כרע בל קורס נבו . אלהותיהם של בבל כרעו קרסו ל' שחוק של עכו''ם הוא כמי שיש לו חולי מעים ואינו מספיק לישב על מושב בה''כ עד שהוא נתרז : כרע בל קורס נבו אישקרופי''ר בל . קונקיא''ה נבו . כך שמעתי משמו של רבינו גרשום מאור הגולה : היו עצביהם . צלמי צורתם של בל ונבו היו לחיה ולבהמה נדמו להיות כחיה וכבהמה שמזהימין ומלכלכין עצמן ברעי שלהם : נשואותיכם עמוסות משא . רעי שבמעיהם כבדות הם לעמוס כמשא לאדם עיף לפיכך קרסו כרעו יחדיו הקריסה עם הכריעה :

כרע בל . עתה שב לצחוק על הפסילים ואמר כשנלכדה בבל כרע בל על ברכיו ונפל לארץ ולא הציל את עצמו : קורס נבו . כפף קומתו להיות מוטה לארץ : היו עצביהם . הטעינו את העצבים על החיות ועל הבהמות להוליכם בגולה : נשואותיכם עמוסות . הבהמות הנושאות אתכם המה עמוסות יותר מדי והנכם משא כבד על הבהמה העייפה :

בל . נבו . שמות גלולים של בבל : קורס . ענין כפיפה והוא מל' קרסי זהב ( שמות כ''ז ) שהיו כפופים בראשיהם לתחבם בלולאות : עצביהם . כן יקראו הגלולים ע''ש שמעציבים לב עובדיהם צועקים אליהם ואינם נענים : עמוסות . ענין הטענת משא כבד וכן אבי העמיס עליכם ( מ''א י''ב ) : לעיפה . מלשון עייפות ויגיעה :

כרע בל, אומר האיש הכורע לאליל בל, והקורס וכופף עצמו לפני אליל נבו, הלא האנשים האלה, עצביהם היו לחיה ולבהמה, הלא נשתנה דמות פני האנשים האלה ונעשה חיה ובהמה, שאחר שמשתחוים לאלילים נבזים כאלה אין להם דמות ועצב אדם כלל, וכבהמה יחשבו, נשאתיכם, אומר אליהם, הלא האלילים שאתם נושאים על שכמכם, הלא הם עמוסות עוד במשא כבד אשר היא משא להע''א העיפה, ואתם נושאים האליל עם המשא העמוס עליו, מן תכשיטיו וכליו שנתנו עליו :

קרס. כופף ראשו כקרסים, עצביהם יבוא גם על תואר האדם ודמותו העצב נבזה נפוץ (ירמי' כב) ידיך עצבוני (איוב יו''ד ח' לפי פרושי). היו לחיה, פעל היה הנקשר עם למ''ד, יורה לרוב על התהפכות דבר אל דבר. והיו לדם ביבשת : נשאתיכם, עמוסות, יש הבדל בין משא ובין עמס, שפעל עמס מורה תמיד על משא שאחר מניח עליו בע''כ, ובא בעצם על הנחת משא על הבהמה. ויעמוס איש על חמורו. וממנו על האדם כשאחר עומסו עליו, אביך העמיס עלינו עול כבד, לכן על נשיאת האדם את הפסל אמר נשואותיכם, ועל המשא שעל הפסל שאינו נושא רק עמוס, אמר עמוסות :

לא יכלו מלט משא . להפליט הצואה שבמעיהם כשאר המוציאין כהוגן : מלט . ל' הוצאה ממקום בלוע וכן ( לעיל לד ) שמה קננה קפוז ותמלט , הוציאה ביצתה וכן ( לקמן סו ) והמליטה זכר ויונתן לא תירגם כן המקראות הללו :

