רני עקרה . ירושלים אשר היתה כלא ילדה : לא חלה . ל' לידה הוא שהיולדת על ידי חיל וחבלי' יולדת : מבני בעולה . בת אדום :

רני עקרה . את ירושלים אשר היית כעקרה שלא ילדה על כי אנשים כלו ממנה ואינם הנה עתה בזמן הגאולה רני ושמחי : פצחי . פתחי פה להרים קול רנה והשמיעי קול גדול את ירושלים אשר היית כאשה אשר לא חלה ללדת וכפל הדבר במ''ש : כי רבים . כי עתה יתרבו בני ירושלים שהיתה שוממה מבני אדם שהיתה מיושבת ברבת עם :

פצחי . ענין פתיחת הפה בהרמת קול כמו פצחו הרים רנה ( לעיל מד ) : וצהלי . ענין השמעת קול גדול כמו צהלו מים ( לעיל כד ) : חלה . ענין חבלי לידה כמו כי חלה גם ילדה ( לקמן סו ) : בעולה . ר''ל מיושבת וכן ולארצך בעולה ( לקמן סב ) :

רני עקרה, המליצה תדמה את המדינה כאם היולדת, ואת בני המדינה לילדיה, עפ''ז דמה את ציון כאשה עקרה כי אינה יולדת בנים ויושבת שוממה, ואחר כי בכל זאת יבואו לה בנים רבים מרחוק, כמ''ש (למעלה מ''ט) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה, תרון העקרה הזאת הגם שלא ילדה כי לא הפסידה מאומה כי מ''מ רבים בני שוממה אבל עוד יהיה לה ריוח מזה, כי כמו שהאשה קודם לדתה תחיל תזעק בחבליה, כן המדינה טרם לדתה, והוא טרם תהיה לגוי וממלכה, יעברו עליה מלחמות רבות ומהומות גדולות בהכרח, שהם חבלי יולדה לה, אבל ציון שיבואו אליה גוי גדול ועצום פתאום בלא חבלים וצירים, תדמה כאשה שילדה בנים רבים ולא חלה בחבלי יולדה, וז''ש פצחי רנה וצהלי עוד יותר על מה שלא ילדת, במה שאת דומה כאשה שלא חלה בחבלי יולדה, ובכ''ז רבים בני שוממה מבני מדינה אחרת שהיתה בעולה שהיה לה בעל וילדה לו בנים :

עקרה, לא ילדה. כי יצוייר עקרה עתה, וכבר ילדה טרם נעשית עקרה. כמ''ש ותהי שרי עקרה אין לה ולד (בראשית יא), עקרה ולא ילדת (שופטים יג ב' ג'. איוב כד כא). לא ילדה, לא חלה, כי יצויר חלה בחבלי יולדה ולא ילדה, הרינו חלנו כמו ילדנו רוח (למעלה כו) :

יטו . למרחוק : מיתריך . הם חבלים דקים התלוים בשולי אהלים וקושרי' ביתדות שקורין קביל''ס בלע''ז ותוקעין בארץ :

הרחיבי . להחזיק את כל בניך המרובים : יטו . יהיו נוטים לאורך ולרוחב ואל תחשוכי מלהטותם : האריכי מיתריך . החבלים התלוים בשפולי האוהל לקשרם ביתידות האריכי אותם שיהא נוח לקשרם היטב : ויתדותיך . היתדות התקועות בארץ חזקי למען לא יזוזו ממקומם והוא ענין מליצה לומר שתתרחב ירושלים מכמות שהיתה ועד עולם תעמוד ולא תחרב עוד :

ויריעות . הוא הוילון כמו נוטה שמים כיריעה ( תהלים קד ) : משכנותיך . מלשון משכן : תחשכי . ענין מניעה כמו ולא חשכת ( בראשית כב ) : מיתריך . חבלים כמו ואת מיתריהם ( שמות לה ) : ויתדותיך . מלשון יתד ומסמר :

