שכורי אפרים . שהיו משתכרין ביין טוב של מדינת פרוגיתא כדאמר מיא דדורמסקית וחמרא דפרוגיתא קפחו עשרת השבטים : וציץ נובל צבי תפארתו . ומצב מטע תפארתו יהיה ציץ הפרח שלו : נובל . הם תאינים המקולקלות כמו ששנינו בברכות על הנובלו' ופירשו רבותינו בשולי כמרא , וציץ נץ כדמתרגמינן ויצץ ציץ ואנץ נץ אשר נטועים : על ראש גיא שמנים . היא כנרת שפירותיה מתוקים ושם הם הולמים עצמן ביין : הלומי יין . כתושי חמר , ויש עוד לפתור צבי תפארתו אשר על וגו' צבי התפארת שעל ראש עשרת השבטים המשוחין בגאות ראשי שמנים כמו שנאמר ( עמוס ו ) ראשית שמנים ימשחו , גיא ל' גאוה כמו ( לעיל טו ) מואב גיא מאד ( ואותו הציץ כציצת נובל תהיה ) : הלומי יין . כך קוראן על שם שכרותן שנאמר בהם ( עמוס ו ) השותים במזרקי יין :

הוי . הנביא מתאונן על עטרת הגאוה של שכורי אפרים ר''ל על מה שהיו מתכבדים בגאותם : וציץ נובל צבי תפארתו . הדר תפארתו היא עטרת הגאוה שזכר תכלה מהר כציץ השדה אשר במעט זמן יבול ויכמוש והוא כפל ענין במ''ש : אשר על ראש . חוזר על עטרת גאות לומר העטרה אשר על ראש בני אפרים שהיו מפנקים עצמם למשוח ראשם הרבה בשמן מבושם וכאלו היה הראש גיא מלא שמן : הלומי יין . אשר היו מוכים מהיין כי לפי רוב השכרות יפלו בארץ ויוכו על האבנים המושלכים על פני האדמה וכאילו היין הוא המכה :

הוי . ענין קריאה לצער : וציץ . כעין פרח : נובל . ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול ( תהלים א ) : צבי . ענין הדר כמו וצבי עדיו ( יחזקאל ז ) : גיא . עמק : ' הלומי . ענין הכאה וכתישה כמו הלמוני בל ידעתי ( משלי כג ) :

הוי, החזיון של קאפיטל זה ושאח''ז סובב על המון התלאות שעברו על שבט יהודה ע''י מלך אשור, ומפלתו לסוף, והכתובים (מן פסוק א' עד ה') המדברים על עשרת השבטים, הם רק הוצעה אל מטרת חפצו שינבא על יהודה מפסוק ה' ואילך. כאומר מלכות אפרים כבר שבת ובטל, אבל מלכות יהודה אשר מחשבת ה' עליהם לטובה, גם הם ביין שגו ובשכר תעו, וגם עליהם יעבר כוס, עד יערה עליהם רוח ממרום. ובזה נבא אל הביאור, אומר הוי, קורא אני, הלא עטרת גאות של שכרי אפרים היא המלכות שלהם, (וקראה עטרת גאות, ר''ל שאינה עטרת תפארת באמת רק עטרת גאות הלב והתנשאות רוח המדמה על שקר). וציץ נבל היא מליצה על ארצם השמנה מאד המגדלת פירות משובחים על ראש מקומות השמנים, (וקראם ציץ נובל לגנאי על שלא נתקיים בידם) הנה שני אלה, מלכותם, וארצם, הם מכבר הלומי יין נשברו ונאבדו על ידי שרדפו אחרי היין והשכרות :

הנה . יש רוח חזק ואמיץ לה' שהוא כזרם ברד ושער קטב מרירי : הניח לארץ ביד . יניחהו על ארצם בידו החזקה ויפיל הנובלות מן התאנים :

הנה חזק ואמיץ . הנה יש רוח חזק ואמיץ לה' שהוא כזרם ברד המשבר אילנות : שער קטב . כרוח סערה הכורת ומשחית : שוטפים . אשר המה שוטפים בחזקה : הניח לארץ ביד . זה הרוח יניח עטרת גאונם לארץ בחזקת היד ובכח רב :

כזרם . ענין שטף הבא בחוזק רב וכן כזרם קיר ( לעיל כה ) : שער . רוח סערה והכ''ף של כזרם משמשת בשתים כאלו אמר כשער : קטב . ענין כריתה כמו אהי קטבך שאול ( הושע יג ) : כבירים . חזקים או מרובים : שוטפים . נמשכים והולכים במרוצה : הניח . כמו יניח עבר במקום עתיד : ביד . ר''ל בכח ע''ש שהכח הוא ביד :

הנה, (מכאן עד פסוק ה' הוא מאמר מוסגר לספר איך נשבת מהם מלכותם וארצם) : חזק יש לה' דבר חזק ואמיץ, (אמיץ הוא מציין התמדת החוזק בלי לאות והפסק, והמאמר מגביל חזק כזרם ברד, ואמיץ כזרם מים כבירים). חזק כזרם ברד שהוא שובר ארזים, ושער קטב היא רוח סערה קוטבת וכורתת את הכל ממקומו, ואם תתחבר עם הברד הזורם רוח סערה גדולה אז יעקור את הכל. ואמיץ כזרם מים כבירים שטפים, כי הברד שובר אבל אינו שוטף הדבר ממקומו, אבל אם יבא אחריו זרם מים אז הם שוטפים את כל אשר שבר הברד וישאוהו למקום רחוק, ומשל הברד אל ההרג והשמד שעשו בני אשור בארצם, ומשל הזרם, הוא אל אשר הגלו את הפליטה אל נהר גוזן וערי מדי, הניח הזרם ברד ומים כבירים, הניח תחלה את העטרת גאות לארץ בידו, ואח''כ.

חזק ואמץ. דבר חזק ואמיץ, החוזק, מציין ההתגברות בשעתו. והאמוץ מציין קיום הכח ההוא והתמדתו, וסדרו תמיד חזק ואמיץ, ע''ל (ל''ה ג'). שער קטב, רוח סערה כורתת וקוטפת הכל, ושטפים, נקראו המים בעת שישאו כל אשר יפגשו בלכתן :

ברגלים תרמסנה . ברגלי האויב תרמסנה עטרת הגאוה של שכורי אפרים ר''ל האויב ישפיל גאותם :

תרמסנה . ענין דריכה :

ברגלים תרמסנה, והנמשל של הניח לארץ ביד, הוא על שהעביר העטרה מן המלך, והנמשל של ברגלים תרמסנה שהעביר המלכות לגמרי ע''י שהגלה אותם מארצם, ושני אלה מגבילים נגד זרם ברד, וזרם מים כבירים, שע''י הזרם ברד שהוא משל אל ההריגה נפלה עטרת המלוכה, וע''י זרם מים כבירים שהוא משל אל הגלות נרמסה העטרה לגמרי, עד שא''א להחזירה ע''י מלך אחר, אחר שכולם הלכו שבי לפני צר. ור''ל כי שלשה פעמים בא סנחריב על אפרים ובשני פעמים הראשונים נשאר להם עדיין פליטה אבל בפעם השלישית היו למרמס עד לכלה :

תרמסנה, עטרת. שם המין, וע''כ בא ברבים, וכן תקראנה מלחמה (שמות א') :

כבכורה בטרם קיץ . כבישול' של תאנת ציץ נובל : בטרם קיץ . עת בישול שאר התאנים אשר מתוך שהיא בכורה קופץ עליה ובולעה בעודה בכפו כך וישקוד על הרעה ויביאה עלינו ( דניאל ט' ) :

והיתה וכו' . הדר תפארתו הדומה לציצת הנובל אשר היא לעטרה על ראש גיא שמנים : כבכורה . חוזר על והיתה האמור בתחלת המקרא לומר עטרת הגאוה תהיה כתאנה שנתבכרה בטרם יהיה הקיץ והוא עת בשול התאנים כולם : אשר יראה וכו' . אשר מיד כשיראה אותה הרואה יבלענה מיד כשהיא עדיין תלויה על הענף ואינו ממתין עד שיתלוש ואמר שכן ימהר האויב להשפיל גאותם :

ציצת . מלשון ציץ : כבכורה . מלשון בכור ור''ל הנגמר והנתבשל ראשון וכן בכורי ענבים ( במדבר יג ) : קיץ . הוא זמן בישול התאנים וכן והלחם והקיץ ( ש''ב טו ) : בכפו . ענינו ענף כמו וכפתו לא רעננה ( איוב טו ) :

והיתה, אחר שספר איך נפלה עטרת גאות, מספר מפלת הציץ נובל שהוא משל אל ארצם, הוא היה דומה כבכורה בטרם קיץ ומצייר בזה ג' ענינים. {{{א}}} שהם הגלו תחלה ונתבשלו לפני הזמן כפרי המתבכרת טרם בא הקיץ, {{{ב}}} שנדמו בזה להבכורה אשר יראה הרואה אותה הגם שאינו בעליה ילקטנה, {{{ג}}} כי בעודה בכפו בעודה בידו טרם הגיעה אל פיו, וגם יבלענה בפעם אחד בלי לעיסה מתוך החביבות, כן ירשו אותה זרים אשר לא להם המשפט, והחריבו אותם בעודם משורשים בארצם בעודם יושבים לבטח, (עד כאן מאמר המוסגר מעתה שב אל דבריו בפסוק א'), אומר הנה עטרת וציץ נובל של אפרים הם מכבר הלומי יין, אבל לעומת זה לשבט יהודה, הנה.

