רוכב על עב קל . מהרה לשלוח קל מהרה גזרת דברו ליפרע ממצרים : ונעו אלילי מצרים מפניו . לא יהיה להם כח להציל את עמם מיד שלוחיו של אשור וזה שאמר הנביא פורענות מצרים בלשון הזה מה שלא אמר בלשון הזה לשאר אומות מפני שהם למודים ללקות במדה הזאת ועברתי בארץ מצרים ( שמות יב ) ובכל אלהי מצרים ( שם ) ודרך ארץ מייראין את האדם במכה שכבר לקה בה :

רוכב וכו' . רצה לומר מהרה ישלח דברו להפרע מהם : ונעו . תנועת החרדה והרתת : בקרבו . בתוך הגוף :

הנה, מצייר בחזיונו, כי רואה את ה' רוכב על עב קל, משל למהירת ההליכה. ובא למצרים, האלילים ינועו מפניו, ולבב האומה ימס. וטעם הציור הזה, כי המצרים בימים הקדמונים היו עובדים לנהר נילוס ומיחסים לו אלהות בצירוף יתר אליליהם, והיו מהבילים כי האלילים הם המונעים את העננים מבוא בארצם, כי הענן והגשם סימן רע להם, וגם עוד היום אבל כבד הוא למצרים, יען שבתיהם בנוים מעפר וטיט, ובבוא הגשם תמס יהלוכו, ומצד זה עת קרה להם גשם בימי קדם, היו מיחסים אותו אל לקות אליליהם העוצרים בעד הגשם, ומצד זה צייר ביאת השם ותנועת האלילים ממקומם, לשיבא ה' על העב וישים עבים רכובו :

רכב על עב. משתתף עם מליצת בחיר ה' השם עבים רכובו (תהלות קד) : ונעו. יבואר תנועה מחמת יראה, וירא העם וינועו (שמות כ' יח), או תנועת ירידת המעלה והמדרגה, הניעמו בחילך והורידמו (תהלות נט יב), ע''ד ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים :

וסכסכתי מצרים במצרים . סופו מפרש את תחלתו ונלחמו איש באחיו :

וסכסכתי . אעשה בלבול ותגר ביניהם ונלחמו זה בזה : ממלכה בממלכה . ממלכות רבות היו בארץ מצרים :

וסכסכתי . ענין בלבול וגרוי כמו ואת אויביו יסכסך ( לעיל ט ) :

וסכסכתי, (מאמר זה נמשך עד פסוק ה' שסיים נאום האדון ה'), מצייר כי שמע קול ה' אומר בעת לכתו לשם אלה הדברים. אנכי אלך, ואסבב את מדינת מצרים ע''י אנשי מצרים בעצמם, שיצורו מקצת אנשי מצרים על קצתם, כי תהיה חרב איש ברעהו. ונלחמו איש באחיו, הנה דרך הנהוג בעת ילחמו ממלכה בממלכה, ישלימו כל הערים העומדות תחת פקודת הממלכה ביניהם, ויהיו לאגודה אחת ללחום נגד מתקוממיהם בלב אחד, וכן עת תלחם עיר בעיר, ישלימו בני העיר להיות כאיש אחד נגד העיר העושה עמה מלחמה, וכשילחמו משפחה עם משפחה אחרת, איש ברעו, אז יצטרפו כל האחים והקרובים אשר במשפחה ההיא להיות בקשר אחד. אבל פה תחלה ילחמו איש באחיו, עד שתהיה פירוד בין האחים בני המשפחה, ואח''כ איש ברעהו, אשר אינו ממשפחה אחת, ילחמו משפחה במשפחה, ואח''כ ילחמו עיר בעיר אחרת ואח''כ ממלכה בממלכה אחרת, ובאופן זה תהיה המלחמה עליהם מבית ומחוץ, מלחמה פנימית של האחים והמשפחות והערים, ומלחמה חיצונית של הממלכות :

וסכסכתי. בארתיו למעלה (ט' י') מענין מצור משורש סוך או סכך עיי''ש, והבי''ת של במצרים היא ב' הכלי. ומצרים הראשון הוא שם המדינה, והשני הוא שם אנשי המדינה, ר''ל אנשי מצרים יצורו על מדינת מצרים :

ונבקה רוח . תתרוקן חכמתו כמו ( לקמן כד ) בוקק הארץ : האטים . א' מן השמות של עו''ג :

ונבקה . תתרוקן רוח השכלי אשר בקרבו ואשחית עצתו ולא ייעצו בחכמה והוא כפל ענין במ''ש : ודרשו וכו' . כראותם שכלתה עליהם הרעה ידרשו אל האלילים וכו' וכאומר הנה יהיו עסוקים בדברי הבאי :

ונבקה . ענין רקות כמו הבוק תבוק הארץ ( לקמן כ''ד ) : אבלע . אשחית . האטים . שם ממיני הכשוף הנעשה בנחת ובחשאי והוא מלשון ויהלך אט ( מ''א כ''א ) : האובות . הידעונים . מיני כשוף :

ונבקה, רוח החכמה והגבורה של מצרים שהיו חכמים וגבורים מעולם תתרוקן עתה מהם. ועצתו, גם העצה הנמצאת אצלם מכבר בעניני המלחמה והנהגת המדינה, אבלע ואשחית אותה. ודרשו, וכשיהיו ריקם מכל עצה וגבורה ידרשו אל הבלים לבלתי הועיל : [הערה : חוזק העם תלוי בשני דברים, א] בהאחדות אשר ביניהם שיהיו כולם כגוף אחד. ב] בעצה וגבורה למלחמה, וע''כ צייר סבת ירידתם בשני דברים אלה, א] במלחמה אשר בין איש לריעו, ב] בשאבדו גבורתם ונסרחה חכמתם : ע''כ] :

ונבקה. ענין ריקות, כמו הבוק תבוק הארץ (לקמן כד ג') : רוח. כולל רוח העצה והמחשבה החכמה והבינה הגבורה וכל כחות הנפש כמו שבארתי במק''א : אבלע. ענין השחתה (עיין לעיל ג' יב) :

וסכרתי . כמו וסגרתי , ויש עוד לפרש לשון ויסכרו מעיינות תהום ( בראשי' ח ) אסתמנו ואחבשנו : ביד אדונים קשה . כל לשון אדנות קרוי בלשון רבים ואפי' יחיד כמו ( שם לט ) אדני יוסף , עד בא אדוניו ( שם ) : ומלך עז . מלך אשור :

וסכרתי . אמסרם ביד אדון קשה והוא מלך אשור : ומלך עז . כפל הענין במ''ש :

וסכרתי . כמו וסגרתי כי גיכ''ק מתחלף והוא ענין מסירה כמו היסגרוני בעלי קעילה ( ש''א כג ) : אדונים . זהו ענין לשון תפארת ליחיד לומר עליו בלשון רבים וכן אדוני יוסף ( בראשית ל''ט ) : עז . חזק :

