ויתכס . כסה עצמו בשק דרך צער ואבל :

ויקרע את בגדיו, על חרופיהם, ויתכס בשק על הצרה, ויבא בית ה' להתפלל :

ותוכחה . אשפרובמנ''ט בלע''ז האויבים מוכיחים בהצלחתם לאמר ידינו רמה ואין אלהים כאלהינו : כי באו בנים . בני ישראל בניו של הקב''ה : עד משבר וכח אין ללידה . עת צרה הדומה לאשה היושבת על המשבר ואין כח לולד לצאת :

ותוכחה . האויב מתווכח להשתבח בהצלחתו ואומר ידי רמה : ונאצה . מבזה את המקום בדברי חרוף : כי באו בנים . דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים ויושבת על המשבר ואין בה כח להוליד הבנים :

ותוכחה . ענין תוכחות וברור דברים : ונאצה . ענין בזיון וכן נאצו האנשים ( ש''א ב ) : משבר . מקום מושב היולדת וכן במשבר בנים ( הושע יג ) :

מהו הכפל יום צרה ותוכחה? והמליצה כי באו בנים? (ג) יום צרה, הנה ישעיהו כבר נבא להם מקודם כי סנחריב יפול בהר ציון (למעלה י') ובאר בדבריו שם, כי מפלתו תהיה, אחר שיוקדם לה שני ענינים. {{{א}}} אם יחרף ויגדף ויתגדל על אל אלים (שם ח' - כ'). (שנית) עד תגיע ציון עד סוף הצרה וחשכת הלילה שאז תהיה הישועה (שם כ''ד עד סוף הקאפיטל) עז''א עתה נתקיימו התנאים שהגבלת בנבואתך. {{{א}}} כי יום זה יום צרה בתכלית כי בא האויב עד לפני ירושלים. {{{ב}}} ונאצה, שנאץ את ה' בחרופים וגדופים. {{{ג}}} ותוכחה, שבא להתוכח ולהוכיח בראיות שאין ביד ה' להושיע, ואם לא יושיע ה' יאמרו מאין יכולת, ומכל זה ידעתי כי באו בנים עד משבר שדומים כיולדה בעת שבתה על המשבר, שהגם שהחבלים גדולים מ''מ זה סימן שהלידה קרובה, וכן ידענו שהישועה קרובה, אבל וכח אין ללידה שחסר להיולדת כח ר''ל שחסר לנו המצות והמע''ט שהוא הכח שבה תדחה הטבע את העצמים אשר בבטן המלאה לחוץ, וחסר בין הכח האנושי הגבורה והחיל, בין האלהי ע''י צדקה ומעשים טובים. אך ע''י דבר אחד יצוייר לנו שתוקדם הלידה, והוא.

עד משבר. מקום הרחם שהולד שובר שם את המסך בעת הלידה ויוצא לחוץ, אמר, הבנים כבר הגיעו עד המסך ההוא לשברו ולצאת מרחם, אבל צריך שתעזרם האם בכח הדוחה, והלדה, שהיא היולדת אין לה כח לדחותו לחוץ, הנמשל העת הגיע לשבור המצור ולצאת מעול סנחריב, רק צריך כח אחר חיצוני תורה ומע''ט החסר לנו :

והוכיח בדברים . הגיד כחו והראה הצלחתו והוכיח אישפרובי''ר בלע''ז :

אולי ישמע ה' . הלואי יתן לב לשמוע : והוכיח . התווכח בדברים כאשר שמע ה' : ונשאת . כאומר לזה שאלתי מעמך שתשא תפלה לה' : השארית הנמצאה . שארית ישראל הנמצא בירושלים כי כבר כבש כל ערי הבצורות שביהודה :

אולי . הלואי וכן אולי יראה ה' בעניי ( ש''ב ט''ו ) : והוכיח . נתוכח :

אולי ישמע ספק, ואיך אמר אשר שמע? ומה פי' והוכיח בדברים? (ד) אולי ישמע ה', ר''ל. {{{א}}} אולי ישמע ה' חרופי רבשקה, והוא לא חרף מדעת עצמו רק בשליחות אדוניו אשר שלחו לחרף אלהים חי, ויענש אותו בעבור עון החירוף {{{ב}}} והוכיח בדברים, הלא הוכיח את חרופו זה בדברים וטענות, כמ''ש איה אלהי חמת וארפד, ואם לא יושיע ה' יתפאר כי נצח את יושב שמים. {{{ג}}} ונשאת תפלה, וזכות התפלה תועיל להציל השארית הנמצאה, שאחר שכבר הגלה כל השבטים, ראוי שירחם ה' על השארית הנמצא עוד :

