למשיחו . כל שם גדולה קרויה משיחה כמו לך נתתיה למשחה ( במדבר יח ) ורבותינו אמרו למלך המשיח אומר הקב''ה קובל אני לך על כורש כדאיתא במסכת מגילה : לרד לפניו גוים . להרקיע ולרדד לפניו גוים , לרד לשטוח : ומתני מלכים אפתח . לשון חלשות הוא זה ושבר כח כי חגורת מתנים הוא זירוז כח כמו אזר נא כגבר חלציך ( איוב מ ) ואתה תאזר מתניך ( ירמיה א ) ומזיח אפיקים ריפה ( איוב יב ) ל' שברון כח . לפתוח לפניו . דלתי שערי בבל , שערים הוא חלל פתח השער , דלתים הם הפותחים ונועלין בהן את השער :

למשיחו לכורש . על משיחו על כורש ר''ל על כורש שהגדיל והמשיל אותו : אשר החזקתי בימינו . הוא ענין מליצה ור''ל נתתי הכח בידו : לרד . לשטוח העכו''ם לפניו להיות לו למדרך הרגל : ומתני מלכים אפתח . ר''ל אתיש כח המלכים הנלחמים עמו ולפי שמי שהוא חגור במתניו הוא מזורז וחזק לכן אמר כאלו אפתח האזור ויותש כחם . דלתים . דלתי שערי בבל : לא יסגרו . יבוא בם כחפצו כאלו אינה סגורים :

למשיחו . הוא ענין גדולה ורוממות וכן נתתיה למשחה ( במדבר י''ח ) : החזקתי . ענין אחיזה : לרד . ענין שטיחה כמו הרודד עמי תחתי ( תהלים קמ''ד ) : אפתח . ענין התרת הקשר וכן יתרי פתח ( איוב ל ) :

כה אמר ה' למשיחו לכורש, אשר משח ומנה אותו למלאות דבריו. אשר החזקתי בימינו להוליכו אל המלחמה והכיבוש והמשרה, למען לרד לפניו גוים שירדה בם בפרך, וגם לא יפחד שמלכיהם ילחמו נגדו, כי מתני מלכים אפתח מן חרבם החגורה על מתניהם, וגם לא יירא מערים הבצורות שיושביהם ימרדו בו, כי אפתח לפניו דלתים ר''ל אף הדלתות הפנימיות שדרכם להיות סגורים אפתח לפניו, וממילא שערים החיצונים לא יסגרו כלל, עד שכל ערים הבצורות יהיו פתוחים לפניו. (עתה מתחיל דבורו) :

למשיחו. ע''י משיחה היו מיחדים אותו לאיזה התמנות של גדולה, הכהן המשיח, יען משח ה' אותי לבשר ענוים : דלתים ושערים. דלתים כולל דלתי כל הפתחים, חיצונים ופנימים, דלתות הפתחים ודלתות השערים. אבל שערים הם רק החיצונים :

והדורים אישר . ת''י ושורייא אכבש כמו הדר הדרנה על שם שסובבת החומה את העיר ויש לפרש הדורים אורחות מקלקלות איישר לפניו :

אני לפניך אלך . תצלח במלחמה כאלו אלך לפניך להלחם בעבורך : והדורים אישר . דרכים המעוקמים אעשה ישרים ושוים ר''ל לא תכשל בדרך מהלכך : דלתות וכו' . הוא ענין מליצה לומר לא יתחזקו במבצר העיר :

והדורים . ר''ל דרך מעוקם ומסובב ובדרז''ל הדורא דכנתא ( חולין קי''ג ) והם המעים המעוקמים ומסובבים זה על זה : אישר . מל' ישר ושוה : ובריחי . כעין מטה עשוי לשומו אחורי השער לסגרו : אגדע . ענין כריתה כמו שקמים גודעו ( לעיל ט ) :

אני, דע כי הגם שכחך חלוש מעשות הגבורה הזאת, אני לפניך אלך לכבוש הדרך לפניך, והדורים אישר דרכם היה לשום דרכים עקומים לפני המבצר לבל יוכל האויב לקרב אל השער, והיו צריכים להקיף אותם ואני אישר את ההדורים האלה, דלתות ר''ל בכיבוש הטבעי אם מתקרבים אל המבצר שוברים הבריחים ועי''כ נפתחים הדלתות, אבל אני דלתות נחושה אשבר תחלה ואחר כך ובריחי ברזל אגדע :

הדורים. בודד, ובלשון התלמוד על הסיבוב, אהדורי אפתחא לא מהדר :

הקורא בשמך . עדיין לא נולדת ואני קורא לך שם כורש :

ונתתי לך . אמסור בידך אוצרות בבל : אוצרות חושך . דרך האוצר להטמן במקום חושך : ומטמני מסתרים . דברים הטמונים במקום סתר וכפל הדבר במ''ש : למען תדע . אעשה לך כל זה למען תדע כי אני ה' עושה זאת ולא בכח ידך כי יהיה חוץ מן הטבע . הקורא וכו' . אשר קורא בשם כורש עד לא נולדת הוא אלהי ישראל וממנו בא הדבר :

ומטמני . מל' הטמנה :

ונתתי, אחר שתכבוש המבצרים האלה אמסור בידך גם האוצרות הנמצאים שם, וגם המטמונים שהטמינו במסתרים, והנה ההגדלה הזאת אעשה לך מפני שני טעמים. {{{א}}} למען תכיר את שמי הגדול. {{{ב}}} למען ישועת ישראל עז''א, {{{א}}} למען תדע כי אני ה' הקורא בשמך, (להגדילך שלא כדרך הטבע). {{{ב}}} יען כי אני אלהי ישראל שיחדתי אלהותי והשגחתי עליהם, ולכן אעשה זאת :

מטמני מסתרים. הטמון מכוסה בעפר או בקש, והנסתר יעלימו מקומו אף ששם אינו טמון ומכוסה, וכן יש טמון שאינו נסתר, אם חפהו בעפר ברחוב שהכל יודעים שהוא פה. וטמון הנסתר הוא הקבור בקרקע ובמקום נעלם :

למען עבדי יעקב . שתוציאהו מגלות בבל : ולא ידעתני . לא עשית רצוני כי אני אמרתי הוא יבנה עירי והוא כשעמד אמר מי בכם מכל עמו רשות נתן להם לילך וכל הטורח פורק מעל צוארו :

למען עבדי יעקב . כ''ז אעשה בעבור ישראל להוציאם מבבל : ואקרא וכו' . פעם קראתי עליך בשמך כורש ופעם חתם שמו עם כי ידבר עליו והרי הוא כאלו מזכירו בשם הכנוי : ולא ידעתני . ר''ל ולא בזכותך כי עדיין לא נוצרת ולא מצאת זכות א''כ אין זה כ''א למען עבדי יעקב :

אכנך . ענינו שם שאינו שם העצמי וכן ובשם ישראל יכנה ( לעיל מ''ד ) :

למען עבדי יעקב, ור''ל הגם שהם קטנים מצד עבודתם ונקראים מצד זה בשם יעקב, כי לא היו צדיקים גמורים בעת ההיא, אבל מ''מ הם ישראל בחירי שע''י שבחרתים לחלקי הם נקראים ישראל בשם המעלה והגדולה. והנה הנסים שיעשה ה' תמיד לצרכו לא ינבא עליהם טרם בואם, אבל הנסים שיעשה בשביל ישראל ינבאו עליהם הנביאים טרם בואם, לז''א ויען שעשיתי זאת למען עבדי יעקב לכן ואקרא לך בשמך גם אכנך בשם הכבוד והמעלה גם בעוד אשר לא ידעתני שהוא טרם נולדת עדיין מאז נבאו נביאי עליך :

