אי זה ספר וכו' . כאומר אם אמנם נתתי לה גט כריתות כמ''ש ואתן את ספר כריתותיה וכו' ( ירמיה ג ) אבל איזה זה הספר אשר שלחתיה בה ר''ל נראה בה מפני מה שלחתיה הלא היתה בעבור הפשע כמ''ש שם וא''כ כשתשובו נעקר הכריתות : או מי מנושי . מי הלוה לי דבר מה עד שמכרתי אתכם לו בפרעון החוב : הן בעונותיכם נמכרתם . וא''כ כשתעשו תשובה תהיו נפדין : ובפשעיכם . בעבור הפשעים נשלחה הכנסים שלכם וא''כ בתשובה יהיה נעקר השילוחין :

ספר כריתות . גט הכורת ומפריד : אמכם . כנסיה שלכם : מנושי . ענין מלוה כמו כנושה כאשר נושה בו ( לעיל כד ) :

כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, המגרש את אשתו מביתו, יהיה או מפני שמאס בה, או מפני שמרדה כנגדו, ויש הבדל ביניהם, אם משלחה מפני שמאס בה משלחה לחלוטין ונותן בידה ספר כריתות ואז אין לה לצפות שישוב אליה עוד, אבל אם שלחה מפני שמרדה כנגדו מגרשה מביתו רק לפי שעה, ואינו נותן בידה ספר כריתות ועת תיטיב מעשיה ישיבה לביתו, ע''ז שואל אמכם אשר שלחתיה איזה ספר כריתות שלה, הלא שלחתיה בלא ספר כריתות וזה אות כי לא שלחתיה מפני שמאסתי בה רק מפני שמרדה נגדי ולא נפסק הקשר בינינו, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, המוכר את בניו, יהיה או מפני שמאס באשתו ועי''כ מאס גם בבניו ובזה אין תקוה, או מפני שהוצרך למעות לשלם נושיו, ובזה ג''כ אין תקוה כי מאין יפדה אותם אחר שאין לו דמי פדיונם, ואחר שברר ה' כי לא שלח את אם הבנים מפני שמאס בה, לא נשאר לומר רק שמכר את בניה לשלם נושיו, לכן אמר מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, למי התחייבתי ממון? הן בעונותיכם נמכרתם, ההבדל בין עון ופשע, שהעון הוא מצד השכל שמסיתו לכפור במצות ה', והפושע הוא מורד בה' ופורק עולו ואינו מנצח בטענות כפיריות ומינות. המעוה הוא בעל מום בגופו ששכלו נפגע בו ואינו מבין בין טוב לרע, והפושע שכלו שלם ויודע מה טוב ומה רע רק מורד באלהיו, והנה הבן שחטא נגד אביו ע''י מרד אין לו תקוה, אבל אם חטא מצד שהוא משוגע, אביו מרחם עליו ולוקח לו רופא לרפאותו, ועז''א הן בעונותיכם נמכרתם לא מצד המרד, רק ששכלכם נטרף ויש לכם תקוה כי ארפא סכלותיכם, אבל בחטא האשה נגד בעלה יהיה בהפך אם הוא מצד השגעון הוא מום בגופה ואין לה תקנה, ואם הוא מצד המרד י''ל תקנה אם תשוב ממרדה, ועל זה אומר ובפשעיכם שלחה אמכם. כי אם הייתם נמכרים בפשעכם ושלוח אמכם היה בעונותיכם לא היה תקוה, (והנרצה בזה, כי מצאנו שמעריך יחוס ה' עם עמו כיחוס אב לבנים, ומצאנו שמעריך אותם ה' כיחוס איש ואשתו. יחוס האב על הבן הוא מצד התולדה וכן יהיה יחוס ה' בדרך זה מצד התולדה מצד שהנפש חלק אלוה ממעל, ויחוס האיש אל האשה הוא מצד קשר בחיריי שנעשה ביניהם, וכן ייחוס ה' לישראל בדרך זה נעשה על ידי קבלת התורה שקבלו מצותיו כמו שכתוב וארשתיך לי בצדק ובמשפט. יחוסו אלינו כאב לבנים הוא עם כל אחד ואחד מצד תולדתו ומחצב נפשו. ויחוסו כאיש לאשתו נתהוה עם כלל האומה שנתן לה תורתו, ואומר כי יחוסו אלינו כאיש לאשתו מהחיוב שנתחייב לנו ע''י יחוס זה מכסות ומזון וכדומה נפסק ע''י הפשעים, ומצד זה יש תקנה עדיין, כי אחר שיחוס זה נתהוה ע''י קבלת התורה כ''ז שמאמינים עדיין בשרשי הדת, הגם שמרדו נגדו יש תקנה אם ישובו ממרדם, לא כן אם היה נפסק ע''י עונות שהיו כופרים בתורה בכללה. וגם אומר שיחוסו השני כאב לבנים נפסק ע''י עונות וטעות השכל, ובזה בהכרח ירחם האב על בנו להאיר עיניו ולהשיבו אל האמת, ויש תקנה) :