וסכרתי, ועי''ז תהיה אחריתם, שאסגיר את מצרים ביד אדונים קשים ואכזרים, שימשלו עליהם הרבה אדונים אכזרים, שזה גרוע יותר מאם ימלוך עליהם מלך אחד אכזר שלא יוכל להפשיט אכזריותו כ''כ על כל האנשים הפרטיים, ואינו משחית רק את הכלל, משא''כ כשהם רבים. ומלך, ר''ל וגם לא יהיה להם שום תקוה לפרוק עול האדונים מעל צואריהם, יען שמלך עז ותקיף ימשול בהאדונים האלה, והוא יחזיק את ידם בממשלתם. נאם ה', עד כאן דברי ה' שאמר בעת לכתו, ומעתה יתחיל הנביא את דבריו בפני עצמו :

וסכרתי. נמצא מענין סתימה, כל עושי שכר (להלן י'), ובנינו נפעל ויסכרו מעינות תהום, ומענין מסירה ביד אויב בבני פועל, ומשתתף עם פעל סגר שיש בו ג''כ שני ההוראות האלה : קשה, עז. ההבדל אשר ביניהם, עז, מצטרף עם השמות המורים על העזוז והכח והאומץ והגבורה והאון והתוקף. ושם קשה, יצטרף עם השמות שמורה על הקישוי והכובד, חומר קשה, עבודה קשה, קשה לב ואכזר, (בראשית מט ז') ארור אפס כי עז ועברתם כי קשתה, מבואר במ''ש למעלה (יג ט'). אף הוא הכעס היוצא לנקום נקם ולהעניש את החוטא כמדתו, מצייר כי האף הזה עז היא, וידיו רב לו ליסר ולהעניש. ועברה, הוא מה שעובר את הגבול מתוך כעסו לשפוך את חמתו על כל מי שפוגע בדרכו גם על מי שלא חטא, וזה מצד אכזריותו, כי קשתה מאד :

ונשתו מים מהים . ונחרבו מים מן הים : ונשתו . ל' השאת והשבר ( איכה ג ) לפי שכל שבח ארץ מצרים ע''י נילוס הוא שאין גשמים יורדים שם אלא נילוס עולה ומשקה אותה דרך יאורי' העשויים בידי אדם לפיכך הוא מדמה פורענות שלה ליובש יאורים . ונשתו מים מהים . ולא יחזיר הים את נילוס לאחוריו וירד נילוס לתוכו ולא יעלה וישקה את מצרים : ונהר . זה נילוס :

ונשתו . מי הים יסור ויעתק ממקומו ולא יוכלו להביא לה בר ומזון דרך אניה בלב ים : ונהר . הנילוס יחרב מימיו ולא ישקה שדותם והאדמה לא תצמח ויכלו ברעב ולפי שכל שבח מצרים הוא מה שהנילוס עולה ומשקה שדותם המשיל חרבנה אל יבושת המים :

ונשתו . ענין העתקה והסרה וכן גיד הנשה ( שם ל''ב ) : יחריב . ענין יבשות :

ונשתו, מספר והולך איך ע''י אבדת ממשלתם, וע''י היותם למס עובד תחת שבט אכזריים, אבדו גם מחייתם ופרנסתם, וחושב בזה חמשה דברים, {{{א}}} הנה טוב ארץ מצרים היה ע''י נהר הנילוס שעלה בכל שנה והשקה את אדמתם, ובזה היה תלוי כל הצלחתם, וע''כ צייר חורבנם ביבושת הנהר ההוא. ויען שלדעת הקדמונים כל הנהרות מתמלאים ממי הים, והנילוס כאחד מהם, מצייר כי המים נעתקו ונכרתו מהים וממילא נתייבש נהר הנילוס ג''כ : [הערה : רבים עמדו ע''ז, מה ענין הים למפלת מצרים, וגם אשר כתבתי בפנים אינו עולה לפי דעות רבים, המיחסים סבת עליית הנהר, על ידי ריבוי הגשמים, אשר במדינת אביסיניאן. ועלה בדעתי לבאר הים הנאמר פה על הבריכה הגדולה שעשו שיזובו המים לתוכו בעת עלותו, ומן הבריכה הזאת עשו חפירות והמשיכות נהרות ויאורים להשקות השדות, והבריכה הזאת נקראת (מעריס), אולם יען שמליצה זאת מתאחדת עם מ''ש (איוב י''ד) אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש, ואיוב לא היה מגורתו במצרים רק בארץ עוץ. ויתכן לבאר על פי מה שנודע כי קדמוני מצרים היו מאמינים בהבליהם כי האליל המקודש אצלם המיוחס אל הנילוס, יש לו מלחמה עם האליל אשר הים מיוחס אליו, ובשיתמלא הים ויתגבר יחסר הנילוס, כי בנפול זה יקום השני, וע''כ היו בני מצרים הקדמונים נמנעים מלעבור דרך ים באניות מפחד הים וזעפו, ע''ז הליץ עליהם לפי דעתם שהגם שנשתו מים מהים, מכל מקום לא יתמלא הנהר, כי מיד ה' יהיה זה לא מצד כח האלילים בהבליהם : ע''כ] :

ונשתו. שרשו נשת, ענין העתקה, או הפסד, כמו נשתה גבורתם (ירמיה נא ל') : הים. כן נקרא העומק בו יתקבצו המים הרבים, ולמקוה המים קרא ימים, והעד ים הנחושת אשר עשה שלמה (ע''ל יא ט') : ונהר. נהר, נחל, יאור, יקראו ע''ש התחלפות איכותם, נהר, הוא הנהר המושך, והוא קטן מן הים בעומק אורך ורוחב. נחל, הוא המתפשט ברוחב ואינו עמוק וזועף כנהר. ויאור, הוא קטן משניהם ועקר שמו נלקח ע''ש שעולה ומתמלא ממי גשמים, שנקראים אור, על כפים כסה אור, ולכן נמצא שם זה לרוב על נחל מצרים, מצרים כיאור יעלה, ועלתה כיאור כולה וכו', ולא נמצא רק שתים ושלשה מקומות שם יאור על נהר אחר חוץ מיאור מצרים, כי הנילוס עקר גדלו ממי גשמים, הנובעים מן ההרים הרמים היורדים ממדינת אביסיניאן, ומצאנו על נהר נילוס, שם נהר פעם אחד (בראשית א') שם נחל בכ''מ, וצ''ל כי היה נחל בצורתו, נהר ע''ש התפשטותו ונביעתו (ע''ל ב' א') ונהרו אליו כל הגוים, ושם יאור ע''ש התמלאותו ממי גשמים : יחרב ויבש, ההבדל בין חורב ליובש, ידוע, חורב יאמר בבחינת הלח המתיבש, ויובש אחר שמתיבש, וע''כ אמר יחרב תחלה מלחותו, אח''כ יתיבש לגמרי, ועיין (יהושע ד' כב ומ''ש שם) :

והאזניחו . כשהמים מתמעטין הטיט ניכר בהם ונעשין רפש ונזנחין : דללו . במחברת אם דל הוא ( ויקרא יד ) : יאורי מצור . יאורים עמוקים בחריצי מצורי עיירות : קנה וסוף . שהיו גדלים שם מרוב מימיהם : קמלו . כשיבשו היאורים עמדו הקנים מלגדל עוד והם מתייבשים ונופלים ת''י קמלו לא יסקון ובמקום אחר תירגם החפיר לבנון קמל נתר ואומר אני שהוא לשון קציצה שנקצצי' מאליהן מחמת יובשן ונופלין :