והוכיח. הוכחה בראיות מענין וכוח. אשר שמע היא האזנת הדברים ואולי ישמע הוא לקבל הדברים ולהושיע עי''ז :

גדפו . חרפו :

אל תירא, הודיע לו בל ירא מפני הדברים אשר שמע, כי בזה גדפו נערי מלך אשור אותי, לא את ישראל, ואני אעשה למען שמי, גם הודיע לו כי הדברים האלה לא היו בשליחות מלך אשור, כי בפעם הראשון גדפו הנערים מעצמם, ובכל זה בל ייראו כי יושיעם ה' למענם :

ושמע שמועה . מיד זו שמועת תרהקה מלך כוש ומתוך כך ילך מעליכם הפעם הזאת להלחם עם תרהקה ואין זו שיבה לארצו ואח''כ ישוב הלום ואני עתיד להשיבו לארצו ולהפילו שם בחרב :

נותן בו רוח . אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה היא שמועת תרהקה מלך כוש : ושב אל ארצו . סוף הדבר יהיה שישוב אל ארצו בפחי נפש ובארצו אפיל אותו בחרב :

רוח . רצון כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ( יחזקאל א ) :

מהו הרוח, הלא הוכרח לשוב על ידי השמועה ולא מרצונו עשהו? ואיך אמר והפלתיו בחרב בארצו והוא שב עוד הפעם לירושלים? (ז) הנני נותן בו רוח, זה היה נס, שנתן ה' ברוחו, {{{א}}} שיאמין לקול השמועה ששמע כי תרהקה מלך כוש נלחם עליו, כי שמע זאת דרך שמועה בעלמא ואעפי''כ האמין הדברים, וז''ש ושמע שמועה ר''ל אתן בו רוח ומחשבה שישמע השמועה ויאמין לה. {{{ב}}} היה הנס כי שב אל ארצו, ולא נשאר פה להלחם על ירושלים, ולשלוח קצת ממחנותיו הרבים על תרהקה, והודיע לו כי הסוף יהיה שאפילהו בחרב בארצו, כי עתה לא היה עדיין עת מפלתו, כי לכל יש זמן, והיה צריך עוד שיכבוש כוש ומצרים לקיים הנבואה שנבא עליהם (למעלה כ') ושיביא שללם לא''י שירשנו חזקיה, כמו שנבא (לקמן מ''ה) לדעת המפרשים. לכן סבב שישוב עתה לביתו עד כי בעת שהגיע מפלתו חזר לירושלים ושם נפלה מחנהו, ואח''כ בשובו לביתו בניו הכוהו בחרב :

רוח, רצון :

כי שמע וגו' . ולזה הלך לבקשו באשר ימצא ומצאו נלחם על לבנה :

וישמע . מלך אשור : על תרהקה . לאמר יצא תרהקה להלחם אתך : וישמע וישלח מלאכים . אין וישמע השני כמו וישמע הראשון הראשון ל' שמוע' והשני ל' קבל' קבל דברי השלוחי' וייטבו בעיניו לתת לב להסתלק מעל ירושלי' להלחם תחלה עם כוש : וישלח מלאכים אל חזקיהו . להודיעו שאינו מסתלק לגמרי אלא ע''מ לשוב :

על תרהקה . על אודות תרהקה : וישמע . קבל דבריו והוטב בעיניו להלחם עמו תחילה : וישלח מלאכים . שלח שוב לומר שאינו מסתלק לגמרי כ''א על מנת לשוב :

