אל צור חוצבתם . ממנו : ואל מקבת בור . שנוקבין וחוצבין בה את הבורות אשר נוקרתם בה , נוקרתם ל' נקרת הצור ( שמות לג ) יקרוה עורבי נחל ( משלי ל ) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה גם ילדה ( לקמן סו ) :

רודפי צדק . המחזרים לעשות צדק : אל צור . אל הסלע אשר נחצבתם ממנו : ואל מקבת . אל נקב הבור אשר יצאתם מנקרה :

חוצבתם . כן נקרא חתוך וכריתות הסלע בלשון המקרא וכן וגם יקב חצב בו ( לעיל ה ) : מקבת . מלשון נקב ועש''ז נקרא הפטיש מקבת כי ראשו הא' חד ובו נוקבין הסלע : נקרתם . ענין בקוע ונקב כמו בנקרת הצור ( שמות לג ) :

שמעו אלי רדפי צדק, בהנהגה שבין אדם לאדם. מבקשי ה' בהנהגה שבין אדם למקום. הביטו, אומר הגם שאתם מועטין בין בתוך בני עמכם שכולם רשעים, ובין בתוך בני העולם שהמה עכו''ם, מ''מ אל תיראו כי מאתכם יבנה בית ישראל, כמו שהיה הענין באברהם שהיה ג''כ יחיד בדורו שפרסם האמונה ונרדף מבני דורו והיה לאב המון גוים, הביטו אל צור חצבתם אם נחצב אבן מן הצור הגדול, ורוצים לדעת אם האבן הזה נחצב מן הצור הזה, יבחן בשתי בחינות. {{{א}}} שידמו את החלק אל הכל, אם מראהו צבעו וקשיו דומה להצור הגדול שנחצב ממנו באיכותו, שיראו אם איכיות האבן הקטן ממנו דומה אל הגדול. {{{ב}}} בכמותו שישובו להניח חלק הנחצב בתוך החלל אשר משם חצבוהו, ואם יראו שהוא שוה ממש אל החלל וממלא אותו נדע שנחצב משם. על הדמות האיכיות אמר הביטו אל צור חוצבתם, כי ההדמות הזה יעשו עם כל הצור. ועל הדמות הכמות אומר הביטו אל מקבת בור נקרתם, כי ההדמות הזה יעשו עם הנקב שנקר שם, ומבאר את כונתו, נגד צור חוצבתם אומר.

צדק. בין אדם לחברו בכל התנ''ך. נקרתם, נקר הוא הנקב העגול כחלל העין כנ''ל (ב' כא) :

תחוללכם . אשר תלד אתכ' : כי אחד קראתיו . כי אחד היה יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו , קראתיו רביתיו וגדלתיו לשון קריאי העדה ( במדבר א ) וכשם שהוא היה יחיד וגדלתיו כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי :

הביטו אל אברהם . בזה יפרש המקרא שלפניו ור''ל אברהם הוא הצור אשר נחצבתם ממנו והביטו בו לראות מה נעשה עמו : ואל שרה . ר''ל שרה היא נקב הבור וגו' כי היא ילדה אתכם : כי אחד קראתיו . עם כי היה יחידי בארץ כנען ולא היה מי שם ממשפחתו להחזיק בידו עכ''ז אני קראתיו וגדלתיו וברכתי אותו וארבה את זרעו וכאומר כמו שעשיתי עם אברהם אעשה עמכם עם שאתם יחידים בין העכו''ם ואין מי יחזיק בידכם :

תחוללכם . ענין הולדה ויצירה כמו ותחולל ארץ ( תהלים צ ) : קראתיו . ענין גדולה ורוממות כמו שלישים וקרואים ( יחזקאל כג ) לפי שדרך הגדולים להיות נקראים לכל דבר חשיבות :

הביטו אל אברהם אביכם, כמו שהוא היה יחיד ועמד נגד תועים רבים כן תהיו אתם, ונגד מקבת בור נקרתם אומר הביטו אל שרה תחוללכם כי שרה היתה ראויה להיות עקרה בטבעה וילדה בנים נגד הטבע, כן אתם הגם שמצד הטבע א''א שתשיבו העכו''ם אל האמונה, יהיה זה כנגד הטבע, כי אחד קראתיו בעוד שקראתיו לפרסם אמונתי היה אחד בעולם מאמין באלהי עולם, גם היה בטבעו להיות אחד אשר לא יתרבה, ומ''מ ואברכהו וארבהו אם בהשיב עמים רבים לאמונת האל, שעז''א ואברכהו. אם להוליד בנים שעז''א וארבהו :

וערבתה . אף הוא ל' מדבר כמו בארץ ערבה ושוחה ( ירמיה ב ) אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה : תודה . קול הודייה :

כי נחם . המקום ינחם את ציון כי תשוב ותכונן כמאז ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות כי הדבר ברור כאלו כבר נעשתה : כל חרבותיה . כל המקומות החרבות : תודה . קול הודאה על הניסים ועל הנפלאות :

כעדן . הוא אשר הגן נטוע בו כמ''ש ויטע גן בעדן ( בראשית ב ) : וערבתה . ענינו כמו מדבר וכפל הדבר במ''ש :

