הוי אריאל . ת''י מדבחא דה' ואף יחזקאל קראו כן שנא' ( יחזקקאל מג ) והאריאל שתים עשרה ע''ש אש של מעלה שהיתה רובצת כארי על גבי המזבח כמו ששנינו בסדר יומא ורבותינו פירשו על ההיכל שהיה צר מאחוריו ורחב מלפניו : קרית חנה דוד . דאיתבני בקרתא דשרא בה דוד : ספו שנה על שנה . ותמיד עונותיכם הולכים וחזקים עד שחגים שלכם ינקופו ויכרתו ל' נוקף זית ( לעיל יז ) :

הוי אריאל . אמר הנביא יש להתאונן על המזבח העומד בהעיר אשר שכן שם דוד : ספו וכו' . כי מעולם לא לן אדם בירושלים ועון בידו כי תמיד השחר כפר על עוונות הלילה ותמיד של בין הערבים כפר על עוונות היום אבל מעתה יתוספו עוונות שנה זו על עונות שנה שעברה כי הקרבנות יכרתו ואינם להתכפר :

הוי אריאל, (מתחיל לבאר הנמשל של המשל הקודם בפרטות, כי לא לעולם יחרוש החורש לזרוע, ולא לעולם יתמידו הצרות, רק יכריחם לשוב בתשובה, ואז יושעו) אריאל אריאל אומר ירושלים החשובה אם מצד עצמה, שהוא חוזק ישראל וגבורתם, אם מצד מלכה קרית חנה בה דוד הצדיק, וא''כ. היה לך לעסוק ביראת ה' ועבודתו, ותהי להפך כי ספו שנה על שנה, תוסיפו שנים כאילו עקר חייכם רק להוסיף שנים לא לקנות בהם איזה שלמות, ובמשך השנים האלה שני חייכם חגים ינקופו, יקיפו תמיד ימי חג ושמחות של הבל. אבל דעו כי אחרי אשר.

אריאל. כינוי לגבורים (ש''ב, כג כ'), לירושלים ושבט יהודה (בראשית מט ט'), למזבח (יחז' מג טו), גם משל להאומה בכלל (במדבר כג כד. כד ט'). קרית, התי''ו חלף ה''א כמו ציצת נובל, אל תתני פוגת לך : ינקפו. עם מושג פעל נקף לכריתה, מוקשר גם הוראות יקף והיקף. וגדרו הקציצה הסבובית, כנ''ל (יו''ד לב), ופה על הקפת ימי המשתה, וכריתת החגים האלה שבלתי מתקיימים ואחריתה שמחה תוגה. וצווי ספו שנה על שנה, דומה כמליצת שמח בחור בילדותך וכו' ודע כי על כל אלה וכו'. וכן פה, ספו שנה, אבל עת והציקותי, אז והיתה לי :

והיתה לי כאריאל . תהא מוקפת חללי חרב כמזבח המוקף זבחי בהמ' :

והציקותי וכו' . אביא מצוק וצרה על ירושלים ותהיה מלאה מצער ויללה ותהיה מוקפת הרוגים כמו המזבח המוקף זבחי בהמות :

והציקותי . מלשון צוקה וצרה : לאריאל . קרא שם העיר ירושלם ע''ש המזבח העומד בה : תאניה ואניה . ענין אבל וצער כמו וירב בבת יהודה תאניה ואניה ( איכה ב ) :

והציקותי לאריאל, עד שיצוק בצוקת נפש (פערצווייפלונג) עד כי והיתה תאניה תתאונן על חטאיה ורוע מזלה אז והיתה לי, לעבוד אותי כאריאל, כראוי לאריאל עיר הקדש (וזה הנמשל של הכל היום יחרוש) :

כדור . כשורה של גייסות מקיפות : מוצב . ל' כרקום המוצב על העיירות : מצורות . ל' מצור :

וחניתי כדור עליך . אשכון עליך גייסות מםביב ככדור הזה שהיא עגולה ועל מחנה סנחריב יאמר : וצרתי עליך מוצב . אעיר לב סנחריב לצור עליך בהעמדת מוצב הוא מגדל עץ שמעמידים סמוך לעיר לזרוק ממנו חצים ואבני בליסטראות : מצורות . שאר מיני מצור :

וחניתי . מלשון חניה ושכנות : כדור . כמו ככדור ותחסר כ''ף השמוש וכן כדור אל ארץ רחבת ידים ( לעיל כב ) והוא כל מה שזורקין מיד ליד ומקבלין אותה : וצרתי . מלשון מצור וכן יקראו הבנינים שעושין ומקיפין את העיר לכבשה ונקראו כן ע''ש שהם מצירים ודוחקים אותם בזה : מוצב . מגדל עץ גבוה נצב הקומה . מצורות . מלשון מצור :

וחניתי, (משל השני של לחם יודק) אחנה סביבך בחיילותי אח''כ וצרתי עליך עד שתבא במצור, אחר כך והקימתי ן עליך מצרת לתפוש העיר וללכדה, עד כי.

כדור. חניית המחנה בעיגול. והמוצב, הם הגבורים היוצאים בראש להשחית, כמו מצב פלשתים. והקימתי מצרת כמו ובנית מצור על העיר (דברים כ' כ') :

מארץ תדברי . יהא נראה כאילו דבור היוצא מפיך יוצא מתחת הקרקע : אמרתך תצפצף . להתחנן אלי ומתוך תחינתך יכמרו רחמי : צפצוף . הוא ל' קול לחש כקול עופות דקים :

ושפלת . תהיה מושפלת ותדברי בהכנעה בקול נמוך כאלו הקול יוצא מתחת לארץ : ומעפר תשח אמרתך . תכופף אמרתך כאלו תדבר מן העפר וכפל הדבר במ''ש להורות על גודל ההכנעה : והיה כאוב . ותדבר בלחש בהכנעה וישמע קול כקול האוב הנשמע מארץ שהוא קול נמוך עד שלא ידמה דבור אדם אלא צפצוף כעופות : ומעפר . תצפצף בקול כאלו יוצא מן העפר וכפל הדבר פעמים רבות על גודל ההכנעה ומרבית התחנונים :

תשח . ענין כפיפה כמו וישח אדם ( לעיל ב ) : כאוב . כן יקרא גוף המת המגיד עתידות על ידי כשוף כמו דרשו אל האובות ( לעיל ח ) : תצפצף . כן נקרא קול העופות וכן ופוצה פה ומצפצף ( לעיל י ) :

ושפלת, כאילו תדברי מארץ מרוב שפלך, (ומעפר עיין בבאור המלות). והיה, שמלבד שפלת המקום יהיה קולך דומה כקול האוב, שאינו דבור אדם חי רק מגוף מת שנזרק בו נשמה לפי שעה, וגם לא יהיה דבור אדם כלל רק אמרתך תצפצף כצפצוף העוף, ואז.

