סוררים . סרים מן הדרך : לנסוך מסכה . להמשיל עליהם מושל ולא רוחי ודעתי בדבר ומהו הנסוך הוא פרעה :

הוי . אמר הנביא יש להתאונן על ישראל שהמה בנים הסוררים מדרך הטוב במה שעושים עצה ואין העצה ההיא ממני רצה לומר אין אני חפץ בה : ולנסוך מסכה . להתכסות במכסה ולחסות בצלם ואין רצוני בזה : למען ספות . כאלו מעט להם בחטאות שמאז וחפצם להוסיף עליו כי לחטאת תחשב לבקש עזר ממצרים ואת פי ה' לא שאלו :

סוררים . ענין נטייה מדרך הישר וכן סורר ומורה ( שם כא ) : מני . ממני : ולנסך מסכה . מל' סכך ומכסה כמו והמסכה הנסוכה ( לעיל כה ) : רוחי . ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח ( לקמן ל''ז ) : ספות . מלשון הוספה :

הוי בנים סוררים, מדרך הישרה פעם אחר פעם. {{{א}}} חטאו לעשות עצה שהוא נגד ציוי ה', כמו שיבאר בפסוק שאח''ז. {{{ב}}} חטאו לנסוך מסכה לקבל עליהם משרה שהוא ג''כ נגד רוח ה' ורצונו, למען יוסיפו חטא על חטא. עתה מבאר דבריו. נגד מ''ש לעשות עצה.

מני, רוחי. הרוח הוא רוח הנבואה, ה' שלחני ורוחו (לקמן מח עז), ועל העצה שירדו למצרים שהוא נגד התורה שהיא החכמה העליונה אשר הוא האל בעצמו, אמר ולא מני, ועל המסכה שלא הוזהרו רק ע''י רוח הנביאים, אמר ולא רוחי : ולנסך מסכה. הוא מענין ואני נסכתי מלכי :

ההולכים לרדת מצרים . על הושע בן אלה אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים ( מלכים ב י''ז ) : לרדת מצרים . ארץ ישראל גבוהה מכל הארצו' דבר אחר ירידה היא להם : ולחסות . להתכסות אבריאי''ר בלע''ז :

ההולכים . עתה יפרש מה עשו ואמר אשר הלכו לרדת למצרים לבקש מהם עזר ולא שאלו פי ה' : לעוז . להתחזק בחוזק פרעה :

לעוז במעוז . ענין חוזק :

ההלכים לרדת מצרים, לשאול עזר מפרעה, ובתוך כך ירדו כמה אנשים להשתקע שם, ופי לא שאלו כי הוא נגד ציוי התורה, שהזהירה בל נשוב למצרים (רמב''ם ה' מלכים פרק ה'), נגד לנסוך מסכה אמר לעוז מבעוז פרעה גם בזה נואלו בשתים. {{{א}}} שחשבו למצוא עוז ועזר מפרעה, אשר לא יושיע להם באמת, כמ''ש אח''כ. {{{ב}}} ולחסות בצל מצרים שקבלו עליהם משרת מצרים להסתופף תחת צילו, ולהיות לו עבדים נושאי מנחה :

ההלכים לרדת. המקור הנכפל על פעל הלך, מורה שלרדת הוא התכלית, ר''ל להשתקע, כי זה נאסר : לעוז, לחסות. נבדלים, המחסה יהיה גם על ידי אמצעי, ע''י שיקרא שמו עליהם. והמעוז בבלתי אמצעי, ותמצאם נרדפים (תהלות מו ב, סא ד', סב ט') :

לבושת . כי לא יועילו :

והיה, הבושה הוא מה שמתבייש מעצמו, והכלמה הוא מה שנכלם מאחרים, אומר מעוז פרעה יהיה לכם בעצמכם לבשת כי תראו אחר כך שלא יועיל לכם, והחסות בצל מצרים יגרום לכם כלמה מאחרים, שהשפלתם עצמכם למס עובד בחנם :

לבשת, לכלמה. בושה מעצמו וכלמה מאחרים (לקמן מא יא, מה ו', מז יז, נ' ז', נד ד', סא ז') :

כי היו בצוען שריו . של מלך ישראל בשליחות למלך מצרים : חנס . היא תחפנחס :

שריו . שרי ישראל הכניעו עצמם לבוא אל פרעה לצוען ( ואלה היו מערי הבצורות שביהודה שלא חסו בה' ושאלו עזר מפרעה וכבשוה סנחריב ) : חנס . היא עיר המלוכה :

ומלאכיו . שלוחיו :

כי שריו, של מלך מצרים ששלח לעזרתכם היו ונשארו בצוען ועיר המלוכה, ר''ל שלא זזו ממקומם ולא הלכו לעזרתכם כלל, אבל מלאכיו הם השלוחים ששלח לגבות מכם המנחה והמס שהבטחתם לו בעבור העזר חנם יגיעו הם יגיעו עד תחפנחס כי לשם נשלחה המנחה, וילכו לקבלה מיד הנושאים :

כל הובאיש . כולם ביישו את עצמן לקנות להם אדונים חנם ועם הארץ לא יועילו למו : על עם . בשביל עם לא יועילו למו : לחרפה . גידוף דישטרב''ר בלע''ז :

כל הבאיש . הכל בושו ונכלמו בלכתם אל עם אשר לא יועילו להם : לעזר . ההליכה שמה לא יהיה לעזר כ''א לכלימה :

על עם . אל עם :

כל הבאיש, כל הבושות קבלו על עצמם בעבור עם מצרים אשר לא יועילו למו, לא לעזר ר''ל לא יועילו בענין שיהיה איזה עזר ואף לא יועילו להועיל שיגיעו מזה איזה תועלת אחר, אבל יועילו לבושת וגם לחרפה, שיסובב על ידם :

הועיל. כולל כל מיני תועלת. ועזר, רק מצרה : בשת, חרפה. בארתי למעלה (א' כט) בושת מעצמו, כלמה וחרפה מאחרים, רק חרפה גדולה מן כלמה :

משא בהמות נגב . מטולין על בעירהון באורח דרומא לפי שארץ מצרים בדרומה של א''י וזהו הגידוף והחרפה שמחרפין אותן ( ורואין ) את אלו שטוענין משאות ממונם על בהמתם להוליך שוחד למצרים חנם ומסכנין עצמן במדברות ארץ צרה וצוקה וכו' : אפעה . מין נחש רע הוא ואין בעולם כי אם שנים זכר ונקבה והם יולדים לשבעים שנה ואף שרף מעופף מין נחש הוא ולא שיהיו לו כנפים לעוף אלא קופץ ומדלג רחוק מאד וזורק להב מפיו : חיליהם . ממונם : דבשת . חטוטר' חלדרוב''א בלע''ז יש לו לגמל במקום טעינת המשא וע''ש שמתרקבת תמיד וסכין שם דבש לרפואה קרויה דבשת כדאמרינן בב''מ דבש והדביש חזי לכתישא דגמלי :

משא בהמות נגב . ר''ל הכלימה תהיה על אשר נשאו משאות מכסף וזהב בהמתם להוליך שוחד למצרים היושבת בנגב א''י : בארץ צרה וצוקה . ועברו דרך המדבר שהוא ארץ צרה וצוקה מקום אריות : מהם . ר''ל מהמזיקים המצויים שמה יש מהם אפעה ושרף המעופף : ישאו . היו נושאים עושר רב על עירים וגמלים אל עם אשר לא יועילו :

לביא וליש . שמות משמות האריה : אפעה . מין נחש רע : ושרף מעופף . מין נחש הדולג ממקום למקום ונראה כאלו הוא עף ופורח : כתף . כן יקרא המקום הסמוך לראש מהעבר מזה ומהעבר מזה : עירים . חמור הקטן יקרא עיר וכן על עיר בן אתונות ( זכריה ט ) : חיליהם . עושרם : דבשת גמלים . הוא חטוטרות הגמל שמניחים המשא עליו וע''ש שמרקיב תדיר ורפואתו למשחו בדבש קרוי דבשת : על עם . אל עם :