והאזניחו נהרות . נהרות מצרים יעזבו מימיהם : דללו וכו' . המים אשר בהיאורים העמוקים הנקווים בחריצי מצורי העיירות הורמו ממקומם ונסתלקו ונשאר מקומם יבש : קנה וסוף . הגדלים על שפתי היאורים יכרתו מחסרון המים :

והאזניחו . האל''ף נוספת כי הוא ענין עזיבה כמו כי לא וזנח ( איכה ג ) . דללו . ענין הרמה כמו דלו מאנוש נעו ( איוב כ''ח ) : מצור . מל' צור וחוזק כי חריצי המים הסביב לעיר הם לה לחוזק וכן ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור ( לקמן ל''ז ) : קנה וסוף . מיני דשאים הגדלים על שפת הנהר כמו כאשר ינוד הקנה במים ( מ''א יד ) וכמו ותשם בסוף ( שמות ב ) : קמלו . ענין כריתה כמו החפיר לבנון קמל ( לקמן ל''ג ) :

והאזניחו, הנהר והים שנעתקו ונתיבשו יעזבו מעתה את הנהרות הקטנים שהיו מתפשטים מן הנילוס בכל ארץ מצרים בעת עלותו, שהתפשטו ממנו זרועות ותעלות לכלל המדינה. דללו, וגם היאורים הנמשכים בידי אדם לתוך החפירות שכרו בעומק להקוות שם מים לעמוד זמן רב שיהיה להם לתועלת בעת המצור, שא''א לשאוב מן הנהר, והם עמוקים מאד, נתדללו וגם חרבו לגמרי. קנה, ולא לבד שחרבו המים, אלא גם הקנה וסוף הגדלים אצל היאורים נתיבשו מרוב היובש שלא נשאר שום ליחות אף להחיות הקנה וסוף שאין גדלים רק במקום מים :

והאזניחו. פעל זנח, נבדל מן פעל עזב נטש, במה שזנח מורה על התיעוב והריחוק לגמרי, וכשבא בהפעיל מורה שעשה בו איזה רושם בל יצלח עוד למלאכתו, כמו וכל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו, כמ''ש חז''ל (ע''ז דף מג) שטמא את הכלים במה ששרת בהם לע''ז, וכן (דה''ב יא) כי הזניחם ירבעם ובניו, ושם (א' כח ט') ואם תעזבנו יזניחך לעד, היינו שיעשה בך רושם ההרחקה, אבל בקל מורה רק התיעוב והשיקוץ שהדבר הנזנח מתועב אל הזונח, במ''ש זנח ה' מזבחו, הלא אתה אלהים זנחתנו, ר''ל הרחקתנו תעבתנו : דללו. פעל דלל, מורה על המעטת איזה דבר, אם על עוני שנתמעט עשרו, אם על חולי שנתמעט בריאת גופו, מדוע אתה ככה דל בן המלך, המעטת הכבוד ידל כבוד יעקב, הנה אלפי הדל במנשה, ר''ל הפחות, ופה ר''ל נתמעטו תחלה מכמותם ואח''כ יבשו לגמרי : יארי מצור. יאורים המכונסים בחפירה לצורך המצור למצוא מים לשתות, וכן לקמן (לו כה). קנה וסוף, סוף הוא מין גומא הגדל על שפת היאור, והיה מצוי בשפת יאורי מצרים, כמ''ש ותשם בסוף על שפת היאור, והוא לח יותר מן קנה. ור''ל לא לבד קנה, אלא גם סוף שלח יותר קמל ונכרת. קמלו, ענין כריתה ע''י יובש, וכן (לקמן לג ט') החפיר לבנון קמל :

ערות על יאור על פי יאור , וכל מזרע יאור וגו' . ערות לשון דבר המעורה ונשרש יפה יפה ודומה לו ( תהלים לו ) רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן וכן חברו מנחם במחברתו זרעים הנשרשים על נילוס ואפי' ע''פ שפתו וכל הנזרעים עליו הכל יבש ונדף :

ערות . העשבים הנשרשים ונאחזים על היאור וחוזר ומפרש על פי יאור ר''ל על שפת היאור : וכל מזרע יאור . הזרעים הנזרעים בידי אדם על שפת היאור : יבש . כ''א יתייבש ויכחש ולא יהיה בעולם :

ערות . ענינו דבר המעורה ונשרש יפה כמו ומתערה כאזרח רענן ( תהלים ל''ו ) . נדף . ענין כתישה כמו אל ידפנו ( איוב ל''ג ) : ואיננו . ואין לו :

ערות, (ענין הב') היו מצרים מתפרנסים, מרוב התבואה הגדלה בארצם, עד שהיתה נקראת אוצר הדגן, כי לשם היו באים מארצות רחוקות לשבור בר ולחם, אומר בין הזרעים הגדלים מעצמם ע''י היאור ובסבתו, ואפי'. על פי יאור, הגדלים על שפת היאור ששם לא יחסרו המים לעולם. וכל מזרע יאור, מוסיף שלא לבד הזרעים הגדלים מעצמם, אלא אף הנזרעים ע''י אדם, ששרשם חזק יותר ומתקיים, מ''מ יבש וגם נדף ונדחף ממקומו ע''י הרוח והיה כאין ואיננו :

ערות. לשון ומתערה כאזרח רענן, התפשטות השרשים והסתבכותם סביב. על יאור, על ידי היאור ובסבתו, כמו אשריכם זורעי על כל מים, על פי יאור, כמו על פי הבאר, על פי המערה, ר''ל במקום התחלת היאור ובשפתו. ולא רחוק הוא לפרש על פי יאור, כמו על פי אהרן ובניו, על פי פרעה, ומוסב למעלה ר''ל בין הזרעים הערות על היאור על פי היאור ופקודתו, דהיינו שגדלו שם מעצמם כאילו היאור צוה להם שיצמחו שם וידי אדם לא עמלו בם, ובין וכל מזרע יאור בידי אדם. נדף, נדחף ע''י הרוח כדבר שנתיבש ונשחק לעפר שהרוח נושאו, כמו אל ידפנו (איוב לב), ולקמן (מא ב') כקש נדף קשתו :

ואנו . לשון אוני ואבל : הדייגים . הם מצרים שצדין דגים מנילוס שהוא מתפשט ועולה ביאורים רבים העשויין על שפתו על פני ארץ מצרים כולה מה שאין כן בכל הנהרות : חכה . אמ''ו בלע''ז :

ואנו הדיגים . הרגילים לצוד את הדגים יתאוננו כי כשיחרב המים לא ימצאו דגים : כל משליכי . כל הרגילים להשליך ביאור כלי צדיה לצוד הדגים יתאבלו והפורשים רשתות ע''פ המים נכרתו וכפל הענין במ''ש :