הרחיבי, להחזיק רוב הבנים, והנה האהל הוא הגדול שבו ידורו, ואם לפעמים יבואו אורחים מספחים משכנות קטנות נוספים אל האהל, אומר גם יריעות משכנותיך שסביב האהל יטו המטים, ואל תחשכי רגע מלהטותם ולפשטם תמיד כי תמיד יתרבו הבנים הבאים מחדש וצריך להוסיף תמיד דיורים, (משל האהל הוא ירושלים, ומשל המשכנות שאר ערי יהודה) וגם האריכי מיתריך הקושרים את האהל למען יהיו מזומנים לפשט את האהל תמיד בעת הצורך לאורך כי האהל לא יעמוד רגע על גבולו וגם חזקי יתדות האהל למען יסמכו אליהם אהלים אחרים, וכל זה משל את התרבות העם והתפשטותם, ומבאר הנמשל :

תפרוצי . תגברו :

כי ימין ושמאול תפרוצי . תתחזק על הכשדים היושבים מימינך ומשמאלך : וערים נשמות . הערים השוממות יתיישבו בבני אדם כי יפרו וירבו :

תפרוצי . ענין התחזקות כמו מה פרצת ( בראש' לח ) : יירש . מלשון ירושה : לשמות . מלשון שממון :

כי ימין ושמאול תפרצי, תפרץ את הגבולים מימין ומשמאל, ותמשוך ארצך חוץ לגבולים האלה, עד כי זרעך גוים יירש, יען שערי ישראל לא יספיקו יירשו ערי עכו''ם, וגם אלה לא יספיקו להם עד כי ערים נשמות יושיבו :

עלומיך . נעוריך :

אל תיראי . אל תפחדי שיהיה צאתך מגלות זה כצאתך משאר הגליות שמצאוך בארצך צרות רבות ורעות כי לא תבושי עוד לעולם להיות משועבדת ונכנעת אל האומות : ואל תכלמי . להרים ראש ולהראות גדולה בחושבך פן תגלה שוב : כי לא תחפירי . כי היה מובטחת שלא תחפירי עוד ללכת גולה : כי בושת עלומיך תשכחי . כי הבושת שהיה לך בימי נעוריך כאשר היית גולה ומטולטלת הבושה הזאת תשכחי כי לא יקרה לך עוד כזאת להזכר על ידה הראשונות : וחרפת אלמנותיך . החרפה שהיה לך מאז שהיית מבלי מלך כאלמנה מבלי בעל החרפה ההיא לא תזכרי עוד כי לא תהיה עוד מבלי מלך להזכיר על ידו את הראשונות :

תחפירי . ענין בושה וכלימה כמו וחפרה הלבנה ( לעיל כד ) : עלומיך . נעוריך וכן הקצרת ימי עלומיו ( תהלים פט ) :

אל תיראי, ההבדל בין בושה וכלמה הוא, שבושה הוא המתבייש מעצמו, וכלמה הוא המקבל הכלמה מאחרים, ודלתות הכתוב מגבילים, אל תיראי כי לא תבושי כי בשת עלומיך תשכחי. ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי חרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד, האשה הזאת המליציית שהיא כנסת ישראל, בעת עלומיה בעוד שהיה לה בעל והיא בעוד שישבה על אדמתה, ובעלה ה' צבאות אתה, היה לה בושה מעצמה ע''י רוע מעשיה, כי אז זנתה תחת בעלה ועבדה אלהים אחרים, הגם שלא נכלמה מאחרים, כי גם יתר העמים עבדו אלילים, ע''ז הבטיח הנביא להעקרה הזאת אשר ישובו בניה ובעלה אליה בעתיד, בל תירא פן תבוש ממעשיה הרעים, כי בושת עלומיך תשכחי כי ה' ימחול ויעביר החטאים האלה. אחרי זאת בעת שהיתה אלמנה שהוא אחרי עזבה בעלה ע''י חטאיה אז לא היתה לה בושה ממעשיה כי לא עבדה עוד אלילים, אבל היתה לה כלמה וחרפה מאחרים ע''י שהיתה אלמנה וגולה וסורה, מבטיח לה ה' אל תכלמי עוד מהאומות ע''י גלותך כי לא תחפירי לא תצטרכי להחפיר פניך בטמון בגלות שלא יראוך אדם, כי חרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד, החרפה שחרפו אותך, ע''י שהיית אלמנה, לא תזכרי (ואמר פה לא תזכרי כי לא יוכלו לשכחו לגמרי אחר שהיה זה מקרוב רק לא יזכרו אותו בפיהם, אבל בושת עלומים זה ישכח גם מלבם כי זה היה בימי קדם) :

