הבצורות . החזקות : ויתפשם . כבשה ולכדה :

ויהי. ספור זה נזכר גם במלכים ובד''ה, במלכים ב' (קאפיטל י''ח) נזכר שאחר שעלה סנחריב על כל ערי יהודה הבצורות יתפשם, שלח חזקיהו אל סנחריב לאמר חטאתי שוב מעלי את אשר תתן עלי אשא. וישם מלך אשור על מלך יהודה שלש מאות ככר כסף ושלשים ככרי זהב, וחזקיה נתן לו את הכל, ואז שלח את רבשקה, ומתחיל הספור שנזכר פה מן פסוק ב' והלאה, ובד''ה (ב' ל''ב) נזכר כי בעת בא סנחריב על ערי יהודה הבצורות סתם חזקיהו את המעינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ, ויעש שלח ומגנים לרוב ויקבץ את העם ויחזק את לבם בה' וישם עליהם שרי צבאות, ואז שלח סנחריב את רבשקה ככל הנזכר פה, ולהשוות הספורים האלה, מבואר לדעתי, כי עת בא סנחריב והתחיל לכבוש את ערי יהודה הבצורות, פתח חזקיה בשלום ושלח לו מס אשר שם עליו, ככל המסופר בספר מלכים, וכונתו היתה כדי שיהיה לו עת להכין א''ע למלחמה נגדו, ותיכף אחר שנתן המס, התחיל לחזק החומה ולהבא המים העיר ככל המסופר בד''ה, ומתוך כך התעורר סנחריב לבא שנית עליו, ושלח עליו את רבשקה בחיל כבד, הגם שכרת עמו ברית ולקח ממנו מס, כי לדעתו היה חזקיהו המפר ברית, במה שהכין א''ע למלחמה, ובזה נבא אל הבאור :

בתעלת . פושי''ר בלע''ז : בריכה . מקום כינוס מים חפור בקרקע בידי אדם לתת בו דגים ארוך ורחב : במסילת . דרך כבושה קמין בלע''ז : שדה כובס . ת''י חקל משטח קצריא ששוטחין שם הכובסים את הבגדים :

מלכיש . כי שם היה : ירושלמה . אל ירושלים : בתעלת . בתעלה הנמשכת מהברכה העליונה אשר היא במסילה ההולך אל השדה שמכבסים שם הבגדים ושוטחים שמה מול השמש לנגבה :

בחיל . ענין צבאות עם : כבד . ענין רבוי וכן עמך הכבד הזה ( מ''א ג ) : בתעלת הברכה . הבריכה היא מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים והתעלה הוא החפירה הסמוך לו ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הברכה וכן אל קצה תעלת הברכה ( לעיל ז ) : במסילת . בדרך הכבושה :

ויעמד בתעלת הברכה העליונה, אחר שנזכר בד''ה (שם) שחזקיהו סתם את המעינות ובתוכם היו מי הברכה הזאת, כמ''ש ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא המים העירה (מלכים ב כ' כ') וזה היה למלך אשור כסות עינים לבא עליו שנית למלחמה כנ''ל {{{א}}} לכן עמדו שלוחיו אצל הברכה הזאת שסתם, כי משם יוכיחו את דבריהם, שחזקיהו הפר ברית, ושם ימצאו אותו כגנב במחתרת :

המזכיר . כותב הזכרונות בספרי דברי הימים , ( ד''א המזכי' איזה דין בא לפניו ראשון שיפסקנו ראשון ) :

על הבית . ממונה על בית המלך : המזכיר . הממונה על ספר הזכרונות :

על הבית, בית המלך. המזכיר. מי הבא ראשון במשפט או בקשה לפני המלך : [הערה : במלכים (ב', י''ח י''ד) נזכר פה שחזקיה נתן מס ומנחה, ואז שלח את רבשקה, ויפלא מאד, הזה חק מושל ארץ, שאחר שהעלה עליו מס וקבל ממנו, ישוב לשלוח עליו מחנה כבד, ולקרותו מורד? וכל המושלים מרגיזי הארץ אשר שמענו, לא עברו חקי הארצות הכוללים? ובד''ה (ב', ל''ב ב') נזכר תחת זה, כי חזקיהו הכין את עצמו אז למלחמה, וזה סותר להנאמר במלכים? למה עמד רבשקה בתעלת הברכה ולמה מספר זאת : (ד' י''א) מה הבטחון אשר בטח חזקיהו לפי דברי רבשקה והוא לא בטח, אך שלח מס כעבד לאדוניו? ומה רצה באריכות הזה הכפול ומשולש? מ''ש אמרתי אך דבר שפתים נלאו המפרשים למצוא חדתו, ובמלכים כתוב אמרת? איפוא עבר רוח ה' עליו ויאמר לו עלה על הארץ להשחיתה? : ע''כ] :

