אין כסא . אין מלכות : כי לא תוסיפי . שיקראו לך עוד רכה וענוגה :

רדי . אבל אתה בבל רדי מן הכסא ושבי על העפר : בתולת בת בבל . קראה בתולה לפי שלא נכבשה עדיין משום אומה לבוא לרשות אחר כמו הבתולה שלא נבעלה ולא באה לרשות הבעל וכן בתולת בת צידון ( לעיל כג ) : אין כסא . לא יהיה עוד לך כסא מלוכה : יקראו לך . שיקראו לך רכה וענוגה ר''ל לא תהיה בעלת התענוגים כמאז :

בת בבל . עדת בבל : רכה וענוגה . ר''ל בעלת תענוג וכן הרכה בך והענוגה ( דברים כ''ח ) :

רדי, ישראל יושעו בציון ויתנערו מעפר, אבל את בבל רדי ושבי על עפר. מדמה את בבל במליצתו כבת מלך שנהרגו אבותיה, והיא יורדת מן הכסא ויושבת על עפר לקונן ולהתאבל עליהם, ואחר עבור ימי האבל מבקשת לשבת על כסא אבותיה ולירש עצר, אבל בתוך כך שללו האויבים כל מדינתה ואת העם הוליכו שבי, ואז אומרים לה שבי לארץ אל תעמודי מן הארץ רק שבי כבתחלה כי אין כסא לא נמצא כסא מלכות כלל כי המדינה חרבה ולא לבד שלא תשבי על כסא מלכות גם לא תוסיפי שיקראו לך עוד רכה וענוגה, כי תהיה מוכרחת מעתה לעבוד עבודות קשות למצוא חיית ידך. (והציור הזה מצייר היטב את המקרה שקרה לבבל ששרי בלשאצר המיתו את מלכם ונכבשה מדינת בבל, ובת כשדים ישבה לארץ להתאונן על מות אדניהם, אבל גם אחר עבור האבל שחשבו להקים מלך אחר, בתוך כך החריב המדינה לגמרי וכורש שם אותה שממה, והעם שהיא בת כשדים תחת שהיו רכים וענוגים התחילו לעבוד עבודת פרך) :

עפר, לארץ, העפר מציין עפר הארץ, והוא מציין האבל ועללתי בעפר קרני, וארץ מציין הארץ הפך הכסא כנזכר לעיל (כו ה') : רכה, וענגה, הרך בטבע, והענוג ע''י הרגל, וכן האיש הרך בך והענוג מאד : בת בבל, בת כשדים, בת בבל מציין עיר המלוכה ולכן קראה בתולה שלא נכבשה מיום הוסדה, והיא המתאבלת. ובת כשדים מציין כל הממלכה והיא אין לה כסא מלכות :

קחי רחיים . היא עבודה קשה כלומר השתעבדי מעתה למלכי מדי ופרס , ד''א וטחני קמח לצדה לדרך גלותך : גלי צמתך . זרועיך ושוקיך דברים המצומת וקשור ומכוסה : חשפי שובל . גלי השבילים מן המים שעליהם כי דרך שם תצאי בגולה או גלי שוקך ועברי נהרות :

קחי רחים . כדרך השבוים שעושים מלאכה כבדה : וטחני קמח . אמר קמח ע''ש סופו וכן אפיתי על גחליו לחם ( לעיל מד ) : גלי צמתך . דרך הנשים המכובדות לכסות פניהם במסוה והוא מכסה דק ולזה אמר כשתלכי גולה תגלי המכסה ההוא מעל פניך כדרך השפחות הבזויות : חשפי שובל . גלי הרגל בלכתך בדרך כי דרך האשה לכסות הרגל ולא כן כשתלך בדרך : גלי שוק . כאשר תעבור הנהרות תגלי גם השוק ולפי שהזכיר את בבל בל' נקבה אמר ענין בזיון הנקבות :

צמתך . הוא המסוה המכסה את הפנים כמו מבעד לצמתך ( ש''ה ד ) . חשפי . ענין גלוי כמו וחשופי שת ( לעיל כ ) : שובל . מל' שביל ויאמר על הרגל ההולך בשביל וכמו שמלת פעם יאמר על הפסיעות כמ''ש פעמי מרכבותיו ( שופטים ה ) וכן יאמר על הרגלים כמ''ש פעמי דלים ( לעיל כ''ו ) : שוק . כן יקרא גובה הרגל ממעל :

קחי, מוסיף במשל הזה כי בת מלך הרכה והענוגה הזאת אחר שאין לה מה לאכול צריכה ליקח רחים לטחון קמח לפרנס א''ע ומוסיף לאמר לה גלי צמתך מה שבגדיך קשורים בקשורים הרבה התירי נא אותם כי לא יעשה מלאכה בבגדים מקושרים כאלה, מוסיף לאמר גם חשפי שובל של הרגלים ללכת יחף בעת הצורך ויותר מזה כי גם תגלי שוק בעת הצורך לעבור נהרות, ויותר מזה כי אחר כך גם.

