החרישו אלי . כדי לשמוע דבר : איים . אומות של עכו''ם : יחליפו כח . יתקשטו ויתחזקו בכל גבורתם אולי יעמדו בדין בכח : יגשו . הלום ואז משיגשו ידברו : למשפט נקרבה . להוכיח' על פניהם :

החרישו אלי איים . יושבי האיים החרישו לשמוע אלי כי המדבר לא ישמע ולא יאזין : יחליפו כח . יחדשו כח להתאמץ בטענות אם יוכלו להשיבני : יגשו אז ידברו . יגשו אלי לשמוע אמרי ואז אחרי שמעם ידברו דבריהם אם ימצאו מענה : יחדו . אני והם נקרב למשפט על מה שהם אומרים שאין היכולת בידי להציל את עמי מידם :

החרישו . ענין שתיקה כמו יחרישו באהבתו ( צפניה ג ) :

החרישו, אחר שדבר תנחומין אל ציון, קורא אל העמים, מצייר כי כבר בא הגואל (כי החוזה במראות אלהים, יראה העתיד כאילו כבר בא) ועפ''ז מתוכח עמם להשיבם אל אמונת האחדות ודת האמת. החרישו, המתוכח ינוצח לפעמים מפני ארבעה דברים, {{{א}}} אם הוא אדם קטן, יאמר אתם איים הקטנים החרישו אלי, לא אתם תתוכחו רק ולאמים הגדולים יחליפו כח, הם יתוכחו. {{{ב}}} אם ילחצנו אל הוכוח פתאום ואין לו עת לסדר טענותיו, אומר יחליפו כח לחשוב ולהתיעץ. {{{ג}}} אם יתוכח עם עריץ או נשוא פנים, אשר אימתו או שאתו תבעתנו מלדבר את כל אשר עם לבבו, עז''א יגשו אלי מבלי אימה ואז ידברו. לא מרחוק בחרדה ופחד. {{{ד}}} אם אין שופט מכריע ביניהם, כמ''ש (איוב ט') כי לא איש כמוני אעננו. לו יש בינינו מוכיח. יסיר מעלי שבטו. עז''א יחדו למשפט נקרבה לפני השופט אשר יכריע בינינו עם מי הצדק :

ולאמים. בארתי למעלה (יז יב) כי לאומים פורט עמים גדולים שיש להם דת, שהם כאם הבנים לעמים קטנים : יגשו נקרבה. בכ''מ שהניגש פחות במעלה מן הנושא או המקום שהוא ניגש אליו, ישמש בלשון הגשה, ואם שניהם שוים ישמש בלשון קורבה. וכבר כתבתי כי יחדו מורה על השתוות שניהם, ובזה הוסיף יחדו למשפט נקרבה כשני בני אדם שוים :

מי העיר ממזרח . אותו שצדק יקראהו לרגלו מי העיר את אברה' להביאו מארם שהוא במזרח וצדק שהיה עושה היא היתה לקראת רגליו בכל אשר הלך : יתן לפניו גוים . מי שהעירו ממקומו להסיע הוא נתן לפניו ארבעה מלכים וחיילותיהם : ירד . ירדה : יתן כעפר חרבו . רמא כעפרא קטולין קדם חרביה , נתן את חרבו ועושה חללים רבים כעפר ואת קשתו נתן מרבה הרוגים ונופלים כקש נדף :

מי העיר ממזרח . אברהם שהיה במזרח מי העירו ללכת משם ולמאס באלילי ארץ מולדתו : צדק יקראהו לרגלו . בכל מקום מדרך כף רגלו היה קורא את הצדק לעזוב האלילים ולהאמין בה' וכאומר ומי העירו הלא אנכי ה' : יתן לפניו גוים . ר''ל מי הוא הנותן לפניו גוים הם כדרלעמר והמלכים אשר אתו : ומלכים ירד . השליטו במלכים : יתן כעפר חרבו . חרבו נתן הרוגים מרובים כעפר הארץ וקשתו הרבה חללים כקש נדף :

העיר . מל' התעוררות : ירד . ענין שלטנות כמו רדה בקרב אויביך ( תהלים קי ) . נדף . ענין כתישה כמו אל ידפנו ( איוב לב ) :

מי העיר ממזרח, המלך המשיח שיבא מארץ המזרח וישקיף ע''ז מצד ג' דברים {{{א}}} מצד הסבה יאמר מה יהיה הסבה שתעוררהו לכבוש גוים וארצות. ? הנה כל מרגיזי ממלכות, הסבה אשר תעורר לבבם להרעיש הארץ, יהיה אהבת השררה והכבוד, או הקנאה והנקמה והנצחון או הבצע והקנינים, אבל לא נשמע שתעוררהו לזה אהבת הצדק והטוב, שבעבור הצדק יכבוש ארצות, ומי העיר את הכובש הזה אשר הצדק יקראהו ויגביל אותו לרגלו ונוכח דרכו, אשר רגל מהלכו יהיה לקראת הצדק, לא לקראת נחשים. {{{ב}}} בהשקף על כמות הנצוח יהיה ג''כ שלא בדרך הטבע, כי הצדק הוא יתן לפניו גוים, ומלכים ירד בפרך. (והנה דרך העולם שאת המלכים יכבשו במלחמה ואח''כ ירדו בגוים, ואצלו יהיה בהפך את הגוים יכבוש, ואת המלכים ירד). {{{ג}}} איכות הנצוח יהיה ג''כ שלא בדרך הטבע כי הצדק יתן (לפניו גוים) כעפר (לפני) חרבו, יהיו דומים לפני חרבו כעפר הנידש ברגל, (יתן מלכים) כקש נידף (לפני) קשתו, המלכים יהיו דומים לפני קשתו כקש נידף, כי ינצחם בקל מאד :

יקראהו, פעל נגזר ממלת לקראת שמורה הגבלת דבר כנגד דבר. ופעל ירד היא הממשלה בעבודת פרך כנ''ל (יד ב') :

ירדפם יעבור שלום . הלך על מעברותיו בשלום לא נכשל ברדפו אותם : אורח ברגליו לא יבא . דרך אשר לא בא קודם לכן ברגליו , לא יבא לא היה רגיל לבא :

ירדפם . רדף אחריהם ועבר בשלום אם כי רדפם באורח שלא בא ברגליו מעולם ולא היה רגיל באורח ההוא :

אורח . מסילה ודרך :

ירדפם, הגם שרדף אחריהם מ''מ יעבור שלום לא ידמה בעברו כהולך למלחמה רק כהולך בשלום, הגם שיעבור ארח אשר ברגליו לא יבא, ארח מסוכן, אשר מבואר כי לא ברגליו בא שמה רק ברוח הצדק וישועת ה' אשר על כפים ישאונהו :

יעבור שלום. יל''פ שלום שם מופשט, השלום עבר עמו בכל מקום לכתו :

מי פעל ועשה . לו את זאת מי שהוא קורא הדורות מראש לאדם הראשון הוא עשה לאברהם גם את זאת : אני ה' ראשון . להפליא פלא ולעזור : ואת אחרונים אני הוא . אף עמכם בנים אחרונים אהיה ואעזור אתכם :