בעונותיכם, בפשעיכם. בארתי הבדלם למעלה (א' כ''ח) ובכ''מ :

מדוע באתי . להתקרב אליכם ואין איש מי מכם פונה אלי :

מדוע באתי . אני באתי להתקרב אליכם ואין איש פונה אלי : קראתי . שתבואו אלי ואין מי משיב לי : הקצור . ר''ל וכי אין בי תועלת וכי קצרה ידי מלפדות אתכם : בגערתי . כשאני גוער בים נעשה חורב ויבש והנהרות נעשות יבשות כמקום מדבר ר''ל אחריב העכו''ם הנמשלים למים רבים : תבאש דגתם . קבוצת הדגים תבאש מחסרון המים כי תמות בצמא ותבאש ורצה לומר אנשי העכו''ם יאבדו ולפי שהמשילם לנהרות אמר לשון הנופל ביובש הנהרות :

הן . באמת : בגערתי . ענין צעקת נזיפה : אחריב . מלשון חורב ויובש : תבאש . ענין סרחון :

מדוע, וא''כ מדוע באתי ואין איש, אחר שלא מאסתי באמכם, ואתם חנם נמכרתם ובקל אשיב אתכם אלי, היה ראוי שתיכף שבאתי אליכם תרוצו אחרי לבקש פני ומדוע ואין איש, ולא זאת לבד כי גם קראתי אתכם והתחלתי לפייס אתכם ומ''מ ואין עונה. הקצר קצרה ידי מפדות, אחר שלא נמכרתם בעבור שהייתי צריך לממון רק חנם נמכרתם הלא אוכל לפדות אתכם ואם תאמרו שהקונים שלכם לא ירצו לקחת ממון בעד פדיוניכם ויעכבו אתכם בחזקה. האם אין בי כח להציל אתכם ביד חזקה, הן בגערתי הלא בגערה לבד אחריב את הים ונהרות אשים כמדבר אשר לא יצוייר בו מים כלל, והדגה שבהם תתקלקל תחלה מחסרון המים ואח''כ תמות בצמא :

תבאש, פעל באש כולל כל דבר שנתקלקל בטעמו או בריחו. וגם נבאש ישראל בפלשתים. תחת שעורה באשם. וכן פה בא על הקלקול, שאם נבאש איך אמר אח''כ ותמות בצמא ? וזה המבדיל בין באש לצחן, צחן מורה שנסרח וריחו נודף. ועלה באשו (ויותר מזה) ותעל צחנתו (יואל ב' כ') :

אלביש שמים . ושק וכו' . כפל הדבר במ''ש :

קדרות . ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו ( יואל ב ) :

אלביש, ומה שיחרב הים ויבש לא יהיה מחמת חום השמש כי זה יהיה בעת שאלביש השמים קדרות כי יתקדרו בעבים ועננים, וגם שק אשים כסותם שיהיו מלאים ערפל וגשם כאילו התכסו בשק (והנמשל שיחריב ארצות העכו''ם אשר כים יהמיון ושריהם אשר כנהרות ישאון והדגה שהם העכו''ם יושבי ארצם יכלו, וזה לא יהיה מצד הוראת המערכת והשמים, כי זה יהיה בעת שהשמים מצדם יריקו גשמי ברכה לעבדי ה') :

אלביש שמים קדרות, מענין והשמים התקדרו בעבים. ויש הבדל בין כסות ולבוש, שהלבוש תפור למדת המתלבש, והכסות מורה שמתכסה בה אף שאינה כמדתו, ומציין העבים בשם לבוש כי הוא כמדת השמים, והערפל או האדים הממלאים את כל האויר ככסות שק :