ביום ההוא . כהתם הפושעים : יהיה ה' צבאות לעטרת צבי . לצדיקים הנשארים בה :

ביום ההוא . ביום מפלת מלכות אפרים : לעטרת צבי . ר''ל יתלו הכבוד בגאות ה' : ולצפירת תפארה . כפל הדבר במ''ש : לשאר עמו . הם יהודה ובנימין :

ולצפירת . כן יקרא העטרה או המצנפת המסבב את הראש כי צפירה היא ענין סבוב ובמשנה הקופה משיעשה שתי צפירות לרוחב שלה ( כלים פי''ו ) ור''ל הסבוב שעושים לקופה :

ביום ההוא, של מפלת אפרים, עטרת צבי לעומת עטרת גאות של אפרים יהיה עטרת חמדה, ולעומת ציץ נובל הצומח וכלה, יהיה צפירת תפארה, אור השחר הצומח והולך עד נכון היום, לשאר עמו היא מלכות יהודה :

ולרוח משפט . יהיה הקב''ה להורות משפט : ליושב על המשפט ולגבורה . יהיה לאותן שהם משיבי מלחמ' מלחמתה של תורה :

ולרוח משפט . האל יהיה לרוח משפט למי שיושב על המשפט ר''ל יחונן דעת לחזקים לעשות משפט אמת : ולגבורה . הוא יהיה לגבורה לבני יהודה אשר שבו ממקום המלחמה להכנס אל שער העיר להשגב שמה ר''ל לא יצטרכו לגבורת מלחמה כי האל ילחם להם ויכה את האויב :

ולרוח . ענין התעוררות וכן ותהי על יפתח רוח ה' ( שופטים יא ) :

ולרוח לעומת שהצלחת המדינה תלויה בשני דברים. {{{א}}} בשהמלך הלובש העטרת יעשה משפט בין איש לחברו, שאז ילבש עטרת צבי, הנה ה' יהיה לו לרוח משפט, כי ברוח ה' יעשה משפט. {{{ב}}} שיהיו לה גבורי כח עושי מלחמה ישמרו אותה מאויב חיצוני, אומר כי ה' יהיה למשיבי מלחמה אלה לרוח גבורה להתגבר נגד האויב המחריב את ארצם, ובזה יהיה להם לצפירת תפארה בל יוחרב ארצם וידמה לציץ נובל, אמנם הלא.

וגם אלה . יושבי משפט ומשיבי מלחמה שבדור הזה כלומר טובים וחשובים שבהן ביין שגו כי עתה אין טוב בהם : שגו ברואה . הלעיגו בדברי הנביאים וי''ת במאכל מעדנים שראוהו עונג להם : פקו פליליה . הכשילו המשפט : פקו . לשון פיק ברכים ( נחום ב' ) פוקה ( שמואל א' כ''ה ) :

וגם אלה . גם יהוד' ובנימין בעבור שכרו' היין שגו בדעתם ובעבור השכר תעו מדרך הישר : כהן . הוא המורה וכן נאמר כי שפתי כהן וכו' ותורה יבקשו מפיהו ( מלאכי ב ) : ונביא . הנביא השקר אשר העמידוהו להוכיח' וליישר דרכם : שגו בשכר . בעבור שתיית השכר שגו בדעת' : נבלעו . נשחתו מן השכרות : שגו ברואה . שגגו בדעתם בענין הראיה כדרך השכור שאין דעתו מסכמת לאמיתת הדבר הנראה : פקו פליליה . הכשילו את המשפט ולא דנוהו דין אמת :

שגו . מל' שגגה ומשגה : ובשכר . יין ישן : תעו . מי שהוא מבולבל בדעתו ואינו יודע מה לעשות נקרא תועה והושאל מהתועה בדרך שאינו יודע להיכן ילך : נבלעו . ענין השחתה כמו ובלע בהר הזה ( לעיל כה ) : פקו . ענין הכשלה כמו ופיק ברכים ( נחום ב ) : פליליה . ענין משפט כמו ופללו אלהים ( ש''א ב ) :

גם אלה, שאר עמו וגבוריו שזכר והם שבט יהודה ביין שגו ולא לקחו מוסר מאפרים שהיו הלומי יין, (תחלה ביין שגו היא שגיאה מועטת ואח''כ בשכר שהוא יין המשכר תעו הרבה) וגם כהן ונביא המורים את העם שגו לשתות שכר, עד כי נבלעו מן היין הנביא נשחת כח נבואתו והמדמה שלו ע''י היין ועי''כ שגו בראה ויחזו משאת שוא ומדוחים, וכן הכהנים תעו מן השכר תעו בהוראה ופקו פליליה והטו משפט, (המאמרים מגבילים) :

שגו תעו. תעה יותר משגה, וכן שכר מיין. בראה שם ע''מ יורה ומלקוש. פליליה, המשפט וההוראה :

כי כל שולחנות . שלהם של זבחי מתי' הם שהם כקיא צואה : בלי מקום . אין הדעת סובלתן :

כי כל שלחנות . אשר הם מסובים עליהם : קיא צואה . הקאה ושלשול היציאה כדרך היין המביא הקאה ושלשול מלמטה : בלי מקום . אין מקום פנוי ונקי מאלה :

קיא . הוא המאכל החוזר מן הגוף דרך הפה : צואה . כמו וצואה והיא צואת הגוף :

כי כל שלחנות מלאו קיא וצואה, משכרותם, ואין להם לזה מקום מיוחד מוצנע, רק מטנפים א''ע בכל מקום בגלוי :

קיא צאה. כמו ראובן שמעון :

את מי יורה דעה . שמא לתינוקות שאין יודעין להבין כי הגדולים פנו לדרך רעה : גמולי מחלב . בדולי מחלב : עתיקי משדים . לשון ויעתק משם ( בראשי' יב ) , ד''א בדולי' מן התורה שנקראת חלב ועתיקי משדים מוסרים מלפני ת''ח :

את מי . הואיל והגדולים פונים אל השכרות א''כ למי ילמוד הנביא דעה ולמי יבין השמועה אשר שמע מאת ה' : גמולי מחלב . וכי ילמד לאלה שנגמלו מהנקת החלב : עתיקי . הנעתקים משדי אמן וכפל הדבר במ''ש :

יורה . ענין למוד כמו ולהורות נתן בלבו ( שמות לה ) : גמולי מחלב . כן נקרא התינוק הנפרש מקרוב מן ההנקה כמו ויגדל הילד ויגמל ( בראשית כא ) : עתיקי . מל' העתק והסרה וכן ויעתק משם ההרה ( שם יב ) :

את מי, מסיים את דבריו, אומר אחר שכבר הוכחתי אותם פעם אחר פעם ע''י הנביאים, וגם כבר ראו מה שקרה לאפרים ולא לקחו מוסר, אשאל את מי יורה הכהן המורה דעה ולמי יודיע הנביא שמע הנבואה, וכי לגמולי מחלב הוא מורה דעה אשר אינם מבינים את הלימוד בפעם הראשון ולכן צריך להבינם וללמדם אלף פעמים? ושיעור הכתוב וכי לגמולי מחלב יורה דעה, עד.

יורה דעה, הכהן. שפתי כהן ישמרו דעת וכו'. יבין שמועה, הנביא. את אשר שמעתי מאת ה' צבאות הגדתי לכם : גמולי מחלב עתיקי משדים. הנעתק משד עדן אינו גמול מחלב, כי יתכלכל בחמאת בקר וחלב צאן, ולכן הוסיף עתיקי משדים, שהוא היונק :

כי צו לצו צו לצו . נביא מצוה להם מאת הקב''ה והם יש להם צו של עכו''ם כנגד צו זה וחוזר הנביא ומוכיחם והם תמיד אומרים יש לנו צו לצו שלנו חשוב משלך : קו לקו . יש להם קו משקולת משפטי רשע כנגד קו הצדק : זעיר שם . הנביא אומר להם עוד מעט תבוא עליכם רעה והם אומרים זעיר שם ימהר יחישה מעשהו לימים מועטין :

כי צו לצו . מהתענג ומרוב כל המה רחוקים ממצות ה' עד שההכרח לעשות להם צוואה במצות ה' ר''ל לעשות עוד סייג וגדר למצות ה' ואל הצוואה והסייג הזה ההכרח לעשות עוד לה סייג וצוואה אחרת : קו לקו . ע''ש שקו המשקולת עשויה להשמר לבל יעקמו הבנין לזה קורא למשמרת בלשון קו ורצה לומר ההכרח לעשות להם משמרת למשמרת התורה ולעשות עוד משמרת למשמרת והענין כפול במ''ש : זעיר שם . ר''ל אף במקום המוכן ללמוד תורת ה' אין ללמד להם כי אם מעט מעט כי למשא יחשב להם : זעיר שם . הכפל יורה על הצמצום :