קרסו כרעו יחדיו . כל העצבים יחד כפפו קומתם וכרעו על ברכיהם ולא יכלו למלט את עצמם מן המשא לבל לשאתם בגולה : ונפשם . הם עצמם הלכו בשבי וכאומר ואיך אם כן יוכלו להציל את העובדים להם :

מלט . ענין הצלה : ונפשם . כמו וגופם וכן ורקה נפשו ( לעיל כ''ט ) :

כרעו, הנה עתה שהלכו עובדי האלילים האלה בל ונבו לגולה עם אליליהם, ונשאו את אליליהם על שכמם, הנה הגם שכרעו קרסו יחדו והשתחוו אל האלילים שיושיעו אותם, בכל זאת לא יוכלו מלט משא לא יכלו להושיע למו לכל הפחות שימלטו אותם מלשאת המשא הכבד הזאת שהוא האליל עם המשא העמוס עליו, כי לא לבד שלא הושיעו למו מאויביהם היו מוכרחים לשאת את עצביהם עמהם, ונפשם של האלילים בשבי הלכה עם עובדיהם ולא יכלו להציל א''ע עכ''פ משבי :

העמוסים מני בטן . מאז נולדתם בבית לבן הארמי עמסתי אתכם על זרועותי כי מאז עמדו עליכם עכו''ם בכל דור ודור ולא כעכו''ם שהיו עומסים ונושאים את אלהיהם כמו שאמור למעלה אבל אתם עמוסים ונשואים בזרועותי :

שארית בית ישראל . כי עשרת השבטים כבר גלו והיו רובם : העמוסים . הטעונים עלי מאת צאתם מבטן ולפי שאמר למעלה שהעצבים יהיו עמוסים על הבהמות לזה אחז במשל מהאומן הנושא את היונק שהוא נושאו ואינו נושא ור''ל שהוא מעולם בעזרתם . הנשואים וכו' . כפל הדבר במ''ש :

שארית . שיור : מני . מן והיו''ד נוספת : הנשואים . מל' משא : רחם . רחם האשה :

שמעו, אבל לעומת זה שמעו נא אתם בית יעקב שהוא ההמון מן עשרת השבטים, וכל שארית בית ישראל, שהוא הפליטה הנשארת משבט יהודה ובנימין, אתם הם העמסים מני בטן, אתם אינכם נושאים רק נשואים מן אלהיכם. ומדמה נשיאת ה' אותם כאשה הנושאת את פרי בטנה שתחלה נושאת אותו בבטן בתשעה ירחי העיבור, ואח''כ בצאתו מרחם אחרי שנולד, נושאת אותו על ידיה, ועז''א הנשואים מני רחם וכו' :

העמסים מני בטן הנשאים מני רחם. הבטן מציין היות הולד בתוך הבטן בירחי לידה, והרחם מציין פטר רחם עת יציאתו, וכן אמר עליך השלכתי מרחם, (היינו מעת הלידה, ומוסיף) מבטן אמי אלי אתה (מעת העבור) (תהלות כב יא) זורו רשעים מרחם (ומוסיף לאמר כי עוד) מבטן תעו דוברי כזב (שם נח ד'), וכבר כתבתי כי פעל מעמס בא רק על משא שהונחה ע''י אחרים בבלי דעת, וע''ז על מני בטן אמר העמוסים, כי הטפה הונחה שם שלא מדעת האם, ועל מני רחם אמר נשואים, כי תשא האם את היונק מדעתה ומעצמה :

ועד זקנה . אשר זקנתם וכלה כחכם שאין לכם זכות אני הוא ברחמי ובמדת טובי להושיעכם ולעמוס ולשאת למלט לפי שאמר על יראתם שהיא נסבלת וגם משאה אינה יכולה למלט אמר אני הסובל אחרים ואת משאם אמלט :

