שמעו זאת . שני שבטים העתידין ללכת בגולה לבבל : בית יעקב הנקראים בשם ישראל . הוא שבט בנימין שאינם נקראים על שבט יהודה אלא על שם סתם שבטי ישראל : וממי יהודה יצאו . ושבט יהודה שיצאו ונזלו מימי דליו של יהודה כמה דאת אמר יזל מים מדליו ( במדבר כד ) : לא באמת . כמו שאמר ( ירמיה ה ) ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר וגו' כלומר לא הייתם כדי ליגאל אלא על כי מעיר הקדש נקראו והיא גרמה להם שלא גלו עשרת השבטי' בימי סנחרב בחלח וחבור שאין להם גאולה :

שמעו זאת . אל יהודה ובנימין ידבר : הנקראים וכו' . זהו בנימין הנקרא בשם סתם שבטי ישראל : וממי וכו' . זהו שבט יהודה אשר יצאו מזרע יהודה הדומה אל המים ודוגמתו במקהלות וכו' ממקור ישראל ( תהלים סח ) : הנשבעים וכו' . הרגילים לשבע בה' ולא יאמתו דבריהם ולא יצדיקו מאמריהם וכן נאמר ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר ישבעו ( ירמיה ה ) : יזכירו . לשבע בו וכפל הדבר במ''ש וכאומר ע''פ מעשיהם אלה לא היו כדאים להיות נגאלים מבבל :

שמעו זאת בית יעקב, את הדברים אשר אומר אליכם. אתם הנקראים בשם ישראל ע''י חשיבותם ורוממותם למעלה מן הטבע, אתם השבט אשר ממי יהודה יצאו, שהוא שבט יהודה שביניהם היה המקדש ומלכות בית דוד, לכם אני שואל איך אתם המה האנשים הנשבעים וכו'. המאמרים מגבילים, הנשבעים בשם ה' לא באמת ובאלהי ישראל יזכירו לא בצדקה. אחרי שאתם ראוים להיות צדיקים בין מצד מעשיכם בין מצד תולדתכם, ואיך היה להפך, השבועה שתשבעו בשם ה' אינה באמת רק בשקר, ואשר תזכירו שם אלהי ישראל לאמר שאתם עבדי ה' אינו בצדקת מעשיכם, כי אין בכם צדקה שהם המעשים שבין אדם למקום :

על אלהי ישראל נסמכו . בימי חזקיהו שנאמר בו בה' אלהי ישראל בטח ( מ''ב יח ) היא גרמה להם שלא גלו אלא בימי נבוכדנצר שהגלם לבבל ותהי להם גאולה על ידי כורש :

כי מעיר וכו' . אבל מחמת שהם נקראים אנשי ירושלים עיר הקדש ובעבור שסמכו על אלהי ישראל ששמו ה' צבאות בעבור שתי אלה יגאלו שלא יחולל שמו באמרם הלא המה מעירו ובטחו בו ומדוע לא גאלם אין זה כ''א מקוצר יד :

כי מעיר הקדש, מלת כי פה משמש על הזמן כמו כי יהיה להם דבר בא אלי, ורצה לומר כי הנסים שיעשה ה' לצורך ישראל יהיו בשני פנים. {{{א}}} בעת שיהיו ראוים אל הנהגה נסיית, שאז יעשה עמהם נס להתנוסס מפני צדקתם, {{{ב}}} בעת שישראל בלתי ראוים שאז יעשה אותות ומופתים לעיניהם למען יאמינו בו. וההבדל שביניהם הוא זה. כי הנסים שיעשה להם מפני צדקתם לא ינבא עליהם נביא וחוזה לפני בואם, רק יעשם פתאום לפי הצורך, אבל האותות והמופתים שיעשה להם מפני רפיון אמונתם, בהכרח שינבא עליהם הנביא לפני בואם, כדי שיכירו כי יד אלהים הוא ויאמינו בו. וז''ש בעת אשר מעיר הקדש נקראו בעת שהיו ישראל קדושים ונתיחסו על עיר הקדש על ידי טוב מעשיהם, ובעת אשר על אלהי ישראל נסמכו מצד חוזק אמונתם, בעת ההיא אז הנסים.