אל תיראי, הכתובים (ד'. ה' ו'. ז'. ח'.) מגבילים בחלוקה בעלי שני איברים, ולמען תראה איך רוח האלהים אשר בפי המליץ שמר המלות בדקדוק אסדר לפניך שתי ההגבלות מלה במלה : {{{א}}} אל תראי. - אל תכלמי. (א) בל תירא בעצמה פן תחטא. ובל תכלם מאחרים פן תגלה שנית : {{{ב}}} כי לא תבושי. - כי לא תחפירי. (ב) בחטא שייך בושה בעצמה, ועל הגלות שייך חפר, כי חרפה וחפר אחת הם, חרפה גדולה מכלמה, ועל המחרף יאמר מחרף והמתחרף המקבל החרפה יאמר חפר, שכולל עוד הכונה שחופר פנים מרוב הבושה : {{{ג}}} כי בשת. - וחרפת. (ג) מבואר : {{{ד}}} עלומיך. - אלמנותיך. (ד) עלומים הם ימי הנעורים (עיין לעיל ז' י''ד). אלמנה אחרי עזבה בעלה : {{{ה}}} תשכחי. - לא תזכרי. (נתהפכו הדלתות). (ה) מבואר בפרושי, (וע''ל י''ז יו''ד) : {{{ו}}} כי בעליך. - גאלך. (ו) נגד אלמנה יצדק בועליך. נגד מאוסה יצדק גואלך (ע''ל ל''ה יו''ד) : {{{ז}}} עשיך. - קדוש ישראל. (ז) לא יעזוב אותה. מפני שהוא עושיה, ולא תמאם היא ע''י עונותיה, יען שהוא קדוש ישראל ע''י מעשיה, עי' גדר שם זה:

כי בועליך . כי אדונך המגדל והמרומם אותך הנה שמו ה' צבאות על כי הוא מושל בצבאות מעלה ומטה ואם כן מי יעמוד כנגדו לבטל מעשיו : וגאלך . הלא גאלך קדוש ישראל אשר יקדא אלהי כל הארץ וידו בכל משלה וכפל הדבר במלות שונות :

בועליך . ענין אדון כמו אם בעליו עמו ( שמות כב ) : עושיך . ענין הגדלה והרמה וכן ישמח ישראל בעושיו ( תהלים קמט ) :

כי בעליך, זה מגביל נגד שני הענינים שהזכיר בפסוק הקודם, נגד חרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד, אומר הטעם כי בעליך יהיה מי שהוא עשיך אשר שמו ה' צבאות ובידו להשיבך על כנך, כי כל הצבאות תחת ממשלתו. ונגד בושת עלומיך תשכחי, אומר הטעם כי גאלך יהיה קדוש ישראל (שם קדוש ישראל נקרא בו ה' בעת שישראל מקדשים אותו במעשיהם) וזה מורה כי תהיה אז קדוש לאלהים, וגם אז אלהי כל הארץ יקרא, כי אז כל הארץ וכל העמים יעבדו אותו ויכירו אלהותו ואיך יצוייר שתחטאי אז :

{{{ח}}} ה' צבאות. - אלהי כל הארץ. (ח) שיושיע לה כי הוא אלהי צבאות מושל בכל, ושהיא לא תחטא כי יקרא אלהי כל הארץ והכל יכירו אלהותו : {{{ט}}} שמו. - יקרא. (ט) שם ה' צבאות הוא שמו מעולם, ואלהי כל הארץ יקרא אז מחדש :

כי תמאס . כשתמאס פעמים שכועס עליה מעט :

כי כאשה עזובה וכו' . רצה לומר ה' קראך לשוב אליו כדרך האשה העזובה מבעלה והיא עצובת רוח שבעלה קורא אותה לשוב אליו : אשת נעורים . כמו אשת נעורים אם תמאס בעיני בעלה הנה לא תתמיד המיאוס כי ישוב ירחם כן אמר אלהיך לרחם עליך :

ועצובת . מלשון עצבון : כי תמאס . אם תמאס :