מארץ מעפר, זה כמליצה של מעלה (כה יב, כו ה') ארץ מגביל נגד הרום, ועפר מוסיף שילחך עפר. ולכן אמר ושפלת מארץ, ומעפר תשח. כי שפל, בבחינת הרום. ושח, בבחינת הקומה (כנ''ל ב' ט'). וכן הוסיף, נגד תדברי אמרתך. כי אמירה חלושה מדבור כמ''ש לק' (מ''ם כז). וכן העלה מליצתו, במ''ש נגד קולך, תצפצף, שמוסיף שלא יהיה קול אדם רק צפצוף עוף חלוש מאד :

והיה כאבק דק המון זריך . אוכלוסי סנחרב שיהיו למאכולת אש ויעשו אבק : והיה . הדבר הזה : פתע פתאום . מקרה פתאום :

והיה כאבק . ובעבור מרבית ההכנעה יכמרו רחמי עליך ויהיו המון הזרים הצרים עליך כאבק דק ההולך בנפיחת הפה כי יכלו מהרה על ידי המלאך המכה בהם : וכמוץ עובר . כמו המוץ שעובר ברוח קימעא כן יכלו המון העריצים וכפל הדבר במ''ש : והיה לפתע פתאום . הדבר הזה יהיה בפתע פתאום :

כאבק . כן יקרא העפר הדק וכן והיה לאבק על ארץ מצרים ( שמות ט ) ולתוספת ביאור אמר דק : המון . ענין רבוי עם כמו כל ההמון הגדול הזה ( מ''א כ ) : זריך . מלשון זר ונכרי : וכמוץ . הוא פסולת התבואה כמו כמוץ יסוער מגורן ( הושע יג ) : עריצים . חזקים כמו כגבור עריץ ( ירמיה כ ) : לפתע . כמו בפתע וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) ומשפטו בכסא ופתע ענינו כמו פתאום וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר ( דניאל יב ) :

והיה כאבק דק, האבק הוא פירוד המורכב לחלקים דקים, ויש בו ב' מעלות נגד המוץ עובר {{{א}}} שהם חלקי המורכב לא כן המוץ שהוא רק הפסולת, {{{ב}}} ששוכבים במקומם לא כן מוץ עובר, שהוא המוץ אשר תדפנו רוח, וז''ש כי מחנה סנחריב שהם המון זריך שימותו סביב לירושלים וישארו שם פגריהם, יהיו דומים כאבק. והמון עריצים שהם הגבורים והוא מלך אשור וקצת שריו שנשארו ולא מתו, יהיו דומים כמוץ עבר שישאהו הרוח אל ארצו ונפל בחרב בניו בארצו, וכ''ז יהיה לפתע פתאום בלילה אחת יען כי.

זריך, עריצים. זר הוא שם מצטרף בערך מי שהוא זר אצלו, לכן אמר בכינוי זריך, ועריצים, גבורים : לפתע פתאם, פתע, מציין מהירת הפעולה בלא דעת וכונה. אם בפתע בלא איבה הדפו. ופתאום, מציין מהירת הזמן התוכפת פעולתה מבלי הכנה. וכן אמרו חז''ל (כריתות ט') פתע שוגג, פתאום אונס. ובארתיו (במדבר ו' ט'). ופה בא הדבר בתכיפות הזמן ומהירות הפעולה גם יחד. (ו) ברעם. הרעם יסובב מן ענני שמים נושאי המים. והרעש, יסובב אותו יסוד העפר עפ''י החלקים הזרים המורכבים בו. ולהב אש, הוא יסוד האש. וסופה וסערה, מיסוד הרוח, הנה היו מטרה לחצי הארבע יסודות. והרעם והרעש ירעימו בקולם תמיד, לכן אמר בהם וקול גדול :

מעם ה' צבאות תפקד . ואחרי שתשפלי ותצפצף אמרתך תפקד אריאל מאתי להושיעה ברעם וברעש וגו' :

מעם ה' . מאת המקום תבוא עליהם הפקודה הזאת ברעם וברעש וכו' והמשיל הכאת המלאך בהם לרעם ורעש וכו' : ולהב אש אוכלה . כאלו שרפה בהם להבת אש :

תפקד . ענין השגחת הבאת הפורעניות וכן באו ימי הפקודה ( הושע ט ) : סופה וסערה . רוחות חזקות : ולהב . שלהבת : אוכלה . שורפת :

מעם ה' צבאות תפקד, גזרה זאת על אשור, ברעם ורעש, הם שני הענינים שזכר למעלה (כ''ח כ''א) כהר פרצים יקום ה' שהוא הרעש, וכעמק בגבעון ירגז שהוא הרעם, ולא יהיה בחשאי רק בקול גדול, וילוה אל זה סופה עם להב אש, שהסופה תבער הלהב כמ''ש למעלה (יו''ד ט''ז) והיה אור ישראל לאש, (גם צייר בזה ג' מחנות שראה אליהו, רוח, רעש, אש (מ''א, י''ט) ונגד המחנה הד' של דממה דקה אמר כי פה יהיה בקול גדול) :

והיה כחלום . שדומה שרואה ולא ראה כך יהיה המון כל הגוים ידמו לכבוש ולא תעלה בידם : וכל צוביה . המציבים עליה מצב ומשחית שקורין צנבי''ל בלע''ז כמו שנאמר בשאול ( שמואל א יד ) המצב והמשחית חרדו :

והיה כחלום וכו' . המון העמים הבאים בצבא על ירושלים יהיו כחלום הנראה בלילה שאין בו ממש : וכל צוביה . וכן יהיו כל המעמידים מוצב ומצורות וכל המצירים לה :