מעיר הקדש נקראו, היו קוראים שמותם ע''ש העיר, איש ירושלים. ומלת כי על הזמן, כי תצא למלחמה :

הראשונות . שעברו גאולת מצרים ותשועת חזקיהו מיד סנחרב מאז הגדתי מטרם היותם ופתאום עשיתים : ותבאנה . כמו שהגדתי תחלה על פי נביאי :

הראשונות . זהו מפלת סנחריב : מאז הגדתי . מכבר טרם בואה הגדתים : ומפי יצאו . הדברים ההם יצאו מפי והשמעתי לכולכם וכפל הדבר במלות שונות : פתאום עשיתי . בסנחריב עשיתי פתאום מה שגזרתי עליו כי בלילה אחת נפלו פגרים מתים . ותבאנה . כפל הדבר במ''ש :

הראשנות מאז הגדתי, רצה לומר אז לא הייתי צריך להגיד הנסים שעשיתי עמכם אל הנביא טרם בואם, רק מאז הגדתי פתאם עשיתי ותבאנה תיכף כשהגדתי לעשות הנס תיכף עשיתיו ויבא פתאום, והנה בעת יודיע הנסים ע''י הנביא טרם היותם, יש בזה שני דברים. {{{א}}} הגדת ה' אל הנביא לגלות אזנו שכן יהיה בעתיד. {{{ב}}} השמעת הנביא אל העם לפרסם הדבר טרם יבא, וכ''ז לא הייתי צריך בנסים הראשונים שעשיתי עמכם, כי הראשונות, ר''ל הנסים הראשונים שעשיתי מימי קדם, היה ההגדה (אל הנביא) וההשמעה (אל העם) וביאת הנס בפועל, הכל פתאום, ור''ל הגדתי ומפי יצאו ואשמיעם לא השמעתי ע''י נביא רק תיכף שיצאו מפי תיכף אשמיעם ופתאום עשיתי, עד שעת בא הדבר היה ביאתו פתאום, כי בעת בא אז השמעתיו והגדתיו וגליתיו, לא קודם לכן :

הגדתי ואשמיעם, הבדלם מבואר (למעלה מה כא) :

מדעתי כי קשה אתה . מאשר ידעתי אותך כי קשה אתה ואם יבא הנס ולא הגדתיו תחלה תאמר עצבי עשאם ולא מאת הקב''ה הם לפיכך אגיד לך מאז בטר' תבא וגו' , מדעתי מ''ם זו משמשת נתינת טעם כמו לפי שידעתי ודוגמתו כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה ( דברים ז ) :

מדעתי . מחמת שידעתי שאתם קשה לב וערפך הוא כגיד ברזל מבלי פרקים ולא גיד בשר ר''ל לא פנית פניך אלי כאלו ערפך מגיד ברזל שא''א להחזיר הפנים : ומצחך נחושה . כן יאמר על מי שהוא מעיז ביותר שהוא מרים מצחו ומחזקו כנחושה וכן נאמר חזקו פניהם מסלע ( ירמיה ה ) :

וגיד ברזל . רצה לומר שבט ברזל ולפי שיש בעורה גיד בשר לזה אמר לשון גיד . ערפך . ר''ל אחורי הצואר : ומצחך . מלשון מצח : נחושה . נחושת :

מדעתי, כ''ז היה בנסים הראשונות מאז, לא כן עתה, יען ידעתי כי קשה אתה, שאתה בעצמך קשה להאמין, ואם יבוא הנס פתאום לא תשים לב להכיר כי אצבע אלהים היא, וגם אם יראו לך שתראו זאת בעינים הנה גיד ברזל ערפך ערפך יש לו גיד מברזל עד שלא תוכל להשיבו לאחוריך לראות את הנס בעינים, וגם אם יראו לך את האות והמופת נגד פניך הנה מצחך נחושה ותוכל להעיז פנים ולהכחיש הראות, לכן, (ה) ואגיד לך מאז, לכן הוכרחתי עתה להגיד לך הנס מאז טרם שיבא, ור''ל אני מוכרח להגידו מאז אל הנביא ואחר זה בטרם תבוא הדבר השמעתיך על ידי הנביא שאז יפרסם הנביא את הדבר לפני בואו לאמר מחר יהיה האות הזה כי יראתי פן אם יבא הדבר פתאום תאמר עצבי עשם, והמאמרים מגבילים, ואגיד לך מאז פן תאמר עצבי עשם, בטרם תבוא השמעתיך פן תאמר פסלי ונסכי צום, ר''ל מה שהגדתי אל הנביא מאז בעת שגמרתי בלבי לעשות הנס, היה כי יראתי פן תאמר לא אני עשיתי את הדבר רק העצב והאליל עשהו, ומה שהוכרחתי להשמיעו ולפרסמו ע''י הנביא בטרם תבא והיינו קרוב לזמן ביאתו, כי אל''כ הגם שכבר הגדתי הדבר מאז ולא היית יכול לאמר שהפסל עשהו, עדן היית אומר הגם שה' עשהו, מ''מ היו הפסל והנסך המצוים על הדבר שעשה ה' שיבא, והם שלוחי האל להשלים את אשר עשהו, ולכן הייתי מוכרח בטרם בוא הדבר להשמיע שנית על ידי הנביא, למען תדעו שגם אני צויתי שיבא הדבר אשר עשיתי, (וכבר כתבתי למעלה (מ''ה) כי היו ביניהם שתי כתות, הכת הא' שחשבו שהפסל עצמו הוא אלהי, וזה קרא פה עצב, ואמר שתאמר עצבי עשם מצד שהוא אלוה, וכת ב' חשבה את הפסל רק אמצעי בין ה' בין האדם, ועליהם אמר שתאמר פסלי ונסכי צום, שה' היה העושה, אבל הפסל שהוא אמצעי בין ה' והעולם, צוה על הדבר שיצא לפועל) :