נתן לי לשון למודים . ישעיה היה אומר ה' שלחני ונתן לי לשון הראוי ללמד כדי לדעת לעות את העיפים וצמאים לשמוע את דברי הקב''ה דבר : לעות . מנחם חברו במחלוקת עת לעשות לה' ( תהלים קיט ) לקבוע להם עתים : יעיר לי אזן . מעורר את אזני ברוח קדשו : לשמוע כלמודים . במשפט הלימודים האמת והנכוחה :

ה' . ישעיה הוא אומר ה' שלחני לנבאות ונתן לי לשון צח הראוי ללמד : לדעת לעות . להשיג ללמד לפי העת והזמן את התאב לשמוע דבר ה' כאדם העיף התאב למים : יעיר בבוקר . בכל בוקר היה מעורר אותי ללכת לנבאות : יעיר לי אוזן . היה מעורר אזני לשמוע הנבואה כדרך הרב המעורר אזני התלמידים לשמוע אמריו :

לעות . מל' עת וזמן : יעף . מלשון עיפות וצמאון : יעיר . מל' התעוררות . כלמודים . ר''ל כתלמידים וכן חתום תורה בלמודי ( לעיל ח ) :

ה' אלהים, חוזר לדבריו מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, ואם תאמרו כי לא שמעתם שיקרא ה' אתכם, הלא ה' נתן לי לשון למודים וצחות הלשון לעורר אתכם לעבודתו, והנה המליץ ללאומים ונביא לגוים צריך שיושלמו לו שלשה תנאים. {{{א}}} שיהיה לו לשון מדברת גדולות, עד שיוכל להמליץ נשגבות על כל דבר נשא ונעלה, ועז''א שנתן לי לשון למודים לדעת לעות ולדבר את יעף דבר, את דבר יעף ונשא וגבוה, אוכל לדבר ולהמליץ אותו בקל. {{{ב}}} שימצא בו כח זה תמיד לא בעת מבלתי עת, ועז''א יעיר בבקר בבקר. {{{ג}}} שידבר דבריו במראה ולא בחידות, ויוכל לכלכל דבריו לפי שכל השומעים והבנתם, ועז''א יעיר לי אזן לשמע כלמודים ששמעתי הנבואה מפיו כפי כח הלמודים והתלמידים וכפי השגתם :

לעות את יעף דבר, לדעתי למ''ד לעות שרשיית שרשו לוע שהוא הלחי, ומורה על דיבור הלחי במרוצה, על כן דברי לעו (איוב וי''ו ג') הלחי עצמו מתנענע ומדבר מרוב ההרגל. מוקש אדם ילע קדש (משלי כ', כ''ה) שידבר להקדיש ולנדור בבלי דעת. ושתו ולעו (עובדיה א' טו) יצפצפו דברים כשכור. יעלעו דם (איוב לט) יוציא דם מן לחייהם. וזולת זה לא נמצא עוד רק ושמת סכין בלועך (משלי כג ב'). ויעף הוא לדעתי מענין התנשאות. כתופעות ראם לו. וכסף תועפות לך. והוא תואר אל דבר, דבר יעף. כמו חכם לבב, תמים דעה, נכה רגלים :

פתח לי אוזן . והשמיעני את מי אשלח ( לעיל ו ) שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס שלחתי את מיכה וכו' כדאיתא בפסיקתא דנחמו נחמו : ואנכי לא מריתי . מלילך בשליחותו ולא נסוגותי אחור אלא ואומר הנני שלחני ( שם ) :

פתח לי אוזן . לשמוע דבריו שאמר את מי אשלח ( לעיל ו ) : לא מריתי . לא סרבתי מללכת : אחור וכו' . לא חזרתי לאחור למען בדבר והוא כפול במ''ש :

מריתי . מלשון מרי וסרוב : נסוגותי . ענין ההחזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו ( לקמן נט ) :