עבדי יעקב וישראל בחירי. עי' למע' (מד א'). אכנך. שם הכבוד למעלה (מד ה') :

זולתי וכו' . כפל הדבר במ''ש : אאזרך . נתתי לך חוזק ועדיין לא ידעת אותי כי עדיין לא נולדת :

אאזרך . מלשון אזור וחגורה והוא ענין חוזק כי האזור במתניו הוא חזק ומזורז :

אני ה' ואין עוד, למען יובנו הכתובים הבאים צריך להקדים הקדמה קצרה, בין עם פרס התפשטה בעת ההיא אמונת השניות, שהיו אומרים שנמצא לעולם שתי התחלות, האחת היא המוציאה את האור וההויה והטוב, והשנית היא מקור החשך וההעדר והרע, והיו אומרים ששתי ההתחלות האלה אשר ממלכת האחד תגבל בקצה ממלכת השני הם במלחמה תמידית זה בזה לפעמים ינצח האחד ולפעמים השני, עד שבאחרית ינצח האור את החשך, ובעלי הדעה הזאת היו אומרים שהחשך והמות והעורון אינו העדר רק קנין, האור והחשך הם שני קנינים מתנגדים לפי דעתם כמו הקור והחום, והיה קשה להם לצייר שיצאו דברים הפכיים מתנגדים משורש אחד, ולכן אמרו כי הטוב כולו יוצא משורש אחד כולו טוב, והרע והחשך ההעדר והמות מהתחלה אחרת כולו רע. ואנחנו המאמינים נאמר לסכלים האלה, הרע והטוב האור והחשך החיים והמות אינם קנינים מתנגדים, כי החשך והמות והרע הם רק שלילות האור והחיים והטוב, ואינם דברים נוספים בגוף עצמו, רק העדרי הקנינים ממנו, ואנחנו מיחסים לה' אך פעולת הטוב והמציאות, כי הוא מצד עצמו אך טוב, אמנם אחר שראה בחכמתו הנעלמת לברוא את העולם הזה הגשמי, אשר לא יצוייר בה הויה רק בהעדר, והחומריים לא יפעלו ויתפעלו רק ע''י שהם תמיד ממירים צורותיהם ע''י כח ההעדר המוסד בם, ימצא בעולם גם חשך ורע מות ועורון ודומיהם מהרעות, ואלה לא יתיחסו לפעולות ה' רק מזה הצד שלא ברא את החומר בענין שלא יהיה ההפסד וההעדר כרוך בעקבו, רק גבל פעולתו, עד שעת המציא ההויה מן ההעדר לא השמיד את ההעדר מכל וכל, כי נשאר מעצמו בכח החומר מזה הצד שבעת תכלה כח ההויה אשר היא מוגבלת ישוב ההעדר היסודי ויתגלה כבתחלה, למשל בכלות הכח הטבעיי המיוסד בגוף האדם לקיומו, יסיר מר המות וההעדר הכרוך בו, וה' לא בראו רק שהשאירו כמו שהיה, במה שלא חלק להחומר כח בלתי בעל תכלית, בלתי משתנה, אבל הלא אז לא היה חומר, אז לא היה האדם או יתר הנמצאים החומריים, אדם או נמצאים חומריים, רק נמצאים קיימים באיש בלתי משתנים, וכן עת יצר האור שהוא מגרש את ההעדר שהוא החשך, לא עשאו בכח בלתי מוגבל בלתי משתנה, רק הגבילו בתנאים מיוחדים, שעת לא ימצאו התנאים האלה לא יהיה האור, ויבא ההעדר שהוא החשך לרגליו, ויתיחס מצד זה גם החושך לבריאת ה', מצד שברא האור משתנה מתנענע, והנה שני השמות שאנו מיחסים לה', שהוא שם הויה ואלהים, כבר בארתי בפי' בראשית, כי השם הויה נכוין בו אל ענינו מצד עצמו, כמו שהוא מוכן בכחו להוות ולהמציא את המציאות, והוא מזה הצד אך טוב, כי הרע וההעדר לא יצא מאת ה' כלל, אבל שם אלהים, בו אנו מכנים אותו מצד הכחות הרבות ושונות אשר התנוצצו בכל חלקי המציאות מן המקור הזה האחד והטוב במוחלט, הנה אחר שהכחות האלה השפיעם במדה וקצב וגבול, ומזה הצד נשאר ההעדר שהיה תחלה אורב להם לירש את המקום שאחרי הגבול הוא, שבעת יכלה גבול הכח ההוא בא ההעדר תחתיו, נוכל לאמר מזה הצד שהשם אלהים יוליד גם מות ורע וחשך ודומיהם, לא מצד שהוא המציא ההעדרים האלה, כי הם נמצאים מעצמם, או אמור כי הם בלתי נמצאים, כי הם רק העדר המציאות, רק מזה הצד שהכחות אשר השפיע אל הנמצאים הם בעלי מדה וגבול, ועי''ז הניח מקום אל ההעדרים לחול אחרי הגבול ההוא, מזה הצד אמרו חכמינו האמתיים כי שם הויה מדת הרחמים ושם אלהים מדת הדין, כי מצד שהוא פועל וממציא הוא רק רחמים וטוב, כי את הרע לא המציא, ואינו במקורו שימציאהו, אך מצד שגבל ומדד את אשר המציא נמצא בו מדת הדין, ומצא הרע וההעדר מקום לחול. והנה אין ספק בעיני, כי כמו שהאריך החוזה עת נבא על בבל וגלותו להתוכח ולהוכיח נגד עובדי האלילים והפסילים אשר עבדו אותם הכשדים בעת ההיא, כן לא נמנע עת נבא על ממלכת כורש מלך פרס וביאת ישראל תחת רשותו מלהתוכח נגד אמונת השניות וטענותיהם, אשר נמשכו אחריה קהל גדול בארץ פרס בעת מלכות כורש, כנודע, ולכן אמר אני ה' ואין עוד וגם זולתי אין אלהים, בין מזה הצד שאני ממציא הנמצאים ומהוה אותם שע''ז מורה שם ה', ובין מזה הצד שאני נותן גבול ומדה להנמצאים שמזה הצד אני נקרא בשם אלהים, אין זולתי ואני אחד בכל הצדדים האלה בתכלית האחדות, הגם שמצד שם ה' ימשכו הטוב והמציאות, ומצד שם אלהים ופעולתו יסתבב גם רע והעדר, מ''מ הכל שורש אחד והתחלה אחת להם, ומה שאאזרך ונתתי לך תוקף הגם שאתה לא ידעתני ולא הכרת אמונתי עד עתה היה כונתי למען יתפרסם אמונת האחדות :

למען ידעו . את זה הודעתי מראש למען ידעו כולם אשר אין אלוה מבלעדי למחות בידי לא כבשר ודם שמסתיר עצמו מפחד המוחה :

וממערבה . הוא כמו ממערב והזכיר בלשון נקבה :

למען ידעו ממזרח שמש וממערבה, ממקום זריחת האור ומקום שקיעתו יכירו כל העולם כי אפס בלעדי, וגם כי אני רק שורש הטוב והמציאות הרע לא יצא מאתי, ועל זה אמר אני ה' ואין עוד לא נמצא רק התחלה פועלת הטוב והמציאות וההויה, ואין עוד, כי התחלה פועלת רע והפסד והעדר וחשך לא נמצא כלל, ואם תשאל ואיך יהיה זה, ומי המציא הרע והחשך. ? אומר.

