בימים ההם . שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו ויום ג' כשעל' בית ה' הוא יום מפלתו של סנחריב והוא י''ט ראשון של פסח : כי מת אתה ולא תחיה . מת אתה בעוה''ז ולא תחיה לעה''ב משום דלא נסבת איתתא כו' כדאיתא בברכות :

בימים ההם . ארז''ל שהיו שלשה ימים לפני מפלת סנחריב : למות . ר''ל חולי אנושה ומסוכנת שיש בה כדי למות : צו . היה מצוה על עניני ביתך :

בימים ההם, אויבי האדם הם שלשה. {{{א}}} האויב היותר חיצוני, והוא האויב שיבא עליו מבחוץ מזולתו מבני אדם. {{{ב}}} האויב הקרוב אליו, והם כחות הגוף והרכבתו, אשר יען הורכב והומזג מדברים שונים מתנגדים, עת יופר הברית ביניהם ויתגברו הכוחות המתפעלים על הפועלים, אז האניה חשבה להשבר. {{{ג}}} האויב היותר פנימי, הם רוע התכונות המדות והתאוות השתולים בנפשו, והפלס בידו להטותם כפי בחירתו, ועת לא ימשול ברוחו, יחליא את נפשו ויטביענה במצולות האבדון, והנה חזקיהו נקבצו באו עליו רגשת שני האויבים החיצונים, כי שלשה ימים לפני בוא סנחריב האויב הנכרי אל שעריו, גם האויב היותר קרוב אליו שהם תחלואי המזג ומדוי ההרכבה סביב שתו עליו להאבידו. וזה ספר כי בימים ההם חלה חזקיהו למות, וכבר תראה איך דוד אבי אביו, התאונן ויתפלל ונתן תודה תמיד על הצלת שני האויבים הקשים האלה, כמו שבארנו כ''פ בספר תהלותיו, וראה ביחוד (קאפיטל וא''ו, ל' מ''א), אמנם עת ינצח האדם האויב היותר פנימי, שהוא עת יטיב מעשיו, ונפשו ושכלו יהיה להם שלום אמת. כי אז גם שני אויביו החיצונים יכנעו מפניו. וע''ז עת בא ישעיה להעירו, כי מת הוא ולא יחיה, כי חסר לו ענין פנימי שהוא סבת חיים האמתיים הנצחיים כמ''ש חז''ל על זה, אז ראה ויבן מה לעשות :

הקיר . הכותל :

ויסב, להתפלל בכונה שלמה, והדרש ידוע, כי לכן הסב פניו אל הקיר כדי שלא יטרידוהו בני הבית ויוכל להתפלל מקירות לבו :

אנה ה' . איה רחמנותך :

אנה . הוא ענין ל' בקשה :

ויאמר, הנה השלמות תנאיה שלשה. {{{א}}} שלמות העיון תולדות השכל, והוא האמת, שלא יאמין בשוא נתעה אך ישיג ויאמין האמת באמונות ובדעות, עז''א זכור את אשר התהלכתי לפניך באמת. {{{ב}}} שלמות השכל המעשי, והוא שהמעשה הטוב אשר יעשה לא יהיה אמצעי אך תכלית לעצמו, והוא שלא יעשה המעשה הטוב בעבור איזה דבר אחר, תועלת חיצוני גופני או נפשי מתקות שכר בזה או בבא, שאז אין לבבו שלם, רק מתחלק בין הפעולה ובין התכלית של הפעולה, שהוא חוץ מן הפעולה, ומעשה ההוא לא נקרא מעשה בחיריית כמו שהתבאר בפילוסופיא של המדות במה שאחר הטבע, רק שיעשה הפעולה בעבור חק עליון כולל אשר רשמה התבונה המעשיית לעצמה, שיפעל הדבר הטוב בעבור שהוא טוב, ובעבור שרשה מהתבונה העליונה העוללת שהוא השי''ת, ועז''א ובלב שלם. {{{ג}}} שלמות הפעולות בעצמם שלא ימנעוהו מעכבים ולא יעצרוהו מונעים מלהוציא שלמות לבבו אל פועל המעשה, ועל זה אמר והטוב בעיניך עשיתי :

הנני יוסף . הנני הוא אשר יוסיף על ימיך :

הנני יוסף . הנני הוא אשר יוסיף :

המעלות . המדרגות :

שמעתי את תפלתך, ר''ל התקבצו פה שני הדברים שבעבורם יציל ה' וימליט. {{{א}}} בעבור הזכות וזה היה ענין תפלתו שעורר והזכיר זכיותיו. {{{ב}}} מצד הרחמים וזה פעל בדמעותיו שעורר רחמים, ואחרי כי נרפא הנפש וסר האויב היותר פנימי, הנה יסור גם האויב החיצוני בערכו שהוא המחלה והנני יוסף על ימיך וגו'. וגם וכ''ש כי יסיר האויב היותר חיצון וקל בערכם שהוא, כי.