כי כאשה, שב לדבר על שני אלו הענינים שהזכיר, והוא שישראל בעוד היותם על אדמתם זונים מאחרי אלהיהם נדמו כאשת נעורים שיושבת תחת בעלה ולא עזבה עדיין, אבל הוא מואס בה ע''י חטאתיה, ובימי גלותה נדמו כאשה שבעלה עזבה וילך לו, ועז''א כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' בהיותך בגלות את דומה כאשה עזובה מבעלה והיא עצובת רוח על שבעלה עזבה, אבל גם תחלה טרם שעזבך בעוד ישב עמך על אדמתך, אשת נעורים כי תמאס ע''י רוע מעשיה אמר עליך אלהיך גם בעת שהיה אלהיך טרם שעזבך היית מאוסה בעיניו ע''י רוע מעשיך, והנה יש הבדל ביניהם בעת שירצו לתקן עותותם ולמלא חסרונם, כי העזובה מבעלה צריך שבעלה ידע צרותיה ומורת רוחה וירחם עליה, והמאוסה שבעלה עדן אתה צריך שיעשה לה חסד למחול עונותיה, ועז''א (נגד אשה עזובה ועצובת רוח).

{{{י}}} כאשה עזובה ועצובת רוח. - ואשת נעורים כי תמאס. (י) מבואר היטב לפי באורי : {{{יא}}} קראך. - אמר. (יא) שם עזובה קרא אותה בפרהסיא, כי מזה ידעו הכל, אבל המיאום לא נודע לכל רק ה' אמר כן לעצמו : {{{יב}}} ה'. - אלהיך. (יב) שם ה' נקרא מצד שהוא בורא עולם. ושם אלהיך בעת שהוא בעל ישראל ושוכן אתם כנ''ל (א' ד') ובכ''מ, והדבר מובן :

ברגע קטן עזבתיך . העזבון שעזבתיך לא היה רק רגע קטן מול הקבוץ שאקבצך כי ברחמים גדולים תהיה ותתמיד לאורך ימים :

ברגע קטן עזבתיך, דע כי העזיבה הזאת תחשב כאילו לא נמשכה רק רגע קטן לעומת גודל התשועה אח''כ כי ברחמים גדולים אקבצך, כי נגד העזובה צריך רחמים, עתה אומר (נגד אשת נעורים כי תמאס) ובזה אין מועיל רחמים כי קוצף עליה ע''י עונה וצריך שתחלה יסיר קצפו מעליה על ידי חסד ומחילת העון :

{{{יג}}} ברגע קטן. - בשצף קצף. (יג) על העזיבה היא רבותא שהי' לרגע, ועל קצף המאום, הרבותא שהיה בשצף ומעט קצף : {{{יד}}} עזבתיך. - הסתרתי פני. (יד) הבדלם מבואר היטב לפי באורי, המסתיר פנים לא עזב עדיין : {{{טו}}} וברחמים גדולים. - ובחסד עולם. (טו) בארתי הבדלם בפרושי : {{{טז}}} אקבצך. - רחמתיך : (טז) אחר שעזבה ונתפזרה בגולה צריכה קיבוץ וטרם שעזבה רק מאם לא הוצרכה קיבוץ רק רחמים ואהבה :

בשצף קצף . מנחם פתר חרי אף ודונש אמר במעט קצף כמו ברגע קטן עזבתיך וכן ת''י : ובחסד עולם . שיתקיים עד עולם :

בשצף קצף . במעט קצף הסתרתי פני ממך רק רגע ר''ל אל מול החסד תחשב רק לרגע כי בחסד עולם ארחמך :

בשצף . במעט כן ת''י ואין לו דומה :

בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך, מה שהסתרתי פני רגע ממך ע''י הקצף והמיאוס היה רק מעט קצף בערך החסד של מחילת העון, כי בחסד עולם רחמתיך, הרחמים נסבבו מחסד עולם שמחלתי עונך לעולם :

כי מי נח זאת לי . שבועה בידי והולך ומפרש דברו כאשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' :

כי מי נח וכו' . הקצף כך הוא לי כמו מי המבול שהיה בימי נח אשר נשבעתי שלא יהיה עוד מי המבול כן נשבעתי וכו' :

מעבור . לבל עבור וכן מקצוף כמו מהמטיר עליו מטר ( לעיל ה ) . ומגער . ענין צעקת נזיפה :

