הן לצדק ימלך מלך . הן אין משפט מלך למלוך כי אם לעשות משפט צדק : ולשרים למשפט ישורו . ועל מי יש לו למלוך על שרים אשר למשפט ישורו , ואמר הנביא זאת על אחז שהיה רשע אבל חזקיהו בנו ימלוך וכדי הוא :

הן לצדק . הנה המלך חזקיהו ימלוך לעשות צדק ולמען ינהגו השרים את שררותם לעשות משפט ולא לעשוק עושק :

ישורו . מל' שררה :

הן, וכ''ז היה בזכות חזקיהו, הוא לא מלך בעבור מלחמות וכיבוש עמים, רק בעבור הצדק, ובעבור שישגיח על השרים, שינהיגו שררתם במשפט, (המשפט הוא לפי הדין וזה ביד השרים, והצדק הוא לפי הזמן והמקום לפנים משורת הדין, וזה ביד המלך לבדו) :

לצדק, ולשרים. הלמ''ד למ''ד בעבור, כמו והמלכת להם מלך (ש''א ח' כב), כי פעל מלך לא נקשר רק עם על או ב', וכן למ''ד למשפט, בעבור המשפט :

והיה איש . הגבור ביראת הקב''ה הוא חזקיה יהיה לישראל : כמחבא רוח . כמחסה סלע שנחבאים בו מפני רוח ונסתרים שם מפני חורב כן יבטחו בו הנותרים מי' השבטי' : בציון . ל' יובש ציה : כצל סלע כבד בארץ עיפה . במקום שמש שהארץ עיפה שם וחריבה ותאבה לצל :

והיה איש כמחבא רוח . האיש חזקיהו יהיה לבני דורו כמקום מחבואה מפני הרוח וכמקום סתר להסתר שמה מפני זרם מים ר''ל בצדקתו ינצלו ממחנה אשור : כפלגי מים בציון . והוא יהיה להם כנחלי מים במקום ציה שמשיב נפש האדם : כצל סלע כבד . כמו הצל הבא מסלע כבד בעבור גדלו ועביו שאז הצל הוא עב וגדול ומשיב נפש ההולך בארץ עיפה המגולה לאור השמש ר''ל הוא ידריכם בדרך הישר לטוב להם :

כמחבא . מל' מחבואה ומסתור : זרם . ענין מים שוטפים : כפלגי מים . כנחלי מים : בציון . מל' ציה ומדבר : בארץ עיפה . ר''ל במקום המגולה לאור השמש שהמקום יבש וצמא למים והושאל מהאדם העיף הצמא למים :

והיה איש, ע''י כן יהיה חזקיה הגם שהוא איש טבעי ונמצא נברא ומורכב מד' יסודות, מ''מ ישלוט על כל הד' יסודות הוא יהיה כמחבא רוח כדבר שמתחבאים בו מפני יסוד הרוח הסוער. וסתר זרם כדבר שיש בו מסתר נגד הזרם שהוא רעת יסוד המים, כפלגי מים המועילים בציון במקום ציה וחום אשר המים מגינים נגד יסוד האש, כן יגין הוא בפני רעת היסוד ההוא. כצל סלע כבד המגין בארץ עיפה במקום שיסוד העפר רע ומזיק והארץ עיפה והסלע כבד הנמצא שם מגין על רעת יסוד ההוא, כן יגין בפני רעת יסוד העפר :

בציון. ארץ שחום השמש שוזף שם : וארץ עיפה. יסוד העפר שם רע, ומורכב באדים וחלקים זרים ורעים. בארץ ציה ועיף בלי מים, באורו, ציה ע''י חום השמש. ועיף ע''י אדים הארסיים הנעצרים ביסוד המורכב. ובלי מים, העדר מקורות ומעינות :

ולא תשעינה עיני רואים . לא כמות שהם עכשיו אזניו הכבד ועיניו השע ( לעיל ו ) ל' טוח :

ולא תשעינה . לא תהיינה עיני הרואים לפנות מה' לא כמו עכשיו שנאמר בהם ועיניו השע ( לעיל ו ) : תקשבנה . לא כמו עכשיו שנאמר בהם ואזניו הכבד :