מה הבטחון . מה בטחונך אשר בטחת בו למרוד בי :

מה הבטחון, אשר אתה חושב למרוד שנית :

אמרתי . עד הנה אך דברי שפתים הוא בפיו לאמר לא אעבוד למלך אשור ומשיראה שאעלה עליו לצבא יחזור בו עכשיו הרי עליתי מעתה או יעבדני או צריך הוא לבקש עצה וגבורה למלחמה : עתה . שבא העת אמור נא על מי בטחת למרוד בי :

אמרתי . אומר אני שרק בדבר שפתים בעצת יועצים תרצה לעשות מלחמה אבל לא כן הוא כי צריכים אליה עצה עם גבורה : עתה . הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך א''כ על מי בטחת שיתן בך גבורה :

אמרתי, אני רואה את מחשבת לבבך, אתה חושב בלבבך, הלא אמרתי אך דבר שפתים מה ששלחתי אל מלך אשור מס ושוחד ובקשתי שישוב ממני, הלא זה לא היה ממני כריתת ברית ושבועה, כי רק דבר שפתים אמרתי לו, ולבי בל עמי בדבר כי לא רציתי בזה אך להרויח זמן כדי שאכין עצה וגבורה למלחמה, ר''ל שע''י מעשיך שאתה מכין עתה עצה וגבורה למלחמה, העצה בתחבולות בהבאת המים העירה, והגבורה מה שהכין שלח ומגנים לרוב, מבואר שחשבת בלבך שרק דבר שפתים אמרת, ואינך מחויב להיות לי למס עובד, עתה על מי בטחת ר''ל כי טרם ששלח לו מס ויכנע תחת ידו, גם אם היה נלחם אתו וכבשו, לא היה מענישו להגלותו בגלות, רק היה משימו למס עובד כמו שיעשו להנכבשים במלחמה, אבל עתה שכבר נתת לי מס וקבלת את מלכותי עליך, אם תלחם נגדי עתה הנך בגדר מורד, כי הפרת ברית ואלה, ואם אכבוש אותך אענשך כדין עבד מורד באדוניו, (כי בעבור זה רצה להגלותם מארצם כמ''ש בפסוק ט''ז) א''כ אשאלך עתה שהסכנה עליך גדולה יותר כי מרדת בי, ותענש עונש גדול א''כ על מי בטחת שעשית דבר כזה :

אמרתי, ובמלכים (ב' יח) אמרת ?, ולמ''ש בפי' שניהם אחת, א''ל אתה אמרת, לאמר, הלא אמרתי אך דבר שפתים לבד, הלא לא נשבעתי. מרדת, המרד לא יצדק רק אם עמד מכבר תחת פקודתו :

אשר יסמך איש . על הקנה הרצוץ הנשבר והקרומיות באים בכפו ונוקבין אותה כן פרעה לבוטחי' בו סופן להיות עזרתו לרעתן :

הנה בטחת . הנה בטחונך על מצרים , מה הוא כי הלא הוא כמו משענת קנה רצוץ בראשו אשר אם יסמוך איש עליו באים עוד הקסמין והקרומיות בכפו ונוקבין אותה כן עזרת פרעה נהפך עוד לרעה :

משענת . ענין סמיכה : הרצוץ . משובר ומרוסס כמו הרוצצות אביונים ( עמוס ד ) :

הנה בטחת, הנה אפשריות הבטחון לא יהיה רק בשני פנים, או שבטחת על עזרת בשר, או שבטחת על ה', ועל שניהם מתוכח עמו, אם על אדם בטחת בודאי בטחת על מצרים, כמו שבטחו עליו מלכי ישראל (למעלה ל' ול''א). הלא מצרים דומה למשענת של קנה רצוץ, שיש לו שני חסרונות. {{{א}}} אשר יסמך איש עליו שע''י שנדמה להם שהוא משענת סומכים עליו, ואין סומכים על כח רגליהם רק על המשענת והוא קנה חלוש. {{{ב}}} שחוץ ממה שהוא קנה חלוש, הוא גם כן רצוץ ושבור, ועי''ז ובא בכפו ונקבה, ומזיק את היד, כן פרעה לכל הבטחים בו, יש בו ג''כ שני חסרונות אלה. {{{א}}} שסומכים עליו ונרפים מעשות בעצמם איזה דבר להצלתם. {{{ב}}} שבא לארצם לקחת מהם מנחה ומס. ואינו מועיל להם רק מזיק :

