הוי . על הושע ועשרת השבטים היורדים מצרימה לעזרה אשר שלחו מלאכים אל סוא מלך מצרים ( מלכים ב יז ) : ועל סוסים . הבאים משם שהם קלים לרוץ : ישענו . ( כמו ולא שעו אל קדוש ישראל ) כמו שעשה חזקיה שנ' ( מלכים ב יח ) בה' אלהי ישראל בטח וימרוד במלך אשור :

הוי . אמר הנביא יש להתאונן על הושע ועשרת השבטים : היורדים למצרים . לבקש עזרה מול סנחריב : ועל סוסים ישענו . בטחונם היה על הסוסים הקלים הבאים ממצרים : על רכב כי רב . על המרכבות אשר רבו ועל מרבית הפרשים רוכבי הסוסים . ולא שעו . לא פנו לבטוח על ה' :

ישענו . ענין בטחון וסמיכה : פרשים . הם רוכבי הסוסים הרגילים בזה : עצמו . ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו ( ירמיה טו ) : ולא שעו . ולא פנו וכן ישעה האדם על עושהו ( לעיל יז ) :

הוי הירדים (הדלתות מגבילים) הירדים מצרים לעזרה ולא שעו על קדוש ישראל, ויבטחו על רכב כי רב ואת ה' לא דרשו. כי לפעמים הגם שיבטח האדם בה' מ''מ יבקש אמצעיים טבעים ולא יסמך על הנס, וזה אין בו עון לכל אדם, רק אדם שיודע שגם האמצעיים ישיג מה' ומלומד בנסים לו יחשב גם זה לחטא, מצד הזה דבר תחלה אמר הוי היורדים מצרים לבקש עזרה ממצרים, וישענו על הסוסים שיתנו להם לצורך המלחמה שהם אמצעיים טבעיים, ולמה לא שעו על קדוש ישראל, כי שם קדוש ישראל נקרא בו השם מצד השגחה הפרטית והאותות והמופתים אשר יעשה לצורך ישראל, והיה להם לסמוך הכל על השגחת ה' הפרטיית. אמנם יש צד שני, שלא לבד שישען האדם על אמצעיים טבעיים, כי גם יבטח עליהם והיינו שמסיר בטחונו מה' לגמרי וחושב כי הכל תלוי בכח היד ובפעולתיו, וזה חטא גדול, וזה שהוסיף כי גם ויבטחו בבטחון גמור על רכב כי רב בכמות ועל פרשים כי עצמו מאד באיכות וגם את ה' ששם ה' מורה על הנהגתו הכללית לא דרשו כי כחשו בה' לגמרי, וישימו כל בטחונם על עזרת בשר. ועז''א לא דרשו, כי כחשו בו בהחלט :

ישענו יבטחו. שען במעשה, בוטח במחשבה כנזכר לעיל (ל' יב) : ה' קדוש ישראל. שם ה' מציין בורא ומנהיג הטבע הכללית. ושם קדוש ישראל, המנוסס ומפליא ומשדד הטבע :

ואת דבריו לא הסיר . אשר אמר והשיבך ה' מצרים באניות ( דברים כח ) מדה כנגד מדה שאמרתי לך ( שם ) לא תוסיף עוד לראותה ואתה הלכת מדעתך סופך לילך בגלות על כרחך : וקם . על עשרת השבטים שהם בית מרעים ועל מצרים אשר הם להם לעזרה :

וגם הוא חכם . אם הם נתחכמו לבטל הרעה המיועדת ע''י עזרת מצרים הנה גם הוא חכם להפר עצתם ויביא את הרעה ולא יסיר דבריו אשר גזר עליהם על ידי הנביאים : וקם על בית מרעים . האל יקום על ישראל שהם בית מרעים ויביא עליהם הרעה וגם יקים על אנשי עזרתם הם מצרים פועלי האון :

מרעים . רשעים :

וגם הוא חכם, תחת שאתם חושבים לבקש תחבולות נגד גזרת ה' עליכם, הוא חכם יותר להוציא גזרתו אל הפועל, ויבא (המאמרים מגבילים), ויבא רע וקם על בית מרעים, ואת דבריו לא הסיר, (וקם) על עזרת פועלי און, ר''ל הרע שגזר עליכם הביאו והוציאו אל הפועל וקם על בית מרעים שהם שבט אפרים הרעים וחטאים. ומה שאתם חושבים להסיר דבריו ולבטלם ע''י שקראתם מלכי מצרים לעזור לכם, ה' לא הסיר דבריו בעבור זה וקם גם על עזרת פועלי און שהם המצרים הגם שלא גזר עליהם רע, קם גם עליהם כדי שלא יסיר דברו אשר גזר על אפרים, והמצרים רצו להסיר דבריו ולבטלם :