ומכף מלך אשור אצילך . למדנו שלפני מפלת סנחרב חלה :

ומכף מלך אשור אצילך, ונוסף לזה כי לא אושיע את העיר בדרך הטבע, רק וגנותי על העיר שתהיה ישועתה בדרך נס השגחיי, ובספר מלכים הוסיף כי ההגנה הזאת שהוא התנוסס הנס יהיה למעני ולמען דוד עבדי, כי בעבור הדור ההוא היה די בישועה טבעיית, אבל יהיה לקדש השם שהוא למעני, ולהצמיח קרן בית דוד שהוא למען דוד עבדי :

וזה לך האות . שתתרפא ויתוספו ימיך כמפורש למטה , ובמלכים ( ב' כ' ) שאל לו מה אות כי אעלה :

וזה לך האות, בספר מלכים נזכר כי ישעיה אמר וזה לך האות הלוך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות, ויאמר חזקיה נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הצל אחורנית עשר מעלות, ויקרא ישעיה אל ה' וישב את הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחורנית עשר מעלות, הכונה לדעתי, כי אחרי שהלך השמש ביום ההוא עשר שעות, בהכרח היה הדבור הזה עשר שעות על היום והיום הבינוני י''ב שעות נמצא היה זה שתי שעות קודם הלילה, מבואר כי המופת שרצה ישעיה לעשות תחלה שהצל ילך לפניו עשר מעלות, לא היה אפשר לעשותו עם השמש, כי השמש היה קרוב מהלך שתי שעות אל האופק המערבי, ולא יוכל לילך לשם מהלך עשר שעות, ובהכרח שרצה שיהיה הנס רק בהצל שהצל יתארך עשר מעלות, והשמש תשאר במקומה. כי אם תלך גם השמש בדרך ההוא תבא מהלך שמונה שעות תחת האופק, ויהיה שתי שעות אחר חצות לילה, ואין צל ומצל, ולכן השיב חזקיה, אחר שאתה רוצה לעשות המופת בצל לבדו, זה מופת קל, שהצל ינטה עשר מעלות בלא השמש, לא רק כי ישוב הצל אחורנית עשר מעלות, שבצד זה תוכל גם השמש לשוב עמו לצד מזרח עד סמוך לאופק המזרחי, וזה יהיה נס ופלא, וזה סיפר פה בבאור יותר, במ''ש הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה, שהוא שירדה השמש (כי הצל הוא לשון זכר) [במעלות אחז שאחז תקן הכלי הזה] ובשמש מוסב על הנני משיב בשמש, שההשבה תהיה ע''י השמש שתשוב, לא ע''י הצל, רק השמש בעצמה תשוב אחורנית עשר מעלות, ועז''א ותשב השמש עשר מעלות לא הצל : [הערה : במלכים נזכר כי ישעיה רצה להשיב את הצל, וחזקיה אמר נקל לצל לנטות עשר מעלות, וזה דבר מתמיה מאד, איך זה נקל? הלא ידוע שנטיית הצל תהיה מנטיית השמש, ומי יטה השמש זולתי מי שאמר יהי מאורות ויהיו? ואם נטיית הצל לפניו היה קל בעיניו, מדוע לא יהיה קל נטייתו לאחוריו? עד שהרלב''ג במלחמותיו כתב בזה שהמופת היה מצד תנועת העננים אשר מנהגם כשיתנענעו תחת השמש להביא את ניצוץ השמש אל זולת מקומו, וישעיה אמר שיחדשו לפי שעה אדים מתנענעים מביאים את השמש במהירות נפלא, ולפי שראה חזקיהו אז מתנועת הרוח אז וקצת האדים שהיו תחת השמש שנקל עתה להשיב הצל אל מקום ההוא בקש שיהיה הענין בהפך זה, כדי שיוכר מופת ה', עכ''ד, והכתוב פה קורא ותשב השמש עשר מעלות, ובד''ה נזכר ששרי בבל שלחו לדעת המופת אשר נעשה בארץ : ע''כ] :

הנני משיב . אחורנית עשר מעלות את הצל אשר ירדה : צל המעלות . כמין מדרגות עשויות כנגד החמה לבחון בהם שעות היום כעין אורלוגין שעושין האומנין : אשר ירדה . מיהרה לירד ונתקצר היום י' שעות ביום שמת אחז כדי שלא יהו מספידין אותו ועלו עכשיו לאחוריהם ביום שנתרפא חזקיהו וניתוספו על היום י' שעות :

הנני משיב . מעלות היו עשויות מול החמה לבחון בהם שעות היום כי כל שעה ירד הצל מעלה אחת ואמר הנני משיב את הצל עשר מעלות לאחוריו להאריך היום עשר שעות : אשר ירדה . ר''ל את הצל אשר כבר ירדה : במעלות אחז . כי אחז בנה המעלות האלה : בשמש אחורנית . מוסב למעלה לומר בנטיית ניצוץ השמש אשיב הצל אחורנית עשר מעלות : ותשב השמש . ר''ל שכן היה כי שבה ניצוץ השמש עשר מעלות אשר ירדה וא''כ שב גם הצל :

במעלות אחז. כלי מראה השעות עפ''י הצל שתקן אחז. ובשמש, ר''ל עם השמש, שהשמש עצמה תשוב, וכן אמר אשר ירדה :

מכתב . ת''י כתב אודאה על ניסא דאיתעבד לחזקיה :

מכתב לחזקיהו . מכתב זה היה לחזקיהו ר''ל הוא כתב הודאה זו : בחלותו . בעבור שהיה חולה ונתרפא מחליו :

ויחי . ענין רפואה כמו עד היותם ( יהושע ה' ) :

