הוי ארץ צלצל כנפים . ת''י דאתן לה בספינון מארעא רחיקא וקלעיהון פריסן כנשרא דטאיס בכנפוהי , אני אומר לפי שהן שרוין במזרח והארץ חמה העופות נאספים שם והיא מצולצלת בכנפי עופות ונבואה זו על אוכלוסי גוג ומגוג כענין שנא' ( ביחזקאל לח ) פרס כוש ופוט אתם :

הוי ארץ . כאלו קורא אליהם ואומר אתה ארץ אשר הצל רב בך מקלעי הספינות הפרושים ככנפי העופות : אשר מעבר . אשר הארץ ההיא יושבת מעבר נהרי כוש :

הוי . הוא ענין קריאה : צלצל . מל' צל :

הוי, עתה מפרש המשל, מי הם המון עמים רבים, אומר הוא ארץ החמה אשר מעבר נהרי כוש, שהוא ארץ אשור :

צלצל כנפים. על רוב האניות אשר בה, או לרוב העופות המתאספים שם כמו שהוא בארצות החמים :

לכו מלאכים קלים . לראות אם אמת הוא שחזרו ישראל למקומ' אשר הוא ה' גוי ממושך וממורט אל עם אשר הוא היה נורא בחזקתו : מן הוא והלאה . מן היום אשר נבחר לעם והלאה : גוי קו קו . שנפרע בו בעונו מדה במדה וניתן למבוסה , ד''א קו קו ל' קיא סחי ומאוס ( איכה ג ) : נהרים . מושלי כוש ונוף :

השולח . אשר ישלח שלוחים דרך הים ללכת בספינות מעצי גומא הקלים לשוט ע''פ המים : לכו . וכה יאמר אתם מלאכים ההולכים בקלות ובמרוצה לכו אל גוי ממשך וכו' וזה יהיה בימי המשיח כשישמעו שחזרו ישראל לארצם ישלחו שלוחיהם אליהם לדעת אם האמת כן הוא : ממשך ומורט . אשר מאז היו נמשכים בידי האומות ומרטו שער ראשם וזקנם במשכם : אל עם נורא . אשר נראה בהם מעשים נוראים : מן הוא והלאה . מן היום אשר היה לעם והלאה : גוי קו קו ומבוסה . בכל זמן גלותם היה מקוה לה' וחוזר ומקוה ועם כי היה נדרס ונרמס ברגלי כשדים : אשר בזאו . אשר העובדי כוכבים בזזו את ארצם ורמסוהו ברגליהם :

צירים . שלוחים כמו וציר בגוים שולח ( עובדיה א ) : גומא . מין עץ הקל לשוט על המים וכן תיבת גומא ( שמות ב ) : מלאכים . שלוחים : ממשך . מלשון משיכה . ומורט . ענין תלישת השער כמו ואמרטה משער ראשי ( עזרא ט ) : והלאה . ולהלן : קו . מלשון תקוה : ומבוסה . ענין רמיסה ודריסה כמו יבוס צרינו ( תהלים ס ) : בזאו . בזזו ובא האל''ף במקום אות הכפל וכן ימאסו כמו מים ( שם נ''ח ) ומשפטו ימססו :

השלח, הוא שלח שלוחים אל ישראל ונתן אתם כלי גומא שילכו בקלות ובמהירות. לכו, אלה הדברים אשר שם בפי הצירים שיאמרו לישראל, ושיעור הכתוב אתם גוי קו קו ומבוסה לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך ומורט, הצירים יאמרו להם, אתם ישראל שאתם גוי שחלקו ארצכם בקו ובססו נחלתכם, אשר בזאו נהרים ארצכם, אין לכם עצה להמלט רק שתלכו מלאכים קלים במהירות אל גוי אשור שהוא גוי ממושך ומורט, היינו שהוא גוי גדול ומדינתו משוכה למרחוק וחרבו מורטה וחדה, והוא עם נורא מן הוא והלאה, ר''ל שמתיראים ממנו ממקום אשר שוכן שם והלאה עד קצה הארץ, ותמסרו אל אשור לעשות עמכם כרצונו (כמ''ש לקמן ל''ו ט''ז) :