משא, שיעור הכתוב בהמות נגב וכו' משא לביא ליש מהם, שהם הוליכו את המנחה דרך מדבר החול, הנמצא בין ארץ מצרים ובין סוריא, והמוליכים את המנחה מתו רבים בדרך מחיות רעות שטרפו מהם, ומכל מקום לא חדלו מלהוליך מנחתם, אומר בהמות נגב בעת המיית המדבר הנגוב והיבש שהוא בעת המיית מדבר החול, כהמות ים לגליו בארץ צרה וצוקה שהוא המדבר הנורא הזה, בעת ההיא משא לביא ליש מהם נשאו הלביא והליש משא מהם מאת מוליכי המנחה והמשאת למלך מצרים שהלביא והליש וכן האפעה והשרף טרפו והשחיתו מהם, ובכ''ז לא שבו מדרכם, רק ישאו על כתף עירים חיליהם, מצייר כי עירים שהם צעירי הגמלים נשאו את חיליהם והתמידו לשאת את החיל והעושר שלהם רוב ימים ושנים, העד שהעירים הנושאים נעשו גמלים זקנות, ונשחת גבם מהתמדת הנשיאה עד שנשאו אח''כ על דבשת הגמלים, וגם החיל שלהם כבר תם והתחילו לקחת האוצרות שאצרו מימי קדם למשמרת, עד שנשאו לבסוף אוצרותם, וכל זאת היה על ובעבור עם לא יועילו :

משא. מענין נשיאה ולקיחה : בהמות. שרשו המה, והב' הוא ב' בכל''ם : ונגב. ארץ נגובה. ומשא מוסב על מהם, משא מהם. והבדל צרה צוקה מבואר למעלה (ח' כב) : כתף עירים, דבשת גמלים. עיר הוא החמור הקטן קודם שיגדל, וממה שאומר עיר בן אתונות (זכריה א' ט') משמע ששם זה מושאל לפעמים גם לצעירי מינים אחרים כמו הגמל, עיר פרא אדם יולד (איוב יא ב'), ודבשת נקרא חטוטרת הגמל הנרקב מתמידת המשא ומושחים אותו בדבש : חיל, ואוצר. אוצר, נקרא רק החיל והרכוש שאוצרים אותו למשמרת (ירמיה ט''ו י''ג, י''ז ב') :

לזאת . למצרים : רהב הם . גסי הרוח : שבת . עם בטל ומתגאים חנם , ד''א שבת רהבם וגסותם שלהם ראוי הוא לשבות :

ומצרים הבל וריק יעזורו . ר''ל מלבד שאין הכח בידם לעזור הנה עוד מזדון לבם לא ירצו לעזור כי מצרים המה לאויבים לישראל : לזאת . למצרים : רהב הם . מתגאים בדבר שאין בידם להבטיח עזר ואין לאל ידם : שבת . והם עם בטל ואינם רוצים לעזור :

הבל וריק . ר''ל דבר שאין בו ממש : רהב . ענין גאוה והתחזקות כמו ירהבו הנער בזקן ( לעיל ג ) : שבת . ענין בטול כמו שבת נוגש ( לעיל י''ד ) :

ומצרים, ר''ל וגם חוץ מזה שאין ביכלתם לעזרם עתה, הלא מצרים הבל וריק יעזרו מעולם, ולא עזרו לאומה שבטחו עליהם בשום פעם. והנה הבל הוא דבר שאין בו ממש, וריק הוא דבר שיש עליו קליפה ואין בו תוך. ר''ל מצרים גם אם רוצים לעזור עזרתם הוא הבל ודבר חלוש מאד, אבל גם עזרתם ההבל והחלושה הם רק מבטיחים ואינם עושים, באופן שגם ההבל הזה הוא רק נראה בקליפתו וחיצוניותו, אבל בתוכו הוא ריק גם מן ההבל והעזרה החלושה. והכונה מצרים בעצמם הבל בכחם, וחוץ מזה אך ריק יעזרו כי אינם רוצים לעזור גם העזרה החלושה אשר בכחם, לכן קראתי לאומה זאת רהב הם, (הדברים מגבילים) מצד שהם בעצמם הבל קראתים בשם רהב, שמתגאים יותר על מה שיש בכחם. ומצד שריק יעזורו קראתים שבת, הם עם ההולכים בטל שובתים מכל עבודה ויגיעה :

הבל וריק. עיין לקמן (מט ד') :

חוקה . חקוק אותה , הנבואה הזאת :

עתה בוא כתבה . אמר להנביא עתה כתוב זאת לזכרון על הלוח אשד חתום וחקוק הדבר על הספר למען תהיה לזכרון לימים אחרונים עד עולם לדעת שלא על חנם הבאתי הפורעניות עליהם כ''א בעבור עונם :

לוה . כעין טבלא עשוי לכתיבה והוא מלשון לוחות העדות ( שמות ל''ב ) : חוקה . מל' חקיקה וכתיבה :

עתה בוא כתבה על לוח, הוא שיכתב הדבר על לוח קטן שישאר אתם למשמרת ולזכרון להם בעצמם, וחוץ מזה על ספר חקה, שיחקוק אותם מחוקק בעט ברזל שישאר קיים גם לדורות הבאים : ומבאר נגד כתבה על לוח אתם ותהי ליום אחרון, שישאר להם בעצמם לזכרון עד יום אחרון שהוא יום המות, ונגד על ספר חקה, אומר לעד עד עולם, שישאר למשמרת עד עולם לימים הבאים :

כתבה על לוח, על ספר חקה. החקיקה הוא בעט ברזל שישאר לנצח, וכזה מי יתן אפוא ויכתבון מילי (ומוסיף לאמר) מי יתן אפוא בספר ויחקו, בעט ברזל וכו' (איוב יט כג) :

עם מרי הוא . ישראל :

כי עם מרי הוא . מה ששאלו עזר מפרעה ולא שאלו פי ה' נחשב למרד : בנים כחשים . מכחישים בהשגחת המקום : לא אבו שמוע . אינם רוצים לשמוע תורתו ולזה לא שאלו פיו גם בדבר המלחמה :

מרי . ענין מרד : כחשים . שקרים : לא אבו . לא רצו כמו לא אבה יבמי ( דברים כ''ה ) :

כי עם מרי הוא, ר''ל כי יש מי ששומע תורת ה' וגם מאמין בה', ובכ''ז מחליף ומימר מצותיו מצד תאות לבו, ויש מי שמכחיש בכלל לאמר זה לא צוה ה' וזה גרוע יותר, ויש עוד גרוע מזה שאינו רוצה לשמוע דברי התורה כלל, וז''ש עם מרי הוא, ויותר מזה שהם בנים כחשים המכחישים וכופרים, ויותר שהם בנים אשר לא אבו שמוע כלל :

חלקות . חנפיות : חזו . הנבאו :

לרואים . לנביאי האמת יאמרו לא תראו נבואה למען הגיד לנו : לא תחזו לנו . לא תנבאו לנו נכוחות : דברו לנו חלקות . דברו כמו נביאי הבעל שמחליקין דבריהם ומחניפין לומר שלום יהיה לכם : חזו מהתלות . הם אינם אומרים שהם מהתלות אבל הנביא קורא לדברי נביאי השקר מהתלות וכאלו הנביא אומר להם הנה תאמרו הנבאו לנו כדברי הנביאים האומרי' שלום הלא דבריהם המה מהתלות ולא דברים ישרים :

ולחוזים . ולנביאים : נכוחות . ענין דברים ישרים כמו כולם נכוחים למבין ( משלי ט ) : חלקות . דברים רכים וחנופה : מהתלות . ענין לעג כמו ואיש ברעהו יהתלו ( ירמיה ט ) :

אשר אמרו לראים, הרואים הם הנביאים המוכיחים על דברים שבין אדם לאדם, להם אמרו לא תראו ותביטו על ענינים אלה להוכיח עליהם. ולחזים המוכיחים על דברים שבין אדם למקום וצופים במראות אלהים אמרו לא תחזו לנו נכחות, שהם דברים המקבילים נכח ה', עתה מבאר דבריו (והמאמרים מגבילים) אל הראים אמרו דברו לנו חלקות, דברים חלקים וחנופה כהאי דבר חוזאי שא''ל פרע ליה בית השחיטה, אל החזים אומרים חזו מהתלות, הם דברי צחוק כמו נביאי השקר שאמרו דברים שאין בהם ממש :