אני אמרתי בדמי ימי . כשראיתי ימי בדמי , בשממון וחרישה כמו נדמה כל עם כנען ( צפני' א ) כלומר כשחליתי אמרתי אלכה בשערי שאול עתה אמות , לפי שעד אותו היום לא נתרפא חולה : פקדתי יתר שנותי . כמו ( במדבר לא ) לא נפקד ממנו איש נחסרתי שאר שנותי ויונתן תירגם על דוכרני לטב איתוספו על שני נפקדתי לטובה ונתייתרו שנותי :

בדמי ימי . בכריתת ימי אלך אל הקבר : פקדתי . חסרתי שנותי הנשארים עד מלאת השנים הקצובים לרוב בני אדם :

בדמי . ענין כריתה וכן ער מואב נדמה ( לעיל ט''ו ) : פקדתי . ענין חסרון כמו יפקד מושבך ( ש''א כ ) :

אני אמרתי בדמי ימי, המליצה תצייר את הזמן, הולך ומתנענע תמיד מעת הולד האדם עד מותו, שאז ידמו הימים וישתוקו מתנועתם, והנה הזמן בעצמו הוא אפס, והוא רק תנאי השגת הדברים הנמצאים בפועל בערך השגתנו שאנו משיגים כל הדברים נקשרים עם חלק מחלקי הזמן, ועת ישיב הדבר המוחש אל האפס אז גם הזמן אפס, כי הזמן הוא רק שיעור המשך מציאות הדבר הנמצא בפעל, לא דבר נמצא באמת בפני עצמו, כמו שהתבאר בחכמת בקור השכל, עפ''ז מצייר כי האדם בעת מותו טרם נבלה ונרקב, שהגוף עדיין קיים ונמצא בפעל, ומקושר עדיין עם הזמן כל עוד שישנו במציאות, עוד ימיו קיימים רק שהם דוממים ושותקים ואינם מתנענעים, כי תנועת הימים ופעולתם לא יצוייר רק עם תנועת הנמצא הנקשר עם הזמן שהוא חיי האדם, ובמותו הגם שהיא ככל הדברים המושגים בחוש מקושר עם הזמן, מ''מ זמנו דוממת בלתי מתנענעת, עז''א כי אמרתי שאלכה בשערי שאול עם דמי ימי, שטרם יבלני השאול המבלה הגוף (שזה ימלץ שהוא עדן הולך בשעריו ולא הגיע אל תוך השאול המבלה ומשיב אל האפס) אהיה נמצא בו עם ימי הדוממים והשובתים, אולם אחרי שאבוא אל בטן השאול והיכליו, שהיא אחרי אפיסת הגויה אז פקדתי יתר שנותי, אז יעדר הזמן המיועד לי לגמרי וישוב אל האפס, ויחסר מחשבוני השנים האלה שהיו נחשבים בחשבון חיי, אם הייתי חי :

בדמי. כמו וידום אהרן, והב' במקום עם :

( תוספות אמרתי לא אראה יה . לא אשתמש עוד בשם של יה : בארץ החיים . חיים משתמשין בו אבל המתים אינם רשאין שנאמר לא המתים יהללויה חק למתים שאין מזכירין שם בן שתי אותיות לעולם ע''כ ) : בארץ החיים . בב''ה : לא אביט אדם . חי עוד : עם יושבי חדל . שאהיה עם המתים היושבים בארץ חדלה ומנוע' מן החיים :

לא אראה יה . עוד לא אסתכל להתבונן במעשה יה ויפרש אמריו לומר לא אסתכל מעשה יה : בארץ החיים . ר''ל בזה העולם כי אמות ואלך ממנו : לא אביט אדם . מעתה לא אביט אותן בני אדם אשר הם עם יושבי חלד ר''ל המתהלכים עם הבריות היושבים בזה העולם :

חדל . כן נקרא העולם וכן כל יושבי חלד ( תהלים מט ) כי הוא מתהפך כמו כבש כשב והדומים :

אמרתי, מצייר שנית את הענין אשר ימצא בו אחרי המות, כי שם לא יראה יה, כי השגת השכל המקושר בגויה אשר ישיג כל הדברים ע''י תנאי הזמן והמקום, וע''י שיפשיט מושגים כוללים מן המוחשים אשר אסף בנפשו, אינו תנאי השגת השכל בעצמו, רק תנאי השגת השכל המקושר בגויה, כמו שאין מתנאי העין הבריאה שתראה המחזות ע''י הזכוכית והאספקלריא, הגם שהם תנאי הראות לגבר שתום עינים, כי השכל המופשט מן החומר ישיג הדברים בענין יותר מעולה ועפ''י חקים אחרים משונים מן החקים שעל פיהם ישיג בעודו כלוא בגשם, עד שהנפש עת תפרד מן הגויה, לא תכיר את ה' בענין שהיתה מכרת אותו בארץ החיים, ששם ציירה לעצמה את ה', כי מהוה וממציא בזמן ובמקום, בסדר ובהמשך, סבות ומסובבים, ואז לא תדע מכל זה מאומה, כי תציירהו כפי ציורי השכל הפשוט אשר לא ידע את הזמן והמקום ומקרי המוחשים ותנאי ההגיון אשר הפשיט השכל מן השגות האלה, אך כפי היות הדברים בעצמם חוץ מן המוחש מופשטים מכל המקריים ותנאיהם, השגה אשר לא נוכל לציירה עתה כאשר לא יצייר העוור הגוונים והמראות, וז''ש לא אראה יה, ומבאר שכוונתו שלא אראה יה אשר בארץ החיים, כי שם אראה ממנו ענינים אחרים נשגבים מאלה, וכן הנפשות השכלים המופשטות, הגם שישיגו זה את זה לא ישיגו עוד השגה חושיית ע''י התדבקות החוש במוחש, אך שכליית ולא יוכלו שם לצייר לעצמם אדם תופס שיעור מהמשך זמן והיקף מן המקום. עד שלא תצייר הנפש שם לעצמה ענין אדם גשמי כלל, וזה שכתוב שלא אביט עוד אדם הנמצא עם יושבי חדל :