מי פעל . מי הוא שפעל ועשה את זאת הלא ה' עשהו הקורא הדורות מראש קודם שיהיו ר''ל שיודע כל הדורות הבאים ויקרא לכל דור לעמוד בעתו : אני ה' ראשון . ראשון לכל הדורות שעברו ואני הוא עם הדורות האחרונים אשר יהיו :

מי, אומר אתם לאומים התבוננו נא מי פעל ועשה וגמר הדבר הזה, ומי קרא הדורות מראש, ר''ל מי הגיד זאת מראש מימי קדם מה שיהיה בדורות האחרונים דורות המשיח, הלא אני ה' ראשון המגיד זאת מראשית, וגם ואת אחרונים שבימיהם תעשה זאת ותתקיים הנבואה אני הוא להוציא הפעולה למעשהו. (ור''ל כי הדבר אשר ידבר הנביא שיהיה בעתיד והוא אינו רחוק מטבע המציאות, נוכל לאמר שהיה כן במקרה או בטבע העולם, ולא יאמת אמתות הנביא ונבואתו, שע''כ היה מוכרח, כי מופתי הנביאים יהיו ע''י דברים רחוקים מטבע המציאות, כמ''ש הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר. כי בעת יורה ומלקוש לא היה זה אות ומופת. ע''כ אמר כי דבר זה מהגדת ביאת המשיח וכל עניניו, רחוק מטבע הנמשך בכל פרטיו, כי הדברים הטבעיים והרגילים, יוכרחו מסבתם, לעמת זה אמר מי העיר ממזרח. ב) הדברים המתהוים במקרה ועל צד ההזדמן יהיה על המעט, עז''א כי כמות ואיכות הנצוח הזה לא במקרה יהיה, כמ''ש יתן לפניו גוים, יתן כעפר חרבו, ע''ז מחליט לאמר מי פעל ועשה ומי קורא הדורות מראש, הלא הן הנבואה מראש, הן הפעולה באחרית יכוונו עדותם על קיום דבר הנביא כי יד ה' עשתה זאת, בפרט שכבר ראו מעשי ה' בימים קדמונים, אני ה' ראשון וא''כ תדעו ותשכילו כי את אחרונים אני הוא, לא טבע ולא מקרה אך יד ה' וכחו הגדול) :

פעל ועשה. כבר הבאתי למע' (ה' יב) ההבדל בין פעולה ומעשה, שהפעולה היא העסק בהדבר, והמעשה הוא הוצאת גמר הדבר, ומלת מי נמשך לשתים (מי) קורא הדורות, וקורא מענין הזמנה, כמו קרואי מועד :

ראו איים . עובדי עכו''ם הגבורות שאעשה וייראו : קרבו ויאתיון . זה אצל זה נאספים להלחם כשיראו הגאולה :

ראו איים . יושבי האיים ראו הנס שעשיתי לאברהם ופחדו גם השוכנים בקצות הארץ חרדו בשמעם הנס : קרבו ויאתיון . קרבו ובאו לפני אברהם לשאול ממנו מתנת חנם ולא באו במלחמה כמ''ש ויאמר מלך סדום וכו' תן לי הנפש וכו' ( בראשית יד ) :

ויאתיון . ענין ביאה כמו אתא בוקר ( לעיל כא ) :

ראו, שב לספר ענין מלחמת המשיח ואיך כל הגוים יעמדו להלחם נגדו כולם פה אחד, מצייר כי גם האיים הרחוקים בקצה הישוב יראו וייראו, ומפני זה קצות הארץ יחרדו וימהרו לבא ויתקרבו איש אל אחיו ויאתיון למלחמה נגד המשיח, וגם יתקבצו כולם פה אחד, כי.

וייראו יחרדו. החרדה תבא על המהירות הפתאומי, ויחרדו זקני העיר לקראתו כנ''ל (כ''ף טז), ויאתיון. מורה הביאה המוחלטת שברגע כבר היו פה, וזה המבדיל בינו ובין פעל בא :

איש את רעהו וגו' . יאמר חזק למלחמה אולי יעמדו להם אלהיהם : איש את רעהו יעזורו . זה עוזר את זה בברכו' ברוך אברם ( בראשית יד ) וזה עוזר את זה במתנות ( שם ) ויתן לו מעשר מכל :

איש את רעהו יעזורו . ועכ''ז אף שראו פלאי האל מ''מ עזרו זה לזה לעשות הפסילים : לאחיו . כ''א אמר לאחיו חזק בעשיית הפסל וכפל הדבר במ''ש :

איש את רעהו יעזרו וחוץ מזה יאמר לאחיו חזק ג''כ אתה בעצמך ואל תסמך על העזר אך היה לבן חיל :

רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק. דרך העולם כי את הריע לא יעזור בכולו, אבל פה יעזור גם את הריע, ואל האח לא יאמר חזק, כי יחוס עליו ויעשה הוא בעבורו, ופה יאמר גם לאחיו חזק :

ויחזק חרש . נוסך הפסל : את צורף . המרקעו בזהב : מחליק פטיש . באחרונה כשהוא מכה בנחת להחליק את המלאכה : את הולם פעם . הוא המתחיל בה כשהיא עשת ומכה בכל כחו : אומר לדבק טוב הוא . על אותן שהיו מחזירין אחר קרקע טובה לדבק בה עששיות ברזל : דבק . שולדור''א : ויחזקהו . לצלם : במסמרים לא ימוט . כולם יחזקו זה את זה : ויחזק חרש . זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה . את צורף . זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה . את הולם פעם . זה אברהם שהלם כל המלכים האלה פעם אחת . אומר לדבק טוב הוא . טוב לידבק באלוה של זה . ויחזקהו . שם לאברה' להיו' דבק בהקב''ה ולא ימוט :

ויחזק חרש . חרש העצים העושה הפסל חיזק בדבריו את הצורף להיות זריז במלאכת צפוי טסי הזהב אשר יצפנו : מחליק פטיש . המכה בפטיש קטן להחליק את הטסין היה מזרז את המכה על הטסין בחוזק רב בהתחלת הרדוד למען יתחיל הוא מעשהו : אומר לדבק . כאשר ידבק הטסין על הפסל ישמח ויאמר הנה טוב הוא וכן יפה לו : ויחזקהו . מחזק הצפוי על ידי מסמרים למען לא יתפרד מעל הפסל :

מחליק . מלשון חלק : פטיש . הוא המקבת וכן וכפטיש יפוצץ סלע ( ירמיה כג ) . הולם פעם . שניהם ענין הכאה כמו והלמה סיסרא ( שופטים ה ) וכמו נפעמתי ולא אדבר ( תהלים מו ) וכפל המלה בשמות נרדפים ויורה על חוזק ההכאה : במסמרים . יתדות וכן וברזל לרוב למסמרים ( דה''א כב ) : ימוט . מלשון נטיה וקלקול :