תשעינה . ענין הסרה והפנה כמו ועיניו השע ( לעיל ו ) : תקשבנה . ענין שמיעה והאזנה :

ולא תשעינה, לעומת שאמר (למעלה ז, ) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, ואמר שם שזה ימשך עד שאו ערים מאין יושב, ואז מצבת בם זרע קדש מצבתה, והם יראו וישמעו ויבינו, שהוא בימי חזקיה. אמר שעתה תתקיים נבואה זאת, כי לא תשעינה עיני רואים נגד עיניו השע, ואזני שמעים, נגד אזניו הכבד :

שמעים תקשבנה. קשב מרחוק, כמ''ש בכל מקום שנזכר שיתוף זה, ומוסיף שגם תקשבנה, וכ''ש שישמעו :

ולבב נמהרים יבין לדעת . לא כמו שעכשיו השמן לב העם ( שם ) . ולשון עלגים וגו' . ולא כמו שעכשיו כי בלעגי שפה ( לעיל כח ) : עלגים . כל מי שאינו יודע לכוין דיבורו להיות צח קרוי עלג ונלעג :

ולבב נמהרים . מי שלבבו נמהר מבלי דעת מיושבת יבין אז לדעת לא כמו עכשיו שנא' בהם השמן לב העם הזה : ולשון עלגים . מה שנדמה להם מאז דברי הנביאים כאלו ידברו בלשון עלגים כמ''ש כי בלעגי שפה וכו' ( לעיל כח ) הנה מעכשיו יחשב להם כאלו תמהר לדבר צחות אמרים ברורים המקובלים על הלב :

נמהרים . מל' מהירות : עלגים . כן יקרא המדבר הפך תכונת הדבר וכן נלעג ( לשון לג ) והוא מתהפך כמו כבש כשב והדומים : צחות . דברים זכים ובהירים :

ולבב נמהרים, נגד השמן לב העם הזה, ולא שיבין לקנתר וללעוג רק יבין כדי לדעת, ומוסיף לא לבד שיבינו בעצמם, כי גם לשון עלגים תמהר לדבר צחות וללמוד לאחרים (גם לעומת שאמר שיעמוד נגד היזק הד' יסודות, אמר כי גם החושים ראיה שמיעה דבור וכחות השכל יתחזקו ע''י) :

ולכילי . רמאי נוכל חורש רעים : שוע . ל' אדון שהכל שועין ופונין אליו :

לא יקרא . לא ימצא בהם חונף לקרוא לנבל בשם נדיב ועל כילי לא יאמר שהוא שוע :

לנבל . כן נקרא אדם פחות ונבזה : נדיב . אדם ישר ובעל מתן : ולכילי . רמאי ובעל מרמה כמו וארור נוכל ( מלאכי א ) : שוע . ענינו כמו נדיב וכן היערוך שועך לא בצר ( איוב לו ) :

לא יקרא, לא תהיה חנופה עוד לאמר לרע טוב ולטוב רע, כי זה מורה פחיתת הדור, והנה הנבל הוא הרע בנגלהו ובמצפונו, לשמים ולבריות, אבל הכילי הוא הנוכל בערמה ורעתו צפון בלב אבל ישמרהו מגלותו, וכן הנדיב גדול מן השוע, אומר כי תחת שעד עתה היו חונפים לקרוא לנבל נדיב, מעתה לא לבד שלא יקרא לנבל נדיב, כי גם לכילי שאינו רע כ''כ כמו הנבל לא לבד שלא יקרא לו נדיב, אף גם לא יאמר לו שוע שהיא מדרגה קטנה מן הנדיב :

כילי. מענין ארור נוכל, בנכליהם אשר נכלו, החושב עצות רעות וכליותיו יועצים רע, ושוע לא נמצא רק הפך הדל, ולא נכר שוע לפני דל, לא כן נדיב הוא שוע ולו רוח נדיבה, והכילי אינו שוע. אבל הנבל לערך הנדיב, כערך שני הקצוות המתנגדים במדות, (משלי יז ז') :