בארץ החיים. נעלם מלת אשר, אשר בארץ החיים, וכן אשר עם יושבי חדל, וחדל. וחלד כמו כשב כבש :

דורי נסע ונגלה מני . בני דורי נסעו ממנו , נסעו כמו נסחו כמו בל יסע יתדותיו ( לעיל לג ) : כאוהל רעי . כאהל רועי בהמה שמסיעו מכאן ותוקעו במקום אחר כשכלה מרעה זה : קפדתי . הכרתי מהר חיי כאורג הממהר לארוג כל זה הייתי סבור , וי''ת כנחל גדודין כנחל המושך בין גדות גבוהין שאינו מתפשט ומתוך כך מימיו קלים לרוץ , ואומר אני שהוא נחל חריף ששמו אורג והוא שאמר ( איוב ז ) ימי קלו מני אורג חלפו עם אניות אבה ( שם ט ) : מדלה יבצעני . ת''י מיקר מלכותי אנא גלי סבור הייתי שעתה יבצעני מכל כבודי דלה ל' גוה וכן ודלת ראשך ( שיר ז ) : מיום ועד לילה תשלימני . כמו מזכר ועד נקבה כלומר מימים ומלילות תכלני וכן תירגם יונתן יממי ולילותי שלימו :

דורי נסע . מגורי בעוה''ז נסע ונגלה ממני כמו הרועה המסיע אהלו ממקום למקום : קפדתי . בעבור העון כאלו בעצמי כרתי חיי חיש מהר כמו האורג הממהר לכרות היריעה אחר שנשלמה : מדלה יבצעני . מהחולי הזה ישלים ימי חיי : מיום עד לילה תשלימני . חשבתי אשר מהתחלת היום עד הלילה תשלים ימי חיי כי בוודאי אמות במשך זמן היום :

דורי . מל' מדורה : נסע . מל' הסעה ועקירה : ונגלה . מל' גלות : מני . ממני : רועי . כמו רועה בה''א : קפדתי . ענין כריתה כמו קפדה בא ( יחזקאל ז ) : מדלה . ענין חולי וכתישות כמו מדוע אתה ככה דל ( ש''ב יג ) : יבצעני . ענין השלמה כמו כי יבצע ה' ( לעיל י ) :

דורי, ההיקף שיקיף הזמן משך חיי האדם נקרא דור, מענין היקף, וכל אדם י''ל דור והיקף מיוחד בהזמן, ועת תבלה הגויה יסיר ההיקף הזה, כי הזמן בפ''ע אינו כלום, ובזה יצייר המליץ נשגבות, כאילו ההיקף הזה הזמני, הוא אהל המאהיל ומכסה על האדם וסובב אותו משך מציאותו בעולם המורגש, ועת יאפס הגוף יסור האהל הזה שכסה עליו, ויכסה על נמצאים אחרים, שהוא הדור הבא, וידמה כאהל של הרועים, אשר בכלות המרעה יסירוהו מן המקום שהיה שם אל מקום אחר, והמקום הזה שהיה מכוסה מן האהל ישוב להיות מגולה עתה בלא אהל, ועז''א דורי נסע ונגלה מני, כי יתגלה עתה מן מסך הזמן שהיה פרוש עליו, כי לא ימצא עתה בחלק מחלקי הזמן, ובזה מצייר איך כמו שיתרחק האהל מן המקום שהיה בו בתחלה כל עוד שיוסיפו להעתיקו הלאה, כן יתרחק דורו ממנו כל עוד שיוסיפו הדורות להשתלשל ולהתרחק ממנו, וכל עוד שיוסיף אהל הזמן להסתלק מדורות ההוים אל הבאים אחריהם למלא מקומם בזמן הריק. עד שנסיעת דורו שהוא זמנו יתמיד בלי הפסק עד סוף כל הדורות, והחוליא שלו הקבועה בשלשלת הזמן יעתק תמיד אל זמן העבר ואל ימים קדומים. קפדתי כארג חיי, המליצה תצייר הזמן הקבוע לכל אדם לימי חייו, כבגד ארוג ומתוקן, ואת החיים בעצמם כעסק האריגה אשר בה יטוה את הבגד ההוא, כי החיים מחוברים מעתות ורגעים אשר יתחברו אחת אחת כהאורג שמחבר חוט אל חוט ואורגם זה בזה עד ישלם הבגד כולו, כן יתקבצו הרגעים אלו עד ישתלם מהם הלבוש הגדול שהוא העת המיועד אל האדם לחיות בה, ואז יסתלקו הלבוש והמתלבש, והאדם ישוב אל עולמו, וכן דמה איוב מליצת תנועת זמנו לאורג (איוב ז' ו') אומר הנה עד עתה קפדתי וקשרתי את חיי מן החוטים הנטוים שתי וערב שהם הרגעים והעתות, כמו האורג, והבגד עוד לא נשלם. כי הטויה הזאת נטוית מחוטים דקים מאד שהם הרגעים, אבל עתה מדלה תבצעני ע''י הדלה והחולי אתה רוצה לבצע ולהשלים את הבגד בזמן קצר, עד כי מיום עד לילה תשלים אותי להשלים מועד חיי ביום אחד, ולדלג על כל העתות האלה ולקשרם בהבגד ביום אחד. ובציורו תפס בכח המליצה כאילו האריגה שיארג האדם בכח לא יספיק לבצע הבגד, ולנגד זה הדלה והחולשה היא תשגיב בכחה להשלים המלאכה, אשר לא חלו בה ידים זריזות :