ה' אלהים, וגם לא תוכל לאמר כי אף שה' נתן לי לשון למודים, אנכי מעלתי בשליחותי ולא קראתי אתכם בדבר ה', כי תיכף שה' אלהים פתח לי אזן בפתח כל שהוא תיכף אנכי לא מריתי והלכתי בשליחותי, ואל תאמרו כי אף שהלכתי מכל מקום עד שבאתי אל העם יראתי לדבר בפניהם ונסוגותי לאחורי, לא כן, כי אחור לא נסוגתי ולא יראתי מפני איש :

גוי נתתי למכים . הוא אומר לי ישעיה בני סרבנים הם בני טרחנים הם על מנת שלא תכעס עליהם אמרתי לו על מנת כן :

גוי נתתי למכים . מסרתי גופי למכים רצה לומר לא מנעתי ללכת מחשש פן יכוני . ולחיי למורטים . מסרתי לחיי למורטים שערותם : פני לא הסתרתי . ר''ל לא מנעתי ללכת מחשש פן יכלימוני וירוקו בפני :

גוי . גופי כמו גוית שאול ( ש''א ל''א ) : ולחיי . כן נקרא המקום שאצל העין : למורטים . ענין תלישת השער כמו ואמרטה משער ראשי ( עזרא ט ) . מכלמות . מלשון כלימה וחרפה : ורוק . רוק הפה :

גוי, ולא זאת כי גם אם יודע לי שיכו אותי הכנותי גוי אל המכים, ולא זאת לבד, כי החזרתי את פני להם שימרטו את לחיי (כי על הגיו מכים מלאחריו), ולא זאת לבד, כי גם פני לא הסתרתי מכלמות ורק כי גם בעת ירקו בפני לא הסתרתי פני בידי בל יגיע הרוק בפני כי עמדתי כנגדם בדבר ה' :

וה' אלהים יעזר לי . אם יקומו עלי :

יעזר לי . רצה לומר קרוב היה הדבר שיכלימו אותי אבל ה' עזר לי לכן לא נכלמתי : על כן שמתי פני . ר''ל על כי ראיתי שה' עוזר לי לזה שמתי פני כחלמיש לדבר קשות ואדע שלא אבוא לידי בושה :

כחלמיש . סלע חזק כמו חלמיש למעינו מים ( תהלים קיד ) :

וה' אלהים, אומר באמת לפי עזות הדור היה בקל שהיו מכים אותי ומורטים לחיי, כי רק יען שה' אלהים עזר לי רק זאת היתה הסבה שלא נכלמתי, וע''כ אחר שראיתי השגחת ה' עלי בפרטות שלא יגיע לי כלימה מאחרים, שמתי פני כחלמיש וידעתי בעצמי שלא אבוש מפני עצמי ג''כ, כי ראיתי שיש לי עזר מה' :

נכלמתי, אבוש. כבר בארתי (למ''ד ג') כלימה מאחרים בושת מעצמו :

קרוב מצדיקי . הקב''ה קרוב לי לזכותי בדין :

קרוב מצדיקי . ה' המצדיק אותי בדין הוא קרוב אלי לכן מי הרוצה לריב עמדי נעמדה יחד אני והוא כאומר הנה בודאי לא יוכל לי : מי בעל משפטי . מי הרוצה לבוא עמי במשפט יגש אלי והוא כפול במ''ש :

קרוב מצדיקי, יש הבדל בין ריב ומשפט, הריב הוא בדברים שיש בהם טענות ומענות, והמשפט הוא בדבר מבואר. מי שיש לו ריב נגד חברו יגשו אל השופט ושפטום, אבל מי שיש לו משפט נגד חברו הולך אליו בעצמו ותובעו את המגיע לו במשפט, עז''א מי שירצה לריב אתי שיש לו טענות ודו''ד נגדי נלך אל השופט, אבל הלא קרוב מצדיקי ואני אצא צדיק בדיני, ומי בעל משפטי מי שאומר שי''ל כנגדי משפט מבואר ופסק דין, יגש אלי בעצמו ויתבע תביעתו, אבל ידעתי שזה דבר שאי אפשר שאהיה אני הרשע בדיני, כי.

