הוי . האויב שאתה שודד תמיד ואתה לא שדוד ובוגד אתה תמיד ואין אדם בוגדך ובוזזך : כהתימך . להיות שודד ככלותך שדידתך באותם שנגזרה גזרה עליהם להיות שדודים על ידך תושד : כנלותך לבגוד . מנחם חיבר כנלותך עם לא יטה לארץ מנלם בחלק אחד ומנלם המ''ם הראשונה בו יסוד נופל כמו מ''ם של מאמר ושל מדע ויתכן להיות ל' כליון לפי הענין : כנלותך . ל' ככלותך ולא יטה לארץ מנלם כליון הנגזר עליהם לא יטה לארץ להיות בטל והולך אלא הולך וחזק :

הוי שודד . אוי לך סנחריב השודד כל האומות שלא היית עד עתה שדוד ממי ואתה הוא הבוגד בכולם ועדיין לא בגדו בך : כהתימך . כאומר לא כן תהיה לעולם כי כאשר תשלים לשדוד אחרים אז תושד גם אתה : כנלותך . כשתכלה לבגוד באחרים אז הם יבגדו בך :

הוי . ענין קריאה לנער : שודד . עושק : ובוגד . ענין מרי ומרד : כהתמך . מל' תם והשלמה וכן כי אם תם הכסף ( בראשית מ''ז ) : כנלותך . ענין תכלית והשלמה וכן לא יטה לארץ מנלם ( איוב ט''ו ) ור''ל תכליתם והשלמתם :

הוי שודד, מסב פניו אל סנחריב, הה אתה שודד גוים רבים, והלא אתה לא שדוד ומדוע שדדת אחרים, וגם אתה בוגד בעמים שכרתו אתך ברית, והלא לא בגדו בך ומדוע אתה בוגד בבריתך, אבל דע כי כהתמך לשוד אז תושד, כמ''ש (למעלה י') כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ואז יבגדו בך כי בניו הכוהו בחרב :

כהתמך. שרשו תמם, וכנלותך שרשו נלה, ענין השלמה וחברו לא יטה לארץ מנלם :

היה זרועם . של שדודים ביד השודד : לבקרים . מדי יום יום כשהוא מיצר להם אף ישועתינו תהיה בעת צרה :

ה' חננו . לבל תשלוט בנו יד סנחריב כי לך נקוה ולא נבטח במצרים כאשר בטחו עשרת השבטים : היה זרועם לבקרים . בכל יום היה לחוזק להמקוים לך : אף ישועתנו בעת צרה . אף היה לנו לישועה אם כבר באה הצרה :

לבקרים . מל' בוקר ור''ל בכל יום :

ה' חננו, מסב פניו אל השם, אתה ה' עשה אתנו חנינה הגם שאין אנו ראוים מצד מעשינו, הלא לך קוינו וראוי שנושע בעבור זה, היה זרועם ואורם של עשרת השבטים שחשך להם היום והלכו בגולה היה להם אור זרוע לבקרים בעת יבא הבקר, שהוא בעת הגאולה, אבל אנו ישועתנו תהיה בעת צרה, לנו לא תמתין על עת הבקר רק תושיע לנו בעת צרה בעוד ליל בעת שיצור על ירושלים :

זרעם, מענין אור זרוע לצדיק, אורם, והעד לבקרים. ונגד לבקרים אמר עת צרה, כי בקר, יציין עת ישועה ואורה :

מקול המון . הבא מלפניך נדדו עמים עד הנה כשהפלאת לנו נסיך :

מקול המון . ר''ל וכן היה לנו לישועה כי מקול המיית המלאך המכה בהם נדדו העמים מן העולם : מרוממתך . מהרוממות שלך אשר נשגבת עליהם נפצו הנשארים מן המגפה :

המון . מלשון המיה : נפצו . ענין פזור :

מקול, אם מקול המון של בני אדם שהם מחנה סנחריב נדדו עמים רבים ממקומם על ידו, כ''ש כי מרוממתך אתה ה' ינפצו גוים שהם מחנה של סנחריב :

עמים. חשובים מן גוים, כנ''ל (א' ד') :

ואוסף שללכם . זה מוסב על כנלותך לבגוד יבגדו בך ואוסף שללכם אתם הבוגדים את עמי בבא פקודתכם יבוז אתכם שארית עמי ויאספו שללכם כאסיפת חסיל שאוסף לו תבואה בקיץ כל א' לעצמו אף כאן יבוזו איש לו : כמשק גבים שוקק . כקול נהם מים הנאספים ונופלין בגבים בנהם כן ינהמו הבאים לשלול ולבוז , משק ל' נהם כמו ( משלי כח ) ארי נוהם ודוב שוקק , וכן ממשק חרול ( צפניה ב ) כשהרוח מנשבת בחרולים והם מכים זה על זה נותנים קול וכן בעיר ישוקו ( יואל ב ) : גבים . כמו לחשוף מים מגבא ורבותינו דרשוהו באגדת חלק בביזת אוכלוסי סנחרב :

