לשמוע . את דברי : ומלואה . הבריות הממלאים אותה : צאצאיה . היוצאים ומתהלכים בה :

הקשיבו . ענין שמיעה : תבל . כן נקראו המקומות המיושבות :

קרבו גוים, הגוים הם העמים שאין להם דת, והלאומים חשובים מהם שיש להם דת, ובכ''ז ידבר אל הגוים והלאמים ישמעו מעצמם, כי דבריו כוללים כלם, תשמע הארץ הוא החלק הבלתי מיושב ותבל הוא החלק המיושב, ודרך הוא שתחלה תבא הגזרה אל החלק המיושב ומשם תתפשט גם על החלק הבלתי מיושב, אבל הוא אומר שתחלה תשמע הארץ ואחר כך תבל, כמו שתחלה ישמעו הגוים ואח''כ הלאומים כי הגזרה תתפשט על כלל הכדור ויושביה בפעם אחד :

גוים ולאמים. לאומים, נקשר עמו מושג שי''ל דת כנ''ל (יז יב) והם חשובים מן גוים, מבואר אצלי (למעלה א' יו''ד), כי שמיעה יאמר אל העצם החשוב, והקשבה אל הנקלה ממנו, לבד פה כוון להודיע שאינו מיחד דבורו אל החשובים, כי כולם נאשמו, וכולם לטבח יכרעו : ארץ תבל. ארץ כולל כל הכדור, ותבל פורט רק חלק המיושב כנ''ל (יח ג'. כד ד') :

כי קצף . וזהו דברי דעו אשר יש קצף ה' על כל העמים וזה יהיה לעתיד : החרימם . כבר נגזר הדבר וכאלו כבר החרימם ומסרם לטבח :

החרימם . ענין אבדון וכריתה :

כי קצף, שהשם קוצף על העובדי אלילים שהחריבו ירושלים ובית קדשו, וידוע שחמה גדולה מקצף, כי חמה היא החמה הפנימית ונטירת שנאה, לז''א על הגוים עכו''ם ששלחו להחריב ירושלים י''ל רק קצף, על צבאם וגדודיהם שהם היו המחריבים י''ל חמה, ועי''כ החרימם הוא הגזרה שגזר עליהם ונתנם לטבח כי כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה, ולא לבד שנתנם לטבח כי גם.

קצף חמה. קצף חיצוני מתראה לבד, וחמה פנימות, שמורה בלב, נטורה לנקם, (דברים ט' י''ט. כ''ח כ''ט. אסתר א' י''ב. תהלות ל''ח ב') וזה עצמו ההבדל בין אף וחמה, אשר בארתיו בכל מקומותיו בתנ''ך : החרימם, כמו כל חרם אשר יחרם מן האדם (ויקרא כז כט) :

יושלכו . בקרב חוצות : יעלה באשם . כי אין מקבר להם : ונמסו . מרוב הדם ימסו ההרים בהם והוא ענין גוזמא והפלגה :

ופגריהם . גוף המת נקרא פגר : באשם . ענין סרחון :

וחלליהם ישלכו, בלא קבורה, ולא לבד חלליהם שהם הנופלים בשדה ע''י חרב מלחמה, כי גם ופגריהם המתים בעיר יעלה באשם באין קובר, הגם ששם לא ימצא אויב שימחה בידם מלקברם, ולא שיהיו המתים מועטים, כי ההרים ימסו מדמם מרוב הדם, וגם מצייר שיהיה הדם רב כ''כ עד שיעלה על ראשי ההרים, וכ''ז בהגזמת המליצה :

וחלליהם ופגריהם, החלל הוא רק חלל חרב, והפגר כולל הכל :

ונמקו כל צבא השמים . יפחדו כשאשליך את שרי אשור ובבל : ונגולו . ל' גולל ונגלו כספר השמים ת''י ויתמחון מתחות שמיא כמא דאמר עליהן בסיפרא ואני מפרשו לפי הענין מפני שעכשיו הטובה והאורה לרשעים לכשיתמחו ויחרבו יהיה דומם העולם חשך עליהם כאילו נגלל השמש והאור כגלילת ספר : יבול . יכמוש : וכנובלת מתאנה . כמושה באילן קרויה נובלת וזהו שפירשו רבותינו ( ברכות מ ) מאי נובלות בושלי כומרא שנתבשלו בכומר לאחר לקיטתן צוברן ומתחממות ומתבשלות :