חזון . ענין ראיה כמו ואתה תחזה ( שמות יח ) והחלום נקרא חזון לילה : הצובאים . מלשון צבא עם : אריאל . זה ירושלים : צוביה . מלשון מוצב האמור למעלה והוא מגדל עץ : ומצודתה . הוא ענין מבצר וחוזק וכן מצודת ציון ( ש''ב ה ) : והמציקים . מלשון מצוק ומצור :

והיה כחלום, כמו החולים שבבקר יראה שאין בו ממש, וביחוד חזון לילה החלום שאינו אמתי רק בא ע''י חזיונות לילה וכח המדמה, שמלבד שאין ממש בעצמותו לא ישאר ממנו שום רושם והתפעלות כלל, כן יהיה המון כל הגוים הצובאים על אריאל (זה נגד וחניתי כדור עליך) וכל צביה (נגד וצרתי עליך מוצב) ומצדתה (נגד והקמותי עליך מצורות) והמציקים לה (נגד והציקותי לאריאל) :

שוקקה . תאבה וכן אל אישך תשוקתך ( בראשית יג ) : כן יהיה וגו' . לא ישיגו תאותם אשר יזמו לעשו' :

והיה כאשר יחלום . הדבר הזה יהיה דומה למי שהוא רעב וראה בחלומו שהוא אוכל למלא בטנו וכאשר הקיץ מצא בטנו ריק ממאכל כשהיה : והנה שותה . לרוות הצמאון : והנה עיף . שהוא צמא כשהיה ונפשו תתאוה אל השתיה : כן יהיה וכו' . כי יחשבו שילכדו העיר ולא כן יהיה :

והקיץ . ענין הערה מהשינה : וריקה . מלשון ריק : נפשו . כמו גופו וכן ברזל באה נפשו ( תהלים קה ) : עיף . ענין צמאון כי העיף צמא לשתות וכן בארץ עיפה ( לקמן לב ) : שוקקה . ענין תאוה כמו ואל אישך תשוקתך ( בראשית ג ) : הצובאים . החונים על צבאם :

והיה כאשר יחלם, הרעב והצמא ע''י שיתאוו לאכילה ושתיה, ידמה להם בחלום שאוכלים ושותים, ויש הבדל בין הרעב החולם ובין הצמא החולם, כי במעמד הרעבון בעת יתלהב החום הטבעי ע''י מזי רעב, תאבד האיצטומכא תאות האכילה, ולא ירגיש רק העיפות והחלישות שנפשו ריקה, לא תאוה למאכל, כי הקדחת תזין את הגוף כידוע. אבל הצמא עת תתלהב בו הקדחת ע''י התפעלות החלום, תגדל אצלו מלבד הרגשת העיפות גם תאות השתיה, כמ''ש והוא עיף כמו הרעב החולם, ונוסף לזה כי גם נפשו שוקקה ותאוה לשתיה, כן יהיה המון כל הגוים הצבאים על הר ציון ידמו כשני החלומות הנזכר, שהגוים שהתחברו אל מחנה סנחריב לשלול שלל, והם נשארו בחיים, נדמו כרעב החולם, כי שבו לביתם ריקם כאשר באו. אבל סנחריב עצמו ומחנה אשור, שמלבד שלא שללו כחפצם עוד נאבדו ונאבד מלכותם, נדמו כצמא החולה, שעוד תגדל הצמאון ורשף הבוער בו ע''י הדמיון אשר התעהו בחלום :

והקיץ, והנה עיף ונפשו שוקקה, והנה, מורה התחדשות בכ''מ. ויהי בבקר והנה היא לאה. כי להצמא החולם יתחדש השוקקות, שהוא הצמאון הגדול, לא כן להרעב החולם לא יתחדש ענין כי ריקה נפשו מכבר, לכן לא אמר בו והנה ריקה נפשו :

התמהמהו . הוו מתונים להתבונן לחשוב על מעלליכם : ותמהו . ותהיו תמהים על קילקולכם : השתעשעו . ל' עיניו השע ( לעיל ו ) היו עורים מראות : שכרו . עצמכם ולא מיין למה : כי נסך עליכם ה' . וגו' . לשון מזג כמו מסכה יינה ( משלי ט ) או לשון נסיכות השליט בכם רוח תרדמה על פושעי ישראל היה ניבא שהיו חוזים בכוכבים :

התמהמהו ותמהו . חזר להוכיחם ואמר התעכבו להתבונן הרבה ותמהו על עצמכם איך נהיתה הרעה הזאת לעזוב דברי הנביא האמת ולהתפתות מנביאי השקר : השתעשעו ושועו . התעסקו בצעקה וזעקו מרה על קלקולכם : שכרו . המה שכורים ולא משתיית יין ר''ל המה מבולבלים בדעתם כשכור : נעו . המה נעים ונדים כדרך השכור שאינו יכול לעמוד ביושר כ''א מתנענע : ולא שכר . לא משתיית השכר וכפל הדבר במ''ש :

התמהמהו . ענין עכבה כמו אם יתמהמה חכה לו ( חבקוק ב ) : השתעשעו ושעו . ענין צעקה כמו ושוע אל ההר ( לעיל כב ) : ולא יין . פירוש ולא מיין : נעו . מלשון תנועה : שכר . יין ישן :

התמהמהו, אומר אל בני יהודה הבאים בבקר לראות מפלת סנחריב, מצייר כאילו יתמהמהו תחלה מלקרוב אל המחנה הנופלת ויתמהו כי לא יאמינו למחזה עיניהם, ואחרי ישתעשעו ויפנו שנית ושעו ופנו פעם אחר פעם כאיש הבלתי מאמין לזרות אשר יראו עיניו, כי ישאלו זה לזה לאמר איך אפשר כי בני אשור שכרו ולא שתו יין, ויותר מזה כי נעו כשיכור בקיאו והם לא שתו שכר, ומי הממם במהומה ורעש? וישכרו וישנו שנת עולם? :

השתעשעו. מגזרת וישע ה' אל הבל, בהכפל הפ''א והעי''ן. על ששועה פניו תמיד אל דבר המרוצה לו, ושכר גדול מיין, כנ''ל (ה' יא יב, כד ט', כח ז') :