ואוסף שללכם . השלל שתקחו מאת מחנה אשור יהיה מאוסף באין מוחה ומבלי פחד כדרך האסיפה שמאספים את החסיל כשנחים על האדמה שיוצאים בני העיר ומאספים אותם בכליהם לבל ישחיתו תבואת האדמה : כמשק גבים . כקול נהמת מים הנאספים ונופלים בבורות כן ישמעו קול נהמת שוללים במחנה אשור :

החסיל . מין ארבה : כמשק . ענין קול נהם והם כמו דוב שוקק ( משלי כ''ח ) וכן ממשק חרול ( צפניה ב ) : גבים . בורות כמו באו על גבים ( ירמיה י''ד ) : שוקק . ניהום קול :

(תשובת ה'), ואסף, השם משיב אל המתפלל, דעו כי הגם שיאסוף שללכם וממונכם כמו שאוספים את החסיל בעת אשר משק גבים של מים שוקק ומשקה בו בהחסיל, שבעת יהיה גשם והגבים ימלאו מים והחסיל יטבע בם וימות אוספים אותו בקל, וכן אספו מחנה אשור את שללכם, מ''מ לא הפסדתם בזה מאומה, כי.

כמשק גבים. משק מענין משקה וכן שוקק, והכ''ף כ' הזמן, בעת ישוקו הגבים בו. וגבים נקעים מלאים מים. באו על גבים ולא מצאו מים. ובו, מוסב על החסיל :

כי שוכן מרום . הראה גבורתו שהוא רם על כל וידו על העליונה :

נשגב ה' . המקום נתחזק עליהם כי הוא שוכן מרום בשמים ממעל ואף אם החלש למעלה לגבור יחשב ומכ''ש חזק ממעל : מלא ציון . בהנס הזה מילא את ציון משפט וצדקה כי מאז בעבור פלאי הנס יעשו משפט וצדקה :

נשגב . ענין חוזק : מרום . מל' רום וגובה :

נשגב ה', ה' הנשגב מצד ששכן מרום, הוא מלא את ציון, באוצרות אחרות יקרות ונשגבות מן השלל שאבדו, והם משפט וצדקה, שעי''ז שבו אל ה' והתחילו לעשות משפט וצדקה, וזה יקר מן השלל וכל כלי חמדה :

והיה אמונת עתיך וגו' . והיה לחוסן ישועות ולחכמה ודעת את אשר תאמין לבוראך עתים שקבע לך לתרומות ולמעשרות בעת הפרשתן ללקט שכחה ופיאה בעתם לקיים שמיטין ויובלות בעתם . ד''א אמונת עתך . את שהאמנת בהקב''ה בעתים שעברו עליך וצפית לישועה תהיה לך לחוסן : יראת ה' . שתירא מלפניו היא אוצר טוב להפתח לך מאתו על ידה :

והיה אמונת עתיך . קיום זמנך וחוזק ישועתך יהיה על ידי חכמה ודעת ויראת ה' שהיא אוצרו של אדם ר''ל היא לו למבטח כאוצר בעת הצורך וכאומר הנה באה לכם הישועה ואתם בשלום ואם תרצו שתהא קיום לזמן מרובה וישועה חזקה התעסקו בחכמה בדעת ויראו את ה' :

אמונת . ענין קיום כמו יתד במקום נאמן ( לעיל ל''ב ) : עתיך . מל' עת וזמן : חוסן . ענין חוזק כמו חסין יה ( תהלים פ''ט ) :

והיה, תחת חוסן השלל שאבדתם הרוחתם חוסן אחר כי אמונת עתיך מה שהאמנתם בה' בעתים הרעים הללו ולא נסוג לבכם מאמונתו, זה היה לכם חסן והון חזק של ישועות של חכמת ודעת, חוסן זה של חכמה ודעת ה' הרוחתם, ואם תשאלו ולאן תניחו החוסן הזה לאצרו שמה? משיב יראת ה' היא אוצרו, היראה הוא האוצר ששם תאצרו את החכמה והדעת שהרוחתם לשמרו שם באוצר עד עולם, ר''ל ע''י יראת ה' תתקיים החכמה והדעת בידכם, כמו שיתקיים החוסן אם יונח באוצר.

חסן, אוצרו. חוסן דבר חזק, והאוצר בו אוצרים החוסן (עי' למעלה כג יח). ותי''ו חכמת ודעת כתי''ו של ציצת נובל, אל תתני פוגת לך :

הן אראלם צעקו חוצה . היה הנביא מתנבא נחמות ואומר שהפורענות כבר אכלוהו ומעתה אקום ואנשא לגאלם , הן על אראלים שלהם הוא המזבח כבר צעקו וספדו בחוצותם וברחובות' בבכי ונהי : מלאכי שלום . מלאכי שליחותם שהיו רגילין לבשר שלום מר יבכיון ואומרים נשמו מסילות שבת עובר אורח :

הן אראלם . אמר הנביא ראוים המה לרחמים כי כבר קבלו גמול העון כי כל מלאך השלוח מאתם הנה כולם בחוצות במקום מהלכם צעקו בקול מר : מלאכי שלום . השלוחים ההולכים לבשר שלום העיר הנה בכו במר נפש על חורבנה :

