עורי וגו' . את ציון הקיצי מעתה מתרדמת הצער ולבשי העוז שהיה לך מאז : לבשי וכו' . את ירושלים עיר הקדש לבשי בגדי תפארתך והיה שמחה : יבוא בך עוד . לבוא עוד בקרבך למשול בך :

עורי . מלשון הערה והקיצה :

עורי עורי. (הכל נגד מ''ש עורי עורי לבשי עז זרוע ה', והוא משיב עורי את, בך הדבר תלוי לבשי עוזך את ציון כנ''ל). לבשי עזך ציון, במצודת ציון עיר דוד שם היה הבהמ''ק והכהונה והסנהדרין והמלכות, שזה העז הפנימי, וע''ז אמר לבשי עוזך ציון, אבל בירושלים שהיא כלל העיר שם היו רק הבגדים החיצונים בגדי תפארת שהם העושר וריבוי עם, שהיא ההצלחה הגופניית, ועז''א לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש, כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל בירושלים, וטמא אל ציון :

התנערי . אישקור''א בלעז כמנער את הטלית : קומי . מן הארץ מגזרת לארץ תשב ( לעיל ג ) : שבי . על הכסא : התפתחי . הוי נתרת : מוסרי . קריגל''ש בלע''ז : שביה . כמו שבויה :

התנערי מעפר . התרוקני מעפר הארץ אשר ישבת בם בעבור האבל והצער : קומי שבי ירושלים . את ירושלים קומי מהארץ ושבי על הכסא : התפתחי וכו' . את בת ציון השבויה בבבל התרי מעל צוארך קשורי רצועות העול :

התנערי . ענין תנועה חזקה להשליך ולהריק העפר הנדבק כמו גם חצני נערתי ( נחמיה ה ) : התפתחי . ענין התרת הקשר : מוסרי . קשורי רצועת העול : בת ציון . עדת ציון :

התנערי תחלה דבר אל עיר ציון ועיר ירושלים, עתה דבר נגד עם ציון ועם ירושלים שהגלו משם, והנה השבי מן השרים והפרתמים אוסרים אותם בזקים ושומרים אותם, והשבי מן ההמון ודלת העם אינם אוסרים אותם, אבל הם הפקר שוכבים על הארץ כבהמות. עז''א התנערי מעפר קומי שבי ירושלם, התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון, כי שביה בת ציון היו השרים והפרתמים ושבי ירושלים היו ההמון ודלת העם :

חנם נמכרתם . על עסקי חנם הוא יצר הרע שאינו לכם לשכר : ולא בכסף תגאלו . אלא בתשובה :

חנם נמכרתם . מה שנמסרתם ביד הכשדים הנה לא לקחתי מהם מחיר לשאפדה אתכם בכסף ולכן תגאלו ולא בכסף :

כי כה אמר ה', (מבאר הטעם מה שיצוה שיצאו מעצמם ולא תאמר הלא העבד הנמכר לא יוכל לצאת בלעדי רצון אדוניו ובלא השבת דמי גאולתו, כי אחר כי חנם נמכרתם, לא לקחתי מחירכם כן לא בכסף תגאלו : (ד) כי כה אמר ה' מצרים, המצריים לא הגלו את ישראל מארצם ותהי להפך כי עמי ירד בראשונה אל ארצם לגור שם, ולכן מה שהחזיקו בם אחר כך לא היה העול גדול כ''כ כי הם באו בגבולם, ואשור באפס עשקו, אשור שהוא הגלה את ישראל מארצו, לא היה לו הנאה מגלותם כי על ידם נחרב ממלכתו בימי חזקיהו ותהי לאפס, עד שעשקו באפס ובלא תועלת, רק מחיר העשק היה הוא עצמו לאפס ואין :

מצרים ירד עמו וגו' . הם המצריים היו להם קצת חוב עליהם שנעשו להם אכסניא וכלכלו' אבל אשור באפס ובחנ' עשקו :

מצרים וכו' . רצה לומר מה ששעבדו למצרים עם כי היה זמן רב הנה לא על חנם היתה כי מתחלה ירדו לגור בארצם בימי הרעב וכלכלו אותה : ואשור . יאמר על סנחריב ונ''נ כי גם הוא מלך באשור : באפס עשקו . רצה לומר עם כי היה בלא דבר הנה לא נשתעבדו בידו זמן רב אלא כעושק את מי ומניחו והולך לו :