כי נסך עליכם ה' . המקום כסה עליכם : רוח תרדמה . להיות מבולבל כמי שהתרדמה אחזתו כי הבא לטמא פותחין לו : ויעצם . הוא סגר את עיניכם עד שלא תבחינו אף בדבר הנראה לעינים : את הנביאים . עם נביאי השקר ר''ל גם עליכם נסך וכו' גם על הנביאים : ואת ראשיכם החוזים . הם הנביאים החוזים להם וכפל הדבר במ''ש :

נסך . מלשון סכך ומכסה כמו המסכה הנסוכה ( לעיל כה ) : תרדמה . היא שינה עמוקה כמו והוא נרדם ויעף ( שופטים ד ) : ויעצם . ענין סתימה וסגירה כמו ועוצם עיניו ( לקמן לג ) : את הנביאים . עם הנביאים : החוזים . מלשון חוזה ור''ל נביאי השקר העושים עצמם כחוזים :

כי נסך, עפ''ז יתחיל להתוכח עם אנשי דורו אשר לא האמינו עד עתה לדברי החוזים והנביאים, אומר הנה ה' נסך, ויצק עליכם רוח תרדמה, כאילו נרדמתם בחיק הבלי עולם, וע''י כך עצם את עיניכם אשר לא פתחתם אותם להביט אל פועל ה' ומעשהו, אבל איך תחשבו, כי הרוח תרדמה הזה את הנביאים ואת החזים ראשיכם ומנהיגכם כסה? האם בעבור שאתם ישנים שנת הכסילות והעורון האם בעבור זה תחשבו, כי גם הנביאים והחזים עיניהם טחים מראות :

נסך עליכם ה'. מבואר אצלי בכל מקום, כי בשמקדים מלת היחוס לפני הנושא, המלה ההיא עקרית במאמר, ופה רק עליכם נסך לא על נביאיכם כדעתכם. ונסך, ענין יציקה. התרדמה, שינה עמוקה. ופעל ויעצם, גדרו סגירת העפעפים בעוצם רב :

חזות הכל . כל מה שהייתם חוזים במזלות יהיה מכוסה מכם כדברי אגרת החתומה בשעוה אשר יתנוה לקרותה ליודע לקרות אגרת ואמר לא אוכל שהרי אין אני רואה בתוכה לפי שהיא חתומה :

ותהי לכם חזות הכל . לכם היו נביאות של כל נביאי ה' כמו דברי הספר החתום אשר אם יתנהו אל היודע לקרות ויאמרו לו קרא נא זה וישיב הוא לאמר לא אוכל לקרות כי חתום הוא והנה מוצא עילה ותואנה לפי שאין רצונו לקרות כ''א היה רצונו לקרות היה משיב פתח החותם ואקראנה וכן החכמים שבכם אומרים הלא יש בדבר ה' דברים חתומים ולזה לא יתנו לב עליהם ואם היו חפצים בהם היו אומרים להנביא פרש לנו זה הדבר הסתום :

חזות . ענין נבואה : החתום . ענין סתימה וסגירה כמו חתום תורה ( לעיל ח ) : אוכל . מל' יכולת :

ותהי, וע''י שחשבתם כי כמו שעיניכם עצומים, כן גם הנביאים עינם השע, עי''כ נהיה לכם דומה חזות של הכל ונבואת כל הנביאים כדברי ספר החתום. ר''ל אתם חושבים שגם הנביא הגם שמכיר ענין שליחותו מ''מ אינו יודע פירוש נבואתו ובאורה, כי ה' חתם על הספר והאגרת אשר נתן ביד הנביא להובילו אל העם, בחותמו מלמעלה, עד שגם מוליך הספר שהוא הנביא אין לו רשות להסיר החותם ולפתוח האגרת, ועפ''ז אתם שואלים, הלא אם יתנו את האגרת הזה אל יודע הספר שהוא הנביא בעצמו לאמר קרא נא זה, הגם שהוא אם יהיה לו רשות להסיר החותם היה ביכלתו לקרות את האגרת מ''מ הלא יענה לאמר לא אוכל לקרות מה שבתוכו מצד כי חתום הוא בטבעת המלך, ואין לי רשות לפתחו, ועתה איך :

ונתן הספר על אשר לא ידע ספר . וכשנוטלין ממנו ופותחין חותמה ונותנין אותה למי שאינו מכיר ל' אגרת ואומרין לו קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר כך כשתשביע שר האש יאמר לא אוכל כי חתום הדבר ממני וכשתשביע את חבירו יאמר איני מכיר את השם הזה שאתה משביעני בו שאין זה שמי וזהו שאמר ירמיה הנני מיסב את כלי המלחמה אשר בידכם ( ירמיה כא ) זה השם המפורש במדר' תהלי' :

ונתן הספר . וכאשר נתן הספר אל אשר לא ידע לקרות ספר ישיב לומר לא ידעתי לקרות אף אם היה פחות וכן הכסילים שבכם אומרים אין אנו מבינים אף הדברים המפורשי' לנו ואמרו לחכמים :

על אשר . כמו אל אשר :

ונתן הספר, איך יתנו אותו מעתה אל איש מן ההמון אשר גם אם יסירו החותם ויפתחו האגרת מ''מ לא יוכל לקרות בו מטעם אחר מצד שאינו יודע ספר ולשון למודים. הרצון בזה, הם חושבים כי הנבואה נאמרה אל הנביא במשל וחדות סגורה מלמעלה בחותם צר, כמ''ש הלא ממשל משלים הוא, והנביא הגם שהוא חכם ומבין בכל חזון לא יוכל לדעת תוכן דברי הנבואה מצד שהוא חתום בחדות ורמזים, וכ''ש שא''א שיבינה האיש ההמוני שגם אם יגידו לו הדבר בלא חדה לא יבין דברים נשגבים היוצאים מפי עליון, ובזה באו להכחיש שא''א שידע האדם ויבין דברות אלהים חיים, די לא איתי אינש על יבשתא די מלת מלכא יכיל להחויה :

על. תחת אל, והמליץ שינה המלה לכונה הלציית, לאמר, וכי על ובעבור שלא ידע ספר אליו יתנהו לאמר קרא נא זה ? :

יען כי נגש העם הזה . יונתן תירגם חלף דאיתרברב עמא הדין כלומר נגשו להגביה עצמן עד לשמים הם מראין עצמן כמכבדין אותי בפה ושפה ואת לבם הרחיקו ממני : ותהי יראתם אותי . לא בלב שלם כי אם במצות האנשים המלמדים אותם התראו כנכנעים מלפניו כדי לפתותו בפיכם :