אראלם . המלאך נקרא אריאל ובדרז''ל נצחו אראלים את המצוקים ( כתובות ק''ד ) וכמו ששם מלאך משותף למלאך רוחני ומלאך גשמי כן שם אריאל משותף לשניהם : מלאכי . ענין שליח :

(תשובת המתפלל) הן אראלם, גבוריהם של מחנה אשור צעקו חוצה חוץ לירושלים שהם רבשקה ואנשיו אשר קראו בקול גדול יהודית לחרף אלהים חי, וגם מלאכי שלום, המלאכים ששלח חזקיהו אל סנחריב לעשות שלום עמו מר יבכיון ובפיהם בשורה רעה לאמר הן כבר.

אראלם. גבוריהם, כמו והוא הכה את שני אריאל מואב :

הפר . האויב ברית שכרת לישראל : מאס ערים . ביזה בעיניו כל שונא אינו חושב אנוש :

נשמו מסלות . הדרכים נעשו שממה כי נשבת עוברי דרך מפחד האויב : הפר ברית . האויב הפר הברית שכרת עם ישראל ומאס עריהם מלהניחם על תלם כי הרסם עד היסוד : לא חשב אנוש . לא חשב אותנו לבני אדם :

נשמו . מל' שממה : מסלות . ענינו דרך כבושה : שבת . בטל : אורח . דרך : הפר . ענין בטול : חשב . מל' מחשבה :

נשמו מסלות, וגם אין עובר בצדי הדרכים כי שבת עבר ארח לגמרי, והאויב אשר הפר ברית שהיה לו עם חזקיהו הן מאס ערים ואינו רוצה כלל שישארו הערים על תלם להיות לו למס עובד, וגם לא חשב אנוש להשאיר עכ''פ מדלת עם הארץ לכורמים וליוגבים כי הוא משמיד ומכלה את הכל, עד שכבר.

אבל . ל' אבילות : קמל . יבש ונכרת : היה . ל' עבר הוא : השרון . שם מחוז מרעה בהמות כמו ששנינו אילים ממואב עגלים משרון : כערבה . חורבה : ונוער . ל' תשנוק כמו ( שמות יד ) וינער ה' :

אבל . השחית הארץ ונכרתה : החפיר . הוביש ומאס את הלבנון וכרת האילנות : היה השרון . מקום המרעה נעשה שממה כמדבר : ונוער וכו' . מקומות השמנים השירו והפילו פירותיהן ר''ל אין מגדל שם פירות :

אבל . ענין השחתה כמו תאבל הארץ ( הושע ד ) : אמללה . ענין כריתה כמו בשם ה' כי אמילם ( תהלים קיח ) : החפיר . ענין בושה ומיאוס : לבנון . שם יער בא''י : קמל . ענין כריתה כמו קנה וסוף קמלו ( לעיל יט ) : השרון . הוא מקום שמן ודשן וכן חבצלת השרון ( ש''ה ב ) : כערבה . ענינו כמו מדבר וכן ארץ ציה וערבה ( ירמיה לא ) : ונוער . ענין הפלה הבאה מתנועה חזקה וכן גם חצני נערתי ( נחמיה ה ) : בשן . הוא מקום מרעה שמן כמ''ש שמעו וגו' פרות הבשן ( עמוס ד ) : וכרמל . הוא מקום שדות וכרמים :

אבל ואמללה ארץ, יהודה בכלל, והחפיר לבנון כי החריב היער ואח''כ החריב גם השרון עד שהיה כערבה, ואח''כ נער גם בשן וכרמל, חושב כסדר שכבש והחריב : (תשובת ה') אולם עתה שהחריב את הכל :

אבל אמללה. ע''ל (כד ד'), אומלל יותר מאבילות, וכן קמל מן החפיר, וארץ זכר ונקבה, שרץ ארצם צפרדעים :

עתה אקום . מרוב רעות שעשה האויב לעמי לא אתאפק עוד עתה אקו' וארומם ואנשא :

עתה אקום . ר''ל הואיל וקבלו עונש כזה לכן יאמר ה' עתה אקום להפרע ממלך אשור : עתה ארומם . כי כשהמקום עושה דין בעכו''ם הוא מרומם ומנושא : עתה אנשא . כפל הדבר במ''ש :

עתה אקום יאמר ה', להושיע, כמ''ש (למעלה י''ח) אשקטה ואביטה במכוני, עתה ארומם על אשור, ועתה אנשא בפי כל הבריות ע''י נפלאותי :

ארומם אנשא. ארומם מעצמי, אנשא ע''י שיכירו יכלתי כנ''ל (ב' יד) :

חשש . מין מוץ דבר שנוח לידלק : רוחכם אש . מגופכם תצא רוח אש ותאכל החשש והקש :