יטה ידו . שהקב''ה סומך הכל בידו וכשיטה אותה יפלו כזה שאוחז דבר בכפו וכשהוא מרכין כפו הוא נופל כך ומדרש אגדה וי''ת ירים יד מחת גבורתיה :

ומצרים . ר''ל מהו הבטחון הזה הלא מצרים אדם ולא אל : וה' יטה ידו . להכות בהם : וכשל עוזר . אלו מצרים שרצו לעזור לישראל כי גם הם יפלו ביד אשור : ונפל עזור . אלו ישראל שחשבו להיות נעזרים במצרים : ויחדו . העזר והעזור יכלו מן העולם :

רוח . כן נקרא המלאך וכן ה' אלהים שלחני ורוחו ( לקמן מח ) :

ומצרים, אומר א''כ אחר שהלוחם נגדכם הוא האל יתברך, וכלי הנשק אשר בידו הם מלאכי רוח עושי דברו, אם תרצו להסיר דבריו ע''י עזר שתבקשו, צריך שגם העוזר יהיה אל כמוהו, וגם כלי הנשק שלו יהיו מלאכי רוח, לא כן מצרים שאינם אל, וסוסיהם שבם ילחמו אינם רוח. כי מצרים אדם וסוסיהם בשר, והלוחם נגדם הוא ה', הלא אך כשיטה ידו מעט יכשל העוזר ונפל העזור ממילא ויכליון כלם יחדו. ועתה איך הסכלתם בבטחונכם על מצרים. לעמת זה אראכם מה גדול כוח העזר הבא ע''י האל להבוטחים בו שהם יושבי ציון וירושלים :

רוח. דבר רוחני, עושה מלאכיו רוחות : יטה ידו. נקשר עם עליו בכ''מ, ויט ידו עליו (למעלה ה' כה) :

כאשר יהגה . המיית קול כמו וכיונים הגו נהגה ( לקמן נט ) : אשר יקרא עליו מלא רועים . יאספון עליו בקריאת קול המון : מלא רועים . אסיפת רועים וכן קראו אחריך מלא ( ירמיה יב ) וכן יחד עלי יתמלאון ( איוב טז ) כולם ל' קיבוץ : לא יענה . לא יכנע לא יעשה עצמו עני וכן לענות מפני ( שמות יא ) וכן וענה גאון ישראל ( הושע ה ) : כן ירד . ולא יפחד מהמון האומות :

כי כה אמר ה' וכו' . ר''ל אז ידעו שהכל בהשגחה כי ירושלים שבטחה בי לא תפול ביד אשור וכאשר מסיים והולך והם יפלו בידו : כאשר יהגה . כמו האריה ההומה כשעומד על טרפו אשר אם יתאספו עליו אסיפת רועים הנה לא יפחד מקולם ולא יכנע מהמונם הרב לעזוב טרפו כן ירד ה' להגן על הר ציון ולהחנות צבאו שמה ולא יחוש להמון העמים ואמר בלשון הנהוג בבני אדם :

יהגה . ענין המיה כמו וכיונים הגה נהגה ( לקמן נט ) והושאל על שאגת האריה : והכפיר . שם משמות האריה והוא אריה בחור : יקרא . ענין אסיפה כי על ידי קריאה יתאספו המתאספים כמו ויזעק ברק את זבולון ( שופטים ד ) : עליו . בעבורו . מלא . ענין אסיפה כמו יחד עלי יתמלאון ( איוב טז ) : לא יחת . לא יפחד כמו ואל תחת ( יהושע א ) : ומהמונם . ענין רבוי אנשים כמו על ההמון הזה ( דה''ב לד ) : יענה . ענין הכנעה כמו מאנת לענות מפני ( שמות י ) : לצבוא . ענין חיל אנשי מלחמה : גבעתה . מל' גבעה והר :