דורי. הזמן שבו יחיה האדם נקרא דור, ואת דורו מי ישוחח (לקמן נג ח') מענין היקף, וכדור מענין זה, והכ''ף לדמיון, לכן נשמטה בכדור יצנפך צנפה (למעלה כב) : ונגלה מני. כמו ונגליתי ממנו, כי הסוכך והמסוכך יסוכו זע''ז, וכן מאתי גלית ותעלי (לקמן נז ח') : קפדתי. חברו ביחזקאל (ז' כה) קפדה בא, והוא לדעתי מענין קשירת וכריכת הרתוק שהזכיר שם עשה הרתוק, כי על קצור מתרגם בכ''מ קפדה, וכן החיה בעלת הקוצים נקראת בעברי ובארמי קפוד, על שמתכפלת עת יבא אורב עליה, ועקרו בעברי על קיפול הרתוק או החוטים הטוים זה על זה שכורך השתי עם הערב : מדלה. החולאת, מדוע אתה ככה דל בן המלך : יבצעני. ענין גמר, כמו תשלימני, וההבדל בין בצע ובין משלים, שעם ההשלמה נקשר מושג השלמות, ותשלם כל המלאכה כי בנין שלמה היה שלם, ידי זרובבל יסדו את הבית וידיו תבצענה, כי בנין זרובבל לא היה שלם עדיין, ולכן בא בצע על מלאכת הפסד וקלקול, יתר ידו ויבצעני (איוב ו' ט'), בצע אמרתו (איכה ב' יז), ובזה הוסיף פה, שלא לבד יבצעני, מצד ההעדר, כי גם תשלימני, בערך התכלית והשלמות אשר אצלך מן האדם וקצו, וע''כ יבצעני נסתר ותשלימני נוכח כי לא ייחס הרע אל ה' :

שויתי . עצמי כל הלילה לסבול יסורי חולי ונתגברתי כארי לסבול : כן ישבר כל עצמותי . כמו ( שמות א ) כן ירבה וכן יפרוץ כל מה שאני מתגבר כן יגבר החולי עלי לשבור כל עצמותי :

שויתי עד בוקר . ר''ל כשבא הלילה שמתי זמן השלמת חיי עד בוקר : כארי . ר''ל נתחזק חליי עד ששבר החולי את כל עצמותי כמו הארי המשבר עצמות החיה הנטרפת בפיו : מיום וכו' . ר''ל חשבתי שוב אשר מהתחלת היום עד הלילה תשלים ימי חיי כי אמות במשוך זמן היום :

שויתי . שמתי :

שויתי, לעומת זה התחזקתי בלילה נגד הדלה והחולשה הרוצה לבצע המלאכה, ונדמיתי נגד הדלה הזאת כארי להתגבר על הדלה, אבל אז הארי הזה שהעמדתי נגד הדלה, כן כמו שהוא ארי כן כמו ארי ישבר עצמותי, מצייר כי נגד החולשה הגדולה שהיה לו אשר דמה כי ימות בלילה, נטפל אל חליו קדחת חזקה, עד שהתגבר מאד מסבת החום הקודח, ויעצם בכח רב נגד החולי, אבל הקדחת הזה עצמו אשר היא אש זרה, נדמית לו כאריה טורף השובר כל עצמותיו, עד שאני חושב שנית כי מיום עד לילה תשלימני, שחוזק הקדחת הוא יסבב השלמת הבגד שהיא המיתה :

כסוס . כמו כסוס והוא שם עוף : כסוס עגור . כמו כסוס ועגור , ( ד''א ) כעוף זה שתפשוהו בגרונו והוא מצפצף וכן ת''י כסוסיא דאחיד ומנציף : עשקה לי . כמו עשוק אותי לקחני מיד מלאך המות וערבני להנצל ל' ערבות גרנטיא''ה בלע''ז כמו ( תהלים קיט ) ערוב עבדך לטוב : עשקה לי . עשוק אותי מידו כאשר תאמר רפא נא לה ( במדבר יב ) רפא אותה :

כן אצפצף . מגודל הכאב הייתי מצפצף כעופות והומה כיונה : דלו עיני למרום . הורמו עיני להביט השמים לעזרתך ואמרתי ה' עשוק ממני החולי הזה והמתק והכשר לי :

כסוס עגור . כמו כסוס ועגור והם מיני עופות וכן ותור וסיס ועגור ( ירמיה ח ) : אצפצף . ענין השמעת קול עופות : . אהגה . כן נקרא המיית היונה כמו וכיונה הגה נהגה ( לקמן נט ) : דלו . ענין הרמה כמו ארוממך ה' כי דליתני ( תהלים ל ) . עשקה . ענין לקיחה וחטיפה ואמר בלשון שאלה : ערבני . היטב והכשר לי וכן ערוב עבדך לטוב ( שם קיט ) והוא מענין מתיקות כמו ושנתי ערבה לי ( ירמיה לא ) :