ראים, חזים. פעל חזה, בא תמיד על ראיית הלב בעינים הפנימים, אם יצייר בנפשו תמונה דמיונית, או ציור שכלי, נאמר שחזה בעין הדמיון או השכל, ועקרו בא על ציור הבב''ת והבלתי גשמי בדרך מוגבל וגשמי ותמונה דמיונית, וע''כ בא על מחזה אלהים תמיד, כמ''ש ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה, מ''ש ביד הנביאים אדמה, מבאר מ''ש ואנכי חזון הרביתי, שהוא שהשיגו הנביאים דמיונות, ויהיה חזה משתתף עם שאול עשינו חוזה (למעלה כח), גבול בענינים הבלתי מוגבלים, ומצד זה יקרא הנביא הצופה במראות אלהים חוזה, והרואה בעיני בשר על עניני העם לישר מעשיהם בין אדם לחברו היה נקרא רואה, שמואל היה שופט ודן בין אדם לחברו, ונקרא רואה, וזה כונת הספור לפנים בישראל כה אמר האיש וכו' לכו עד הרואה, כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה (ש''א ט'), ומובן במ''ש וחלקות הוא הפך התוכחה, מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון (משלי כח כג). ונכחת, נגד המקום ע''ל (נט יד) :

הטו . אותנו : מני אורח . חפצים אנו בנבואת שקר :

סורו מני דרך . אומרי' לנביאי ה' סורו מן הדרך הזה מן האורח הזה שאתם אומרים לנו בכל יום שלא נעשה כתאות לבבינו : השביתו וכו' . השביתו ממה שאתם אומרים לנו כל יום בשם קדוש ישראל :

מני . כמו מן והיו''ד נוספת : השביתו . ענין בטול :

סורו, (גם מאמרים אלה מגבילים) אל הרואים אמרו סורו אתם בעצמכם מני דרך לעשוק ולגזול, וגם הטו את אחרים מני ארח, (גם אתם סורו מדרך הגדול הקבוע שהם השרשים והיסודות, ועי''כ תטו את אחרים גם מארחות הקטנות, למשל אם השופט והמורה מניח יסוד שמותר לגזול ולחמוס הוא סר מדרך הגדול הנימוסי הקבוע, ואם אח''כ ע''י החק הזה יעותו רבים משפט בדברים פרטים הם מטים מארחות הפרטים בין איש לרעו) ואל החוזים אמרו השביתו מפנינו את קדוש ישראל הנה כל המצות שבין אדם למקום הם מיוסדים על הקוטב שה' הוא קדוש ישראל ורוצה שנתקדש כמוהו להדמות לדרכיו, כמ''ש והייתם קדושים כי קדוש אני (כנ''ל ה' ט''ז) ולכן השביתו שם זה מפנינו, בל תזכר לנו עוד שם קדוש ישראל, כי אין לו תועלת בקדושתנו וקשר וחבור עמנו בקדושה הזאת :

דרך, ארח. מבואר למעלה (ב' ג') : והטו. יוצא, ופירוש קדוש ישראל (למעלה א' ד') :

בדבר הזה . בנבואת אמת : ונלוז . מגונה וליצן :

בדבר הזה . בדברי הנביאים האומרים בשם ה' : בעושק ונלוז . במה שתעשקו עשירי העם לתת שוחד ומתן לנלוז הוא מלך מצרים הנלוז במעגלותיו :

ונלוז . ענין נטיה מדרך הישר כמו ונלוזים במעגלותם ( משלי ב ) : ותשענו . ענין סמיכה :

לכן כה אמר קדוש ישראל הוא השם אשר מאסתם בו, יען מאסתם בדבר הזה בדברי הנביאים ותבטחו בעשק בין אדם לחברו ונלז מן הדרך שבין אדם למקום, ותשענו עליו שלא לבד שבטחתם בלב על עשק ונלוז כי גם תשענו עליו משענת חזקה בפועל :

ונלוז. הפך הישרה לפני המקום (משלי ג' ל''ד, י''ד ב') : ותבטחו, ותשענו. הבטחון בלב והשעינה בפועל (לקמן לא א', נ' י') :

כפרץ . של חומה שנפל : נבעה בחומה נשגבה . מגולה ליכנס בה בחומות משגבכם נבעה לשון גלוי כמו בעובדיה ( א ו ) נבעו מצפוניו אתגליין מטמרוהי , ודונש פתר נבעה בליטה שהחומה נעשית כמין אבעבועות מפני הגשמים וקילקול טיט רעוע :

העון הזה . הסרת הבטחון מה' וההשענה במצרים : כפרץ נופל . כפרץ של חומה שנפל קצת ממנה וכמקום נפוח כעין אבעבועות הנמצא בחומה מקלקול הגשמים שהנה עם כי הפרצה או הנפוח היא בקצה החומה ובנין החומה היא חזקה עכ''ז תשבר ותפול כל החומה פתאום בעבור זה :

כפרץ . ענין שבירה : נבעה . מל' אבעבועות וכן מים תבעה אש ( לקמן ס''ד ) : נשגבה . חזקה : לפתע . כמו בפתע וכן ישבת לכסא ( תהלים מ ) ומשפטו בכסא וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר ( דניאל י''ב ) :

לכן יהיה העון הזה דומה לכם כפרץ נפל, החומה הבנויה בלא יסוד חזק עת ירופף יסודה ותתחיל לטבוע בצד האחד עד שתבקע החומה באמצעיתה, אז כל שהבנין יותר חזק כן הוא יותר מוכן אל הנפילה והשבירה כידוע, כי בנין של עץ לא ישבר במהרה כ''כ ולא תגדל מפלתו, וזה קרא פרץ נופל הוא שם תואר לבנין הזה פרץ של בנין הנופל אשר הפרץ הזה נבעה ומתגלה בחומה נשגבה וחזקה, אשר החומה הזאת תגדל מפלתה בכמה ענינים. {{{א}}} בזמן מפלתה, כי פתאום לפתע יבא שברה עד שלא יוכלו להכן שום הכנות להציל בה איזה דבר. {{{ב}}} איכות מפלתה ושברונה, כי.

נפל. תואר וחסר המתואר יסוד נופל : נבעה. מתגלה ונראה : פתאם לפתע. מבואר למעלה (כט ה') :

נבל יוצרים . נוד של חרס : ולא ימצא . במכתת שבריו חרס גדול שיהא ראוי לחתות בו אש מיקוד ולשאוב בו אש מן ההסק , כל שאיבת אש נופל בה לשון חתייה : ולחשוף מים . לדלות וכן ( חגי ב ) לחשוף חמשים פורה וכן חשפי שובל ( לקמן מז ) דלי מים מן שבילך אשפוייש''נט בלע''ז : מגבא . גוב מלא מים :

ושברה . ושבר החומה ההיא תהיה מכותת כשבר נבל מיוצר חרס אשר הוא כתות דק דק כי המכתת לא יחמול עליו מלכתתו כי טוב לו להחזירם לעפר לערבו בסיד לטוח הבתים והבורות : ולא ימצא במכתתו . בהשברים הכתותים לא ימצא חרס גדול שיהיה ראוי לשאוב בו אש מן היקוד או לקחת בו מים מן הגבא וכאומר אם העון הזה הוא קטן בעיניכם מ''מ יהיה סיבה על כליון נפלא :

נבל . כן יקרא כד היוצר וכן ונבליהם ינפצו ( ירמיה מ ח ) . יוצרים . אומן חרס נקרא יוצר : כתות . ענין רציצה ושבירה לחתיכות רבות : יחמול . ענין רחמנות . במכתתו . בשבריו : חרש . כמו חרס בסמ''ך : לחתות . ענין לקיחת האש כמו גחלים אתה חותה על ראשו ( משלי כ''ה ) ועש''ז יקרא הכלי שחותין בו האש בשם מחתה : מיקוד . כן נקרא מקום הבערת אש כמו על מוקדה ( ויקרא ו ) : ולחשוף . ענין שאיבה כמו לחשוף חמשים פורה ( חגי ב ) . מגבא . מקום כניסת מעט מים וכן בצאתו וגבאיו ( יחזקאל מ''ז ) :