וישמע וישמע כפול? למה שלח מלאכים אל חזקיהו הלא על ידי זה יכין את עצמו בתוך הימים למלחמה וטוב היה שלא יודיענו כי ישוב עליו שנית, למען יניח מעשות דבר? (ט) וישמע על תרהקה, שמע זאת דרך ארעי מפי עוברים ושבים, כי היה השמועה לאמר יצא להלחם שעדן לא לחם עמו בפועל רק יצא ממדינתו על דעת להלחם אתו וכל זה הגם שלא היתה שמועה ברורה מ''מ וישמע והאמין לשמועה, (כנ''ל), וישלח מלאכים מבואר שאחר שראה שמוכרח לשוב לארצו, ידע שהעם לא ימרדו בחזקיהו, ורצה עכ''פ שחזקיהו ישלים עמו ויתן לו מס ויהיה לו עבד, וע''כ שלח שלוחים זאת הפעם אל חזקיהו לבדו, (כי לולא זאת למה שלח עתה, הלא טוב שיתיאש חזקיהו בתוך כך בחשבו שלא ישוב עליו וירפה מהכין תכסיסי מלחמה) : (י' י''ד) מדוע לא טען עתה כטענתו למעלה (ל''ו ז' יו''ד) כי בא בפקודת ה' על אשר התיר חזקיה את במותיו? מדוע שלח ספרים עם השלוחים ולא עשה כן בפעם הראשונה? מדוע בפעם הראשונה דברו אל כל העם ועתה ייחדו דבורם אל חזקיהו לבדו? אם בפעם הראשונה לא ענהו מאומה ולא מלאו רצונו לצאת אליו הגם שדבר אל כל העם, איך עלה על לבו לשלוח ספרים, כאילו עתה שהוא יוצא מאתם ייראו מפניו יותר מבתחלה? (י) כה תאמרון, הגם ששלח ספרים, ושם היה כתוב הכל בארך, מ''מ מסר ביד השלוחים קיצור הדברים בעל פה, כי בהספרים היו כתובים חרופים וגדופים כנזכר בד''ה. אל ישיאך, אל חזקיהו עצמו לא יכול לאמר שלא יושיעהו ה' מפני שבטל הבמות, כי חזקיהו יודע האמת שעשה זאת בעבור מצות התורה, לכן אמר אליו רק שאין יכולת ביד ה' להושיע :

וישמע, וישמע. ששמע וקבל הדברים :

ישיאך . יסית ויפתה אותך :

ואתה תנצל . וכי אתה תנצל בתמיה :

עדן . שם מלכות כמה דאת אמר ( יחזק' כז ) חרן וכנה ועדן :

ההצילו אותם . וכי אלהי הגוים הצילו את הגוים :

הנע ועוה . הניעהו ועוהו מלך אשור החריבם וטילטל' ממקומם :

לעיר ספרוים . לפי שהיתה גדולה וחשובה אמר בה לעיר : הנע ועוה . הניעם ממקומם והעקימם :

הנע . מל' הנעה : ועוה . מל' עוות ועקום :

הנע ועוה, הניעם ממקומם לגולה, ועוה את גבול ארצם לבל יוכר בעתיד כמ''ש (למעלה י') ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שושתי, כמש''פ שם :

ועוה. כמו ועוה פניה (למעלה כד א') :

את הספרים . כי שלח הדברים ההם בספר : ויפרשהו . פרש כל אחת ואחת :

ויקח חזקיהו, מבואר בד''ה כי בהספרים שנתן ביד השלוחים היו כתובים חרופים וגדופים על ה', ועתה ראה כי החרופים יצאו מן המלך בעצמו, וידע כי עתה יתקיים בו נבואת ישעיהו (למעלה י') לכן לא רצה להשלים ולהכנע רק לקחם אל בית ה' להתפלל :

הכרובים . שעל הכפורת אשר על הארון וכאומר ואיך א''כ תמסור בידו את ירושלים ויבואו הכרובים ביד צר :

ה' צבאות, אמר הנה בצד אחד אתה מושל על כל הצבאות עליונים ותחתונים, ואתה אלהי ישראל שאלהותך נודע על ישראל שהם עובדים אותך, וכן אתה ישב הכרבים, כי שם השגחתך ביחוד, עד שראוי לך לריב ריבם מצד קדושת שמך, כי אתה הוא האלהים לבדך על כל הממלכות, לא כמ''ש סנחריב איה אלהי חמת וארפד, כי לא נמצא אלהים זולתך אחר שאתה עשית את השמים ואת הארץ, ואלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומתחות שמיא, וא''כ.

וראה . דברי הספרים : אשר שלח . ביד מלאכיו :

פקח . פתח כמו אפקח את עיני ( זכריה יב ) :

הטה ה' אזנך ושמע, את חרופי השלוחים הראשונים, וגם פקח עיניך וראה הספרים המלאים חירוף וגידוף, ושמע דברי השלוחים השניים שפירשו דברי סנחריב אשר שלח לחרף אלהים חי, כי. (י''ח כ''א) וכי בעבור שמלכי אשור החריבו כל הארצות, בעבור זה יחויב שיושיעם ה' מידו? (יח) אמנם ה', אם היה המחרף איש אחר לא היה ראוי לשום לב על זאת אבל הלא זאת אמת כי החריבו מלכי אשור את כל הארצות (ואת ארצם היינו האפרכיות שלהם) וגם זה אמת, כי.