חורש, הוא האומן המוציא כלי למעשהו ועושה הכלי זיין. וצורף הוא המוציא הברזל מן האדמה, והחרש צריך להמתין בהכרח עד שיגמור הצורף מעשהו, והם ימהרו כ''כ להכן כלי הזיין והנשק, עד שהחרש שמלאכתו מאוחרת יסייע את הצורף ויחזק את ידיו להוציא הברזל ולזקקו, למען יהיה לו ברזל לעשות ממנו חרב וחנית. וכן המחליק את הכלי בפטיש בגמר המלאכה יסייע את ההולם ומכה על הכלי בפעם בתחלה ולא ימתין עד שיגמור ההולם פעם מעשהו, וגם יאמר לדבק טוב הוא שידביק שתי חתיכות של חרבות שבורות בדיבוק עראי ויחזקם במסמרים לדבקם לפי שעה שלא ימוטו ולא יתפרדו ויאמרו עליו כי טוב הוא, מרוב המהירות שימהרו למלחמה יספיק להם גם חרב שבורה מדובקת שחברו השברים במסמרים. (בזה צייר, א קבוצת כל העמים בפעם אחד. ב עזרם זה לזה, ג השתדלותם ומהירותם למלחמה) :

חרש, צרף. מלאכת הצורף קודם למלאכת החרש כנ''ל (מ' יט) : לדבק. הדבר המתדבק ע''י מלאכת מעשה בכוונה ישמש עליו בלשון חבור בכ''מ. ודבק בא על דבר המתדבק מעצמו במקרה, ובא לרוב על עצמיים הגיוניים בדרך שאלה, ופה אומרים על התדבקות מקרי מעצמו יאמר טוב הוא ויחזק במסמר ויסתפק בזה :

ואתה ישראל עבדי . ועלי יש לעזור לך סוף המקרא אל תירא כי אתך אני כך נראה לי חבור הענין לפי פשוטו ומ''א בבראשית רבה דורש כל הענין במלכי צדק ואברה' ( ה ) ראו איים אותה מלחמ' וייראו שם נתיירא מאברהם פן יאמר לו העמדת רשעים אלו בעולם ואברהם נתיירא משם לפי שהרג את בני עילם שהם משם , איים כשם שאיי הים מסויימין בעולם כך אברהם ושם היו מסויימין בעולם : ואתה ישראל עבדי . אברהם שלא היה מזרע צדיקים עשיתי לו כל זאת . ואתה ישראל עבדי . הקנוי לי משני אבות . זרע אברהם אוהבי . שלא הכירני מתוך תוכחה ולימוד אבותיו אלא מתוך אהבה :

ואתה . אבל אתה ישראל אינך כמוהם כי עבדי אתה אשר בחרתי בך לי לעם לפי שאתה זרע אברהם אשר אהבני ופירש מעכו''ם :

ואתה, אומר מ''מ אל תירא כי אתה ישראל עבדי ולא אעזבך בידם. והנה המלך יאהב לפעמים את עבדו מצד שהוא נאמן בעבודתו והוא צריך אליו, ולפעמים יהיה זה אהבה רצונית בלא טעם רק כי בו בחר לנשאו ולגדלו, ובכל אחד יש מעלה וחסרון, כי הנבחר מפני הצורך מעלתו גדולה מצד שהאדון צריך אליו, אבל לעומת זה אם ימצא עבד אחר שימלא צרכו זה ביתר שאת יחליפהו בהשני, לא כן הנבחר מצד הרצון שלא יחליפנו בשום אופן, וז''ש ואתה ישראל עבדי, שלקחתיך מצד עבודתך הנאמנה שאתה עובד אותי אבל מצד זה עוד תירא פן אמצא עבד נאמן יותר ואמירך בעם אחר, לז''א הלא אתה יעקב אשר בחרתיך, עת בחרתי בך אז נקראת בשם יעקב (כי יש הבדל בין יעקב שהוא שם ההמון, ובין ישראל שהוא שם הגדולה לאנשי השם) ואז בחרתיך מצד הבחירה לבד, לא מצד עבודתך ומעלתך, ובזה אף שאמצא עבד נאמן יותר לא אעזבך. אבל גם בזה עוד יש לך לירא שעכ''פ עת שתריע מעשיך לגמרי שאז ישתנה רצוני עליך מרצון לשנאה, שאז אטוש אותך מעל פני, אמנם עבד הנבחר מצד שהיו אבותיו אוהבי המלך ובעלי בריתו לא ימאסהו בשום אופן, כי זכות אבותיו עומד תמיד, עז''א הלא אתה זרע אברהם אהבי :

ישראל, יעקב. מבואר למעלה (ח' ז') ובכל הספר כי ישראל גדול מיעקב :

אשר החזקתיך . לקחתיך לחלקי כמו ( שמות ד ) וישלח ידו ויחזק בו : מקצות הארץ . משאר העכו''ם : ומאציליה . מן הגדולים שבהן : קראתיך . בשם לחלקי בני בכורי ישראל : ולא מאסתיך . כזה שנאמר בו ( מלאכי א ) שנאתי :

אשר החזקתיך . עבר במקום עתיד כדרך הנבואות ור''ל אחזיק בך להוציאך מקצות הארץ : ומאציליה . מגדולי הארץ קראתיך שתצא מרשותם ולא יהיה בהם כח לעצור אותך . בחרתיך . מאז בחרתי בך ולא מאסתיך :

החזקתיך . ענין אחיזה כמו ויחזיקו האנשים בידו ( בראשית יט ) : מאציליה . כן יקראו הגדולים וכן ואל אצילי בני ישראל ( שמות כד ) :

אשר, מוסיף לאמר, כי אם יבחר לו המלך איש אחד לעבודתו יצוייר שימצא אח''כ איש אחר יותר נכשר בעיניו ויעזוב את הראשון, אבל אתה הלא החזקתיך מקצות הארץ, מכל ישבי קצוי ארץ רק בך החזקתי, ולא מן הפחותים רק מאציליה ונכבדיה של הארץ קראתיך רק אותך קראתי, ואמר רק לך עבדי אתה וא''כ הלא אתה המובחר בעיני מכל יושבי תבל לכן יבטח לבך כי בחרתיך בחירה עולמית ולא מאסתיך לעולם, ולכן.