יוצר אור . לצדיקים : ובורא חושך . לבבל וכן עושה שלום ובורא רע :

יוצר אור . ר''ל אני הוא העושה דבר והפכו אני יוצר אור לישראל ואני בורא חושך לבבל אני עושה שלום לישראל ואני בורא רע לבבל שהוא הפוך השלום והוא כפל ענין במ''ש :

יוצר אור ובורא חשך, ויש הבדל בין בריאה ליצירה, הבריאה היא הוצאת עצם הדבר, והיצירה היא הוצאת המקרים הדבוקים בו, וידוע בחכמת מה שאחר הטבע שכל עצם נושא מקרים הוא משתנה בהכרח מצד מקריו, כי המקרים ישתנו וימירו צורותיהם, בכל פעם, הגם שהעצם הנושא אותם נשאר ולא ישתנה, ואם היה בורא האור, לא היה מקום להחשך, רצוני אם היה ענין האור עצם בלתי מקבל מקרים לא היה משתנה ולא יצוייר חשך, אבל ע''י שיצר אור, והוא שעצם האור הוא עצם בעל מקרים, עי''כ ימצא החשך שהוא העדר האור מקום, עת ישנה האור מצבו ע''י התנועה שהוא מקרה קרה אל עצמו, ומצד זה יאמר ג''כ שה' ברא את החשך, הגם שההעדר לא נברא כי אינו קנין (ולכן לא אמר עליו יוצר או עושה חשך כי אינו דבר, רק הוא לא דבר רק בורא, ששם זה הונח על העצם המופשט ערום ממלבושיו שהם המקרים אשר בם יתראה לנו, והחשך מצד שהוא העדר עצמותו הוא החשך בעצמו, ואינו נושא מקרים, וכן עצמות הרע הוא הרע וההעדר, לא דבר אחר, ולא נדע לתאר את ההעדר רק שהוא העדר, ומזה הצד יצדק עליו לאמר שהחשך והרע הם ברואים), אבל נאמר שה' ברא את החשך והרע, ע''י שיצר את האור והשלום שהוא המציאות וההויה, ר''ל ע''י שברא המציאות עצם בעל מקרים שמצד זה הוא משתנה בהכרח, עד שיבואו החשך והרע בעקבות האור והשלום שהיא המציאות, עי''כ ברא חשך ורע, ובכל זאת אני ה' עשה כל אלה, בל תשאל למה ברא חשך ורע, ר''ל למה הניח לו מקום בהמציאות, ולא המציא את הנמצאים באופן שישמד ההעדר לגמרי, עז''א כל זה עשה ה' המהוה המציאות, כי לולא זה לא היה אפשר לעשות ולגמר המציאות כפי שרצה חכמתו ורצונו יתברך כנ''ל. ובכל זאת הכל עשה מצד הטוב כמ''ש אני ה' עושה כל אלה, מצד שרצה להמציא ולהוות נמצאים. לא מצד הרע, רק לא היה אפשר שיתגלה הטוב הזה באופן אחר, (ועיין במו''נ פע''ג מח''א ופרק יו''ד מח''ג וספר האמונות לרס''ג מאמר א' פ''ד ויתבארו לך הדברים היטב) :

יוצר, ובורא, עשה. בררתי בכ''מ כי הבריאה היא הוצאת עצם הדבר יש מאין, והיצירה היא יצירת המקריים המתדבקים, והעשיה היא גמר הדברים ומקרים בלתי מתדבקים, כמו שבארתי בספר זה (כ''ב יא, כז יא, כט טז, לו כו, מא כ', מג א' ז', מד ב', מה יב יח, מו יח, ם''ד ג'). החשך והרע הם העדרים, ועצמותם הוא ההעדר ולא יתכן ליחס להם צורה, לכן אמר בורא שהוא ממוצע בין אין ליש, כי היש בלא צורה אינו יש (ויתיחס אל ה' בריאה זו במקרה, כמו שכתב המורה (ח''ג) כי המסיר המונע יקרא פועל מצד שסבב הדבר, ולמ''ש בפנים אמור מצד שלא הסיר החשך והרע בעת הבריאה יתיחס מציאותם החליש הזה אליו). על האור אמר יצירה, כי הוא יש ועצמותו נושא מקרים, למשל ההארה והתנועה וכדומה. אבל לא אמר עליו עשיה, כי לא הוסיף בו דבר לתקנו. ועל השלום אמר עשיה, כי השלום פה הוא השלום הכללי המעמיד כל המציאות, שהוא קישור כל היסודות והחלקים והמורכבים והאישים והמינים והסוגים עד יעמדו כולם כגוף גדול מתחבר מן איברים קטנים, שגם הם צריכים אל השלום להתמזגות חלקיהם והתקשרות פרודיהם, עד שרוח אלהים הוא החוט הגדול החורז כל הפנינים האלה, והנפש המחיה כל הפגרים המתים, והרוח הקורא לעצמות היבשות אלה התחברו העצמות עצם אל עצמו ויחיו ויעמדו על רגליהם קהל גדול מתאחדים כממלכה אחת וקיבוץ אחד ישלים קצתו את קצתו ויעמיד קצתו את קצתו ע''י חפץ ה' ודברו העושה שלום במרומיו ועושה שלום בארץ, ועושה שלום בכלל המציאות, ושמו מטעם זה ה' שלום, על השלום הזה שהוא המציאות, אמר עושה, כי אחרי שבראו יש מאין ויצרו עם מקריו המתדבקים בו, אז עשאו וגמרו ותקנו ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ומסיים אני ה' עושה כל אלה, כי כל אלה החשך והרע והאור והשלום צריכים לצורך העשיה שהוא השלמות הבנין על מתכונתו כמו שראתה חכמת הבונה הגדול ית' :

הרעיפו שמים וגו' . צדק האמור במקרא מוסב על הנזל ועל הרעיפה הרעיפו שמים צדק ושחקים יזלו צדק כלומר מאתי יבא הצדק להיטיב להם מן השמים : בראתיו . בראתי את הדבר הזה :

הרעיפו וכו' . ר''ל יבוא לישראל הרבה צדקה וישועה כאלו יזלו מן השמים ממעל וכאלו פתחה הארץ פיה והגדילה פרי הישע : תצמיח יחד . עם הישע תצמיח גם הצדקה : בראתיו . ומאז הכנתי להם הישע והצדקה :

הרעיפו . ענין הזלה ונטיפה כמו ירעפון דשן ( תהלים ס''ה ) : ושחקים . כן יקראו השמים : יזלו . מלשון הזלה ונטיפה : ויפרו . מל' פרי :

הרעיפו, אחר שברר שהטוב והרע יוצאים משורש אחד כולו טוב, ואך לתכלית הטוב שהוא המציאות, בא לברר ג''כ כי כן הוא ג''כ מצד ההנהגה שבו תפול ג''כ השאלה הזאת, במה שראינו שהוא מטיב ומריע, משיב כי ה' ישפיע תמיד אך טוב וחסד, כי הוא אך עצם הטוב, והרע יבא מצד המקבל שלא הכין א''ע לקבל הטוב ההוא, ונשא משלו מן המטר היורד מלמעלה שאם לא תהיה הארץ מוכנת לקבל טיב המטר אם לא חרשו וזרעו ישוב המטר לה לרוע, לרפשה וללכלכה מבלי צורך, ובכ''ז לא יאמר שה' הרע להארץ ההיא שלא תקבל תועלת המטר, רק היא עצמה אשמה בדבר כי לא הוכנה לקבל הטוב היורד על כל המוכנים לו, וז''ש במליצתו הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק, שחקים הם גבוהים משמים, ומצייר השחקים הגבוהים נוזלים צדק בשפע רב אל השמים שלמטה, ומשם ירעיף מימי הצדק טפות טפות אל הארץ, (הציור הוא כי תצטמצם השפע מטה מטה לפי ערך המקבלים התחתונים שאינם יכולים לקבל נזילות מי השפע בשפע רב כמו השמים) אבל הארץ לא תקבל תועלת מן השפע ההוא אם לא תפתח את פיה לקבלו, והוא אם הוחרשה ונפתחה ונזרעה זרע, כי רק אם תפתח ארץ אז ויפרו ישע, וכן הוא בנמשל כי הצדק הוא יורד מלמעלה שהוא שפע הצדק מאת ה', אבל לא תשיגנו הארץ רק אם תכין לקראתו זרע הצדקה שהיא המצות שבין אדם למקום, שאז תפרה ישע וצדקה תצמיח יחד, המליצה תציין כי בהחל הצדקה לצמוח כבר תפרה הישע פרי, ע''י המטר העליון שהוא הצדק האלהי, כי אני ה' בראתיו והכינותיו באופן זה שיהיה הכל תלוי בהכנת המקבלים :