ועד זקנה . כמו שנשאתי אותם מעת צאתם מבטן כן אשא אותם עד הזקנה ועד ימי השיבה אסבול אותם על שכמי ר''ל כמו שהייתי בעזרתם מאז כן אהיה עד עולם : אני עשיתי וכו' . לא כהפסילים אשר האומנים עשאום ואף המה נושאים אותם וסובלים משאם ובבוא האויב לא יכלו למלט את עצמם כי אני עשיתי את ישראל ואני אשא אותם ואסבול משאם ר''ל אהיה בעזרתם ואמלטם מן האויב בבואו :

שיבה . הוא יותר מהזקנה : אסבול . ענין טעינת משא וכן יסור סובלו ( לעיל י ) :

ועד זקנה, יאמר אבל נשיאת ה' את בניו לה יתר שאת מנשיאת ההורים את ילדיהם, כי הם לא ישאו את בניהם רק עד אשר יגדלו אבל אח''כ ישוב הדבר בהפך, כי אחר שיגדלו הבנים ויזקנו ההורים, אז ישאו הבנים את אבותיהם להספיק להם כל צרכם, אבל אני עד זקנה אני הוא הנושא לא אתם, וגם עד שיבה שהוא יותר מזקנה אני אסבל אתכם ואתם לא תסבלו אותי, אני עשיתי אומר במליצתו הנה האלילים ינשאו מן עובדיהם יען שעובדיהם עשו אותם ולכן הם צריכים לישא אותם כי הם מעשה ידיהם, אבל אנכי הלא אני עשיתי אתכם לכן אני אשא מעשה ידי ואני אסבול כל צרכיהם ואמלט אותם מכל פגע, וא''כ :

זקנה, שיבה. שיבה אחר הזקנה, ואני זקנתי ושבתי :

ותמשילוני . כמו ( איוב ל ) ואתמשל כעפר ואפר ל' דמיון : ונדמה . ונהיה אני והוא דומין זה לזה :

למי תדמיוני . אל מי תדמו אותי ותאמרו שאני שוה לו : ותמשלוני ונדמה . אל מי תמשילו אותי ונהיה דומים אני והוא :

תדמיוני . מל' דמיון : ותשוו . מל' השואה : ותמשלוני . ענין דמיון :

למי תדמיוני ותשוו, הדמיון הוא רק במקצת הדבר אבל ההשואה הוא בכל עניניו, והמשל הוא עוד פחות מן הדמיון, כי ימשילו דבר לדבר הגם שלא ידמו זה לזה בשום תואר, רק שיהיה ייחוס חיצוני ביניהם, אומר למי תדמיוני ותשוו, אם תדמיוני למצוא איכות מה מצורף ביני ובין האליל הכי תשוו הכי ישוה האיכות הזאת באמת בכל פרטיו, ומוסיף לאמר גם אם רק תמשלוני לתפוס משל חיצוני מן האליל על אודותי, הכי ידמה המשל הזה? ואיך אפשר שידמה, הלא הם.

תדמיוני, ותשוו תמשלוני, ונדמה. הדמיון הוא יותר מן המשל, שמדמה מקרי הדבר עצמו באיכות או בכמות שהם מקרים מתדבקים, והמשל יחבר שני דברים ע''י מקרי המקרה, שני דברים שקרה להם שינוי אחת במקריהם, והציגני למשול עמים (איוב יז). תשימני משל בגוים (תהלות מד) יהיה שינוי המקרה שקרה לאיוב וישראל, שהוא שינוי הגדולה והצלחה מטוב לרע, משל אל כל שינוי מצב ומדרגה מטוב לרע. אבל הדימוי ידמה שני דברים ע''י המקרים הנמצאים בם. אל מי דמית בגדלך (יחזקאל לא) דמיון הכמות, לא דמה אליו ביפיו (שם) דמיון האיכות. אבל ההשואה צריכה להיות בכל הדבר. ואצל ה' יהיה הדמיון אם רוצים להדמות דבר אליו בעצמו לאחד מתואריו, והמשל הוא אם ידמו פעולות איזה נושא אל פעולותיו. שהם התנועות שהתנענע להוציא מעשהו עם תנועת אחד מנבראיו לפעול ולעשות. עפ''ז אומר לא תוכל לדמות אותי, שהוא המקרים והתוארים שלי כי אין לי תוארים ומקרים, ולא להמשיל מקרי המקרה שהם שנוייהם בזמן ובמקום כי איני משתנה, ואין פה מקומו להאריך יותר :