אשר הסיר חזקיה את במותיו . ביער את כל בתי עכו''ם ומזבחות ובמות והזקיק את כל יהודה להשתחות לפני מזבח אחד :

הלא הוא . הלא הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו אשר היו בכל הארץ ואמר לישראל שרק למזבח העומד בבית המקדש ומיעט א''כ בעבודתו ונבאש בעיניו :

וכי תאמר, שאתה בוטח על עזר ה' שיושיעכם ע''י זכותכם וצדקתכם, הלא הוא הוא האל אשר חזקיהו הסיר את במותיו ואסר הבמות בל יהיה מוקטר מוגש לשמו בכ''מ רק במזבח אחד בירושלים, (והוא חשב שחזקיהו עשה זה לתועלת עצמו בעבור יצטרכו העם לעלות לירושלים), וזה נגד כבוד ה' שראוי שיגישו לפניו מנחה בכ''מ :

התערב נא . בדבר זה אם תוכל לקיימן ל' ערבון שקורין גי''ר בלע''ז :

התערב נא . עתה התחייב עצמך עם אדוני אם תוכל למלאות הדבר אשר ישאל : לתת לך . לתת מאנשיך :

התערב . מל' ערבון ומשכון כי כששנים חלוקים בדבר מה וכ''א מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו הדרך הוא שכ''א נותן ערבון להיות בטוח ומקיים :

ועתה, ישיב אל שתי הטענות שטען, להוציא התולדה מן הקדמותיו שהקדים, אם בטחונך על מצרים, והלא מצרים לא יושיעוך רק מה שיתנו לך רכב ופרשים, וצריך שיהיו לך רוכבים על הרכב, אני אומר לך אם תוכל לתת לך רוכבים על אלפים פרשים, יתן לך אשור אלפים סוסים, ולמה לך סוס ורכב אם אין לך רוכבים, אבל אחר שלא תוכל למצוא בצבאיך אף אלפים רוכבים, אשאלך איפוא.

התערב. כמו עבדך ערב את הנער, הכנס עמו בערבון אם תוכל לעשותו. רכבים שיהיו פרשים :

ואיך תשיב . אפי' פני פחת אחד שהוא מעבדי אדוני הקטנים שהקטן בראשי גייסות שלו ממונה על אלפים איש : אחד עבדי . אחד מעבדי כמו אחד השיחים ( בראשית כא ) אחד הריקים ( שמואל ב ו ) :

ואיך תשיב . את פניך להלחם עם פני פחת וכו' הלא אף הקטן שבהם ממונה הוא על אלפים : ותבטח . א''כ בוודאי כל בטחונך ברכב ובפרשים על מצרים אשר הוא כקנה רצוץ :

פחת . ענין שררה :

ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים אשר הקטן שבהם הוא שר אלפים :

המבלעדי ה' . שלא מרשותו : ה' אמר אלי . כבר נבאו הנביאי' ישא את חיל דמשק ואת שלל שומרון לפני מלך אשור ( לעיל ח ) והוא טעה לומר כאשר עשיתי לשומרון כן אעשה לירושלים :

המבלעדי ה' וכו' . מבלי גזרת המקום : ה' אמר . כבר ניבא ישעיה ישא וכו' ואת שלל שמרון ( לעיל ח ) וטעה לומר שכן יעשה לירושלים :

המבלעדי . ענינו כמו זולת :

ועל הצד השני שאתה בוטח בה', גומר דבריו, ועתה אחר שחזקיה הקל בכבוד ה' והסיר את במותיו לכבוד עצמו, ה' אמר אלי עלה אל הארץ הזאת והשחיתה, ר''ל הנה באתי לריב ריבו על שבטל מזבחותיו, וכאילו בפקודת ה' באתי :