צו לצו . מל' צואה : קו לקו . ענינו חוט המשקולת של הבנאי וכן וקו ינטה ( זכריה א ) : זעיר . מעט כמו כתר לי זעיר ( איוב לו ) : שם . ר''ל במקום הידוע המוכן ללמוד שמה וכן על כל המעשה שם ( קהלת ג ) ופי' במקום המוכן אל הדבר :

כי צו לצו, עד שצריך לצוות מה שכבר צוה ולחזור ולצוות מה שכבר צוה שני פעמים, וגם לא די בזה רק צריך עוד לציין בקו כדרך שמלמדים לתינוקות על ידי קוים וציורים, את הדבר שכבר ציין להם בקו, ואח''כ לציין ולצייר שנית, ולא ללמד ולצייר דברים רבים בפעם אחד רק זעיר שם זעיר שם, מעט בענין זה ומעט בענין אחר כמי שהמנהג בלימוד שמלמדים לתינוקות :

צו. הראשון פעל, ולצו שם, וכן קו לקו :

בלעגי שפה . וכן כל לשון לעגים וכן ( לקמן לב ) עלגים שניהם לשון הפוך שאינו מיושר להשמע : ידבר אל העם הזה . כל המדבר אליהם דבר נבואה ותוכחה דומה להם ללשון נלעג שאין יכולין להבין בו :

כי בלעגי שפה . כי דברי הנביא בעיניהם כאלו ידבר אליהם בלעגי שפה ובלשון אחרת שאינם מכירים בו :

בלעגי . המדבר בהפך תכונות הדבר שאין נוח להבין קרוי נלעג בל' המקרא כמו נלעג לשון אין בינה ( לקמן לג ) :

כי דברי הנביא נדמה להם כאילו מדבר בלעגי שפה שאין מבינים את דבריו, (ור''ל המדבר בלשון אחרת אף שבקי בצחות הלשון, וכן מי שנלעג בלשונו אף שמדבר בשפת עמו, קשה להבין דבריו, וכ''ש המדבר בלשון אחרת, וגם אינו יודע צחות הלשון ההוא, וכן נדמה להם דבר הנביא המדבר לשון הקדש צח ומזוקק שבעתים) :

לעגי שפה. הוא המגמגם בלשונו מחסרון כלי המבטא, ולשון אחרת, כמו לשון רומי לאיש פרסי :

אשר אמר . הנביא להם זאת המנוחה להיותכם בשלוה הניחו לעיף שלא תגזלוהו זאת תהיה לכם המרגעה :

אשר אמר אליהם . רצה לומר הלא לטובתם ידבר כי זהו הדבר אשר אמר אליהם הניחו לעיף ותש כח ואל תגזלו אותו ובזאת תמצאו מנוחה ומרגוע ועכ''ז אינם רוצים לשמוע עם שהדבר הוא לטובתם :

המרגעה . ענין מנוחה כמו הלוך להרגיעו ישראל ( ירמיה לא ) : אבוא . ענין רצון וחפץ כמו לא אבה יבמי ( דברים כה ) והאל''ף נוספת וכן ההלכוא אתו ( יהושע י ) :

אשר, ר''ל כי הבלתי שומע לתוכחה יהיה או מפני שאינו מבין, או מפני שהמוכיח מבקש ממנו שיקבל עליו דברים הקשים על טבע האדם כמו לסגף גופו, לפזר ממונו, ואחרי שבאר שא''א שלא יבינו דברי הנביא שכופל ומשלש ומסביר להם בלשון עמו הצח, מבאר כי אינו מבקש מהם דבר גדול, רק אמר להם בזאת תמצאו מנוחת הגוף ומרגעה לנפש אם רק תניחו לעיף הנאנח מיד עושקיו כח, בל תגזלו ותעשקו, ואעפי''כ ולא אבוא שמוע? :

המנוחה המרגעה. מנוחה לגוף ומרגעה לנפש. ומצאו מרגוע לנפשכם (ירמיה ו' טז). לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך (דברים כח סה), ר''ל לא מנוחה נפשיית ולא גופנית, וע''ל (לד יד) :

והיה להם דבר ה' וגו' . כמדתה ימדוד להם יגזור שדברו עליהם צו של אומות המשתעבדים בם על צו פקודה על פקודה עבודה על עבודה קו של פורענות כנגד קו של עבירות שבידם קו לקו תקוה חילוף תקוה יקוו לאור והנה חשך : זעיר שם זעיר שם . לימים מועטים תבא עליהם והם יתמעטו שם בארץ אויביהם :

והיה להם דבר ה' וכו' . ר''ל מאד נקל להם לעבור על דבר ה' כאלו לא היתה רק צוואה וסייג לצוואה אחרת ואף האחרת היתה רק צוואה וסייג למצות ה' שאין אדם נזהר כ''כ בשמירתה לפי שהיא צוואה רחוקה ממצות ה' : קו לקו . כאלו היתה רק משמרת למשמרת אחרת ואף האחרת רק משמרת למשמרת התורה שאין אדם סופנה כ''כ והענין כפול במ''ש : זעיר שם . ר''ל אף במקום שלמדוה נחשבת מעט ואף כי אותם שלא דרכו בנתיבותיה : זעיר שם . הכפל יורה ההמעטה : למען ילכו . בעבור זאת כשילכו וכפלו לפול אחור וישברו ויפלו בהמוקש וילכדו בה ר''ל יפלו בצרה ולא יוכלו להמלט :

והיתה, אמנם אף שאין רוצים לשמוע דבר ה', מ''מ יהיה להם דבר ה' ציוי אחר ציוי ואזהרה אחר אזהרה פעם אחר פעם ויסביר להם דבריו אחת אחת למען ילכו וכשלו אחור כי ההולך בשגגה ואינו יודע שיש מכשול בדרכו הולך לפנים, אבל היודע שיש מכשול והולך במזיד הוא נכשל לאחוריו, כי הוא הנסוג מדרך הידוע הטוב, לאחור, ובזה נשבר בלי תרופה, ר''ל ה' ישלח נביאיו עליהם כדי שעי''כ יגדל עונשם בהיותם מזידים, וכשלו ונוקשו, מכשול הוא באבן והמוקש הוא ע''י פח יקוש שטמנו לו אחרים בכונה, ומשל המכשול על שחוטא מצד עצמו, ומשל המוקש על שחוטא ע''י מסיתים ונביאי השקר :

וכשלו ונוקשו. עיין למעלה ח' טז :

משלי העם הזה . האומרים לצון בל' משל כגון :

אנשי לצון . המלעיגים בדברי הנביא : מושלי . המושלים על העם אשר בירושלים :

לצון . מל' לץ : מושלי . מל' ממשלה : שאול . הוא בור הקבר : חוזה . ענין גבול כמו מחוז חפצם ( תהלים קז ) :

לכן, אחר כי רצון ה' לנבאות ולהזהיר אתכם גם אם אינכם שומעים לכן שמעו דבר ה' אתם אנשי לצון, עוסקים בלצנות הגם שאתם מושלים על עם ה' בירושלים עיר הקדש :

כרתנו ברית את מות . שלא יבא עלינו : עשינו חוזה . גבול שלא יעברנהו וכן מחוז חפצם ( תהלים קז ) וכן מחזה אל מחזה ( מלכים א ז' ) כולם ל' גבול הם וחיצונו של דבר אשומיי''ר בלע''ז : שיט שוטף . מכה המתהלכת בארץ : לא יבואנו . לא יבא עלינו : שמנו כזב . שמנו ע''א : מחסנו . מחסה שלנו : ובשקר נסתרנו . בע''א בטחנו להסתירנו :

כי אמרתם . אשר אמרתם בלעג הנה כרתנו ברית עם המות שלא יבא עלינו קודם הזמן ולא נירא א''כ מהפחדת הנביא : עשינו חוזה . עשינו גבול שלא נבוא אל השאול קודם הזמן : שוט שוטף וכו' . כאשר יעבור מכה המתהלכת בארץ לא יבוא עלינו : כי שמנו כזב מחסנו . נחסה בצל הכזב כי נחכם לומר לפני המכה שלא צוה המקום לבוא עלינו והוא ענין לצנות : ובשקר נסתרנו . כפל הדבר במ''ש :

שוט . שבט המכה כמו שוט לסוס ( משלי כז ) : שוטף . ענינו מהירות ההליכה והושאל מל' נחל השוטף :