הרעיפו שמים, ושחקים יזלו. שחקים הם גבוהים מן שמים, כי נגע עד שמים משפטה (ויותר מזה) ונשא עד שחקים (ירמיה נא ט') הבט שמים וראה, ושור שחקים (שור הבטה מרחוק) גבהו ממך (איוב לה ה') ונזל הוא בשפע, ונוזלים מן בארך, ונוזלים מן לבנון, יזל מים מדליו. ורעף וערף הוא טפות טפות, יערוף כמטר לקחי אף שמיו יערפו טל, (ועמ''ש בפסוק תזל כטל אמרתי), ובזה מצייר נזילה בשפע למעלה, ושאחר כך מתחלק לטפות טפות, וכן אמר אשר יזלו שחקים, (ואח''כ) ירעפו על אדם רב (איוב לו כח) : צדק הנאמר על ה', הוא מה שיעשה לפי המעשה והזכות של איש פרטי, ומתדמה בזה עם צדק שאצל בני אדם שמשקיף ג''כ על הענין האישיי לא על משפט הכללי וצדקה הנאמרת פה יכוין על המצות שבין אדם למקום שזה גדר צדקה אצלינו :

הוי רב את יצרו . נתנבא ישעיה על חבקוק שעתיד לעמוד ולקרו' תגר על אורך הצלחתו של נבוכדנצר עד אנה ה' שועתי וגו' ותעשה אדם כדגי הים ( חבקוק א ) והקב''ה אמר לישעיה למה זה בא לריב אתי סבור הוא שאיני שם על לב להושיע את עמי לעת מלאת אשר תרצה הארץ את שבתותיה ( ויקרא כו ) : אין ידים לו . אין מקום לו :

הוי רב וכו' . אמר זה על בלשאצר מלך בבל הוי עליו הרב עם היוצר וזהו במה שהיה מתנשא נגד האל והשתמש בכלי בית המקדש : חרש את חרשי אדמה . הלא הוא יחשב כחרס עם שאר חרסי האדמה ודומה להם כי ככלי יוצר ינופץ במהרה כמ''ש ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאי ( דניאל ה ) : היאמר . וכי מהראוי שיאמר החומר להיוצר מה תעשה הלא אין ממש במעשיך ר''ל הלא הוא בידי כחומר ביד היוצר ואיך יתנשא למולי : אין ידים לו . נדמה הוא כאלו לא עשאוהו ידים :

רב . מל' מריבה : יוצרו . בוראו : חרש . כמו חרס בסמ''ך : חומר . טיט . ליוצרו . אומן החרס :

הוי רב את יצרו חרש, עתה שב להשיב על השאלה הנופלת על עיקר הדבר הזה, כי עוד נשוב ונשאל, אמת כי לא היה באפשר להמציא העולם הגשמי באופן אחר רק שישאר מקום לההעדר והרע והחשך, כי אם היה בורא אותו בענין שלא ישתנה כלל ולא יופסד לא היה עולם גשמי, והאדם לא היה אדם מורכב מבשר גידים ועצמות רק מלאך או רוחני, אבל עוד תשאל השאלה מדוע ברא את האדם שיהיה אדם, ואת העולם הגשמי שיהיה עולם גשמי, עד שמוכרח שימצא במציאות רע והעדר, ומדוע לא עשאם באמת בענין מעולה ממה שהם, ע''ז משיב שזה דומה כאילו הכלי חרש יריב עם יוצרו, מדוע יצר אותו שיהיה כלי חרש ולא כלי של זהב, וז''ש הוי רב את יוצרו חרש, מי שרב ומתלונן על יוצרו שיצרו להיות חרש את חרשי אדמה ולא יצרו שיהיה זהב וספיר, או שיאמר החומר ליוצרו וישאלנו מדוע ברא אותו בלא ידים למשמש בהם, וז''ש היאמר חמר ליצרו מה תעשה אותי על אופן שאהיה כלי ולמה פעלך אין ידים לו? למה לא עשיתני בכלי התנועה והמשמוש, והתשובה מבוארת שחומר הכלי חרש הוא חרש לא זהב, וכן הכלי שיעשה ממנו אינו מוכן להיות לו ידים ורגלים כבע''ח, וכן א''א לשאול מדוע לא ברא את האדם מן חומר אחר בלתי מורכב, כי הלא בראו מחומר זה ויהיה דומה כשאלה הראשונה שישאל החרש למה לא עשאו מחומר הזהב, וכן א''א שישאל גם אם בראו מחומר מורכב מדוע לא בראו שלא יהיה נפסד ומת לעולם, כי החומר הזה אינו מוכן לקבל צורת הנצחיות, כי זה ידמה כשאלה השנית שישאל הכלי מדוע לא עשה לו ידים וכלי התנועה :

יצרו, הוא פועל בינוני לא תואר, ר''ל היוצר אותו חרש :

הוי אומר לאב מה תוליד . כסבור הוא להיות מרחם על הבן יותר מאביו , ד''א הוי בן האומר לאב למה הולדת דומה הוא לזה שהוא רב את יוצרו :

הוי אומר לאב . חזר והמשילו לבן האומר לאב למה הולדת תולדות ולאם יאמר למה היה לך חבלי לידה וכאומר הלא ידעתם כי יבוא יומם וימותו ולמה ילדתם לבהלה וכן יחשוב בלשאצר לומר אם כלי בית המקדש ישובו לירושלים למה הוגלה בבלה וה' לא עזרם :

תחילין . ענין חבלי הלידה וכן לא חלתי ולא ילדתי ( לעיל כ''ג ) :

הוי, ואם תוסיף לשאול ומדוע עשה כלים מן החומר הזה, ואם החומר הזה שנברא ממנו האדם אינו מוכן שיקבל צורה אחרת רק צורת האדם אשר ימות בהכרח ויקבל שאר רעות מצד טבע חומרו, לא היה לו לעשות דבר מן החומר הזה ולא לברא את האדם, משיב שזה דומה למי שאומר להאב למה תוליד ולהאשה למה תחילין חבלי יולדה, טוב שלא נברא האדם משיברא, וזה סכלות, כי ה' ברא מכל חומר הצורה היותר טובה אשר היה באפשרי להמציא אל החומר ההוא לפי הכנתו, וחומר האדם הנולד מן הזרע והדם קבל הצורה היותר טובה לפי הכנת החומר ההוא אשר א''א שלא ימות ולא יחלה, ומ''מ המציאות הזה טוב לו מן ההעדר, והוא לו טובה וחסד, (ותבין הדברים האלה היטב אם תקרא את דברי המורה (פרק י''א וי''ב חלק ג') ומ''ש בפרושי לספר איוב, בפתיחה למענה איוב השלישית) :