אל תשתע . אל ימס לבך להיות כשעוה זו וזה הכלל כל תיבה שתחל' יסודה שי''ן כשבא לדבר בל' מתפעל התפעל או יתפעל התי''ו חולקת ונכנסת בין שתי אותיות שרשי התיבה כמו ( ישעיה כט ) וישתומם ( מיכה ז ) וישתמר חוקות עמרי ( ש''א א ) תשתכרין ( איוב ל ) תשתפך נפשי :

אל תשתע . אל תסור מעלי בחושבך אשר כבר עזבתיך כי אני ה' אלהיך כמאז . אמצתיך . בדברים טובים ונחומים : אף עזרתיך . בימים הקדמונים : אף תמכתיך . בהיותך ביד האויב תמכתיך בימיני לבל יעשה בך האויב כלה : בימין צדקי . ר''ל לא בגמול כי אם בצדקה :

תשתע . ענין הפנה והסרה כמו ועיניו השע ( לעיל ז ) : אמצתיך . ענין חוזק : תמכתיך . ענין סעד ומשען :

אל תירא, בשום אופן. והנה יתירא האדם. {{{א}}} פן אוהבו העוזרו תמיד מאס בו עתה, לעומת זה אמר בחרתיך ולא מאסתיך. {{{ב}}} פן לא ימצא אוהבו אצלו בעת הצרה, לעומת זה אמר אל תירא כי עמך אני. {{{ג}}} פן לא יהיה ביכולת אוהבו להושיעו, לעומת זה אמר אל תשתע ותפנה במחשבתך אם אני יכול להושיע, כי אני ה' בעל היכולת אני אלהיך המשגיח עליך בפרטות, ואם כן אמצתיך בודאי. ור''ל אמצתיך נתתי לך אומץ שתוכל לעמוד בעצמך כנגד האויב, גם עזרתיך אנכי ג''כ, גם תמכתיך בימין צדקי וכדוגמת האוהב העוזר לאוהבו ביד שמאלו ותומכו ביד ימינו לבל יפול, תומך ביד אחד ולוחם עם אויבו ביד האחר :

תשתע. מגזרת שעה, תשעה ותפנה :

הן יבושו . באמת סוף הדבר יבושו כל הכועסים בך : אנשי ריבך . המריבים עמך :

הנחרים . מל' חרון וכעס וכן בני אמי נחרו בי ( ש''ה א ) . כאין . כלא דבר :

הן יבשו, יש ארבע מיני אויבים. {{{א}}} השונא לחברו ודובר עליו עתק שלא בפניו, וזה הנחרים בך הם יבשו בעצמם ויכלמו מאחרים אשר שמעו דבתם רעה. {{{ב}}} הרב אתו בפניו ומגנה אותו בקלון, וזה אנשי ריבך הם יהיו כאין ויאבדו מתוכך. {{{ג}}} המתקוממים עליך בריב עד שמכים אותך באגרוף רשע, וזה.

(יא-יב) יבשו ויכלמו. בארתי הבדלם למעלה (ל' ג') : הנחרים, ריבך, מצותך, מלחמתך. הנחרים, המחזיקים אותך כדבר חרם, ונמנעים מלהתקרב אליך, אבל אנשי ריבך עושים מריבה, וריב ומצה מובדלים, שהריב בדברים, והמצה בהכאה, כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה, וירא והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה. ומלחמתך, הלוחמים בחרב :

תבקשם . אפילו אם תבקשם לא תמצא את אנשי מצותיך : יהיו כאין וכו' . כפל הדבר פעמים רבות לגודל האבדון :

מצתיך . ענין מריבה כמו הן לריב ומצה תצומו ( לקמן נח ) : וכאפס . דבר שאין בו ממש :

אנשי מצתך, העושים מצה עמך (כי יש הבדל בין מצה ומריבה, מריבה בפה ומצה היא בהכאה) אותם תבקשם אתה, תחת כי בקשוך המה עד עתה להכותך, אבל לא תמצאם. {{{ד}}} הלוחמים על נפשך במלחמה להכותך נפש, וזה אנשי מלחמתך הם יהיו כאין וכאפס, בשעת מלחמה יהיו כאין ואחר המלחמה יהיו כדבר שאפס ותם ואיננו :

מחזיק ימינך . אוחז ימינך לבל תפול : האומר לך וכו' . ר''ל הואיל ואני האומר לך לזה אל תירא כי אעזור לך :

מחזיק . אותו :

כי אני ה' אלהיך מחזיק ימינך, ונותן לך כח להלחם. והנה משני דברים לא יקומו במלחמה. {{{א}}} מפני החולשה והרפיון, לעומת זה אמר אני מחזיק ימינך. {{{ב}}} מפני היראה ורכות הלבב, לעומת זה אמר אני האמר לך אל תירא, כי אני עזרתיך, ולכן.

תולעת יעקב . משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה , תולעת וירמונ''א בלע''ז : מתי ישראל . מספר ישראל :

תולעת יעקב . עדת יעקב החלושה כתולעת ואין כחה אלא בפה היא התפלה כתולעת הזו שבפיה מנסרת בארזים : אני עזרתיך . מאז : וגאלך . ואהיה גאלך לעתיד אני קדוש ישראל :

מתי . אנשי :

אל תראי תולעת יעקב, המון בית יעקב שהוא גוף האומה הכללית מדמה למת הנרקב שלא נשאר ממנו רק התולעת, וישראל שהם החשובים באומה והגבורים שבהם, מצייר כי נשאר מהם רק מתי ישראל מתים ואנשים חלשים, אומר אל תראי בכל זה כי הלא אני עזרתיך הוא נאם ה', וממי תירא, הלא כה יאמר אליך ה' וגאלך, ר''ל כי האדם לא יסמך על עוזרו. {{{א}}} בשהוא חלוש כח, אבל הלא זאת יאמר ה' בעל הכח והיכולת. {{{ב}}} לא יסמך בשיחשוב שלא ירצה לעזרו, עז''א הלא אני גואלך הנקרא בשם קדוש ישראל ע''ש קדושתך ומעשיך שאתה ראוי לישועה, ולא לבד שאעזרך אני רק גם אתן בך כח שתושיע ימינך לך. כי.

תולעת יעקב, מתי ישראל. שראל גדול מיעקב כנ''ל (ט' ז'), כמו כן מתים אנשים חלושים, ונגדם יעקב כתולעת :

למורג חרוץ . כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל שקורין לימ''א בלע''ז וגוררין על הקשין של שבלין ומחתכן עד שנעשו תבן דק . חדש . כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו : בעל פיפיות . הם חידודי החריצין :

הנה שמתיך . שמתי אותך להיות מורג העשוי חריצים והוא חדש החדוד ביותר והוא בעל פיפיות רבות :

למורג . הוא כעין לוח עץ ובתחתיתו תחובים אבנים דקים ובו דשים התבואה וכן והמוריגים וכלי הבקר ( ש''ב כד ) : חרוץ . עשוי חריצים ובקיעות בין אבן לאבן : בעל פיפיות . ר''ל שיש בו פיות וחדודים רבים והם החריצים : תדוש . מל' דישה : ותדוק . מל' דק : כמוץ . היא פסולת התבואה :

הנה שמתיך למורג חרוץ, ממשיל את העכו''ם למוץ ופסולת שידושו ויוסרו ע''י החרוץ חדש. הנמשל שלא תבא בזכות ישן שכבר אכלוהו אך בזכות חדש, וגם בעל פיפיות הרבה כחות ממצות הרבה. תדוש הרים ההרים הגדולים ממשיל אל החטים הנידקות ואת הגבעות הקטנות ממשיל אל המוץ שלהם. והוא משל אל שריהם ועבדיהם שכולם ידוקו ויכלו ע''י החרוץ שהוא ישראל :