אמרתם, מבאר הלצנות שלהם, כרתנו, ממליץ כי המות הוא שליח של השאול והאבדון אשר יצעק הב הב ולא ישבע, והם אמרו כי כרתו ברית עם המות בל ימיתם, וסימן שיתקיים הברית עשו עם השאול שהוא השולח את המות, בל ירצה במיתתם, והנמשל, כי מלך מצרים הוא משל המות, והרכוש הנמצא במדינה הוא משל השאול כי הוא השולח את המות עליהם שע''י שרוצה ברכושם לשלול שלל הוא בא להחריב את ארצם, והם כרתו ברית את מלך מצרים, ואין להם לירא כי ישוב והפר את בריתו ע''י שיתן עינו ברכושם, כי רכושם בעצמו הוא החוזה והאות לקיום הברית, כי כבר שלחו לו כל אוצרותם ורכושם לדורון (כמ''ש לקמן למ''ד) ישאו על כתף עירים חיליהם) ובזה הם בוטחים בעזרת מלך מצרים, שגם שוט שוטף כי יעבור אף שיהיה שוט כללי ומחריב ארצות, ואף שיעבור בארצות מ''מ לא יבוא אלינו. כי שמנו כזב מחסנו, שקר הוא גדול מכזב כי כזב הוא אמת בשעתו רק שאינו מתקיים, ושקר אין לו מציאות גם בשעתו, ומסתור הוא גדול ממחסה, ואמר על צד ההלצה, הכזב בו יחסו א''ע חסיה מועטת, והשקר שאין בו ממש כלל חושבים כי יהיה להם למסתור ומגדול עוז מפני אויב. והנמשל כי בטחו על מצרים וחסו בו והוא רצה לעזרם רק היה להם כמו אכזב ולא יכול להושיע להם בסוף, וגם בטחו על אשור שנתנו לו מנחה ושוחד וחשבו זה למסתר גדול, וזה היה שקר תיכף כי היה לבבו עליהם לרעה :

חזה. אות לראות ולחזות בו, כזב, שקר. דבר ששקרו יוכל להתברר תיכף נקרא שקר, ואם א''א לבררו עתה רק אחרי כן נקרא כזב. ויצוייר שקר בערך המגיד וכזב בערך השומע, שאינו יכול לברר שקרו מיד, ואז באו ב' הלשונות. (מיכה ב' יא) ושקר כזב, יפיח כזבים עד שקר (משלי ו' יט). ומסתר גדול ממחסה כנ''ל (ד' וי''ו) :

הנני יסד . ל' עבר הוא כמו ( מגלה א ) יסד המלך וכן צריך לפותרו הנני הוא אשר יסד כבר : ( בציון אבן . כבר ) נגזרה הגזרה לפני והעמדתי מלך משיח שיהא בציון לאבן בוחן ל' מבצר וחוזק כמו ( לקמן לב ) עופל ובחן וכמו הקימו בחוניו ( לעיל כג ) : מוסד מוסד . הראשון פתח לפי שהוא דבוק מוסד של מוסד ( מוסד ) שהוא מוסד גמור : המאמין לא יחיש . המאמין דבר זה לא ימהרנה לא יאמר אם אמת הוא ימהר לבא :

לכן . הואיל ויש בכם אנשים מלעיגים בדברי הנבואה יבוא עת שיקבלו גמולם וכאשר מסיים והולך : הנני יסד . הנה אני הוא אשר מאז גזר ויסד להיות בציון מלך חזק כאבן ועל חזקיה יאמר : אבן בוחן . האבן הזה יהיה להם למבצר : פנת יקרת . יהיה כאבן יקר ההושם בפנת הבנין למען יהיה נראה מהעבר מזה ומהעבר מזה : מוסד מוסד . יהיה כהיסוד המיוחד שביסודות : המאמין לא יחיש . לפי שרובם לא היו מאמינים בדברי הנביא בימי אחז לכן אמר המאמין לדברי לא ימהר לראות הדבר ר''ל לא יחשוב בלבבו שעתה תהיה הדבר כי לא תהיה עד לאחר זמן :

בוחן . ענין מבצר חזק כמו הקימו בחוניו ( לעיל כג ) : פנת . מל' פנה וזויות : יקרת . מל' יקר וחשוב : מוסד . מל' יסוד : יחיש . ענין מהירות כמו ימהר יחישה מעשהו ( לעיל ה ) :

לכן, (נבואה זאת נמשכה עד סי' כ''ט פסוק ט', ותוכן ענינה, תחלה מספר כי חזקיה המלך ימרוד במלכות אשור (ט''ז) ובטחונם על מצרים לא יקום (י''ז י''ח) ואשור יעבור בארצם (י''ח י''ט) אבל לסוף יפול (י''ט כ' כ''א) עפ''ז אמר להם דברי תוכחה (כ''ג כ''ט) ושוב חוזר לספר הצרות שיגיע להם תחלה ע''י מלך אשור (סי' כ''ט א' ד') ומפלתו לבסוף (ה' ט') ובזה נבאר הכתובים). הנני אשר יסדתי בציון אבן, מדמה במליצתו כי בית יהודה הורס ונחרב, וה' יתחיל לבנותו מחדש, ויניח תחלה אבן למוסדות שעליו יבנה הבית והוא המלך חזקיה (ומליצתו מוגבלת ג''כ נגד מה שאומר ויעה ברד מחסה כזב, המחסה כזב ימוש ממקומו וכנגדו יבנה בית נאמן לבית יהודה). אבן בחן, מצייר באבן הזה שלש בחינות. {{{א}}} מצד חמרו יהיה אבן בוחן וחזק אשר נבחן ונתנסה שהוא אבן טוב לא מורכב מעפר וחול וחלקים זרים. {{{ב}}} מצד ערכו וצורתו אחר שישימו אותו לראש פנה יהיה אבן יקר כאבן ספיר ואקדח למען יהיה פנת יקרת. {{{ג}}} מצד תכליתו יהיה מוסד מוסד, עליו יניחו כל היסודות, יהיה יסוד היסודות, ומחזיק הבנין בכללו, והנמשל כי המלך הזה מצד עצמו יהיה נבחן ומנוסה לצדיק גמור נקי מתאות וזך המחשבות, {{{ב}}} מצד יחוסו, אחר יהיה לראש פנה שיהיה מזרע בית דוד היקרים, {{{ג}}} שיהיה יסוד היסודות ילבש עצה וגבורה והוא יחל להושיע את ישראל. המאמין בדבר זה לא יחיש וימהר, כי לא יהיה זה תיכף כי תחלה יעברו צרות רבות :

יסד. עבר, כי היסוד שהוא המלך חזקיהו כבר הונח, והמאמין לא יחיש, כי הבנין בכללו לא היה תיכף, עד שנת ט''ו לחזקיהו. בחן, לשון חוזק :

ושמתי משפט לקו . לפני בא אותו מלך אביא עליכם גזרות להתם הפושעים שבכם ושמתי משפט יסוריו להיות לקו כלומר אשים קו מדת יסורין להביא עליכם ואת צדקה אשים שתהא משקולת המיישרת בנין הבונין בחומות כלומר שתהא צדקה מהלכת לפניהם ומיישרת דרכיהם שיכלו הפושעים ונותרו הצדיקים : ויעה ברד מחסה כזב . אותו כיסוי שאמרתם כי שמנו כזב מחסנו יבא ברד ויטאטאנו ויעה לשון טיאוט כמו ( מ''א ו ) את היעים שגורפין בהם אפר הכירות : וסתר . שאמרתם עליו ובשקר נסתרנו המים ישטפוהו כלומר אביא המון ( אומו' ) שישברו מצבותיה' ופסיליהם ולשון משפט האמור כאן יושטיצ''א בלע''ז :

ושמתי משפט לקו . אז אשוב גמול המפעל ואשים משפט יסורים להרשעים הללו כפי קו חטאם ר''ל כדבר הנמדד בקו לא פחות ולא יותר : וצדקה למשקלת . ואל הצדיקים אעשה צדקה כפי משקל צדקתם כי בימי חזקיה יכבוש סנחריב ערי הבצורות ביהודה ויהרוג הרשעים והצדיקים יותרו ויקבלו הטובה : ויעה ברד . כלפי שאמרו כי שמנו כזב מחסנו אמר שהברד יכבד ויטאטא את המחסה הכזב ר''ל סנחריב המכה לא יפנה אל דברי הכזב : וסתר . כלפי שאמרו ובשקר נסתרנו אמר שהמים ישטפו את מסתור השקר ר''ל סנחריב לא יפנה אל השקר וכפל הדבר במ''ש :

לקו . ענינו חבל המדה : ויעה . ענין כבוד וטאטא והוא מל' ואת היעים ( שמות לח ) שהם הכלים העשוים לכבד ולהסיר את הדשן :

ושמתי, אחר שצייר את יסוד הבנין, מתחיל לצייר את הבנין בעצמו, הנה דרך הבנאים, אחר שיניחו האבן פנה, ימדדו בקו המדה אורך הבנין ורחבו, ואחר שבונים בגובה יחזיקו בידם אנך ואבן משקולת לראות אם החומה שוה בגובהה, עפ''ז אומר כי משפט שבין אדם לחבירו שיעשו אז, זה יהיה הקו, ולפיהם יתארך ויתרחב הבנין שהיא בית יהודה לארכו ולרחבו, והצדקה שהיא המע''ט שבין אדם למקום היא תהיה המשקולת שעפ''י יעלה הבנין בגובה נכח היושבי בשמים, (וממליץ שע''י המשפט יצלחו בדרך טבעי וע''י הצדקה יצלחו בהשגחה נפלאת מעל שמים למעלה מן הטבע). ויעה, אחר שיבנו בנין מבצר יבטלו את המחסה שאין בה ממש, ולא יבטחו על אשור ומצרים. וסתר מים ישטפו, הברד שובר ומניח במקומו והמים שוטפים ונושאים את הדבר, וממליץ כי הסתר שעליו בטחו יותר יהיה בטולו גם כן יותר עד שלא ישאר ממנו רושם כלל :

