבותיהם בדורות הראשונות תחת יד עכו''ם נהרגו על קדושת שמו רצה ה' וחפץ דכאו החלי לחלות ולפייס את דכאו של הדור ההוא, שיטיב בעבור זה לבניהם בדור האחרון, ולכן אני אומר לך, אתה האויב, גם אם תשים אשם נפשו גם אם תשים את נפשו כנפש אשמה וחייבת מיתה ותהרוג אותו, מכל מקום ה' חפץ לחלות דכאו ולפייסו ע''י שיראה זרע (אשר) יאריך ימים, הגם שהוא ימות יצליח זרעו ויאריך ימים, ואחר שה' חפץ כן הנה חפץ ה' זה יצלח בידו של זרעו :

החלי. מענין פיוס ויחל את פני ה'. יאריך, נעלם מלת אשר, זרע אשר יאריך ימים :

מעמל נפשו . היה אוכל ושבע לא היה גוזל וחומס : בדעתו יצדיק צדיק . היה שופט עבדי משפט אמת לכל הבאים לדין לפניו : ועונותם . היה סובל כדרך כל הצדיקים שנא' אתה ובניך תשאו את עון המקדש ( במדבר יח ) :

מעמל נפשו יראה ישבע . כי מעמל נפשו אשר ראה היה שבע ונהנה ממנה : בדעתו יצדיק צדיק . כי בדעתו יחשוב להצדיק את ה' הצדיק לומר שבא למרק אשם העון למען לא יקופח שכר מעשה הטוב : עבדי לרבים . רצה לומר לא היה עבד של העכו''ם הרבים לשמוע בקולם בדבר האמונה כי היה עבדי אל מול העכו''ם הרבים ולא שמע אליהם ויט שכמו לסבול מה שעוו בו לייסרו ולהכאיבו בעבור זה :

מעמל . ענין יגיעה וצער :

מעמל נפשו, וחוץ ממה שיתנחם ע''י זרעו הנה מן העמל של נפשו והצער שהיה לו יראה וישבע ותנוח נפשו, בדעתו במה שידע בעצמו כי יצדיק צדיק עבדי, (ר''ל עבדי הצדיק באמת) במה שעבדי הצדיק יצדיק לרבים, שימצא שביעה ונחת במה שידע כי הצדיק את הרבים שקדש את השם ברבים, וגם ע''י שעונותם הוא יסבל, שכפר במיתתו על עונות הדור :

בדעתו, מקור עם שימוש בכל''ם, במה שידע צדיק עבדי, עבדי הצדיק :

לכן . על עשותו זאת אחלק לו נחלה וגורל ברבים עם האבות הראשונים : הערה למות נפשו . לשון ותער כדה ( בראשית כד ) : ואת פושעים נמנה . סבל יסורין כאלו חטא ופשע והוא בשביל אחרים נשא חטא הרבים : ולפושעים יפגיע . על ידי יסורין שבאת על ידו טובה לעולם :

לכן . הואיל ועמד בנסיון אתן לו חלק בנחלת העמים הרבים : ואת עצומים . את העכו''ם החזקים יחלק לעצמו להיות לו לשלל : תחת וכו' . בגמול אשר שפך נפשו והפקירה למיתה : ואת פושעים נמנה . בפי העכו''ם היה מנוי בכלל הפושעים והכופרים וכדי בזיון וקצף : והוא חטא רבים נשא . והוא נטה שכמו לסבול מה שחטאו בו עמים רבים לייסרו ולהכאיבו : ולפושעים יפגיע . אל הכשדים הפושעים בו היה מפגיע ומתחנן ועיניו תלויות אליהם כעיני עבדים אל יד אדוניהם ולכן שורת הדין שבמקום מרבית ההכנעה ימשול בהם בעת הגאולה :

עצומים . חזקים : שלל . ענין בזה : תחת . במקום ובגמול : הערה . ענין שפיכה וכן אל תער נפשי ( תהלים קמא ) : נמנה . מלשון מנין ומספר : נשא . סבל : יפגיע . ענין תחנה ובקשה כמו ואל תפגע בי ( ירמיה ז ) :

לכן, תחת שמסר נפשו על קדושת השם בשמחה, ונפשו היתה שבעה במה שהאמינה היה מצדיק הרבים ונושא עון הדור, אחלק לו ברבים יקח הוא חלק בעוה''ב כשיעור שיקחו רבים שחלקו בשכר יהיה שקול כנגד שכר צדיקים רבים, וגם ואת עצומים יחלק שלל ששכרו יהיה שמור עם הצדיקים העצומים כמו האבות והנביאים, תחת שהערה ושפך נפשו למות ונמנה את פושעים, ובאמת הוא חטא רבים נשא שעל ידו נשא ה' ומחל חטא רבים, ולפושעים יפגיע, שעל ידי הריגתו נתרצה ה' לפושעים שחזרו על ידי זה בתשובה :