ואגיד לך . בעבור כל אלה הגדתי לך מפלת סנחריב מאז והשמעתיך טרם בואה כי פן תאמר בבואה העכו''ם עשה הדברים האלה ולא ה' פעל זאת לכן הקדמתי להשמיעך . צוה . צוה את הדברים ההמה וכפל הדבר במ''ש :

עצבי . כן יקרא העכו''ם ע''ש שמעציב לב עובדיו קורא אליו ואינו נענה . פסלי . גלולים הנפסל מאבן : ונסכי . הנתך ממתכת :

שמעת חזה כלה . שמעת הראשונות שהגדתי ראה שבאו כולם : ואתם הלוא תגידו . ותעידוני אשר לא נפל דבר : השמעתיך חדשות מעתה . עתה אני חוזר ומשמיעכם חדשות שהם חדשות לכם ולפני הם גלויות מעולם ונצורות ושמורות באוצרותי ואתה לא ידעתם :

שמעת . מפי הנביאים שמעת מה שגזרתי על סנחריב ועתה ראה הכל כי כן באה . ואתם הלא תגידו . אשר לא נפל דבר : השמעתיך . מעתה אשמיע אותך חדשות והוא מפלת בבל : ונצורות . שמורות עמדי ואתם לא ידעתם אותם :

חזה . ענין ראיה : ונצורות . שמורות כמו נוצר תאנה ( משלי כ''ו ) :

שמעת, אמנם גם בתחבולה זו לא פעלתי מאומה. כי הלא שמעת כל החזיון, שמעת כי העידו הנביאים על המופתים האלה מכבר, ומ''מ ואתם הלוא תגידו הלא מ''מ תגידו זאת, עצבי עשם ופסלי ונסכי צום. כי בכל זאת אתם מיחסים נסים האלה להטבע או להפסילים לכן צריך אני לתחבולה אחרת שע''י תאמין לדברי, והוא כי השמעתיך חדשות מעתה מעתה אשמיע אותך נסים חדשים שלא היו דוגמתם לעולמים, וגם יהיו נצרות דברים שמורים בלבי שלא גליתים אל הנביא ולא ידעתם קודם בואם, כמו שיבאר :

עתה . נבראו ולא מאז הם : ולפני יום . היותם אני משמיעכם : ולא שמעתם . עד היום ולפני יום מוסב על השמעתיך האמור למעלה :

עתה נבראו . כי בעת שיצאו הדברים מפי ה' היא עת בריאתם : ולא מאז ולפני יום . ולא מכבר ולא אפי' לפני יום הזה ולא שמעתם הדברים האלה עד הנה : פן תאמר . שמא תאמר הנה ידעתיו וכאומר זה לא היה כי עתה נבראו ואיך א''כ תדעו :