תדוש. להסיר המוץ : ותדוק. לעשות קמח כנ''ל (כ''ח כ''ח) : וגבעות, קטנות מהרים כנ''ל (ב' ב') : טז) סערה. גדולה מרוח ואלהי ישראל מן שם ה' כנ''ל (א' ד') : ה' קדוש ישראל. מבואר למעלה (א' ד') ובכל הספר :

תזרם . תזרה אותם כבמזרה לרוח : ורוח תשאם . מאליהם לגיהנם :

תזרם . אתה תפזרם והרוח תשאם למרחוק : וסערה וכו' . כפל הדבר במ''ש : בה' . בתשועות ה' : תתהלל . תתפאר בעצמך במה שתלית בטחונך בקדוש ישראל :

תזרם . ענין פזור כמו וזרתי פרש ( מלאכי ב ) : תפיץ . תפזר : תתהלל . מל' הלול ושבח :

תזרם, כדרך התבואה תחלה נדשת אח''כ זורה. ורוח הקטן ישאם באויר בגובה, וסערה תפיץ אותם לכל עבר, ואתה תגיל בה', לך יהיה גילה ע''י ה' וכחו הגדול. ותתהלל לרבים במה שהוא קדוש ישראל שקדושתו מתיחס אליך עפ''י מעשיך (כי ישמח האדם גם בהצלחה הבאה אליו מבחוץ, אבל לא יוכל להתהלל ולהתפאר רק לפי מעשהו וכשרונו אשר מצדו ראוי לזה, וההבדל בין ה' וקדוש ישראל בארתי כ''פ) :

מבקשים מים . נתנבא הנביא על אחרית הימים ( עמוס ח ) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו וכשישוב אפו יכין להם לחם ומים וישכון שכינתו ורוח בפי נביאיהם : נשתה . ל' ונשתו מים מהים ( לעיל יט ) לשון השאת והשבר ( איכה ג ) וכולן ל' חורבה ויובש ולכך התי''ו מודגשת שהרי באה במקום שתים שאין שאת בלא תי''ו והיה לו לומר לנקבה נשתתה שהרי לזכר יחיד יאמר נשתה ולרבי' ונשתו :

העניים וכו' . בני הגליות כשישובו לארצם דרך המדבר יבקשו מים ולא ימצאהו . בצמא . בעבור הצמאון כאלו נעתק לשונם ממקומו : אענם . בדבר שאלתם על המים :

נשתה . ענין העתקה וכן ונשתו מים מהים ( לעיל יט ) : אענם . מל' עניה ותשובה :

העניים, הנה ישראל בגלותם נתיאשו מן הגאולה מפני שני דברים. {{{א}}} בהביטם חולשתם ורפיונם נגד שוביהם הגבורים ורבים, ולעומת זה אמר אל תירא תולעת יעקב וכו'. {{{ב}}} מפני העוני והדלות לעומת זה אמר העניים וגם האביונים (שהאביון חסר יותר מן העני) הגם שהם דלים כ''כ עד שהם מבקשים מים הנמצא בזול ומ''מ ואין, וכבר לשונם נשתה בצמא מרוב זמן הצמאון. אני ה' יש הבדל בין ה' ובין אלהי ישראל, שם ה' יקרא מצד עצמו ושם אלהי ישראל מצד החבור והדבוק שי''ל עם ישראל עמו. אומר ע''י שאני ה' בורא כל אענם, וע''י שאני אלהי ישראל, עפ''י מעשיהם הטובים לא אעזבם כלל ולא יצטרכו להתפלל כלל (כי הנענה כבר נעזב בהכרח עד שהוצרך לצעוק ולהתפלל) :

נהרות . לב מבין לתורה ולנבואה : מדבר . מקום שלא היתה חכמת התורה :

על שפיים . במקומות הגבוהים אוליך נהרות עם כי אין דרך הנהרות למשוך שמה . מעיינות . אפתח מעיינות : למוצאי מים . להיות מקום מוצא מים :

שפיים . כן נקראו המקומות הגבוהים וכן רוח צח שפיים ( ירמיה ד ) : לאגם . כן נקרא מקום כניסת המים וכן ועל אגמיהם ( שמות ז ) : ציה . שממון :

אפתח על שפיים, על מקומות הגבוהים שאין דרך להיות שם נהרות, שהנהרות אין מצויים רק במקום נמוך ובהר לא ימצאו רק מעינות, אני אפתח שם נהרות. ובתוך בקעות ששם אין מעינות מצוים רק נהרות, אני אפתח שם מעינות, וזה הפך מן הטבע והרגיל. אשים מדבר במדבר אין אגמים מצויים שאין נמצאים רק במקום לח, אני אשימם לאגם מים. וארץ ציה ויבשה שמן הנמנע שיתקיימו האגמים שם כי חום השמש תיבשם, אשימה למוצאי מים שימצאו שם מעינות ומקורות מים :

אתן במדבר ארז שטה . כל מיני ישוב אף בם אתן כל מיני חכמה וטובה ושלום . תדהר ותאשור . שמות אילני סרק העשויין לבנין :

אתן במדבר ארז וכו' . שיתענגו בני הגליות בצלם : יחדו . כולם יחדו יהיו שמה :

ארז וגו' . שמות אילני סרק : בערבה . במדבר : ברוש . וגו' , שמות אילני סרק :

אתן במדבר ארז ושטה, הם טובים לבנין הבתים, והדס לריח, ועץ שמן למאכל ולהאיר, וכל אלה אין נמצאים במדבר. אשים בערבה הוא המקום במדבר שקוצים ודרדרים גדלים שם אשים שם ברוש תדהר ותאשור אילנות טובים ויקרים, וגם יהיו נמצאים יחדו, לא אחד מן המינים האלה לבדנה רק כולם יחד, באופן שלא יוכלו לתלותם במקרה :

למען יראו וכו' . זה הפלא אעשה להם למען יראו העכו''ם וישימו על לב וישכילו לדעת אשר יד ה' עשתה זאת הגאולה והוא ברא הפלא ההיא :

למען, המאמרים מגבילים, למען יראו וידעו כי יד ה' עשתה זאת, וישימו וישכילו יחדו כי קדוש ישראל בראה. ויש הבדל בין יראו וידעו, שהיא הראיה המוחשת, ובין וישימו וישכילו שהיא ההשכלה השכליית ע''י מופתי התבונה בהשים הדברים על לבו. ויש הבדל בין ה' ובין קדוש ישראל, שם ה' נקרא בו מצד שהוא ברא ההויה הכללית. ושם קדוש ישראל נקרא בו מצד ההשגחה הפרטיית שמשגיח על ישראל ע''י קדושת מעשיהם שבעבורו ינהיג הנהגה נסיית למעלה מן הטבע, ויש הבדל בין עשיה ובין בריאה. בריאה היא בריאת עצם הדבר אשר לא יוכל עליו אך ה' לבדו אשר ברא יש מאין ועשיה הוא תקון הדבר ע''י שישנה מקריו, כמו שיעשה כלי מעצם המתכות, מבלי שיברא את המתכות עצמו, עפ''ז אומר, כי אם יראו בראיה המוחשת לבד כבר ידעו ידיעה ברורה כי לא יד המקרה אך יד ה' עשתה זאת, אבל עדן יוכלו לדמות שלא היה זה בריאה יש מאין ע''י קדוש ישראל, ע''י הנהגה הנסיית למעלה מן הטבע, רק עשיה לבד, והוא שה' הכין את הטבע לשיהיה המדבר ראוי לזה כמו שיהיה השתנות בכדור הארץ ברוב העתים שישים מדבר לעיר מושב וארץ חרבה למוצאי מים, אבל אחר שישימו על לב אז ישכילו ע''י מופתים וראיות השכל, והמופתים יהיו מפורסמים עד שכולם ישכילום יחדו כחכם כסכל, כי קדוש ישראל העושה נפלאות למעלה מן הטבע בראה בריאה יש מאין שלא בטבע רק יש מאין :