טחני קמח, כמו ואפה לחם, וצמתך שרשו צמה והם הקשורים, מבעד לצמתך, ושבל סוף הרגל, ומזה שביל על מקום מדרך רגל יחיד :

ולא אפגע אדם . לא אבקש פני אדם לקחת נקמתי :

גם תראה . כולם יסתכלו בגלוי ערותך : חרפתך . ר''ל ערותך כי גלוי הערוה לחרפה תחשב : נקם אקח . לנקום נקמת ישראל : ולא אפגע אדם . לא אקבל פגיעת אדם לבל עשות בהם נקם :

תגל . תגלה : ערותך . כן יקרא דבר הראוי להתכסות : אפגע . ענין בקשה ושאלה כמו ואל תפגע בי ( ירמיה ז ) :

תגל ערותך, לגמרי אף שלא בעת שתעבור בנהר, כי יקרעו בגדיה וגם תראה חרפתך לכל. החוזה התרגש עת צפה מפלת בבל המרשעת, אומר, עתה נקם אקח ממך על כל הרעות שעשית עמדי, ולא אפגע אדם ר''ל לא אצטרך לבקש מן אדם שיעשה הנקמה, כי.

ולא אפגע, בקשה. ופגעו לי בעפרון בן צוחר :

גואלנו ה' צבאות שמו . הנביא אומר כל זה הקב''ה עושה לגאלנו משם :

גואלנו . מוסב על המקראות שלפניו לומר כל אלה יעשה גואלנו אשר שמו ה' צבאות וכו' :

גאלנו שמו הוא ה' צבאות. השליט על כל הצבאות והוא קדוש ישראל, והוא יריב ריב עמו ולא אדם :

שבי דומם . שבי מושתק כאבל ובואי בחושך להטמן : יקראו לך . שיקראו לך מושלת על הממלכות :

דומם . ענין שתיקה כמו וידום אה ; רן ( ויקרא י' ) : גברת . ענין שררה ושלטנות :

שבי דומם, אחר שצייר ירידת בת בבל מן העושר אל העוני, מצייר ירידתם ממלוכה, ומדמיה לממלכה שלטנת אשר תמיד לא ישכנו רגליה, ועתה אל תצפי כי עוד תשיג את גדולתך בעת מן העתים, רק שבי דומם וגם באי בחשך בל יראוך עוד איש בחוצות כי אין לך תקוה עוד, כי לא תוסיפי שיקראו לך עוד גברת ממלכות בשום זמן :

על זקן הכבדת עולך . על הזקנים שלא היו יכולים לסבול טורח הכבדת עולך :

קצפתי . כאשר קצפתי על עמי ומסרתים בידך לא רחמת עליהם ואף על זקן מאד הכבדת העול :

חללתי . מל' חולין וגנאי :

קצפתי, מדמה ענין ישראל ביד בבל, כבן חורים שמרד באביו, ויתנהו אביו תחת יד איש בליעל להענישו, ויתן עוז ומשרה ביד הבליעל הלז למען יכבוש את בנו וירדה בו. הנה הבליעל הלז היה לו לשום על לבו שני דברים. {{{א}}} שראוי לרחם עליו כי בן גדולים הוא ודי לו עונש מה שהוא תחת ידו. {{{ב}}} שהמשרה אשר בידו לא יארך רק כל עוד שיקצוף האב על בנו, אבל עת יכבד עולו על הבן עד שאביו יראה בעניו וירחם עליו הלא אז יקח את המשרה מידו. על הענין (הא') אומר הנה אנכי קצפתי על עמי, ועי''כ חללתי נחלתי הוצאתי את נחלתי מקדושתה ותפארתה לחול במה שנתתים בידך, והיה לך לזכור שהם עמי ונחלתי, היה לך לזכור כי די להם עונש במה שחללתים ואתנם בידך ביד שפל כזה, ואתה לא די שלא שמת להם רחמים ר''ל שלא שמת להם הרחמים המיוחדים והראוי אליהם ביחוד מצד שהם עמי ונחלתי, כי גם הרחמים הכוללים לא רחמת עליהם כי גם על זקן הכבדת עלך מאד נגד הטבע שמרחמים על הזקן להקל עולו :