ואנו . מלשון אנינות : הדיגים . הצדים את הדגים : ואבלו . מלשון אבלות : חכה . שם כלי הצדיה עשוי כמחט כפוף וכן תמשוך לויתן בחכה ( שם מ ) : מכמורת . רשת כמו ויאספהו במכמרתו ( חבקוק א ) : אמללו . נכרתו כמו ימולל ויבש ( תהלים צ' ) :

ואנו, (ענין הג') היו מתפרנסים ע''י צידת דגים שהיה שם לרוב וגם זה נשבת ביבוש הנהר. הדיגים, הם האנשים שפרנסתם ע''י צידת דגים יתאוננו כי חסר לחמם. ואבלו, אח''כ יתאבלו ג''כ גם אותם שהיו צדים הדגים הגדולים ביותר שלא יצודו רק ע''י חכה אחד אחד, כי אח''ז ימותו גם הדגים הגדולים. ופרשו, וגם אותם שצדים ע''י רשת ומכמורת שפורשים ע''פ המים, ובו רגיל להתאסף דגים רבים, וגם בעת שהדגים מועטים ולא יוכלו לימצא ע''י חכה, לא ימלט שימצאו איזה מהם במכמורות, מ''מ גם הם אומללו, כי ימותו כולם :

ואנו, ואבלו. ההבדל ביניהם, האונן הוא בלב וזה תיכף במות המת והאבלות הוא בפרהסיא וכן אמר במדרש איכה אנינות מבפנים ואבלות מבחוץ שהוא אחר שנקבר המת שחדל האינון בלב ומתחיל האבלות, וע''כ המליץ פה כי הדייגים בכלל יתאוננו תיכף ביבוש היאור, שנתמעט פרנסתם, ומשליכי חכה לצוד הדגים הגדולים אחד אחד לבדו, הם לא ירגישו תיכף החסרון, כי הדגים הגדולים לא ימותו תיכף, ולהם יתיחס האבילות שהיא אחר שנתישן הצער והורגלו בו. חכה, הוא הברזל הכפוף שבו צדים הדגים הגדולים אחד אחד לבדו ע''י שתוחב הברזל בין לחייו ומושכו מן הנהר, וכן התמשוך לויתן בחכה (איוב מ''ם כה), וכחכי איש גדודים (הושע ו' ט') : מכמרת. היא הרשת הגדולה שמניחים אל המים והדגים מתקבצים בתוכו הרבה בפ''א, ועי' חבקוק (א' טו) שם בארתי זה :

עובדי פשתים . זורעי פשתים על הנהר : שריקות . פשתים שסורקין אותן ואורגין מהם מצודות דגים שהן עשויות חורין חורין : חורי . כמו בהמות שדי ( שם ח ) וקרע לו חלוני ( ירמיה כב ) :

ובושו וכו' . העושים מלאכתם בפשתים לסרקו במסרק ואורגים רשתות העשויים חורים חורים יחפרו ויבשו כי לא יהיה עוד צורך במלאכתם :

עובדי פשתים . עושי פשתים וכן יכיר מעבדיהם ( איוב ל''ד ) : שריקות . מלשון מסרק והוא שם כלי עשוי לסרוק הפשתן להפרידו ולהשליך הקסמים ממנו : חורי . נקבים וכן סלי חורי ( בראשית מ ) :

ובשו, (ענין הד') היו המצרים מרויחים ע''י הפשתה שגדל לרוב במצרים, שש ובד וחטובות אטון מצרים כנודע בקורות ימי קדם, עתה גם זה יכרת מהם, ויבושו העובדי עבודת הפשתים, והעובדים הפשתים המשורק והאומנים האורגים הבגדים הלבנים :

עבדי. נמשך לשנים, עובדי פשתים ועוברי שריקות. ודע שפעל עבד לא מצאנוהו על מלאכת חרש וחושב רק על עבודה כבדה שמשועבד לה, עובד אלהיו, עובד אדוניו, עובד אדמתו, כרמו גפנו וכדומה. ולכן המפרשים פה שריקות לשון מסרק שסורקים הפשתים, או שריקות שצובעים הפשתים, לא ישר בעיני, כי היה ראוי לומר עושי שריקות. והעקר כי שריקות הוא מין פשתים מובחר, מסתעף בגדולו לשריגים רכים רבים, כמו ויטעהו שורק, או כהרד''ק שהמשי המובחר נקרא בערבי אל שורק, ויתכן שהוא מין בוץ המשובח מאד שלבשו אנשי מצרים מקדם הנקרא ביססוס, חורי, הפשתים הלבן ביותר, ואולי הוא המין הנקרא באשכנז (בוימוואללע) שגדל במצרים לרוב והוא לבן ביותר. וי''מ חורי שאורגים בגדים נקובים. ולא רחוק לפרש חורי פעל מענין ולא עתה פניו יחורו (לקמן כט) ומגביל עם ובושו, עובדי פשתים יבושו, והאורגים יהיה חורי, כלימה תכסה פניהם :

והיו שתותיה מדוכאים כל עושי שכר . אישקלוש''א בלע''ז כמו ( בראשית ח ) ויסכרו מעינות תהום שסוכרים המים היוצאין חוץ לשפת הנהר ומתפשטים ונעשים אגם מים הנקוים ועומדין במקומן ורבים שם דגים ואמר הנביא שיהו יסודות חפירותיהן מדוכאים ויפלו אגמי השכר שעשו : אגמי נפש . אגמי שבת לשון שבת וינפש ( שמות לב ) שמי האגמים נוחים ועומדים במקום אחד וי''ת דהוו עבדין סוכרא וכנשין מיא גבר לנפשיה :

והיו שתותיה מדוכאים . דרך ציידי דגים לסתום בפני המים המתפשטים ויוצאים משפת הנהר שלא ישובו למקומם והמים המתפשטים נעשים אגמים נחים ועומדים במקומם ובהם צדים הדגים ולזה אמר ושתחרב היאור ידוכאו יסודי הסתימות של כל העושים סתימה להיות אגמי נפש כי הואיל ואין מים אין עוד צורך בהסתימות ההם :

שתותיה . ענין יסודות כמו כי השתות יהרסון ( תהלים י''א ) : מדוכאים . ענין כתיתה כמו דכא לארץ חיתי ( שם קמ''ג ) : שכר . ענין סתימה כמו ויסכרו מעיינות תהום ( בראשית ח ) : אגמי . כן יקראו מים מכונסים כמו לאגם מים ( תהלים ק''ז ) : נפש . ענין מנוחה והשקט כמו שבת וינפש ( שמו' ל''ב ) :

והיו, (ענין הה') היו רבים מתפרנסים על ידי עבודת הבנינים שהיו עושים להגיר המים מן הנילוס אל החפירות המיועדות להם, ומקצתם היו עושים בנינים לסתום המים שיעמדו שם לעת הצורך. אומר שתותיה הם העושים במלאכה להגיר המים בעת רבוי המים ועלייתו הם יהיו מדוכאים בעוני, וכן העושים סתימות של אגמים שינפשו שם המים וינוחו ולא יגירו לחוץ, יהיו אגמי נפש מחוסר לחם :