האותיות שאלוני וגו' . ה''א נקודה קמץ למדת שאינה תמיהה וכן פירשו אם באתם לשאול לי אתם הנביאים שאלוני על אותות שמי' ומופתי' אשר אתם רואים נולדים בארץ עליהם היו שואלים אותי מה הם אבל על בני ועל פועל ידי ישרים שבשבילם יצרתי את הכל אתם באים לצוותי ולקרוא לפני תגר : תצוני . תמוה הוא וכי עליכם לצוות על בני אני כבר בראתי להם הישועה במחשבה שעלתה לפני כיצד אנכי העירותיהו בצדק על כורש הוא אומר :

האותיות שאלוני . אמר נגד העכו''ם שאלו לי העתידות לבוא על ישראל ואגידה לכם : על בני . בעבור ישראל שהם בני ופועל ידי תצוו בעבורו להנביאים שיאמרו לכם בשמי מה יהיה בסופם :

האותיות . הבאות :

כה אמר ה', עתה שב אל הענין שהתחיל בו מגאולת בבל ע''י כורש, שהפסיק באמצע לאמר שה' הוא אך פועל טוב למוכנים לה ומאתו לא תצא הרעות, מזה יסבב עתה כי גם הגלות והרעות שעברו על ישראל ישיבם ה' עתה לטוב וחסד, אומר הנה האותיות שאלוני ישראל הם שואלים אותי על דברים הבאים עליהם, שואלים על הגלות והיסורים שסבלו בבבל למה הבאתי עליהם הצרות האלה, ואני אומר וכי על בני ועל פועל ידי תצוני, בודאי ירחם האב על בניו ויסבב שישוב הכל לטובתם ולתועלתם, כי :

האתיות. דברים ההוים שבאו עתה מקרוב כנ''ל (מד ז') :

אנכי עשיתי ארץ . ונתתיה לאשר ישר בעיני :

אנכי עשיתי ארץ . ר''ל הלא הכל שלי ובידי לעשות כחפצי באין מוחה ולזה שאלו ואגידה לכם : צויתי . אני צויתי שיהיו נבראים ומידי בא להם הממשלה בארץ :

אנכי עשיתי ארץ, ר''ל זה שנסתפק פן לא יעזור ה' אותנו לא יצוייר רק, או בחסרון הרצון שלא ירצו לעזור לנו, או בחסרון היכולת שלא יוכל לעזור, ושניהם א''א, כי הלא אנכי עשיתי ארץ, תחלה גמרתי את כדור הארץ בכל תקוניו מהדומם והצומח והחי, ואח''כ אדם עליה בראתי, שלא בראתי את האדם עד שהיתה הארץ עשויה וגמורה בכל נמצאיה למען ימצא האדם בה כל צרכיו, כי אם היה האדם נברא ביום השלישי למשל, היו חסרים לו המאורות ובע''ח שנבראו לתועלתו, וזה מורה על שרצונו הוא להטיב אל האדם ולהכין לו כל צרכיו כמו שהכינותים לו קודם שנברא, ואם על היכולת לעזור, הלא אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי ואני מושל על כל צבא מעלה, ובכח הרצון והיכולת הגדול הזה באתי עתה להושיע לישראל, כי בכח רצוני הטוב.

עשיתי בראתי. כבר כתבתי (פסוק ז') מעשה הוא גמר הדבר, ובריאה הוצאת העצם יש מאין, ור''ל הוצאת האדם יש מאין לא היה עד שהארץ היתה עשויה ומכוננת. וכדוגמא זאת (לקמן מה יח) :

אנכי העירותיהו . על כורש האמור בתחילת הענין יאמר שהוא העיר לבבי לבוא על בבל ולהחריבה וההערה היה בצדק כי ראויה היא לאבדון : וכל דרכיו אישר . ר''ל לא יכשל בהליכתו כאלו ילך בדרך ישר ושוה : הוא יבנה עירי . ר''ל הוא יתן כסף וזהב לבנותה : וגלותי . ישראל שהגליתים לבבל ישלחם הוא לארצם : לא במחיר . לא יתן לו מי מחירם ולא יקבל ממי שוחד בעבורם :

העירותיהו . מל' התעוררות : במחיר . ענין חליפות הדבר ושוויו כמו יקחו מקום במחיר ( מ''א י ) :

אנכי העירתיהו בצדק, העירותי גם רצון כורש לעשות צדק לישראל, ובכח היכולת הבב''ת כל דרכיו אישר להכין לפניו כל האמצעיים אל התכלית הנרצה לי, והוא שהוא יבנה עירי וגלותי ישלח, וזה יעשה רק על ידי שנתתי זאת בלבו כי יעשה זאת לא במחיר. הדלתות מגבילות, הוא יבנה עירי לא במחיר, וגלותי ישלח לא בשחד כי דרך שישלמו מחיר להבונה בנין, והוא יבנה לא במחיר, ודרך לתת שחד להמשלח רצוצים חפשים, והוא ישלחם בלא שחד :

יגיע מצרים וגו' . הרי הודעתי אתכם במה אושיע את בני מיד בבל כי כורש לכך העירותיהו בצדקי ועוד אני מודיעכם תשועת סנחריב בימי חזקיהו כאשר ישוב ( לעיל לז ) מעל תרהקה מלך כוש יבא לירושלים וחמדת כל אוצרות כוש ומצרים שילכו לעזור את כוש בידו ויבא עם אותו השלל ויפול בירושלים וחזקיהו ועמו יבזו את הכל כן מפורש בסדר עולם שעל סנחריב נאמר : אנשי מדה . גובהי קומה . עליך . ירושלים : בזקים יעבורו . שהביאם שם סנחריב שלולים בקולרים ולאחר מפלתו עמד חזקיהו ופטר את כל השבוים ונתגיירו והכירו מלכות שמים : אך בך אל . יהו מודים שאין אלוה אלא ה' לבדו :

כה אמר ה' . כאומר הנה השמעתיך הטובה שיבוא ממפלת בבל ועתה אודיעך הטובה שיבא ממפלת סנחריב בימי חזקיה : יגיע מצרים וכו' . כי כששב סנחריב מעל תרהקה מלך כוש לבוא לירושלים למלחמה הביא עמו חמדת כל האוצרות ששלל מכוש וממצרים ומסבא שהלכו לעזור לכוש ומאנשיהם הביא עמו אסורים בשלשלאות וכשנפל סנחריב סביב ירושלים בזזו חזקיהו ועמו חמדת כל האוצרות ופטרו את האסירים ממאסרם ולזה אמר העושר של מצרים והסחורות של כוש וסבא גבהי הקומה יעבורו דרך עליך וישארו לך : אחריך וכו' . ר''ל אותם שעברו עליך אסירים בזקים ילכו אחריך כי יהיו סרים אל משמעתך : ואליך ישתחוו . להתירם ממאסרם : יתפללו . ר''ל ישאלו ויבקשו על ההתרה . אך בך אל . ויאמרו עתה ראינו שאך בישראל יש אל האמתי ואין עוד זולת האלהים אשר בישראל :

יגיע . הוא העושר הבאה ביגיעה : וסבאים . אנשי סבא : אנשי מדה . ר''ל מדה גדולה וכן איש מדה ( דה''א י''א ) : בזקים . בשלשלאות כמו רתקו בזקים ( נחום ג ) :