יען כי נגש . בעבור כי העם הזה נגש אלי להתקרב בדבור הפה וכבדוני בשפתי' ולא בלב ידברו כי לבו רחק ממני : ותהי יראתם אותי . מה שהם יראים מפני אינה באה מן הלב אלא כמצות אנשים המלמדים ואומרים התראו כאלו אתם יראים ונכנעים :

נגש . מל' הגשה וקרוב :

ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה, הנה הם חושבים כי בטענות כאלה הם נגשים אלי ומתקרבים לה', במה שהם מגדילים ומעריצים את דבר ה' שהוא למעלה משכל האדם והשגתו, אבל באמת רק בפיו ובשפתיו הם מכבדים אותי בזה, כי בזה הם מרחקים את לבבם ממני, כי עי''ז ידמו שא''א שישכיל האדם גם מצות אלהים ותורתיו, וכאילו כל הנרצה מן המצוה והתורה הוא רק מעשים חיצונים בלא מחשבה וכונה, אחר כי מחשבת עליון שגבו מיצור חומר לדעתם, וכל פקודי ה' הם גויות חומריות אין רוח השכל והמדע בם, ולכן ותהי יראתם אתי גם יראתם הוא רק מצות אנשים ורק מלומדה ומורגלת, ר''ל כי יש יעשה המצות רק מצד שכן הורגל מנעוריו והונהג עליהם, מבלי כונה ומחשבה ובכ''ז יודע שהם מצות ה', אבל הם לא יעשום מפני שצום ה' כלל רק מפני שכן צוום הוריהם ואבותיהם, וגם זאת מבלי דעת איזה טעם להמצוה רק מצד הלימוד וההרגל. כי ע''י טענות כאלה יתפקרו להכחיש בכלל שיצוה ה' לאדם מצות וחקים, ושיוכל האדם לעמוד על כונת המצות וטעמיהם הישרים :

בפיו ובשפתיו. שפה, חיצונית נגד הפה, ובארתיו בפי' תהלות (נא יז). מלמדה, כמו פרא למוד מדבר, אשר למדום אבותם (ירמיה ב' כד, ט' יג) מורגלת :

לכן הנני . הוא אשר יוסיף להפליא פלא ונוסף על פלא כיסוי על כסוי אוטם על אוטם ומהו הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו , קשה סילוקם של חכמי ישראל כפלים כחורבן בית המקדש וכל קללות שבמשנ' תורה שכולן אינן אלא הפלאה אחת והפלא ה' את מכותך ( דברי' כח ) וכאן שתי הפלאות :

לכן וכו' . בעבור זה הנני הוא אשר יוסיף להביא רעה עד אשר יפלא בעיני הרואים : הפלא ופלא . ר''ל פליאה רבה ועצומה : ואבדה . אז תהיה אבודה חכמת החכמים ותהיה צפון ונסתר בינת הנבונים ר''ל לא יוכלו להתחכם להמלט מהרעה הבאה :

לכן, כמו שהם אומרים שדברי מופלאים ומכוסים ונעלמים, כן אוסיף להפליא ולכסות הכל מאתם עד שלא ישיגו את דברי, וגם החכמה המקובלת באומה בטעמי המצות והשכלתם ובדרכי ה' הישרים תאבד מאתם, וכן בינת הנבונים שהיו משיגים את דברי בתבונת לבם מעצמם תסתתר. (כי באמת היה להם לדעת שדברי ה' אל העם תורותיו מצותיו ונבואתו לא נאמרו לפי כח המשפיע רק כפי הכנת ושכל המקבל, כמו שהמלמד יורה את הנער כפי שכלו לא כפי רוחב לב המורה) :

להפליא. העלם וכיסוי סבת וטעם איזה דבר. שלשה המה נפלאו ממני (משלי ל' יח) : חכמה. היא המקובלת ושייך בה אבדה כי היא דבר קניני. אבל הבינה רק תכונה בנפש וכחניית, לא בפעל, לכן אמר תסתתר :

לסתיר עצה . כמו להסתיר עצה :

הוי המעמיקים מה' . אמר הנביא יש להתאונן על העם החושבי' להסתיר עצתם מה' במעמקי הלב כי יאמרו אין האל יודע מחשבות האדם : והיה במחשך מעשיהם . כל מעשיהם הרעים יעשו בחושך להסתתר מבני אדם ויאמרו מי רואה אותנו ומי יודע ממעשינו הואיל ונעשה בחושך אבל לא יראו מה' :

המעמיקים . מל' עומק : לסתיר . כמו להסתיר :

הוי, אחר שהתוכח עם הכת שהיו אומרים שאין האדם מבין דברי ה', מתחיל להתוכח נגד הכת אחרת שהיו אומרים שאין ה' מבין דברי האדם ועניניו, והכחישו את הנבואה לגמרי באמרם כי מן הנמנע שישגיח ה' על מעשי בני אדם וינבאם, ובאו ג''כ ע''ז מצד גדולת השם ורוממתו, אמרו אחר שהראיה לא תצוייר רק ע''י כלי הראות שהם חושים גשמיים, והשם אין לו כלים גשמיים לחוש בהם, א''א שיראה את המוחשים הנתלים בזמן ובמקום, ובאין ספק הרבו הכת הזה להתפלסף על ענין זה, כטענת הפילוסופים היונים בחכמת מה שאחר הטבע, שטענו על ענין זה ארבע טענות, {{{א}}} שריבוי הידיעה תחייב ריבוי בעצמות היודע, וה' הוא אחד לא יושג בו שינוי וריבוי בשום פנים, וז''ש הוי המעמיקים מה' שעמקו בחקירתם מצד שהוא ה' אחד ולא יתרבה, {{{ב}}} טענו שיתחייב שיולד בו ידיעה חדשה ע''י העצה החדשה שהוליד האדם, שהוא בוחר ויועץ בבחירה חפשיית, ויתחייב שינוי בהעצם הבלתי משתנה, וז''ש לסתיר עצה, {{{ג}}} טענו שיתחייב מזה שישתלם היודע בהידוע ושיתעצם היודע בהידוע ואיך יתעצם האור עם החשך, העליון הבלתי ב''ב עם החמרי האפל, וז''ש והיה במחשך מעשיהם, {{{ד}}} טענו אחר שהידיעה תוקדם לה הראיה החושיית הכליית, שהשכל יפשיט מושגיו מן החושים כידוע בחכמת הנפש, ואחר שה' אין רואה בעינים חומרים א''כ אינו יודע, וז''ש ויאמרו מי ראנו וממילא ומי ידענו? :