נבלה ידבר . מדבר ל' הוה הוא : יעשה און . יקבץ מחשבות און כמו ( דברי' ח ) עשה לי החיל הזה : לעשות חונף . חושב מחשבות איך יוכל לעשות חנופה , חונף שם דבר לכך טעמו למעלה ונקוד פתח : ומשקה צמא יחסיר . לפי פשוטו שגוזלין העניים ותרגומו פתגמי אורייתא דאינון כמיא לצחייא מדמן לבטלא :

נבלה ידבר . בכל עת מדבר דברים מגונים וכעורים ומחשבות לבו לקבץ און לחשוב מחשבות לעשות חנופה ולדבר על ה' דבר תועה הפך האמת כי יאמר שאינו משגיח . להריק . ר''ל יחשב כזאת למען לעשוק מאכל הרעב וכאלו יריק נפשו ממנו ולא ירא מה' בחושבו שאינו משגיח : ומשקה צמא יחסיר . ר''ל ולמען יחסיר המשקה מן הצמא כי חפצו לקחת ממונו בעושק וזה חוזר למעלה לומר אם כל אלה המדות הרעות נמצאו בנבל איך א''כ ראוי לקראו נדיב שהוא ההפך :

נבלה . דברי כעור וגנות וכן לבלתי עשות עמכם נבלה ( שם מב ) : יעשה . ענין קבוץ וכן וישראל עושה חיל ( במדבר כד ) : און . דברי רשע : אל ה' . על ה' . תועה . ענינו הפך האמת והוא שאול מהתועה בדרך שהולך בהפך : להריק . מל' רקות :

כי נבל, חושב פחיתת הנבל בשני ענינים, {{{א}}} שהוא רע בנגלהו ובמצפונו, כי בנגלהו נבלה ידבר בפרהסיא בלא בושה, ובמצפונו ולבו יעשה און, שיגמור מעשה האון גם בלבבו ומצפונו. {{{ב}}} שרעתו מתפשטת על שלשה ענינים שבהם תלוי שלמות האדם, {{{א}}} באמונות, {{{ב}}} במעשים שבין אדם למקום, {{{ג}}} במעשים שבין אדם לחברו, נגד המעשה בין אדם למקום אומר לעשות חנף, המצות שעושה הם בחנופה להתגאות בהם או מפני תועלת אחרת לא לשם ה', נגד האמונות אומר לדבר אל ה' תועה שאמונתו כוזבת ומוטעת, ונגד המעשים בין אדם לחברו, להריק נפש רעב ולגזול את של חברו :

ובדבר אביון משפט . לחבל אביון במשפטו , משפט זה ל' תחלת דברים במשפט כשמדבר האביון טענותיו זה יועץ מזימו' להכשילו בנכליו משפט משמש שלשה לשונו' תחלת טענת דשריינמנ''ט בלע''ז וגמר הדין יואיימנ''ט בלע''ז ומשטר ששוטרין אותו ביסורין יושטיצ''א בלע''ז :

וכלי כליו רעים . והרמאי הלא ערמותיו רעים המה לבריות כי הוא מתייעץ בנפשו להשחית עניים באמרי שקר : ובדבר אביון משפט . כשהאביון מדבר דברים ראויים ר''ל גם מתייעץ בנפשו לחבל הדברים ההם בדברי שקר וחוזר למעלה לומר אם כל אלה בו איך יקראהו שוע :

זמות . מחשבות רשע כמו זימה הוא ( ויקרא כ ) : לחבל . ענין השחתה : משפט . ענינו דברים ישרים ונכוחים :

וכלי, הגם שהכילי אין רע כ''כ כמו הנבל, וטוב ממנו בשני ענינים, {{{א}}} שרעתו אינה גלויה כ''כ. {{{ב}}} שאינו חוטא רק במצות שבין אדם לחברו, לא באמונות ובמצות שבין אדם למקום, מ''מ אינו ראוי שיקרא נדיב. {{{א}}} כי כליו ונכלותיו ומחשבותיו רעים. {{{ב}}} כי הוא זמות יעץ שיעץ עצות בסתר לחבל עניים באמרי שקר, והוא בצד זה גרוע מן הנבל שכלבו כן פיו, אבל הנוכל הזה שמסתיר רעתו יחבל עניים ע''י שקרים, וגם בעת ידבר אביון משפט, אף שמשפטו ברור וידוע טוען טענות שקרים וגוזל ע''י כן חלק חברו, ואיך א''כ יקרא נדיב, הלא.