כי מי נח זאת לי, אומר כמו שנשבעתי בימי נח שלא אביא מבול לעולם, כי חסתי על העולם כולו שלא תאבד, כן את חשובה בעיני ככלל העולם, והאפשריות שאקצוף עליך הוא קשה בעיני כאילו הבאתי מבול מים לשחת כל בשר, ואחר שנשבעתי מעבור מי נח עוד, כן נשבעתי שתי שבועות. {{{א}}} מקצף עליך על ידי עונך (וזה מגביל נגד אשת נעורים כי תמאס). {{{ב}}} ומגער בך להגלותך (וזה מגביל עם אשה עזובה ועצובת רוח) :

כי ההרים ימושו . אף אם תכלה זכות אבות ואמהות חסדי מאתך לא ימוש :

כי ההרים ימושו . לפעמים יקרה אשר ההרים עם רוב חזקם יסורו ויעתקו ממקומם על ידי רעש וכן הגבעות יונטו לנפול בארץ : וחסדי . אבל חסדי הוא דבר המתקיים ולא יסור מאתך והבטחת ברית שלומי וכו' וכפל הדבר במ''ש :

ימושו . ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן ( שמות יג ) : תמוטינה . מלשון נטיה :

כי ההרים ימושו, מוסיף לאמר כי לא לבד שקשה עלי לכלות אותך כמו שקשה עלי לכלות כלל העולם, כי גם אם יצוייר שההרים ימושו ושאמחה כל היקום אשר על פני האדמה, ושאבטל שבועת המבול, מ''מ חסדי מאתך לא ימוש, (והנה ההרים הם הגדולים והגבעות הם הקטנות, והמש הוא המש בכונה והמתמוטט הוא ע''י חלישות כח, ואם ימושו ההרים בכונה אז הגבעות הקטנות שאצל ההרים תמוטינה ע''י חלישות כחם בשאין להם סמך מן ההרים ועפ''ז ממשיל חסדי ה' אל ההרים הגדולים וברית שלומו שכרת עם ישראל אל הגבעות הנסמכים על כח ההרים, כי כן ברית השלום הזה אינו נסמך על זכות ישראל רק על חסדי ה', ואם ימושו חסדי ה' תמוט ברית השלום מעצמו ע''י חולשתו כי הוא חלש מעצמו בלעדי חסדי ה', אבל אחר שחסד ה' לא תמוש מאתם, כי החסד הוא דבר תמידי אחר שאינו תלוי במעשה העם וצדקתם אינו משתנה ג''כ בהשתנות מעשיהם ובהכרח גם ברית שלומי הנסמך על חסדים האלה לא תמוט) :

ההרים, והגבעות. הבדלם בארתי למע' (ב' ב') : ימושו, תמוטינה, המש הוא בכונה. לא ימיש עמוד הענן יומם, לא ימיש מתוך האהל. והמוט הוא ע''י רפיון והעדר חיזוק. ומטה ידו עמך, במוט רגלי. ממקומו לא ימיש (למע' מו ז'), להכין פסל לא ימוט (מ''ם כ'), ומש חצי ההר צפונה (זכריה יד ד'), כהר ציון לא ימוט (תהלות קכה א'). בהחסד העליון לא שייך התמוטטות כי הוא חזק בעצמו, רק שימוש מן התחתונים ויסור מהם. אבל בברית השלום לא שייך שימוש רק אם יתמוטט ויחלש ע''י בעלי הברית שלא יחזקו קשוריו :

סוערה . שלבה סוער ברובי צרות : מרביץ בפוך . רוצף רצפתך מאבני נופך :

עניה סוערה . על ירושלים יאמר שהיא כעניה מרעדת כמרוח סערה ואין מי לנחמה : מרביץ בפוך אבניך . אבני הרצפה ארביץ ואשכוב בפוך כי ישפך מתחת רצפת האבנים במקום החול כי כן הדרך לשפוך חול תחת אבני הרצפה להשכיב בהם האבנים . ויסדתיך . אשים היסודות באבני םפיר :

מרביץ . מל' רביצה והשכבת האבן : בפוך . הוא הכחול והוא דק כעין החול ובו הנשים צובעות עיניהם כמו ותשם בפוך עיניה ( מ''ב ט ) : בספירים . שם אבן יקר :