כי נחם, וכן תקוו אתם כי ה' ינחם ציון אשר היא גלמודה יחידה עתה, גם ה' ינחם כל חרבתיה, כל ארץ ישראל שהם חרבות ציון הנלוים לה, וישם מדברה ההבדל בין מדבר ובין ערבה, שהמדבר היא ארץ שממה, והערבה הם מקומות שגדלים בו קוצים וסנאים ודרדרים, הערבה היא בתוך המדבר כערך הגנות ומקומות הנטועים בתוך הישוב, כי צמחים כאלה תוציא המדבר עז''א שמדברה ישם כעדן, וערבתה יהפך כגן אשר בעדן, (והנמשל מקום החרב מבני אדם יתהפך לישוב טוב ומובחר, ומקום המיושב מרשעים עובדי כוכבים יתהפך למושב צדיקים) ונגד שהיה מדבר שמם ששון ושמחה ימצא בה, ונגד שהיה ערבה מיושב מעכו''ם ימצא בה תודה וקול זמרה שישבחו את המקום :

מדבר, וערבה. הבדלתי למעלה (לה א'). עדן, וגן ה', מבואר (בראשית ב') ויטע ה' גן בעדן. ששון ושמחה, מובדלים למעלה (שם) ששון חיצוני, ושמחה פנימית :

כי תורה מאתי תצא . דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני : ארגיע . אניח :

ולאומי וגו' . כפל הדבר במ''ש : כי תורה . אשר מאתי תצא תורה וכמ''ש כי מציון תצא תורה ( לעיל ב ) כי מלך המשיח יורה את בני אדם ללכת בדרכי ה' : ומשפטי לאור עמים . ומשפט משיחי יצא להאיר עיני העמים בדברי רבותם כמ''ש ושפט בין הגוים וגו' : ארגיע . בזה אמציא מרגוע והשקט לכל אומה ואומה כי לא תוסיף להלחם זו בזו כמ''ש לא ישא גוי אל גוי וגו' :

ולאומי . ענינו כמו עמי וכן ולאום מלאום יאמץ ( בראשית כה ) : האזינו . הטו אזן לשמוע : תורה . מלשון הוראה ולמוד : ארגיעה . מלשון מרגוע והשקט וכן וזאת המרגעה ( לעיל כח ) :

הקשיבו, וא''כ אתם עמי הקשיבו אלי ואל תפקרו עוד בדברי הנביא, והנה יקראו בשם עם מצד ההנהגה, ובשם לאום מצד הדת, אומר האזינו לאומי אלי כי תורה מאתי תצא, האזינו לתורתי כי מאתי תצא תורה לכל העולם, והקשיבו עמי אלי, ר''ל אל הנימוס וההנהגה שמסרתי בין אדם לחברו. כי משפטי לאור עמים ארגיע, כי אני אניח משפט והנהגה ונימוס שלאורו ילכו עמים רבים :

עמי, ולאומי. בארתיו כי נקראו עם מצד ההנהגה (א' ד'). ולאום מצד הדת (לד א'). וכן תורה ומשפט, תורה הדת האלהית, ומשפט בין אדם לחברו (למע' מב ד'). והקשבה פחותה מן האזנה, בתחלה קושב ואח''כ מאזין, (פי' התורה דברים לב א'. למעלה כח כג) כי אל התורה צריך האזנה יותר, והתורה מיוחדת אליהם, כמ''ש כי תורה מאתי תצא (לישראל). אבל המשפט יהיה לאור עמים, והם יקשיבוהו מרחוק, וע''ז תחלה הקדים הפעל לפני מלת היחוס כדרכו תמיד, ואח''כ הקדים מלת היחוס. אלי האזינו, רק אלי. כפי שיסדתי כלל זה בכ''מ. ארגיע, בא על מנוחה נפשיית, ונופלת בעצם על עצמיים מופשטים (כח יב) :

ישפוטו . ייסרו יושטיצ''א בלע''ז :

קרוב צדקי . הצדק שיבא להם קרוב הוא לבא וכאילו כבר יצא ישעי : ישפוטו . במשפט הראוי להם : איים יקוו . יושבי האיים יקוו אלי לשום בטחונם בי : ואל זרועי . כפל הדבר במ''ש :

יקוו . מל' תקוה : ייחלון . מלשון תוחלת ותקוה :

קרוב צדקי, עד עתה שהיו רואים שלות הרשעים ויסורי הצדיקים היו מתרעמים נגד הנהגת ה', מדוע אינו משלם שכר ועונש, אבל קרוב הזמן שיתגלה צדקי בזה, בעת יצא ישעי וזרעי עמים ישפטו עת יצא מכח אל הפועל ויתגלה ישעי לצדיקים וזרעי אשר ישפטו את הרשעים. אלי איים יקוו יש הבדל בין תקוה ותוחלת, שהתקוה תהיה גם בבלתי הבטחה ובבלתי זמן מוגבל, אבל המיחל ממתין על זמן ודבר מוגבל הובטח אליו או שיודע שיבא, אומר אלי יקוו איים בדרך תקוה לא בדרך יחול כי לא הבטחתי להם להושיע אותם, אבל אל זרועי וגבורתי בעונש הרשעים ייחלון, כי ע''ז הגבלתי זמן והבטחתי ע''י הנביאים כי יבא יום ה' הגדול והנורא ואל תתיאשו מן התקוה והתוחלת הזה ע''י שיעברו ויסופו דורות רבות ולא יראו בישועה, כי.