על נדיבות יקום . בשביל נדיבותיו תהיה לו תקומה :

ונדיב . אבל הנדיב מתייעץ בנפשו לעשות נדיבות והוא עומד על נדיבות רצה לומר לא בלבד יחשוב אלא עומד הוא על נדיבות ולא יעבור ממנו ואם כן אינו דומה לנבל וכלי לא במחשבה ולא במעשה ואיך א''כ יהיו נקראים בשם נדיב ושוע :

נדיבות . נתינת המתן : יקום . ענין עמידה והוא הפוך ההעברה :

ונדיב, הוא בהפך, כי נדיבות יעץ, עצת לבו ומצפונו הוא מלא נדיבות לותר משלו. והוא על נדיבות יקום, מבאר במ''ש החוקר כי גדר הנדיב שלא תהיה הנדיבות ענין מקרי בלתי נדרש לעצמו רק בעבור איזה תכלית חוץ מן הנדיבות בעבור אהבת עצמו, לשם ותפארת או בעבור ענין אחר מדומה, עד שהוא עצמו הוא תכלית הנדיבות, והנדיבות רק אמצעי אליו להגיע אל ידו אל הדבר הטוב בעיניו, באופן שהנדיבות קיים ונצב עליו, והוא היסוד אליו, רק שצריך שתהיה הנדיבות ענין עצמי נדרש לעצמו, יבוז בעבורו אהבת עצמו וכל תועליות וערבות המדומים, כולם לא יהיו רק אמצעים אל הנדיבות שהיא התכלית להם והיסוד אשר עליו ישענו באופן שהוא עצמו על נדיבות יקום, לא שהנדיבות יקום עליו :

נשים שאננות . מדינן דיתבן שליון : בנות בוטחות . כרכין דיתבין לרוחצן :

נשים שאננות . אמר דרך קינה אתן נשי בני יהודה היושבות שאנן כי לא השיגו אותן יד סנחריב : בנות בוטחות וכו' . כפל הדבר במ''ש :

שאננות . ענין השקט ושלוה וכן שאנן מואב ( ירמיה מח ) : קומנה . הוא ענין לשון זרוז וכן קום עבור את הירדן ( יהושע א ) : האזנה . ענין נטיות האוזן לשמוע :

נשים שאננות, מליצה זו מתאחדת עם מה שאמר (עמוס ו') הוי השאננים בציון והבוטחים בהרי שמרון, כי השאנן הוא היושב שקט, אף שאינו בוטח בגבורתו הוא שאנן מצד שאין לו מלחמה עם שום אדם, והבוטח הוא הבוטח על גבורתו הגם שאינו שאנן ויש לו מלחמה, ובני ציון לא היו בוטחים בגבורתם אז, אבל היו שאננים כי סנחריב לא לחם אתם, ובני הר שומרון שהם שבט אפרים לא היו שאננים כי מלך אשור לחם אתם אבל היו בוטחים על גבורתם, וכן קרא פה לבני ציון ויהודה נשים שאננות, ולבני אפרים בנות בוטחות, כי מלכות יהודה התחילה בימי דוד ושלמה, ואחר כך נפרדה מאתה מלכות אפרים בימי רחבעם, ובזה דמתה יהודה כאשה שילדה בת מולכת שהיא אפרים. ואפרים כבת צעירה במלכותה מציון :

שאננות בטחות, שאנן הוא ההפך של שאון המורה קול המולה גדולה, ושאנן מורה שיושב לבדו לא ישמע קול מטריד. יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נוגש (איוב ג') והבוטח הוא ע''י גבורתו. ושומע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה (משלי א'), בטח ע''י כח עצמו, ושאנן ע''י שלילת מטריד מחוץ שהוא הפחד רעה. ואמר לשאננות שמענה קולי, ולבוטחות האזנה אמרתי, כי הבוטחות להם הדבר נוגע, ולהם יאמר אמרתו, והשאננות הם ישמעו רק הקול להיות להם הדבר למשל ולימוד (כנזכר לעיל כח כג) :