שתותיה, מבארים היסודות, ויל''פ המיסדים היסודות מענין כי השתות יהרסון, ויותר נראה מענין הזלת המים, וכן בדברי חכמים שותת ויורד : שכר, מענין סתימה כמו ויסכרו מעינות תהום, והוא סמוך אל אגמי נפש לרוב מפרשים, אגמים שמימיהם נחים מלשון שבת וינפש, וי''מ אגמי נפש כמו עגמי נפש בעי''ן, עגמה נפשי לאביון :

איך תאמרו . מעתה לפרעה כל איש מכם על עצמו בן חכמים אני ומאח' שיכשל בעצתכם איך תתהללו לפניו לאמר בני חכמים אנחנו אתה בן מלכי קדם :

אך אוילים . החכמה הלכה משרי צוען ונשארו אך אוילים : חכמי יועצי פרעה . החכמים אשר ביועצי פרעה ייעצו עצה נבערה וכסילות כי לא הועילו בעצתם להציל עצמם : איך תאמרו . כל אחד מהם היה משתבח עצמו לפני פרעה ואמר אני בן חכמים והחכמה מוחזקת בידי מאבותי : בן מלכי קדם . אבותי היו מלכי קדם אשר שם נמצא הכישוף וידיעת שמות הטומאה :

נבערה . ענין כסילות כמו איש בער לא ידע ( תהלים צ''ב ) : מלכי קדם . מלכי מזרח :

אך אוילים, עתה מסב הנביא דבריו אל שרי פרעה ויועציו, איך לא השכילו עצת עליון הנגזר עליו. והבטיחו אותו על הבל, עד שנשחת מלכותו. שרי צוען, מדבר, {{{א}}} נגד השרים המנהיגים הנהגות המלכות, {{{ב}}} חכמיו ויועציו בדברי עצה בין בדבר חכמת בינה, בין בדבר חכמות אלהות כענין חרטומי מצרים. אל החכמים אומר. איך תאמרו אל פרעה, להתפאר לפניו לאמר. בן חכמים אני, החכמה מקובלת אצלי מאבותי, ואל השרים אומר איך תאמרו אל פרעה אני בן מלכי קדם, ומקובל אני מאבותי ענין הנהגת המלוכה :

אים אפוא . כאלו לפרעה יאמר איה הם ואיה פה חכמיך ויגידו לך עתה במה תנצל : וידעו . יתחכמו לדעת מה יעץ ה' וכו' להיות נשמר מהעצה היעוצה :

אים, משיב לעומת החכמים אפוא הם ומדוע לא הבינו עצת ה'. ? אפוא חכמיך, המאמר מוגבל איה חכמיך ויגידו נא לך. אפוא (חכמיך) וידעו מה יעץ ה', כי ההבדל בין איה ובין אפוא, במלת איה שואל על העצם אם ישנו פה לפנינו, ובמלת אפוא שואל על העצם אם נמצא כלל במציאות באיזה מקום בעולם, ולזה איה חכמיך האם ישנם אצלך למען יגידו לך מה יעץ ה', ומוסיף לאמר אפוא חכמיך גם אם אינם פה שיגידו לך האם ישנם כלל במציאות באיזה מקום שידעו עכ''פ הם בעצמם מה יעץ ה' ומה גזר על מצרים, כי לא נמצא כלל בהם חכם שידע את זאת, שאל''כ לא היו משיאים אותך בהבליהם :

אים אפוא. ההבדל בין איה ואיפוא, איה שואל אם העצם פה, כמו איה שרה אשתך, כי צריכה להיות בבית. איה הקדשה היא בעינים, ואיפוא שואל על עצם העומד במקום רחוק ומורכב משתי מלות אי פה, אי המקום שיאמר שם כי פה הוא, איפה הם רועים, איפה לקטת היום. שואל על מקום רחוק :

נואלו . ל' אוילים : נשאו . כמו הנחש השיאני ( בראשית ג ) :

נואלו . שרי צוען נעשו אוילים ושרי נוף נפתו בהסתת חכמים והיועצים בעצתם הנבערה : והתעו . השרים התעו את העם היושב במצרים אשר היא ראש הממלכה כי השרים הבטיחו את העם בדברי היועצים לאמר שהם יהיו המנצחים במלחמה :

נואלו . ענין אוילות ושטות כמו אשר נואלנו ( במדבר י''ב ) : נשאו . ענין הסתה ופתוי כמו הנחש השיאני ( בראשית ג ) : והתעו . מי ששוגה בדעתו קרוי תועה והושאל מהתועה בדרך : פנת . דבר החשוב נקרא בלשון שאלה פנה על כי הדרך לשום האבן המובחרת בפנת הבנין להיות נראה משתי הצדדים וכמ''ש אבן וכו' היתה לראש פנה ( תהלים קי''ח ) : שבטיה . מלשון שבט ומשפחה :

נואלו, עתה מסיב פניו אל שרי צוען, שהם היו צריכים להדריך את העם, והם עצמם נואלו ומהם נשאו ונפתו שרי נוף הקטנים מהם לבטוח מן הרע המשקיף עליהם. והתעו, ר''ל ולכן פנת שבטיה, שהם הראשים שבה, התעו את העם ההמוני ויתעם בתהו לא דרך : [הערה : נודע כי קוטב הנבואה הזאת, חזה על המהומה והמבוכה הגדולה אשר היתה במצרים בעת ההיא אחרי מות (סעטהאס) מלכם, שאז התפרדו לשנים עשר מושלים ושבטים, עד מלוך עליהם (פזאמטוכעס) כנודע מקורות ימי קדם, וזה סבב השחתת הארץ שנלחמו עיר בעיר ממלכה בממלכה (כמ''ש בפסוק ב'). והנה צוען, שהוא העיר (טאנעס) הנודעת בספרי קורות העתים למצרים הקדומה, משם יצא תמיד שבט מושלים מלכים ושרים על ארץ מצרים, ובעת ההיא הרימו ראש שרי נוף (מעמפיס) ומרדו בראשיהם שרי צוען, ומשם יצא הרעה והמבוכה לחלק את הארץ לגזרים שנים עשר נשיאים לאומותם. וזה שכתוב על ידי שנואלו שרי צוען, ולא ידעו הנהגת המלוכה, נשאו שרי נוף. לבטוח בל ייראו מאימת שרי צוען ומרדו בם, ובזה והתעו את מצרים, ובמה התעו אותם? אומר פנת שבטיה, במה שהניחו שרי נוף לאבן פנה, להקים פנת השבטים שמזה נצמח ראש ולענה, והשחתת המדינה : ע''כ] :

נשאו. מפרשים לשון הסתה ופיתוי, ומבואר (לקמן לח) ההבדל בין השיא פתה הסית, כי השיא מציין שהמשיא מבטיח את המושא בל ירא מן הרע שדואג מפניו, כי שלום יהיה לו בעשותו הדבר ההוא, ובזה מתאחד עם נשא מלשון רוממות, שמתנשא בלבבו לאמר שלום יהיה לי : פנת שבטיה. כמו ויתיצבו פנות כל העם, (שופטים כ' ב'), הם הראשים המובדלים שבעם :