קו משקלת. הקו, יהיה גם בארך ורוחב. והמשקלת, רק על שיוי החומה בגובה, וכיוצא בו (מ''ב, כא יג) ושם בארתי, וההבדל בין משפט וצדקה (למעלה א' כז). ויעה, ענין טאטוא. (יח) וכפר. יתבטל, לא תדעו כפרה (לק' מז יא) :

וכופר בריתכם את מות . ויתבטל הברית אשר אמרתם כרתנו ברית את מות כל כפרה לשון קנוח סילוק דבר וכן ( בראשית לב ) אכפרה פניו : וחזותכם . אשר אמרתם עם שאול עשינו חוזה : שוט שוטף . אשר אמרת' לא יבואנו והייתם לו למרמס :

וכפר וגו' . כלפי שאמרו כרתנו ברית את מות אמר אז יוסר הברית ויבוטל כי בוא יבוא עליכם : וחזותכם וגו' . כלפי שאמרו ועם שאול עשינו חוזה אמר אז לא תקום הגבול שעשיתם עם השאול כי כן תבואו אל השאול : שוט שוטף וגו' . כלפי שאמרו שוט וגו' לא יבואנו אמר כאשר יעבור המכה המתהלכת תהיו לו למרמס כי עליכם יבוא וירמוס אתכם :

וכופר . ענין העברה ובטול וכן איש חכם יכפרנה ( משלי טז ) : וחזותכם . מל' מחוז וגבול : לא תקום . לא תתקיים : למרמס . ענין דריכה ברגל :

וכפר, וממילא יושבת בריתם עם אשור ומצרים, ויהיו למרמס אל מחנה אשור שיעבור בארץ יהודה :

בבקר בבקר . כלו' תדיר תדיר אביא עליכם גזירות : והיה רק זועה הבין שמועה . זועה לכל השומעים להבין שמועות פורענו' הקשות שאביא עליכם כל השומעים יזועו :

מדי עברו . מתי שיעבור שוט השוטף יקח אתכם אליו : כי בבקר . בכל בוקר יעבור עליכם ואח''ז יתמיד לבוא ביום ובלילה : והיה וגו' . מי שיתן לב להבין שמועת הפורעניות לא ישקוט לבבו רק יהיה מלא מרתת וחרדה :

מדי . כמו מתי וכן מדי דברי בו ( ירמיה לא ) : זועה . ענין רתת וחרדה כמו ביום שיזועו שומרי הבית ( קהלת יב ) :

מדי עברו, בכל עת שיעבור יקח אתכם, כי בעת כבש את העמים היושבים בסוריא בא בכל פעם לארץ יהודה היושבים על טבור הארץ, ואל תחשבו שלא יעבור בתמידות, כי בכל בקר יעבר, ויתעכב אצלכם ביום ובלילה. והיה רק זועה, אחר שספר תכיפת הצרות שיביא עליהם אומר אבל דעו כי מה שאביא עליכם את מלך אשור לא יהיה תכליתו למען יגל אתכם מעל אדמתכם כמו לעשרת השבטים, כי לא יהיה תכליתו רק זועה הבין שמועה, להחריד ולזעזע אתכם למען תבינו שמועה אשר תשמעו מאת ה', למען תטו אזן לדברי הנביאים :

זועה. רעדה. ולא זע ממנו (אסתר ה' ט'). הבין, מקור, למען הבין שמועה, הנבואה, כמו ואת מי יבין שמועה (ט) :

כי קצר המצע מהשתרע . כי אביא עליכם שונא דוחק אתכם אשר לא תוכלו להספיק עבודתו כשיציע מצעו עליכם יקצר לו מהשתרע השוכב עליו : מהשתרע . מהשתטח להאריך איבריו אישטנדליי''ר בלע''ז : והמסכה צרה . הנסיך שימשול עליכם יהיה מקומכם דחוק לו בהתכנסו לתוכו , ורבותינו דרשוהו על עכו''ם שהכניס מנשה להיכל קצר המצע הזה מהשתרע מהשתרר עליו שני רעים ואני פרשתיו לפי פשוטו ובדרך זה ת''י ואף מדרש רבותינו יש לישבו על אופן הדבור כלומר למה אני מביא עליכם פורענות זו לפי שקצר המצע מהשתרע אני לבדי עליו שנאמר ( מ''א ח ) הנה השמים לא יכלכלוך וכל שכן בהכניסכם מסכה עמי כביכול צר לנו המקום :

כי קצר וגו' . המצע אשר ישכב עליו יהיה קצר להשתטח עליו ולהאריך עצמו בפשוט הרגלים ר''ל ארצם תהיה צרה מהכיל התפשטות מרבית חיל האויב הבא : והמסכה צרה כהתכנס . המסכה תהיה צרה לו כאשר יתכנס להתאסף תחתיה עם כל איבריו והוא כפל ענין במ''ש ויורה על הפלגת הדבר שיהיה רב מחנהו וכמ''ש והיה מטות כנפיו מלא רוחב ארצך ( לעיל ח' ) :

המצע . ענינו הכרים והכסתות ההושם תחת האדם בשכבו כמו ערש יצועי ( תהלים קלב ) : מהשתרע . ענין עודף ויתרון האורך כמו שרוע וקלוט ( ויקרא כב ) : והמסכה . מל' מסך ומסכה כמו והמסכה הנסוכה ( לעיל כה ) : צרה . דחוקה : כהתכנס . ענין אסיפה כמו נדחי ישראל יכנס ( תהלים קמז ) :

כי קצר המצע, מצייר מפלת אשור סביב לירושלים, כמי שמכניס ארח אל ביתו ומשכיבו במטה שהמצע שתחתיו קצרה בארכה, והמכסה שמכסה בו היא צרה ברחבה אם ירצה לפשוט את גופו לארכו לא יוכל מפני שהמצע שתחתיו קצר ואין לו על מה להניח רגליו, ואם ירצה להכניס את רגליו אל גופו לא יוכל מפני שהמכסה שעליו צרה ואין לו במה שיתכסה מלמעלה, והנמשל יבאר בפסוק שאח''ז :

מהשתרע. התפשטות האיברים. חרום או שרוע (ויקרא כא יח). והמסכה, הוא המכסה. ויגל ה' את מסך יהודה. (כא) זר נכריה. הזר הוא המוזר והמופרש מאיזה ענין מיוחד, כמו הישראל אצל אכילת תרומה וקדשים, ההדיוט אצל שמן המשחה. והנכרי הוא מארץ אחרת, ונרדפו זר ונכרי, ובאורם תמצא (לק' סא ה'. עובדיה א' יא. איכה ה' ב'. תהלות סט ט'. פא יו''ד. משלי ב' טז ה' יו''ד, כ. ז' ה', י'' ט''ו. כ''ז ב'. איוב י''ט ט''ו) : מעשה עבדה. הבדלם מבואר. עבודה, מציין מעשה שיש עמו עמל ויגיעה רבה. ואצל השם, דבר טבעי בלתי מורגל נקרא מעשה זר, ודבר יוצא מן הטבע נס ומופת ופלא. נקרא עבודה נכריה, עבדה מצד שלא יעשהו ה' לולא צורך גדול. ונכריה, מצד שהוא בלתי מתקשר עם שלשלת סבות ומסובבי הטבע הנודעת אצלינו :

כי כהר פרצים . ת''י ארי כמא דזעו טוריא כד אתגלי יקרא דה' ביומי עוזיה מלכא וכניסין דעביד ליהושע במישר גבעון וכו' כן יתגלי לאתפרעא מדעבדין וכו' : זר מעשהו . ידמה לכם לזר כי יבוא עליכם פורענות קשה : לעבוד עבודתו . לעשות מלאכתו כמו עבודת האדמה לבורי''ר בלע''ז :

כי כהר פרצים . כמו בעת מלחמת דוד בפלשתים בבעל פרצים העומדת בהר כמ''ש ויעל בבעל פרצים ( דה''א י''ד ) ושם נשמדו הפלשתים פתאום ואמר כן יקום ה' להשמידם פתאום מעל פני האדמה : כעמק בגבעון . כמו בעת מלחמות יהושע בהאמורי בהעמק אשר בגבעון אשר מן השמים נלחמו עמהם כמ''ש וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים וגו' ( יהושע י' ) כמו כן ירגז ה' עליהם וילחם בם : לעשות מעשהו . להפרע מהם : זר מעשהו . המעשה תהיה זרה ר''ל דבר שלא עשה עמהם מתמול שלשום : ולעבוד וגו' . הוא כפל ענין במ''ש כי עבודה היא כמו מעשה ונכריה הוא כמו זר ופתרון אחד להם :

ירגז . מל' רוגז וכעס : ולעבוד עבודתו . תרגום של מעשה הוא עובדא :