עמי, נחלתי, עיין למעלה (יט כח) :

ותאמרי . בלבבך לעולם אהיה גברת ואין פורענות בא עלי והדבר הזה השיאך עד לא שמת אלה המכות שיבואו עליך אל לבך ולא זכרת אחריתה של רעתך שעשית :

ותאמרי . חשבת לומר עד עולם אהיה מושלת על כולם : עד לא שמת וכו' . עד שבעבור המחשבה ההיא לא שמת אלה הדברים על לבך לחשוב שגם לך יקרה כמקרם : לא זכרת אחריתה . אחרית וסוף מעשה הרשע ותשלום גמולה :

ותאמרי, עתה מדבר נגד (ענין הב') שהיה ראוי לה לשים על לבה שהמשרה אשר בידה לא ימשוך רק כל עוד יקצוף האב במרום על בנו, ועת ירחם עליו כי יראה בעניו, תכרת ממשלתך, כי לעומת זה את אמרת לעולם אהיה גברת מצד כחך, עד כי לא שמת אלה על לבך לחשוב שממשלתך היא רק בחטא עם ה', ולא זכרת אחריתה של דבר כי לבסוף ידרוש ה' דמם מידך :

עדינה . ת''י פנקתא : ואפסי עוד . ואפס מאותי כמו אין זולתי :

שמעי זאת . הדבר אשר דברתי : עדינה . את בבל המפונקת : אני ואפסי עוד . ר''ל אני הגברת ואין עוד זולתי : לא אשב אלמנה . ר''ל לא יהרג המלך ולא יגלה העם כי במות המלך תחשב המדינה לאלמנה ובהגלות עמה תחשב שכולה מבנים :

עדינה . ענין עונג ותפנוק וכן מלא כרשו מעדני ( ירמיה נ''א ) : ואפסי . כמו ואין : שכול . מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כדוב שכול ( הושע י''ג ) :

ועתה לכן שמעי נא זאת, אחר שעתה הגיע הזמן יפקוד ה' את עמו. עדינה וכו'. השבתת הממלכה תצוייר שיסובב משני פנים, או ע''י מרד שיתהוה במדינה נגד המושל שלהם, וזה קורא אלמנה כי אז תשאר המדינה אלמנה מן מושלם, וזה יהיה ע''י שבני המדינה הם אנשי דמים וחמה, אנשי רוגז ובליעל, כי אז יפרקו עול. או יתהוה ע''י אויב חיצוני שיהרוג אנשיהם ותושבת הממלכה וזה קורא שכול, אמר הנה אתה חשבת כי את בטוחה משני אלה, לא יראת מאלמון שיהרג המושל, כי את עדינה היושבת לבטח ואין פרץ בתוך המדינה, ולא יראת מן שכול מבחוץ כי את היא האמרת בלבבה אני ואפסי עוד לא עלה על לבך שנמצא עוד ממלכה זולתך אשר תלחם אתך, ועי''כ אמרת לא אשב אלמנה אחר שאת יושבת לבטח, ולא אדע שכול אחר שאמרת בלבך אני ואפסי. (המאמרים מגבילים) :

שתי אלה . שאמרת שלא תשבי אלמנה ולא תדעי שכול תבאנה לך פתאום : שכול . מיושביך : ואלמון . ממלכך כל קבורת בנים וגלות בני הארץ קרוי שכול : כתומם . כולם שלמי' בגזרת' השכול והאלמנו' : חבריך . לשון כשפים כמו וחובר חבר ( דברים יח ) :

שתי אלה . האלמנות והשכול תבאנה ברגע אחת כי מיד כשנהרג בלשאצר נלכדה העיר וגלו אנשיה : ביום אחד וכו' . יפרש בזה מה הם השתים : כתומם . כדרך השלמתם באו עליך מבלי מחסור : ברוב . עם רוב כשפיך ר''ל אף שאת מרובה בכשופים לא נצלת מידם . בעצמות . עם חזקת חבריך אשר חזקו מאד וכפל הדבר במ''ש :