אמנם ה' . אמת הוא כי החריבו מלכי אשור : את כל הארצות ואת ארצם . הארצות ( ראשי ) המדינות ואת ארץ ( ארצם ) הסמוכה להם , ערי הממלכה אשר הנם ראש למדינות קורא ארצות ושאר המחוזות אשר סביבותיהם קורא ארצם ובספר ( מלכים ב יט ) כתוב את הגוים ואת ארצם ול' אחד הוא :

אמנם ה' . אתה ה' הנה אמת הוא שהחריבו את הגוים : את כל הארצות . הם ערי הממלכה : ואת ארצם . הם שאר המחוזות :

ונתון . כמו ונתון אותו על כל ארץ מצרים ל' פעול שמור זכור דוננ''ט בלע''ז . עץ ואבן . הם לפיכך לא היה בהם כח ויאבדום מלך אשור :

כי לא אלהים המה . אבל כל זה היה בעבור שאין בהם אלהות ולזה האבידם :

נתנו את אלהיהם באש, אבל זה היה מצד שאינם אלהים :

ועתה הושיענו, {{{א}}} בל יאמרו כי נצחו גם אותך. {{{ב}}} למען ידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ן ה' לבדך :

אשר התפללת . בעבור הדבר אשר התפללת אלי : אל סנחריב . על סנחריב :

אשר התפללת אלי, יען שעקר תפלתך היה אלי בעבור כבוד שמי : (כ''ב ל') לפי' המפרשים צ''ל בז לך לשון זכר, והמליצה בכלל מוקשה לפי פי' המפרשים :

עליו . על סנחריב : בזה לך . בת ציון תבזה אותך ותלעג עליך ( וקראה בתולה על כי לא נכבשה מעולם ולא באה ברשות אחר כבתולה שלא באה ברשו' הבעל ) וכן בתולת בת צידון ( לעיל כג ) : אחריך . אחרי מפלתך תניע בראשה בדרך לעג :

בזה לך, אתה סנחריב דע כי בתולת בת ציון בזה ולעגה על חרופיך וגדופיך, ובת ירושלים הניעה ראשה עליך כי יודעת שפה יהיה מפלתך :

בזה. לעגה המבזה מפני שאין הדבר נחשב בעיניו. והלועג, להראות פחיתת מעשיו, וקרא בת ציון בתולה כי מצודת ציון היא עיר דוד היתה בצורה מלהכבש, לא כן ירושלים לא היתה בתולה :

את מי . למה לא שמת על לבך להבין את מי חרפת : מרום . לרום רקיע :

את מי, בת ציון היא אומרת לך את מי חרפת? הלא את ה', ויותר כי הרימותה קול לחרף בפרסום רב, ויותר מזה כי לא היה כוונתך רק להכעיס העם, רק ותשא מרום עיניך כי רצית לחרף ה' בעצמו ולנאצו. מבאר את מי חרפת? הלא.

חרפת וגדפת. המחרף יהיה גם מאדם לאדם והמגדף עקרו את ה' הוא מגדף, ברכת ה', ודומהו אם מגדף קדושת ישראל ותורתם, ופה הכוונה היתה החירוף, ולזה שלחם, כמ''ש (ד''ה שם) וספרים כתב לחרף, וכאן (פסו' ד') אשר שלחו לחרף, והם גדפו שעי''ז יקבל חירוף וחרפה, כמ''ש אשר גדפו נערי מלך אשור אותי :

מרום הרים . הר הבית : ירכתי לבנון . בית המקדש : ואכרות קומת ארזיו . לא אלך לארצו עד אשר אחריבנו : קצו . סופו : יער כרמלו . טוב שבחו וכובד חזקו :

מרום הרים . זה הר הבית : ירכתי לבנון . בסוף יער הלבנון מקום הארזים הגבוהים : קומת ארזיו . ר''ל הגבורים : מרום קצו . הוא בית המקדש שהוא מקום הרם והקץ מכל הדברים הנחמדים שיש בעולם : יער כרמלו . ר''ל מיטב שבחו וכובד חזקו :

כרמלו . מקום שדות וכרמים משובחים קרוי כרמל :