הפככם אם כחומר היוצר יחשב . תהפוכות שלכם הזאת אתם יודעים שהוא כחומר היוצר שאין החומר יכול לומר לעושהו לא עשאני כך אינכם יכולין לומר שאיני מבין מעשיכם : כחומר וגו' . ל' תמיה הוא ויש תמיהות המתקיימות : לעושהו . כמו על עושהו ודוגמתו ואמר פרעה לבני ישראל ( שמות יד ) , פן יאמרו לי אשה הרגתהו ( שופטי' ט ) : ויצר אמר ליוצרו לא הבין . אמר על יוצרו לא הבין מה ביצרו והלא הוא בנה את המטמוניו' והחדרי' והמחשבות :

הפככם . תהפוכות שלכם באמת כמו החומר של היוצר כן יחשב הפככם אלי ר''ל כמו שהיוצר יודע מה בחומר כן נגלה אלי כל מחשבותיכם : כי יאמר . שמא יאמר דבר הנעשה על מי שעשה אותו הנה הוא לא עשני : ויצר . וכי הכלי הנעשה מהיוצר יאמר על היוצר הוא לא הבין יצירת מלאכתי ור''ל כמו שאין זאת כן אין נעלם ממני מחשבותיכם :

הפככם . מל' הפוך ור''ל הפך היושר : אם . באמת וכן ואם בריאה יברא ה' ( במדבר טז ) : כחומר . כטיט : היוצר . כן נקרא אומן חרס : כי יאמר . שמא יאמר : לעושהו . על עושהו וכן אמרי לי אחי ( בראשית יג ) והדומים : ויצר . הכלי הנעשה מיוצר חרס : הבין . מל' בינה :

הפככם, משיב להם על טענותיהם אלה, שכל אלה הטענות הגיעו אל הפילוסופים מצד שהם מדמים שהזמן והמקום והשגת החושים שהם תנאי השכלת שכל האדם, הם תנאי כל משכיל בכלל, ובזה ישפטו מן השגת האדם והשכלתו הבלתי משיג רק בחוש, על השגת כל שכל בכלל, וזה טעות גדול, כי השגת השכל מצד עצמו בלתי נתלה בתנאי החושים כלל, והשכל הבב''ת ישיג הכל כאחד השגה פשוטה בלתי נתלית בזמן ומקום ומשיגיהם כלל, כי הזמן והמקום אינם תנאי הדברים כמו שהם בעצמם, רק כמו שהם מוחשים, כידוע בחכמת בקור השכל, והשכל הבלתי משכיל ע''י חוש, ישיג עצמי הדברים העבר והוה ועתיד בהשגה פשוטה בלתי משתנית ולא מתרבית מצד שהוא יודע א''ע, עד שישיג ה' את כל הנמצא מראש ועד סוף בהשגה אחת מבלי יחייב זה ריבוי ושינוי בעצמותו ומבלי יעצרו המקום והזמן בעדו, כי המקום והזמן הם רק אצל השגתנו הנגבלת לראות דרך הזכוכיות האלה, ועקר ההשגה מצד השכל בעצמו צריך באמת שתוקדם הידיעה להראיה, שידע תחלה הדברים מצד עצמם, וע''י ידיעה זאת יראה אותם היינו שישיגם גם כפי תנאיהם שישיג אותם הרואה בחוש, אשר גם ידיעה זו מוכרח שנמצאת אצל היוצר עין והנוטע האזן, שבהכרח יודע איך ישמש האדם בכלים האלה, ואיך יראה וישמע ויחוש לפי תנאי השגתו אשר הגביל ה' לו, אמנם ה' ידע זאת לא ע''י שהוא רואה בחוש, רק ע''י שיודע, באופן שהידיעה קודמת אל הראיה, ומה שאצל האדם הראיה קודמת אל הידיעה, הוא באמת הפך הסדר, וזה חסרונו מצד שהוא בעל חומר. וז''ש הפככם אצלכם באמת הדבר מהופך, והשגה שלכם הפוכה מן ההשגה השכליית האמתיית הנקיה, אבל האם היוצר כחומר יחשב, הכי בעבור שהחומר השגתו מהופך, ולא ישיג רק אחר שיראה, הכי יחוייב שימצאו תנאים אלה גם בהיוצר, ואיך תביאו ראיה מהשגתכם להשגת ה'. אבל איך תכחישו שה' לא ידע וישיג את האדם טבעו ותכונתיו, כי כמו שבלתי אפשר שיאמר מעשה לעשהו לא עשני כן אי אפשר שהיצר יאמר ליוצרו שלא הבין אותו, כי כמו שהעושה משנה מקרי החומר העשוי, והשינוי הזה מעיד על פועל משנה, שזה נקרא עושה. כן היוצר משנה עצם החומר אשר יצרו, ועושה צורתו המתדבקת (כי זה ההבדל בין יוצר ובין עושה) ובהכרח יבין וישיג עצם הדבר אשר יצר ועניניו העצמיים, כמ''ש אם יוצר עין הלא יביט. והקדמות אלה מבוארים במו''נ (חלק ב') ובחכמת מה שאחר הטבע :

עשה יצר. היוצר פועל צורה המתדבקת, והעושה משנה רק מקרי הדברים כמו שבארתי למעלה (כב יא, כז יא, ולקמן מג ז', מד ב', מה יח, מו יא. סד ז') :

הלא עוד מעט . בימים מועטין נקל בעיני אם תשובו אלי : ושב לבנון . שהוא יער עצים להיות כרמל וישוב שדות וכרמים : והכרמל ליער יחשב . תירגם יונתן קירוין סגיאין יתיב ואגדה בבראשית רבה חורשין דבר אינש ישוב ערים ובני אדם רצוף ומלא כיער הזה שהוא מלא עצים :