כי כהר, ה' יביא על האויב שפטים ממעל ומתחת, מתחתיו תרגז הארץ ברעש, וה' יקום עליו כמו שקם בהר פרצים שנפרץ ההר ע''י רעש הארץ ונבקע ומש ממקומו, וזה הנמשל של קצר המצע מהשתרע, שהמצע שתחתם שהיא הארץ לא יוכל להתפשט עליו ולברוח, כי סביבו יהיה מלא פרצות ובקעים מרעש הארץ, ונגד והמסכה צרה כהתכנס אומר שאם ירצה להכניס א''ע ולעמוד צפופים במקומו, הנה כעמק בגבעון ירגז שימטיר עליו אבני אלגביש ואש מלמעלה כמו שהמטיר על הכנעני בעמק בגבעון (יהושע י') ואין לו מכסה מלמעלה להגן עליו מן הברד, באופן שלא יוכל לא לברוח ולא להשאר במקומו, לעשות מעשהו המאמרים מגבילים, כהר פרצים יקום לעשות מעשהו אשר יהיה זר ודבר שאינו מורגל אף שרעש הארץ הוא ענין טבעי, וכעמק בגבעון ירגז לעבד עבדתו אשר נכריה עבדתו, כי המטרת אש מן השמים הוא דבר יוצא מן הטבע וע''ז קראו עבודה, ולא יקרה כלל במציאות וע''ז קראו נכריה (כמ''ש בבאור המלות) (כב) ועתה, בתוך הזמן הזה. אל תתלוצצו אתם אנשי לצון, פן יהיה מוסריכם חזקים יותר בחטאתכם, כי שמעתי שה' עושה כלה והכלה הזאת נחרצה ונגזרה מאת ה' :

ועתה אל תתלוצצו . לאחר כרתנו ברית את מות : מוסריכם . יסורין :

אל תתלוצצו . לומר דרך לעג כרתנו ברית את מות וגו' : פן יחזקו מוסריכם . פן יתחזקו היסורים המוכנים לכם : כי כלה וגו' . מאת ה' שמעתי שיבוא כליון וכריתה על כל הארץ לכן אל תתלוצצו :

תתלוצצו . מל' לץ : מוסריכם . מל' יסורים : כלה . מל' כליון : ונחרצה . ענין כריתה כמו נחרצת שוממות ( דניאל ט ) :

האזינו . הטו אוזן ושמעו קול דברי : הקשיבו וגו' . כפל הדבר במ''ש :

האזינו ושמעו קולי, הנביא יפתח במשל פיו, לחוות דעת, איך היסורין הבאים על האומה בכללה או על איש אחד בפרטות, הם הכרחיים בטבע הבריאה, בלעדם לא יגיע האדם אל השלמות אשר בכחו להשיג, וכולם מתחייבים מן החכמה העליונה להיות אמצעים מובילים את הכלל אל תכליתו הכללי שהוא השלמות האנושי, ואת הפרט האישי אל תכליתו הפרטי איש ואיש לפי מעשיו ואושרו האמתי, והמשל הזה יתחלק לשני חלקים, חלק הראשון (כ''ד כ''ו) ידבר על יסורין הכללים הבאים אל תכלית המין בכללו, וחלק השני (כ''ז כ''ט) ידבר על יסורין הבאים על אישים מיוחדים לצורך תכלית אישיי מיוחד, על הראשון אמר האזינו קולי, ועל השני אמר הקשיבו אמרתי, כי בו ידבר מאמר פרטי אל אישים פרטיים (ועיין בבאור המלות) :

קולי אמרתי. האמירה, במה שהיא מורכבת מהברות שונות, מפורשת יותר נגד הקול הפשוט, ומורה הקול, המשל. והאמירה, פתרונו. לכן תפס האזינו קולי הקשיבו אמרתי. כי הקשבה פחותה מהאזנה. וכן (בראשית ד' כג. לק' לב ט'), שמענה קולי האזנה אמרתי, כי האזנה פחותה משמיעה, כנ''ל (א' יו''ד), ואמר, האזינו שמעו, כי כן הסדר, מקשיב או מאזין קול המצלצל אח''כ נותן לבו לשמוע ולקבל או להבין כמו שבארתי בכ''מ שנרדפו פעלים האלה יחד. עיין פירוש התורה (דברים לב א') :

הכל היום . לשון תמיהה הוא לכך נקוד חטף פתח : יחרוש . מי שחורש לזרוע וכי החורש כדי לזרע לעולמים חורש א''כ מה יועיל אף הנביאים מוכיחים אתכם להחזירכם למוטב הלעולמים יוכיחו ולא יועילו : יפתח וישדד אדמתו . וכי לעולם לא יזרע אלא תמיד יפתח את האדמ' באתים ובכלי מחרישה , וישדד לשון עבודת שדה יפתח וישדד בתחלה הוא עושה תלמים רחבים וסוף הוא עושה תלמים קטנים במדרש ר' תנחומא :

הכל היום . פתח במשל ואמר וכי כל היום יחרוש החורש לתקן השדה לזריעה : יפתח . מוסב על הכל היום לומר וכי כל היום יפתח האדמה בכלי המחרישה ויכתש רגבי העפר :

יפתח . מל' פתיחה : וישדד . ענין כתישת רגבי העפר וכן אם ישדד עמקים אחריך ( איוב לט ) ויתכן שהוא מל' שדה ר''ל יתקן השדה :

הכל היום, מתחיל לדבר על יסורין הבאים אל האומה בכללה, כי הם מוכרחים מטבע היצירה, כמו שכל מין האדם בהכרח שיעברו עליו חולאים רבים ומכאובים בימי הגידול והצמיחה, כמו עת צמיחת השינים וכדומה, והיה זה בהשגחה למען יכיר האדם כי יש עולם אחר, וכי נברא לתכלית אחרון נעלה מן השלמות הראשון שהוא שלמות עה''ז, כמו שבאר זאת בחבה''ל שער הכניעה, כן היה מן ההכרח להעביר על כלל האומה הישראלית אשר בחר בם לסגולתו, כמה חולאים ויסורין בם הוצרפו ככסף בתוך כור להסיר מהם חלאת התאות וסוגי החומר ושמריו, ולהגביר כחות השכל והנפש, שזה היה תכלית גלות מצרים ויתר הגליות כמו שבארתי בחבורי עה''ת בכ''מ, והנה החוזה נשא על זה משל נאות מאד מטבע החרישה והזריעה, כי ידוע שבפי החכמים והחוקרים נמשלה הנפש לחלקת השדה אשר זרועיה תצמיח, שכמו שהשדה כחנית להוציא פרי תבואה, אם יעבדו עבודתה, כן הנפש כחנית ומוכנת להשכיל ולקנות האושר אם יזרעו בה זרע החכמה והדעת, וכמו שהאדמה אם לא יתעסקו בה בחרישה וזריעה, תשאה שממה, כן הנפש הבלתי נחרשת ונזרעת או אם מלאה קוצים ודרדרים לא תעשה פרי, כמו שכתוב נירו לכם ניר (ירמיה ד'), על שדה איש עצל עברתי (משלי כ''ג). והנה עבודת האדמה תחלק לשני ענינים חרישה וזריעה. כן יהיה בעבודת חלקת הנפש. והנה החרישה בעבודת האדמה נמצא בה ג' ענינים, שפרט הנביא פה כמ''ש יחרוש יפתח וישדד, {{{א}}} להסיר הקוצים והדרדרים ויתר דברים המעכבים גידול התבואה, שעז''א יחרוש, כמו שאמר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים, {{{ב}}} לפתוח האדמה שתכיל הזרע, ועז''א יפתח, {{{ג}}} לכתוש ולכתת הרגבים שתעשה שדה, ועז''א ישדד, ושלשה הענינים האלה צריך בהחרישה אשר בנפש, כי יען שעיר פרא אדם יולד, הנה טרם תהיה מוכנת להכיל זרע החכמה והמוסר, צריך, {{{א}}} להסיר הקוצים והדרדרים שהם התאוות והציורים הרעים אשר הובילו אל תוכה המדמה והמתעורר בימי הילדות, וכ''ז שהם צומחים על אדמת הנפש לא יוכלו הזרעים היקרים שהם החכמה והמוסר לצמוח ולעשות פרי, כי ינקבום התאוות הרעות ויכלו אותם, {{{ב}}} צריך לפתוח כחות הנפש ההיוליים ע''י מדות טובות וציורי המוסר למען תהיה מוכן לקבל זרע החכמה, {{{ג}}} לכתוש הרגבים וחלקת סלעים וצורים אשר לא יעובד בם ולא יזרעו, וכ''ז יושג ע''י היסורין שיביא ה' על האומה בכללה לדכאות כחות החומר להסיר התאוות והמדות הרעות ולהכניע כל כחות הנפש לדכאם ולכתשם במכתש בתוך הריפות, והנה עכ''פ כמו שהחורש את האדמה אחר שהחרישה היא רק הכנה להגיע ע''י אל התכלית שהיא הזריעה, הלא לא יחרוש לעולם, כי בהכרח שישיג את התכלית שהיא הזריעה, כן היסורין שיביא ה' על האומה אחר שהם רק אמצעיים אל התכלית הנרצה להכין הנפש אל שתקבל זרע החכמה והיראה, בהכרח כי לא יהיה לעולם, רק ישיג על ידם את התכלית להחזיר את העם בתשובה ואז היסורין יחדלו, וע''ז נשא משלו לאמר הכל היום יחרוש החורש לזרוע, כי בשלמא החורש רק לעדור ולחפור את הקרקע, שהחרישה היא תכליתו האחרון יוכל לחרוש תמיד, אבל החורש לזרוע, שתכליתו היא הזריעה הכל היום יחרוש ויפתח וישדד, שהם שלשה ענינים של החרישה כנ''ל. לא כן, רק.