מסך בקרבה . משקה מזג להם בתוכה שעיוה את רוחם לשון מסכה יינה ( משלי ט ) עירוב משקה בחבית עד שמעמידו בטעמו קרוי מסך : עועים . שם חולי של טירוף הדעת :

ה' מסך . המקום ערבב ובלבל בהם רוח עוות ועקום ר''ל בלבל דעתם בענין תכסיסי המלחמה : והתעו . היועצים והשרים התעו את מצרים בכל הדברים כמו השכור אשר יהיה נתעה בעת יקיא מאכלו בעבור רוב השכרות אשר לא ידע אז מה לעשות :

מסך . ענין ערבוב ובלבול כמו מסכה יינה ( משלי ט ) שהוא ערבוב המים ביין . עועים . מל' עוות ועקימות : בקיאו . ענינו החזרת המאכל אל החוץ כמו וספק מואב בקיאו ( ירמיה מ''ח ) :

ה' מסך, אומר, אבל באמת מה' היתה זאת כי הוא מסך בקרבם, ומזג בם רוח בלבול וטרוף הדעת. כמי שמוזג את היין שיהיה נוח לשתות, ומן יין העועים הלז המשכר, שתתה מדינת מצרים ונשתכרה, ועי''ז והתעו, השרים האלה את מצרים. כהתעות שכור בקיאו, כמו שהשכור תועה לשוב ולשתות את קיאו, אשר פלט ממעיו ומבטנו הורישתהו הטבע, שאינה יכולה לסבלו, והוא בדמיונו כי יין הוא שותהו, כן התעו אותם לעשות מעשים נגד טבעם, מעשים אשר תקיא הארץ אותם ולא תוכל להכילם :

מסך. ענינו עירוב. ועקר הנחתו על מזיגת היין שמוזגים אותו במים שיהיה טוב לשתיה ומשתתף עם מזג אל יחסר המזג, הזיי''ן מתחלף בסמ''ך והכ''ף בגימ''ל : עועים. בודד בתנ''ך, ולדעתי שרשו עות, שמורה על הערבוב וטרוף הדעת, עוה עוה אשימנה (יחזקאל כא), והוא מן המכופלים שנכפל פ''א ועי''ן הפעל, שמורה על ריבוי הדבר, כמו שעשועים, רק בראשון נשמט ה' למ''ד הפעל שנופל ברוב ובשני נשמט גם הוי''ו אשר גם הוא יפול בנופלים :

אשר יעשה ראש וזנב כפה ואגמון . הם החרטומים ואיצטגנינים החוזים בכוכבים שיש ברקיע מזלות וכוכבים המכונים כן ועשויין דוגמת ראש וזנב והם נתונים בתלי ( ס''א בטלה ) ויש לפרש כתרגומו ראש והגמון שלטון ואטרון :

ולא יהיה . לו שום תועלת בכל מעשה אשר יעשה הן הראש הן הזנב ר''ל לא יצליחו לא במעשה הראשים ולא במעשה הפחותים : כפה ואגמון . ר''ל במעשה החזק ולא במעשה החלש וכפל הענין במ''ש :

וזנב . תחתיות הדבר קורא זנב ויורה על השפלות : כפה . ענינו ענף כמו כפות תמרים ( ויקרא כ''ג ) : ואגמון . הוא צמח רך והוא הפוך מן גומא וכן הלכוף כאגמון ראשו ( לקמן נ''ח ) :

ולא יהיה, ועי''כ לא ישאר למצרים מעתה איזה מעשה ופעולה שיעשה לו לתועלתו, אחד מראשיו הגדולים, או מן הראשים הפחותים. וגם אפילו שיתעורר איזה כפה היינו אחד מגבוריו ועשיריו לאיזה תועלת כללי, או אפילו אגמון שהם ההמון העם החלשים, כולם ירפו ידיהם מעשות כל דבר :

ראש וזנב כפה ואגמון, בארתי למעלה (ט) :

כנשים . תשושי כח ורכי לבב כנשים : מניף עליו . להכותו בו :

וחרד . ענין רעדה : תנופת . ענין הרמ' :

כנשים, החרדות ומתפחדות מכל דבר. וחרד ופחד, חרדה היא הבהלה הפתאומית מפגע חדש אשר פגעו, והפחד הוא הפחד הנמשך ימים רבים מעצם שאינו נגד עיניו. והנה יקרה לפעמים שהאדם יתבהל פתאום ויחרד גם לדבר קטן פתאומי אשר פגעו, אבל אחר שראהו כבר כי אך דבר קטן הוא לא יפחד עוד אח''כ, וכן יצוייר שיפחד האדם גם מפני דבר שאין בו ממש, וזה בא מסבת שלא השיג את הדבר שהוא מפחד ממנו, ונדמה לו כי הוא עצם נשגב שביכולתו להרע לו, אבל אחר שחרד מפני הדבר ההוא ע''י שפגע בו, א''א שיפחד אח''כ ממנו, כי הלא כבר היה לנגד עיניו וראה שהוא דבר קטן. לעומת זה אומר, כי מצרים יהיו רכי לבב כ''כ עד שגם רק מפני תנופת יד ה', שזה מורה הנפה קטנה ורמיזה קלה שיורה לו בידו, (כי זה המבדיל בין הרמה לתנופה), ור''ל ע''י רמיזה קטנה שידמה להם שהוא להם אות לרעה, יתחרדו פתאום בעת יראו הרמיזה והאות הקטן ההוא, וגם אחר כך יפחדו ממנו בתמידות כדרך הנשים המהבילות והמלאות מורך לב :

וחרד ופחד. ההבדל בין חרדה ופחד, חרדה, היא הבהלה הפתאומית, כמו ויחרד יצחק חרדה גדולה, ויחרד האיש וילפת. ופחד, הוא הפחד המתמיד, ופחדת לילה ויומם, אשרי אדם מפחד תמיד, ותפחד תמיד כל היום. חרדה, היא מן הרע העומד נגד עיניו, חרדה הרמה. ויחרד כל העם אשר במחנה. פחד, הוא מדבר אשר אינו לפניו, כי פחד פחדתי ויאתיני, אשרי אדם מפחד תמיד, ג' הפחד לא יהיה רק מדבר שיש לדאג מפניו שירע, והחרדה יבוא על דבר פתאומי שיחרד האדם לקראתו, ויחרדו זקני העיר לקראתו (ש''א טז ד'), ויחרד אחימלך לקראת דוד (שם כא ב') : תנופת. ההבדל בין הרמה לתנופה ע''ל (י''ג א'), (יז) עצת ה' צבאות. עי' לעיל (ה') בארתי פעל יעץ הנזכר אצל השי''ת, הוא גזרת דינו החרוצה :

והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא . כשישמעו הנותרים במצרים משבי סנחרב את מפלתו שיפול בארץ יהודה בלא שום מלחמות זרוע בשר ידעו כי יש שכינה בישראל ומושיעם חזק וייראו ויפחדו מפני אדמת יהודה : חגא . לשון שבר ואימה ופחד לשון יחוגו וינועו כשכור ( תהלים קז ) וכן חגוי הסלע ( שיר ב ) : מפני עצת ה' צבאות אשר הוא יועץ עליו . להפילו ביד סנחרב ויהודה ימלט מידו :