יריב אתי, בעל משפטי. הריב בדבר שיש בו טו''מ, והמשפט בדבר מבואר כנ''ל (א' כג) :

עש . תולע' הבגדים :

הן אד' וכו' . באמת ה' יעזר לי ומי הוא א''כ אשר יוכל להרשיע ולחייב אותי . הן כולם . באמת כל העומדים עלי ירקבו כבגד הנרקב : עש יאכלם . לפי שהמשילם לבגד אמר לשון הנופל בבגד :

יבלו . מלשון בליה ורקבון : עש . כן יקרא התולעת האוכל הבגד וכן כבגד יאכלם עש ( לקמן נא ) :

הן ה' יעזר לי מי הוא ירשיעני, ומי יזכה בוכוח וטענות נגד נבואתי, הן כלם כבגד יבלו בליית הבגד תהיה ע''י רוב התשמיש בו, ושיאכל הבגד מן העש זה יהיה ע''י שאין משתמשים בו, לכן נגד בעל הריב, שיבא נגדו בריב וטו''מ, אומר כי יבלה כבגד הנבלה אם מרבים להשתמש בו, כן אם ישתמשו בטענותיהם וראיותיהם וירבו להפך אותם יבלו כבגד, ונגד בעל המשפט שירצה לבא נגדו בדבר מבואר אומר כי לא יוצרך להתוכח נגדו כלל, כי דבריו דברי אלהים חיים, וכשיניח את דברי בעל המשפט ולא יגע בהם יאכל ע''י העש, מפני ששום אדם לא יגע במשפטו הכוזב והבדוי :

כבגד יבלו, עש יאכלם. שני המשלים האלה נרדפים עוד בהושע (ה' יב) ובאיוב (יג כח) ושם בארתי עוד הבדל אחר שהרקב הוא מן חולשת הנרקב עצמו והעש בא מבחוץ. ויל''פ גם פה שיבלו מעצמם, וגם ע''י סבה חיצונית שהוא ע''י האל המצדיקי :

בקול עבדו . בקול הנביאים : אשר הלך חשכים . אפי' צרה באה עליו יבטח בשם ה' כי הוא יצילהו :

ירא ה' . אשר הוא ירא מה' ושומע בקול עבדו הנביא : אשר הלך חשכים . אפי' הלך בחשכת הצרות ועדיין לא מצא הארה ותשועה : יבטח בשם ה' . שתבא לו התשועה . וישען . כפל הדבר במ''ש :

נוגה . ענין הארה וזוהר כמו מנוגה נגדו ( תהלים יח ) : וישען . ענין תמיכה :

מי בכם, יען שהדור ההוא לא היו מאמינים בדברי הנביא ובאו כנגדו בטענות ווכוחים, כמ''ש מי יריב אתי, מי בעל משפטי, ולא נמצא רק אחד בעיר שהאמין בהחלט לאשר דבר בשם ה', אומר מי הנמצא בכם ירא ה' אשר שמע בקול עבדו, אז הגם שהלך חשכים יבטח בשם ה', אבל אתם קדחי אש, לכו באור אשכם. זה סדר הכתוב. ובאורו, שמדמה את המאמינים להנביא והפוקרים בדבריו, לשני אנשים שישבו במדבר בליל חשך ואפלה, האחד בוטח בה' שיצילהו מכל פגע ואינו מדליק נר ובכל זה אף שיושב באופל ישכב לבטח ולא יפחד כי לבו נכון בה'. והשני שאינו בוטח בה' ירא לשבת בחשך ומדליק אור ונופח באש פחם עד שיכוה וישחרו פניו מן הפחמים, ומ''מ לא הועיל בזה מאומה כי בכל זה שוכב בעוצב ופחד ומתירא מן הלילה והמדבר. כן הדבר הזה, מי הנמצא בכם איש אשר הוא ירא ה', ושומע בקול עבדו ומאמין לדברי הנביא, האיש ההוא הגם שלא הדליק אור לחקור אחר דבר הנביא ולבדוק את דבריו לאור האבוקה רק הלך חשכים כסומא הנשען על פקח ואין נוגה לו כי לא חקר על דברי הנביא כלל מ''מ ירויח בשתים. {{{א}}} כי יבטח בשם ה', שעי''כ לבו בוטח בה' ותנוח נפשו בבטחונה. {{{ב}}} התכלית בעצמו שעי''כ וישען באלהיו באמת שע''י הבטחון שבוטח ימצא משען בה', וה' המושיע חוסיו יהיה למשען לו, אבל.