יצא, מושך שתים יצאו זרועי (אשר) עמים ישפוטו : יקוו, ייחלון. המקוה בלתי מצפה על זמן מוגבל או הבטחה. אבל המיחל, מצפה על זמן מוגבל. כי טוב קויתי ואיחלה לאור (איוב ל' כו) כי זמן האור מוגבל בבקר. או על הבטחה, קויתי ה' ולדברו הוחלתי (תהלות ק''ל ה'). ולכן מצאנוהו על המתנה ויחל שבעת ימים (בראשית ח'). שבעת ימים תוחיל (ש''א, י' ח') :

שמים כעשן נמלחו . שרי צבאות האומות שבשמים : נמלחו . נתבלו כמו ( ירמיה לח ) בלויי הסחבות והמלחי' , בגד הנשחת , ל''א נמלחו נתבלבלו ל' מלחי הים שמבלבלין המים במשוטות מנהיגי הספינה וכן ממולח טהור קדש ( שמות לה ) : והארץ . שלטוני הארץ : ויושביה . שאר העם : וישועתי . לעמי לעולם תהיה ד''א שמים וארץ ממש וכן פתרונו שאו עיניכם והביטו אל השמים ואל הארץ וראו כמה הם חזקים ובריאים ואע''פ כן יבלו וצדקתי וישועתי יהיו לעולם הרי שצדקתי בריאה וחזקה יותר מהם :

שאו לשמים עיניכם . הסתכלו כלפי השמים וראו שרי של צבאות הכשדים כמה הם חזקים ורב ממשלתם והביטו אל שלטוני הכשדים אשר מתחת כמה הם מושפעים בטובה הרבה על ידי שריהם של מעלה : כי שמים . רצה לומר עכ''ז יושחתו שרי מעלה כעשן הכלה והולך לו : ויושביה . שאר העם : וישועתי . לישראל לעולם תהיה ולא תושחת . וצדקתי . הצדקה שאעשה לישראל לא תשבר ותתקיים לעולם :

והביטו . ענין ראיה : נמלחו . ענין השחתה וכליון כמו ובלוי מלחים ( ירמיה לח ) : תבלה . מלשון בליה ורקבון : תחת . ענין שבירה כמו חתתה קשתותם ( שם נא ) :

שאו לשמים עיניכם, גם לו יצוייר שיבא עת אשר תשאו עיניכם לשמים ותביטו אל הארץ מתחת ותראו כי בפעם אחד התמוטטו עמודי תבל כולו, עד שהשמים נמלחו כעשן והארץ תבלה כבגד עם יושביה אשר ג''כ ימותו בהכרח, גם עת תראו זאת, גם אז אל תאמרו כי אבדה תקוה ונכזבה תוחלת. כי גם לו יצוייר שהשמים והארץ ישובו אל רחם התהו, בכל זאת ישועתי לעולם תהיה, יען כי צדקתי לא תחת שהצדקה שלי שבה אני מביא את הישועה מצד הצדקה והחסד לא תחת ותפחד מן הכליון הגדול הזה כי הצדקה לא תביט על מעשה הנפעלים מקבלי הצדקה וזכותם, כי היא תושיע בחסד חנם, וא''כ גם הישועה המסובבת מאתם לעולם תהיה, ולכן.

כמו כן ימותון, נוכל לאמר כי מלת כן הוא הנפרד מן כנים, כמו קן מן קנים, ככנה ימותו. ישועתי, צדקתי, עי' לק' (נט יז) :

יודעי צדק . הנותנים לב לדעת צדקה : חרפת אנוש . מחרפת האומות שמחרפים על איחור הגאולה : ומגדפותם . כפל הדבר במ''ש :

ומגדפתם . ענין חרפה כמו אשר גדפו ( לעיל לז ) : אל תחתו . אל תשברו :

שמעו אלי אתם יודעי צדק, במעשים שבין אדם לחברו, עם תורתי בלבם באמונות ודעות וחיוב העבודה נגד המקום, אל תיראו חרפת אנוש, מה שאנוש הקטן יחרף אתכם על תקותכם והיחול שלכם, ויש הבדל בין חרפה וגידוף, כי הגידוף פורט תמיד מה שמגדף דבר שיש בו קדושה, והמאמרים מגבילים, אתם יודעי צדק בדברים שבין אדם לחברו אל תיראו חרפת אנוש שמחרף הנהגתכם במדות ובצדק, ואתם עם תורתי בלבם מגדפתם אל תחתו שמגדפים את תורתכם הקדושה :

יודעי צדק, עם תורתי בלבם, צדק, בין אדם לחברו בכ''מ, ותורה, היא אלהית. הצדק הנימוסי, ידע האדם גם מצד השכל. ועז''א יודעי צדק כי ידיעה תבוא גם על מה שיכיר ע''י הבחינה (למעלה מד יח). אבל התורה, צריך לשמור בלבו מה שקבל מאבותיו, עז''א תורתי בלבם : חרפה גדוף, בארתי הבדלם (למע' לז כג) :

עש . וסס . מיני תולעים הם :

כי כבגד . העש יאכל את העכו''ם כאשר יאכל את הבגד רצה לומר העכו''ם יכלו כבגד הנאכל מהעש ולפי שהמשילם לבגד אמר יאכלם עש כמו לשון הנופל בבגד : וכצמר וכו' . כפל הדבר במ''ש : וצדקתי . הצדקה שאעשה לישראל תתקיים לעולם : וישועתי . כפל הדבר במ''ש :

עש . שם תולעת האוכלת הבגד : סס . שם תולעת האוכלת הצמר ודומה לו כמסוס נוסס ( לעיל י ) :