כל צבא השמים . הם שרי מעלה של הבבלים : ונגולו וכו' . כי השמש והירח קבועים ברקיע השמים וכשיהיו נגללין יכוסו גם המה ולא יאירו בעולם והוא ענין משל לומר שיהא חשך להם מרוב צרות : וכל צבאם . הם הבבליים הנתונים תחת שרי מעלה : יבול . כ''א יכמוש כאשר תכמוש עלה מן הגפן : וכנובלת . וכאשר תכמוש עלה מן התאנה :

ונמקו . ענין המסה : ונגלו . מל' גלילה וכריכה : יבול . ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול ( תהלים א ) :

ונמקו, מצייר שכל עם ועם יש לו שורש בשמים שממנו מושך שפעו כחו וקיומו, ואלה הם הנקראים שרי העמים ההם, ואם העם נופל למטה ושרשו קיים בשמים דומה כעץ שנקטע ושרשו נשאר, שעוד ישוב ומתחתיו יצמח, לז''א שגם צבא השמים ששם כחם השרשי ימקו כבשר הנימוק בהעדר החיות, ונגלו כספר העמים הקדמונים היה להם השמים כספר, בו היו מביטים בחכמת האצטגנינות אשר היה להם בעת ההיא, כל העתיד לבא עליהם, והיו מיחסים כל מדינה ומדינה לכוכב מיוחד, ובספר הזה לפי האותות והסימנים שהיה להם היו קוראים כל העתיד. עתה כי יסור צילם, יגלל הספר הזה והקוראים לא יוכלו לפתחו עוד ולקרות בו, כי לא יפעלו כחות כאלה עוד על הארץ מתחת. ועי''כ וכל צבאם הם צבא מטה המתיחסים אל צבא השמים תחת ממשלתם יבולו כעץ אשר יבולו עליו עת ימק שרשו. כנבל עלה מגפן העלה שבגפן יבול קודם לכל, אם יפסק מעט כח הליחות בהשורש יבולו העלים שכחם חלש, וכן יפלו העכו''ם תיכף בלי איחור, וכנבלת מתאנה התאנה הנובלת גרוע מן העלה הנובל במה שנמאסת תיכף מרוב דובשה ואינה ראויה כלל (כמ''ש במעשרות פ''ג מ''ד), לא כן העלה הנובלת שאינו נמאס וגם ראוי אח''כ למאכל קצת (כמו שכתוב במשנה דשביעית פ''ט מ''ו) לכן אמר שאחר שיפלו יהיה כפגר מובס ונמאס :

וכנבלת. פרי התאנה. הנובלת, לא העלה שהוא זכר :

כי רותה בשמים חרבי . להרוג שרים של מעלה ואחר כך תרד על עמלק למטה שאין כל אומה לוקה עד שילקה שר שלה במרום : עם חרמי . עם מלחמתי ל' משנה ( כתובות יז ) בשעת חירום שנו וכן ( מלכים א כ ) את איש חרמי דאחאב :

כי רותה . בתחלה תהיה חרבי רוה בשמים מדם שרה של עכו''ם והוא ענין משל בלשון הנהוג בבן אדם : הנה . אח''ז הנה תרד על אדום ועל העם אשר גזרתי להחרימו , או על העם אשר ילכד בחרמי עליו תרד לעשות משפט :

רותה . ענין שביעה כמו כגן רוה ( לקמן נח ) : חרמי . מלשון חרם ושממה , או הוא ענין רשת וכן איש חרמי ( מ''א כ ) והוא מלשון יצודו חרם ( מיכה ז' ) :

כי רותה, יען מדמה במליצתו חרב ה' לגוף טורף ואוכל דם הרוגים וחלבם, אומר בל תחשבו כי אעשה כ''ז בלא משפט, לא כן, כי אחר שתשבע חרבי בשמים, (כי עם השרים למעלה לא אבא במשפט רק בדרך נקמה), הנה אח''כ אז על אדום תרד למשפט, כמ''ש ונשפטתי אתו (יחזקאל ל''ט), והנה אדום קורא העם הידוע שהיו עובדי פסילים וכוכבים, ובצרה היה ראש עיר אמונתם ששם יושב הכהן הראש, ואותם קורא עם חרמי, שהיא בצרה שיש לו אתה ריב אמונה, ועם אדום ובצרה יבא למשפט :