כי כה אמר ה' אלי, מציין ישועת ה' את ירושלים בשתי פנים, כי בצד האחד למטה בארץ לא נעשה שום הכנה למלחמה, ותחת שסנחריב צר עם כל מחנהו ישבו אנשי ירושלים בטח ולא עשו מאומה, ומצד זה מצייר את ה' שוכן ירושלים כאריה וככפיר היושב לבטח על טרפו, והגם שיקראו ויקבצו עליו מלא רועים לא יזוז ממקומו ולא יעשה כל מאומה, ולא יחרידוהו ממקומו לא בעבור שיחת מקולם וצעקתם, ולא בעבור שיענה ויכנע מהמונם וקבוצם הרב, כן ירד ה' לצבא על הר ציון, ר''ל ירידתו לארץ למטה שזה מצייר ענינו בעיר ירושלים למטה היה דומה בענין זה, שישב בטח כארי, בלתי מתירא ובלתי זז ממקומו, וכן לא הכין צבא מלחמה ולא עשה מאומה, רק ישבו בטח כארי וכלביא מי יקימנו, אבל לעומת זה נשקיף ענין ה' מה שעשה למעלה במרום קדשו, בזה מדמהו במשל אחר :

יהגה. ההגה הוא המחשבה או ענות חלושה, ולא נמצא על האריה ודומהו בשום מקום, אך על היונה (לקמן לח יד, נט א') ? ולכן נראה, כי יצייר מעמד הארי והכפיר בהיותו על טרפו, שאז ידמה לנו שהוא הוגה וחושב בלבבו, שאף לו יקרה המקרה שיפגשו בו עתה מלא רועים, דעתו מוסכמת בל יחת ובל יענה, ובזה תצדק מלת אשר, ויחוס ההגיון ומחשב לארי, היא מליציית על הנראה מפעולתו : יחת, יפחד : ויענה. הכנעה, כי מן ההמון של בני אדם יצוייר שיענה הכנעה הטבעיית השתול אל הבע''ח נגד האדם, ומקולם וצעקתם יצוייר שיחת ויפחד :

פסוח . דילוג ויש עוד לפותרו לשון חיים : והמליט . יוציא את ישראל מן הצרה ל' המלטה אישקמוציי''ר בלע''ז :

כצפרים עפות . כצפרים הממהרות לעוף כן ימהר ה' להגן על ירושלים : גנון והציל . יגן עליהם ויצילם : פסוח והמליט . בבוא המלאך להכות במחנה אשור ידלג ממעל ירושלים ויהיו הם נמלטים מן המכה :

כצפרים . כן יקרא העופות כולן : עפות . מל' עפיפה ופריחה : פסוח . ענין דלוג וקפיצה כמו ופסח ה' על הפתח ( שם יב ) : והמליט . ענין הצלה והשמטה מן הצרה :

כצפרים עפות, כצפור עת רוצים לגזול קנה שאז יעופו חיש קל להציל קנם, כן יגן ה' על ירושלם, בעופו למעלה על במתי עב להציל קן רבצו, והיתה ההצלה בשתים {{{א}}} גנון והציל, שהיה למגין שלא יקרב האויב אל הקן, {{{ב}}} פסוח והמליט, שפסח וקפץ על מחנה האויב והמליט מידו את השלל שכבר היה בידו מכבר, וכונת המליצה שהגם שבארץ לא עשו שום הכנה טבעיית למלחמה וזה היה בבטחון שלא יקרב אל גבולם, הנה בשמים נלחמו בם בני רשף ויצילו את ציון בענין נשגב למעלה מן הטבע, וא''כ אחר שאתם רואים כי לא מצרים וסוסיהם יושיעו לכם, רק ה' הוא האל המושיע, א''כ :

שובו . למי שהעמקתם מחשבות היאך לסור ממנו וסרתם מעליו עתה שובו אליו :

שובו וכו' . אתם בני ישראל שובו למי שהעמקתם מחשבות היאך לסור ממנו ר''ל שובו לה' אשר סרתם ממנו :

שובו, אתם בני ישראל! לאשר העמיקו סרה להאל אשר העמקתם לסור מאתו, אליו שובו כי אז תושעון, כי הלא כל הרעה באה לכם רק בעבור שסרתם מאתו, ואם תשובו אליו, תדעו :

העמיקו סרה. הסר ומתרחק מה' מהגבוה על גבוהים יסור אל עמק העמקים, אל שפל המדרגה :

כי ביום ההוא . חוזר למעלה לומר שובו עד לא נעשה הנס כי אחר הנס ימאס כל איש אלילי כספו אשר עשו לכם ידיכם לעבדם ולחטוא בהם ובהיות כן לא תהיה התשובה חשובה כ''כ לכן מהרו בתשובה עד לא יבא הנס :

כי ביום ההוא ישליך איש את אליליו אשר עשו לכם ידיכם והכינו לכם לחטא ועון וחסרון תיכף שישליכו אליליהם, אז.