הזלים זהב מכיס . ל' יזלו מים ( תהלים קמז ) : בקנה ישקולו . הוא קנה המאזני' שקורין פליי''ל בלע''ז :

הזלים . אתם העכו''ם השופכים זהב מן הכיס ושוקלים כסף בקנה המאזנים ושוכרים צורף ועושים אל וישתחוו אליו :

הזלים . מל' הזלה ושפיכה וכן וזלו מים ( תהלים קמ''ז ) : מכיס . ענין אמתחת ושק : בקנה . הוא כעין מטה ובו תולים מאזני המשקל : ישקולו . מל' משקל : ישכרו . מל' שכר : יסגדו . ענין השתחואה אלא שקטנה הימנה וכן יסגד לו ( לעיל מ''ד ) :

הזלים זהב מכיס, והם עושים אליליהם, ואיך ימשלו לבורא כל. והדלתות מגבילים, הזלים זהב מכיס ישכרו צורף, וכסף בקנה ישקלו ויעשהו אל. כי שכירות האומן והפועל ישלמו מכיס בדנרי זהב שהם מטבעות היוצאים בהוצאה ונתונים בכיס. ועשיית הפסל עצמו יעשו מחתיכות כסף, וישקלו החתיכות לדעת משקלם. יסגדו אף ישתחוו הסיגוד אינו לשם אלהות רק לשם סגולה, וההשתחואה הוא לשם אלהות ומוסיף יסגדו במה שחושבים את הפסל כטלמסאות להוריד השפע ע''י פעולת הסגידה שיעשו כנגדו, ויותר מזה כי אף ישתחוו כי יחזיקוהו לאלוה (כנ''ל מ''ה י''ז), והיה להם לדעת שהלא הם שכרו הצורף והם נתנו המתכות למלאכה ואיך יחשבוהו לאלהות :

יסגדו אף ישתחוו. עי' למעל' (מד, טו יט) :

ישאוהו . כל אחד נושא האל וסובל משאו על כתפו : יניחוהו . ואם מניחו במקומו יעמוד שם ולא יסיר ממקומו : אף יצעק . אף אם הוא צועק אליו בקול גדול לא יענה ולא יושיענו מצרתו וכאומר היש סכלות גדול מזה להאמין בדבר שאין בו ממש :

יסבלוהו . מל' סבל ומשא : תחתיו . במקומו וכן וישבו תחתם ( יהושע ה ) : ימיש . ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן ( שמות טו ) : יענה . מל' עניה ותשובה :

ישאהו, וגם יראו כי ינשא עליהם על כתף והם יסבלהו כי משא כבדה ואינו נושא את עצמו. וגם יניחהו תחתיו ויעמד, ואיך יהיה אלוה הלא מגדר האל שלא יתקומם במקום, ויותר מזה כי ממקומו לא ימיש ואין לו שום הרגש ותנועה, וגם לא יוכלו לאמר כי הגם שיש בו חסרונות אלה מ''מ ישיגו ממנו התועלת שימלא בקשתם, כי הלא המה רואים שאם יצעק אל הפסל לא יענהו, וגם לא יוכלו לאמר שמ''מ הגם שאינו עונה בדברים, הוא מושיע בסתר בכחו, כי הלא רואה כי מצרתו לא יושיענו, וא''כ :

זכרו זאת . אשר אני חפץ לומר : והתאוששו . והתחזקו כמו לאשישי קיר חרשת ( לעיל טז ) : השיבו פושעים על לב . ומה אני אומר לכם לזכור ולהשיב על לב :