שברה, יהיה דומה כשבר נבל יוצרים, שעת ישבר אז כתות לא יחמל, לא יחמול היוצר מלכתתה עד אשר תשוב לעפרה למען יעשה ממנו כלי חרש אחר, והכתיתה תהיה כ''כ עד שלא ימצא בין השברים הנכתתים אף חרש אחד שישתמש בו לחתות אש, ואף חרש יותר קטן שיוכל לחשוף ממנו מעט מים מגבא של מים מכונסים, והנמשל כי חומתם הנשגבה אחר שבנאו אותה על יסוד רעוע שהוא עושק ונלוז תפול בהכרח מהר, וגם תשבר ותתפוצץ עד עפר :

כתות. מקור לכתות : ולחתות. כמו היחתה איש אש בחיקו, ומזה שם מחתות : וגבא. ע''ל (לג ד') :

כי כה אמר . הקב''ה לכם זה ימים אין אתם צריכים לבקש לכם מעוז מצרים ולאבד ממונכם כי בשובה ונחת תהיה לכם תשועה בלא שום טורח אם תשמעו לי : בשובה . לשון ישוב ומרגוע וכן שובה ה' רבבות אלפי ישראל ( במדבר י ) : בהשקט . הבא לכם מאתי ובבטחה תהיה גבורתכם :

בשובה ונחת תושעון . אם הייתם בוטחים בי ולא במצרים הייתם אז נושעים בהשקט ונחת מבלי טורח מלחמה : תהיה גבורתכם . הייתם מתגברים על האויב בישיבת השקט ובבטחון ה' מבלי עמל : ולא אביתם . לא רציתם בזה כ''א במלחמה בעזרת מצרים :

בשובה . ענין השקט ומרגוע וכן נפשי ישובב ( תהלים כ''ג ) : ולא אביתם . לא רציתם :

כי כה אמר ה', ה' היה ברצונו ליסד לכם מוסד מוסד ואתם לא אביתם. בשובה ונחת ר''ל כי ההצלה מן האויב תהיה בשני אופנים, או שיושע רק הוא לבדו וינצל, או שעוד יתגבר הוא על האויב וינצחנו. ושובה ונחת, מורה מנוחת הגוף שינוח ולא יעשה מאומה. והשקט ובטחה, מורה שקיטת הנפש ובטחון הלב בה' (עיין באור המלות). ה' אמר אם תרצו כי תושעון מן האויב ותנצלו ממנו, זה יהיה ע''י שובה ונחת ע''י שתנוחו ולא תעשו מאומה רק תסמכו על ה' אז תושעון. ואם תרצו מדרגה גדולה מזאת והוא שעוד תתגברו על האויב בגבורה, זה יהיה ע''י השקט ובטחה, שהוא אם תבטחו בטחון חזק על ה' גם בלבבכם ונפשכם אז זאת תהיה גבורתכם לעשות נוראות לכבוש את האויב, ואתם לא אביתם לשמוע, רק.

שובה ונחת, השקט ובטח. שובה ונחת, מציינים מנוחת הגוף. שובה, מציין ההעתק מן התנועה אל המנוחה, שובה ה' רבבות אלפי ישראל. ונחת, המנוחה עצמה. והשקט ובטח יציינו שניהם מנוחת הנפש והרוח. השקט, מן הזעף הפנימי. והבטחון, חוזק הלב על העתיד, ההשקט ענין שוללי והבטחון ענין חיובי, ודברתי מהבדלים אלה בכ''מ בפירושי :

על סוס ננוס . נתקשר במלכי מצרי' ונביא משם סוסים קלים לנוס :

ותאמרו לא . אמרתם לא נבטח בה' אלא נתרומם כנס הזה בעזרת סוסים הבאים ממצרים : על כן תנוסון . בעבור זה תנוסון מפני האויב ויהיה לכם השפלה ולפי שהוא לשון נופל על לשון אמר כן : ועל קל נרכב . נתחזק ברכיבת סוסים קלים הבאים ממצרים : על כן יקלו רודפיכם . בעבור זה יקלו הרודפים ויתחזקו עליכם :

ננוס . מלשון נס והוא כלונס ארוך וענינו הרמה כנס וכן נס להתנוסס ( שם ס ) : תנוסון . מלשון ניסה ובריחה :

ותאמרו, (המאמרים מגבילים) נגד הישועה וההצלה מן האויב אמרתם זה לא יהיה ע''י ישיבה ומנוחה רק ע''י כי על סוס ננוס וע''י ננצל מפניו (ולכן הלכתם למצרים לסוסים ולפרשים) על כן תנוסון באמת כמו שאמרתם. ונגד הגבורה לכבוש את האויב אמרתם שזה לא יהיה ע''י השקט ובטחון רק ע''י שעל קל נרכב לרדוף את האויב, על כן יהיה ההפך כי יקלו רדפיכם, עד כי.

על קל. על סוס קל, כי הנס לוקח חפציו עמו ואין סוסו קל לא כן הרודף סוסו קל ממשא :

אלף אחד . מכם . מפני גערת אחד . מן האויבים או כולכם מפני גערת חמשה תנוסו : אם נותרתם . כמו אשר נותרתם : כתורן . עץ גבוה תקוע בארץ כמין תורן הספינה שקורין מש''ט בלע''ז : וכנס . אף הוא כלונס גבוה שנותנים בראש הגבעה וכשרוא' הצופה גייסות באין נותן עליו סודר והרוח מוליכו והוא סימן שינוסו או יתקבצו :

אלף אחד . אלף אנשים מכם אשר כל אחד יהיה מיוחד : מפני . חוזר על מלת תנוסו לומר אלף מכם תנוסו מפני גערת אחד מן האויבים ומפני גערת חמשה תנוסו כולכם : עד אם . תהיו מפוזרים עד אשר תשארו יחידים כתורן הספינה כאשר יעמידהו על ראש ההר שנראה למרחוק יחידית כי אין דבר נראה עמה :

גערת . ענין גערת נזיפה : כתורן . הוא העץ הגבוה הזקוף על הספינה וכן בל יחזקו כן תרנם ( לקמן ל''ג ) : וכנס . הוא כלונס ארוך עשוי לתלות בו מפה לסימן לאנשי הצבא להתאסף ולבוא :

אלף אחד, מכם ינוסו מפני גערת אויב אחד, ומפני גערת אויבים חמשה, תנוסו כולכם, עד שתותרו כתורן על ראש ההר, ההר הוא גבוה מן הגבעה, ותורן הוא העץ הגבוה שעל הספינה הנראה למרחוק, והנס הוא הוילון שפורשין על התורן, התורן מציין הבדידות, כמו שהתורן הוא עץ בודד בהספינה, והנס מציין הסימן לאסיפת מלחמה, שכן נושאים הנס לסימן קיבוץ למלחמה בכ''מ, עפ''ז אומר אם תנוסו אל ראש הרים הגבוהים וצורי היעלים שם תעמדו לבדכם בדד כתורן, אבל עת תרדו מן ההר אל הגבעה שאצלו כבר תהיו כנס לנס עמים שיתקבצו עליכם למלחמה, עד שתצטרכו להדמות לצבי או לעופר על הרי בתר :

עד אם נותרתם. כמו עד אם דברתי דברי, במקום עד אשר, וההבדל בין תורן ונס ע''ל (לג כג), ובין הר וגבעה למעלה (ב' ב') :

ולכן . על שלא אביתם לשמוע : יחכה ה' לחננכם . אינו מדלג לכם על הגזרה הרעה שנגזרה עליכם כדי למהר ולהביא הטובה אלא יחכה וימתין עד בא קיצה : ולכן ירום לרחמכם . יתרחק לרחמכם : כי אלהי משפט ה' . ויפרע תחי . ווה מן המורדים בו : אשרי כל חוכי לו . לנחמות אשר הבטיח כי לא יפול דבר :

ולכן . הואיל ולא אביתם לשמוע : יחכה וכו' . לא ידלג על הגזירה הרעה למהר להביא הטובה אלא יחכה וימתין עד בוא קיצה : ירום . יתרומם ויתרחק לרחמכם : כי אלהי משפט ה' . ולכן יפרע תחלה מן המורדים בו : אשרי וכו' . אבל אשרי לכל המקוים לו לנחמות אשר הבטיח כי לא יפול דבר :