צירים. ההבדל בין ציר ובין מלאך, המלאך רק שליח להגיד דבר למי שנשלח אליו, והציר הוא הסובב ממקום למקום וצריך הוא להחזיר תשובה לשולחיו, ציר נאמן לשולחיו (משלי כה) צריך להחזיר תשובה, וציר בגוים שולח (עובדיה א') סובב מגוי לגוי, ומשתתף עם הדלת תסוב על צירה (משלי כו יד), רגל הדלת הסובב לחוץ ולפנים : גוי, עם. בארתי הבדלם למעלה (א' ד'), ור''ל תקיף מצד קבוצם, ונורא מצד מלכותם : ממשך. מורה המשכת המחנה ברבויה, ומשכת בהר תבור (שופטים ד' ו'), וימשוך האורב (כ' לז) : ומורט. מליצה על גבורתם כי חרבם הוחדה וגם מורטה (יחזקאל כא יד) : קו קו. הראשון פעל והשני שם, שמדדו ארצו וחלקוהו בקו, ובסס כל אחד את חלקו :

כל יושבי תבל וגו' . אינכם צריכים לשלוח צירים על כך כי כנשוא נס הרים תראו בהקבץ הגליות וכתקוע שופר תשמעו :

כל יושבי תבל . כאלו יאמר להם מה לכם לשלוח ולדעת אם האמת כן הוא הלא כל יושבי תבל בעיניכם תראו החזרת ישראל כאשר יראה נשיאת הנס על ההרים ובאזניכם תשמעו הדבר כאשר ישמע תקיעת השופר :

נס . כלונס ארוך :

כל ישבי, גם זה מדברי הצירים של אשור אומרים, לא לבד ישראל מוכרחים להמסר אליו, אבל גם כל יושבי תבל בקצות הישוב, ואפילו שכני ארץ הבלתי מיושב, לא תמלטו מידו, רק כולכם תראו בעת ישאו נס על ההרים לבא אליכם למלחמה, ואח''כ תשמעו גם קול תרועת המלחמה בעצמו :

ישבי, ושכני. בארתי למעלה (יג כ') ישיבה בקביעות, ושכונה דרך עראי, ותבל, הוא הישוב שם יושבים, ובארץ, שאינו מיושב רק שוכנים :

אשקטה . מתשלום שכרו של גוג אפנה מכל עסקי ואביטה במכוני להטיב לו : כחום צח עלי אור . יאיר ויבהיק לו כחם השמש צח על ירק כמו ללקט אורות ( מלכים ב' ד ) . כעב טל . שהקוצרים מתאוים לו להשיב נפש בחם קציר :

אשקטה . לפי שנאמר למען ציון וכו' לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה ( לקמן סב ) לזה אמר כשיצא כנוגה צדקה ויגאלו אז אשקטה ואביטה בבית המקדש המכון לשבתו להטיב לה : כחם צח . כמו חום צח וברור שהוא לטובה כשבא על המטר וסמוך לה כי אז תצמח האדמה וכמ''ש מנוגה ממטר דשא מארץ ( ש''ב כג ) : כעב טל . כעב המביא טל בחום הקציר כי בעבור החום שבעת הקציר יתאוו הקוצרים להקר נפשם בקרירות הטל שאינו מזיק לקציר כמו המטר :

אשקטה . ענין מנוחה : ואביטה . מל' הבטה והשגחה : במכוני . מלשון הכנה : צח . ענין זוהר ובהירות כמו צחו מחלב ( איכה ד ) : אור . ענינו מטר כמו יפיץ ענן אורו ( איוב ל''ז ) :