ידיעה והשכלה. עיין בפנים, כי הידיעה ע''י הבחינה תהיה מן המאוחר אל הקודם, ולא תושג רק באמצעות החוש שתנאי משיגיהם הזמן והמקום, אבל ההשכלה תהיה מן הקודם אל המאוחר עפ''י מופתי השכל והיקשי התבונה, והתבונה תשיג הדברים מופשטים מן הזמן והמקום, ותתן חקים כוללים ומוכרחים, ותשיג גם הבריאה הנסיית יש מאין. וההבדל בין בורא ובין עושה עיין לק' (מ''ג א' ג', מ''ה ז' יב יח). ובפי' ספר בראשית (א' א'), וההבדל בין ה' וקדוש ישראל, מבואר (למעלה א' ד') ובכל הספר :

קרבו ריבכם . כל העכו''ם בואו וריבו והתוכחו עם בני : עצומותיכם . טענות בריאות וחזקות שלכם ול' ריב הוא זה בל' משנה שנים שהיו מתעצמין בדין במסכת סנהדרין :

קרבו ריבכם . שב לדבר לעובדי הפסל ואמר להם קרבו הריב שיש לכם עם ה' ועם עמו : הגישו עצמותיכם . תוכן הטענות ועצמות הדבר :

עצמותיכם . ענין תוכן הדבר ועצמותו וכן לא נכחד עצמי ממך ( תהלים קלט ) :

קרבו, עתה מסיים את הויכוח שהתחיל עמהם כמו שכתב החרישו אלי איים יחד למשפט נקרבה. ויש הבדל בין פעל קרב ובין פעל נגש, קרב מורה בדברים שוים הקרבים זה לזה, והגשה הוא בקטן לפני הגדול, או בדבר שיש ניגוד יותר כמו ההגשה לריב. ויש הבדל בין ריבכם שהוא הריב הפשוט שבו אמר קרבו, ובין עצמותיכם שהוא הריב שיתעצם ויתחזק בו הנידון ביותר שלכן אמר בו הגישו. ויש הבדל בין שם ה' ובין מלך יעקב, שם ה' נקרא מצד עצמו שהוא ברא כל, ושם מלך יעקב מצד שבחר ישראל לו לעם והוא מלכם. והנה יש אומות שמכחישים את ה' לגמרי, ותולים כל המציאות במקרה הגמור כמו אפיקורוס וחבריו, לעומתם אומר קרבו ריבכם, כי בריב הזה לא התעצמו בו האומות כ''כ. כי רובם הודו שיש ה' בורא ויוצר הכל, והיה רק ריב קטן מאיזה פילוסופים מכחישים. וזה יאמר ה' כי ריב זה הוא על ה' שכחשו בו ויאמרו לא הוא, אבל יש ריב אחר שבתגר זה נכנסו כל האומות והתעצמו בו מאד, והוא שהם מכחישים שאינו מלך יעקב שהגם שהודו בה', אינם מודים כי יעקב בחר לו יה, ולעומת זה מלך יעקב יאמר הגישו עצמותיכם, את הריב הגדול שאתם מתעצמים בו, להכחיש הנפלאות שאני עושה בעבור עמי :

קרבו, הגישו. עי' הבדלם בפנים, ולמעלה (א) :

יגישו . העכו''ם את נביאיהם וקוסמיהם : ויגידו לנו . את אשר תקרינה לעתיד . הראשונות . שהיו קודם בריאת עולם ועל מה נברא מה הנה ( ס''א מאורעות שהתחילו כבר מה יהא בסופן ) : או הבאות . לעתיד ישמיענו ונראה אם יש בהם ממש שיתקיימו דבריהם :

יגישו . הפסילים שאתם אומרים אלהים המה יגישו נא ויגידו לנו את אשר יקרא באחרית הימים : הראשונות מה הנה . יאמרו מה היה קודם בריאת העולם : הגידו . אמרו נא ונשימה לבנו לזכור אם כן היה ובזה נדע שתדעו גם אחריתן של העולם : או הבאות השמיענו . השמיעו אותנו את העתידות לבוא אם ידעתם :

תקרינה . מל' מקרה :

יגישו, הנה עקר המופת שהניח בסימן הזה, היה מצד שהגיד הנביא מראש את העתיד לבא בזמן המשיח, כמ''ש מי פעל ועשה מי קורא הדורות מראש. משיב אל בעלי הריב, האם גם הם יוכלו לעשות כן להגיד העתידות ודברים הנעלמים. והנה חושב בזה ארבע מדרגות זה למטה מזה. {{{א}}} הגדולה מכולם הוא המגיד העתיד לבא בדבר מקרה שאין לו התלות בשום סבה מן הסבות, ושעדיין לא התחיל מקצת מן הדבר, כמו שיאמר אחר מאה שנים יתגבר מלך פלוני, או יהיה רעש ויחריב מקום פלוני וכדומה, וז''ש יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה בעתיד עפ''י מקרה גמור. {{{ב}}} קטנה מזאת המגיד עתידות בדבר שכבר התחיל מקצתו, כמו שכבר עמד מלך פלוני ולוחם וכובש והוא אומר מה יהיה בסופו, או שההר התחיל להתמוטט והוא אומר עד כמה תתגעש ותרעש הארץ. וז''ש עכ''פ הראשנות שכבר הותחל ענינם הגידו מה הנה ועל מה מורים למען נשימה לבנו עפ''י דבריכם ונדעה אחריתן מה יהיה סוף הדבר ואחריתו. {{{ג}}} קטנה מזאת המגיד עתידות בדברים שדרכם לבא עפ''י המנהג הטבעי, ואינם באים במקרה רק בסבה טבעיית, כמו השנה ההיא תהיה שנת גשמים, או בצורת, קור או חום, רעב או שובע וכדומה. וז''ש או הבאות השמיעונו דברים הבאים ורגילים. {{{ד}}} קטנה מזאת אם כבר בא הדבר המקרי, אשר לא נדע סבתו, והוא יודיע מה היה סבת הדבר, שזה דבר קל מאד, עד שחכמי התולדות והטבע יוכלו כ''ז ברוב פעמים, לגלות הסבה עת יראו המסובב, וז''ש או עכ''פ :