אדמת יהודה . ר''ל השכינה השורה באדמת יהודה תהיה למצרים לשבר רוח ופחד לבב : כל אשר . ר''ל כל זמן אשר המזכיר יזכיר אותה אליו יפחד : מפני עצת . כי בעת שכבש םנחריב את מצרים חשב שבמקרה באה אבל כשיראה שנפל סנחריב סביב ירושלים ע''י המלאך המכה בהם ישכיל לדעת שהיתה בעצת ה' אשר יעץ עליו להפילו ביד סנחריב :

לחגא . ענין בקוע ושבר כמו יונתי בחגוי הסל' ( ש''ה ב ) :

והיתה, גם אדמת יהודה תהיה להם לחרדה, שאיש אשר יזכור פתאום את עצמו בארץ יהודה, יחשוב זאת לאיזה אות, אולי ה' צבאות יועץ עליו איזה דבר, וע''י שהוא נזכר למעלה אצל ה', הוא זוכר למטה את אדמת הקודש וארץ ה', (וידוע שהמצריים היו מעוננים לכל דבר, ועפ''ז צייר גם יראתם את ה' בדרך זה, שכמו שהיה סימן אצל האומות בימי קדם כשהיה זוכר איזה דבר רע או טוב פתאום, היה מנחש מזה איזה דבר שיקרה לו כנודע, כן מצרים אחרי יכירו קדושת ארץ יהודה כי ה' שוכן בקרבה, אם יעלה על זכרונם פתאום ארץ יהודה, יחשבו זאת לסימן שה' זוכר אותו ויעץ עליו איזה דבר, טוב או רע) :

ביום ההוא יהיו חמש ערים וגו' . שנינו בסדר עולם אחר מפלתו של סנחרב עמד חזקיהו ופטר את האוכלוסין שהביא עמו ממצרים ומכוש בקולרין לפני ירושלים וקבלו עליהם מלכות שמים וחזרו למקומן שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים וגו' והלכו ובנו מזבח לה' בארץ מצרים ומקריבין עליו קרבן לשמים לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' בארץ מצרים , ויש מרבותינו שדרשוהו במסכת מנחות על מזבח בית חוניו בנו של שמעון הצדיק שברח לו למצרים ועשה שם מזבח : מדברות שפת כנען . כישראל שבארץ כנען : עיר ההרס יאמר לאחת . ( ת''י קרתא דבית שמש דעתידא למיחרב יתאמר היא חדא מנהון ) ההרס ת''י לשני פנים לשון האומר לחרס ולא יזרח ( איוב ט ) ולשון הריסה וחורבן ומהיכן למדה יונתן מנבואתו של ירמיה שנבא בתחפנחס ושבר את מצבות בית השמש אשר בארץ מצרים ( ירמיה מג ) למדנו שבית שמש שבארץ מצרים ומצבה עתידה ליחרב ומצבות האמורות שם היא מצבה אצל גבולה לה' האמורה כאן ויש לומר שהיתה בית שמש יושבת בגבול מצרים על הספר לכך נאמר אצלה גבולה :

שפת כנען . לשון הקדש : ונשבעות וכו' . כי מעתה יאמינו בה' ויקבלוהו לאלוה : עיר ההרס . ר''ל יסכימו ביניהם שאם אחת מהערים ההם תשוב מאחרי המקום שיאמר עליה עיר ההרם ר''ל שיעמדו עליה ויהרסוה :

ההרס . מל' הריס' ונתיצה :

שפת כנען, לשון הקדש, ונשבעות, שישבעו לה' לאמר כי אחת מהנה שתסוג אחור ממנו יאמר לה עיר ההרס, יהרסוה ויחרבוה : [הערה : מתי נתקיים זאת נחלקו המבארים, י''מ נבואה זו עתידה, וי''מ על מזבח שבנה חוניו בן ר' שמעון הצדיק באלכסנדריא של מצרים כמ''ש במנחות (ק''ט ע''ב), ובירושלמי יומא (פרק טרף בקלפי), ודעת חכמינו זכרונם לברכה במנחות (ק''י) שהיה זה בימי חזקיהו שהאוכלסין שמצא חזקיהו מבני מצרים עת נפל אשור קבלו עליהם שלא לעבוד עבודה זרה. וכן משמע בפסיקתא דרב כהנא (פרשה י''ז) ושם חשב החמש ערים בתוכם אלכסנדריא שהוא נוא אמון, כמ''ש בבראשית רבה (פ''א) ונוף (מנפוח) ט''ס וצ''ל (מענפוס), ותחפנחס, ועיר השמש אילופילוס, היא העליאפאליס, עיר השמש בלשון יון, וכן בירמיה (מ''ג י''ג) בית שמש אשר בארץ מצרים, ובה היה מושב הרבה מכהניהם וחכמיהם כידוע, יאמר כי עיר הזאת תהיה גם כן מן המקבלים עליהם עבודת ה' : ע''כ] :

ונשבעות לה'. שבועה הנקשרת אל השם שאחריו ביחוס שבו, מורה על השם שבו ישבע שבועתו, אתה נשבעת בה'. שבועה שאחריו יחוס שאליו, מורה שהתקשר אל העצם ההוא לעשות לו איזה דבר בשבועה, כמו אשר נשבע לאבותיך, אשר נשבעת להם בך, להם העצם שאליו נשבע בך, העצם שבו נשבע. ולפ''ז יבואר פה שנשבעו לה' לקיים לו איזה דבר ולא כמפרשים שישבעו בשם ה' :

מזבח וכו' . כי מצרים יקריבו קרבנות לשמים : ומצבה . מזבח מאבן אחת :

מזבח, המזבח יהיה בתוך הארץ להקריב עליו קרבנות, והמצבה תהיה אצל הגבול לאות שה' הוא אלהיהם, והוא יריב ריבם מן הבא לגבולם לעשות להם רעה כמו שיבאר :

והיה . המזבח לאות ולעד בינם ובין המקום : מושיע ורב . מושיע ושר :

לאות ולעד . המזבח יהיה לאות ולעד בארץ מצרים שהמה עובדים לה' ואם יצעקו לה' וכו' ישלח להם מושיע והמושיע יהיה גדול ונכבד והוא יצילם מיד הלוחצים :

לאות . לסימן : לוהצים . ענין דחק כמו וגר לא תלחץ ( שמות כג ) : ורב . ענינו גדול וחשוב כמו ורבי המלך ( ירמי' מא ) :

והיה לאות ולעד לה', מוסב על המזבח והמצבה, המצבה תהיה לאות לה' יזכרו בו כי ה' הוא הרב ריבם והמושיע להם מצורריהם, והמזבח הוא יהיה לעד להם להתרות בהם בעתיד שיעבדו את ה' להקריב לו זבח ומנחה. (ובזה יל''פ מ''ש לה' צבאות בארץ מצרים, הוא מאמר מגביל לאות לה' צבאות ולעד בארץ מצרים. האות יהיה כנגד ה' שיזכר ע''י המצבה שהוא יושיעם ויצילם, והעד יהיה בארץ מצרים שהמזבח יעיד בם ויתרה להם לעבוד את ה'). כי יצעקו, עתה מבאר דבריו מ''ש והיה לאות לה' צבאות, הוא כי יצעקו אל ה' מפני לחצים, עת יבואו אויבים למדינתם, וע''י האות הזה שהיא המצבה יזכר ה' וישלח להם מושיע ויריב ריבם והצילם :