עתה, מפרש דבריו, מה שאמרתי שהשמעתי חדשות מעתה הוא כי עתה נבראו ולא מאז, ר''ל כי בכל הנסים שעשה ה' עד הנה לא ברא יש מאין רק יש מיש, והיה הנס המרת צורה בצורה, כמו שנתהפך המטה לנחש, והמים לדם, טבע הנוזלים לעמוד, תנועת השמש לידום וכדומה, ובנסים האלה לא היה להם עודף על הטבע רק מה שנעשה בזמן מבלתי זמן, שמה שיצוייר שיעשה מעצמו בימים רבים ועתים רחוקות כי הטבע תשנה צורת הדברים תמיד, נעשה בדבר ה' מזולת זמן ומבלעדי הסבות הטבעיות הצריכות לזה, והיה לפתע פתאום, ולכן בכל האותות והמופתים היה הנביא מגיד ביאתם ומגביל זמן בואם, כי זה היה עקר האות והמופת שבאו בזו הרגע שהגביל האיש האלהים, ואחר שמבואר אצלינו תמיד ההבדל בין בריאה ליצירה ועשיה, שפעל ברא מורה בריאת עצם הדבר יש מאין, מבואר שהנסים כולם לא נבראו רק נוצרו ונעשו, ר''ל כי הבריאה שהוא עצם הדבר זה נעשה בששת ימי הבריאה שאז ברא ה' יש מאין, ולא עתה בעת הנס. כי הנס לא המציא עצם הדבר רק שינה צורתו לצורה אחרת, ויצר או עשה הדבר שנברא מכבר. וזה מבואר כי עת יברא ה' בריאה חדשה בדרך נס עד שגם עצם הדבר ימצא לשעתו יש מאין, זה לא יטעו גם הקוסמים והמכשפים בלטהיהם ליחסו אל איזה כח מכחות הטבע כוכב או מזל ודומיהם, כי גם לפי דעתם לא יפעלו אלה רק להמיר צורה בצורה לא להמציא עצם הדבר יש מאין, ובזה אומר ה', כי דעתו להשמיעם חדשות מעתה והוא נסים כאלה אשר עתה נבראו ולא מאז שגם הבריאה שלהם שהיא הוצאת עצם הדבר יש מאין יולד עתה, ונסים כאלה הם חדשות כי כל הנסים הקודמים נבראו מאז ועתה רק נוצרו ונעשו, כי לא שינה רק צורת החומר הנמצא בששת ימי הבריאה, ובמה שיעשה נסים כאלה לא יוצרך לגלות הדבר אל הנביא טרם היותו, כי בזה אין עקר המופת מה שנעשה בזמן מזולת זמן וברגע המוגבל, כי מופת הזה אין ביד הזמן והטבע לעשותו כלל בשום עת וזמן, כי הטבע כל פעולותיה רק המרת הצורות ולא תוציא חומריים חדשים כנודע, ולכן הנסים האלה הם נצרות ולא ידעתם ומפרש ולפני יום ולא שמעתם בנסים האלה שאברא עתה יש מאין אעלימם ממך ולא אגלם להנביא טרם בואם פן תאמר הנה ידעתין כי אז לא יהיה חדושם גדול בעיניך כ''כ, כי א''צ לגלותם תחלה, אחר שהמופתים האלה אינם תלוים בהגבלת הזמן כנזכר :

גם לא שמעת וגו' . ת''י אף לא שמעת למילי נבייא אף לא קבילתא אולפן אורייתא אף לפתגמי ברכן ולווטין קיימי דאקימית עמכון בחורב לא ארכינתא אודנך : כי ידעתי בגוד תבגוד . כשירדתי להצילך מיד מצרים גלוי היה לפני שסופך לבגוד ואעפ''כ שמרתי שבועות אבות וזהו שנא' ראה ראיתי את עני עמי ( שמות ג ) שתי ראיות רואה אני שסופן לבגוד ומכל מקום ראיתי את עני עמי כך דרש ר' תנחומא : ופושע מבטן . משהיית' במצרים כמו שמפורש ( ביחזקאל כ ) ואודע להם בארץ מצרים וגו' ואומר אליהם וגו' :

גם לא שמעת . ר''ל כי הנך רואה שאני לבד מגיד דבר טרם היותה עכ''ז גם לא שמעת אמרי לקבל אותם גם לא ידעת אותם כי הסרתם מלבך : גם מאז . ר''ל לא עתה תחילת הבגידה כי גם מאז מזמן רב לא פתחת אזניך לשמוע אמרי : כי ידעתי . יודע אני שבכל דור ודור אתה בוגד בי ולך יקרא פושע מבטן כי מעת יצאת מבטן רוצה לומר מעת שבחרתך לי לעם אתה פושע בי :

גם לא שמעת, שב לאמר אבל מה יועילו כל התחבולות האלה, ידעתי כי גם אם לא שמעת, וגם אם לא ידעת, בכל זאת ידעתי כי גם מאז לא פתחה אזנך, ור''ל ידעתי כי הגם שלא שמעת הנס שאני רוצה לבראות יש מאין מפי הנביא, והגם שלא ידעת אותו ר''ל שלא תוכל להשיג ממנו שום ידיעה בעת יבוא, כי הבריאה יש מאין הוא דבר שלא השגנו בחוש וא''א לדעת אותו כלל, בכל זה גם אם אעשה הנס הגדול הזה ידעתי כי גם אז בעת ההיא לא תפתח אזנך לשמוע לדברי כלל, כי ידעתי בגוד תבגוד ר''ל שאם היה חסרון אמונתך עד עתה מפני הסכלות וחסרון ידיעה, אז היה התחבולה הזאת מהנסים שיבראו יש מאין מועיל, אבל אני ידעתי שחסרון אמונתך אינו מצד חסרון ידיעה כי אתה ידעת האמת, אתה ידעת שלא הפסל והטבע עושה זאת, רק אתה בוגד בזדון, עד שראוי לקרא לך בשם פושע מבטן כאילו טבעך נותן שתהיה פושע ומורד, ואתה מוטבע ע''ז מלידה ומבטן ומהריון :