תהרו חשש . קרא אל המחשבה הריון ואל המעשה לידה רצה לומר מה שחשבתם לכבוש את ירושלים לא תצליחו בה והנה המחשבה הבל והמעשה כמוה : רוחכם . מחשבותיכם תהיה אש אשר תאכל אתכם ר''ל המחשבה ההיא היתה סיבה להביא עליכם האבדון :

תהרו . מל' הריון : חשש . הוא תבן הדק וכן וחשש להבה ירפה ( לעיל ה ) : קש . תבן : רוחכם . ענין רצון ומחשבה וכן הנני נותן בו רוח ( לקמן לז ) :

תהרו, אתם מחנה אשור, הריתם חשש שהוא ראש השבולת. ובזה ילדתם קש, שהוא השבולת עצמה, ורוחכם הדבור שיצא מפיכם שהוא החירוף והגידוף אשר ביד מלאככה חרפת ה', זה יהיה האש אשר תבער בקש שהיא פעולתכם ותאכל אתכם :

כסוחים . קצוצים , כסוחים כמו ( ויקרא כא ) לא תזמר ת''א לא תכסח :

והיו עמים . מחנה סנחריב ידמו אל האבנים הנשרפים להיות סיד : קוצים כסוחים . ידמו אל הקוצים הנכרתים שהמה יבשים וכשמציתין בהם האש נשרפים מהרה וכן מחנה סנחריב מהר יכלו :

שיד . כמו סיד בסמ''ך : כסוחים . ענין כריתה וכן שרופה באש כסוחה ( תהלים פ ) : יצתו . מל' הצתה והבערה :

והיו עמים משרפות שיד, הסיד שומר חומו ימים רבים אבל לא יתלהב מהר, והקוצים היבשים הם יצתו מהר אבל לא ישמרו האש בקרבם, אומר העמים יהיו דומים כמשרפות שיד השומרים להב האש ימים רבים, וגם כקוצים כסוחים אשר יצתו תיכף, ר''ל שבקל תבער בם אש ה' ותאכל בקרבם ימים רבים :

רחוקים . המאמינים בי ועושים רצוני מנעוריהם : קרובים . בעלי תשובה שנתקרבו אלי מחדש :

שמעו רחוקים . היושבים ממרחק שמעו את אשר עשיתי במחנה אשור : ודעו קרובים . אותן שהיו במחנה אשור תנו לב לדעת את גבורתי :

שמעו, רחוקים כי שמועה זו תתפשט למרחוק וגם ודעו קרובים גברתי, כי השמיעה הנפלאה תתפשט במרחק ביתר פליאות וספורים מבקרוב, אבל פה גם הקרובים ידעו גודל הנס :

פחדו בציון חטאים . היאך ימצאו פתח לתשובה : מי יגור לנו אש אוכלה . כלומר מי יעמוד בעדנו לשכך חימה בוערת , ל''א מי יגור לנו פי' מי הוא לנו שיגור בציון עם הצור שהוא אש אוכלה והוא משיב אוהב צדקות וגו' :

פחדו בציון . אז בבוא אשור על ציון הצדיקים בטחו בה' אבל החטאים פחדו : אחזה וכו' . כפל הדבר במ''ש : מי יגור לנו . ר''ל וכה אמרו מי הוא מעמנו שיכול לגור ולהתקיים פה מול מחנה אשור שהוא כאש אוכלה : מי יגור וכו' . כפל הדבר במ''ש : מוקדי עולם . ר''ל אשר שרפו והחלישו כל בני עולם :

רעדה . ענין חרדה : חנפים . רשעים המחניפים ליצרם למלאות פתויו : יגור . ענין מדור כמו עם לבן גרתי ( בראשית לב ) : לנו . כמו מעמנו : מוקדי . ענין תבערת אש כמו על מוקדה ( ויקרא ו ) :

פחדו, הנה החוטאים שלא האמינו בה' פחדו בציון מפני סנחריב הנלחם על ציון. והחנפים הצבועים, שבושו מלאמר בפה שהם פוחדים ואין מאמינים בה' מ''מ אחזה אותם רעדת הגוף עד שפחדם היה ניכר לכל ע''י הרעדה, כי אמרו מי יגור לנו פה בציון תוך אש אוכלה שהוא מחנה האויב, ומי יגור עם האויב הנורא הזה הלא הוא מוקדי עולם שכבר שרף רוב הישוב, ואיך נגור ונבטח בציון. משיב ה' להם מה תיראו, הלא מי שהוא.