כרים עתודים . שרים ושלטונים : בבצרה . מארץ מואב היא אבל לפי שהעמידה מלך לאדום שנאמר וימת חושם וימלוך תחתיו יובב בן זרח מבצרה ( בראשית לו ) לפיכך תלקה עמהם , בפסיקתא :

חרב לה' . החרב של ה' היא מלאה דם הרוגים : הדשנה . נעשית דשן ושמן מן חלב ההרוגים ומדם כרים ועתודים ומחלב של כליות אילים והוא ענין משל על גודל האבדון : בבצרה . היא מארץ מואב אבל לפי שהעמידה מלך לאדום כמ''ש וימלוך וכו' מבצרה ( בראשית לו ) לפיכך תלקה עמהם , או היא מלשון מבצר ויאמר על כרך גדול וכו' :

הודשנה . מלשון דשן ושמן : כרים . כבשים שמנים : ועתודים . הם הזכרים מן העזים הגדולים : כליות . שם מקום השומן וכמ''ש ואת הכליות ואת החלב אשר עליהן ( ויקרא ג' ) :

חרב לה', ר''ל על אדום יבא מחמת נקמה שהחריבו בית קדשו, ועל בצרה יבא רק בעבור האמונה שיכירו את האל יתברך, כמ''ש לקמן (ס''ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו, ועפ''ז יאמר פה כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום, הזבח הוא לאכילה והטבח הוא להנקם, וכן בארץ אדום יהיה טבח להנקם, ובבצרה יהיה זבח סעודה שיש לו בה הנאה לבטל דעות הנפסדות ולערוך שולחן האמונה והחכמה, ועז''א נגד הטבח שהחרב לה' מלאה דם, ומפרש אח''כ מדם פרים ועתודים משל על הגבורים והשרים, ונגד הזבח אמר הדשנה מחלב, מחלב כליות אילים, שאינו לצורך נקמה רק להדשן בתענוגים, ותפש במשלו חלב כליות היועצות לרע, אשר ישיבם לאמונת האמת, ומבאר כי זבח, וטבח, כנ''ל :

הדשנה. מורכב מהפעל והתפעל. וגדר דשן ליחות השרשית, שהשיגה זאת ע''י החלב. ומצייר חלב כליות אילים, עפ''י כונת הנמשל, שר''ל להסיר דעותם הנפסדות וכליות יועצות לרעה : זבח טבח. עם שם זבח נקשר מושג השמחה וההכנה לצורך קרואים כזבחי שלמים ותודה, שישמחו בם, ושם טבח מציין רק טביחת החי ושחיטתו. וטבוח טבח והכן, שחוט והכן. ואם היה אומר זבוח זבח, היה מבואר שישמח עם אלה הקרואים, והוא העלים שהם אחיו :

ראמים עמם . עם העתודים הכתובים למעל' : אבירים . פרים בריאים וגדולי' כמה דאת אמר עם אבירי בשן כתרוני :

וירדו ראמים עמם . הראמים ירדו על המטבח עם הכרים והעתודים : מדם . ארצם יהיה שבע מן הדם והעפר יהיה שמן מן החלב :

ראמים . שם חיה גדולה : אבירים . בהמות חזקים : ידושן . מל' דשן ושמן :

וירדו ראמים עמם, כי שאר עכו''ם ומלכיהם גבוריהם ושלטוניהם יתחברו אל אדום וירדו עם מפלתם, ורותה ארצם, ידוע כי הארץ השמנה מחלב לא יבלע בה דם, אבל תחלה תרוה מדם ואח''ז ידושן עפרה שלמעלה מחלב, (והנמשל תחלה יהרוג אדום שזה הדם חרב לה' מלאה דם, ואח''כ יכבוש בצרה שהוא משל החלב הדשנה מחלב) :

ארצם עפרם. פה הארץ למטה והעפר עליה, כמו שהוא בכ''מ שידבר בבחינת הארץ עצמה (ע''ל כו ה'), וכן אם יזקן בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו (איוב יד), כי מדם תרוה תחלה, ויבלע בעומק הארץ, והחלב אינו נבלע בעומק :