ימים על שנה . כמו ( לעיל כט ) ספו שנה על שנה ותמיד עונותיכם מתגברין וסוף תרגזנה אלו שהן עכשיו לבטח כי יכלה מהם בציר הענבים ואוסף התבואה לא יבוא אל הבית : אוסף . שם דבר לכך טעמו למעלה ונקוד פתח :

ימים על שנה . שנה עם שנה ר''ל לא שנה אחת כי אם שנה אחר שנה תחרדנה אתן נשים בוטחות כי גם עליכם יבוא האויב והוא נ''נ מלך בבל : כי כלה בציר . כי אף שיכלה הבציר לא יבוא האוסף אל הבית כי האויב יקחהו :

ימים . ענינו שנה כמו ימים תהיה גאולתו ( ויקרא כה ) : על שנה . עם שנה וכן ויבואו האנשים על הנשים ( שמות לה ) : תרגזנה . ענין חרדה כמו רגזו ואל תחטאו ( תהלים ד ) : כלה . ענין השלמה : בציר . כן נקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך ( דברים כד ) : אוסף . הענבים המכניסים אל הבית עד לא יבואו ימי החורף וכן ולא נאסף את תבואתינו ( ויקרא כה ) :

ימים על שנה, תיכף אחרי כלות השנה באחד בתשרי עוד ימים מועטים אחריו, תרגזנה בטחות ירגזו בני אפרים הנקראים בנות בוטחות, כי בעת שכלה בציר בסוף הקיץ, הגם שבצרו שדותיהם בסוף השנה והיו עדיין בשלוה, מ''מ אסף בלא יבא לא יאספו תבואתם הביתה, כי לפני חג האסיף יבא האויב עליהם :

רגזה . כמו לרגז : פשוטה . כמו לפשוט : ועורה . כמו לערות ל' עריה ( מיכה א ) : וחגורה . כמו לחגור לכך טעמו למעלה וכן תירגם יונתן שלחו איתערטילו ואסרו על חרצין מתוך שיפשיטו ויתערמו מבגדיהם לא יחגרו על בגדיהם כי על מתניהם :

חרדו . מעתה חרדו על הצרה הבאה : רגזה . כפל הדבר במ''ש : פשוטה ועורה . כי כל אחד תהיה מופשטה מבגדיה ותשאר מגולה בשרה בעת תלך בגולה : וחגורה . תחגור עצמה על החלצים לכסות הערוה לבד :

פשוטה . מל' הפשט המלבוש : ועורה . ענין גלוי הבשר כמו ואת ערום ועריה ( יחזקאל טו ) : חלצים . מתנים :

חרדו, ואתם שאננות שהם שבט יהודה הגם שעליכם לא בא האויב, מ''מ חרדו גם אתם שאננות על רגזה של בטחות, כי הרוגז של הבוטחות שהם בני אפרים נוגע גם אליכם, וצריכים גם אתם לחרוד פן גם עליכם יבא האויב, כי הבת הבוטחת שהיא אפרים היא עתה פשוטה האויב פשט מלבושיה החיצונים, ואח''כ ועורה פשט מאתה גם הכתונת עד שנשארה ערומה, רק וחגורה על חלצים לכסות בשר ערוה :

רגזה. שם, ונסמך, ונעלם אצלו מלת על, על רוגז של בוטחות. החרדה היא לפני הצרה, והרוגז בעתה :

על שדים סופדים . יטפחו על לבם : ( על שדי חמד . על שדות ) חמדתן , ומ''א על חכמי סנהדראות שהם כשדי' המניקי' יספדו , ועל עיר חמדתן שתחרש כשדה ועל גפן פוריה הם ישראל שנקראו גפן כמ''ש גפן ממצרי' תסיע :

על שדים . יטפחו על שדיהן דרך הספד : על שדי חמד . ההספד תהיה על אבדן השדות החמודות ועל הגפנים המגדלים פירות הרבה :

על שדים, מצייר כי במעמד הזה שהם ערומים מבגדיהם ספדים עתה על שדים, שהלואי היתה כבת קטנה ערומה שיונקת עכ''פ שדי אמה, והוא במשל הלואי היו להם שדותיהם שימצאו שם לחם אם אין להם לבוש, ומפרש מה הם השדים על שדי חמד, שחסרים להם, אם תשאל איפה הם שדותיהם? אומר, כי.