רעדה. תנועת הגוף בסבת הפחד. וחנפים צבועים בכ''מ :

הולך צדקות . מי הוא ימצא הולך צדקות : נוער כפיו . אשקו''ט בלע''ז : אוטם . סותם וכן שקופים אטומים ( מלכי' א ו' ) : עוצם . סוגר וכן ( לעיל כט ) ויעצם את עיניכם :

הולך צדקות . כאילו רוח הקודש משיב זהו המתקיים מי שהולך בדרך צדקות ומדבר מישרים ממאס בחמדת עושק : נוער כפיו . מנער כפיו מתמוך בשוחד ולא יאבה לקחתו : אוטם . סותם אזנו משמוע דברים המסיתים לשפוך דם : ועוצם . סוגר עיניו מראות דבר האסור לראות :

מישרים . מל' ישר : בבצע . ענין חמדה כמו מה בצע בדמי ( תהלים ל ) : מעשקות . מל' עושק : נוער . ענין הפלה בתנועה חזקה : מתמוך . ענין השענה : אוטם . ענין סתימה כמו שקופים אטומים ( מ''א ו ) ועוצם . ענין סגירה כמו ויעצם את עיניכם ( לעיל כט ) :

הולך צדקות, שהוא חזקיהו הוא מרומים ישכן ולא יירא מפני האויב. (הולך צדקות במצות שבין אדם למקום, ודבר מישרים בדעות ואמונות, מאס בדברים שבין אדם לחברו הוא ממאס בריוח שיוכל לסבב מזה מעשקות והפסד לחברו, ונער כפיו מצד שהיה מלך עושה משפט תמיד לא לקח מנחה משום אדם כמו שהיה אז דרך המלכים, מפני שהיה ירא פן יהיה אח''כ לאיש הזה דין אצלו ואף שיחזור לו אז המנחה מ''מ תמך בשוחד לפי שעה, וגם לא קבל לשון הרע על שום אדם עד שאם בא מי לאמר לו שמרד אדם נגדו ונתחייב ראשו אטם אזנו משמע, וגם עצם עיניו שלא יראה ברע כלל בל יבא ע''י לידי חמדה ותאוה) :

לחמו נתן . לא יהא מבקש לחם כי מן השמים יספיקו לו מזון : מימיו נאמנים . מקור מימיו לא יכזב , כלומר זרעו יגדל וכל צרכיו יסופקו :

הוא . העושה כל אלה ישכון בטח כאלו היה במקום מרום אשר לא תשיג אותו יד האויב : מצדות . כאלו היו מבצרי סלעים לו למשגב : לחמו נתן . מן השמים יספיקו לו צרכיו : מימיו נאמנים . לא יפסק מי בארו :

מרומים . מל' רוממות וגובה : מצדות . ענין מגדל ומבצר חזק כמו מצודת ציון ( ש''ב ה ) : משגבו . ענין חוזק : נאמנים . ענינו דבר המתקיים כמו יתד במקום נאמן ( לעיל כב ) :

הוא, ר''ל המלך חזקיה הזה אין לו להתירא מן האש האוכלה, כי מרומים ישכן ולא יוכל האויב לקרב אליו וגם במצדות סלעים ולא יוכל האויב לכבשו, ופן תחשוב שע''י שיצור עליו האויב ימים רבים לא ימצא לחם או מים ועי''ז יוכרח להמסר אליו, אומר כי לחמו נתן ומימיו נאמנים, ואין לכם להתירא עתה מסנחריב :

מלך ביפיו תחזינה עיניך . פי' תזכה לראות מארץ מרחקים מלכך בהדר גאונו , או פי' ( הקב''ה שהוא מלך אותו תחזה מארץ מרחקים שאתה עומד תראה הניסים והגדולה שאעשה לך ועם נועז עמקי שפה לא יראה שכינת המלך ביפיו ע''כ , כל זה בספרים אחרים אינו ) : מלך ביפיו תחזינה עיניך . לך הצדיק אני אומר שתזכה לראות זיו שכינתו של מקום : תראינה ארץ מרחקים . תירגם יונתן תסתכל ותחזי בנחתי ארע גיהנם :

מלך ביפיו . בעיניך תראה את המלך חזקיה ביפיו ובגדולתו ולא תהיה גולה מארצך : תראינה ארץ מרחקים . מלת מלך האמור בתחלת המקרא עומדת במקום שתים כאלו אמר תראינה מלך ארץ מרחקים ור''ל העינים שראו עד הנה מלך ארץ אשור הנה עתה תראינה את המלך חזקיהו ביפיו ובגדולתו :

תחזינה . ענין ראיה :

מלך, לעומת מה שאמר שע''י צדקת חזקיהו המלך יש להם לבטוח ושלא להתירא מן מחנה אשור, אומר אבל באמת בעת שתחזינה עיניך מלך ביפיו, עת תביט על חזקיהו בעת יפיו, היינו בעת יתראה בהדרו הדרת מלך, תראינה ארץ מרחקים, ר''ל (עיניך) אשר תראינה ג''כ (יופי מלך) ארץ מרחקים היינו מלך אשור ביפיו ברוב חיילותיו, אם אחר שראית בעיניך מלך אשור ביפיו, ברוב צבאותיו וגדודיו, אם אח''ז תראה ג''כ מלך חזקיהו ביפיו ותעריך זה מול זה, ידעתי כי אז.