כי, המחרף אתכם יהיה דומה כבגד אשר יאכלם עש, והמגדף תורתכם יהיה דומה כצמר יאכלם סס, שמכלהו בטרם שהגיע להיות בגד וממססו לגמרי, כן תוקדם ענשו ויהיה גדול ביתר שאת, אבל צדקתי תתקיים לעולם וישועתי תבא באחד מן הדורות ותתקיים לדור דורים :

לעולם, לדור דורים, יסדתי למעלה (יג כ'. לד יז), כי עולם מציין הזמן הנמשך, ודור דור מציין הזמן המתחלק. צדקת ה' מתקשרת עמו בעצמו, ובלתי משתנה בהשתנות הזמנים לכן אמר לעולם, אבל הישועה תתקשר עם המקבלים אותה, הנתונים תחת הזמן ותשתנה על פיהם לפי הדורות, ותשתלשל מדור אל דור שאחריו ולכן אמר לדור דורים :

עורי עורי . תפילת הנביא היא :

עורי עורי . הנביא התפלל ואמר עורי וכו' וחוזר ומפרש זרוע ה' עורי כבימי קדם וכו' ר''ל הראה כח זרועך כמו בימי קדם ומימות עולם : המחצבת רהב . אשר חצבת את מצרים כחוצב באבנים ר''ל שהכה בם מכה רבה : מחוללת תנין . אשר הרעידה את פרעה :

עורי . מלשון התעוררות והכפל לחזק : המחצבת . זה הלשון יאמר על הכורת אבנים וכן וגם יקב חצב בו ( לעיל ה ) : רהב . כן יקרא מצרים כמ''ש לכן קראתי לזאת רהב ( לעיל ל ) : מחוללת . מל' חיל וחלחלה : תנין . כן יקרא פרעה מלך מצרים כמ''ש התנין הגדול ( יחזקאל כט ) :

עורי עורי, מספר ווכוח שבין ישראל להשם, שישראל טוענים אל השם על שמאחר ישועתם והלא בימי קדם עשה עמהם נסים ונפלאות הגם שלא היו ראוים להם, ומדוע לא יעשה כן עתה. והשם משיב להם ומברר שהם משונים מדורות הקודמים, ולכן לא זכו לישועה. ישראל אומרים, את זרוע ה', (הוא הכח הפועל נפלאות בלא עזר התחתונים ובלא זכות, כי זה ההבדל בין זרוע ה' ובין יד ה') עורי נא גם עתה, והגם שאין אנו זכאים עתה, עורי כימי קדם בעת יצ''מ שאז ג''כ פעלת בלא זכות, עורי כמו בדורות עולמים, עת היו ישראל בא''י הלא את היא המחצבת רהב, את מצרים. מחוללת תנין, זה פרעה, הלא את היא אשר עשית זאת, הלא את בעצמך, כי אנו לא היה לנו זכות ע''ז :

זרוע ה'. הזרוע הוא הפרק העליון של היד, הוא המניע את היד כולו, ומציין בהבנתו המדוקדקת על הכח העליון המניע את היד הפועלת סבת כל התנועות והמעשים, וזה ההבדל בין יד ה' ובין זרוע ה' בכ''מ :

רהב . מצרים שכתוב בה רהב הם שבת ( לעיל ל ) : מחוללת . לשון הרג חלל : תנין . פרעה :

המחרבת ים . אשר עשה את הים לחרבה : מי תהום רבה . המחרבת מי תהום רבה וגדולה וכפל הדבר במ''ש : השמה . אשר שמה עומק הים להיות בה דרך שיעברו בו ישראל אשר גאלת ממצרים :

המחרבת . מלשון חורב ויובש : תהום . כן נקרא מקום מים רבים : רבה . גדולה . השמה . מל' שימה : מעמקי . מל' עומק :

הלוא את היא המחרבת ים, גם קריעת י''ס להציל את ישראל, לא היה ע''י צדקתם רק את עשית זאת בחסד, בכח הזרוע לבד, השמה מעמקי ים, בארתי בפי' התורה כי נס קריעת ים סוף היה כפול. {{{א}}} יבשת המים, שעז''א המחרבת ים. {{{ב}}} מה שהושם הים העמוק דרך ישר לעבור גאולים, שעז''א השמה מעמקי ים דרך :

ופדויי ה' ישובון . לשון תפלה ומוסב על עורי עורי :

ופדויי וכו' . זהו גמר תפלתו שאמר הן ידעתי אשר ישראל שיפדה ה' מן הבבליים ישובון לארצם ויבואו לציון ברנה ועל ראשם תהיה השמחה עד עולם כי לא יגלו עוד : ישיגון . כאלו הששון והשמחה רודפת אחריהם וישיגון אותם : נסו . ינוסו ויברחו מהם :

ופדויי ה' ישובון, ר''ל הגם שאין אנו זכאים לזה, הגם שלא תהיה פדייתנו על ידי מעשינו, ישובו פדויי ה' בחסדו, ובאו ציון (בארתי למעלה ל''ה י') :

מי את . בת צדיקים כמותך מלאה זכיו' למה תיראי מאנוש אשר סופו למות :

אנכי אנכי . כאלו המקום משיב לומר אנכי הוא המנחם אתכם והם א''כ תנחומין שיש בהם ממש : מי את . ר''ל בת צדיקים כמותך ומלאה זכיות למה תיראי מאנוש אשר סופו למות : חציר ינתן . אשר הוא נתון בעולם כחציר הזה אשר ימול ויבש והוא כפל ענין במ''ש :