כי שומעים אנחנו . מכירים אנחנו אותו לשו' שומעים איטנדנ''ט בלע''ז : ואל תדבר אלינו יהודית . שכל העם מכירים בל' יהודית והם מתפחדים מדבריך ( לפי שאמר להם אמרו נא אל חזקיה ( סברו ) שלא בא להפחיד העם ורבשקה ישראל מומר היה כסבורים הם אף שמצות רבו על רבשקה אבל לבו נמשך למשפחתו ויכמרו ניחומיו ) :

ארמית . בלשון ארמית : כי שומעים . כי מבינים אנחנו ארמית : יהודית . בלשון יהודית : באזני העם . בפניהם כשהם שומעים כי הכל מכירים בו ואין מהדרך לפרסם דברי המלחמה בפני המון העם :

וכי לא ידעו כי כונתו להפחיד העם, וכי לכן יהודית ידבר? (יא) ויאמר אליקים, הם חשבו כי תכלית ביאתם הוא שחזקיהו יניח מלאכתו שהתחיל לבצר החומה ולהכין א''ע למלחמה, וישוב להיות למס עובד ובזה יסור אשור מאתו, וא''כ עקר שליחות רבשקה הוא אל המלך עצמו שישלים אתו, ולכן אמר דבר נא אל עבדיך ארמית אחר שאנחנו שומעים ומבינים לשון זה, ולמה תדבר אלינו יהודית באזני כל העם הלא הם רק דברים הנוגעים אל המלך לבדו :

שמעים. מבינים. יהודית, על ששבט יהודה היה עקר המלכות יחסו השפה העבריית על שמו :

האל אדוניך . תמיהה הוא לכך נקוד חטף פתח וכי אל שניכם לבדכם שלחני אדני הלוא אל כולם שלחני ולכך באתי שכל העם ישמעו ויראו ואל יסיתם חזקיהו למרוד : לאכול את צואתם . אף הם ברעב המצור יאכלו . את חריהם . רעי היוצא דרך הנקב שלהם , ול' נאה תקנו סופרים לקרותו צאתם כך שנו רבותינו מקראות הכתובים לגנאי קורין אותו לשבח כמו ( דברים כח ) בעפולים בטחורים ( שם ) ישגלנה ישכבנה , חוריהם צאתם : שיניהם . מימי רגליהם , שיניה' צואה לחה שיני דכרכשת' היא החלחולת שקורין טבחיא בלע''ז עומדת ע''י שלש שינים :

האל אדוניך . וכי רק אל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר דברי : על האנשים . אל האנשים : לאכול . להזהירם כי יבואו במצור ומעקת רעבון וצמאון יוכרחו לאכול צואה ולשתות מי רגלים : עמכם . ר''ל גם הם גם אתם :

חראיהם . מל' חור ונקב ור''ל צואה היוצאת מנקב פי הטבעת : שיניהם . הוא מי רגלים והוא קרוב מל' שתן :

הלשון מורה שלא נשלח רק אל העם, והוא על כל פנים גם אל המלך נשלח, ולא יגרע מן העם? ומ''ש לאכל א חוריהם לא נודע קשורו? (יב) ויאמר רבשקה, אז גלה להם רבשקה, כי לא נשלחו אל חזקיהו כלל, כי אחר שחזקיה כבר נתן מס ומרד באדוניו, אין לו תקנה, ובהכרח ענוש יענש ויעבירהו ממלכותו, ואת העם יעביר לגולה, כמו שהיה מנהגו עם העמים שמרדו בו אחרי שהיו תחת ממשלתו, שנענשו בגלות. ובזה דבר אין לו עם חזקיהו רק עם העם, להם שלח השלוחים שלא ישמעו אל חזקיהו, רק יצאו אליו וימסרו שיעשה עמהם כחפץ לבבו, וז''ש האל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את הדברים האלה התחשוב כי לך היה אדוני שולח שלוחים, כאילו אין ידו חזקה להכריחך בחרב עד שבא להכניעך בדברים, לא כן הוא, כי עקר שליחותי הוא אל האנשים האלה הישבים על החומה, ר''ל אחר שהעם הזה יושבים על החומה לבא מפני מלך אשור במצור ולאכל עמכם את צאתם מפני הרעב, עליהם חס מלך אשור בל ימותו ברעב, ולהם נשלחתי שימרדו בחזקיהו, ויצאו אל מלך אשור :

על. כמו אל : חריהם שיניהם, הקרי צואתם ומימי רגליהם :