תחזינה, תראינה. ראה, בעין בשר. וחזה בעין הפנימי כנ''ל (למ''ד יו''ד). וגדולת אשור ראתם העין, אבל יופי חזקיהו לא בחיל כי אם ברוח לא ראה רק חזה איש הרוח :

לבך יהגה אימה . כשתראה השרים והחכמים של עכו''ם שהיו שליטים בחייהן והרי הם נידונים בגיהנם יהגה לבך אימה ותאמר איה חכמתן וגדולתן של אלו איה שהיה סופר בחייו ושוקל כל דבר חכמה שהיו שואלין ממנו כל עצת מלכות : איה סופר את המגדלים . פירוש שהיה סופר המגדלים אשר בעיר ועיר כי אותם הבתים הגבוהים היו חשובים ונותנים יותר במס וכל אותה המחשבה והפחד לא יהיה לך עוד :

לבך יהגה אימה . לבך שהיה חושב אימה ואומר איה סופר המלך עתה יבוא עלינו ויכתוב המס ואיה שוקל כסף המס מידינו ואיה הסופר את מגדלי העיר והבתים הגבוהים כי לפי מספר המגדלים היה המס :

יהגה . יחשוב כמו והגיון לבי ( תהלים יט ) : אימה . פחד : שוקל . מל' משקל :

לבך יהגה אימה, ותירא מאד מפני סנחריב, כי אז תאמר בלבך איה ספר אם חזקיה רוצה להתערב ללחום נגד סנחריב איה הסופר שלו שיספור רוב מחנותיו וצבאיו כמו שהיה למלך אשור ע''ז סופרים מיוחדים לספור ולמנות רובי מחנותיו, ואיה השקל המיוחד לשקול הכסף אל האוצרות כמו שצריך למלך גדול כזה, ואיה ספר מספר המגדלים אשר משם ילחמו עם האויב, ותפחד בלבך כי לא תראה אצל חזקיהו מכל הכבוד הזה מאומה, ואיך יצליח במלחמה, כן יהגה לבך אימה, אבל בכ''ז אני אומר לך, יבטח לבך. כי.

את עם נועז . כמו לועז אלו אשור ובבל שאין לשונם לשון הקודש : לא תראה . לא תחשוב בלבך כי כולם יהיו חשכים ושפלים : עמקו שפה . כמו ויהי כל הארץ שפה אחת ( בראשית יא ) : נלעג לשון . עגלים , ועמקי שפה ( לעיל כג ) כל זה לשון נכרית שאינן מכירין בלשון הקודש :

את עם נועז וכו' . ר''ל הנה מעתה לא יהיה כן כי לא תראה בעיניך את העם החזק והוא אשור : עם עמקי שפה . העם אשר שפת לשונם עמוק וקשה להבין : נלעג לשון . מי שאינו מכיר הלשון ידמה לו שמדבר בהפך תכונת הדבר ואין הבנה לדבריו ומוסב לתחלת המקרא לומר לא תראה עוד את העם הזה והענין כפול במ''ש :

נועז . מל' עוז וחזק : עמקי . כן נקרא דבר הקשה שאין להשיגו כאלו הי' במקום עמוק : שפה . כן יקרא לשון עם כמו ושפה אחת לכולם ( בראשית יא ) : משמוע . מלשון הבין כמו שומע יוסף ( שם מב ) : נלעג . כן נקרא המדבר בהפך תכונת הדבר כמו בלעגי שפה ( לעיל כח ) :

את עם נעז וחזק של סנחריב, לא תראה עוד כי יאבדו ויכרתו מפניך, העם אשר הם עמקי שפה לא תראה עוד, רק.

חזה ציון . ואת מי תראה בלבך להחשב מלוכה ושררה את ציון אשר היא קרית בית וועד לנו : בל יצען . בל יסח ודומה לו אילון בצעננים ( שופטי' ד' ) ומתרג' מישר אגניא והם נקעי' שבשדו' שקורין פושי''ץ בלע''ז כמו אגני דארעא מקרי שהמים נאספי' שם מן ההרי' והגבשושיו' ובי''ת של בצעננים אומר אני שאינה נשרשת בתבה אלא משמשת היא : בל יסע יתדותיו . היתדות שקושרין בו מיתרי האהל בל יסע אותם מן הארץ ממקום תקיעתם כמו ויסיעו אבנים גדולות ( מלכים א ה ) וכן ויסעם עם הבריח ( שופטים טז ) ל' תלישה :

חזה ציון . אבל תראה את ציון ולא תגלה ממנה : קרית מועדנו . העיר אשר אנחנו מתוועדים ומתכנסים שמה ברגל : נוה שאנן . שיהיה מדור שקט ואוהל אשר לא יהיה נע ממקומו כי יעמוד תחתיו ועד זמן רב לא יהיו נעקרים יתדות האהל וכל חבלי האהל הקשורים ביתדות לא יהיו נעתקים מן היתדות :

חזה . ענין ראיה : מועדנו . מלשון וועד ואסיפה : נוה . ענין מדור : שאנן . ענין השקט ושלוה כמו שאנן מואב ( ירמיה מח ) : יצען . ענין עקירה והנעה ממקום למקום כמו ושלחתי לו צועים וצעהו ( שם ) : יסע . ענין עקירה כי העוקר דבר מה מסיעו ממקומו : יתדותיו . מל' יתד ומסמר : לנצח . ר''ל לזמן רב . חבליו . מל' חבל וקו : ינתקו . ענין העתק והסרה ממקומו :