חציר . דשא ועשב :

אנכי, משיב להם ה', אתם אומרים עורי זרוע ה', כאילו אני נשתניתי ממה שהייתי בימי קדם, לא כן, כי אנכי אנכי הוא, אני הוא מי שהייתי, אני לא נשתניתי אנכי אנכי הוא מנחמכם גם עתה כמו מקדם, רק את נשתנית ממה שהיית, לך אני אומר מי את? כי איני מכירך כלל, אינך עוד העם אשר היית בימי קדם, העם אשר פדיתים ממצרים, כי הם לא פחדו מזרוע בשר רק בטחו בישועתי, ואת ותיראי מאנוש ימות, כי.

(יב-יג) מאנוש ימות, מבן אדם חציר ינתן, האנוש מורה נמצא קטן, כי נו''ן האמנתיו שהוסיפו במלת איש, בא להקטין, (בעת שבא ביחיד כי אנשים י''ל כלל אחר). ויש הבדל בין אדם ובן אדם, בן אדם, מציין תמיד את המין מצד מולדתם, מצד שהוא אדם נולד מאדם. וישמש בשם זה, אם בא לצייר חסרון המין, התולדה, או כשיהיה המדבר מעולם אחר נשגב, יקראהו בשם המין כמו שקרא ליחזקאל בנבואותיו בן אדם, ודברתי מזה בכ''מ. ופה אומר כי עתיד למות מצד אנושתו, אבל מצד שהוא בן אדם, נחל ג''כ חולי ומכאובות מזג חלש מאבותיו עד שינתן כחציר המתיבש לפני זמנו (כנ''ל מ''ם ו'), וכן ימות האדם גם לפני שני דורות ע''י רפיון מזגו והרכבתו בתולדה : ותיראי מאנוש, ותפחד. היראה, הוא מפני עצם ידוע, והפחד הוא בעצם המפחד שתפול עליו פחד מפני עצם בלתי ידוע, סבת הפחד הוא בעצם המשיג, וסבת היראה היא בעצם המושג, וע''ז הוסיף פה כי גם ותפחד, הגם שלא נודע לך כלל הרע בבירור, כי תפחד מפני חמת המציק, החמה גדרו הכעס הפנימי וזה המבדיל בינו לבין אף קצף (כנ''ל יב א' ובכ''מ), ומלת כונן גדרו הוא הגמר האחרון של הבנין, בונה עיר וכונה קריה, כמ''ש בכמה מקומות, ומלת כאשר בא בו כ''ף להוראת המדומה, כאילו כנן להשחית וגמר ההשחתה, מה שהאמת אינו כן, כי איה חמת המציק :

ותשכח ה' עושך . ולא נשענת עליו : המציק . מושלי אומות העולם המשעבדים בכם : כאשר כונן . נזדמן : ואיה חמת המציק . מחר בא ואיננו :

ותשכח ה' עושך . שכחת השענת ה' המגדל והמרומם אותך והכל שלו כי הוא נוטה שמים וגו' : ותפחד . בכל עת תפחד מפני חמת האויב המציק כאשר הכין מחשבות להשחית : ואיה חמת המציק . רצה לומר הלא מחר בא ואיננו כי ימות לשחת ואם כן למה שכחת השענת המקום ותפחד ממנו :

עושך . ענין הגדלה והרמה כמו הוא עשך ויכוננך ( דברים לב ) : חמת . מל' חמה וכעס : המציק . מל' צוקה וצרה : כונן . מל' הכנה :

ותשכח ה' עשך, כי אם לא היית שוכח את ה' איך יראת מאנוש ימות הלא עושך הוא נוטה שמים ויסד ארץ ובידו להושיע, ולא זאת לבד, כי פחדת בתמידות מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית, כי החמה הוא הכעס הנסתר בלב ולא יצא עוד מכח אל הפועל, (כי התגלות הכעס נקרא אף, קצף, עברה, ודומ') ור''ל מפני חמת המציק שהיא חמתו שלא גלה אותה עדיין כלל, כבר פחדת ממנה כאשר וכאילו כנן להשחית כאילו כבר גמר ההשחתה, שהגם שהמציק לא התחיל להרע לך כלל היה בעיניך כאילו השחית אותך כבר עד לכלה, והלא היה לך לחשוב ואיה חמת המציק הלא חמתו זאת נסתרת בלבו, עדן רחוק הדבר שיוציאנה אל הפועל, ומדוע פחדת. ? כי גם לו יצוייר אשר.

מהר צועה להפתח . אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות : צועה . ל' דבר העומד להיו' נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנבי' ליין ( ירמי' מח ) השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו , ד''א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש : צועה . חוגר כמו ( לקמן סג ) צועה ברוב כחו . ולא ימות . המסור בידו לשחת אבל הלשון ראשון מדר' אגד' הוא בפסיקת' רבתי :

מהר צועה להפתח . הנוע וטלטול הגולה ימהר להפתח וילך לו ואמר בלשון שאלה מן החבוש במאסר ורצה לומר לא יהיה עוד מטולטל בגולה : ולא ימות לשחת . אף עודו בגולה לא ימות להיות נשחת מכל וכל ואף לא יחסר לו די לחמו וספוקו :

צעה . הוא ענין טלטול הנוע ממקום למקום וכן ושלחתי לו צועים וצעהו ( ירמיה מח ) : להפתח . ענין התרת המאסר וכן אסוריו לא פתח ( לעיל יד ) :

מהר צעה להפתח, שימהר להפתח החמה העצורה וסוערה בבטנו טרם ימות האויב לשחת או טרם יחסר לחמו, כי על הרוב תקדים לו המיתה או העוני טרם יוציא חמתו אל הפועל, אבל גם אם ימהר לפתוח החמה מבטנו טרם ימות או יעני, מ''מ למה פחדת, הלא.