חשכים ואין נגה לו. כבר בארתי (לקמן נט ט') כי הנוגה ימצא גם בחשך, כי החשך הוא רק מניעת האור, ולא אופל גמור, ויצויר ימצא בו נוגה הירח, כי נוגה אינו אור, כי הוא יפול גם על אור חוזר כאור הירח, ולכן מוסיף חשכים וגם אין נוגה : יבטח בשם ה', וישען באלהיו, הבטחון בלב והשעינה בפועל (למע' למ''ד יב) ואחר שהשעינה בא בפועל ע''י ההשגחה הפרטית, הנסבבת ע''י בטחונו ולכן אמר באלהיו שמורה ההשגחה המיוחדת כנז' (א' ד') ובכל הספר בהבדל בין שם ה' ובין שם אלהים שבא בכינוי :

הן כולכם . שאינכם שומעים בקול נביאיו : קודחי אש . עברתו עליכם : מאזרי זיקות . מחזיקי זיקות הן גצין וגחלי אש הנזרקין בקלע ויש לו דוגמא בל' ארמי זיקוקין דנור כך וכך זיקתא פסיק לן : לכו באור אשכם . לפי דרככם תלקו : מידי . תהא גמולכם זאת לכם :

הן כלכם . אבל באמת כמעט כלכם מעבירים את חמת ה' : מאזרי זיקות . מאזרים את המקום בניצוצי אש והיא היא וכפל הענין במ''ש : לכו באור אשכם . ר''ל לפי המעשה כן יהיה הגמול : ובזיקות בערתם . כפל הדבר במ''ש : מידי וגו' . לא במקרה היתה כי אם מידי באה בגזרה למען תמותו בעצבון כי לא תסור העצבון עד כי תמותו :

קדחי . ענין שרפה כמו אש קדחה באפי ( דברים לב ) : מאזרי . מלשון אזור ומחגורת וכן אזרו חיל ( ש''א ב ) : זיקות . ניצוצות האש ובדרז''ל נפקין זיקוקין דנור מפומיה דרב ( חולין קלז ) : באור . שלהבת כמו חמותי ראיתי אור ( לעיל מד ) : אשכם . מל' אש : בערתם . מלשון הבערה ושריפה : למעצבה . מל' עצבון ודאגה : תשכבון . כן נקרא המיתה כמו וישכב דוד עם אבותיו ( מ''א ב ) :

הן אתם כלכם. שאתם רוצים להדליק אור לחפש אחר דברי הנביא ואחר שאין לכם שמנים ופתילות טובים להאיר לכן אתם קדחים אש ע''י עצים יבשים וקוצים כסוחים שתפיחו ניצוצות אש בהם ומאזרים ומסבבים את האש בזיקות וניצוצות עד שההפסד שתקבלו מן הניצוצות והזיקות, רב מן התועלת. (ר''ל שאין לכם מופתים אמתיים לבחון בם דברי הנביא רק מופתים מתעים והקדמות כוזבות אשר דומים כזיקים שאינם מאירים רק משחירים פני המפיח בהם) : לכו באור אשכם זה הקטן ובזיקות אשר בערתם, לכו וחקרו והתפלספו בשכליכם הקצר מהשיג אור האמת, אבל בכל זאת מידי היתה זאת לכם למעצבה תשכבון, ר''ל בכל זאת אני נותן לכם הבטחה מידי כי הגם שהדלקתם אור לא תשכבו בטח, כמו האיש ירא ה', רק תשכבו בעוצב, כי תגששו כעור קיר הספקות, ולא תמצאו מרגוע לנפשכם :

קדחי אש, פעל קדח נבדל מיתר לשונות הנרדפי' עמו כמו בער דלק ודומי', במה שעקר הנחתו על האש היסודית המתגברת באדם שחפת וקדחת, ואז גם הקרירות והלחות והשלג היסודי יעמדו נגדו, וע''ז תפס פעל זה לק' (ם''ד) שצייר תבערת האש מבין הררי שלג, ומזה כי אש קדחה באפי, וכן פה על מבעיר עצים לחים, שהאש קודח חלקי המים, ועי''כ יאזרו זיקות וניצוצות כאזור סביב. למעצבה תשכבון, דוגמתו נקשר בלמ''ד. והשכבתים לבטח, (הושע ב' כ') :