עניה, אחר שנבא על העקרה שירבו בניה, שזה משל על קיבוץ הגולה, מצייר כי בעת ההיא עדן לא תהיה ציון בנויה על תילה, והעניה הזאת שהיא ציון עדן תסער בחמת רוחה על שהיא עדן לא נוחמה (וכן המליץ למעלה (מ''ט) הנה אלה מרחוק יבואו ותאמר ציון עזבני ה', שממליץ ג''כ כי בעת קבוצת הנדחים עוד תשב ציון חרבה כמו שפרשתי שם) אומר העקרה כבר מלאה רנה כי רבים בני שוממה, אבל העניה עדן סוערה כי היא עדן לא נחמה (הארץ נתמלאה מבני הגולה וציון עדן לא בנויה), משיב לה ה', הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך, האבנים שעליהם ירבץ היסוד יהיה אבן נופך והיסוד בעצמו יהיה מן אבן ספיר :

כדכד . מין אבן טובה : שמשותיך . י''ת אמך ומנחם חברו עם ישמשוניה ויש פותרין ל' שמש חלונות שחמה זורחת בהן ועושין כנגדו מחיצה במיני זכוכית צבעים לנוי ומדרש תהלים פותר שמשותיך ושמש ומגן ( תהלים פד ) שיני החומה : לאבני אקדח . י''ת לאבני גמר גומרין תרגום גחלים פתר אקדח לשון קדחי אש והם מין אבנים טובות בוערות כלפידי' והוא קרבונקל''א לשון גחלת ויש פותרין ל' מקדח אבנים גדולות שכל חלל הפתח קדוח בתוכו והמזוזות והמפתן והסף כולן מתוך האבן הם : לאבני חפץ . לאבני צרוך :

ושמתי כדכד שמשתיך . מחיצות החלונות שהשמש זורחת דרך בם אשימם מאבן כדכד הבהיר ביותר : ושעריך . מזוזת השערים יהפכו להיות אבני אקדח המאירים ביותר : וכל גבולך . אבני רצפה כל גבוליך יהפכו להיות אבני חפץ ר''ל אבני יקר שהאדם חפץ ורוצה בהם ולא כשאר אבנים המושלכים בחוצות :

כדכד . שם אבן יקר המזהיר וכן וראמת וכדכד ( יחזקאל כז ) והוא מלשון כידודי אש ( איוב מא ) : שמשותיך . מלשון שמש : אקדח . שם אבן יקר המאיר והוא מלשון קודחי אש ( לעיל נ ) : חפץ . ענין רצון :

ושמתי כדכד, הוא אבן שוהם (לקבלת חז''ל) יהיו שמשתיך החלונות ושעריך יהיו מאבני אקדח (והמכוון כי האבן נפך היה אבן יהודה והוא אות המלוכה, והאבן ספיר היה אבן יששכר, והוא אות החכמה והתורה, שני אלה ייסדו את הבנין, כתר מלכות וכתר תורה, אבן שוהם היה אבן יוסף והוא אות ההצלחה והעושר זה יהיה חלון השמש, אות כי השמש תריק להם מגד תבואות שמש עושר והצלחה, אבן אקדח היה אבן לוי, אות העבודה זה יהיה השער, זה השער לה' צדיקים יבואו בו, וכל גבולך יהיה לאבני חפץ, (כי אבני יתר השבטים יוקבעו ביתר מקומות הבנין, וכלל ג''כ הכוונה שכל השבטים יתאחדו אז ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד), והנה המחלוקת והפירוד במדינה יתהווה עפ''י ארבעה סבות, שנים פנימים, ושנים חיצונים, הפנימים הוא. {{{א}}} על ידי העוני, וע''ז הקדים רוב העושר וההצלחה שיהיה להם. {{{ב}}} יהיה ע''י מחלוקת באמונה וכתות שיתחלקו בהדת, כמו שהיה בבית שני, שעמדו אז הצדוקים וביתוסים, ועל זה אמר.

למודי ה' . ר''ל ישכילו בחכמה כאלו יהיו תלמידי המקום ב''ה : ורב שלום בניך . השלום של בניך יהיה הרבה מאד :

למודי ה' . תלמידי ה' וכן חתום תורה בלמודי ( לעיל ח ) :

וכל בניך יהיו למודי ה', שיקבלו הלימוד והאמונה מה' עד שלא יהיה מחלוקת ביניהם בדברים כאלה, וממילא ורב שלום בניך. עוד יעמדו שני אויבים מבחוץ כענין הזה. {{{א}}} עושקים בעבור הממון. {{{ב}}} אויבים הבאים על הנפשות, על זה אמר.