לגור . לדור : באפס . על חנם בלא דבר וכן אפס מעשיהם ( לעיל מא ) : עשקו . מלשון עושק וגזל :

באפס עשקו. לפי' המפ' היה צ''ל חנם עשקו, כי אפס מורה שלא היה לו תועלת מן העושק :

מה לי פה . למה אני שוהא ומשהא בני כאן : יהילילו . מתפארים לאמר ידינו רמה : מנואץ . מתנאץ והרי זה דוגמת וישמע את הקול מדבר אליו ( במדבר ח ) :

ועתה מה לי פה . מה לי להשהות את בני פה זה זמן רב הלא מתחילה נלקח עמי להם על חנם כי מעולם לא גמלו להם טובה : מושליו יהילילו . המושלים בו יתפארו בהצלחתם ויאמרו ידיהם רמה : ותמיד כל היום . הוא כפול לתוספת ביאור : שמי מנואץ . שמי מחולל ומבוזה בעיניהם :

פה . במקום הזה וכן היש פה איש ( שופטים ד ) : יהילילו . מלשון הלול והתפארות : מנאץ . ענין בזיון כמו נאצו האנשים ( ש''א ב ) :

ועתה אבל עתה בגלות שהגלה טיטוס את ישראל, הוא גרוע מן מצרים ואשור, כי {{{א}}} מה לי פה נאם ה' הכי באתי אני בגבולם כמו שבאתי לגבול מצרים, הלא הביאוני הלום מארצי ביד חזקה. {{{ב}}} כי לקח עמי חנם משליו יהילילו, הלא המושלים בם יתהוללו ויתפארו שלקחו אותם לעבדים חנם, עד שיש להם עבדים ושפחות בלא מחיר, וזה התועלת הגדול שהיה להם מהם, נגד אשור שלא לקחם לעבדים ושפחות, כי באפס עשקו. ומלבד כל זאת, הנה תמיד כל היום שמי מנאץ, באשר יחללו את שם קדשי, באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו :

ידע עמי . כשאגאלם יכירו כי שמי אדון שליט ומושל כמשמעו : לכן ביום . גאולתם יבינו כי אני הוא המדבר והנני קיימתי :

לכן ידע עמי שמי . כשיגאלו יכירו שמי לדעת כי נאה לי שמי המורה שאני אדון ושליט : לכן ביום ההוא . ר''ל לכן ידע ביום ההוא כי אני הוא המדבר והמבטיח להביא הגאולה והנני קיימתי הבטחתי :

לכן, (יען ששמי מנואץ) ידע עמי שמי, לכן (יען שמושליו יהילילו) (ידע עמי) כי אני הוא המדבר לגאלם, והנני למלא דברי :

ידע. נמשך לשתים, לכן (ידע) ביום ההוא :

מה נאוו . מה מאד נאים רגלי המבשר העולה על ההרים להשמיע הקול למרחוק ומשמיע וכו' וכפל הדבר פעמים ושלש במ''ש לפי מרבית השלום והישועה : אומר לציון . המבשר יאמר לציון הנה מלך אלהיך ר''ל הראה מלכותו וממשלתו לכל העולם :

נאוו . מלשון נאה ויופי : מבשר . כן נקרא המשמיע חדשות :

מה נאוו, מצייר כי המבשר יעלה על ראשי ההרים כמ''ש על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, תחלה ישמיע שלום מן האויב, ואח''כ מבשר טוב שהוא בנין המקדש וצמיחת קרן דוד (שיבאר פסוק ח'), ואח''כ משמיע ישועה הוא קיבוץ גליות (שיבאר פסוק ט'), ואח''כ אומר לציון מלך אלהיך הוא התגלות מלכות שמים בכל הארץ ובכל העמים (שיבואר פסוק י') :

צופיך . צופים שמעמידין על החומות והמגדלים לבשר ולראות מי בא לעיר :

קול צופיך . קול של הצופים העומדים על המגדלים לראות ולבשר מי בא לעיר וחוזר ומפרש מה יהיה הקול ואמר כולם יחדיו ישאו קול וירננו בשמחה : כי עין בעין . ר''ל ראיה וודאית ונאמנה וכן אשר עין בעין נראה אתה ה' ( במדבר יד ) . בשוב . כאשר שב ה' אל ציון להשרות שם שכינתו כמאז :

צופיך . ענין הבטה וראיה :