ביד עבדיך חרפת ה', הלא את ה' חרפת. ותאמר, הוכחת לאמר כי כבר התחלת להלחם עם ה' ותוכל לו, וצייר כי ה' סביב למשכנו יקיפוהו הרים גדולים ועליהם יער גדול מארזים וברושים וכבר עלה על מרום הרים עד ירכתי לבנון וצדו, וגם התחיל לקוצץ היער ארזיו וברושיו, ולעשות דרך לגדודיו, עד שכבר בא עד מרום קיצו, עד נקודת הרום ששם יער הכרמל יער המובחר שלו, (כ''ז ציור על היער שכבש כמ''ש וברד ברדת היער (למעלה ל''ג) עד שגלה את מסך בית יהודה והיה נוח לו לכבש ירושלים) :

אני קרתי ושתיתי . כלומר התחלתי בכל מעשי וגמרתי והצלחתי כזה הכורה בור ומוצא מים ומצליח ל' מקור : ואחריב בכף פעמי . ( אם ) באתי לצור על עיר הבטוחה בחוזק נהרותיה הבאתי עליה גייסות רבים וכלו מימי נהרותם בשתיית בהמתם ומדרך כף רגליהם : ואחריב . ל' הוה כלומר כן דרכי תמיד : יאורי מצור . יאורי עיר הבאה במצור ע''י יאורות :

אני קרתי ושתיתי . ר''ל מעולם הצלחתי במעשי כמו הכורה באר ומצליח למצוא המקור ושותה מימיו : ואחריב . כאשר באתי להלחם בעיר הבטוחה בחוזק נהרותיה אשר סביב לה אז הבאתי עליה חיילות רבו' והחריבו הנהרות במדרך כף רגליהם :

קרתי . חפרתי אחר מקור והוא מל' יקרוה עורבי נחל ( משלי ל ) שהוא ענין נקב ובקוע : פעמי . רגלי כמו פעמי דלים ( לעיל כו ) : מצור . ענין חוזק והוא מל' צור :

אני קרתי, גם נגד שחזקיהו סתם כל המעינות בל ימצא האויב מים לשתות, גם קיוו את המים בין שני חומות העיר להיות מי מצור בפני האויב שיעכבוהו המים אשר סביב, כמ''ש (למעלה כ''ב) ומקוה עשיתם בין החומותים, אמר, נגד שהסבו המים מחוץ לירושלים, אני איני צריך למי הברכה, כי אני קרתי גליתי מקורות ומעינות ושתיתי מים שמצאתי. ונגד מה שסמכו על יאורי מצור שעשו בין החומותים, איני צריך לסתום היאורים האלה כי כף פעמי חיילותי דים להחריב יאורי מצור האלה. כ''ז התפאר סנחריב. משיב לו ה'. מה תתפאר בכחך זה :

הלא שמעת . ולמה תתפאר אין זה שלך כי גזרה היא מלפני זה שנים רבות שתהיה אתה פורע פורענות מן העכו''ם כענין שנא' ( לעיל י' ) הוי אשור שבט אפי . הלא שמעת למרחוק . יותר מע' שנה שנתנבא עמוס ( עמוס ז ) שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו מאז יש לך לשמוע שעשיתי והכנתי פורעניות זו : מימי קדם . מששת ימי בראשית עלתה על לבי אותה גזרה שנגזרה עליך שנאמר ( לעיל ל ) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן עתה כשהגברתיך על העכו''ם הביאותיה לאותה גזרה כדי שתהא להשאות לגלים נצים ערים בצורות , שתהרוג את יושביהן ותהיין שאיה מאדם ויתעתדו לגלים צומחים ירק :

למרחוק . מזמן רחוק : אותה . את הגזרה הזאת עשיתי מימים קדמונים . ויצרתיה . ואני יצרתי את הדבר הזה וכפל הדבר במ''ש : עתה הבאתיה . אני הבאתי עתה את הדבר על ידיך : ותהי . אתה תהיה למכת מרדות להחריב ערים בצורות לעשותם שממה וגלים מצמיחים נצים ופרחים :

להשאות . ענין שממון וכן אמש שואה ומשואה ( איוב ל ) : גלים . הוא כענין תל . נצים . פרחים וכן הנצו הרמנים ( ש''ה ז ) :