כתומם . מל' תם והשלמה : בעצמת . ענין חוזק כמו ועצם כחו ( דניאל ח' ) . חבריך . הוא ממין הכשוף כמו וחבר חבר ( דברים י''ח ) :

ותבאנה, אולם עתה יבואו לך שכול ואלמן ביחד, כי בחורבן בבל נקבצו שני אלה בפעם אחד, שתחלה מרדו שרי בלשאצר והרגו את בלשאצר, ועי''כ נעשית מדינת בבל אלמנה מבעלה, ובאותה הלילה באו עליה חיל פרס ומדי והרגו את אנשי המדינה והיה בם שכול ואבדון, ובזה אמר כי שתי אלה שכול ואלמון באו עליך רגע היינו שלא היה בהדרגה אחת אחת רק בפעם אחת והיו שניהם ביום אחד. כתמם באו עליך, ר''ל כי לפעמים יהיו שני אלה שכול ואלמון מכה מהלכת בכל העולם, כמו שהיה בימי נבוכדנצר שכבש ממלכות רבות והחריב מדינות, ואז לא היה חידוש אם באו שכול ואלמון על איזה מדינה, אבל עתה לא יהיה כן רק כתמם ר''ל בעת תמו השכול ואלמון מכל העולם וכל העולם ישבו בהשקט אז באו עליך, על שלא היה זה בסבת מכה מהלכת בעולם, וגם לא היה זה מפני שאתה נפלת ממדרגתך ואבדת חכמת חכמיך, כי זה היה ברב כשפיך בעת שכשפיך התרבו מאד וחבריך עצמו בחכמת הטבע והאצטגנינות, ובכל זאת.

כתמם, מענין השלמה, תם עונך בת ציון והכ''ף לזמן, כשבת המלך אחורוש, ברב, בכמות, בעצמת, באיכות, כי המכשפים היו רבים והחברים רק החכמים. והב' ברוב, בעת רוב :

חכמתך ודעתך . חכמתך ורוע לבבך היא שובבתך הפכו לבך להיות שובבה אינווייז''א בלע''ז שבבך מדרך שאר הבריות :

ותבטחי ברעתך . כל בטחוניך היה בכשפים שהוא רע בעיני ה' : אין רואני . כי מעשה הכשפים נעשה בלט וסתר וכאומר וכי אין נראה גם לפני : חכמתך ודעתך . מה שהיית חכם ובעל דעה זהו עשה אותך שובב ומורד : אני ואפסי עוד . אני מצאתי חכמה ואין עוד זולתי :

שובבתך . ענין מרד והליכה בדרכי הלב מבלי הבחנה וכן משובת פתים ( משלי א ) :

ותבטחי ברעתך, שבכל החוזים שהיו לך לא היה מי שיתבונן על העתיד לבא עליך. והנה עושי רע יצוייר שיעזבו רעתם משני פנים. {{{א}}} שייראו מפני אחרים הרואים מעשיהם, ועז''א ותבטחי ברעתך אמרת אין ראני. {{{ב}}} שיתירא מפני עצמו עת יפקח עיני שכלו ויראה כי מעשיו לא טובים המה. כמו שיהיה באנשים החוטאים מפני תאותם שבעת ישימו לב על דרכיהם ישובו ויעזבו מעשיהם הרעים, אבל אתה היית בהפך כי לא חטאת מפני הסכלות רק בעצת החכמה והדעת ועז''א חכמתך ודעתך היא שובבתך כי חטאתך היה בסבת המינות והכפירה, וגם חוץ מזה אמרת בלבך אני ואפסי עוד ולכך לא יראת משום בריה כלל, אבל עתה.