יחכה . ענין איחור כי לדבר המתאחר מחכים ומקוים לה : לחננכם . מלשון חנינה : ירום . מלשון הרמה למעלה : חוכי . ענין תקוה :

ולכן, בעבור שלא שמעתם בקולו, יחכה ה' וימתין זמן רב לחננכם, לא יחונן אתכם במהרה רק אחר זמן רב, ולא לבד שלא יחונן אתכם מצד החן והחנינה, כי גם לכן ירום לרחמכם, גם אחר שתמצאנה אתכם רעות רבות וצרות, שאז דרכו לרחם, ואינו יכול לראות בצרות עמו, ובצרתם לו צר, מ''מ ירום לגבהי שמים ויעלים עיניו מכם לבל יצטרך לרחם עליכם (כמי שאינו יכול לראות צרת אוהבו ובכ''ז אינו רוצה להושיעו ומסתיר פניו בל יראהו) והטעם שיחכה וימתין עם החנינה והרחמים כי אלהי משפט ה' ובהכרח תקבלו תחלה משפט העונש על עוניכם. ומ''מ אשרי כל חוכי לו מי שיחכה וימתין עד תשועת ה', יושע לבסוף, כמו שמבאר :

יחכה. המתנה (למעלה ח' יז) : לחננכם, לרחמכם. עיין הבדלם (למעלה כט יא) :

כי . עוד ימים באים אשר ישאר להיות יושב בציון ובירושלים צדיק יהיה : בכו לא תבכה . לא תצטרך לבקש בקש' מאת הקדוש ברוך הוא בבכי כי לקול זעקך ענך :

כי עם בציון . עוד ימים באים אשר העם הנשאר בציון והעם אשר ישב בירושלים לא יצטרכו לשאול בקשה מה בבכיה כי יחון אותם לשמוע קול זעקתם ואם תהיה בזולת הבכי : כשמעתו . מיד כשישמע את קול יענה לך :

כי עם בציון ישב, הגם שאתם לא אביתם לשמוע לישב בשובה ונחת ולא לעשות מאומה, מ''מ ימצא עם בציון אשר ישב בשובה ונחת כדבר ה' ולא יסמוך על עזרת מצרים, ולא לבד בציון מקום המלכות, גם בירושלם בכל העיר. ועם הזה ישב ולא ינוס מן האויב, והוא עם חזקיהו, ותחת שאתכם לא ירחם ה', אל העם הזה אומר בכו לא תבכה שלא יצטרכו לבכות עד שיעוררו רחמיו כי גם יחונן אותם מצד החנינה לקול זעקך בלבד, כשמעתו ענך ר''ל לא ימתין כלל על הזעקה, רק ברגע שתזעק כבר יקדים לענות, כענין והיה טרם יקראו ואני אענה, עד שידמה זעקת העם כאילו הם רק עונים קול ה' שקדם לזעקתם, וידמה לה' כשמעתו כאילו הוא שומע ענך וענייתך, כקול הד העונה דבר ה' :

כשמעתו. כ''ף הדמיון : וענך. קול שלך העונה שהוא קול הד שלך :

לחם צר ומים לחץ . לא תהיו כרוכים אחר תענוגים כאשר אתם עתה כמה שנאמר השותים במזרקי יין ( עמוס ו' ) הנה ששון ושמחה ( לעיל כב ) : ולא יכנף . לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו : מוריך . הקב''ה המלמדך להועיל :

ונתן וכו' . רצה לומר המקום יתן בלבבכם להסתפק בלחם צר ומים לחץ כאלו דחוק לכם הלחם והמים ולא תהיו שטופים אחר התענוגים כמו עתה : ולא יכנף עוד מוריך . הקב''ה המלמדך להועיל לא יסתיר פנים ממך ואחז במשל כאדם המכסה פניו בכנף בגדו שלא יראוהו : והיו עיניך . כשלא יסתיר פניו אם כן יהיו עיניך רואות אותו ר''ל תוכל לשאול כל צרכיך כי ימלא משאלותיך :

צר . לחץ . פתרון אחד להם מענין דחק : יכנף . מלשון כנף בגד והוא קצות הבגד . מוריך . מלמדך וכן יורה דעה ( לעיל כח ) :

ונתן, ע''ד שאמר הנביא לחזקיהו (לקמן ל''ז) אכול השנה ספיח ובשנה השלישית זרעו כרמים, וז''ש בתחלה יתן ה' לכם לחם צר בצמצום, כי האויבים החריבו כל שדי תבואה, ובכ''ז ולא יכנף ויעופף מוריך היורה ומלקוש הגשם לא יעופף בכנפיו לברוח מארצך בעת הרעבון כי יהיו גשמים בעתם, ותחזור הברכה, והיו עיניך רואות את מוריך ומלמדיך, הנביא שיורה אותך דרך הישרה לא תעלים עוד עיניך ממנו כמ''ש למעלה אשר אמרו לרואים לא תראו. רק תביט אליו ללכת בדרכיו :

יכנף. יעופף בכנפו : ומוריך. הראשון מלשון יורה ומלקוש, והשני מורה ומלמד, וכן שכל במלת זרים (למעלה א' ז') :

ואזניך תשמענה וגו' . לא כמו שאתם עושים עתה שאתם מואסים בדברו ואומרים לא תחזו לנו נכוחות כי אם אזניך יהיו נטויות אף אחריך לשמוע דבר מאתי אולי יבא נביא ויורך דרך ללכת בין ימין ובין שמאל :

ואזניך וכו' . לא כמו שאתם מואסים עתה בדברי ותאמרו לא תחזו לנו נכוחות כי אז תהיינה אזניך נטויות לאחורך ולשמוע דבר מאתי אשר יאמר זה הדרך לכו בו : כי תאמינו . בין כשתרצו ללכת אל הימין בין אל השמאל תהיו תאבים לשמוע דבר ה' אם נכון הדבר :

תאמינו . מל' ימין ובאה האל''ף במקום היו''ד :

ואזניך, מצייר איך המורה דרך שהוא הנביא ילך לפניהם לנחותם בדרך ה', והעם ילכו אחריו ומביטים על דרכו, ואם לפעמים גם המורה דרך יתעה להימין או להשמאיל מן הדרך הישר, אז תשמענה אזניך דבר מאחריך בעת כי תאמינו או תשמאילו לטעות מן הדרך הישר אשר יאמר לכם זה הדרך לכו בו. כי ה' ישגיח בפרטות שלא תתעו על ידי טעות הנביא, ויעורר אתכם על דרך הישר בעצמו, אז :

אפדת . נוי : כמו דוה . יהיו מאוסי' בעיניך כנדה :

וטמאתם וכו' . רצה לומר בעיניכם יהיה טמא צפוי פסילי הכסף וחגורת מסכת הזהב : תזרם כמו דוה . תפזרם ותזרקם למרחוק כמו הנדה היושבת רחוק מבעלה בימי נדת דותה : צא תאמר לו . תאמר עליו צא חוצה וכן אמר חזקיה והוציאו את הנדה מן הקדש ( דה''ב כט ) ועל הפסל אמר :

צפוי . ענין חפוי וכסוי : אפדת . חגורה כמו ואפדת לו בחשב האפוד ( שמות כ''ט ) : מסכת . פסל הניצוק ממתכת וכן אלהי מסכה ( שם ל''ד ) : תזרם . ענין פזור למרחוק וכן זרה הלאה ( במדבר י''ז ) : דוה . כן תקרא הנדה כמ''ש כימי נדת דותה ( ויקרא יב ) :

וטמאתם, תחזיקו אותם כדבר טמא, ואת אפודת הגם שהוא רק נוי ע''ז ותכשיטיה שאין חמורים כ''כ תזרם יהיו זר אצלכם כאשה דוה שמטמאה עפ''י דין תורה. ולא זאת לבד כי גם צא וצואה תאמר לו שיהיו משוקצים בעיניכם כצואה שהטבע משקצתו :