הלוא שמעת למרחוק, אם היית שומע מרחוק ממקום שאתה גר שם את דברי הנביאים שנבאו כ''ז שכן יהיה, הלא אז היית יודע כי אותה עשיתי אנכי, ולא בכחך פעלת זאת, ויותר מזה (הלוא שמעת) מימי קדם אם היית שומע דברי הנביאים שנבאו זאת כבר מימי קדם שכן יהיה בעתיד, הלא אז היית יודע שלא לבד שאותה עשיתי שהוא גמר המעשה, כי גם יצרתיה אנכי יצרתי עקר הדבר ועצמותו, כי הגדתי אחרית דבר זה מראש. אמנם דע ג''כ כי תכלית המעשה הזה מה שהבאתי אותך להחריב את ארץ יהודה ולהפך עריהם לגלים, הוא כי זאת תהי להשאות גלים אתה תשאה ותשומם ערים לעשותם גלים, כדי שמן הגלים האלה נצים ערים בצורות יניצו ויציצו ערים בצורות שהערים שהפכת לגלים, יצמחו עתה הגלים ויתהוו מהם ערים בצורות, תפס משל הגרעין הנזרע בארץ שהפסד הזרע תצמיח נטע נעמן, כן הפסד הערים הפרזות לגלים יצמיחו קריות בצורות, זה היה תכלית מעשי שעל ידי שהחרבת ערי יהודה ישובו אלי ויבנו שנית בימי חזקיהו ביתר עוז ותפארת :

ויושביהן קצרי יד . אני התשתי את כחן לפניך : ושדמה לפני קמה . שדמה הוא שקורין אשטובל''א בלע''ז הנשארת בקרקע שרשי הקציר : לפני קמה . כשלא הגיע להתבשל ולהקשות לבא לידי קמה והוא חלש ורך : לפני קמה . בטרם יהיה קמה :

ויושביהן . יושבי הערים ההן עשיתים להיות קצרה ידם מלהלחם למולך ונשברו ונתביישו : עשב שדה . כעשב שדה : וירק דשא . מקום הירוק שבדשא החלש מאד : חציר גגות . כחציר הגדל על הגגות שהוא חלש : ושדמה . כשבלים הנשדפים טרם נגמר בשולם לבוא לכלל קמה כי אז המה חלושים עד למאד ור''ל הנה אני הוא המתיש לפניך את העכו''ם ולא בעוצם ידך נצחתם :

חתו . פחדו ונשברו : ושדמה . הוא כמו ושדפ' הנאמר במ''ב כי בומ''ף מתחלף וענינו לקוח הזרע :

וישביהן, וגם מה שיושבי הערים האלה אשר התעתדו לגלים היו קצרי יד, ולא יכלו לקום מפניך רק חתו ובשו גם זה לא היה להכריתם לגמרי, רק היושבים האלה היו דומים כמו עשב שדה וירק דשא. לפני קמה, כמו שלפני הקמה טרם תתבשל התבואה יגדל תחלה עשב שדה וירק וחציר גגות ושדמה שהם שאר מיני עשבים, וכולם עוד יבלו טרם שתתבשל התבואה, ומ''מ אחרי נבול מינים האלה יבש חציר נבל ציץ, ואז נראה עמקים יעטפו בר, ושדי תרומות מלאים קמה ותבואה, כן קצרי יד אלה חתו ויבושו ותחתיהם יצמח צמח צדיק לגאון ותפארת שהוא דורו של חזקיהו :

ושבתך וצאתך ובואך ידעתי . ת''י ומיתבך בעצה ומיפקך לברא לאגחא קרבא ומיתיך לארעא דישראל גלי קדמי כשעלתה מחשבה בלבך ונועצת להחריב את ביתי אני ידעתי :

ושבתך . ת''י ומיתבך בעצה : ואת התרגזך . ואף את התרגזך אלי ידעתי :

התרגזך . ענין תנועה חרדת המהירות וכן הרגיז ממלכות ( לעיל כ''ג ) :

ושבתך, ר''ל וא''כ בל תחשוב כי ידך עשו לך חיל, ועלית מרום בכח עצמך, רק בין העת שישבת בבית ובין העת שיצאת ובאת לכבוש ממלכות, ידעתי, כ''ז היה בידיעתי והשגחתי, אמנם דע כי אני יודע גם כן התרגזך אלי, החרופים והגדופים. ובעבורם תענש, כי.