לא תדעי שחרה . לא תדעין למבעי עלה את פני מי תשחרי למלטך ממנה : כפרה . לקנחה ולהעבירה וזהו כל ל' כפרה הוא ל' קינוח וסילוק :

ובא עליך . לכן תבא עליך רעה לא תדעי אל מי לדרוש עליה להעבירה ממך ותפול עליך שבר אשר לא תוכלי לקנחה ולהעבירה ממך : לא תדעי . טרם בואה להיות נשמר ממנה :

שחרה . ענין דרישה כמו שוחר טוב ( משלי י''א ) : הוה . ענין שבר ומאורע קשה כמו הוה על הוה ( יחזקאל ז' ) : כפרה . ענין קנוח והעברה וכן וכפר בריתכם ( לעיל כ''ח ) : שואה . ענין שממון כמו תשאה שממה ( לעיל ו' ) :

ובא, כי ידוע שבעת מפלת בבל ראה תחלה בלשאצר המחזה הנבהל מפס יד המלאך שכתבה על הכותל מנא מנא תקל ופרסין אשר לא הבינו פי' המראה ובאורה, ועל זה אמר ובא עליך רעה לא תדעי שחרה ר''ל שלא תדעי להאיר הרעה הזאת ולראות באורה, אח''כ הרגו עבדי בלשאצר את אדניהם, ועז''א ותפל עליך הוה ושבר אשר לא תוכלי כפרה, שהיא המרד של שרי בלשאצר, ואח''כ באו השואה והחושך של מחנה מדי ופרס אשר נפלו על העיר, ועז''א ותבא עליך פתאם שאה (אשר) לא תדעי, כי דבר זה נעשה בפתאום ולא הרגישו בו, כמו שצייר זה למעלה (כ''א) :

שחרה, מענין אורה. כפרה, מענין כיסוי כמו כפורת, ר''ל כי מכתב המלאך רצו לידע סודו ולהאיר חשכו בשחר הפתרון ולא ידעו. והוה של השרים שהרגו את בלשאצר רצו לכסות בל יודע לאיש ולא יכלו :

עמדי נא . התחזקי נא : אולי תערוצי . מאים תכלין למיתקף :

עמדי נא . עתה התחזק בחבריך וכו' : באשר יגעת . רוצה לומר הואיל ויגעת באלה מעת נעוריך התחזק עתה בהם : אולי תוכלי הועיל . להנצל בהם מכף אויביך אולי תוכלי להתחזק בהם ואמר בדרך לעג והיתול :

נא . עתה : בחבריך . מין כשוף : הועיל . מלשון תועלת : תערוצי . ענין חוזק כמו כגבור עריץ ( ירמיה נ' ) :

עמדי נא, ועתה עמדי נא בחבריך וכשפיך שהם חכמי התולדות והגורלות, וכן בכל אשר יגעת מנעוריך שהם יתר חכמת הכלדיים אשר יגעו בהם מאד בידיעתם אולי תוכלי הועיל ר''ל אולי ע''י החכמות האלה תוכלי להועיל לבל יבא האויב בשעריך, ואם לא תוכלי להועיל ע''ז. עכ''פ אולי תערוצי אולי תמצא עצה ע''י החכמות האלה להתגבר על האויב במלחמה, אולם.

הוברי שמים . י''ת כמו צופי שמים דמסכן למזלת שמיא דימהו לברה כחמה ( שיר ו ) ולברור מללו ( איוב לג ) וכן חברו מנחם עמהם מבררי הליכת המזלות וכה פתרונו יען אשר לא יוכלון הקוסמים לעמוד על דעת רגעי היום ולילה עד ברור להם השמים לטוהר וגם מיכה אמר בנבואה ( מיכה ג ) חשכם להם מקסום לימד כי ביום מחשך יחתמו הכוכבים ולא יוכלו לקסום : מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך . כי בהתחדש הלבנה רואים בשעת מולדתה מקצת ממה שעתיד לבא ואין יודעין כל הבירור לכך נאמר מאשר וכן הוא אומר במקום אחר ( לעיל ח ) המצפצפים והמהגים כעופות הללו שמצפצפין ומהגי' ואין יודעים על מה :

נלאית ברוב עצתיך . מאד נתייגעת בהרבות בעלי עצות וכאומר הנה כל הטורח היה בחנם : יעמדו נא . עתה יעמדו ויושיעך הצופים אל השמים הרואים בכוכבים המודיעים לעת חידוש הלבנה בתולדתה מה מהדברים אשר יבואו עליך כי כן דרך חוזי כוכבים יודעים מה מהעתידות בעת חידוש הלבנה :

נלאית . ענין יגיעה כמו ומה הלאתיך ( מיכה ז' ) : הוברי שמים . הצופים על השמים לדעת רגעי היום והלילה ועל כי לא יכלו לעמוד על דעת הרגעים עד ברור להם השמים לטוהר לכן קרויים הוברי שמים מלשון ברור ומטוהר : החוזים . הרואים וכן ותחז בציון עינינו ( שם ד' ) :