כה אמר ה', ר''ל ועתה תראה הטובה אשר תצמח מן הגלות והרעות שעברו עליך, כי עתה יגיע מצרים ממונם, וסחר כוש סחורתם, וסבאים אשר הם אנשי מדה, והמאמרים מגבילים, יגיע מצרים וסחר כוש עליך יעברו ולך יהיו, ר''ל עליך יעבורו לסחורה ויהיו שלך, וסבאים אנשי מדה אחריך ילכו בזקים יעברו, הסבאים בעצמם ילכו אחריך לשרתך, ואם יעבורו ממקום למקום בארצך יעבורו בזקים כמו שנוהגים את העבדים. וכל אלה אליך ישתחוו ויותר מזה כי אליך יתפללו, הגם שאין האדם מתפלל אל האדם רק לאלהים יחשיבו אותך כאמצעי בינם לבין האלהים עד שייחדו תפלתם לך כמו שמתפלל אל אל, כי יאמרו הנה אנו רואים כי אך בך אל האל אין שכינתו רק בך לא בעם אחר, וגם אפס אלהים אחר זולתו, כי אלהי העכו''ם אלילים :

יתפללו. לא מצאנו תפלה מאדם לאדם רק פה, אולם מצאנו תפלה אל המקום והתפללו אל המקום הזה. אל הבית הזה (מלכים א' ח') ר''ל דרך המקום, ובענין זה נאמר פה :

אכן אתה אל מסתתר . וכן יאמרו להקב''ה אכן הבנתנו כי לגבות חובותיהן של עמך אתה מסתתר מלהראות נצחונך כביכול אין בך יכולת ובהתעורר רחמיך אתה אלהי ישראל מושיע כך מפורש במכילתא :

אכן . באמת שאתם האל המסתתר ואינו נראה הוא אלהי ישראל המושיע :

אכן . באמת : מסתתר . מלשון סתר :

אכן, רואים אנו עתה, כי אתה רק אל מסתתר אתה דומה כמי שמסתיר א''ע מחברו בל יראנו ומ''מ הוא רואה את חברו, כן תסתתר בעונות ישראל לפי שעה עד שאין רואים השגחתך עליהם אבל באמת אתה רואה אותם ומשגיח עליהם מבין החרכים כי אתה אלהי ישראל המושיע להם גם בעת ההיא :

חרשי צירים . אומני ציורים של פסילים של עכו''ם ומזלות :

בושו וכו' . אז יבושו כולם בראותם שאין ממש באלהיהם כי לא היו להם למושיע כאשר הושיע המקום לישראל : חרשי צירים . האומנים העושים ציורי הפסילים ילכו להם בכלימה כי יראו שאין ממש במעשיהם :

ציריה . ציורי הצורות :

בושו וגם נכלמו, הבושה הוא מה שמתבייש בעצמו, והכלמה הוא מה שנכלם מאחרים, ועת יכניע האדם א''ע לאיש שפל ונבזה לבעבור שיושיענו ויושיענו באמת, אז ישיג כלמה מאחרים כי הכניע א''ע לאיש נבזה, אבל לא יבוש בפ''ע כי הוא השיג הישועה אשר קוה ממנו. ואם מכניע את עצמו לאדם נכבד בעבור יושיענו ולא מלא שאלתו, אז יתבייש בפ''ע כי לא השיג בקשתו, אבל לא יכלם מאחרים, ואם מכניע א''ע לאיש שפל ונבזה ולא מלא שאלתו, אז יבוש מעצמו וגם יכלם מאחרים, וז''ש בושו וגם נכלמו יחדו הם יבושו מעצמם כי לא השיגו שאלתם וגם יכלמו מאחרים על שהשתחוו לפסל מתועב כזה, ולא לבד שיכלמו לפי שעה, רק כי יחדו הלכו בכלמה חרשי צירים בכלמה הזאת ילכו תמיד :

בושו נכלמו. בארתי הבדלם למעלה (למ''ד ג'). חרשי צירים היו עושים אליליהם במלאכת אופנים וגלילים ושלבים, עד שהתנענעו מעצמם, וזה קרא צירים מענין הדלת תסוב על צירה, שהיו סובבים מעצמם סביב קוטרם, ואת האומנים קרא חרשי צירים :

ישראל נושע בה' . אבל ישראל יהיה נושע בעזר ה' תשועה המתקיימת לעולם ולכן לא תבושו כמו שיבושו עובדי הפסילים : עד עולמי עד . כל ימי עולם :

ישראל נושע בה', הדלתות מגבילים, ישראל נושע (לא תבושו) בה' (לא תכלמו) תשועת עולמים (עד עולמי עד) אומר ישראל הבוטחים בה' יושעו תשועת עולמים, ומבאר יען שיהיו נושעים מה' וישיגו התשועה שקוו לכן לא יבושו בפ''ע, (הפך חרשי צירים אשר יבושו). ויען שתשועתם תהיה מה' האל הגדול לא יכלמו מאחרים, (הפך חרשי צירים אשר יכלמו), ויען שתשועתם תהיה תשועת עולמים לכן לא יבושו ויכלמו עד עולמי עד, (הפך חרשי צירים אשר הלכו בכלמה לעולם) :

לא תוהו בראה . כי לשבת יצרה :

הוא האלהים . וכאומר אבל אין כח מה בצבא השמים הנבראים : יוצר הארץ . מי שיצר את הארץ ותקנה להיות מגולה מן המים הוא הכין כל אשר בה ואין דבר ביד צבא השמים : לא תוהו בראה . כשבראה את הארץ לא בראה להיות תוהו כ''א לשבת בה בני אדם א''כ בודאי הכין בה כל הצורך : אני ה' . הבורא את אלה : ואין עוד . מי עמדי כמוני :

ועושה . ענין תקון וכן וימהר לעשות אותו ( בראשית י''ח ) : כוננה . מל' הכנה . תוהו . שממון : לשבת . מל' ישיבה :

כי כה אמר ה', מביא שלשה ראיות על שיש לבטוח בה' הגם שהוא אל מסתתר כי הוא משגיח על האדם בהכרח. (ראיה א') מן בריאת העולם, הנה בעת שברא את השמים והארץ מצאנו שהשמים לא שינה בם דבר, רק כמו שנבראו בראשית הבריאה שבראם יש מאין כן נשארו ולא שינה בם דבר, כמ''ש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (והבריאה היא בריאת עצם הדבר יש מאין) ולא נזכר עוד שהוסיף בהם שום תיקון, אבל הארץ אחרי שנבראה עם השמים יש מאין, הוסיף בה לתקנה ולהשלימה בכל ששת ימי המעשה במה שהוציא עליה האור והרקיע שהם העננים והימים והיבשה והצומח והחי, עד שנעשית ראויה לישוב בני אדם, ומבואר שכל התקונים האלה שהוסיף בה מבריאת היבשה והצומח והחי, היה בעבור האדם שנברא אחרון לכולם שיוכל להתקיים עליה, כי לא היה אפשר קיומו אם היתה הארץ נשארה תהו ובהו כמו שהיתה בראשית הבריאה, (וידוע ההבדל בין בריאה יצירה עשיה, בריאה היא ראשית הבריאה יש מאין, ויצירה היא תיקון הצורה המתדבקת, ועשיה הוא גמר צורתו וכונן הוא הגמר האחרון. וז''ש הנה ה' בורא השמים ר''ל השמים לא נוצרו ונעשו רק נבראו, כי כמו שנבראו יש מאין כן נשארו ולא נוצר בהם צורה ונעשה בהם גמר התיקון, כי לא מצאנו במ''ב רק שברא השמים, אבל הוא האלהים (ר''ל הכחות הרבות שהשפיע על המציאות) אשר הוא יצר הארץ ועשה הוא כוננה, כי בארץ מלבד הבריאה הראשונה יצר אותה אח''כ בצורתה, ע''י שאמר יקוו המים ותראה היבשה, ואח''כ עשה ע''י שברא עליה עשב ודשא, ואח''כ כוננה וגמר את הכל מבריאת החי עד האדם, ומזה מבואר כי לא תהו בראה, לא רצה שתשאר תהו כמו בתחלת בריאתה שהיתה הארץ תהו, כי אז היה די הבריאה לבד, ולא היה צריך היצירה והעשיה שהם התקונים שהוסיף בה, רק לשבת יצרה מה שיצרה והוסיף לתקן צורתה זה מעיד שעקר כונתו היה לשבת שיהיה עליה ישוב בני אדם, ומבואר איך השגיח על הארץ ביחוד בתקונה לצורך הישוב ולתועלת ב''א שימצאו בה כל חיית ידם, ומזה מבואר כי אני ה' ואין עוד ואני המשגיח גם בארץ מתחת :