כסוס עגור, מצייר איך התרוצצו אז בקרבו שני רעיונות מתנגדות, בצד אחד, כבר חשב שהוא מוכן ללכת אל בית מועד לכל חי, וחשב מחשבת כי הוא דומה כסוס ועגור, שהם ממשפחת העופות הנוסעים, כמ''ש ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה, וכמו הסוס ועגור המצפצפים בתחלת החורף עת יראו כנפי המות פרושים על כל ילדי הטבע, לנסוע אל ארצות החמות כן אצפצף אנכי. ודלתות הכתוב מגבילים כסוס עגור כן אצפצף דלו עיני למרום, אהגה כיונה ה' עשקה לי ערבני. ר''ל כסוס עגור כן אצפצף למקומי כי דלו עיני למרום, עיני נשואים אל מקומי במרום, שנפשי נושאת עיניה עת ראתה בני הטבע אשר סביבה גועים ומתים, לשוב לשמים אל מקומה, כצפורי הנסיעה המעופפים בענין כזה אל ארץ צלצל כנפים. אולם מצד אחר אהגה כיונה כמו היונה השומרת את קנה ולא תסור ממנה בשום זמן, וכדמיון זה נדמית נפשי עתה בראותה כי המות בא לעשוק את קנה, תצעוק כיונה לאמר, ה' עשקה לי הנה רוצים לעשוק את קני, ערבני מיד העושקים האלה, והצילני מיד המות :

כסוס עגור. ממיני עופות הנוסעים (ירמיה ח' ז') : עשקה לי ערבני. דוגמתו, ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים (תהלות קי''ט), עושקי אדם בעת ההיא היו מבקשים ערבון לפדיונם :

מה אדבר . שבח וקילוסין לפניו והרי אמר לי נחמות והוא עשאן : אדדה כל שנותי . כמו ( ברא' לא ) ותדד שנתי אתנודד מכל שנתי לקלס לפניו , י''ת שנות ל' שנים : על מר נפשי . שהיתה מרה ונחמתני :

מה אדבר . ר''ל הרבה שבח וקילוסין יש לי לדבר כי הוא אמר לי נחמות והוא עשאן : אדדה . לכן אנדד כל השינה לקלס לפניו על נפשי שהיתה מרה ונחם אותה :

מה אדבר . מלת מה יורה על הרבוי וכן מה רב טובך ( תהלים לא ) : אדדה . מלשון נדידה : שנותי . מל' שינה :

מה אדבר. מספר כי עת שוטטה נפשו בין שתי הסעיפים האלה, חושבת על מקומה בשמים, ומתפללת על קנה בארץ, השיב אל לבו לאמר, מה אדבר. ? למה זה לריק אתפלל, שיערבני ה' מיד המות העושק, והלא ואמר לי והוא עשה, וה' כבר אמר לי כי מת אתה ולא תחיה, וגם והוא עשה את אשר אמר, כי החולי מסוכנת עד מות, ומה יועיל תפלתי נגד הגזירה, בציור הזה שמצייר איך התיאש עצמו וחשב כי לא יחיה, שב לאמר. אנכי כבר אדדה כל שנותי על מר נפשי, במחשבתי כבר דלגתי על כל שנותי, וכבר נדדתי ודלגתי גם על מר נפשי, כבר היה בעיני כאילו דדתי על השנים שנותרו לי לחיות ודלגתי עליהם כאילו אינם עוד במציאות, וגם דלגתי על מר נפשי שנפשי המרה התחילה להרגיע ולשכוח עמלה, ולהכין א''ע אל דרכה דרך כל חי :

אדדה. כמו אדדם עד בית אלהים, דולג על איזה דבר, ומלת אדדם מוסב לשתים, וכן מלת על, אדדה (על) כל שנותי (אדדה) על מר נפשי :

אד' עליהם יחיו . י''ת ה' על כל מיתיא אמרת לאחיאה : ולכל בהן חיי רוחי . וקדם כלהון אחייתא חיי רוחי , ואני אומר לפי פשוטו ה' עליה' על שנותי הנזכרי' לעיל , אדדה כל שנותי ( ה' ) שיכן שכנו וחסדו עליהם ואמר לי על פי נביאו יחיו . ולכל בהן חיי רוחי . ולכל דבר אשר תלויין בהן חיי רוחי אמר ה' עליהם ויחיו . ותחלימני . מעתה ידעתי שתחלימני ותחייני , תחלימני , תבראני ותחזקני כמו ( איוב לט ) יחלמו בניהם :

אד' עליהם יחיו . על כל המתים גזר ה' שיעמדו בתחיה : ולכל בהן . וראשון שבכולם החיה רוחי כי הייתי קרוב למות : ותחלימני . שלחתי לי בריאות ונתת לי החיים :

ותחלימני . ענין בריאות וחזוק כמו יחלמו בניהם ( איוב לט ) :