קול צפיך, (נגד מבשר טוב) מצייר כי המבשר עומד על ההר והצופה עומד כנגדו בעבר השני, ובאותו רגע שיבשר המבשר, ישא הצופה את עיניו ויראה הדבר בעין, וישא קול לעומת המבשר קול שמחה כי ראה הדבר בעיניו, ואז הצופה עם המבשר יחדו ירננו (ור''ל הנביאים המבשרים וישראל הצופים). כי עין בעין יראו, ר''ל כי עד עתה ג''כ ראו הנביאים שיבת ציון בעין המחזה שהוא עין הפנימי הרואה בנבואה, אבל לא בעין בשר וחוש החיצוני, אבל עתה עין בעין יראו, העין החוזה יראה בעין החושיי ובפועל שוב ה' ציון, (וכבר כתבתי כי ציון תצייר המלוכה והכהונה ובית המקדש וזה יראו בעין, וזה נגד מבשר טוב) :

עין בעין. הב' בי''ת הכלי, העין תראה באמצעות העין לא ראיה שכליית, וכן במדבר (יד יד) :

פצחו וכו' . הבתים החרבות אשר בירושלים פתחו פה להרים קול שמחה ורננו יחדיו והוא ענין מליצה : כי נחם ה' . את עמו . במה שהביא להם הטובה : גאל ירושלים . מיד העכו''ם המושלים בה :

פצחו . פתחו פה בהרמת קול שמחה וכן פצחי רנה וצהלי ( לקמן נד ) :

פצחו, בנשוא הצופים קול רנה עם המבשרים, גם חרבות ירושלים יפצחו קולם וירננו יחדו עם המרננים הקודמים שהם הצופים והמבשרים (וכבר כתבתי כי ירושלים תציין השבת ההמון וקיבוץ גליות כי נחם ה' עמו שהוא קיבוץ גליות ועי''כ נחם ירושלם שתתיישב מבניה וזה נגד משמיע ישועה) :

חשף . גלה :

חשף ה' . גלה זרועו להכות בהם ואחז במשל מגבור המגלה זרועו להלחם מול האויב : כל אפסי ארץ . כל היושבים בקצות הארץ :

חשף . גלה כמו חשפי שובל ( לעיל מו ) : אפסי . קצות כי בקצות הארץ כאלו אפס וכלה :

חשף, (זה נגד אומר לציון מלך אלהיך) ה' חשף את זרוע קדשו שהם נסים הגדולים אשר לא תשיגם זכות אדם וצדקתו כלל, ונסים האלה יראה בגלוי לעיני כל הגוים, עד שעל ידי זה יראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו, ועי''ז תתגלה מלכות שמים בכל העולם כולו, כי יראו שהתשועה אינה מקרית או טבעית רק היא ישועת אלהינו :

צאו מתוכה . מתוך הגלות כל נחמות האלו האחרונות אינן אלא על גלות האחרון : טמא . אל תגעו , שקץ יהיו לכם מליג' בהם : הברו . הטהרו : נושאי כלי ה' . הכהנים הלוים שהיית' נושאי' כליו ( של הקב''ה ) במדבר ( מכאן לתחיי' המתים ) :

סורו סורו . הכפל לומר במהירות רב סורו מארץ כשדים וצאו משם : צאו מתוכה . מתוך כל עיר שאתם בה : הברו נושאי כלי ה' . הנקו מכל טומאה אתם הנושאים כלי ה' רצה לומר כלי זיין שלכם יהיו כלי ה' שהם התורה והמצות לא חרב ולא חנית :

הברו . מלשון ברור ונקי :

סורו סורו, מצייר איך מצום אז שיצאו מארץ העובדים לשמש וצבא השמים משני טעמים. {{{א}}} מפני שהעפר עצמו טמא ועז''א צאו משם יען כי טמא אל תגעו בל תגעו בדבר טמא וזה מפני טהרת הגוף. {{{ב}}} מפני טהרת הרעיון והמחשבה שא''א שיבררו מחשבותיהם אל הקדש בעודם בין עובדי כו''מ, ועז''א צאו מתוכה הברו לב ומחשבה, אתם נשאים כלי ה' :

צאו משם, צאו מתוכה, משם מורה המקום. ומתוכה מורה העם הגרים שם, צאו מן המקום (בראשית יט) קומו צאו מתוך עמי (שמות יב). חברו על טהרת המחשבה, בר לבב, עם נבר תתברר :