יצר הארץ, עשה, כוננה, בראה. כבר כתבתי (פסוק ז') ההבדל בין בריאה שמורה יש מאין, יצירה מורה צורת הדבר, עשיה גמר הדבר, וכונן מורה הגמר האחרון שאחרי הבנין. תבנה ותכונן עיר סיחון, בונה עיר וכונן קריה (חבקוק ב' יב), לכן אמר הארץ לא בראה לבד שאז היתה תהו, רק יצרה לשבת, ולכן יצרה ואח''כ עשה ואח''כ כוננה, עד שהוכנה על מתכונתה לצורך הישוב :

לא בסתר דברתי . כשנתתי את התורה ולא אמרתי על תהו על חנם : לזרע יעקב בקשוני כי אם לקבל שכר גדול : אני ה' דובר צדק . מאחר שפתחתי להם בדבר צדקי להודיעם מתן שכרן אחר כן הגדתי להם מישרים חוקי ותורתי שקודם מתן תורה נאמר להם ( שמות יא ) ועתה אם שמוע וגו' והייתם לי סגולה וממלכת כהנים וגו' :

לא בסתר דברתי . כשדברתי דברי על הר סיני הלא לא בסתר דברתי ולא במקום ארץ חושך כי הדבר היה מפורסם בכל העולם וא''כ היה להם להאומות בימים האלה לדעת שאני ה' ואין עוד : לא אמרתי וכו' . כשאמרתי להם המצות לא אמרתי להם לעשותם על תוהו ובחנם כ''א לקבל עליהם שכר הרבה וא''כ היה להם להאומות בימים האלה לקבלם גם המה ולקבל שכר ולא לעבוד לאלילים ללא יועיל : דובר צדק . בתחילה אמרתי הצדק שתעשה בשכר המצות ואח''כ הגדתי מישרים הם חוקותי ותורתי שקודם מתן תורה נאמר להם ועתה אם שמוע וכו' והייתם לי סגולה וכו' ( שמות יט ) :

לא בסתר, (ראיה הב') ממתן תורה, שבזה הראה השגחתו המיוחדת על מין האדם, ודבר זה א''א להכחישה כי לא בסתר דברתי כי היה הדבור בפרהסיא לפני שש מאות אלף רגלי, וגם לא היה הדבור הזה במקום ארץ חשך אשר יוכלו לומר שלא ראו בעיניהם כי היה בעצם היום, עד שראו המראה הגדולה בעיניהם, ושמעו הדברות באזניהם. ושם ראו איך אני משגיח על מין האנושי ביחוד. (ראיה ג') מן המצות בעצמם, התורה והמצוה שנתתי לפני ישראל הם בעצמם מעידים איך אני משגיח על האדם בהשגחה מיוחדת פרטיית, כי המצות אינם דומים כמצות הכומרים עובדי הכוכבים שהמה דברים שאין בהם תועלת וטעם, כי אני לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני, לא נתתי להם מצות שאין בהם טעם ותועלת, כי התורה מקפת על שני מיני השלמיות של האדם. {{{א}}} על ההנהגה בין אדם לחברו, אני ה' דבר צדק הודעתי להם דרכי הצדק בין אדם לחברו, {{{ב}}} על האמונות והדעות אני מגיד מישרים, עד שנראה מבואר איך שהתורה כוללת ומישרת כל מעשי בני אדם. (והנה הראיה ממעשה בראשית תעיד על ההשגחה על האדם להצליחו בחיים הזמניים, שכן הכין לפניו כל אלה בששת ימי הבריאה, והראיה ממתן תורה מעידה על ההשגחה להישירו בחיים הנצחיים) :

דבר, מגיד. ההגדה הוא לרוב דבר חדש שלא ידע האדם ממנו, והדבור יהיה גם בדבר הנודע לחברו אם מפרשו ומבארו. המישרים, באמונות ודעות אין נודעות מעצמם כלל והוא הגיד להם. והצדק הנימוסי כבר הוכן עליו האדם בטבעו, רק ה' דבר ויפרש את פרטיו וארחותיו :

התנגשו . לשון הגשה והנו''ן טפילה בו כאשר יאמר התנגפו : פליטי הגוים . אשר נשארו מחרבו של נבוכדנצר : לא ידעו הנושאים את עץ פסלם . להבין דעת :

הקבצו וכו' . הפחותים שבעכו''ם עובדי האליל הקבצו בואו אלי התנגשו כולכם יחד להתווכח עמדי אבל הנושאים את עץ פסלם אשר לא ימיש ממקומו המתפללים אל אשר לא יוכל להושיע לא ישימו לב לדעת ולהבין מעשיהם :

התנגשו . מל' הגשה : פליטי . ענין פחות ושפל כמו פליטי אפרים ( שופטים יב ) ופי' הפחותים והנבזים שבאפרים : פסלם . מל' פסל וצורה :

הקבצו ובאו אתם פליטי הגוים שהם השארית אשר ישארו באחרית הימים מן הגוים שעבדו הפסל והמסכה לכם אני אומר התקבצו תחלה איש איש מארצו ואח''כ התנגשו יחד להועץ ולחקור ולדרוש על האמת, ואז הלא תראו כי לא ידעו הנשאים את עץ פסלם, כי הנושאים עץ פסלם לא ידעו בעצמם מה ולמי ולמה הם עובדים העבודה הזאת, הפך מן התורה אשר שם ה' לפני בני ישראל שהודיעם טעמי המצות ועניניהם, כמ''ש לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני, וגם מה שמכונים את תפלתם להעלותו ע''י הפסל אל הכוכבים ולהוריד רוחניות הכוכב על הפסל, יראו כי הם מתפללים אל אל לא יושיע :

השמיע זאת מקדם . מי בפסיליכם אשר השמיע מקדם להביא אלהיכם תשועה איש איש לעובדיו : הלא אני ה' ואין עוד . שאני מודיע מה אני עתיד לעשות לעמי ואקיים דברי :

הגידו וכו' . ר''ל אם יש עמכם טענה הגידו אתם או הגישו את חכמיהם שיאמרו הם ואף יועצו יחדיו להשכיל למצוא מענה : מי השמיע זאת . מי מהפםילים השמיע השמועה הזאת קודם בואה והוא מפלת בבל ואשור : מאז הגידה . מוסב על מלת מי לומר מי הגידה מאז עד לא בא וכפל הדבר במ''ש : הלא אני ה' . הוא המגיד דבר מאז : ואין עוד זולתי . אין עוד אלהים לדעת הנולדות : אל צדיק וכו' . לא יש זולתי אל צדיק ומושיע :

אין . ענינו כמו לא :

הגידו והגישו, הגידו טענותיכם והגישו אותם לפני, ואם לא תוכלו לעשות זאת עכ''פ יועצו יחדו בינם לבין עצמם ויראו בעצמם האמת, מי השמיע זאת מקדם מי מאלהיהם אשר המה עובדים להם שהשמיע כזאת, ליתן תורה בפרסום או עכ''פ מי מהם מראש הגידה בינו לבין עצמו תורה ומצות כאלה אף שלא השמיע בפרסום (וזה מגביל נגד מ''ש לא מראש בסתר דברתי, אבל מי השמיע זאת מקדם, לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני, אבל מי מראש הגידה) הלא אני ה' ואין אלהים מבלעדי, ר''ל מה שדברתי התורה בפרהסיא כמ''ש לא מראש בסתר דברתי זה עד כי אין אלהים מבלעדי כמ''ש וידעת היום והשבות אל לבבך וכו'. כי במ''ת ראו זה בעצמם, כמ''ש אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ומה שלא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני רק המצות כולם באו להשלים את האדם באמונות ודעות ובמעשים כנזכר לעיל, מזה נודע כי צדיק ומושיע אין זולתי, רק אני נתתי מצות להצדיק ולהושיע את האדם כמ''ש אני ה' דובר צדק מגיד משרים, לכן.