צעה, ריעו הוא זועה וסועה, רוח סועה, רק שהונח על היין החדש התוסס בכלי וסועה וזועה לפתוח פי חותם צר ולנפץ הנבל, כדרך משקה החזק החתום בכלי מלא. וכוונה זאת הוצאתי מירמיה (מח יב) כמו שפרשתי שם, וממנו הושאל אל תכונה סגורה בנפש עת תפתח ותזוע לצאת, על סערה הפנימית בנפש האדם להוציא חמתו, כמשל שהחמה תוססת מעלת קצף ורתיחה, פותחת בטן האדם ויוצאת לחוץ, ועי' לקמן (סג א') :

רוגע הים . לשון עורי רגע ( איוב ז ) פרונצ''א בלע''ז :

ואנכי וגו' . ר''ל ולמה לא תשען עלי הלא אנכי ה' אלהיך והכל בידי פעם בוקע מי הים לבל ילך במהלכו ופעם יצוה שירומו הגלים ויהמו בקול גדול : ה' צבאות שמו . לפי שהוא מושל בצבאות מעלה ומטה :

רוגע . ענין בקוע כמו עורי רגע ( איוב ז ) :

ואנכי ה' אלהיך, אשר הוא רגע ומניח סערת הים גם בעת אשר יהמו גליו, ואם סערת הים ורגשותיו אקים לדממה, איך לא אשבית שאון אנוש רמה וקצפו :

רגע. מענין מנוחה, שם הרגיעה לילית, ובא על המנוחה הפנימית כמ''ש כ''פ, ווי''ו ויהמו הוא וי''ו הסבה יען שיהמו גליו. או וי''ו הזמן בעת שיהמו גליו, ודומי' רבים :

לנטוע שמים . לקיימא עמא דאמיר עליהון דיסגון ככוכבי שמיא : וליסוד ארץ . ולשכללא כנישתא דאמיר עליהון דיסגון כעפרא דארעא :

ואשים דברי בפיך . דברי התורה שמתי בפיך לדבר בם : ובצל ידי כסיתיך . מעולם הגנתי עליך מן האויב בזכות התורה : לנטוע שמים . שיהיו נטועים על אדמתם עם ישראל אשר עליהם נאמר ככוכבי השמים כמו שכתוב הבט נא השמימה וספור הכוכבים וכו' כה יהיה זרעך ( בראשית ט''ו ) : וליסוד ארץ . שיהיו מיוסדים אלו הנמשלים גם לעפר הארץ כמ''ש ושמתי את זרעך כעפר הארץ ( שם יג ) : ולאמר לציון . כל העכו''ם יאמרו על בני ציון שהמה עמי כי יהיה נראה בהם שפע טובה מרובה :

ואשם, והלא אנכי שמתי דבר הבטחתי בפיך, מה שהבטחתי להושיעך, ועד שתבא הישועה בהכרח בצל ידי כסיתיך בל תכלה למען אקים דברי אשר הבטחתי, ומבאר מה הם הדברים ששמתי בפיך. הוא לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון, ר''ל שגם אם יצוייר שיהיה דבר זה שהיא גאולת ציון קשה כבריאת שמים וארץ, שמתי דברי בפיך, כי גם זאת אעשה לנטוע שמים חדשים וארץ חדשה ולאמר לציון עמי אתה, והמליצה שא''א שחקות שמים וארץ ודרכי הטבע יעכבו בידי מעשות זאת, כי אז אבטל חקותיהם, ואיסד שמים חדשים, בלבד שאמלא דברי אשר שמתי בפיך לאמר לציון עמי אתה, ולכן אני אומר לך.

קבעת . ת''י פילי והוא שם כוס ולי נראה קבעת אלו השמרים הקבועים בתחתית הכלי ומצית יורה עליו כמה שנאמר שמריה ימצו ( תהלים עה ) : התרעלה . הוא משקה המטמטם ומתיש כח האדם כאסור וקשור ומעוטף כמו הברושים הרעלו ( נחום ב ) והשרות והרעלות שהוא לשון עיטוף ובמס' שבת מדיות רעולו' מין סרבל נאה להתעטף בו . תרעלה . אינטומישמנ''ט בלע''ז : מצית . אגושטי''ר בלע''ז :

התעוררי . זהו מאמר הנביא בבשורה הקיצי מתרדמת הצער וקומי : אשר שתית . אשר עד הנה שתית כוס החמה הבא מה' ונתמרק א''כ העון : את קובעת . השמרים הקבועים בתחתית כוס התרעלה כבר שתית ומצית את הכל ולא נשאר מאומה ר''ל כל הרעות הכתובות כבר באו עליך ולא תוסיף לבוא עוד :