זכרו זאת . דבר התוהו שיש בפסילים : והתאוששו . התחזקו לקנות לב : השיבו . אתם הפושעים בי תנו לב על הדבר :

והתאוששו . התחזקו כבנין היסוד כמו לאשישי קיר חרשת ( לעיל ט''ו ) :

זכרו זאת, מה שאמרתי בגנאי הפסל, והתאששו היו אישים ואנשים, נגד מ''ש תחלה היו עצביהם לחיה ולבהמה, אומר היו אנשים לא בהמות, אתם הפושעים השיבו על לב אם רק תשיבו על לבכם בקל תראו אולתכם, אבל לעומת זה.

והתאששו, מלשון איש, ונכפלה למ''ד הפעל שזה מצוי לרוב. השיבי על לב, מורה ההתבוננות היותר קטן, ולא ישיב אל לבו (למע' מד) :

זכרו ראשונות מעולם . אשר ראיתם כי אנכי אל ואין עוד , אנכי אלהים ואפס כמוני :

זכרו . תנו לב לזכור הנפלאות הראשונות שעשיתי מימות עולם :

ואפס . ענינו כמו לא :

זכרו ראשונות מעולם, הנסים והגבורות שעשיתי אני מימות עולם שמהם יתברר לכם כי אנכי אל ואין עוד אלהים הפך מן האומרים שיש עלות ועלולים רבים משפיעים ומקבלים, וגם תראו כי אפס כמוני, הפך דעת המשנים. כי אנכי.

מגיד מראשית אחרית . גלות מצרים וגאולתה הודעתי בבין הבתרים לפני היותה :

מגיד . אני מגיד אחרית הדבר מראשיתו : ומקדם . ומלפנים אגיד דברים אשר לא נעשו עדיין אף ראשית הדברים : אומר וכו' . אומר אני עצתי תתקיים כי אין ביד מי לבטלה : וכל חפצי אעשה . כפל הדבר במ''ש :

מגיד מראשית אחרית, ר''ל כי המעשים שיעשה ה' יהיו בשני פנים, {{{א}}} עפ''י חקי הטבע אשר גבל, ועפ''י הסבות הראויות אל המסובבים מהם, ועז''א מגיד מראשית אחרית שהוא המגביל חקי הטבע ותהלוכותיה, ובראשית הדבר שהוא בעת הוחל הסבה יגיד את אחריתו שהוא אשר יסתבב ממנו לפי חקי הטבע אשר חקק. {{{ב}}} מה שיעשה למעלה מן הטבע מעשים הבלתי נתלים בשום סבה מן הסבות, ועז''א ומקדם אשר לא נעשו כי גם יגיד הדבר מקדם, קודם שהוחל סבתו הגם שלא נעשו הסבות כלל, כי יעשה אותות ומופתים הבלתי משתלשלות מן סבותיהם, רק הוא אמר ויהי, ומבאר דבריו במאמרים מגבילים, לעומת מ''ש מגיד מראשית אחרית, אמר עצתי תקום, שאז אני אומר שתקום עצתי, היא העצות שיעצתי בהנהגת העולם עפ''י החקים שקבעתי אומר אני שיתקיימו. ולעומת מ''ש ומקדם אשר לא נעשו כי אז כל חפצי אעשה אעשה כפי שאחפוץ, לא כפי העצה והטבע המוגבלת רק כפי החפץ למעלה מן חקי הטבע :

מראשית, מקדם, פרשתי למע' (מג כח) :