מי השמיע זאת מקדם מאז הגידה. כ''כ למעלה (כי הקדם הוא רק בערך המתאחר, אמנם מאז תציין זמן עבר בלתי מוגבל. נכון כסאך מאז, קדם מפעליו מאז, מאז, מוסיף על קדם. והנה המגיד קודם אל המשמיע המגיד יגיד העתיד, ואחריו יבא המשמיע לפרסמו לרבים, כמ''ש למעלה (מ''א כו) אף אין מגיד (והוא ראשון המודיע העתיד) אף אין משמיע לפרסמו, ופה יאמר בהפך מי השמיע ופרסמו מקדם טרם בא, ומוסיף ולא זאת כי גם מי מאז הגידה. וע''כ אמר מאז כי ההגדה תהיה לרוב בזמן ישן נושן אבל ההשמעה והפרסום לא יתהווה לרוב רק אם זמן הדבר קרוב :

פנו אלי . והניחו פסילכם כל אפסי ארץ ובכך תושעו :

פנו אלי . אתם העכו''ם היושבים בקצות הארץ פנו אלי להאמין בי ואז תהיו נושאים כי אני אל והכל בידי ואין עוד זולתי :

פנו . מל' הפנה וסבוב : אפסי ארץ . קצות הארץ כי בקצה הארץ כאלו אפס וכלה :

פנו אלי, אתם כל אפסי ארץ למה תפנו אל האלילים, הלא מהם לא תשיגו ישועה, לא תשועת הגוף ולא תשועת הנפש, אלי פנו ואז תושעו כי אני אל ואין עוד ואך אני ביכלתי להושיע, אולם בל תחשבו כי לא תוכלו לפנות אלי כי לא אקבל אתכם ולא נתתי התורה והמצות רק לישראל, לכן אמר.

בי נשבעתי . ויצא מפי צדקה לקבל כל השבים אלי דבר דברתי ולא ישוב מהו הצדקה אשר יצאת מפי כי לי תכרע כל ברך ואני אקבלם כענין שנאמר כי אז אהפוך אל עמים וגו' ( צפניה ג ) :

בי נשבעתי . הריני נשבע בי אשר יצא מפי דבר צדקה ואמת : דבר . מוסב על יצא מפי לומר יצא מפי דבר ולא ישוב הדבר ההוא רצה לומר לא אחזור בי והוא כפל ענין במ''ש : כי לי תכרע . וזהו הדבר היוצא אשר בימים העתידים יכרעו כל הברכים לי ולא לעכו''ם כי כולם יקבלו עול מלכותי עליהם : תשבע . מוסב על מלת לי לומר לי תשבע כל ל' לקבל אותי לאלוה ולהאמין בי :

תכרע . מל' כריעה : ברך . מל' ברכים והם פרקי הרגלים :

בי נשבעתי. {{{א}}} שנשבעתי בשמי הגדול ולא אחזור משבועתי. {{{ב}}} כי יצא מפי צדקה גם זולת השבועה הלא גם אם רק יצא מפי, הלא יצא מפי צדקה וכל דבר צדקה וחסד אשר הבטחתי אף בלא שבועה איני משנה בשום אופן (כי הדבר שיגיד לרעה ישנה אם ישובו העם בתשובה לא הדבר שיגיד לטובה כמ''ש כ''פ) וא''כ הלא הוא דבר ולא ישוב ולא ישתנה בשום אופן. והוא שנשבעתי אשר לי תכרע כל ברך, שאקבל את כל העמים תחת אמונת האמת, עד שכל ברך תכרע לי. ולא לבד לפרקים, רק לי תשבע כל לשון, שכולם יקבלו על עצמם בשבועה לעבוד אותי ולא לאל אחר, וא''כ פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ :

אך בה' לי אמר . המקרא זה מסורס וכן פתרונו אך לי בה' אמר צדקות ועוז אע''פ שכל הגוים ישתחוו לפניו אך לי לבדי כנסת ישראל בה' הובטח לי צדקות ועוז ולא יבאו מכחישי תורה לחלל כבודי : עדיו יבוא ויבשו וגו' . כל הנחרים בהקב''ה יבואו עדיו להתחרט על מה שעשו בחייהם ויבושו : הנחרים . המתגרים :

אך בה' . זהו מאמר הנביא שאמר אף שכל העכו''ם יאמינו בה' אך הריני נשבע בה' אשר לי לישראל לבד הבטיח ואמר צדקות ועוז ר''ל הצדקות והעוז שיהיו לישראל יהיו מיוחדת ולא יהיו בערך אחד עם של העכו''ם : עדיו יבוא . כל אחד מהעכו''ם יבוא לישראל להיות סר למשמעתו וכל הכועסים בו לשעבר יבושו אז :

ועוז . ענין חוזק : עדיו . אליו כמו תגע עדיך ( איוב ד ) : הנחרים . מל' חרון כעס וכן בני אמי נחרו בי ( ש''ה א ) :

אך, אומר הנה ה' נשבע לקבל כל העכו''ם אל אמונתו האמתית, רק יהיה ההבדל בין עם ה' ובינם, בדבר אחד, כי בה' לי אמר צדקות ועז, שיעור הכתוב אך אמר, בה' (יהיה) לי צדקות ועוז, ר''ל לי לישראל יהיה בה' בין צדקות בין עז, שחוץ ממה שיהיה לי צדקות ע''י שנעבוד אותו ונשמור מצותיו יהיה לנו גם עז, והוא שלא נבוא בתורת חסד כאשר יבואו העכו''ם, רק נבוא בעז וכח, יהיה ההבדל ביני ובינם. ומבאר דבריו כי עדיו יבוא ויבשו כל הנחרים בו העכו''ם אשר נחרו בו עד הנה והכחישו באלהותו, הן גם הוא עדיו יבא לעבדו, אבל יבושו ממה שנחרו בו עד הנה, אבל.

אך בה', התחלף סידור המלות וכמוהו רבים, וגם י''ל בה' שבועה לעומת שאמר בי נשבעתי אומר אך בה' לי אמר, לי אמר בשבועה בה', כי לי צדקות ועוז. ולכן התחלף להורות ב' הכונות. וכן אמר עדיו יבוא ויבשו, יחיד ורבים, כאומר הם יבואו יחידים יחידים כאשר יתגנב העם הנכלמים בשובם במלחמה, אבל בה' יצדקו כל זרע ישראל :

בה' יצדקו ויתהללו . בהבטחת משען אהבתו ימצאו צדקה ויתפארו במעוז . ויתהללו . פרוונטי''ר בלע''ז :

בה' יצדקו . בהבטחת משען ה' ימצאו ישראל צדקה ויתהללו מפי כולם על שהשכילו לדעת מעולם שה' הוא האלהים ודבקו בו :

ויתהללו . מל' הלול ושבח :

בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל, שהם מלבד שיצדקו בה' ע''י מע''ט שיעשו, עוד יתהללו על שלא הכחישו בו מעולם, לא העכו''ם שיבושו :