ויעמד, לכן קרא בקול גדול ובלשון יהודית שישמעו ושיבינו כל העם, וייחד את דבריו אל העם, לאמר שמעו אל דברי המלך הגדול, לא אל חזקיהו הקטן ודל : (יד כב) מדוע אמר פה ישיא, ובפסוק י''ח יסית? מדוע קצר פה בטענותיו, ואחר זה חזר לטענות אחרות :

ישיא . יתעה :

ישיא . ענין הסתה ופתוי כמו הנחש השיאני ( בראשית ג ) :

כה אמר המלך, הזכיר להם בקצרה עקרי הדברים שאמר תחלה, שהיה ענינם. {{{א}}} בל יבטחו על גבורתם. {{{ב}}} בל יבטחו על ה'. והנה יש הבדל בין נשא ובין הסית, נשא הוא בדבר שיש להמושא פחד מעשות הדבר והמשיא מדבר על לבו שאין לו לפחד, ומסית הוא בדבר שאין שייך בו פחד רק שמסית אותו בטענות וראיות להראות לו שראוי שיעשה הדבר הזה, ואמר שחזקיהו לא ישיא אתכם להסיר המורך מלבכם במה שיאמר לכם שיוכל להלחם עם אשור בכחו, כי הוא לא יוכל להציל אתכם, וכן.

ישיא. ההבדל בין השיא הסית פתה, המשיא, מסיר המורך. הנחש השיאני, לא מות תמותן. זדון לבך השיאך, מי יורידני ארץ (עובדיה א' ג'). השא השאת לעם הזה, שלום יהיה לכם (ירמי' ד' י'). המסית מראה תועלת וצורך הדבר. ותסיתהו לשאול מאת אביה השדה (יהושע טו יח). ויסיתהו לעלות אל רמת גלעד (דה''ב, יח ב'). כי יסיתך אחיך נעבדה אלהים אחרים (דברים י''ג ו'). המפתה, מענין פתי, ע''י דברים בלבד כפתי מאמין לכל דבר. כיונה פותה אין לב. כי יפתה איש נערה בתולה :

אל יבטח אתכם אל ה', וזה משתי פנים, או שיאמר לכם הצל יצילנו ה' מצד זכותנו, או שיאמר לכם לא תנתן העיר הזאת ביד מלך אשור שיעשה ה' זאת בעבור עיר קדשו, (וסמך בזה על דבריו הראשונים ולכן קצר בראיותיו), ולכן.

עשו אתי ברכה . צאו אלי לשלום וברכוני והביאו אלי תשורת שלום : ברכה . שלו''ד בלע''ז כמו ויברך יעקב את פרעה ( בראשית מז י ) : ואכלו איש גפנו . ואלך מעליכם ושבו בשלום עד שאמצא ארץ טובה כארצכם ואגלה אתכם שם כי כן דרכו להעביר האומות מארץ אל ארץ כמה שנאמר ( לעיל י ) ואסיר גבולות עמים :

עשו אתי ברכה . ר''ל עשו עמי שלום לתת תשורות שלום : ואכלו וכו' . ר''ל לא תהיו עוד כלואים בתוך העיר מבלי לצאת ללקוט פירות האילנות ולשאוב מהבורות :

ברכה . ענין מנחה ותשורה שלום כמו קח נא את ברכתי ( שם לג ) :

אל תשמעו אל חזקיהו, רק מרדו בו, ואם תאמרו מה נרויח בזה, אני אומר לכם בשם מלך אשור, עשו אתי ברכה ברכת שלום, וצאו אלי להקביל פני למען אדע כי תעשו מצותי, ובזה תרויחו, {{{א}}} כי עתה תסור מכם המצור תיכף ואכלו איש גפנו ושתו איש מי בורו, ולא תמותו ברעב המצור, והשלוה הזאת תמשך לכם.