שלומים לריב ציון . שישלם גמול על עיסקי ריב ציון הצועקת לפניו לשופטה מן המריעים לה :

כי יום נקם לה' . היום ההוא יהיה נקם לנקום נקמת עמו : שנת שלומים . בשנה ההיא ישלם גמול להבבליים בעבור ריב ציון הצועקת לפניו לעשות לה דין :

שלומים . מל' תשלומין :

כי יום נקמה, ה' יעשה כ''ז בעבור שני דברים, {{{א}}} בעבור כי יום נקם לה' על כבוד עצמו שכופרים בו ועובדים אלילים, וזה יהיה בבצרה. {{{ב}}} כי הוא שנת שלומים לריב ריב ציון שהחריבוהו, וזה יעשה באדום :

ונהפכו נחליה . של בבלים :

נחליה . של ארץ הבבליים : לזפת . להיות זפת :

לזפת . הוא שרף האילן הבוער ביותר :

ונהפכו, מצייר חורבנם, הנחלים יתהפכו לזפת, והעפר שלמעלה יהפך לגפרית שהוא מתלהב בקל, וגם ארצם בפנים תהיה זפת בוער :

נחליה לזפת. והיתה ארצם לזפת, יש שני מיני זפת, א) זפת נקפא, והוא זפת ההר, והוא שחור מוצק ונקפא, ובהיותו מוקשה נקרא (יודען פעך), וע''ז והיתה ארצם לזפת בוערה, ב) זפת זב ונגר וימצא ממינו ג''כ הצף על פני המים מראהו שחור ומתדבק אשר ימשחו בו צירי העגלות והנסרים, ועז''א ונהפכו נחליה לזפת. והגפרית היא המתלהבת בקל (שוועפעל) ויתפרך לעפר, מצייר כי העפר למעלה יהיה מגפרית המתלהב כהרף עין בהריחו אש, והיא תבעיר כל הארץ והנחלים שיהיו מזפת :

מדור לדור . מאותו דור עד דור אחרון , ד''א היא קללת משה ( שמות יז ) מלחמה לה' בעמלק מדור דור מדורו של משה לדורו של שאול ומשם לדורו של מרדכי ומשם לדורו של מלך משיחנו :

עשנה . עשן השרפה : מדור לדור . מדור ההוא עד סוף כל הדורות תהיה חרבה : אין עובר בה . כי שממה תהיה :

לילה ויומם לא תכבה, המוקד העשוי לבשל אצלו יכבוהו בלילה, והעשוי להאיר יכבוהו ביום, אבל מוקד זה לא יכבה לא לילה ולא יומם, כי תכלית המוקד יהיה לבעבור שלעולם יעלה עשנה, ואל תחשוב כי יקום דור שיבננו, אומר כי תחרב מדור לדור, ויותר מזה שלא ימצא לעולם איש עבר בה אף דרך עראי, ועל לב מי יעלה לבנותה, אחר שאין עובר שם לנצח :

מדור לדור לנצח נצחים. בארתי כבר (למעלה יג כ') כי על הזמן המתדבק יאמר לעולם, ועל הזמן המתפרק יאמר לדור ודור. שיבנו המדינה זה לא יצוייר רק בהתחדש איזה דור ישתתפו בבנינו אמר מדור לדור. אבל שיעבור שם איש אחד אינו נתלה בדור מיוחד, רק במקרה אשר יקר בזמן הנמשך, אמר לנצח :

וקפוד . עוף הפורח בלילה צואיט''א בלע''ז : קו תהו . משפט של שממה : ואבני בהו . משקלות של דין חורבן כמו ( דברים כה ) אבן שלמה :

וירשוה . ידורו שמה כאדם בירושתו : ונטה . המקום ינטה עליה קו תוהו ואבני בוהו כמו שהבונה נוטה על בנין הקו עם אבן העופרת ליישר הבנין כן ינטה עליה המקום הקו והאבן להחריבו והוא ענין מליצה :

קאת וקפוד . שמות העופות השוכנים בחרבות : וינשף ועורב . שמות מיני עופות . קו . חבל הבנאי : תהו . ענין שממה : ואבני . אבן העופרת של הבנאי : בהו . ענין ריקות :