קוץ שמיר . הובאי ובור כי כל חורבן זה יהיה על כל בתי משוש ועל קריה עליזה , ירושלים שהיא משוש לכל הארץ ( איכה ב ) :

על אדמת עמי . על האדמה אשר תהיה שממה ויגדלו שם קוצים : כי על כל בתי משוש . כי הקוצים יגדלו אף על כל הבתים שהיו שמחים בהם תדיר העומדים בירושלים קריה עליזה :

קוץ שמיר . שמות מיני קוצים : תעלה . תגדיל : קריה . עיר : עליזה . ענין שמחה :

על אדמת עמי קוץ ושמיר יעלה, עד שיהיו השדות חרבים : כי על. ר''ל לפעמים תשחת הארץ ע''י שהאויב מתפשט בכפרים ועל השדות, אבל פה יהיה בהפך כי הטעם שיעלה על אדמתם קוץ ושמיר יהיה מפני שכבר קדם הקוץ ושמיר על כל בתי משוש, וגם על קריה עליזה ברבת עם, שהערים החרבו תחלה כי גלו יושביהם ועי''כ יהיו השדות שוממים יען שאין איש בארץ לעבדם ולשמרם :

קוץ שמיר. כמו שמש ירח, ונמשך בכפל, כי קוץ שמיר יעלה על כל בתי משוש :

כי ארמון . היכל המלך מלך יהודה נוטש : והמון עיר . גלה : עופל ובחן . בית מקדשי שהיה להם למבצר : היה בעד מערות . יהיה בתוך חורבות מערת ל' ערו ערו ( תהלים קלז ) , ובעד כמו הבעד ערפל ישפוט ( איוב כב ) : עד עולם . עד עת קץ . עופל ובחן . שניהם ל' מבצר : משוש פראים . לתאות ישמעאל ( ולמרעה אדום ) ולחיילותיו :

כי ארמון נטש . היכל המלך יהיה נעזב כי מלך יהודה יגלה ממנו : המון עיר . המון העם שבעיר יהיה נעזב ומופקר : עופל ובחן . מגדלי המבצר יחרבו וישובו למערות מדור לחיות השדה : עד עולם . ר''ל עד זמן רב וכן ועבדו לעולם ( שמות כא ) : משוש פראים . הם ישמחו שמה כי ימצאו שמה מרעה : מרעה עדרים . יהיה מקום מרעה לעדרים :

נוטש . נעזב כמו והנה נטש אביך ( ש''א י ) : המון . רבוי עם . עופל . מגדל ומבצר כמו וסביב לעופל ( דה''ב ל''ג ) : ובחן . גם הוא כעין מגדל וכן הקימו בחוניו ( לעיל ל''ג ) : בעד . הוא במקום למ''ד השמוש וכן באה במקום מ''ם השמוש כמו בעד החלון ( בראשית כ''ז ) ומשפטו מהחלון : מערות . מלשון מערה : פראים . חמור הבר :

כי ארמון, המאמרים מגבילים, נגד מ''ש שעלה קוץ ושמיר על כל בתי משוש, אומר הטעם כי ארמון נטש מיושביו, ונגד מ''ש שעלה קוץ ושמיר על קריה עליזה, אומר הטעם כי המון עיר עזב עפל, שיעור הכתוב בעד מערות היה עפל ובחן משוש פראים עד עולם. הפראים והעדרים שגרו עד הנה במערות, עתה לקחו הפראים לעצמם בעד המערות שדרו בהם, דירות טובות מאלה שמעתה הם גרים בעופל ובחן במבצרים חזקים, והחזיקו בבתים האלה להיות שלהם עד עולם. שתחת שהיו עד הנה במערות ישישו עתה בהמבצרים והעדרים ירעו שם, וזה ימשך, (טו) עד יערה, וישפך עלינו רוח רצון ממרום שירצה ה' להושיענו, ואז והיה מקום החרב עתה כמדבר מלא תבואות ככרמל, והכרמל שהיא ארץ יהודה שלא חרבה יהיה אז מלא אנשים כיער המלא עצים :