נלאית ברב עצתיך, כי על ההוה אין שום עצה ותחבולה להנצל, יעמדו נא שיעור הכתוב יעמדו נא הברי שמים ויושיעוך מאשר יבאו עליך. לכל הפחות יושיעו נא אותך הוברי שמים אלה, מן הרעות אשר מוכנים לבא עליך בעתיד, אחר שהם הוברי שמים חוזים בכוכבים ומודיעים על ידי חזיונותם לחדשים, רצה לומר כל התחדשות הימים, והלא עוד רעות רבות מוכנים עליך, מדוע לא יושיעוך עכ''פ מן העתיד, אבל.

הברי, י''ל מענין מבררי, או מענין הברו החצים, הנושאים אבר לעוף לשמים לחזות בכוכבים ולהודיע החדשות : ומאשר, מוסב על יושיעוך :

הנה היו . חוזיך כקש : אין גחלת לחמם . אין שארית להם כקש הזו שאין בדליקתו גחלים להתחמם לאורם :

הנה היו כקש . כל החוזים היו כקש והאש שרף אותם ולא יוכלו להציל את עצמם מיד הלהב רוצה לומר החוזים לא יכלו להציל אף את עצמם מיד האויב : אין גחלת לחמם . רוצה לומר אין שארית להם כקש הזה שאחר הדליקה לא נשאר מהם גחלת להתחמם בה : אור . מלת אין משמשת בשתים לומר אין אור וכו' ר''ל לא נשאר להב לשבת נגדו להנות מאורו :

כקש . תבן דק : נפשם . ר''ל גופם וכן ורקה נפשו ( לעיל כ''ט ) . לחמם . מלשון חמימות : אור . שלהבת כמו אשר אור לו בציון ( לעיל ל''א ) . לשבת . מלשון ישיבה :

הנה היו כקש, רצה לומר הקש הנשרף יש לו שני חסרונות נגד העץ הנשרף. {{{א}}} כי העץ לא ישרף רק מן האש הבוערת קרוב לו, לא מן הלהבה המלהטת מרחוק, אבל הקש נשרף גם מן הלהבה מרחוק, ועז''א הנה היו דומים כקש אשר אש שרפתם לא אשר יצילו את נפשם גם מיד להבה. {{{ב}}} שהעץ הנשרף ישיגו ממנו אחר כך עכ''פ תועלת שיתחממו מן הגחלים וישבו נגד אורם, אבל הקש הנשרף לא ישאר ממנו לא גחלת ולא אור, ועז''א אין גחלת לחמם, ולא אור לשבת נגדו. ועתה מבאר הנמשל, נגד מ''ש שנשרפו בקל בהריחם להבה מרחוק, אומר.

אש, ולהבה, הבדלם ידוע :

איש לעברו תעו . איש לדרכו אל עבר פניו :

כן היו לך . ר''ל כקש הזה כן היו לך החכמים אשר יגעת לאספם אליך וללמדם . סוחריך מנעוריך . החכמים האלה אשר מעת נעוריך היו סוחריך כי נתת להם כסף במחיר חכמתם הנה עתה בבוא הצרה כולם תעו בשכלם כ''א מהם לעבר אחר ואין מי מהם מושיעך כי נסרחה חכמתם ולא מצאו הצלה ועזר :

לעברו . מל' עבר וצד : תעו . מי שאין יודע מה לעשות קרוי תועה והושאל ממי שאינו יודע באיזה דרך ילך הקרוי תועה כמ''ש והנה תועה בשדה ( בראשית ל''ז ) :

כן היו לך אשר יגעת, שכל יגיעך היה כקש שנשרף תיכף וכלה מהר תיכף בהחל המלחמה, ונגד מ''ש כי לא נשארו גחלת ואור ליהנות ממנו אחר כך, אמר הנמשל כי לפעמים עיר ממלכה הנופלת מגדולתה מכל מקום תשאר עיר מרכולת והסוחרים שהיו רגילים לסחור בה יסחרו אותה גם עתה, ובזה יהיה בנמשל שנשארה מגדולתה עוד גחלת לחמם נגדה, אבל אתה כן היו לך כמו במשל הקש שלא נשאר ממנו גחלת, כי סחריך מנעוריך עתה איש לעברו תעו וכ''א בקש מסחרו במקום אחר עד כי אין מושיעך :