תקרינה. המקרה הוא דבר הבלתי נתלה בשום סבה מן הסבות, או אשר לא נדע סבתו, וזה ההבדל בין קורות ובין מוצאות כמ''ש במק''א :

הגידו האותיות לאחור . המופתים הבאים באחרונה : ונשתעה . ונספר דבריה' ויספר מתרגמינן ואישתעי :

האותיות לאחור . הבאות באחרית הימים : ונדעה . ואז נדעה אשר אלהים אתם ואף תוכלו לעשות למי טובה או רעה : ונשתעה . ואז נספר אני והם ונראה יחדו מה לעשות בעולם ואמר בדרך לעג והתול :

האותיות . הבאות כמו אתא בוקר ( לעיל כא ) : לאחור . מל' אחרון . ונשתעה . ענין ספור דברים כי תרגום של ויספר הוא ואשתעי וכן ואשעה בחקיך תמיד ( תהלים קיט ) :

הגידו האתיות לאחור, מן המסובב אל הסבה, (כי המגיד את הסבה אחר הגלות המסובב, כמו מן העשן ידון שהיה פה אש הוא הולך בהשכלה אחורנית) וגם בהגדה הקלה הזאת נדעה כי אלהים אתם, כי גם זאת אין בכם לדעת את אשר ידעו חכמי הטבע והחוקרים, ואף כי וק''ו כי הרוח אין בכם להגיד עתידות כמו האל ע''י חוזיו הנאמנים. אף תיטיבו מוסיף לאמר, עכ''פ אנסכם עוד בדבר יותר קטן, אם יש עכ''פ ביכולת הע''ז להטיב או להרע לשום אדם, גם בזה נדעה כי אלהים אתם, אבל בתנאי אם ונשתעה ונראה יחדו כי כהני הבעל היו מכזבים בשם הבעל שהיא מטיבה או מריעה לעובדיה או בוגדיה, אבל הם יבדו זאת מלבם בתחבולות של מרמה וזיוף לרמאות לב קלי הדעת, לכן אני מתנה כי נשתעה ונפנה פנים אל פנים, עד כי נראה שנינו יחדו אם אמת דברתם, או רק שקר כזבתם. אבל האמת הוא, כי.

לאחור. הושאל מן ההליכה בפועל שילך לאחריו, אל ההליכה השכליית שיחקור מן המסובב אל הסבה, וכן לקמן (מ''ב כד) יקשיב וישמע לאחור, ונשתעה מענין פניית פנים, וישע ה' אל הבל, וכן אל תשתע, ומלת יחדו פרשתי למעלה בששניהם שוים :

הן אתם מאין . ודבריכם איך יתקיימו : ופעלכם מאפע . אינכם אלא פועים ומרימים קול להטעו' בדברי כזב : תועבה . הנתעבים הם יבחרו בכם ולא הקב''ה ולא עבדיו ולא משרתיו :

הן אתם מאין . באמת אתם הם מדבר שאין בו ממש : מאפע . ממעשה האפעה הממית להדבקים בו : תועבה . איש מתועב בוחר בכם :

מאפע . הוא אפעה והוא מין נחש רע : תועכה . איש תועבה וכן ואני תפלה ( שם קט ) ומשפטו איש תפלה :

הן אתם מאין, ר''ל הבוחר בדבר יבחר בו, או מצד מעלתו בעצמו, או מצד הצורך והנאה או שמירת ההיזק שישיג ע''י הדבר הנבחר. אבל אתם מצד עצמכם ומעלתכם מאין, כי אין בכם תבונה להגיד עתידות להשכיל ולדעת, וגם פעלכם שאתם מיחסים לע''ז פעולת ההטבה וההרעה, הוא ג''כ רק מאפע שהכומרים פועים שקר ורעות רוח, ואחר שאין בכם לא מעלה עצמית ולא תועלת. א''כ תועבה יבחר בכם מי שבוחר בכם יבחר רק תועבה דבר נתעב ונמאס לא זולת :

העירותי מצפון ויאת . אני מגיד העתידות הנני מעיר לבנות חרבות ירושלם את כורש מצפון ויאת את בבל להחריבה : ממזרח שמש , יקרא בשמי . כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים ( עזרא א ) ונראה שארץ פרס במזרחית צפונית היא לארץ ישראל , ד''א העירותי מצפון את נבוכדנצר להחריב את עירי ויאת , וכורש העירותי ממזרח שיקרא בשמי לבנות את עירי שמלכות פרס ממזרח ארץ ישראל היא שנא' ראיתי את האיל וגו' וי''ת אייתיתי בגלאי מלך דתקוף מרוח צפונא וייתי כמפק שמשא בגבורתיה ממדינתא אגבריני' בשמי : ויבא סגנים . ויבא על מלך בבל ועל שריו כאשר בא לרמוס על חומר וכמו יוצר חרשים ירמוס טיט לכלי חרס כן ירמוס הוא סגנים :

העירותי . כאומר הנה אני אגיד עתידות אשר כבר זורה מלפני להעיר את נ''נ מצפון לבוא על ירושלים להשחיתה ואח''ז יבוא כורש ממזרח ויקרא בשמי להאמין בי והוא יבוא על שרי בבל לרמסם כמו חומר וכמו היוצר הרומס בטיט וכפל הדבר במ''ש :

העירותי . מלשון התעוררות : ויאת . ענין ביאה : סגנים . מין שררה : חומר . הוא כעין טיט : יוצר . אומן חרס : ירמוס . ענין דריכה ברגל :

העירותי, הנה אנכי העירותי את גוג שיבא מצפון, וגם ויאת ויבא כמו שאמרתי והעירותי מראש ע''י הנביאים. וגם העירותי ממזרח שמש את מלך המשיח אשר יקרא בשמי לקרוא העמים אל אמונת האחדות, ויאת ג''כ ויבא על הסגנים כמו על חומר שרומסים אותו לצורך לבנין, ויש הבדל בין חומר ובין טיט, החומר עושים ממנו כלי חרס ולבנים, לא כן הטיט שלא יעשו ממנו מאומה, לפ''ז אומר כי המשיח גם הטיט הבלתי ראוי לכלום ירמוס אותו כמו יוצר העושה כלים, ור''ל גם הריקים והפוחזים שבאה''ע יחזיר למוטב ע''י מלחמותיו, עד שלא ירמוס להשחית אך לתקן :

חמר, טיט. בארתי למעל' (יו''ד ו') כי חומר רומסים אותו לעשות ממנו כלים לא כן הטיט, והיוצר הוא העושה הכלי בחומר לא בטיט, כמ''ש כי כחומר ביד היוצר :

מי . מנביאי הבעל הגיד כמוני דבר העתיד לבוא , ומי מלפנים הגידה ולכשתבא נאמר שהיא צדיק שנבואתו צדק : אף אין מגיד . אבל אין בכם שיגיד עתידות ותתקיים . אף אין שומע אמריכם . שיעיד בבא עתידה פלוני נביא הבעל נבא אותה מלפנים :