תזרם. מלשון זר ונכרי : צא. צואה, וכן במסורה לית לשון טינוף :

ונתן . הקב''ה את מטר זרעך : ושמן . ל' דבר שמן ואינו ל' שמן לפיכך טעמו למטה ונקוד קמץ : כר נרחב . עד שיהיו הכרים שמנים ורחבים : כר . כבש ל''א מישור נרחב כמו ( בראשי' יב ) ככר הירדן וכמו ( ויקרא כג ) כרמל כר שהוא מלא תבואה :

ונתן מטר זרעך . האל יתן מטר לצורך זרעך וכו' וכן יתן לך לחם תבואת האדמה כי לא יבוא שדפון וירקון ולא יאכלנו הארבה : והיה דשן ושמן . ארצך תהיה דשן ושמן לגדל פירות משובחים : ירעה . כל אחד ממקניך ירעה במרעה טובה עד שכל אחד מהכרים יהיה רחב ובעל בשר :

דשן . ענינו כמו שמן : כר . כבש שמן וכן שלחו כר ( לעיל טו ) :

ונתן, ועי''כ ונתן מטר זרעך. כמ''ש אם תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו, פן יפתה לבבכם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים וכו'. מטר זרעך יתן לכל יחיד מטר בפ''ע כפי שהוא צריך לשדהו, וגם אשר תזרע את האדמה, שיתן לו המטר לפי הזרע ולפי האדמה, כי יש זרעים צריכים יותר מטר מאחרים, וכן יש שדות שצריכים מטר יותר מאחרים. ולחם תבואת האדמה מצייר לשד השמן שיונקים הצמחים מן האדמה, שהוא הלחם והמזון של התבואה, שהצומח לוקח לחמו מדשן האדמה ולחותה, וה' יתן להצומח את לחמו ומזונו עד שיהיה הצומח דשן ושמן (עיין בבאור המלות). ירעה מקניך גם מקניך הרועה במרעה ירעה ביום ההוא תיכף ומיד כר נרחב ועל מישור גדול, כי מרעה הבהמות ישגא תיכף, ואמר נרחב, כי עד עתה הסתירו הבהמות במקום צר מפני האויב :

דשן ושמן. שמן מציין שמנונית דוקא. ודשן. מציין כח הלחות השרשי המעמיד החי או הצומח על בריאותו. האיש השמן עטיניו מלאו חלב, והאיש הדשן עצמותיו מלאו עלומיו, ובא על הדשן מדברים הנשרפים שנפרדו כל חלקי הדשן המורכב ונשאר רק יסוד העפר, ע''ד שרש סקל שמשמשים דבר והפוכו :

והאלפים . שוורי' : בליל חמיץ . כמו ( איוב ז ) על בלילו , קשין ותבן מחומצין ומחוזקין בתבואה שבתוכם יאכלו : אשר זורה . התבואה פעמיים אחת ברחת ואחת במזרה כדי לנקות התבואה לפיכך יהיה התבן בלול בתבוא' שזורה במזרה אצל הקשין : רחת . פיל''א בלע''ז : מזרה . יו''ן בלע''ז , ומדרש אגדה בליל ל' בלול שיהא האוכל בלול בתבן :

עובדי האדמה . כי בהם חורשים השדה לזריעה : בליל חמיץ יאכלו . מאכלם יהיה תבואה בלולה במוץ המוחזק ברוב תבואה : אשר זורה . ר''ל יחזקו המוץ בתערובות תבואה נקיה אשר זורה ברוח על ידי הרחת ובמזרה להסיר הפסולת כי מרוב הברכה יאכילו גם לבהמות תבואה נקיה :

והאלפים . השוורים כמו שגר אלפיך ( דברים ו ) . והעירים . כן יקראו החמורים עודם קטנים : בליל . מל' בלבול וערבוב : חמיץ . מל' חמץ ור''ל מחוזק כדבר המחמץ : זורה . ענין פזור התבואה מול הרוח להפריח הפסולת וכן זורה את גורן ( רות ג ) . ברחת . שם כלי שזורין בו התבואה ונקרא כן לפי שמניפין אותו אל הרוח : ובמזרה . גם הוא שם כלי עשוי לזרות בו התבואה :

והאלפים, הם השורים הגדולים שהם עבדי האדמה וא''א לראותם במרעה כי נצרכים לעבודה, (ואפילו העירים החמורים הקטנים שאין צרכם לעבודה כ''כ כמו האלפים) הם בליל חמיץ יאכלו תבואה נקיה אשר זורה ברחת ובמזרה מן המוץ והפסולת. וזה יהיה מרוב הברכה :

האלפים. שור המלומד לחרוש נקרא אלף, לשון למוד. והעיר, הוא הצעיר (ע''ל ו') : ובליל. הוא המספוא הבלול בתבואה : וחמיץ. נקי, וחברו חמוץ בגדים (ם''ג), ואולי אשרו חמוץ פירושו הנקי בדינו, מעול וחומץ מעול ורוצה להתנקות, כי יתחמץ לבבי, כי יטהר ממחשבותיו :

יבלי מים . נהרי מים כמו ( ירמיה יז ) ועל יובל ישלח שרשיו : ביום הרג רב . שיהא טבח גדול ( בארץ אשור ) ויונתן תרגם ביום קטול רב במיפל רברבין :

והיה על כל הר וכו' . פלגים . מרוב המטר : ביום הרג רב . כל זה הטובה יהיה בעת שיהיה הרג רב במחנה אשור על ידי המלאך המכה בם : בנפול מגדלים . באבדן השרים הגדולים שבהם :

פלגים . אמות המים המתפלגים ומתפרדים אילך ואילך : יבלי מים . גם הוא מענין פלגים כמו ועל יובל ישלח שרשיו ( ירמיה יז ) וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר ( דניאל יב ) :

והיה, לעומת שתחלה סתמו כל מעיני מים ואספו התעלה והבריכה העירה בל ימצא האויב מים לשתות כנזכר (בדה''ב ב') עתה על כל הר ואפילו גבעה שאין דרכה להיות שם מעינות, יהיה שם פלגי מים, וזה יהיה ביום הרג רב שיהרג האויב ולא יראו עוד מפניו, ומגדלים העשוים למלחמה יפלו, כי לא יצטרכו להם עוד :

הר גבה, גבעה נשאה. ע''ל (ב' יד) : פלגים יבלי מים. היובל מקום המקורו', והפלגים מתפלגים משם, ויש פלגים ממי מטר, ופלגים. יבלי מים הם פלגים מן המים הנובעים, וביום הרג, כמו ביום הכותי כל בכור, בעת :

שבעתים כאור שבעת הימים . שבעתים שבע שבעיות כאור של שבעת הימים הרי ארבעים ותשע שביעיות העולים לשלש מאות וארבעים ושלשה :

כאור החמה . תבהיק אורה כמו אור החמה : יהיה שבעתים כאור וכו' . יהיה שבעה פעמים ככה וחזר ופירש שיהיה כאור שבעת הימים ביחד והוא ענין משל על רוב הטובה כלפי שנאמר ביום רעה שמש וירח קדרו ( יואל ב ) : ביום חבוש . זה הטובה יהיה בעת ירפא שברם ומכתם ר''ל אחר מפלת אשור שיהיה מכה בהם :

הבוש . ענין כריכת מטלית על מקום השבר כמו ולא חובשו ( לעיל א ) : ומחץ . ענין מכה ופצע כמו מחץ ראש ( תהלים קי ) :