ורב. פעל עבר נהפך לעתיד ע''י הוי''ו, ויתרבה :

רחקי מעושק . כמו ( לעיל נב ) התנערי מעפר תרחקי מן העושקי' אותך ( רחקי מעושק תרחק מלעשוק בני אדם כדרך שעושים רשעים שאוספי' ממון מגזל אבל אתם לא תצרכו לגזול כי לא תיראו מדלות ועניות וממחתה כי לא תבא ולא תקר' אליך אברבנאל ) ( בצדקה שתעשה תהיה נכונה בגאולת עולם ותהיה רחוקה מעושק בני אדם כי לא תראי אפי' פחד ויראה לא יהיה לך מהם ותהיה רחוקה ממחתה שלא תקרב אליך , איל''ה שלוח' ) :

בצדקה . בעבור הצדקה שתעשי תהיה נכונה בכל טובה : רחקי מעושק . תהיה מרוחקת מן העושקים אשר לא תיראי מהם כלל וכלל : וממחתה . ותהיה מרוחקת ממחתה כי לא תוכל להתקרב אליך ותהיה א''כ מרוחקת ממנה :

תכונני . מל' הכנה : כי לא תיראי . אשר לא תיראי : וממחתה . ענין שבר ופחד כמו ואל תחת ( יהושע א ) :

בצדקה תכונני, הבנין שהזכרתי שתבנה ציון מאבני חפץ, גמר הבנין יהיה על ידי הצדקה שהם המע''ט בין אדם למקום, שבזכותה תמלט ג''כ משני מחריבים הבאים מבחוץ, {{{א}}} עי''כ רחקי א''ע מעשק כי עי''כ לא תירא מן העושק ממונך. {{{ב}}} עי''כ תרחקי גם ממחתה שהוא הבא על נפשך להרגך כי המחתה לא תוכל לקרב אליך :

תכונני. פעל כונן בא על גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה (חבקוק ב' יב), בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן (משלי כד ג'). רחקי, ציוי במקום עתיד, כמו ומות בהר, ושים בסלע קנך :

הן גור יגור אפס מאותי . הן ירא יירא ויגור מגזרת רעו' אותו שאין אני עמו הוא שעיר : מי גר אתך . מי אשר נאסף עליך למלחמה , או מי גר מי שנתגרה בך , ורבותינו פירשוהו בגרים לומ' שאין מקבלי' גרים לימות משיחנו ואף בפשוטו של מקרא יתכן מי שנעשו גרים אתך בעניותך עליך יפול בעשירותך כמו על פני כל אחיו נפל ( בראשית כה ) :

הן גור יגור . באמת יחת ויפחד מי שהוא נעדר ונפרד ומרוחק ממני : מי גר אתך . מי שהיה לו תגר ומריבה עמך הוא יפול אליך לשכון עמך להיות סר למשמעתך :

גור יגור . ענין פחד כמו לא תגורו ( דברים א ) : אפס . ענין ההעדר כמו באפס עצים ( משלי כו ) : מאותי . ממני : גר . ענין מריבה כמו אל תתגרו בם ( דברים ב ) . אתך . עמך : עליך . כמו אליך : יפול . ענין נטיה והשכנה וכן אל הכשדים אתה נופל ( ירמיה לז ) :

הן גור יגור, ר''ל וכי יתגר מי מלחמה ויהיה זה אפס מאותי? היגור מי מלחמה ולא אנכי שלחתי? ואחר שבלעדי נגעל מגן גבורים, מי גר אתך? מי יערב לבו לגור אתך מלחמה להרגך, או מי עליך יפול לשלול ממונך, (הדברים מגבילים נגד רחקי מעושק מי עליך יפול, נגד רחקי ממחתה מי גר אתך) :