הלא עוד מעט . כאומר ואם תשאלו לומר אם המקום יודע כל המחשבות מדוע לא ישלם לצדיק כצדקו ולרשע רע כרשעתו לזה אמר הלא במעט מן הזמן אשיב גמול אשר יער הלבנון תהפך להיות כרמל והכרמל תתהפך להיות נחשב כיער ר''ל אגביה השפלים ואשפיל הגבוהים :

מזער . כמו מעט כמו ונשאר אנוש מזער ( לעיל כד ) ואם שאמר מעט אמר מזער להורות על הצמצום : לבנון . שם יער בא''י : לכרמל . הוא מקום שדות וכרמים וכן והיה מדבר לכרמל ( לקמן לב ) :

הלא, תראו איך דברי הנביאים יתקיימו ולא יפול מדבריהם ארצה, עוד מעט מזער, זמן קרוב, ושב לבנון. הלבנון מלא עצי סרק, והוא משל אל הרשעים ישוב לכרמל שהוא שדה תבואה ופירות, ר''ל הרשעים ישאו פרי קדש ומע''ט, והכרמל יש לו חסרון שהוא רך וחלוש, יחשב בתקפו כמו היער שעליו חזקים ואדירים. ר''ל והצדיקים יהיו חזקים ותקיפים :

ושמעו ביום ההוא וגו' . ותיבטל הקללה האמורה למעל' כי נסך ה' עליכם וגו' ותהי לכם חזות הכל ואבדה חכמת חכמיו :

ושמעו ביום וכו' . כאשר יראו שאני משיב גמול אז אף אלו שאטמו אזנם מלשמוע דברי ספר כאלו היו חרשים הנה אז ישמעו דברי ספר : ומאופל ומחושך וכו' . אף מתוך החושך ואף עיני העורים תראינה דברי הספר ר''ל אף אלה שלא אבו לראות דברי הספר כאלו היו בתוך החושך ואף היו סומים בעיניהם הנה אז יראו :

דברי ספר . ר''ל ספורי דברי המקום : ומאופל . מל' אפלה וחושך :

ושמעו, ואז יסורו שתי הכתות שהתוכח עמהם עד הנה, הכת שהזכיר (פסוק י''א ט''ו) שהיו אומרים שדברי הנביא כספר החתום בלתי מובנים, אז החרשים ישמעו ויבינו דברי ספר. והכת שהזכיר (ט''ו) שאמרו שאין ה' רואה במחשך מעשה האדם, עתה, לא לבד שיכירו שה' יודע ורואה כחשכה כאורה, כי גם עיני עורים שהם בני אדם תראינה אז מאפל וחשך, וישיגו השגה נבואיית הבלתי נתלית בכלים חושיים :

ומאפל ומחשך. סדר המליצה היה צ''ל חשך ואפל, כי אפל גרוע מחשך, כנ''ל (ח' כב), אבל המליץ שמר ברוחו עתה סדר התרופה לשתומי עינים. שאחר שיסיר הרופא התבלול מעינם, יעמידם בבית אפל בל יוזקו מן האור פתאום, עד יפתח נקבי משכיות להכניס אור קצת עד שיהיה בבית חשוך, שאינו אפל כ''כ. וכן צייר רפואת העורים האלה כי תראינה תחלה מאפל ואח''כ מחשך :

ענוים . סבלנים שסבלו עולו של הקב''ה וגזרותיו :

ויספו . אז יוסיפו הענוים לשמוח במה שבטחו בה' מאז כי יראו שלא נאבדה תקותם : ואביוני אדם . האביונים שבבני אדם יגילו במה שבטחו בקדוש ישראל וכפל הדבר במ''ש :

ואביוני . מל' אביון ודל ע''ש שתאב לכל דבר כי הכל נחסר לו :

ויספו, יש הבדל בין ה' שמורה על שהוא בורא העולם ומנהיגו בטבע ובין קדוש ישראל שמורה על השגחתו הפרטיית ואותותיו ומופתיו, וכן יש הבדל בין שמחה שמורה על שמחה תמידית ובין גיל שמורה דבר מתחדש. וכן יש הבדל בין ענוים שמורה צדיקים ובין אביוני אדם שמורה ההמון עם. עפ''ז אומר הצדיקים והענוים שהם אינם צריכים למופתים ושינוי טבע, שמאמינים גם בה' מצד שהוא בורא העולם ומנהיגו בהנהגה התדירית, הם כמו ששמחו עד עתה בה' כן יוסיפו לשמוח בהנהגתו, ואביוני אדם ההמון שהם לא שמחו בה' כי אין מכירים את ה' בהנהגתו המתמדת, הם יגילו גילה חדשה ע''י קדוש ישראל שהם הנסים והנפלאות שיתחדשו אז :

ענוים. צדיקים תמיד. וההבדל בין שמחה וגיל, למעלה (טז י'). ובין ה' וקדוש ישראל, למעלה (א' ד') :

כל שוקדי און . השוקדים ומתבוננים היאך יפעלו און :

כי אפס עריץ . כי אז יכלה כל עריץ וכלה לץ ויכרתו כל הממהרים לעשות און :

אפס . ענין כליון כמו אפס כסף ( בראשית מז ) : עריץ . חזק ר''ל חזק ברשע . שוקדי . ענין המהירות וההשתדלות כמו שקדו ושמרו ( עזרא ח ) : און . ענין דבר שאינו הגון :

כי, עד עתה היו נמצאים שלש סבות שהכשילו את העם, עד שהחרשים לא שמעו דברי ספר, והענוים לא שמחו בה'. {{{א}}} העריצים שהם המושלים החזקים שמנעו את העם מעבודת ה' בהכרח וכפאום לעבוד ע''ז, ועתה אפס עריץ. {{{ב}}} הלצים שהיו מסיתים את העם בדברי לצנות מה', עתה כלה לץ, {{{ג}}} שקדי און העושים עבירות בפרהסיא, ומהם למדו יתר העם לעשות כמוהם, ועתה נכרתו שקדי און. עתה מבאר, נגד הלצים אומר.