(כד-כה) ישדד. קרוב לענין שדה, והבדל ג' הלשונות מבואר בפנים. ושורה, מענין שררה על שהוא באמצע :

הלוא . כן דרך החורש כיון שחורש משוה פני האדמה ואח''כ זורע : והפיץ קצח . אם קצח בא לזרוע זורעה בתפוצה ואם כמון בא לזרוע זורעו בזריקה קצח מין אוכל הוא : ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו . ואם תבואה בא לזרוע כך הוא מנהגו זורע החטין באמצע החרישה , והשעורה זורע סביב להם להם והכוסמין זורעה על גבולי השד' ומצריו שורה לשון שורה זורע באמצ' ונמצא' שורה על השעורין והכוסמין :

הלא אם שוה פניה . הלא כאשר משוה פני האדמה מניח עבודתם ועוסק בזריעה : והפיץ קצח . כשבא לזרוע קצח זורעה בהפצה ואם בא לזרוע כמון זורעה בזריקה כל מין כדרכו : ושם חטה שורה . החטים משים בשורה ר''ל באמצעית השדה במדה הראוי לו לא יוסיף ולא יגרע : ושעורה נסמן . השעורה יזרע סביבות החטים כמו המסמן דבר מה : וכסמת גבולתו . הכוסמין זורע על גבולי השדה ומצריו כל מין במקום הראוי לו והנמשל הוא לומר כמו שאין דרך החורש לחרוש כל היום כי אחר שמשוה פני האדמה יזרע בה כל מין כדרכו ובמקום הראוי כן אין תועלת בתוכחת הנביא לבד כי מהראוי שאחר שישמעו דברי הנביא יתקנו מעשיהם ולשוב בתשובה כפי הראוי לכ''א לפי חטאו אשר יחטא ואשם :

אם . כאשר כמו ואם יהיה היובל ( במדבר לו ) : שוה . ר''ל דומה בכל המקומות שלא יהיה תל מזה וחריץ מזה : והפיץ . ענין פזור : קצח וכמון . הם מיני זרעונים : ושם . מל' שימה : שורה . ענין @ מדה כמו במשקל ובמשורה ( ויקרא יט ) : נסמן . מל' סימן : וכסמת . מין תבואה :

הלוא אם שוה פניה, אז יתחיל את הזריעה. והפיץ קצח, עתה מתחיל לצייר את הענין השני שהיא הזריעה, הנה ראינו כי הזריעה תשתנה לפי איכות המין הנזרע, הקצח ע''י הפצה והכמון ע''י זריקה, וכן מקום הנחת הזרעים וסדרם ג''כ תשתנה לפי מיני הנזרעים, החטה ישים באמצע ושעורה סביב לה, וכוסמת ישים על הגבול, כך הגם שהחרישה שהיא הגליות והיסורין יביא ה' על כלל האומה בשוה, מ''מ הזריעה שהוא לימוד התורה והנבואה תשתנה לפי הכנת המקבלים, המוכנים אל החכמה די להם ברמז מעט, והע''ה צריך לשנות ולכפול ולבאר להם צו לצו קו לקו, וכן החכמים ישכילו תוכות החכמות ופנימיותיהם וסודותיהם, והע''ה לא ידעו רק הספורים והמלבושים שבם יתלבשו הדברים השכליים האלהיים :

ויסרו למשפט וגו' . אף מי שאלהיו יורנו לא לנצח ישלח נביאים להוכיחו אחרי שאינו שומע לתוכחה הוא ייסרנו במשפטי יסורין כדי שתועיל עמל תוכחתו שהוכיח כזה שמשוה פני הארץ לזרוע כדי שתצלח עמל חרישתו שחרש :

ויסרו למשפט . עוד מדבר במשל ואומר הנה כאשר תגדל התבואה והזרעונים שרוצה להפריש מהם הפסולת והקשין הנה דרכו להכות ולחבוט כל מין ומין במשפט הראוי כאשר למדו אלהיו ונתן חכמה בלבו לדעת משפט כל מין ומין :

ויסרו . עניינו הכאה וחבטה כמו אבי יסר אתכם בשוטים ( מ''א יב ) : למשפט . כמו במשפט ובאה הלמ''ד במקום הבי''ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) ור''ל בכסא ומשפט ענינו דבר הנהוג והראוי כמו המלך עומד על העמוד כמשפט ( מ''ב יא ) : יורנו . ענין למוד כמו יורנו בדרך יבחר ( תהלים כה ) :

ויסרו, עתה באר הנמשל, כמו שהחרישה צורך הזריעה : כן ויסרו, מה שייסר ה' את האדם, הוא למשפט ולתכלית כדי שעי''ז אלהיו יורנו, שע''י המוסר ישיב לב לשמוע כלמודים, ויצליח לקבל זרע החכמה היראה המוסר והדעת :

ויסרו למשפט. וחברו ויסרתיך למשפט (ירמיה ל' יא. מו כח) :

בחרוץ . הוא עץ עשוי חריצי' חריצים ושמו מורג ומחתך בו הקשין להיות תבן : כי לא בחרוץ יודש קצח . לפי שזרעו נוח לצאת מתוך קשין שלו וכן על כמון לא יסבו אופן עגלה לדושו לפי כי קל הקצח לחובטה במט' והכמון בשבט :

כי לא בחרוץ . ר''ל כי לא דישת כל המינין שוה אולם יש הפרש בין מין למין כי הקצח לא יודש בחרוץ לפי שהוא נוח וקל להפרש מהקשין ואין מהצורך לדושו בחרוץ : ואופן עגלה על כמון יוסב . מלת לא האמור בתחילת הפסוק משמשת בשתים כאלו אמר על כמון לא יוסב ר''ל אין מהצורך לסבב אופן עגלה על כמון להפרישו מהקשין כי גם נוח להיפרש בדבר קל : כי במטה . אלא במטה יחבט קצח , וכמון יחבט בשבט כי גם באלה נפרשים מן הקשין :

בחרוץ . שם כלי מלא חריצים עשוי לדוש בו וכן ובחריצי הברזל ( ש''ב יב ) : יודש . מל' דישה : ואופן . גלגל ולתוספת ביאור אמר עגלה מל' עגול : יוסב . מל' סבוב : כי במטה . אלא במטה : יחבט . ענין הכאה ודישה כמו חובט חטים בגת ( שופטים י ) :

כי לא בחרוץ, מתחיל לבאר החלק השני מן המשל. לבאר ענין היסורין הבאים על האישים הפרטיים, שלפעמים הצדיקים מעונים ומדוכאים, ונשא ע''ז משלו מן התבואה, שגם אחר שהצליחה הזרע, ותעש פרי תבואה, הלא החטה והדגן וכל מיני תבואה יצאו מעורבים במוץ ופסולת, וצריך דישה וטחינה להסיר המוץ ולנקותו עד שיהיה קמח נקי, כן גם הנפש אשר זרועיה תצמיח, והוכנה לקבל דת ומוסר, לפעמים יתערבו עם למודיו למודים זרים משובשים ורעיונות כוזבות, מצד השכל והמדמה, וצריך להסיר התבן מן הבר, ולברר האמת מן השקר. והנה כמו שבמיני התבואה נמצאים מוץ ופסולת הדבוקים דבוק שכניי, המוסרים ע''י דישה או חביטה, ופסולת הדבקים דבוק עצמיי, הבלתי מוסרים רק ע''י טחינה בריחים ורקידה בנפה. כן השבושים והדעות הזרות, אשר ישתרשו בנפש, מהם הבאים ע''י כח המדמה קלים ההסרה ע''י משפט השכל, ומהם שבושי השכל עצמו ע''י למודים מטעים פילוסופיים והקדמות מוטעים קשים ההסרה, וצריך שצדיק באמונתו יחיה, ולא יסיר ממנה. ומצד זה יבואו יסורין על אישים פרטים אשר כבר קבלו חקי החכמה והדעת איש ואיש לפי ענינו. ובענין זה היסורין שבאו על עם ה' במצרים בימי הילדות טרם קבלו התורה היו כענין החרישה לקבל הזרע שהוא התורה והיסורין הבאים עליהם אח''כ הם כענין הדישה או הטחינה להסיר מהם מחשבות הכוזבות והאמונות הזרות מצד אשר בילדי נכרים ישפיקו, והם יהיו לפי מדרגות הדור ואנשיה הפרטיים, ובזה נבא אל הבאור. אומר כי לא בחרוץ יודש קצח, הן הדישה הבאה להסיר המוץ הנדבק דבוק שכניי תוסר בקל, ומינים רבים גם הדישה לא תהיה ע''י חרוץ או אופן עגלה כמו שצריך בדישת דגן וחטה. כי הקצח יחבט במטה והכמון יוסר ממנו הקליפה עוד בקלות יותר, כן לפעמים יתקנו מעשיהם במוסר קל ותוכחה בדברים וא''צ ליסורין, אם ירצה להסיר רק המוץ החיצוני הבלתי נדבק :