גור יגור. מצאנוהו מנחי העי''ן על הפחד. ויגר מואב, ונקשר עם מ''ם. ועל הקיבוץ ויקשר עם על. יגורו עלי עזים. ומצאנוהו מנל''ה על התגר ונקשר עם ב' בכל מקום. אל תתגר בם מלחמה, ופה שנקשר עם את, מי גר אתך, יהיה ענינו התגרות מלחמה הבאה משני הצדדים על ידי שמתקבצים להלחם, הגורה מלחמה הוא המתחיל, אבל הגור ומתקבץ למלחמה נועדו שניהם לקרב, ולכן נקשר עם את, שכן מלחמה נקשר עם את ברוב : עליך יפול, כמו ותפול שבא, אולם ממה שנקשר עם על, ולא מצאנו בתנ''ך שיקשר נפילת איש על איש עם מילת על, רק על כונה שנתקשר אל מחנהו. אשר נפלו על המלך (מ''ב, כה יד) וממנשה נפלו על דוד (דה''א, יב יט, דה''ב, טו ט') נראה לבאר מי שגר אתך מלחמה בימי קדם עתה עליך יפול להיות מעוזרך :

הנה אנכי . אשר בראתי חרש המתקן כלי ואני אשר בראתי משחית המחבלו כלו' אני הוא שגריתי בך את האוי' אני הוא שהתקנתי לו פורעניות : ומוציא כלי למעשהו . לצורך גומרו כל צורכו :

נופח באש פחם . מנשב באש הנאחז בגחלים כבויים להבעירם יפה : ומוציא כלי למעשהו . ע''י הפחמים מוציא כלי הראוי לעשות עמו הדבר אשר עשאוהו בעבורו : ואנכי בראתי משחית לחבל . בראתי איש משחית לקלקל את הכלי ההוא ור''ל אני המגרה בך את האויב ואני המשלימו עמך ומתיש כחו :

חרש . אומן ברזל : נופח . מלשון הפחה ונשיבה : פחם . גחלים כבוים כמו פחם לגחלים ( משלי כו ) : לחבל . ענין השחתה וקלקול כמו וחובל עול ( לעיל י ) :

הנה אנכי בראתי חרש, את החרש שהוא הפועל החרב הלא אנכי בראתי, וכן האמצעיים שעל ידו יפעול שהוא מה שהוא נופח באש פחם ג''כ אנכי בראתי, כי מה שהאש תתלהב ע''י הנפיחה ותתיך הברזל מעשה ה' היא זאת וכן הוצאת צורת הכלי הוא על ידי ועז''א ומוציא כלי למעשהו וכן החומר שממנו יעשה החרב הוא מעשה ידי כי אנכי בראתי משחית שהוא חומר הברזל, וכן התכלית הוא מאתי. כי בראתיו על תכלית לחבל, ואחר שהחומר והפועל והאמצעיים והצורה והתכלית כולם מעשי ידי, מבואר שאם אנכי איני רוצה להשחית, אז.

כל כלי יוצר . כל כלי זיין אשר ילטשוהו ויחדדהו בשבילך להלחם בך : יוצר . ל' חרבות צורים ( יהושע ה ) אף תשיב צור חרבו ( תהלים פט ) :

כל כלי יוצר עליך . כל כלי זיין אשר יחדדוהו בשבילך להלחם בך : לא יצלח . את בעליו לא יצלח כי לא יזיק לך : וכל לשון . כל איש לשון מדבר גדולות אשר תקום עמך למשפט להתווכח עמך : תרשיעי . את תרשיעי אותו במשפט ויצא מחוייב ותשארי זכאית ר''ל לא יזיקו לך לא במעשה ולא בדיבור : זאת . הברכה הזאת היא לנחלה לעבדי ה' וזאת היא הצדקה אשר תבוא להם מאתי : נאם ה' . כה אמר ה' :

יוצר . מחודד ושנון כמו חרבות צורים ( יהושע ה ) : תרשיעי . מלשון רשע וחייב :

כל כלי, אשר יוצר ויעשה להיות מזומן עליך לא תצלח, וכן אם ירצה מי לנצחך במשפט תרשיעי אותו, ר''ל בין מי שירצה להטותך מאמונתך בחרב וביד חזקה, בין מי שירצה להטותך ע''י וכוחים וטענות לא יצלח, זאת נחלת עבדי ה' (מאתי) (וזאת נחלת) צדקתם מאתי, זאת יהיה להם שכר בעבור שהם עבדי ה', ובעבור הצדק והמע''ט שלהם :