מי הגיד מראש . מי מהפסילים הגיד דבר מראש טרם בוא ובבוא הדבר נדעה שאמת דבר : ומלפנים . מי הגיד דבר לפני בואה ובבא הדבר נאמר צדקו דבריו והוא כפל ענין במ''ש : אף אין מגיד . אבל באמת אין בהם מגיד שום דבר אף ההוה כי פה להם ולא ידברו : אף אין משמיע . דבור בעלמא והוא כפל במ''ש : אף אין שומע אמריכם . אף אין בהם מי שישמע אמריכם כי אזנים להם ולא יאזינו :

מי, עתה אני שואל מי בכם אשר הגיד זאת מראש ונדעה מאז שכן יהיה בעתיד. ויש הבדל בין מראש ובין מלפנים, מלפנים מדבר בהוה על זמן העבר ומראש מדבר על זמן העבר בהחלט, ור''ל הנביא מגיד הדבר מראש שכן יהיה בעתיד והכל יודעים את הדבר, והקוסם שאין הגדתו נאמנת וברורה, ידבר ועדיין אין יודעים אז שכן יהיה רק אחר שבא הדבר אז אומרים פלוני דבר זאת מלפנים והיה צדיק בדבריו אלה כי צדקו, אבל מי בכם שנאמר עכ''פ עתה שדבר זאת מלפנים. אף אין מגיד וגם אם היה מגיד אין משמיע להודיע הדבר לרבים, כי המגידים שלכם מוחזקים לשקר, וגם אם היה משמיע אין שומע אמריכם כי נודעתם למכזבים :

לפנים. מורה היות דבר לפני דבר. האימים לפנים ישבו בה, לנביא היום יקרא לפנים הרואה :

ראשון לציון הנה הנם . מלך ראשון שיתן לב לציון הנה זה הוא שאמרתי ואע''פ שלא תגמר הגאולה על ידו הוא יהיה המתחיל מי בכם מכל עמו ( עזרא א ) : הנם . זקני ישראל יהיו נכונים על פי דברו לעלות מן הגולה ולהתחיל : ולירושלים מבשר אתן . באותן הימים חגי זכריה אשר יזרזום לבנות בימי דריוש השלישי לפרס :

ראשון לציון . כאומר אבל אני אגיד עתידות אשר הראשון שיבוא לציון מהגלות יבשר ויאמר הנה באה הגאולה ומיד הנה הם יבואו ולא יהיה תוחלת ממושכה . ולירושלים מבשר אתן . ר''ל בהשגחה אביא מבשר כזה לבשר סמוך לה :

הנה . הנה הם :

ראשון, הבאת הראיה והמופת תהיה בשני פנים, כמבואר בחכמת ההגיון, האחת הראיה השולליית, למשל שמביא ראיה שפלוני אינו חכם יען שלא נשמע ממנו דבר חכמה, שאינו נביא יען שלא הגיד עתידות, השנית ראיה החיובית, פלוני אינו חכם יען שהגיד דבר סכלות, אינו נביא יען ראינו שאינו יודע להגיד ולהשיב לשואלו דבר, וכח המופת הזה חזק יותר, כי המופת השולליי, נוכל להשיב עליו לא ראינו אינו ראיה, לכן אחר שהשתמש בויכוחו זה במופת השולליי, שהוכיח שאינם אלהים מנבאים עובדיהם ממה שלא הודיעו העתיד ממלכות המשיח, מביא המופת החיוביי, כי הלא ראשון ר''ל האות הראשון המיועד לציון, הנה הנם הסגנים אשר העירותי מצפון, הנם המה האות שתשוב המלוכה לציון, וזה האות כי לירושלים מבשר אתן על קיבוץ גליות, (וכבר כתבתי כ''פ כי בציון היה מושב המלכות והמקדש, וירושלים שם היה מקום ההמון, ולכן ציון תרמז החזרת המקדש והמלוכה, וירושלים תרמז קיבוץ גליות בכל הספר הזה), ובכל זאת הגם כי הנם הסגנים הם אות הראשון לציון, בכל זאת.

לציון לירושלם. ציון מצודת ציון ומציין המלכות והמקדש והסנהדרין, וירושלים שם ישבו העם, ומציין ענין העם וקבוצם וכדומה, כמ''ש למעלה (ב' ג', ד' ג' ד', יו''ד לב, לא ט', לז כב, ולק' נב א' ב' ח' ט', סב א') :

וארא ואין איש . תמיד אני מביט בנביאי הבעל ואין איש מגיד דבר עתיד . ומאלה . מכל אלה העתידות לבא ואין מהם יועץ שעמד בסוף ה' וידע אותם : ואשאלם וישיבו דבר . אשר ישיבו דבר אם אשאלם :

וארא . אבל בעובדי הפסל אראה שאין בהם איש יודע העתיד : ומאלה . מהפסילים עצמן אין בהם מי מייעץ לעובדיו מה לעשות : ואשאלם . מלת ואין עומדת במקום שתים לומר אין בהם מי אשר אשאלם שישיבו דבר כי הדבור אין בהם :

וארא, בין העמים עובדי הבעל ואין איש, שהגם שכבר הוחל הדבר מ''מ עדן אין איש שידע בו, מה יהיה בסופו, כי יצמח מזה מלכות ב''ד ומבשר לירושלים, לא לבד שאינם יודעים אחרית דבר בעתיד, כי גם מאלה אין יועץ שיתן להם עצה איך ינצלו מצרתם, ולא לבד שאין יודעים עצה כי גם אם אשאלם וכי ישיבו דבר אף דבר אין יודעים להשיב וכ''ש עצה, ומזה מבואר כי.

הן כולם און . יש לכם לדעת שכל נביאי מכחישי תורה און ואפס כל מעשיהם . נסכיהם . דמות מסכותם כמו הפסל נסך חרש וי''ת בענין אחר . ראשון לציון וגו' . פתגמי נחמתא דאתנביאו נבייא מלקדמין על ציון הא אתו ולפי התרגום כל העניין מדבר ממלך המשיח ובגאולה אחרונה אבל אני רואה נבואה שנתנבא ישעיה על כורש כולם בל' הסיגנון של פרשה זו אני ה' העירותיהו בצדק קורא ממזרח עיט האותיות שאלוני מגיד מראשית אחרית כולה נוטה אחר ענין פרשה זו :

הן כולם . באמת הפסילים עם עובדיהם המה הבל ולא ממש וכפל הדבר במ''ש :

און אפס . רוח ותוהו . פתרון אחד להם דבר שאין בו תועלת וממש : נסכיהם . הפסל הנעשה בהתכת המתכת וכן הפסל נסך חרש ( לעיל מ ) :

הן כלם און, שאין בהם ממש בעצמותם, וזה נגד וארא ואין איש וגם אפס מעשיהם שאין אתם להרע ולהיטיב, וזה נגד ומאלה ואין יועץ, (וזה מגביל עם מ''ש (פסוק כ''ד) הן אתם מאין ופעלכם מאפע) ולכן נסכיהם ממשלתם או הע''ז שלהם הוא רוח מצד עצמה ותוהו מצד שאין בה מעשה להרע או להיטיב :