ימאסון. נעלם מלת אשר : ונחל. וי''ו המסובב, אז יפול אשור, כמו למעלה (ל' לב) :

ונפל אשור . ר''ל אחר התשובה יבוא הנס אשר יפול אשור בחרב לא של איש כי אם בחרב המלאך : וחרב וכו' . כפל הדבר במ''ש : ונס לו . כשיראה מלך אשור את המגפה ינוס לו כמפני חרב : ובחוריו למס יהיו . הנשארים מחילו ימס לבבם מפחד :

תאכלנו . ענין השחתה : ונס . ענין בריחה : למס . מל' המסה והמגה :

ונפל אשור בחרב לא איש, רק ע''י ה', וגם חרב לא אדם תאכלנו, כי לפעמים יפול האויב על ידי ה', שהוא יסבב מפלתו, אבל אחר שיפול ע''י ה', אז תאכלנו חרב אדם, כמו שהיה ברוב מלחמות ישראל שה' הפיל אויביהם לפניהם והם השמידום בחרב. כי הוא נהרג ע''י מלאך ה'. וגם אמר שנפל בחרב לא איש, כי איש כולל גם המלאך, כי נפילתו היה ע''י ה' לבדו, ונאכל בחרב לא אדם רק ע''י המלאך, שאינו אדם, ונס לו מפני חרב, ר''ל כי הנופל ע''י ה' אין לו לנוס אח''כ בסור הסכנה, וגם אינו נותן מס אח''כ, אבל אחר שהמגפה אשר יגוף בם היה בעבור חזקיה ועמו, הוכרח לנוס אח''כ מפני חרבו של חזקיהו, וגם בחוריו היו למס לישראל :

לא איש, לא אדם. איש, כולל כל יש ונמצא, וגם המלאך הוא איש ויש, והאיש גבריאל (דניאל ט' כא). ואדם, מיוחד למין האדם לבדו, כנ''ל (ב' ט') : למס יהיו. כמו היתה למס, ונמשך לשתים, ובחוריו למס יהיו וסלעו למס יהיה :

וסלעו ממגור יעבור . וחזקו מרוב פחד יחלוש : וחתו מנס . מפני הניסים שיראו שהקב''ה עושה לישראל : אשר אור לו בציון . שם יהיה האש מוכן לשורפם :

וסלעו . חזקו יעבור ממנו וילך לו מרוב הפחד : וחתו מנס שריו . שריו יפחדו כאשר יתפחדו אנשים מנושא הנס הנראה למרחוק וראשון לכל אנשי הצבא : אשר אור לו בציון . אשר הכין שם שלהבת ותנור אש לשרוף בהם מחנה אשור והוא דרך משל :

וסלעו . ר''ל החוזק כסלע : ממגור . ענין פחד כמו ויגר מואב ( במדבר כב ) : וחתו . ענין פחד : מנס . כלונס ארוך אשר ינשא בצבא : אור . שלהבת כמו אור לשבת נגדו ( לקמן מז ) :

וסלעו, הסלע שלו שהוא המבצר היה למס ע''י המגורה, אשר יעבר בו כאילו המשור והמגירה גזרה וחלקה את הסלע לחצאים, ר''ל שאח''כ נכבשו כל מבצריו, ושריו חתו מנס תחת שעד עתה הרימו הם נס על כל העמים למלחמה, עתה פחדו עת ראו נס מלחמה, נאם ה' אשר אור לו בציון, מציין כאילו היה אור ישראל לאש, שהאור שהאיר לחזקיה היה אש לאכול את מחנה סנחריב עד שהאור והנוגה היה בציון ששם ישב חזקיהו והתנור להבעיר היה בירושלים העיר. שסביב לירושלים נפל סנחריב ונשרף, כאילו האור שהאיר בציון החים את התנור וכבשן האש שהוא ירושלים, אשר מחומו נשרפו מחנה סנחריב שחנו סביבה :

ממגור. כמו אבנים מגוררות במגרה (מ''א ז' ט'), והמ''ם מ' הסבה, מסבת המגור והמשור אשר יעבור דרך הסלע : וסלע. הוא מקום מבצר, ושים בסלע קנך :