התרגזך . התרעשך והתגברך עלי : שאננך . כמו ושאונך : חחי . כמין טבעת הוא ותוחבין אותו בשפת בהמה שעסקיה רעים למושכה בו : ומתגי . ת''י זמם והוא של ברזל ותוחבין אותו בנחירי הנאקה והוא ששנינו ונאקה בחטם במס' שבת ( צ''ע כי מהפסוק נראה להדיא להיפך כי חח בחטם ומתג בשפה ) :

אלי . באה אלי : ושמתי חחי . ר''ל בע''כ אשיב אותך :

ושאננך . הוא מל' שאון והמייה : חחי . הוא הטבעת ההושם בלחי בהמה שעסקים רעים למשכה על ידה וכן ונתתי חחים בלחייך ( יחזקאל ל''ח ) : ומתגי . הוא כעין רסן כמו מתג לחמור ( משלי כ''ז ) :

יען עלה באזני התרגזך אלי ושאננך, שהקשבתי איך חרפת בקול שאון גדול ופרסום רב, לכן ושמתי חחי באפך בל תוכל ללכת הלאה עד ירושלים, ומתגי בשפתיך בל תוכל לחרף ולגדף עוד, והשבתיך כמו שהיה :

וזה לך האות . הדבור הזה אינה לסנחריב אלא הנביא אמר לחזקיה והתשובה הזאת תהיה לך לאות להבטחה אחרת הנה החריבו הלגיונות את כל הזרעים וגדעו את כל האילנות והקב''ה מבטיחך שתסתפקו השנה הזאת בספיחי הזרעים שיצמחו מאליה' : אכול השנה . לאכול השנה ספיח : ובשנה השנית שחיס . הן ספיחי גידועי אילנו' כך הוא בסדר עולם אבל יונתן תירגם כתכתין ספיחי ספיחים וזה לך האות כשתראה שיתקיים דברי שישוב סנחרב לארצו ויפול תאמין שתתקיים עוד הבטח' השניי' :

וזה לך האות . אל מול חזקיהו ידבר הנה התשועה הזאת תהיה לך לאות על הבטחה אחרת כי הנה הלגיונות החריבו וקללקו הזרעים וגדעו האילנות והקב''ה מבטיחך לכלכל אתכם בשנה ההיא בספיחי הזרעים : ובשנה השנית שחיס . אולי היתה שנת השמטה והיו אסורים בחרישה וזריעה ולזה נתברכו ספיחי הספיחים : ובשנה השלישית זרעו . ולא תפחדו עוד לצאת השדה מפחד האויב :

ספיח . הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו כמו ספיח קצירך ( ויקרא כ''ה ) : שהיס . ענינו ספיחי ספיחים , או ספיחי האילנות ואין לו דומה :

מה היה האות? אם כמפ' איך יהיה מפלת סנחריב אות ועדן לא נפל, ועת יפול אין צריך אות לשיטעו כרמים, כי מי יעכב אז בידם את האויב נפל שדוד? (ל) וזה לך האות, יען שדמה חרבן הערים ואנשיהם, וצמחם שנית ביתר שאת, לצמחי השדה הצצים וצומחים אחרי בלותם, לקח את יבול הארץ לאות על יבול האנשים והפרותם, אומר הנה עתה כל הארץ חרבה עד שבשנה הזאת תוכרח לאכול ספיח מרוב השממון, וכן בשנה השנית לא יהיה באפשר לזרוע מרוב השממון, ומכל מקום הנה בשנה השלישית כבר תזרעו תבואה ותקצרו, וכן תטעו כרמים וגם תאכלו פרים, כי תשוב הארץ לאיתנה, דבר זה שיקרה בצמחי השדה ונטיעות הכרם יהיה לאות וסימן על ישרש יעקב כי יציץ ופרח ומלאו פני תבל תנובה, וזה לאות כי כמו כן.

שורש למטה . ר''ל יהיו ממולאים בכל טוב כהאילן הנטוע במקום רטוב שמוסיף שורש למטה ומרבה לעשות פרי למעלה :

ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שרש למטה, השרשים יתוספו למטה, ויעשו פרי למעלה, ר''ל יתוספו בין הערי מבצר וכח המלכות, ובין העם וההמון :

קנאת ה' צבאות . שיקנא לשמו ולא מחמת זכות שבידכם למדנו שתמה זכות אבות :

כי מירושלים וגו' . ר''ל ירושלים תהיה השארית להנצל מיד סנחרב וכן ופליטה מהר ציון וכפל הדבר במ''ש : קנאת ה' . כי יקנא לשמו אשר חרף רבשקה וסנחריב :

כי מירושלם תצא שארית, כי המון עם ירושלים נשארו במקומם ולא נגלו, ופליטה מהר ציון ר''ל ע''י הר ציון שהוא חזקיהו היושב במצודת ציון תצא פליטה שהגולים פלטו פליטיהם וישובו לחסות בצל חזקיהו, וקנאת ה' תעשה זאת על שחרף וגדף ויקנא ה' לשמו ולארצו :