והיה, ידוע שהצרה נמשלה ללילה ועת ההרוחה נמשל להיום, וההרוחה שבא לאדם בעת הצרה נמשל לאור הלבנה הזורח באמצע הלילה, אבל ההצלחה הזורחת על ראשו בעת הטובה והשלוה נמשלה לאור החמה, עפ''ז ממליץ, כי גם אור הלבנה שהיא תחלת הישועה שיבא אחרי הצרות הגדולות והלילה האפלה הזאת, תאיר באור גדול כאור החמה, עד שישכחו הצרות תיכף ויהיה דומה כאילו לא היה לילה וצרה כלל, ואור החמה היינו בעת ההצלחה אח''כ תהיה האור גדול שבעתים היינו הרבה פעמים יותר, עד שידמה כאור שבעת הימים הידועים, שהם שבעת ימי בראשית, שאז זרח האור על המציאות אשר התחדש כולו בימים האלה, ויופיע על תבל חדש וברואים חדשים, כן אור ההצלחה יזרח עתה על תבל חדש אשר תתחדש להם ביפיה והדרה, כאילו נתחדש להם המציאות כולו מרוב טוב. וזה יהיה ביום חבוש ה' את שבר עמו, מדמה את העם בעת ההיא כמי שנשברו עצמותיו ועל השבר הוכה במכאובים ופצעים, וצריך תחלה לחבוש השבר, ואח''כ לרפוא מחץ המכה מבחוץ, כן יחבוש השבר הפנימי, ומכה החיצונית ירפא, שהוא השבת הצלחתם הנפשית והגופנית :

שבעתים. כמה פעמים, ונמצא ישלם שבעתים, כי שבעתים יוקם קין : שבר. בעצם ונחבש במטלית לחברו : ומחץ. המכה בבשר, ונרפא :

שם ה' . גבורתו שתהא לו לשם מה שיעשה סנחריב : בא ממרחק . להאמין מה שהבטיח זה ימים רבים : משאה . ה''א יתירה ואינו אלא כמו משא לפיכך נקודה רפי :

הנה שם ה' . מפלת אשור שהוא שם גבורתו של המקום הנה המפלה ההיא בא ממרחק רצה לומר מן השמים על ידי המלאך המכה בהם : בוער אפו . הבערת האף וכובד המשא העמוסה על אשור בא ממרחק מן השמים : שפתיו . שפתי ה' והוא דברי הנבואה על מפלת אשור : ולשונו וכו' . כפל הדבר במ''ש :

זעם . כעס וקצף : אוכלת . שורפת :

הנה, עתה יספר לצייר ענין אשור ביאתו ומפלתו, בציור מליציי נשגב מאד, מצייר את ה' אשר הביא את האויב הזה שבט אפו על ירושלים, בשני ציורים מתנגדים זל''ז, ציור אחד כאילו כולו מלא אש ועשן ודין ורוגז, כי כן היה נראה בחיצוניותו, שבא לכלות את ישראל באפו ובחמתו, וציור אחר איך בפנימיותו כולו מלא רחמים וחמלה, ומשתדל לכבות את האש והקצף במי החסד. אומר שם ה' בא ממרחק (שהוא נמשל על ביאת סנחריב ע''י ה' שהביאו) אפו בער באש, מציירו בדרך ההגשמה כאילו נחירי אפו בוערים וכבד משאת העשן היוצא מן הנחיריים הבוערים, גם שפתיו מלאו זעם וקללה שלא לבד שחרה אפו כי גם הוציא הקללה בשפתיו, ולשונו, בפנים תחת השפה בוער כאש אוכלת, מרוב הכעס :

משאה. עשן, ומשאת עשן, והמשאת החלה לעלות :

כנחל שוטף . אשר העובר בו יחצה בו עד צוארו שאין בו שום כח לעמוד בפני שטף המים : להנפה . להניף אווני''ר בלע''ז : בנפת שוא . לא להועיל להם והם סבורים להועיל : רסן . פרומבי''א פרינ''ק בלע''ז :

ורוחו . רוח פיו הוא כנחל השוטף בחזקה המגיע עד הצואר ושמה יחלקו את הגוף להיות מה ממעל למים ומה במים ור''ל כמו שיש סכנה במים הבאים ושוטפים בשעור זה כן יסתכנו מחנה אשור ויפלו : להנפה גוים . רוח ה' דבר להניף העמים אשר במחנה אשור בנפת שוא כי הנפה היתה עשויה לברר הבר מן התבן אבל הנפה הרעה שנקביה גסות אין בה תועלת כי הכל נופל דרך הנקבים וכן מחנה אשור ינפו בנפת שוא כי כולם יכלו ולא ישאר שארית : ורסן מתעה . כי הרסן ההושם על לחיי הבהמה מיישרה להוליכה בדרך הישר לבל תתע אבל הרסן שישים האל על לחיי העמים ההם להוליכם לירושלים הרסן הזה יתעה אותם כי ילכו לאבדון ר''ל המקום יתן בלבבם ללכת לירושלים לרע להם :

ורוהו . ענין דבור הבאה בהפחת הרוח : שוטף . ענין מהירות ההלוך : יהצה . ענין חלוקה כמו ותחץ לארבע רוחות השמים ( דניאל יא ) : להנפה . להוליך ולהביא ולפזרה בתוך הנפה והוא כעין כברה ובדרז''ל ונפה שמוציאה את הקמח ( אבות פ''ה ) : שוא . ר''ל רעה : ורסן . היא מה שמוליכין הבהמה ע''י כמו במתג ורסן ( תהלים לב ) : מתעה . מל' תועה : לחיי . הוא המקום שאצל העין :

ורוחו, אבל כ''ז היה בחיצוניותו של הגוף, אבל רוחו הפנימי הוא דומה כנחל שוטף לכבות את האש הבוער, והרוח הזה עד צואר יחצה מציירו כגוף שעד הצואר הוא נחל שוטף ומן הצואר ולמעלה הוא אש בוער להבה ועשן, ועד מקום הצואר עצמו יחצה ויבדיל בין חציו אש שלמעלה וחציו מים שלמטה, והכונה שהגם שנדמה ה' כאילו היה כועס על ישראל רוחו הפנימי ומחשבתו היה אך טוב וחסד ופלג אלהים מלא גשם נדבות לכבות את האש והחמה, להנפה גוים עד שמה שהיה נראה שבא באש וחמה היה רק למראה עינים להטעות את הגוים שהם מחנה סנחריב שידמה להם כי רוצה להניף ולישב אותם בנוף ואקלים שוא, שהיא ירושלים יפה נוף, שבאמת היה שוא להם והיה רק רסן מתעה על לחייהם אשר הוליך אותם אל תהו לא דרך :

להנפה בנפת. מענין שלשת הנפת, יפה נוף. והנפה, הפעיל להוניפם בנוף ואקלים שוא. וגוים, הם אלה שהביא להושיב שם. ועמים, הם חיל סנחריב כנ''ל (א' ד') :

השיר יהיה לכם . בליל הפסח תבא לכם שמחה זו : כליל התקדש חג . כמו שאמרת' שיר של הפסחים במצרים ונראה מקרא זה כאילו בא ללמד על סנחרב ולימד על פרעה שאמרו הלל בליל אכילת פסחים מדרש תהלים : כהולך בחליל . ותשמחו במפלת סנחריב כשמחת מביאי ביכורים שהיה החליל מכה לפניהם לבוא בהר ה' , כמו ששנינו במס' בכורים :

השיר יהיה לכם . בעת יפלו מחנה סנחריב יהיה לכם שיר כמו השיר שהיה במצרים בלילה אשר התקדש להיות בו חג והוא ליל פסח : ושמחת לבב . יהיה לכם שמחת לבב כשמחת מביאי בכורים שהיה החליל מכה לפניהם לבוא בהר ה' הוא הר הבית :

התקדש . מל' קודש : בחליל . שם כלי נגון : צור . חוזק ומעוז :

השיר, מפלת מחנה סנחריב היה בליל פסח, בעת שוררו ישראל הלל במקדש על אכילת הפסח. מצייר כי כפי שהתרבתה שמחת ישראל אז בקריאת הלל ותודה על פסחיהם כן רבתה המהומה במחנה אשור, בעת אשר יהיה לכם השיר כליל התקדש חג אז והשמיע ה' את הוד קולו וכו'. כליל, יש שמחה מצד הזמן כמו שמחת הרגל, ויש שמחה מצד הענינים המסובבים מן הזמן כמו השמחה בעליה לרגל בעבור שיראה יֵרָאֶה את פני האדון ה', אומר השמחה היתה כפולה, {{{א}}} כליל התקדש החג, {{{ב}}} ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר ה' בעלייתו לרגל להראות אז אל צור ישראל, הנה בעת החל השיר הזה והשמחה הזאת, אז :

כליל. הכ''ף הוא כ''ף הזמן, וענינו בליל :