גם לא שמעת גם מאז לא פתחה אזנך. כמו גם לי גם לך לא יהיה, ומאז, מוסב על השמעתיך חדשות מעתה, וגם מאז שאשמיע זאת לא פתחה אזניך : בגוד ופשע, הבגידה תהיה המרמה נגד ברית רעים, אוהבים, איש ואשתו, והפשיעה היא מרידת העבד נגד אדונו. לכן על המרמה להכחיש הנפלאות תפס בגידה, ועל מרדם בה' אדוניהם. פשע :

אאריך אפי . לשון הוה הוא : ותהלתי אחטם לך . וזאת היא תהלתי אשר אחטם לך ל' חוטם אסתו' חוטמי מצאת עשן נחירי ומקצוף עליך שהכועס יוצא עשן מנחיריו כמה דאת אמר עלה עשן באפו ( תהלים יח ) וכן כל חרון אף הוא לשון חימום החוטם . חרה אפי וכן ועצמי חרה מני חורב ( איוב ל ) נחר חוטמי מרוב חימום :

למען שמי . שלא יחולל בעמים לזה אני מאריך לך אפי : ותהלתי . מלת למען משמשת בשתים לומר למען תהלתי ר''ל למען יהיה לי לתהלה לזה אאריך חוטמי לך והוא דוגמת אאריך אפי כי האף והחוטם הוא אחד והוא ענין מליצה כי הכעס כאלו יוצא מן האף כמ''ש עלה עשן באפו ( תהלים יח ) ובהאריך האף יתמהמה הכעס לצאת ולעשות רושם ואמר בלשון הנופל באדם להסביר את האוזן : לבלתי הכריתך . את זה אעשה למען לא אכריתך כפי הגמול כאשר יצא הקצף :

אחטם . מלשון חוטם ואף :

למען, אומר הנה דרכי להאריך אף להחוטא פן ישוב בתשובה, אבל אתה אחר שאתה פושע מבטן ולא אקוה שתשוב אלי בתשובה כי כל הנסים אינם מועילים, הלא היה ראוי להענישך תיכף אך מה שאאריך אפי לאחר עונשך, אני עושה לבל יחולל שמי הנקרא עליך, ולמען תהלתי אחטם לך שגם בעת שאענישך לא אכלה בך כל חרון אפי רק מקצתו ולא אכריתך :

שמי, תהלתי. השם הוא פרסום שמו שהוא בורא העולם שזה מורה היכולת והחכמה וכדומה. ותהלתו הוא על דרכיו והנהגתו רחום וחנון. והארך אפים הוא איחור העונש, והפוכו הוא קצר אפים. וזה יהיה למען שמי, שהוא מתפרסם ע''י ישראל. ואחטם לך, הוא שגם בעת יעניש אותם ויצא אפו לחוץ, לא יוציאנו כולו רק יעכב מקצתו בחוטמו להעניש מקצת, וזה יעשה למען תהלתו שהוא רחום וחנון :

ולא בכסף . ולא ע''י אור של גיהנם כצורף הכסף באור : בחרתיך . בחרתי לך כור עוני כנגד אור כור הוא כלי שמתיכין בו כסף וזהב :

צרפתיך . להסר ולמרק סיג העון : ולא בכסף . לא כמצרף כסף שמתיכים בו הכסף באור לשרוף הסיג : בחרתיך בכור עוני . בחרתי לך לשום אותך בכור עוני תמורת כור כסף הנתון על האש ר''ל אמרק סיג עוניך בקושי עינוי השעבוד ולא באש הגיהנם ולפי שאחז במשל מצרף כסף אמר כור עוני :

בכור . הכלי שצורפים ומזקקים בו הזהב והכסף נקראה כור :

הנה, ר''ל הצורף סיגים בכור שיש בו כסף הוא ישליך כל הסיגים למען יזכך הכסף, אבל המצרף סיגים בכור עוני והוא כור שאין בו כסף רק עניות וסיגים, הוא לא יברר רק הסיגים הגרועים לגמרי והמתכות החשובות בערכם יניח ולא יצרפנו, ע''ז אומר, עת אצרוף אותך בכור להסיר ממך הסיגים שהם הרשעים, אשקיף אל הכור שאין בו כסף רק הוא כור עוני, הוא מלא סיגים, ובזה לא אברר כל הסיגים שא''כ לא ישאר מאומה, כי בכור העוני הזה בחרתיך, אתה המבחר מן יתר הסיגים הנמצאים בכור שהם עוד גרועים ממך, ר''ל לא אכלה רק הרשעים הגמורים לא הבינונים, כי אז לא ישאר מאומה. (ומצאנו כמליצה זאת (ביחזקאל כ''ב) ובארתיו בפי' שם ת''ל) :

ולא בכסף, ולא בכור כסף, כור שבמשפט השני נמשך גם לפה :

למעני . ולמען שמי הקדוש : כי איך יחל . איך יחולל שמי בהכריתו אתכם . וכבודי לאחר לא אתן . שאויבי יאמרו יד גלוליהם רמה :