נטש, עזב. בארתי בפי' (מ''א ח' נז). ומלת בעד, פי' מחיר, כמו עור בעד עור, כל אשר לאיש יתן בעד נפשו :

עד יערה עלינו . ישפוך עלינו כמו ותער כדה ( בראשית כד ) ל' שפיכה נופל על הרוח כמו ושפכתי על בית דוד רוח חן ( יואל ג ) וכן אשפוך רוחי על כל בשר ( זכריה יב ) : ליער יחשב . קירוין סגיאין כיער הזה שהוא מלא עצים :

עד יערה . ר''ל כן תהיה חרבה עד אשר ישפוך עלינו ממרום רוח הרצון והרחמים . והיה מדבר לכרמל . מקום שממה כמדבר חשוב להיות כרמל והוא מקום שדות וכרמים . והכרמל . מקומות שהם עתה ככרמל תשוב להיות כיער מבלי מצוא שדות וכרמים :

יערה . ענין שפיכה כמו תחת אשר הערה ( לקמן נ''ג ) : לכרמל . כן יקרא מקום שדות וכרמים :

יערה. שפיכה ויציקה. כמו ותער כדה אל השוקת, ושפכתי על בית דויד רוח חן ותחנוניה :

ושכן במדבר משפט . בירושלים שהיא כמדבר : וצדקה בכרמל . היא ארץ ישראל שתהא באותן הימים ככרמל :

ושכן במדבר . ירושלים שהיתה כמדבר ישכון בה משפט ר''ל אנשים עושים המשפט : בכרמל . בא''י שתהיה באותן הימים ככרמל שמה תשב צדקה ר''ל אנשים יעשו צדקה :

ושכן, המשפט בין אדם לחברו ישכן גם במדבר שיתהפך אז לשדה תבואות וישמרו משפט שלא יקריבו שדה בשדה, והצדקה בין אדם למקום תשב בקביעות בכרמל שהיא ירושלים ובנותיהם שם יעבדו את ה' :

משפט וצדקה. משפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום בכל מקום כנ''ל (א' כז) : ושכן, תשב. ישיבה קבע, ושכינה עראי כנ''ל (יג כ') שהצדקה תהיה עקר, ומשפט טפל, תורתם קבע ומלאכתם עראי :

והיה מעשה הצדקה . בגמול הצדקה תביא שלום : ועבודת הצדקה . כפל הדבר במ''ש :

ועבודת . תרגום של מעשה הוא עובדא :

והיה, עבודה היא כבדה ממעשה, והשקט ובטח הוא מדרגה יותר גדולה מן שלום, (כמ''ש בבאור המלות), והנה הצדקה שהם המצות שבין אדם למקום, נחלקים לשני ענינים, יש מצות שכליות, הבאות לקבוע אמונה או מוסר, והאדם עושה אותם בנפש חפצה מפני שמכיר תועלתם וזה קרא מעשה הצדקה, ושכר המעשה הזאת יהיה שלום, ויש מצות חוקיים שאין טעמן נודע כמו הקרבנות ועניניהם, והוא עושה אותם מצד עבודה כעבד השומע מצות אדונו הגם שאינו מכיר טעמם ותועלתם, וזה קרא עבדת הצדקה, ושכר מצות אלה יהיה גדול יותר, שהוא השקט ובטח שהוא גדול משלום וגם עד עולם בלי הפסק :

מעשה עבדה. מובדלים למעלה (כח כא). והשקט ובטח למעלה (ל' טו), ושלום קל מהם כי יזכר לרוב על הצלחה מורגלת חיצונית :

וישב עמי וכו' . מאז והלאה ישב עמי בנוה שלום וכו' וכפל הדבר פעמים ושלש ויורה על מרבית השלום :

בנוה . ענין מדור : שאננות . ענין השקט ושלוה :