אל ארץ כארצכם . אמר ר''ש בן יוחאי שוטה היה זה משל למלך וכו' בספרי פ' והיה עקב היה לו לומר אל ארץ יפה מארצכם אלא שלא היה יכול לספר בגנותה :

ולקחתי . אקח אתכם מפה להוליך אל ארץ טובה כארצכם כי כן היה דרכו להעביר את האומות שכבש מארצם לארץ אחרת : ארץ דגן . ארץ המגדל דגן :

ותירוש . ענבי היין :

עד באי, להגלות אתכם. {{{ב}}} כי הגם שאגלה אתכם בהכרח מצד שמרדתם פעם אחת, מ''מ תרויחו כי אקח אתכם אל ארץ כארצכם, ובל תחושו כי הגם שהארץ שאגלה אתכם שמה היא ארץ טובה, מ''מ עד שתחרשו ותזרעו שם ותמצאו לחם תמותו ברעב, כמו שיהיה בהבאים אל ארץ שממה מיושביה, לז''א כי היא ארץ שנמצאו שם דגן ותירוש עומדים בקמותיהם ולחם מתוקן וכרמים נטועים כי הארץ לא נחרבה, כי לקחתי את אנשיה והגליתי אותם בעת שכרמיהם נטועים ושדותיהם זרועים ואתם תמצאו הכל מוכן. משא''כ אם לא תצאו אלי אז תמותו עתה ברעב המצור ואח''כ יהיה גלותכם לארץ ציה ושממה :

דגן ותירוש לחם וכרמים. יצויר באקלים שיגדל שם הדגן והיין כל השנה, כמו שהוא בחלק מאפריקא, כי לשם הגלם, וקרוב לימי בציר ענבים זורע דגן, ובעת ידרוך תירוש, שדי תרומות עומדים בקמותיהם, או יקדים הזריעה, ובעת אסוף התבואה יש יבול בגפנים :

פן יסית . שמא יפתה אתכם : ההצילו . ר''ל דעו שאין ממש בדבריו כי האם הצילו וכו' : איש . ר''ל כל אלוה :

יסית . מל' הסתה ופתוי :

(י''ח-כ''א) שאין ביכולת ה' להושיע, ותחלה טען כי ה' שלחו? היש סכלות גדולה מזו שיסית אותם שיצאו אליו למען יגלם ויתן להם ארץ כארצם ומה ירויחו? ומה הנחמה שיאכלו איש גפו? היה לו לומר ארץ דגן וכרמים, ארץ לחם ותירוש? האריכות מן פסוק י''ח עד כ''א, גלוי? (יח) פן יסית, עתה אמר פן יסית אתכם חזקיהו בטעמים וראיות (שזה גדר שם הסתה), ויראה לכם בראיות לאמר ה' יצילנו, שנגד מה שאמרתי שלא תבטחו על ה', יראה הוא ראיות להפך על פי דברי הנביאים והאמונה שה' יציל אתכם. ע''ז השיב כי גם אם ירצה ה' להציל אתכם לא יוכל, והביא ראיה ממה שלא הצילו אלהי הגוים איש את ארצו, כי.

וכי הצילי את שומרון מידי . ובני שומרון היו עובדים לאלהי ארם שכיניהם וחמת היא מארם :

איה וכו' . ר''ל וכי היה בידם הכח להציל : וכי הצילו . וכי אלהי שמרון הצילו את שמרון מידי :

איה אלהי חמת וכו', ואם תאמרו שאלהי ישראל חזק יותר, משיב וכי הצילו את שמרון מידי הלא שומרון הוא מישראל, ופן תאמרו כי עד עתה לא רצו אלו האלהים להציל את עמם, ולא היה זה מפני העדר היכולת רק מפני חסרון הרצון, ע''ז משיב.

מי בכל וכו' . ר''ל וכי מי מאלהי העמים הציל את ארצו מידי לשתחשבו שה' יציל את ירושלים מידי :

מי בכל אלהי הארצות, אחר שעכ''פ בכל אלו הארצות הרבים לא נמצא אחד שהציל את ארצו יהיה הסבה מה שיהיה, כבר נוכל לדון היקש ההמשל מן הכלל על הפרט כי גם ה' לא יוכל או לא ירצה להציל את ירושלים ג''כ :

ויחרישו . שתקו :

ויחרישו, הגם שהיה ראוי שינקמו ממנו על החירוף והגידוף, אבל היה מצות המלך בל יענוהו :

קרועי בגדים . על ששמעו גידופי השם והיא כמו ברכת השם :

קרועי בגדים . על ששמעו דברי רבשקה המחרף ומגדף כלפי מעלה להדמותו לאלהי עמי הארצות :

ואם לא היה מצות המלך בל יענוהו, מה היה להם לענות אם לא צוה מה שיענוהו? (כב) קרועי בגדים, על ששמעו ברכת השם :