למעני וכו' . התשועה שאעשה לכם לא בצדקתכם כ''א למען שמי כי איך יחולל בין העכו''ם שיאמרו מבלי יכולת ה' וכו' וכפל מלת למעני לומר שבעבור זה לבד ולא בהצטרפות עמו עוד דבר : וכבודי . מה שראוי לכבד אותי לא אעזוב לאל אחר לבל יאמרו יד אלהיהם רמה :

יחל . מלשון חלול :

למעני למעני אעשה, ר''ל כי הבוחר באיש מפני חשיבותו יעשה הכל למען הנבחר, והבוחר באיש פחות מפני שצריך אליו, יעשה זאת בעבור עצמו ותועלתו ובעבור הנבחר שהוא האמצעי להשיג ע''י תועלתו, אבל הבוחר באיש פחות ואינו צריך אליו, רק שלא יכול לעזבו מפני שהוא קרובו ומתירא שאם יניחהו לבוז יהיה לו בזיון מצד שנקרא שמו עליו, אז יעשה הכל למענו, וז''ש למעני למעני אעשה אני אעשה הכל רק למעני מפני שאני מתירא על כבוד שמי כי איך יחל שמי, וכמ''ש מה תעשה לשמך הגדול, וכבודי לאחר לא אתן שעי''ז יתיקר שם האלילים :

שמע אלי יעקב . שם שקרא לך אביך : וישראל מקראי . מאתי נקראת ישראל וי''ת וישראל מזומני :

מקוראי . כי אביו קרא לו יעקב וה' קראו ישראל : אני הוא . אני האל לבדי ואפס זולתי : אני ראשון . קודם בריאת העולם אף אני אחרון אחר שתכלה העולם :

שמע אלי יעקב, (אתה פחות המעלה מצד עצמך וחשוב להקרא בשם ישראל ע''י שאתה מקוראי) דע כי אני הוא, הנסים שאעשה לך בגאולת בבל אני עשיתי כי אני ראשון ואני אחרון כמו שעשיתי נסים בגאולה ראשונה כן בנסים האלה. ואל תחשובו כי נעשו הנסים האלה ע''י חקי הטבע, ע''י הוראות המערכת בשמים, או על ידי חיוב התולדות בארץ, כי.

יעקב וישראל, הבדלם מבואר (למעלה ט' ז') ובכל הספר :

אף ידי וכו' . ר''ל בעוד תכן ימיני בטפחה את השמים אז אף ידי השניה יסדה הארץ כי בבת אחת נבראו : קורא וכו' . בזה יפרש אמריו לומר לא נעשו במעשה כ''א קראתי אני אליהם במאמר פי אשר יעמדו יחדיו כאחד :

טפחה . מלשון טפח והוא כף היד שמודדים עמו הטפחים :

אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ר''ל השמים והארץ בעת שעשיתים עשיתים בפעם אחד כאלו ביד השמאל הנחתי היסוד שהיא הארץ והיד הימין טפחה כבר ברגע ההוא גג הבנין שהם השמים, וא''כ עתה קרא אני אליהם שיעמדו יחד לפני לשאול אותם השאלה שיזכור אח''כ :

ה' אהבו . לזה שיעשה חפצו של הקב''ה בבבל : וזרועו . יראה בארץ כשדים ועל כורש אמר כן :

הקבצו . האספו ושמעו אמרי מי בכל עובדי הפסל יוכל להגיד את האמור למטה . ה' אהבו . שה' אוהב לזה שיעשו חפצו בבבל וזהו כורש : וזרועו . וחוזק זרועו יעשה בכשדים :

כשדים . בכשדים ותחסר בי''ת השמוש וכן לזנות בית אביה ( דברים כ''ב ) ומשפטו בבית אביה :

הקבצו, ואתם התקבצו כלכם ושמעו את השאלה הזאת שאשאל לשמים ולארץ העומדים לפני עתה, והוא, כי אשאלם מי בהם הגיד את אלה, מי בשמים או בארץ אשר הגיד את הדברים האלה, ומה הם הדברים? ה' אהבו יעשה חפצו בבבל וזרעו כשדים הדברים האלה הם, שכורש אשר ה' אהבו הוא יעשה חפץ ה' בבבל להחריבה, וזרעו וכחו לעשות זאת יהיו הכשדים בעצמם, שהכשדים עצמם יעזרו לו למלאות חפץ ה', כי שרי בלשאצר שמרדו והרגו את אדוניהם הם הודיעו זאת לכורש והם עזרוהו להשחית את בבל - יאמרו נא השמים והארץ מי בהם הגיד את הדברים האלה? אבל אז תשמעו תשובתם כי לא הם דברו זאת, רק.