וישב עמי בנוה שלום, הנוה שהם דירת הצאן יהיה שלום באין בוזז ושולל וגם המנוחות שהם הערים הפרזים יהיו שאננים באין קול המיה משבית המנוחה, והמשכנות שהם ערי המבצר יהיו מבטחים בחזקם, עיין באור המלות :

נוה. עקרו על נאות צאן, ועל דירת האדם הוא מושאל תמיד. ומנוחה קטן ממשכן, ינוח האדם לפעמים רק מן הטלטול, והשכינה נמשכת יותר מן המנוחה. וכבר כתבתי כי השאנן מציין העדר השאון והרגש וההמולה, והוא הכפרים וערי הפרזות, והבטחון מציין הגבורה והחוזק והוא במבצרים ובמשכנות הקבועים בתקפם :

וברד ברדת היער . על כרחך אין ברד זה שם דבר שהרי נקוד חציו קמץ וחציו פתח בל' פעל וכן פתרונו ל' פעולה כמו ורחץ וישב ועמד , וברד ויברוד את ברידת היער ויהי' הבי''ת של ברדת מן יסוד כמו עטרת עקרת כלומ' וימטיר הקב''ה את מטר פחי הרשעים שהם עכשיו בנויים ומלאים ערים כיער : ובשפלה . שנשפלו ישראל עד עכשיו : תשפל העיר . מטרפולין של פרס ודוגמא כן תרגם יונתן ויחות ברדא ויקטול משריית עממיא :

וברד ברדת היער . ר''ל ואף ברדת ברד לא תרד על הצמחים כי ביער תרד : ובשפלה . בנין העיר תשפל להבנות במקום שפל ועמוק ועכ''ז יהיו בטוחים מן האויב ולא יצטרכו לבנותה בגובה הר להשגב שמה :

ברדת . מלשון ירידה :

וברד ברדת היער, היער והשפלה שניהם היו בחלק יהודה, השפלה שהוא מחלק של יהודה (יהושע ט''ו ל''ג) החריב סנחריב, כי לכיש ולבנה שהחריב סנחריב (לקמן ל''ז ח') היו מערי השפלה (יהושע ט''ו ל''ט מ''ב), וכן היער שהחריבו היה בגבול ההוא (לקמן ל''ז כ''ד. מיכה ז' י''ד. יחזקאל כ''א ב'). עפ''ז אומר ברד היינו בעת ירד הכל ונחרב, ומפרש ברדת היער, בעת ירד ונחרב היער, ובשפלה בחלקו של יהודה תשפל העיר ששפלו כל הערים אשר בשפלה, וירדו ממדרגתם, בעת ההיא שנחרב הכל :

וברד ברדת. שרשו ירד, והב' ב' הזמן, בעת רד, בעת רדת היער. ושפלה, שם המחוז, הנגב והשפלה. וב' בשפלה ב' המקום. והעיר, שם המין כמו ויהיה לי שור וחמור, ופי' ישפלו הערים :

אשריכם . ישראל , שהצליחה זריעת צדקתכם כזורעים על מים מעתה תקצרו ותאספו תבואת שכרכם הטוב תשלחו רגל השור לדוש התבואה והחמור להביא אל הבית כך ת''י כלומר תקבלו שכר פעולתכם הטובה :

אשריכם . הצלחה תהיה לכם כי תזרעו על כל מים ר''ל בכל מקום שתזרעו ימצא מים לגדל התבואה : משלחי רגל . ותהיו משלחים שמה רגל השור והחמור לאכול לשבעה ולרמוס ברגל ולא יחושו כי תגדל הרבה תבואה :

אשריכם . ענין הצלחה כמו אשריך ישראל ( דברים ל''ג ) : משלחי . ענינו דבר הנעזב לרצונו וכן ונער משולח מביש אמו ( משלי כט ) :

אשריכם, דורו של חזקיה הנשארים אשר יזרעו על כל מקום מוצאי מים וזריעתם תצמיח לשלח שמה רגל השור והחמור כמ''ש (למעלה ז') וכל ההרים אשר במעדר יעדרון וכו' והיה למשלח שור ולמרמס שה, שהשפלה תחרב אבל ההר ישאר כי לא יבא האויב שמה :