ה' אבל אז, ה' אמר עליהם, היינו על שנותי הנזכרות. שיחיו, אני התיאשתי וה' נתן חלקי בחיים, ולכל בהן חיי רוחי היינו ה' אמר לכל בהן והוא אל כל הדברים הממלאים את שנותי (שהוא על כל תולדות הימים), אמר ה' חיי רוחי, שכולם יהיו מוכנים להחיות רוחי, ותחלימני ותחייני, ועתה נדמה כאילו החלמתני והחייתני, ר''ל הכל נדמה לי עתה כחלום, כאילו חלם לי שנמשלתי עם יורדי בור, וה' החיה אותי בתחיה :

ה' עליהם. מלת אמר שבפסוק הקודם נמשך גם פה, ה' (אמר) עליהם יחיו (ועליהם ר''ל על שנותי) (וה' אמר) לכל בהן (ר''ל בשנותי). חיי רוחי ותחלימני, מענין חלום לילה :

הנה לשלום מר לי מר . כשנתבשרתי שלום אף הוא לי מר שהרי תלו לי הרפואה בזכות אחרים כה אמר ה' אלהי דוד אביך ( לעיל לז ) למעני ולמען דוד עבדי כאן הודעתני שאני חוטא כך פירשו חכמים אבל לפי ישוב המקרא משמע הנה לשלום מר לי מר כשנתבשרתי מאתך להושיעני מיד סנחרב מר לי מר על חליי שהייתי נטוי למות ולא שמחתי בבשורה ואתה בטובך חשקת נפשי מבלי רדת שחת :

הנה לשלום . הנה בחליי מה שהייתי מצפה לשלום ולבריאות היה נתוסף לי מר על מר ר''ל כאב על כאב : ואתה . אבל אתה בטובך חשקת נפשי להעלותה משחת המבלה והוא הקבר : כי השלכת . אחז במשל מדרך האדם המשליך דבר מה אחורי גופו לבל יראוה ר''ל הסתרת עין מחטאי ומחלת עליהם :

חשקת . מל' חשק ותאוה : משחת . הוא בור הקבר : בלי . מל' בליה ורקבון . גוך . גופך כמו גוי נתתי למכים ( לקמן נ ) :

הנה ועתה אני רואה כי לשלום הומר לי המר, שהמיר והחליף ה' את המר והמרירות אל שלום, שתחת המר שהיה לי הבטיח לי שלום, כי הבטיח לו עוד ימים ושנים וגם התשועה מיד סנחריב, וזה היה תמורת המר והיסורין שסבל, (מר הא' מענין תמורה, והשני מרירות ולשון נופל על הלשון). ועתה רואה אני כי חשקת את נפשי מן השחת המבלה, כאילו בעת ראית את נפשי עומדת בשערי שחת ומוכנת להבלות, אז חשקת בה ואהבת אותה בחשק עצום, עד שמרוב חשקך אותה השלכת אחרי גוך כל חטאי, כענין על כל פשעים תכסה אהבה, שע''י החשק מחלת כל חטאתיה (והמליצה שעת ראה ה' שעומד בסכנה רחם עליו ומחל עונותיו) :

מר לי מר. מר הראשון מנע''ו, מענין חליפין ותמורה, ומצאנוהו בפתח. מי בז ליום קטנות, טח מראות עיניהם, ול' לשלום, מורה הגבול שאליו, כמו והפכתי אבלם לששון. בלי מן בלה, כמו שבי דלי, מן שבה דלה :

כי לא שאול תודך . אם הייתי מת לא הייתי מודה לך על הנס של מפלת סנחרב ולא הייתי סובר אל אמתת הבטחתך שהבטחתני עליו :

כי לא שאול תודך . מי שהוא בשאול אינו מודה לך ר''ל אם הייתי מת לא הייתי מודה לך על מפלת סנחריב : מות יהללך . אנשי מות לא יהללך ומלת לא משמשת בשתים וכפל הדבר במ''ש : לא ישברו . האנשים אשר כבר ירדו אל הבור לא יקוו שתאמת להם הבטחתך כי אין להם תועלת בעניני זה העולם ור''ל אם כבר הייתי מת לא הייתי מקוה עוד על מפלת סנחריב כאשר הבטחת :

ישברו . ענין תקוה כמו עיני כל אליך ישברו ( תהלים קמה ) :

כי לא, כי ההודאה להודות לך על טובך לא יצויר רק אם אהיה קיים לא אם אהיה נפסד בשאול, ולהללך לספר שבחי מעשיך ג''כ רק החי יוכל להלל מעשיך, וגם לשבר אל אמתך שהוא קיום הבטחתך על העתיד, גם זה לא יצוייר רק בחיים לא ביורדי בור, ומבאר דבריו.

אל אמתך. תחת את, כמו וירדפו אל מדין, ויען שאמתת ההבטחה היא עתידה לא הוה, וצריך ליחל עליה, בא הגבול שאליו, שיקוו ויחכו אל אמתך :

חי חי . ל' בני אדם חיים כלומר כשיש בני אדם חיים בעולם זה חי וזה חי יוצאת ההודאה מביניהם : יודיע . אשישפ''ר בלע''ז ( ס''א חי חי אתה חי ונאה להודות לחי ) : אל אמתך . האב מודיע ומכוין דעת בנו אל אמיתך להאמין בך :

חי חי . כל חי חי הוא יודך : כמוני היום . כאשר אני היום בחיים ומודה לך . אב לבנים . כל אב מלמד לבניו ומודיעם אמתתך וכאומר הנה כמו כן אעשה גם אני כשאחיה ואוליד בנים אלמדם ואודיעם אמתתך :