וירשוה קאת וקפוד, שהם עופות מדבריים להם יהיה ירושת נחלה, והינשוף והעורב שמצויים גם בישוב הם לא ירשוה רק ישכנו בה לפעמים דרך עראי, כי שם לא ישכנו בקביעות רק מדבריים, ונטה עליה, מצייר כי הבונים האלה מיסדי המדינה שהם הקאת והקפוד, הקו שיטו עליה למדוד ארך ורחב הבנין יהיה התהו, והאבנים שבו יבנו הבנין יהיה הבהו, התהו והבהו הם יהיו מדה ואבני גזית לבנין הזה :

קו תהו ואבני בהו. ביארתי בפי' בראשית (א' ב) כי תהו מציין העדר היופי והסדר והתואר בשטחו החיצוני, ובהו מציין העדר זה בהרכבתו הפנימי, הבנין שחלקיו שמהם הורכב רעועים רפוים וחלשי' הוא בהו, הבנין אשר הוא צלמות ולא סדרים בשטחו החיצון ותוארו הוא תהו, והקו מודד הארך והרוחב והשיוי החיצוני ונגדו תהו, והאבנים מיסדות חזקתו הפנימית וכנגדם בהו :

חוריה ואין שם מלוכה יקראו . שרים שלה עומדים ואין אחד מהם קורא על עצמו שם שררה ומלוכה : אפס . כלייה :

חוריה . שרים שלה עומדים ואין אחד בהם קורא על עצמו שם מלוכה ומושל : יהיו אפס . יהיו כאין :

חריה . ענין שררה כמו ואריבה את החורים ( נחמיה ה' ) : אפס . ענין העדר וכליון :

חריה, החורים הם היוצאים מגזע המלוכה שמהם יבחרו מלך (כמ''ש אשריך ארץ שמלכך בן חורים, היינו בן פרתמים מגזע מלכות), אומר החרים יעמדו שם, אבל בין העם היושבים שם עתה במדינה, שהם הקאת והקפוד לא ימצא מהם מי שמלוכה יקראו, שיבקשו להקים עליהם מלך, והשרים יהיו אפס אחר שלא ימצאו שם על מי ישתררו, כי החורים הוא שם בלתי מצטרף, שנקראו כן על שם חפשיותם וגדולתם העצמי ואף שלא ימצאו פה מכבדים אינם אפס בעצמם, אבל השררה שהיא רק שם מצטרף, אם אין עם אין שר :

חריה שריה. חורים הם החפשים ומיוחסים מצד מולדתם ומשפחתם, זרע המלוכה והפרתמים, הגם שאינם שרים ומושלים, ומאלה יבחרו המלך לרוב, אשריך ארץ שמלכך בן חורים, פי' מגזע מלוכה. והשרים נקראים ע''י שהם מושלים, ושמם שם מצטרף ואם אין עם אין שר :

ועלתה ארמנותיה סירים . כך דרך חורבות לצמוח בהם קוצים וסנאים והוא קימוש והוא חוח כולם מיני קוצים הם כגון אורטיא''ש וכיוצא בהם : נוה תנים . הוא מדבר שהוא דרך להיו' בו תנים שהוא מין חיה רעה :

ועלתה ארמנותיה . הפלטרין שלה תגדל קוצים מרוב השממון : במבצריה . תעלה בערי המבצר שלה : נוה . מדור לתנים וחציר לבנות יענה כי הם ידורו שמה :

סירים קמוש וחוח . שמות מיני קוצים : נוה . מדור : תנים . מין נחשים . חציר . כמו חצר , וכן ישיש וישש ( דה''ב נו ) : לבנות יענה . שם עוף מדברי בת היענה :

ועלתה, הנה בעת שלום ידורו בארמון, ובעת מלחמה במבצר, אבל עתה בין הארמונות בין המבצרים יהיו מלאים קוצים, והיתה נוה תנים הנוה הוא מקום רבץ צאן, אבל העשבים שיגדלו שם שהם הקוצים יעשוהו לנוה של תנים, החציר הגדל שם יהיה לבנות יענה, כי הם אוכלים ו ז אף שברי זכוכית וגחלת וכן תאכל הדרדרים שם :

ופגשו ציים את איים . ויערען תמון בחתולין כך תירגם יונתן תמון נמיו' מרטרינ''ש בלע''ז : ושעיר . שד : הרגיעה . לשון מרגוע : לילית . שם שידה :