כי הולך לפניכם . שני דברים שבסוף המקרא הזה מיישבין שני דברים שבראשו . כי לא בחפזון תצאו . מה טעם , כי הולך לפניכם ה' לנחותכם הדרך ומי ששלוחו מקדים לפניו לנחותו הדרך אין יציאתו בחפזון . ובמנוסה לא תלכון . לפי שמאסיפכם אלהי ישראל הולך מאחריכם לשמור אתכם מכל רודף כמו ונסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות ההולך אחרי המחנה קרוי מאסף לפי שהוא ממתין את הנחלשים ואת הנכשלים וכן הוא אומר ביהושע והמאסף הולך אחרי הארון :

כי לא בחפזון . אלא לא תצאו בחפזון ובהלה ר''ל עם כי אמרתי שתסורו משם במהירות מ''מ לא תצאו בבהלה כאדם המפחד ולא תלכון במנוסה ורדיפה כאדם הבורח : כי הולך וכו' . כי ה' הוא ההולך לפניכם והוא המאסף ללכת אחריכם וא''כ תהיו בטוחים ביותר :

כי . אלא : בחפזון . ענין מהירת הבהלה : ובמנוסה . מלשון ניסה ורדיפה . ומאסיפכם . ההולך אחר המחנה נקרא מאסף וכן מאסף לכל המחנות ( במדבר י ) וזהו לפי שהוא מאסף כל הנכשלים הנשארים באחרונה :

כי לא בחפזון הנחפז נחפז אל הדבר, והנס נס מן הדבר, והנה יציאת מצרים היציאה עצמה היתה בחפזון, כמ''ש כי בחפזון יצאת ממצרים, כי נחפזו אל הטובות הגדולות מהתגלות השכינה בעמוד אש וענן ויתר הישועות שלא השיגו עד בואם אל הר ה' חורבה. והליכתם בדרך אח''כ, היה במנוסה, כי אח''כ רדפו מצרים אחריהם, אבל לעתיד לא יהיה כן, ומפרש כי לא בחפזון תצאו כי הולך לפניכם ה', ואל מי תחפזו, הלא לא תצטרכו ללכת אחריו עד הר האלהים כי ילך לפניכם, וכן לא תלכו בדרך במנוסה מפני האויב שאחריכם, כי מאספכם יהיה אלהי ישראל, הוא ילך אחריכם כמאסף ההולך אחר המחנות ומלפני מי תנוסו :

ה', אלהי ישראל. ה' יקרא מצד שהוא מנהיג העולם כולו, ואלהי ישראל מצד השגחתו הפרטית על ישראל, המאסף שילך אחר המחנות להצילם מאויב רודף אחריהם, יהי' אלהי ישראל, נגד האויב. ולפניהם שילך להאירם באור החיים יהיה מצד שהוא ה' כי באור הזה ילך אז העולם כולו :

הנה ישכיל עבדי . הנה באחרית הימים יצליח עבדי יעקב צדיקים שבו :

הנה ישכיל עבדי . אז יצלח עבדי ישראל וקראם כולם בל' יחיד כדרך המקרא במקומות רבות : ירום וכו' . יהיה רם ונשא וכו' וכפל הדבר במ''ש לפי מרבית הגדולה והממשלה :

ישכיל . הוא ענין הצלחה כי המצליח בדבר נראה כאלו עשה מעשהו בהשכל וכן ויהי דוד לכל דרכיו משכיל ( ש''א יח ) :

הנה ישכיל עבדי, ר''ל אז בעת ההיא ישכיל עבדי ישראל ויצליח, בעת ההיא ירום מאד, בעת.

ירום ונשא וגבה. רם ונשא מציין המקום, רם נקודת הרום, ונשא העתק הדבר מן השפל אל הרום, וגבה מציין גובה הדבר עצמו, למשל עץ ארז כולו גבוה, ורם מצד ראש העץ, ונשא אם הולך וגדל עוד, ובמליצה זו יציין ברם ונשא מעלת שררותו וכבודו מעלה מקומית ובגובה מציין מעלתו מצד עצמו בחכמה ודעת ויראת ה' :

כאשר שממו . כאשר תמהו עליהם עמים רבים בראותם שפלותם ואמרו זה אל זה כמה משחת מאיש מראהו ( של ישראל ) ראו מה תארם חשוך משאר בני אדם כן כאשר אנחנו רואים בעינינו :

כאשר שממו . כפי שיעור מרבית התמהון אשר תמהו רבים על שפלותם באמרם הן אמת נשחת מראהו ממראה איש ותארו משונה מתואר בן אדם ר''ל אין בו לא ממשלה ולא גבורה ולא אמצות הלב :

שממו . ענין תמיהה כמו פנו אלי והשמו ( איוב כא ) : כן . ענינו כמו אמת כמו כן בנות צלפחד דוברות ( במדבר כז ) : מראהו . הוא זיו קלסתר פנים בלובן ובהירות . ותארו . הוא צורת הפרצוף :

אשר שממו עליך רבים, בעת שרבים ישוממו ויתמהו עליו לאמר כן משחת וכו' בעת ההיא תהיה הצלחתו בתכלית הגדולה, כן משחת מאיש מראהו.