ולא יקדמנה מגן . לא יערוך לפניך מגן כדמתרגם לפני קדם : ולא ישפך עליה סוללה . לא יצבור עליה מליתא , אומר אני הוא ששופכין עפר וצוברין לפני החומה והמגדלות לבנות עליה כרכום : סוללה . ע''ש שסוללים וכובשין אותה במקבות כדי שיתקשה ותרגומו מליתא על שם שעושין לו מתחילה שני מחיצות גדר קני' ושופכים העפר ביניהם וכובשין אותו שם לאחר שמלאו את המחיצות ושמעתי שסותרין אותו זריקת האבנים גדולו' שקורין פורייר''א בלע''ז אבל אין באבנים ל' שפיכה ולא ל' סלילה ואין ל' התרגום נופל על פתרון זה :

יורה . ישליך כמו ירה בים ( שמות ט''ו ) : ולא יקדמנה . לא יערוך לפניה כי התרגום של לפני הוא קדם וכן במה אקדם ה' ( מיכה ז' ) : סללה . הוא צבור העפר ששופכים מול העיר ועולים בה להלחם וכן ושפכו על ירושלים סוללה ( ירמיה ז' ) :

לכן, לא יבא, ואף לא יורה חץ, ואף גם לא יקדים אותה במגן שזה יעשו טרם שמורים חץ שמקדים מגן לבל יורו עליו מתוך העיר, ואף לא ישפוך סוללה שעושים מקום גבוה שמשם יורו אל העיר, וכ''ש שלא יתחילו לירות אחר שאף סוללה לא יהיה להם, רק.

למה כפל ואל העיר הזאת לא יבוא? השמש עשר מעלות, ובד''ה נזכר ששרי בבל שלחו לדעת המופת אשר נעשה בארץ? השיב על שאלת מה אמרו אליך? מה רצה במה שאמר מארץ רחוקה באו, וכי לא ידע כמה מבבל לארץ ישראל? (לד) בדרך אשר בא בה ישוב, וגם אף שאח''כ ישוב שנית על ירושלים מ''מ אל העיר הזאת לא יבא :

למעני . למען כבוד שמי :

וגנותי . מל' הגנה :

וגנותי, וזה יהיה למעני בעבור חילול ה' ובעבור מלכות ב''ד :

ויצא מלאך ה' וגו' . לאחר שהלך ונלחם עם כוש חזר ובא לירושלים ובאותו שעה ויצא מלאך ה' וכך שנוייה בסדר עולם הנני נותן בו רוח ושמע שמועה כמה שנאמר וישמע על תרהקה וגו' ( לעיל לו ) שטף שבנא הסוכן וסיעתו והוליכם בזיקים והלך לו לכוש ולקח חמדת כל האוצרות ובא לו לירושלים לקיים מה שנאמר ( לקמן מה ) יגיע מצרים וסחר כוש עליך יעבורו זו ירושלים . אחריך ילכו . זה חזקיהו , באותה שעה וישלח את תרתן ואת רב סריס הם הנזכרים בספר ( מלכים ב יח ) והם המלאכים שנאמר עליהם ששלח אחר השמועה שנא' ( לעיל לז ) וישלח מלאכים אל חזקיהו ולא הם באו עם רבשקה בשליחות הראשון ועל אותן הספרים השיבו ישעיהו ( שם ) בזה לך לעגה לך אותה שעה ויצא מלאך ה' ויכה וגו' , כלם מלכים קשורי כתרים בראשיהם וקטן שבכולם היה שר על שני אלפים שנאמר ( לעיל לו ) ואתנה לך אלפים סוסים ואיך תשיב את פני פחת אחד וגו' למדנו על קטן שבפחותים שהוא שר על אלפי' איש ונפלו הם וגייסותם :

ויצא מלאך ה' . לאחר שנלחם בכוש חזר ובא לירושלים ואז יצא מלאך ה' וגו' . וישכימו בבוקר . סנחריב והמעט אשר נשארו חיים :

וישב בנינוה . היא ראש המלכות כענין שנאמר ( בראשית י ) מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה :

בנינוה . היא ראש למלכות אשור :

בית נסרוך . נסר מתיבתו של נח כדמפורש באגדת חלק : הכהו בחרב . שאמר אם תציל אותי שלא יהרגוני בני מלכותי שהבאתי בניהם כאן ומתו אקריב שני בני לפניך עמדו והרגוהו :

בית נסךוך . נסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה ובעת אשר השתחוה לה הכוהו בניו : והמה . בני סנחריב אשר הכוהו :