התעוררי . מל' הערה והקיצה מהשינה : קבעת . מלשון קבע והם השמרים הקבועים בתחתיות הכוס : התרעלה . יתכן שהוא מל' ערל בהפוך ור''ל כוס משקה המטמטם את הלב לרוע תכונתו והוא משל על הפורעניות וכן סף רעל ( זכריה יב ) : מצית . מל' מציצה כמו למען תמוצו והתענגתם ( לקמן סו ) :

התעוררי התעוררי, אתה, תחת שאמרת לי עורי עורי לבשי עז זרוע ה' אני אומר התעוררי קומי ירושלם כי בך הדבר תלוי. אשר שתית ר''ל כי ישראל שתו שני כוסות. {{{א}}} כוס החמה שקצף ה' עליהם ועזבם והסתיר פניו מהם. {{{ב}}} כוס התרעלה שהוא העונש והיסורין שגזר עליהם ע''י שהיה עליהם בחמה, והנה את כוס החמה לא שתו את כולו, כי לא העיר ה' כל חמתו ולא עזבם לגמרי כי השגיח עליהם מן החלונות, אבל את כוס התרעלה שהוא העונש שנגזר עליהם שתו את כולו, וז''ש אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו, כי כוס זה שתו מיד ה' בעצמו, אבל לא שתו אותו כולו, אבל הכוס השני, את קבעת כוס התרעלה שתית, שתית הכוס כולו וגם השמרים הנקבעים בתחתיות הכלי, וגם מצית אותו עד קצהו :

קבעת. השמרים הנקבעים בתחתית הכוס. מצית, המציצה למצוץ כולו :

אין מנהל לה . עודה בגולה לא היה בה מנהיג מי מאנשיה : ואין מחזיק . לא היה מי להחזיק בידה שלא תפול לארץ כי מכולם אפס הכח והממשלה :

מנהל . ענין הנהגה כמו נהלת בעזך ( שמות טו ) : מחזיק . אוחז :

אין מנהל לה, בציור הזה שמדמה אותה כשכורה משני הכוסות ששתתה, כוס החמה והתרעלה, תפס משל השכור הנופל בשכרותו שהדרך הוא שבנו הגדול מחזיקו שלא יפול, ובנו הקטן מנהלו לביתו, והיא בשכרותה אין לה מנהל שינהלה לביתה מכל בנים ילדה שהם בניה הקטנים, ואין מחזיק בידה להקימה מנפילתה מכל בנים גדלה שהם הבנים הגדולים. וזה בא יען כי.

שתים הנה קראתיך . צרות כפולות שתים שתים : מי אנחמך . מי אביא לך לנחמך ולומר אף אומה פלונית היא לקתה דוגמתך :

שתים . צרה כפולה קרה לך ומי הוא אשר ינודד בראש עליך לנחמך כי כולם קמו עליך : והשוד והשבר . עכשיו יפרש מה הם השתים ואמר שהם השוד והשבר : והרעב והחרב . הוא פי' על השוד והשבר כי השבר הוא הרעב וכן נאמר בשברי לכם מטה לחם ( ויקרא כ''ו ) והשוד הוא שדידת גייסות הבאים בחרב במלחמה : מי אנחמך . תחסר הבי''ת והוא כמו במי אנחמך ר''ל את מי אביא לראיה ולדוגמא לומר שגם לו קרה כמקרך שיהיה לך לתנחומין כי כן דרך בני אדם להתנחם בזה וכאומר הנה באמת לא קרה למי כמקרך :

קוראותיך . מל' מקרה :

שתים הנה קראתיך, המקרים אשר השיגוך היו כפולים, עד שלא נשאר מי שינוד לך, כי תחלה באו עליך השד והשבר בעת שבא עליך השודד מבחוץ לשדוד ממונך, בא עליך ג''כ השבר פנימה, עד שהיתה הצרה מבית ומחוץ, ואח''כ בא עליך הרעב והחרב, שאלה שניהם ג''כ באים מבית ומחוץ, כמ''ש (ירמיה י''ד) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה חללי רעב, עד שאין לו מקום לא בבית ולא בשדה, וא''כ במי אנחמך כי למי קרה שבר גדול כזה, ועל ידי השבר הגדול הזה.

ינוד, ינחמך. הנודה מן הקורבי', והנחום מן הרחוקים, ואמר ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי, הנדים אינם במציאות כי אין קרובים, והמנחמים ישנם במציאות, כי כל אדם יכול לנחם, רק אנכי לא מצאתי מנחם לשברי הגדול. ומי אנחמך. במי אנחמך, כמו ששת ימים, ירחצו מים. ר''ל מנודד אין כי מתו קרוביך, אבל מנחם יש, כי גם אנכי אוכל להיות מנחה, אבל במי אנחמך, למי קרה כשברך :

עולפו . לשון עייפות כמו ( עמוס ח ) תתעלפנה הבתולות בצמא פשמי''ר בלע''ז . כתוא מכמר . הפקר כתוא זה שנפל למכמר , תוא כמו ותאו וזמר ( דברי' יד ) :

בניך עלפו . מחסרון לחם ומים : שכבו וגו' . מתי רעב וחרב שכבו בחוצות ואין קובר להם : כתוא מכמר . ר''ל נשאר שוכב במקום שהומת כשור הבר הנלכד ברשת שהוא שם במקום שנלכד וא''א לו לזוז ממקומו :