קורא ממזרח עיט . מארץ ארם שהיא במזרח קראתי לי את אברה' להיות נמלך בעצתי : עיט כמו התיב עטה וטעם ( דניאל ב ) אתיעטו כל סרכי מלכותא ( שם ו ) וגם יש לפותרו בל' עוף קראתי למהר אחרי כעוף הפורח ונודד ממקומו : מרחק . קראתי לאיש עצתי ועמו יעצתי בין הבתרים ד' גליות כמו שמפורש בבראשית רבה והנה אימה חשיכה גדולה וגו' : אף דברתי . עמו הגליות וגאולתן אף אביאנה :

קורא . אני הוא קורא את העיט לבא ממזרח ר''ל אעיר לב כורש היושב במזרחה של בבל ומהרה קל יבוא כעוף הפורח : איש עצתי . הוא כורש שיעשה מה שיעצתי על בבל וכפל הדבר במ''ש : אף דברתי . הדבר הזה דברתי טרם בואה : יצרתי . את הפורעניות הזאת על בבל :

עיט . כן יקרא העוף הדורס כמו וירד העיט על הפגרים ( בראשית ט''ז ) :

קרא מבאר כי אני הקורא את העיט שהוא העוף הטורף והדורס ממזרח שהוא כורש שקראתיו מארץ פרס לטרוף את בבל, וגם קראתי מארץ מרחק איש עצתי בצד האחר קראתיו שיהיה איש עצתי, שימלא את עצתי בתשועת ישראל ויתן להם רשות לבנות הבית, (נגד הא' אמר ממזרח של בבל, ונגד הב' אמר מארץ מרחק, כי הוא רחוק מארץ ישראל). אף דברתי ור''ל ובקריאה זו נראו שני מיני המעשים שהוזכרו בכתוב הקודם. {{{א}}} עפ''י חקי הטבע שאז לא יצרתי דבר חדש רק דברתי מה שעתיד לבא אף אביאנה, {{{ב}}} למעלה מן הטבע שבו יצרתי יצירה חדשה אף אעשנה וגמרתי את היצירה הלז שהוא הנס, וא''כ.

יצרתי אף אעשנה, התחלתי וגמרתי כנ''ל (מה ז') :

אבירי לב . אשר אמצתם לבנכם ונדבקתם בי : הרחוקים מצדקה . אשר ארכו לכם הימים ולא הראיתי אתכם צדקתי לגאול :

אבירי לב . הם אנשי בבל שהם אבירי לבב ואכזרים על ישראל ורחוקים המה מעשות להם צדקה וחסד :

שמעו אלי, אתם בני בבל שאתם אבירי לב ואכזרים, ואתם רחוקים מצדקה כי הצדקה אשר היא קרובה כמ''ש קרבתי צדקתי לא אליכם היא קרובה כי אתם רחוקים ממנה, ומה תועיל לכם שהצדקה קרובה אם אתם רחוקים, אך למי יועיל? אומר.

קרבתי צדקתי . מעתה ולא תרחק :

קרבתי . הנה אני קרבתי צדקתי לישראל ולא תרחק מהם : ותשועתי . קרבתי תשועתי ולא תאחר לבוא : לישראל תפארתי . ר''ל התשועה אתן לישראל שהם עם תפארתי כמ''ש ובישראל יתפאר ( לעיל מד ) :

קרבתי צדקתי לא תרחק, הצדקה היא שיכפר ה' עונות ישראל ויחשב להם זכיותיהם היא קרובה, ועי''כ תשועתי לא תאחר כי ע''י הצדקה תבא הישועה, (בשגם שהישועה י''ל זמן לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם ולא תאחר את הזמן הקצוב כי זה גדר פעל אחר) אבל לא לכם תהיה הצדקה רק ונתתי בציון תשועה לישראל שאני מתפאר במעשיהם הטובים :

צדקתי, ישועתי, עי' גדרם לק' (נט י''ו), ופעל אחר נבדל מן מהמה, בושש, כי פעל אחר מורה שמאחר זמן קבוע כמ''ש במק''א, לכן אמר ישועתי המובטחת לא תאחר לכל הפנים את הזמן שהיא עת הגאולה :