אני . גאלתי ישראל ממצרים ואני אגאל כל ישראל מגלות אחרון ומארבע כנפות הארץ : אף קראתיו . לכורש , וי''ת ה' אהבו לישראל אף קראתיו לאברהם וקריאה זו ל' גידול להיות מקוראי כמו אלה קרואי העדה ( במדבר א ) :

אני אני . ר''ל אני לבד דברתי שכן יעשה : אף קראתיו . ר''ל אני הערתי לבו לזאת : הביאותיו . לבבל :

אני אני דברתי, מראש שיהיה כן, אף קראתיו שילך למלחמה, אף הבאתיו על עיר בבל, ושם הצליח דרכו להחריבה, (וכונת המליצה הזאת שמפלת בבל והצלחת כורש לא היה דבר מחוייב מצד הטבע או המערכה רק מצד גזירת ה') :

מעת היותה שם אני . מעידן דאיתפרשו עממיא מדחלתי תמן אנא קריבתיה לאברהם אבוכון לפולחני : ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו . אמר נביא וכען ה' אלהים שלחני ומימריה עירובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה , ומדרש אגדה רבי תנחומא פירש שמעו זאת תורת משה שנא' בה זאת התורה לא מראש בסתר דברתי בסיני והנביא אומר מעת היות' לאותו דבר שהוא אומר שם אני , ולמדנו מכאן שכל הנביאי' עמדו בסיני ועת' שלחני להנבא אליהם ואף לשון זה ישנו עירוב דברים לא מראש בסתר דברתי אמרה שכינה מעת היותה שם אני אומר הנביא ויש לפתור שלא יהו עירובי דברים קרבו אלי שמעו זאת שאני מתנבא לכם על מפלת בבל וגאולתכם לא מראש בסתר דברתי אותה מעת היות' שגזר הקב''ה להביא' שם הייתי לומד ( ס''א למדת ) שמשעת הגזירה הקב''ה מעמיד הנביא שעתיד להנבא על הדבר בסוף פמליא של מעלה ואע''פ שעדיין אינו נוצר :

שמעו זאת . האמור למטה : לא מראש וכו' . ר''ל מפלת סנחריב שהיתה ראשונה לא דברתיה בסתר אלא בגלוי כי מעת היות הגזרה ההיא הייתי שם לקבל הנבואה ונתפרסמה על ידי : ועתה . הנה עתה שלחני ה' ומלאכו ר''ל ע''י מלאכו באה עלי הנבואה להשמיע עוד חדשות והיא מפלת בבל :

ורוחו . ומלאכו וכן ורוח על פני יחלוף ( איוב ה' ) :

קרבו, ר''ל לא השמים והארץ הרחוקים מכם דברו זאת, רק קרבו אלי ותשמעו זאת, כי אני מדבר נבואה זו בשם ה', ולא לבד שאני מגידה עתה כי גם מראש לא בסתר דברתי, מעת התחיל הדבר כבר פרסמתיו מעצמי לכל, הגם שאז עוד לא נצטויתי לפרסמו, וכן מעת היותה (לא בסתר דברתי) שם אני, מעת הויית הדבר שהיא אח''כ לא דברתי שם אני בסתר, וגם שם אני לא דברתי בסתר, ר''ל אף בבבל לא יראתי מלדבר זאת בגלוי, ושיעור הכתוב, מראש מעת היותה, שם לא דברתי בסתר אני, כי גליתיו ופרסמתיו, רק שאז דברתי אני מעצמי, ועתה ה' שלחני בשליחות לנבאות ע''ז, ושלח עמי את רוחו, רוח הנבואה שבו אתנבא בגלוי :

מעת היותה, הסדר, מראש מעת היותה, לא בסתר שם אני דברתי, והפך הסדר לדייק א) שם דברתי אף שם בבבל לא יראתי מלדבר זאת, ב) אני דברתי אף קודם שנשלחתי דברתי מעצמי. ורוחו, ושלח רוחו :

מלמדך להועיל . אני הוא המלמד אותך להיות לך לתועלת : מדריכך . המנהיג אותך בדרך אשר תלך :

להועיל . מלשון תועלת : מדרכיך . מלשון דרך :

כה אמר ה', ר''ל ואל תפחדו כי לא יארכו ימי שלותכם כי עוד תגלו פעם שנית כי הדבר תלוי בכם, אם תטיבו מעשיכם תהיה זאת גאולת עולמים, כי כה אמר ה' אשר הוא גאלכם מצד עצמו, והוא קדוש ישראל ע''י מעשיכם הטובים, אני ה' מלמדך להועיל ר''ל מצדי לא יבצר כי אני מלמד אתכם באמונות ודעות אמתיות, וגם מדריכך בדרך תלך שהם המעשים הטובים, והדבר תלוי בכם, כי.