אל אמתך . את אמתך וכן וירדפו אל מדין ( שופטים ז ) :

נגד מ''ש כי לא שאול תודך, כי רק חי יודך על שהוא חי, ור''ל החי בעבור שהוא חי הוא יודך, ולא הנעדר בשאול יודך בעבור שאינו חי, כי זה אי אפשר משתי פנים. {{{א}}} כי ההודאה היא רק על טובת החיים ובשאינו חי לא יודה על טובה שלא קבלה, {{{ב}}} כי הנעדר לא יצוייר שיודה וישבח, וזה פרט במ''ש רק חי יודך, ורק בעבור שהוא חי, (ומגביל נגד כי לא שאול תודך, רק בעבור שהוא חי, ולא מות יהללך רק מי שהוא חי), ונגד מ''ש לא ישברו יורדי בור אל אמתך, מפרש כי רק כמני היום אב לבנים, רק כמוני אשר אהיה מעתה אב לבנים אשר אוליד, רק איש כמוני יודיע אל אמתך. יודיע לבניו קיום הבטחתך שהבטחת לדור דור, לא כן אם ירדתי בור לא נתקיימה אמתך לדור אחרון :

אב לבנים. אין הלמ''ד גבול שאליו, רק למ''ד הצירוף אב של בנים, כמוני היום :

ה' להושיעני . ר''ל ה' אמר להושיעני מהחלי וכן עשה ודוגמתו להרגו בערמה ( שמות כא ) ור''ל שחשב להרגו וכן עשה : ונגינותי ננגן . נגינת השבח הזה אנגנה אני והמשוררים בבית ה' כל ימי חיינו :

ונגינותי . מל' נגון וזמר : על בית . כמו בבית על במקום בי''ת וכן עמדתם על חרבכם ( יחזקאל לג ) :

ה' להושיעני, גם בעתיד, ונגינותי הנגינות שהייתי מנגן לצרכי לשמוח בהם ננגן מעתה כל ימי חיינו על ובעבור בית ה', כי הקדשתי נגינותי ושמחות עתותי לשמים :

להושיעני. כמו להרגו בערמה : על בית ה'. בבית ה', כמו ועל חרבך תחיה :

דבלת תאנים . דבלת העשויה מתאנים כשהן לחין קרויין תאנים וכשנדרסין בעיגול קרויין דבלה : וימרחו . ויחליקוה לדבקה על השחין ונס בתוך נס היה שאף בשר חי שנותנין עליו דבלה מסריח אלא הקב''ה נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל ומרפא :

ישאו . יקחו חתיכה מתאנים דרוסות להניח תחבושת על השחין וירפא :

ישאו . יקחו : דבלת תאנים . חתיכת תאנים יבשות הנדרסות יחד עד שנעשה גוף אחד וכן ויתנו לו פלח דבלה ( ש''ב ל ) : וימרחו . ענין טיחה וכדרך התחבושת ובדרז''ל מפני שהוא ממרח ( שבת קיו ) : השחין . מין נגע שנחלה על ידה וכן שחין אבעבועות ( שמות ט ) : ויחי . ענין רפואה :

ויאמר ישעיהו, חוזר לשלמעלה, מספר כי הרפואה היתה הפך הטבע, כי הדבלת תאנים ממרק את השחין ומדוהו, ובו נרפא בדרך נס, וע''ז.

מה אות . מה טוב ומה נאה אות זה הניתן לי אשר אעלה בית ה' :

מה אות . מה טוב ומה נאה האות הנפלא הזה אשר נרפאתי ואוכל לעלות לבית ה' :

מה אות . מלת מה יורה על גודל הדבר וחשיבותו :

מדברי הכתוב פה נראה שחזקיה לא שאל אות, ובמלכים סבר שאחר שאמר ישעיה ישאו דבלת תאנים, אמר חזקיה מה אות כי ירפא ה' לי, ויאמר ישעיה הלוך הצל עשר מעלות, מבואר שמה שאמר מה אות כי אעלה בית ה' שאל אות ומופת, ואיך הפך פה הסדר ? וגוף הדבר זר מאד שיעשה ה' נס גדול כזה בעבור דבר קטן כמוהו, ומה היה הצורך אל נס גדול כזה (עי' קאפיטל צ''ט) :

ויאמר חזקיהו ומה אות כי אעלה בית ה', ר''ל מה צריך אות יותר גדול שאעלה בית ה', אם הרפואה באה בדרך פלא כזה, ובמלכים נזכר כי חזקיהו אמר מה אות כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה' ויאמר ישעיהו זה לך האות מאת ה' ונתן לו אות השבת השמש, הכונה כי חזקיהו אמר שזה בעיניו אות גדול כי ירפא, ממה שהוא רואה רפואתו נסיית, ואמר לו ישעיה אבל דע כי ה' הכין לך אות יותר גדול שיהיה לנס עמים, וזה כי ישוב הצל עשר מעלות : (פרק ל''ט פסוק א') כפי הנראה פה היו הספרים ספרי אהבה וברית, והודעת השמחה על שנרפא, ובד''ה מבואר שהיתה השליחות לדעת המופת אשר נעשה בארץ? והסדר היה ראוי להיות וישמע מרודך כי חלה חזקיה וישלח אליו ספרים, לא כן הסדר פה מורה שאחר כן שמע זאת? :