ופגשו . ר''ל שיהיו הרבה מהם עד שיפגשו אלה באלה בדרך מהלכם : ושעיר . השד יקרא שמה אל רעהו כי שמה יספר זה עם זה כי דרכם להיות במקום שממה : אך שם . רק שמה תמצא הלילית מקום מרגוע וישיבת מנוח כי לא ימצא שם מי מבני אדם לטורדם ולגרשם :

ופגשו . ענין פגיעה : ציים . איים . שמות חיות קטנות : ושעיר . כן נקרא השד כי נראה כשעיר למי שמאמין בו וכן ושעירים ירקדו שם ( לעיל יג ) : על רעהו . אל רעהו : הרגיעה . מל' מרגוע והשקט : לילית . היא אם השדים : מנוח . מקום מנוחה :

ופגשו ציים, הם חיות הבאים ממרחק עם הציות, יפגשו שם עם איים שהם ג''כ ממרחק מאיי הים, כעיר רוכלת העמים שיפגשו שם אנשים מארץ מרחק וימצאו שם בני מדינתם. ושעיר שדים שוכני המדבר יקראו שם על רעיהם, אך שם הרגיעה לילית עוף הבוכה ומקונן כל הלילה, ממליץ כי העוף הזה שנראה שבישוב אין לו מנוחה כי לכן יזעק מרה בכל לילה, אבל שם ירגיע מנוחת הנפש וגם ימצא מנוח לגופו, ולא יבכה עוד :

הרגיעה, מנוח. הבדלתים למעלה (כח יב) :

קננה . לשון קן צפור ( דברים כב ) : קפוז . הוא קפוד : ותמלט . ותלד ביצה : ובקעה . היא יציאת האפרוחים מן הביצה וכן הוא אומר ביצי צפעוני בקעו ( לקמן נט ) : ודגרה . היא קריאת העוף שהעוף קורא בגרונו להמשיך אפרוחים אחריו גלוציי''ר בלע''ז וכן ( ירמיה יז ) קורא דגר : דיות . ולטוייר''ש בלע''ז : אשה רעותה . כמו אל רעותה :

קננה קפוז . שמה תעשה לעצמה קן ומקום מדור ושמה תטיל ביציה ותבקעם להוציא האפרוחים ושמה תקרא בקול להמשיך האפרוחים אליה להסתירם בצלה כדרך העופות : אך שם . ר''ל לא מצאו מקום הגון לקבוץ כמו שמה : אשה רעותה . ר''ל אחת עם חברתה :

קננה . ענין מדור כמו קן צפור ( דברים כב ) : קפוז . הוא קפוד האמור למעלה . ותמלט . כן נקרא לידת הביצה וכן והמליטה זכר ( לקמן סז ) : ודגרה . כן נקרא קריאת העוף להמשיך אחריו אפרוחיו וכן קורא דגר ( ירמיה יז ) : דיות . שם מין עוף דיה : אשה רעותה . כן דרך המקרא לומר על דברים השוים ואף אם אינו בעל חי כמ''ש בכרובים איש אל אחיו ( שמות כה ) :

שמה קננה קפוז, הוא העוף הנקרא (פאראדיזפאגעל) היפה מאד בצבע נוצותיו והיו מהבילים עליו מקדם כי אין לו רגלים ולא יקנן על מקום, רק יטיל ביצים ויוציא אפרוחים באויר ע''י הזכר שיקנן עליהם ושלא יתראו לבני אדם, וכדומה הבלים הרבה, (ומאמרים אלה באו להם ממיעוט מציאות העוף ההוא המקנן בראשי עצים גבוהים הרחק מאד מאדם) עפ''ז ימליץ כי העוף הזה אשר מפני התרחקו מבני אדם מהבילים עליו כי שוכן הוא באויר, הן שם קננה קפוז על הארץ כי לא יירא מבני אדם הרחוקים משם, ותמלט הביצים בארץ, ובקעה בעצמה הביצים לא ע''י הזכר, ודגרה את האפרוחים לשבת בצלה, לא בין הארץ והשמים, והיא מליצה להגדיל ציור השממון, אך שם, הדיה היא מכמה מינים גדולים וקטנים, ותקנן בארצות החמים על שיני הסלעים הגבוהים במקום שרגל אדם לא תעבור שם. אומר אך שם נקבצו דיות רק שם לא על שיני הסלעים יעלו אך שם בעמק הארץ, וגם שם יקבצו אשה את רעותה עד שימצאו שם כל המינים :