חזה ציון, רק ציון תחזה איך שתהיה קרית מועדנו שילכו כולם אליה לרגל, (תחת שתחלה הושיבו מלכי ישראל שומרים על הדרכים שלא ילכו לרגל) ועיניך תראנה ירושלם, הגם שלא תוכל לצייר לך ירושלים כציור קרית מלך רב ונורא שי''ל מחנות רבות וערי מבצר, הנה תצייר אותה בציור אחר יותר יפה, כאילו הוא נוה למרבץ צאן והוא שאנן ושקט ודבר אין לה עם אדם, ובתוכה תראה אהל של הרועה שהוא חזקיה, שהוא כציור רועה צאן, אשר אם האהל בל יצען ויתרגש בפנימותו (היינו אם ילך בדרכי ה' ויהיה לבבו שלם עם אלהיו) אז בל יסע יתדתיו, ואף חבליו הקושרים את האהל בל ינתקו :

חזה ציון, תראינה ירושלם. שאננות ירושלים תראה העין, וקדושת ציון מקום המקדש והשכינה רק חזיון הנפש היה. ויצען, מענין צועה ברוב כחו (לק' ם''ג) זועת הרוח הפנימי :

כי אם שם . כי אם מוסב על בל יסע יתדותיו ועל בל ינתקו , הרעה לא תהיה כי אם הטובה ה' יהיה שם אדיר לנו והעיר תהיה מקום נהרים יאורים כענין שנא' ( ביחזקאל ד ) וימד אלף ויעבירני נחל אשר לא אוכל לעבור וכן ניבא יואל ומעין מבית ה' יצא ( יואל ד יח ) והוא הנחל שיהא מתגבר והולך : אני שיט . אניה השטה במים : וצי אדיר . ובורני רבתא :

כי אם שם וכו' . כי באמת שם בירושלים ה' האדיר יהיה לנו ובעזרתנו : מקום נהריס . יהיה ירושלים כאילו סביב לה מקום הנהרים ויאורים רחבי' עד שלא תוכל לילך שם ספינה השטה ע''פ המים ואף ספינה חזקה וגדולה לא תוכל לעבור את הנהר ור''ל תהיה שמורה מאשור כאלו היה מהאי אפשר לבוא שמה :

אם . באמת כמו כי אם תם הכסף ( בראשית מ''ז ) : אדיר . ענין חוזק : יאורים . הם העשוים בידי אדם : ידים . ענין מקום וכן יד חזית ( לקמן נ''ז ) : אני שיט . ספינה השטה במים והוא מלשון השטים אותך ( יחזקאל כ''ז ) : וצי אדיר . ספינה חזקה וגדולה כמו אשור יסדה לציים ( לעיל כ''ג ) :

כי, מבאר מדוע בל יסע האהל הזה לנצח, כי אם ה' יהיה שם אדיר לנו באהל הזה, אם ה' האדיר יהיה לנו שם בנוה ובאהל הנזכר לאדיר ומשגב, אז גם אם יתהפך הנוה השאנן הזה להתהוות מקום נהרים יארים רחבי ידים שהוא ההפך מנוה שאנן, שיהיה המקום הזה מקום נהר גדול, עד שהאהל שבו, לא ידמה כאהל רועי העומד בנוה שאנן, רק כספינה המטורפת בים הגדול אשר סביבה, והמלך אשור ידמה במליצה לצי אדיר ההולך בנהר הזה לתפוס את הספינה המטורפת בים הגדול אשר סביבה, וללכדה, מכל מקום אם יהיה שם אדיר ה' לנו אז בל תלך בו אני שיט גם במקום יאורים שדרך אניה לעבור שם וכ''ש שלא תלך בנוה שאנן וגם צי אדיר לא יעברנו, (והנמשל שהגם שירושלים שהיתה שאננה כמ''ש נשים שאננות, עברו בה מי הנהר העצומים והרבים מלך אשור ואת כל כבודו (למעלה ח') והמלך אשור נדמה כצי אדיר ההולך תוך ים מחנותיו, להטביע הספינה הקטנה מלכות יהודה תוך מימי מחנהו הרבים, ה' אדיר לנו, ולא יכול לעבור שמה) :

אם שם אדיר. אם מלה תנאית, והבדל נהרים יאורים (למעלה יט ו'). ואני שיט קטן. וצי גדול, ספינת מלחמה :

כי ה' שופטינו . שר ושופט שלנו :

כי ה' שופטנו . הוא יקח משפטנו מיד אשור אשר הרע לנו מאז : ה' מחוקקנו . ה' הוא מושל בנו והוא מלך עלינו והוא יושיענו מיד אשור וכאשר יאות למלך להושיע לעמו :

מחוקקנו . המושל יקרא מחוקק וכן יהודה מחוקקי ( תהלים ס' ) :

כי ה', מבאר כי אחר שה' הוא השופט שלנו והוא המביא את מי הנהר עלינו בחטאינו, אבל הלא הוא גם מחקקנו שהוא המניח הדת והחקים ויכול לשנותם לפי רצונו, והוא מלכנו ג''כ ויכול למחול החטא כמלך שבידו להתחסד נגד המשפט, וא''כ הוא יושיענו :