משיב לו הנביא, לא כמחשבותיך אשור! מחשבות ה' צבאות, כי כה אמר ה' אלי תחלה אשקטה, ואניח לך להחריב עמים רבים, אבל בכל זאת. ואביטה במכוני, שהוא ירושלים ובהמ''ק עליו אביט שלא יעבור רעתך שם. כחם, אהיה דומה שם כחום המיבש אחרי המטר שהוא משבית רעת המטר ושטיפתו, וגורם שיהיה בו ברכה. וכעב טל המשבית פעולת חם הקציר ורעתו, כן אשבית רעתך ואהפכנו לברכה ושיהיה לישראל לשם עולם. (ותפס שני דברים מתנגדים, איך היובש משבית הליחות, ואיך הליחות משבית היבושת, שהוא הפך טבעו, כן אעשה פעולות מתנגדות, אחר שאכין אותך ליסר גוים ולהאבידם, תהיה זאת בעצמו סבה להגדלת שם חזקיהו ולתפארת ישראל) :

צח. פעל, חום המיבש : אור. הוא המטר הגדול הסוחף עיין למעלה (ה' ל') וצח הוא יותר מיבש כנ''ל (שם יג) :

כי לפני . בישול קצירו של עמלק ושל גוג טרם תמלא תאותו וסברו שהוא זומם לכלות את אחיו : כתם פרח . שלו ויתקרב להתבשל תבואה במלילותיה ולהיות פגי נצה של גפנה בוסר וגומל נגמל להיות גסים כפול הלבן , הוא בוסר הוא גירוע : וכרת . הכורת את זלזלי הגפן הם הזמורות והשריגים : במזמרות . שרפ''ש בלע''ז : ואת הנטישות . הם עיקרי הגפנים שקורין ציפ''ש בלע''ז : התז . כרת וקצץ כלומ' יהרוג השרים והשליטים של גוג וחיילותיו ועוזריו :

כי לפני קציר . לפני בוא עת הקציר : כתם פרח . כשיתם הפרח ויהיה קרוב להתבשל : ובוסר גומל יהיה נצה . ר''ל כשיהיה הנץ בוסר הנגמל מעט מעט עד שיתבשלו הענבים מכל וכל : וכרת . אז יכרות הכורת את יונקות הגפנים הרכים במזמרות ואת הענפים הגדולים יסיר בהכרתה וזה משל על גוג ומגוג לומר כשיהיו קרובים לגמר הצלחתם עד שיכבשו ירושלים ויצא חצי העיר בגולה אז יצא ה' ונלחם בגוים ההם ויאבדם בשצף קצף :

כתם . ענין השלמה : ובוסר . כן נקרא הפרי שלא נגמר בשולו כמו אבות אכלו בוסר ( ירמיה ל''א ) : גומל . ר''ל תגדל מעט מעט והושאל מלשון הילד הנגמל משדי אמו שמרגילין אותו לאכול מעט מעט : נצה . הוא כענין פרח וגדול ממני וכן נאמר והיא כפורחת עלתה נצה ( בראשית מ' ) : הזלזלים . הם יונקות הגפנים הרכים : במזמרות . שם הכלי שכורתים בו הומורות וכן ומזמרותיכם לרמחים ( יואל ד' ) : הנטישות . כן יקראו הענפים הגדולים המתפשטים אנה ואנה והוא מל' וינטשו בלחי ( שופטים ט''ז ) וכן הסירו נטישותיה ( ירמיה ה ) : הסיר . מלשון הסרה : התז . ענין כריתה וחתוך ובדרז''ל התיז את הראש ( חולין ל ) :

כי לפני קציר, מוסב על המליצה שזכר בסימן הקודם, שזרעו זמורות זר ונד קציר ביום נחל מים, ולא קצרו קציר הזר הזה, כי שבולת מי מחנה אשור שטפתהו, לעומת זה אמר טרם שיתבשל הקציר מן ההרכבה הזרה שהרכיבו ישראל בנטיעתם, מה שהתערבו בעמי הארץ. כתם הפרח, שכבר פרח, וגם הציץ ציץ שהוא אחרי הפרח, והנצה גדלה ועשתה פרי עד שהפרי היה בוסר ולא נתבשלה לגמרי. אז וכרת הזלזלים שהם הזמורות זר שזללו מן הנטע הקדוש, שהם האומות שסמכו ישראל עליהם והתחברו להם כרתם במזמרות. ואת הנטישות, הענפים של הנטע עצמה שנתפשטו מאד, שהם עשרת השבטים שקלטו ההרכבה והתערבו בגוים, הסיר ממקומה, והתז אותה אל ארץ אחרת, והגלם לגולה :