חרוץ. וחברו מורג חרוץ, לקמן (מ''א טו) עץ עשוי חריצים לדשת התבואה. ואופן עגלה הוא יותר מחרוץ. והכמון נידש בקל מן הקצח, כי במטה יחבט קצח וכמון בשבט, ובזה הוסיף בכפל, לאמר, ואף כי שא''צ אופן עגלה, ואף כי שא''צ זה אל הכמון. וההבדל בין דש וחובט. למע' (כז יב). ומלת לא נמשך גם על אופן עגלה :

לחם יודק . ואת מי דקים בדברים קשין את הלחם של תבואה לפי שאינה נוחה ליחבט : כי לא לנצח אדוש ידושנו . הרי כי זה משמש בלשון אלא לא לנצח כותשין עליו לפי שלעולם לא יכתשו גרעיני הזרע להיות נדשין ליכתת ע''י החרוץ ואופן העגלה : והמם גלגל עגלתו ופרשיו . וכשמסבבין עליו אופני עגלה לדוקו ולדושו אפי' הגלגל הומם ומשתבר וכן שאר כלי העגלה עמו המפרישים את התבואה מקשיה לא ידוקנו והחטי' אינם נידוקין להיות נטחנין . אדוש ידושנו . כמו עשה יעשה ( יחזקאל לא ) , צנף יצנף ( לעיל כב ) ואל''ף זו באה במקום ה''א כמו ואחרי כן אתחבר יהושפט ( דה''ב כ' ) כמו התחבר אף כאן הדוש ידושנו וכן חברו מנחם :

לחם יודק . התבואה שעושים ממנו הלחם שאינו נוח להיפרש מהקשין בדבר קל לכן הוא נידש בחרוץ ובאופן עגלה לכתת את התבן דק דק עד שיתגלה הגרעין : כי לא לנצח . אלא לא לזמן מרובה ידוש בהם את התבואה רק לפי צורך הפרשת הגרעין מהקשין : והמם גלגל עגלתו . ר''ל כי אם יעשה זה זמן רב אז אופן העגלה יכתת וישבר אף את הזרע : ופרשיו לא ידקנו . ר''ל וכן החרוץ לא יעבור זמן רב על התבואה בכדי שלא יהיו שיני החרוץ מכתתים את הזרע דק דק והנמשל הוא לומר שכמו שאין דרך הדש לדוש קצח וכמון בחרוץ ובאופן לפי שנוחים המה להיפרש מהקשין ודי להם בדבר קל כן אלו הייתם נוחים לקבל מוסר במעט רמז משפט יסורים לא היה המקום מכביד היסורים עליכם אבל הואיל ולא כן הוא מהצורך להכביד היסורים למען תוסרו כתבואה הזה שאינו נוח להיפרש מהקשין אשר מהצורך לדושו בחרוץ ואופן ואולם לא לנצח יריב ולא יעשה כליה כתבואה זה שאינו נידש זמן מרובה שלא להפסיד הזרע :

יודק . מל' דק : כי לא . אלא לא : לנצח . ר''ל לזמן מרובה : אדוש . מל' דישה והאל''ף נוספת : והמם . ענין כתיחה ושבירה כמו יום מהומה ומבוסה ( לעיל כב ) : גלגל . אופן ולתוספת ביאור אמר עגלתו מל' עגול : ופרשיו . הם שיני החריצים הפרושים ופרודים זה מזה : ידקנו . מל' דק :

לחם יודק, אבל אם ירצו לעשות לחם, שאז צריך להסיר הקליפה הדבקה עם הדגן והחטה דבוק עצמיי, לא די בדישה, רק צריך להדיקו במכתשת וטחנו בריחיים או דכו במדוכה, כי גם הדישה בגלגל וחרוץ הצריך להסיר מן הדגן המוץ החיצוני לא יועיל להסיר הקליפה, כי לא לנצח אדוש ידושנו הדישה המסירה המוץ של הדגן מלמעלה, לא יהיה לנצח, כי הוא לא יועיל רק על תיקון הראשון להסיר המוץ, לא להדיקו ולטחנו באופן שיוסר הקליפה, כי גם אם המם גלגל עגלתו ופרשיו מ''מ לא ידוקנו באופן שיודק לקמח ויוסר הקליפה כי לזה צריך מכתשת או ריחים, וכן מי שנדבקו בו השבושים והמחשבות הרעות דבוק עצמיי טבעיי, לא די לו בתוכחה לבד וצריך להביא עליו יסורין שהם בדמיון הדיכה והטחינה עד שיתברר הקמח מן הסובין :

יודק. ידוש עם ידוק אינם נרדפים, כי ההדקה הוא לעשותו קמח. ולכן לא השכילו המבארים פה. ואל''פ אדוש במקום ה' המקור :

גם זאת מעם וגו' . גם זאת כדרך דשי תבואה וחובטי קצח וכמון מעם הקב''ה יצא : הפליא עצה . להראותכם רמזים בדרך חידוש משל נפלא ומכוסה כי כאשר הכמון והקצח אינם מכבידין עליהם במדושה רבה לפי שהם נחבטין בקל כך אילו הייתם ממהרין לקבל מוסר לא היה מכביד עליכם גזירות ואתם קשים לקבל תוכחות כתבואה הקשה לדוש לכך יכביד עליכם הרבה ולא לנצח לכלייה יריב וידקה כאשר לא לנצח אדוש ידושנו ויכלו חיצי מכותיו ואתם לא תכלו דוגמת המימת הגלגל והעגלה והחטין לא ידוקו ואילו הייתם נוחים לכלות לא היה בודק אתכם ביסורין קשין כפשתני הזה כשהוא יודע שפשתנו יפה הוא מנקש עליה :

גם זאת וכו' . כאומר עם שאמרתי שמעו קולי דעו שמהשם נאמר לי המשל הזה ולא מלבי אמרתי : הפליא עצה . בזה המשל הראה עצה נפלאה : הגדיל תושיה . הראה חכמה גדולה ומוסר נפלא :

הפליא . מל' פלא : הגדיל . מל' גדול : תושיה . מל' יש וחכמת התורה נקראת כן על כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כשאר הדברים שבעולם : אריאל . המזבח נקרא אריאל וכן קראו יחזקאל כמ''ש והאריאל שתים עשרה אורך ( יחזקאל מג ) ונקרא כן ע''ש שירד עליו האש מהאל מן השמים ורבצה עליו כארי וכפל המל' כדרך הנוהם וצועק כמו מעי מעי אוחילה ( ירמיה ד ) : קרית . עיר : חנה . שכן : ספו . מלשון תוספת : חגים . כן יקראו הקרבנות על כי רובם באים בחג וכן אסרו חג ( תהלים קיח ) : ינקופו . ענין כריתה וחתוך כמו ונקף סבכי היער ( לעיל י ) :

גם זאת, באור המשל השני, אומר כי גם זאת יצאה מאת ה' אשר הפליא עצה, ר''ל כי אנו רואים במעשה ה' ובכלל המציאות. רב הכמות ורב האיכות, כי אנו רואים שהמציאות מתפשטת עד בלי גבול, כמ''ש מה רבו מעשיך ה', ובכ''ז אנו מרגישים ג''כ פליאות רבות מחכמתו העליונה בכל נקודה ונקודה, עד שכל חלק וחלק מכלל המציאות הוא בב''ת בערך החכמה הנפלאה הצפונה בקרבו. כמ''ש כולם בחכמה עשית. ר''ל שעם רבוים בכמות הם מלאים חכמה ופליאה. וכן אמר מה גדלו מעשיך ה' ובכל זאת מה עמקו מחשבותיך, עד שאיש בער לא ידע ולא יבין את זאת. וכן אמר פה שהפליא וכסה עצה וחכמה בהמציאות אשר ברא עד שעצתו נפלאת ומכוסית לרוב, לא יביטו בה רק החוזים ברוח ה', ובכ''ז הגדיל תושיה שהוא המציאות בעצמה בחיצוניותיו גדול בכמות ורב מאד עד שבהמציאות הגדולה הזאת אם נעמיק בו, יתגלה לנו העצה שהיא התכלית הידוע לו הנפלא והמכוסה בכל דבר. כמו שתראה איך בתקוני הלחם בכל פרטיו, מכוסה בצעיף המשל תקוני הלחם הנפשי, והסרת ן המוץ והתבן בכח הנפש :

עצה תושיה. העצה אצל ה', תורה התכלית הנרצה אליו (למעלה יד כו). ותושיה שרשו יש ונמצא. וזולת מ''ש בפנים י''ל השם מפליא עצתו בבחירת התכלית היותר טובה בין כל התכליתים האפשריות, גם לא יצויר יחסרו לו האמצעיים להשגתו, כי הגדיל היש והמציאות, עד שכל האמצעיים מוכנים לפניו להוציא כלי למעשהו :