ונחת זרועו . אין זה ל' נוח אלא ל' נוחות פושלמנ''ט בלע''ז כמו וינח בכל גבול מצרים ( שמות יז ) הנחת גבורתו יראה בלהב אש שנשרפו אוכלוסי סנחריב : נפץ . ל' שיבור יותר : וזרם . קילוח מטר סוחף :

והשמיע ה' וכו' . אחז במשל מדרך בני אדם הנלחמים שמרימים קול צווחה לאיים על שכנגדם : ונחת זרועו . הנחת זרועו להכות בהם יראה בקצף גדול ובלהב אש השורפת ובנפץ וזרם ואבן ברד ר''ל לא ישאר מהם שארית כאלו הביא עליהם כל המכות הללו :

הוד . הדר ויופי : ונחת . מל' הנחה : בזעף אף . כפל המלה בשמות נרדפים : נפץ . ענין רציצה עם הפזור כמו ונפוץ הכדים ( שופטים ז ) : וזרם . ענין מרוצת המים : ואבן ברד . ר''ל ברד קשה וכבד :

והשמיע ה' את הוד קולו, להבעית את מחנה אשור בקול, וגם נחת זרועו יראה עדן לא הכם בזרועו רק הראם את הנחת זרועו להפחידם בזעף אף וכו' :

ונחת. ענין הנחה, ומצייר כי השמים התקשרו בעבים שחורים מריקים ברקים ולפידים, ובתוכם אבני אלגביש מנופצים ואבני ברד וזרם שוטף, וזה נגד מ''ש למעלה (כח כא), כי כעמק כגבעון ירגז, וזה קרא נחת זרועו, שהניח היד מלמעלה למטה, משמים ארץ, ואח''ז מציין הרעש שאמר עליו (שם) כהר פרצים יקום ה' במ''ש ובמלחמות תנופה נלחם בם, התנופה הוא ההולכה וההובאה הנה והנה, וזה ציור הרעש :

מקול ה' יחת אשור . אזנים פתח להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו באגדת חלק : בשבט יכה . אשור אשר היה רגיל להכותך בשבטו :

כי מקול ה' . מגערת ה , ישבר אשור כאלו הכה אותו בשבט המשבר :

יחת . ענין שבירה כמו תחתה קשתותם ( ירמיה נא ) :

כי, רק מקול ה' אשר הפחידו בעת ההיא כבר היה די שיחת וישבר אשור אשר בשבט יכה, (כמ''ש למעלה י' בשבט יככה) הקול ההוא שהשמיע ה' בעת שהחלו ישראל השיר בעת התקדש חג גם מפניו כבר נחת אשור ונשבר. זה היה תחלה. אבל אח''כ :

והיה כל מעבר מטה מוסדה . כל מעברות תוקף יסודות אוכלוסיו כל המקומות אשר עברו שם והשחיתום וביום מפלתם יניח ה' עליהם על שמועת מפלתם והם יהיו בתפים ובכינורות , וכה פתרון המקרא בסירוס והיה בתפים ובכינורות כל מעבר מטה מוסדה אשר יניחם ה' עליו ובמלחמות תנופת שוא מעלה ומוריד נלחם בם הקב''ה , ומדרש אגדה תנופת קציר העומר עמדה לישראל באותה מלחמה כי ליל ששה עשר בניסן היה :

והיה כל מעבר וכו' . פתרון המקרא בסרוס כאלו אמר והיה בתופים ובכנורות כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח ה' עליו ובמלחמות תנופה נלחם בם ר''ל יהיה שמח לנגן בתופים ובכנורות כל מקום אשר מחנה אשור שהוא כמטה מוסדה עבר שם בדרך מהלכו והשחיתה והשמחה תהיה בשמעם אשר המקום הניח עליו זרועו להכותו ונלחם בם במלחמות תנופת שוא כי כולם כלו ולא נשאר שארית כמ''ש למעלה להנפת גוים בנפת שוא :

מעבר . מל' עברה : מוסדה . מל' יסוד וחוזק : בתופים ובכנורות . שמות כלי נגון : תנופה . מל' נפה והוא כעין כברה :

והיה, בעת שנהיה כל מעבר מטה מוסדה ר''ל כל מעברות ומקומות של מטה ושבט המוסד והחזק שהוא כל מקומות של שבט יהודה, אשר יניח ה' (גבורתו) עליו על השבט החזק הזה, עת שכל מעברות ומקומות מטה יהודה היו בתופים ובכנורות, מרוב שמחת הפסח ששמחו בכל הרחובות והשוקים על שמחת החג, אז כן גם ה' ובמלחמות תנופה נלחם בם במחנה אשור, תחת אשר תחלה בעת ששרו בירושלים שיר החג לבד לא לחם עדיין את אשור רק הבעיתו בקול, עתה עת התפשטה שמחת הקרבן בכל רחובות ירושלים, (כי היו קוראים הלל בכל מקומות וחבורות שאכלו הפסח) גם ה' הגדיל מלחמתו על אשור :

והיה. עת יהיה : מעבר. סמוך : ומטה. הוא כמו למטה יהודה : ומוסדה. מענין חוזק, לפי שאמר (למעלה כח) מוסד מוסד. ר''ל מעברות ומקומות של השבט החזק : יניח ה'. חסר השם הצדדי, גבורתו, או רוחו, עליו, וי''ו ובמלחמות הוא וי''ו המסובב, וכן וי''ו והשמיע ה' את הוד קולו (ל'), כמו כראותכם את ארון וכו' ואתם תסעו ממקומכם (יהושע ג' ג') :

כי ערוך מאתמול . יום שני לבריאת עולם יום שיש לו תמול ואין לו שלשום : תפתה . גיהנם שכל המתפתה ביצרו נופל שם : למלך הוכן . לצורך סנחריב וחילו . מדורתה . לשון אש נסקת מערכת עצים על האש קרויה מדורה : נשמת ה' . נפיחת רוחו : בוערה . בוערת :

כי ערוך מאתמול תפתה . הגיהנם בוערה בחוזק רב כאלו נערך מאתמול ר''ל מזמן קרוב שלא נקלקל הסדור עדיין : גם היא למלך הוכן . לצורך סנחרב וחילו : העמיק הרחיב . האל העמיק והרחיב את הגיהנם להחזיק את כל המחנה הגדול של אשור : מדורתה אש ועצים הרבה . מדורת הגיהנם היא גחלי אש ושלהבת מעצים הרבה : נשמת ה' . ההבל היוצא מפי ה' שהיא כנחל של גפרית דולק בוערה שם בגיהנם והכל הוא דרך משל על מרבית היסורים :

ערוך . ענין סדור : מאתמול . ר''ל מזמן קרוב וכן ואתמול עמי לאויב יקומם ( מיכה ב ) : תפתה . כן יקרא הגיהנם ע''ש שכל הנפתה ביצרו נופל בו וכן ותופת לפנים אהיה ( איוב יז ) : הוכן . מלשון הכנה : מדורתה . ענין תבערה כמו אגדיל המדורה ( יחזקאל כד ) : נשמת . ענין נשיבת רוח הפה כמו מנשמת אל יתן קרח ( איוב לז ) . בוערה . דולקת :

כי, ואם תשאל מה היה סופו של סנחריב המלך בעצמו, משיב כי ערוך מאתמול תפתה, כי בניו הכוהו בחרב, וחז''ל קבלו בזה (סנהדרין צ''ה) כי הכין את בניו להקריב אותם לע''ז ולכן קדמו להרגו, והנה המקום שבו הקריבו הבנים לע''ז היה נקרא תופת כמ''ש (ירמיה ז' ל''א) ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש, מספר כי תופת זה שהכין סנחריב לבניו היה בשביל עצמו כי עי''ז נהרג, עז''א כי ערוך מאתמול תפתה, שבו רצה לשרוף בניו לע''ז, אבל גם היא למלך הוכן, שלכן בניו הרגוהו, למלך אשר העמיק והרחיב את התפתה, והגם כי מדורתה אש ועצים הרבה לשרוף את בניו לע''ז אבל נשמת ה' ורצונו בערה בה כנחל גפרית, עד שנשרף בו עושה המדורה בעצמו כנחל הנמשך ובוער למרחוק :