עלפו . ענין חלשות הלב והעדר ההרגשה כמו תתעלפנה הבתולות ( עמוס ח ) : כתוא . הוא שור הבר והוא בהפוך מן ותאו וזמר ( דברים יד ) וכמו כבש כשב : מכמר . רשת הלוכד כמו ופורשי מכמורת ( לעיל יט ) : חמת . מלשון תמה וכעס : גערת . ענין צעקת נזיפה :

בניך עלפו, שתחת שבניך הגדולים והקטנים יקימו אותך מן השכרות וינהלו אותך, הם עצמם שתו שני הכוסות האלה עצמם ששתית ונשתכרו כמוך, עד שעלפו ושכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר, שהגם ששכבו בחוץ נדמו כתוא השוכב במכמר ורשת, כן לא יכלו לזוז ממקומם. וממה נשתכרו? אומר כי הם מלאים חמת ה' שהוא כוס החמה, וגם גערת אלהיך שהוא כוס התרעלה והעונש, משני כוסות האלה נשתכרו גם הם :

חמת ה' גערת אלהיך. החכמה בלב (יג) והגערה בפועל, שהוא העונש, ולכן אמר בגערת אלהיך, שמורה ההשגחה המיוחדת כי בה יתגלה העונש, ותוא מכמר, שור הנופל במכמר ורשת :

ושכורת ולא מיין . שכורת מדבר אחר שלא מיין :

לכן . הואיל וקבלת גמול עונך שמעי עתה זאת וכו' : ושכורת . מבולבלת כשכור לא משתיית יין כ''א מצרה ויגון :

לכן, אחר שאין מושיעך מבניך, שמעי נא זאת עניה (על ידי כוס החמה) ושכרת מצרות ולא מיין רק על ידי כוס התרעלה, ר''ל שנשתכרת מעוני וצרות :

יריב עמו . אשר ידין דין עמו :

ואלהיך יריב עמו . אשר יריב ריב עמו לקחת נקמתם מיד המריעים להם : הנה לקחתי מידך וגו' . רצה לומר עוד לא יהיו הצרות פקודות אצלך : את קובעת . השמרים הקבועים בתחתית הכוס והוא כפל ענין במ''ש :

כה אמר אדניך ה', ומצד זה יושיע לך, ואלהיך יריב עמו שמצד זה ישלם גמול למוגיך. (מצד שהוא אדוניך ה' אומר לך כי) הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה, ר''ל הכוס הפורענות שאמר למעלה את קובעת כוס התרעלה שתית מצית, שאת הכוס הזה שתתה כולו עם שמריו, ולא נשאר תוך הכוס מאומה, רק שאת עודך מחזקת בידך את הכוס הריקן שהוא הכלי המחזיק העונש, שהוא הגלות, כי העונש שבתוך הכלי שהם היסורים כבר קבלת עד קצהו אקח את הכלי הזאת הריקנית מידך, כי תצא מן הגולה. וגם אל תירא מן הכוס השני שהוא כוס החמה שהוא לא התרוקן עדיין, ועוד נמצא המשקה המרה בתוכו, כי את חמתי לא כליתי בך, ופן אתן לך לשתות יתר הכוס, כי אני מבטיחך כי את קבעת כוס החמה הקובעת שנשאר בתחתית הכוס לא תוסיפי לשתותה עוד. ומי ישתה הקובעת הזאת הנשארת בכוס? (כג) ושמתיה ביד מוגיך, הם העכו''ם אשר הוגו וצערו ומגגו אותך (וזה מגביל נגד ואלהיך יריב עמו), ובמה תזכה שאקח קובעת של כוס החמה מידך ואתנהו אל ידם. אומר כי זה יען אשר הם אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך כי העכו''ם בארץ הודו רצו לתת לישראל חיריות בגופם בתנאי שישעבדו את נפשם ונשמתם לעכו''ם, וז''ש שהם אמרו לנפשך ונשמתך שחי ונעבורה עליך, אבל את בחרת יותר בעינוי הגוף מן עינוי הנפש, ותשימי כארץ גוך ששמת את גוך דומה כארץ שיעבור עליו כל הרוצה לעבור, ולא לבד במקום שאין אנשים עוברים שמה, כי גם שמת אותו כחוץ והיא רחבה שאחורי הבתים שהוא מוכן לעברים שיעברו שמה אנשים תמיד כן שמת גוך מרמס לכל העוברים :

מוגיך . מניעיך ומטלטליך כמו והנה ההמון נמוג ( ש''א יד ) קרושלי''ר בלע''ז . שחי ונעבורה . על גביך :

ושמתיה ביד מוגיך . את הכוס התרעלה ההיא אשים ביד הכשדים הממסים אותך במכאוב וצרות הם ישתו הכוס ההוא רצה לומר הם יקבלו הפורעניות : שחי ונעבורה . כפוף עצמך להשתטח בארץ ונעבור עליך : ותשימי . עשית גופך כארץ להיות מדרס להם כי סבלת עולם : וכחוץ לעוברים . ושמת גופך כחוצות העיר להיות מדרך הרגל לעוברים ושבים והוא כפל ענין במ''ש :

מוגיך . מל' המגה והמסה : שהי . ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם ( לעיל ב ) : גוך . גופך כמו גוי נתתי למכים ( לעיל ג ) : וכחוץ . הוא השוק מקום הלוך בני אדם וכן מחוץ האופים ( ירמיה לז ) :

נפשך, גוך. בהגבלתם תורה הנפש על נפש הפנימית נגד הגו החיצוני, וכן למעלה (מט ז') לבזה נפש למתעב גוי :