דרשו מעל ספר ה' . קראו מעל ספר בראשית כשהביא המבול גזר שיתקבצו כל הבריות להסגר בתיבה זכר ונקבה : אחת מהנה לא נעדרה מלבא על אחת כמה וכמה כשיגזור עליה' זאת ולהקבץ לשתות דם לאכול בשר וחלב : לא פקדו . לא חסרו כמו ( במדבר לא ) לא נפקד ממנו איש : כי פי הוא צוה . שיבואו : ורוחו . של פי : הוא קבצן . רוחו מוסב על פי כמו ( תהלים לג ) וברוח פיו כל צבאם אף כאן רוחו של פי הוא קבצן :

דרשו מעל ספר ה' . דרשו בספר ויקרא בפ' שמיני וקראו החיות והעופות הנזכרים שמה ודעו אשר אחת מהנה לא יהיה נחסר מלהיות שמה : אשה . אחת מהנה לא תחסר את חברתה כי כולן תהיינה שמה : כי פי . אמר במקום ה' הנה פי הוא צוה שיבוא ורוחו של פי הוא קבצן והוא הדבור היוצא בהפחת רוח והוא כפל ענין במ''ש :

נעדרה . ענין חסרון כמו איש לא נעדר ( לקמן מ ) : פקדו . גם הוא ענין חסרון כמו כי יפקד מושבך ( שמואל א כ ) : קבצן . ענין אסיפה :

דרשו מעל ספר ה' תפס המשל, כמו שמורגל שראשי הצבא כותבים להם על ספר שמות אנשי החיל, ובעת שמתקבצים ורוצים לדעת אם לא נפקד מהם איש, קוראים את שמותם מתוך הספר ויודעים מי הנפקד, וכן ה' שר הצבא הזה, של החיות והעופות האלה, אשר כתב שמות אנשי החיל האלה על ספר, דרשו נא מעל ספר ה' וקראו לאיש ואיש בשמו, ותראו כי אחת מהנה לא נעדרה, ולא תחשוב שהזמינו אחד לחברו שיבא, עז''א אשה את רעותה לא פקדו וצוו שיבואו, כי פי ה' הוא צוה שיבואו לפה, ורוחו של פיו הרוח היוצא מן הפה בעת הדבור, הרוח הזה כבר קבצם, עד שלא הוצרך לדבור מיוחד בעבור הקיבוץ הזה, כי רוח צרר אותם בכנפיהם ויקבצם אל המקום אשר צוה ה' :

פי ורוחו. רוח של פי, וע''ל (יא ד') :

והוא הפיל להן . עכשיו הנביא אומר על הקב''ה והוא הפיל להם לאותן החיות והעופו' גורל שיעלו אלו לחלקם :

והוא הפיל . ר''ל נתנה לחלקם כאלו נפל להן בגורל : חלקתה . בידו חלק להם בקו המדה והוא ענין מליצה :

בקו . הוא חבל המדה :

והוא, ה' הפיל לכל אחד חלקו עפ''י גורל עד שכ''א י''ל שם אחיזת נחלה. וגם חלק להם בקו את גבולו כמחלק הארץ לצמיתות בסימניו ומצריו, עד עולם יירשוה שיהיה שלהם לעולם, ולא תחשוב כי הגם שיהיה שלהם לא ישכנו שם. כאיש שיש לו נחלה במדינה זו. והוא שוכן בארץ אחרת, כי לדור ודור ישכנו בה :

גורל, וחלק בקו. הם שני ענינים, הגורל כללי עפ''י הגורל, והחלוקה בקו, פרטי ועפ''י המדה, ויצא הגורל למטה יהודה, ותאר הגבול, ועלה הגבול, ונסב הגבול, (יהושע טו) : עד עולם יירשוה, לדור ודור ישכנו בה, ירושה אין לה הפסק וקשורה עם הזמן המתדבק, אמר עד עולם. והשכינה מופסקת בכל דור מן הדורות החולפים וממירים שכונתם בה, דור הולך ודור בא, אמר לדור ודור, כפי ההנחה שהנחתי למעלה (יג כ') :