לאות ולעד, אות מורה על ציון דבר העבר, וקשרתם לאות על ידך, לדעת איזה דבר ולזכרו. ועד מורה על העתיד להעיד בל יעשו איזה פעולה או שיעשהו בהבא מפני העד המעיד ומתרה בם עד הגל הזה ועדה המצבה. ורב שרשו ריב כמו הוי רב את יוצרו :

ונודע ה' . יהיה כח גבורתו ניכר להם :

ונודע . יהיה ניכר למצרים : וידעו . והמה יתנו לב לדעת : זבח ומנחה . בזבח ובמנחה : ושלמו . את נדרם :

ונודע, עתה מבאר מה יהיה העד בארץ מצרים, אומר כי ע''י שיעזור ה' למצרים יודע להם, ואח''כ יתחילו להתבונן בו ולהכיר מעשיו הכללים והפרטים וידעו מצרים את ה', מעצמם ג''כ, מצד השכלתם, ועי''כ יעבדו את ה' בזבח ומנחה, על המזבח אשר יהיה בארץ מצרים, וגם ידרו נדרים על העתיד וישלמו אותם באמונתם ובטחונם ובמלאת ה' כל חפצם, וזה יהיה העד :

ועבדו זבח ומנחה, חסר בי''ת השימוש בזבח ומנחה, כמו כי ששת ימים עשה ה'. וכענין גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות וגו' כי ממנו נקח לעבוד את ה' :

ונגף . לשון מכה הוא : נגוף ורפוא . ואחר המכה יביא להם רפואה : ונעתר להם . ירצה להם :

ונגף . כאשר יחטאו לו ינגוף אותם אבל לא תתמיד כי מיד אחר הנגיפה ירפאם ר''ל לא יאריך להם עד שתתמלא סאתם וינגפו מבלי תקומה כי לטובתם יפרע מהם מעט מעט : ושבו . כאשר יעשו תשובה יתרצה להם ויקבל עתר תפלתם וירפאם :

ונגף . ענין הכאה כמו ונגפו אשה הרה ( שמות כא ) : ונעתר . הוא ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטורת ( יחזקאל ח ) ור''ל יקבל מרבית תפלתם ויתרצה להם וכן ונעתור להם ( דה''א ה ) :

ונגף, אומר מעתה לא יתנהג ה' עם מצרים כאשר יתנהג עם אומה אחרת מאומות השנואים בעיניו, אשר עת ינגוף אותם הוא דרך נקמה להשחית האום הזה ולבלעו. לא יהיה כן אצל מצרים רק עת ינגף ה' את מצרים, יהיה זה דרך רפואה, שאם יליזו מדרך הישר יגוף אותם כדי שע''י המגפה יתנו אל לבם כי אילו ושבו אל ה' בתשובה ונעתר להם וירפא אותם :

נגף ורפוא, לא נמצא רפואה אצל מגפה זולת במקום הזה, כי נגף הוא המכה המביאה המות בהכרח. ונעתר, עתר הוא הריצוי ברוב תחנונים ודברים הרבה. וגדרו רבוי תחנונים ודברים, והנפעל מורה שנעתר ונרצה ע''י רוב דבריהם ובקשתם :

תהיה מסלה . תהיה דרך כבושה שיהלכו בה תמיד ממצרי' לאשור : ובא אשור במצרים . ת''י ויגיחון אתוראי למצראי :

תהיה מסילה . דרך כבושה תהיה מזה לזה כי מרוב אהבה ואחוה ירבו לבוא אלה באלה : את אשור . מצרים יעבדו עבודת המקום עם אשור כי המה יכירו עוד יותר מפלאות ה' כשהכה בהם מלאך ה' :

תהיה מסלה, כי יהיה שלום ביניהם. ועבדו, כמשמעו, וי''מ ועבדו לה' בזבח ומנחה מצרים עם אשור :

יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור . לשלום ולברכה לפי שלא היתה אומה חשובה בעולם באותו הזמן כמצרים וכאשור וישראל היו שפלים בימי אחז ובימי הושע בן אלה ואמר הנביא על ידי הנס שיעשה לחזקיהו יגדל שם של ישראל למעלה ויהיו חשובים כאחת מאלו הממלכות לברכה ולגדולה :

שלישיה . שלישית תהיה לה באמונת האל , או שתהיה מושלת על מצרים ועל אשור . ברכה . כל השלשה יהיו ברכה בקרב הארץ שתהיה להם ברכה יותר מכל האומות :

שלישיה . מל' שלש או יתכן שהוא מענין ממשלת ונסיכות כמו ומבחר שלשיו ( שמות טו ) :

שלישיה, תהיה משולשת לענין הברכה, שתהיה מבורכת ע''י מצרים ואשור בשלשה ענינים :

אשר ברכו . לישראל : ברוך עמי . ישראל אשר בחרתי לי לעם בהיותם במצרים . ומעשה ידי . הראתי להם בגבורות שהפלאתי באשור וע''י אותם ניסים ישובו אלי ויהיו כאילו עתה עשיתים מחדש והם יהיו נחלתי ישראל ודוגמא זו ת''י :

אשר ברכו . אשר כל אחד משלשתן ברכו ה' ויאמר ברוך עמי מצרים ר''ל ברוך הוא על ששב להיות עמי להאמין בי : ומעשה ידי . חוזר על מלת ברוך לומר ברוך מעשה ידי אשור ר''ל ברוך הוא על אשר הכיר שמה שעלתה בהם היה מעשה ידי ולא במקרה : ונחלתי ישראל . גם זה חוזר על מלת ברוך לומר ברוך נחלתי ישראל ר''ל ברוך הוא על אשר מעולם הוא נחלתי ומאמין בי :

אשר ברכו ה' וכו' ברוך עמי מצרים, שיעור הכתוב לאמר מצרים. ברוך עמי, ולאמר אשור ברוך מעשה ידי ולאמר ישראל ברוך נחלתי. היינו מצרים יכירו מעלת ישראל מצד שבחרם ה' לו לעם בצאתם ממצרים, והם יברכו את ישראל מצד שהם עם ה'. אשור יכיר מעלת ישראל מצד שראה שם מעשה יד ה' הגדולה ונפלאותיו אשר הכה את כל מחנהו בלילה אחת, והוא יברכם ע''י מעשה יד ה' הנראה עליהם. וישראל עצמם יכירו מעלתם העקרית שהם נחלת ה', מצד נפשם החצובה ממעל, והם ממלכת כהני ה' וגוי קדוש, אשר לא ימירם באום אחר לעולם, ומצד זה יתברכו בעצמם כי הם נחלת ה' לעולם :