מחטיאי אדם בדבר . הם נביאי השקר : ולמוכיח בשער יקושון . ולדמוכח להון בען ליה תקלא ל' מוקש : ויטו בתהו צדיק . ואסטיאו בשקר דין זכאין :

מחטיאי וכו' . חוזר על מלת ונכרתו האמור במקרא שלפניו לומר שגם יכרתו אותם שהיו מחטיאים בני אדם בדבר שפתים והם נביאי השקר : ולמוכיח . גם יכרתו אותם שהיו מכינים מוקש למי שהיה מוכיח בשער מקום מושב השופטים כמ''ש ועלתה יבמתו השערה ( דברים כה ) : ויטו וכו' . גם יכרתו אותם שהיו מתעים את הצדיק מצדקתו בדברי תוהו :

יקושון . מל' מוקש : בתוהו . ענין דבר שאין בו ממש כמו והארץ היתה תוהו ( בראשית א ) :

מחטיאי אדם בדבר, שהחטיאו ע''י דברים ולצנות וטענות, נגד שוקדי און אמר ולמוכיח בשער יקשון שאם הוכיח אותם המוכיח על האון הקישו אותו. נגד העריץ אמר ויטו בתהו צדיק חפשו עלילות על הצדיקים להרגם ולאבדם :

אשר פדה את אברהם . מאור כשדי' : לא עתה יבוש יעקב . מאביו : ולא עתה פניו יחורו . מאבי אביו שאין נמצא פסול במטתו ומטתו שלימה :

לכן . הואיל ואעשה הדבר הזה : אשר פדה . ר''ל ה' אשר פדה את אברהם מאור כשדים כשנשלך לכבשן האש : לא עתה יבוש יעקב . כי כשאין ישראל עושים רצון המקום הוא כאלו יעקב אבינו בוש בדבר ולכן אמר מעתה לא יבוש יעקב : פניו יחורו . כפל הדבר במ''ש :

פדה . מל' פדיון וגאולה : יחורו . תרגום של לבן הוא חיור והוא ענין בושה כי המתבייש יתלבנו פניו :

לכן, שיעור הכתוב כה אמר ה' אשר פדה את אברהם אל בית יעקב, כי אברהם בעת התחיל לפרסם אמונת האל, היה יחידי בין עמים רבים עובדי כוכבים, ונרדף ונשטם מהם, עד שהשליכוהו לאור כשדים, ובכ''ז הצילו ה' ופדאו, וכן יעזור לעם הזה השרידים וכמ''ש (לקמן נ''א) הביטו אל אברהם אביכם כי אחד קראתיו. לא עתה יבוש יעקב מעצמו ולא עתה פניו יחורו, ע''י אחרים (כי זה ההבדל בין בושה והחורת פנים) ומפרש נגד לא עתה פניו יחורו מאחרים, שעד עתה הכלימוהו לאמר שסרה השגחת ה' מאתו, אבל עתה.

יבוש, פניו יחורו. הבדלם כהבדל של בושה וכלמה (לקמן ל' ל''ג) :

כי בראותו ילדיו . אשר יהיו מעשי ידי כלומר צדיקים בקרבו כי בראותו בקרבו אשר ידיו מעשה ידי יקדישו שמי כגון חנניה מישאל ועזריה לכך לא יחורו פניו :

כי בראותו וכו' . סרס המקרא כמו כי בראותו בקרבו וכו' ר''ל לזה לא יבוש כי בראותו בקרבו ילדיו מעשה ידי ר''ל צדיקים וכשרים אשר המה יקדישו שמי : והקדישו וכו' . כפל הדבר לחזוק : יעריצו . ישבחו לומר שהחוזק בידו :

בקרבו . ר''ל בקרב זרעו : יעריצו . ענין חוזק :

כי בראתו ילדיו, יראה ג''כ כי מעשה ידי ואותותי ומופתי בקרבו, כי מעשה ידי ונפלאותי יתנוססו על ילדיו לכבוד ותפארת. ונגד לא עתה יבוש יעקב מעצמו, כי עד עתה התבושש ממעשיו הרעים, אבל עתה יראה כי ילדיו יקדישו שמי ע''י מעשיהם הטובים. עתה מבאר נגד מ''ש יקדישו שמי, והקדישו את קדוש יעקב שע''י קדושת מעשיהם יוקדש שם ה' (כמ''ש בהערה למעלה ה' ט''ז) ונגד מ''ש מעשה ידי בקרבו, ע''י הנסים שאעשה, ועי''כ ואת אלהי ישראל יעריצו יראו הכל יכלתו וכחו הבב''ת :

ילדיו, בקרבו. יחיד על רבים, וכן ירעה מקניך (לקמן ל' כ''ג) : קדוש יעקב, אלהי ישראל. ישראל גדול מיעקב כנ''ל (ט' ז'), וכנויו אל השם יורה נפלאותיו לגדולי הדור, ועז''א יעריצו, במופתיו יוכר כחו ועזוזו :

ורוגנים ילמדו לקח . לשון ותרגנו באהליכם ( דברים א ) אותם שהיו ( מתלוננים ) ונרגנים על דברי הנביאים ילמדו לקח :

תועי רוח . אפילו התועים ברוחם לבלי דעת אותי ידעו אז בינה : ורוגנים . הלמודים בתלונה ותרעומות יעזבו דרכם וילמדו לקח היא התורה הקרויה לקח טוב כמ''ש כי לקח טוב ( משלי ד ) וכאומר ואם כל אלה בהם מדוע אם כן יבוש יעקב מעתה :

תועי . ענין בלבול הדעת והושאל מההולך מדרך הישר אל דרך המעוקם : ורוגנים . ענין תלונה ותרעומות כמו ותרגנו באהליכם ( דברים א ) :

וידעו תעי רוח, הם התועים מדרכי הבינה ע''י שכלם ומופתים מזויפים, שהם שחסר להם בינה להבין דבר מתוך דבר במופתים אמתיים לא מטעים, הם ידעו אז בינה. והרוגנים נקראים הרוגנים בזדון לא מצד טעות השכל, שאינם חוקרים כלל רק מריבים בזדון על דבר ה' ולהם חסר לקח שיקחו ויקבלו דבר החכמה, הם ילמדו לקח. לקחת דברי החכמה ולהאמין בה :

תעי רוח. תועים מצד השכל. אדם תועה מדרך השכל (משלי כא טז), והפוכו המבין : ורוגנים. מסרבים לשמוע ומריבים, באין נרגן ישתק מדון (שם כז כ'), והפוכו הלוקח לקח, שהוא קבלת דברי החכמה, ישמע חכם ויוסף לקח :