כאשר. בעת אשר, ויהי כאשר הקריב אברם לבא מצרימה : כן כן. דמיון הערך השוה כשני כפ''י הדמיון, כעם ככהן : משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם. המראה מציין הצבע, והתואר בנין הפרצוף במחוגה מתוארת, למשל תואר החוטם הלחיים וערכם בערך הגוף, ויש הבדל בין איש ובני אדם, איש כולל כל יש ונמצא, ובני אדם מציין מין האדם. אומר מצד התואר דומה כתואר בהמה לא כתואר אדם. ומצד הצבע (שימצאו בע''ח שצבעם יפה מאד) צבעו משונה מכל יש ונמצא :

כן יזה גוים רבים . כן עתה גם הוא תגבר ידו וידה את קרנות העכו''ם אשר זירוהו : יקפצו . יסגרו פיהם מרוב תימהון , כי כבוד אשר לא סופר להם על שום אדם ראו בו : התבוננו . אסתכלו :

כן יזה גוים רבים . כמרבית השיעור הזה בעצמו ימשול ויגבר ידו ויאמץ לבבו להזות ולטפטף דמי עמים רבים עכו''ם : עליו יקפצו מלכים פיהם . על הדבר הזה יסגרו מלכי העכו''ם את פיהם לבלי דבר מאומה מרוב התמהון : כי אשר לא סופר להם ראו . ר''ל בעיניהם ראו הגדולה והממשלה עוד יותר ממה שסופר להם כי הוסיף על השמועה . ואשר לא שמעו . כפל הדבר במ''ש : התבוננו . הסתכלו בהבנת אמתת הדבר כפי מה שהיא :

יזה . מל' הזאה והטפה כמו ויז נצחם על בגדי ( לקמן סג ) : יקפצו . ענין סגירה כמו ועולתה קפצה פיה ( איוב ה ) : התבוננו . ענין הסתכלות יתירה כמו ואתבונן אליו בבוקר ( מ''א ג ) :

כן יזה גוים רבים, כמו שמשחת מאיש מראהו כן יזה גוים רבים, שגבורתו להזות גוים רבים תהיה בתכלית הגבורה כמו שמה שהיה מראהו משחת מאיש היה ג''כ בתכלית השפלות, שלפי גודל שפלותו תחלה כן תהיה התנשאותו אח''כ, עליו יקפצו מלכים פיהם, בעת יזה העכו''ם שהדרך הוא שמלכיהם יריבו בעדם, אבל עליו יסגרו פיהם וישתוקו, כי אשר לא ספר להם ראו, ר''ל כי הבלתי אפשר יהיה בשני פנים. {{{א}}} בלתי אפשר במציאות בפועל. {{{ב}}} בלתי אפשר במחשבה. הבלתי אפשרי במחשבה הוא רק קיבוץ החיוב ושלילה בנושא אחד כמו מחוגה מרובע, אבל הבלתי אפשר במציאות הוא אפשר בהגיון, כמו שיעוף אדם לשמים הוא בלתי אפשר במציאות ומ''מ הוא אפשר במחשבה, כי אין מושג העפיפה סותר למושג אדם, יאמר כי הפליאה הזאת מהצלחת ישראל היה עד עתה אצלם בלתי אפשר במציאות כי לא קרה עוד כזאת ועז''א אשר לא ספר להם שקרה בפועל ראו עתה בחושיהם, ויותר מזה כי היה אצלם כדבר בלתי אפשרי במחשבה, כי לא יכלו לצייר דבר כזה במחשבתם ולהבינו עד עתה שעם חלש ונבזה יתנשא כ''כ, ועתה אשר לא שמעו התבוננו :

לא ספר, לא שמעו. הבלתי מסופר אפשר להשמע אם יסופר, והבלתי נשמע בלתי אפשר לצייר במחשבה כלל, וההבדל בין בלתי אפשר במציאות ובלתי אפשר ההגיוני בארתיו בחבורי על חכמת ההגיון :