פרח, נצה. יש אילנות שהפרח קודם להציץ כמו השקדים ודומיהם, וע''כ תמצא במטה אהרן ויוצא פרח ויצץ ציץ, ומזה המין מדבר פה במליצתו, ויש אילנות שהנץ יוקדם להפרח, וע''כ אמר לקמן (כז) יציץ ופרח ישראל : בסר גמל. גומל של בוסר הם ענבים שלא נתבשלו עדיין, אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה : הזלזלים. לא נמצא לו ריע, ולפי ענינו מבואר שהוא הענפים הזרים שהבריכו במין אחר שזוללים וחומסים ליחות האילן, מלשון זולל וסובא, או שמזילין מיץ האילן, ושד שמנו, מלשון יזל מים מדליו : הנטישות. הענפים מתפשטים ברוחב חוץ מגבולם שצריך לקצצם :

יעזבו יחדו . פגריהם : לעיט הרים . לעוף הרים : וקץ עליו . כל ימות הקיץ : תחרף . כל ימות החורף מכאן אמרו משפט גוג לעתיד לבוא שנים עשר חדש :

יעזבו יחדו . כולם יחדיו יהיו נעזבים לעופות המצוים בהרים וכו' : וקץ . העופות ישכנו עליהם בימי הקיץ והבהמות בימי החורף ויאכלו מבשרם וישתו מדמה :

לעיט . שם עוף דורס וכן וירד העיט ( בראשית ט''ו ) : וקץ . מלשון קיץ : תחרף . מלשון חורף :

יעזבו יחדו, להיות הפקר לעופות וחיות, בקיץ ובחורף למאכלם, ושתהיה נבלתם מושלכת כל השנה למאכל עוף ובהמה :

עיט. הוא העוף הדורס : בהמת. י''מ חיות כי הבהמות אין אוכלות בשר, ויתכן שתפס בהמות לפי המשל, שמדבר בהזלזלים וזמורות שזה מאכל בהמות, ודרך העיט לאכול ענפים דקים בקיץ, והבהמות בקיץ תרעינה על נאות דשא רק בחורף אוכלות ענפים דקים ולחים :

יובל שי . יובא דורון את עם ישראל שהיה עם ממשך ומורט ומעם נורא יובא דורון מהעם אשר נראה בהם מעשים נוראים מן היום אשר היה לעם והלאה וכפל הדבר במ''ש : גוי קו קו . אשר בכל ימי גלותם היה מקוה לה' וחוזר ומקוה ועם כי בזזו את ארצו ורמסוהו ברגליהם : אל מקום . ההבאה תהיה אל המקום אשר נקרא שמה שם ה' צבאות והוא הר ציון וכן נאמר והביאו וכו' מנחה לה' וכו' על הר קדשי ( לקמן סו ) :

יובל . יובא : שי . מנחה ודורון כמו יובילו שי למורא ( תהלים ע''ו ) :

בעת ההיא, ואחרי זאת אחרי שיכרתו הרשעים מישראל, אז יובל שי לה' צבאות, ומי יוביל את השי? עם ממשך ומורט, שהוא אשור בעצמו, ומאין יובל השי. מעם נורא, מארץ אשור יובילו שי לה', ומה יהיה השי גוי קו קו ומבוסה, שאשור יביא את ישראל מנחה לה'. אל מקום שם ה' צבאות אל הר ציון, שבימי חזקיהו שבו הרבה מעשרת השבטים לירושלים להסתופף בצל חזקיהו. (והנה דעת חז''ל שנבואה זו עתידה, וכן פי' המפרשים, אולם גם לאשר נטיתי מדרכם לפי הפשט, בכל זאת כבר הזכרתי בתחלת סימן י''א, כי הנבואות העתידות התחילו מימי חזקיהו וכמו שהודיע זאת הנביא עצמו בתחילת קאפיטל מ''ח, עיין בפירושי שם) :