לוא הקשבת . אם הקשבת למצותי היה אז נמשך שלומך כמי הנהר הייתי עושה עמך צדקות מרובות וגדולות כגלי הים :

לוא . הוא כמו אם וכן לו החייתם אותה ( שופטים ח' ) : הקשבת . ענין שמיעה :

לוא הקשבת למצותי, אם רק תשמע מצותי אז שלומך יהי כנהר, המושך בנחת, כן יהיה שלום ושלות השקט בהצלחת הגוף, וצדקתך שהם המע''ט שלך שהוא אושר הנפש, הם יתנשאו למעלה ראש כגלי הים, הרוצים תמיד לעבור על גדותיהם, כן תשא שאון גליך בכח גדול להוסיף מצות ועבודת ה', ועי''כ יהיה שכרך, כי.

כמעותיו . של ים כדגי הים לרוב :

וצאצאי מעיך . כפל הדבר במ''ש : כמעותיו . כצאצאי מעי הים ועל הדגים יאמר בדרך השאלה כאלו הים ילדם : לא יכרת . ר''ל אע''פ שלא הקשבת למצותי עכ''ז לא יכרת שם זרעך מכל וכל :

מעיך . כמו בטנך : כמעותיו . מלשון מעיים ור''ל בטן : ישמד . ענין כליון :

ויהי כחול זרעך, הגדולים יהיו רבים כחול הים, וצאצאי מעיך הקטנים יהיו רבים כמעותיו כמעי הים שמפרה דגים קטנים בלא מספר, ושלוה זאת תמשך לעולם כי לא יכרת שמו מלפני, ויהיה שלומך נצח :

זרעך, וצאצאי מעיך, כבר בארתי למעלה (מד ג') כי זרע הם הגדולים וצאצאים הקטנים, ויל''פ כמעותיו על החול כי הדגים מטילים ביציהם על החול, ורצה לומר, כמעי הדגים אשר במעי החול, כי נמצא מיני דגים אשר נמצא בבטן הנקבה ביצים במספר תשעה מיליאן ויותר : לא יכרת, ולא ישמד, בארתי למעלה (יו''ד ז') כי הכרתה היא הכרתת העצם עצמו, והשמדה הוא השמד המקרים שלו, כמו הדת ודומי', והוסיף פה אף לא ישמד :

צאו מבבל . כי אמר לך צאו מבבל : ברחו . מהרו ללכת מכשדים : הגידו וכו' . אמרו זאת הבשורה : הוציאוה . הוציאו קול הבשורה להיות נשמע עד קצה הארץ : עבדו יעקב . את עבדו יעקב :

ברחו . ענין מהירות ההליכה ועם היה מבלי פחד :

צאו, לכן צאו מבבל בקול רנה, ולא תדאגו, כי אם תזכו תהיה זאת תשועת עולמים, וגם הגידו תוכלו להגיד בשורה זאת, וגם השמיעו בפרהסיא, ולא לבד במקום קרוב כי תוכלו להשמיע זאת עד קצה הארץ לאמר גאל ה' את עבדו יעקב, כי הגאולה מבבל בודאי תבא :

צאו מבבל ברחו מכשדים, מצייר כי בצאתם מבבל עוד היתה בבל שקטה, ובדרך בעודם במדינת כשדים כבר יהיה מגן וחרב ומלחמה, עד שהגם שיצאו מבבל ולא יברחו, יברחו ממדינת כשדים. וההבדל בין הגדה ושמיעה מבואר (למעלה מ''א כ''ו, מ''ג י''ב, מד ח', מה כא. מח ג' ג') :

ולא צמאו . לא יצמאו בדרך עם כי יוליך אותם במקומות חרבות ושוממות כי יטיף להם מים מן הצור וימצאו לרוות צמאונם : ויבקע צור . כפל הדבר במ''ש :

בחרבות . מלשון חורבה ושממון : הזיל . מל' הזלה ונטיפה : ויזובו . מלשון זובה ונטיפה כמו זב עמקך ( ירמיה מ''ט ) :

ולא צמאו למים, הגם כי בחרבות הוליכם במקום חרב ויבש כי מים מצור הזיל למו עד שהיה להם מים, ויבקע צור ויזבו מים המליץ ישוטט עתה ברוחו, בקיעת מי הים והירדן לפני בני ישראל, ששם נצבו כמו נד נוזלים, אומר את הים בקע ויעמדו מים, אבל ויבקע צור, ויזבו מים :

לרשעים . לנבוכדנצר וזרעו :

אין שלום וכו' . זאת הטובה תהיה לישראל אבל להבבליים הרשעים אין שלום אמר ה' עליהם וכאומר ולזה ישלח כורש את ישראל מהגולה וישמיד את הבבליים כי כן גזירת המקום :

אין שלום, ר''ל ואל תיראו עוד מפני הכשדים כי לרשעים האלה, אמר ה' אין שלום, שלל השלום מגבולם לנצח :