מחקק. נקרא מניח הדתות הנמוסיית (למעלה י' א') :

נטשו חבליך . המושכים את הספינה את רומי החייבת : כן . הכן היטב : תרנם . תורן הספינה : בל פרשו נס . לא יוכלו לפרוס וילון המנהיג את הספינה : אז חולק עד שלל . עדאה : מרבה . הרבה יחלקו שלל סנחריב : פסחים . ( ישראל ) שהיו עד עכשיו חלשים :

נטשו חבליך . לפי שהמשיל את ירושלים כאלו היו נהרות סביב לה אחז במשל ההוא לומר לא תוכל לבוא לכבשה כי יהיה כאלו מוליכי הספינה עזבו החבלים שמושכים בהם הוילון להפנותה אל מול הרוח : בל יחזקו . לא יוכלו להחזיק כראוי את תורן הספינה ולא יוכלו לפרוש הוילון אל מול הרוח : אז . ביום מפלת אשור יחולק שללו הרב : פסחים . אף הפסחים ההולכים על משענתם יבוזו שלל כי מפלתו יהיה סמוך אל העיר ואף הפסחים ילכו שמה לשלול שלל :

נטשו . נעזבו כמו כי לא יטוש ( ש''א יב ) : חבליך . מל' חבל : כן . ענינו כראוי וכנכון כמו לא יכין לדבר כן ( שופטים יב ) : תרנם . הוא העץ הגבוה שעל הספינה וכן וכתורן על ראש ההר ( לעיל ל' ) : נס . כן יקרא וילון הספינה וכן להיות לך לנס ( יחזקאל כז ) : עד שלל . פתרון אחד להם כמו בבקר יאכל עד ( בראשית מט ) וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר ( דניאל יב ) : פסחים . חגרים : בזזו . מל' ביזה :

נטשו, במליצה זאת שדמה את ארץ יהודה איך נתהפכה למקום יאורים, והיא כספינה מטורפת בים, ובכ''ז צי אדיר א''א שתקרב אליה, מפני שה' הוא המושיע את הספינה הזאת, הולך במליצתו ומדמיה לספינה העומדת בלב הים הסוער שצריך שהרב החובל ינהיג אותה, וצריך שיחזק התורן בל יפול, ולפרוש הנס שהם היריעות סביב הספינה בל ישלוט בה הרוח וידחפנה ממקומה, אומר אם כל אלה יעשו לה, אז הספינה בטוחה בחמלת ה', אבל אם נטשו חבליך אם יעזבו את רב החובל שהוא מלכם חזקיה, או אם בל יחזקו כן תרנם, שלא יחזקו תורן שלהם כן והכן בחוזק, או אם בל יפרשו נס לסוכך בפני הרוח, אז בהכרח תמוש הספינה ממקומה. ואז חולק עד שלל, אז יחלקו האויבים הרבה שלל הספינה, וגם פסחים יכלו לבוזז בז הספינה, הנמשל כי אם אדיר ה' לנו, והספינה שהיא המלכות והעם יהיו קשורים ודבוקים בה' ובמצותיו, וכן אם יחזיקו ברב החובל ובתורן הספינה והוא שיהיו העם נאמנים למלכם שהוא המנהיג הספינה, וכן אם יפרשו נס לסוכך מפני הרוח מבחוץ והוא שישמרו מלשאול עזר מעמים אחרים, אז צי אדיר של אשור לא יקרב בגבולם, אבל אם לא ישמרו תנאים אלה אז יחלק שלל הרבה שישלול מהם, כמו שהיה בתחלה שבזז רבים מערי יהודה, ולא ברוב כח יכבוש אותם כי אז אף פסחים וחלשים יבוזזו בז, כמו שבוזזים אניה שאין לה בעלים :

חבליך. כמו חובליך, רב החובל. וכן, הכן, ותרן ונס ידוע :

ובל יאמר שכן . של ישראל : חליתי . בשביל האומה הזאת באתני הרעה . כי העם . ישראל שנקראו עם היושב בירושלים יהיה סלוח עון :

ובל יאמר שכן חליתי . השוכן בירושלים לא יאמר מעתה הן נחליתי מרוב הצרות כי העם היושב בה יהיה נשוא ומכופר עון ולא יבוא עוד צרות ולא יהיו חולים :

חליתי . מלשון חולי :

ובל יאמר, ומ''מ גם בעת שיבזז בז בתוכה ע''י שנטשו חובלי הספינה מ''מ בל יאמר השכן בתוך הספינה כי נחלה ולא יוכל לעמוד לפני אשור הבא עליו, כי בכ''ז לא יבוז רק בארץ יהודה לא את השוכן בהספינה עצמה שהיא ירושלים, שאותה לא יכבוש בשום אופן, כי העם הישב בה בתוך ירושלים הם נשא עון, להם יכפר ה' עונותיהם ולא ישחית :