מנשי בני הנביאים . אשת עובדיה היתה . כל בני הנביאים שבמקרא , תרגומו : תלמידי נבייא : והנושה . הוא יהורם בן אחאב , שהיה מלווהו ברבית מה שזן את הנביאים בימי אביו , במדרש רבי תנחומא . לכך נאמר ( לקמן ט כד ) : ויך את יהורם בין זרועיו , שפשטו ליטול רבית :

ואשה וכו' . אמרו רבותינו ז''ל ( זוהר חדש רות פב ב ) שהיתה אשת עובדיה , והנושה היה יהורם בן אחאב , ובחיי אחאב הלוה לו ממון ברבית , לכלכל את הנביאים : לעבדים . בעבור חוב הממון :

והנושה . המלוה , כמו ( דברים כד יא ) : והאיש אשר אתה נושה בו :

ואשה אחת מנשי בני הנביאים . ידוע כי בני הנביאים היו כלם יראים ה' ולזה אמר' כי עבדך היה ירא את ה' ולא היה עובד ע''ג ואמר' זה כי רוב ישדאל עובדי' ע''ג אז :

ואשה אחת פי' חכמינו זכרונם לברכה שהיתה אשת עובדיה שהחביא מאה נביאים במערה ויכלכלם לחם ומים ולצורך זה לוה מעות מאחאב ויהורם לקח ממנו רבית ונשה בו ורצה ליקח את בניו לעבדים וע''כ צעקה אל אלישע שע''י שעבדך היה ירא ה' על ידי כן נסתבב שהנושה בא לקחת ילדיו לעבדים, וכבר אמרו אצל בתו של ר' נחוניא אפשר דבר שנזהר בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, כי הגם שלפעמים מה''ד פוגע בצדיק, לא יהיה זה בסבת מצוה שהיה עוסק בה תמיד להציל לקוחים למות, וגם שאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואיך אפשר אחר שהיה ירא ה' שיקח הנושה ילדיו לעבדים. וכבר אמרו שביואב נאמר מיתה על שלא הניח בן ממלא מקומו, וע''ז צעקה עבדך אישי מת רצה לומר שיצדק עליו שם מיתה אחר שהנושה יקח ילדיו לעבדים :

אסוך שמן . כדי סיכת שמן , והאל''ף בתיבה מן היסוד , כמו אל''ף של ( איוב יג טז ) : ואחותי באזניכם , והאל''ף של ( יחזקאל כא כ ) : אבחת חרב :

מה יש לך . לשיהא הברכה שורה בו : כל בבית . כלל לא :

אסוך . שם כלי השמן , ויקרא כן על שם שסכין ומושחין ממנו :

כי אם אסוך שמן . הנה אסוך הו' כלי קטן ישימו בו שמן לסוך והנה היה זה המופ' שבהריק הכלי הזה היה כל האויר הנכנס שם מתהפך לשמן בדרך ההפך המטה לנחש היה זה המופ' בפעם אחת לבד ולזה צוה אותה שתשאל תחלה כלים רקים מאת כל שכניה כל מה שאפש' לה כדי שיהיה לה מהשמן שיעור רב והיא היתה מוצקת על הכלי ובהיותו מלא בניה מסיעים הכלי המלא ושמי' הכלי הריק באופן שביציקה אחת נמלאו כל הכלים זה אחר זה :

מה אעשה לך כי אין הברכה שורה על אין רק על דבר יש, וע''כ הגידי לי מה יש לך בבית שעליו תחול הברכה ותאמר וכו' כי אם אסוך שמן ופי' חכמינו זכרונם לברכה שעובדיה היה מדליק תמיד שמן לבני הנביאים אשר בלילה לא יכבה נרם, ראוי שיהיה נס בשמן :

מן החוץ . מן האנשים שחוץ לביתך , ולתוספות ביאור אמר : מאת כל שכניך : אל תמעיטי . אל תשאלי מעט כי אם הרבה כלים :

לכי ושאלי לך, הנה הנס היה רק בהאסוך שנעשה כמעין ומקור יזל שמן מדליו בשפע שובע רצון, ובכ''ז היה צריך שגם הכלים שתצוק השמן בהם יהיו מוכנים לקבל הברכה, ולכן הוסיף מאת כל שכיניכי שבזה הכין כלי כל השכנים אל קבלת הברכה, והנה אלישע רצה שיגמר הנס בפעם הראשון שתרבה בכלים כל כך עד שיהיה די לשילום החוב ולפרנסתם בעתיד, ולז''א כלים רקים אל תמעיטי :

וסגרת הדלת . כבוד הנס הוא לבא בהצנע : והמלא תסיעי . מלפניך , ותתני כלי אחר במקומו למלאותו , וצלוחית השמן לא תזיזי ממקומו , לפי שהקב''ה עושהו כמעין , ואין דרך מעין לזוזו ממקומו , מדרש אגדה שמעתי :

והמלא תסיעי . הכלי אשר תמלא , תסיעי ממקומה , להעמיד האחר תחתיה , ולא תזוז האסוך ממקומה , על כי האסוך נעשה כמעין , ואין מדרך המעין לזוז :

בעדך . כנגדך : תסיעי . תעקרי ממקומה :

ובאת וסגרת הדלת בל יחול עין הרע, ובל יקרב איש בלתי ראוי, שעל ידי רוע מעשיו תופסק צינור השפע, ובמ''ש בעדך ובעד בניך ידעה כי יש עוד תנאי, והיה בזה ג' תנאים, {{{א}}} שהיא לא תזוז ממקומה, כי הנקודה שבו חלה הברכה היה במקום מוגבל, שם נפתח המעין וניגר במורד ואם תזוז ממקומה יושחת המעין, ועל זה אמר בעדך ובעד בניך, ואמר הם מגישים אליה כי היא לא זזה ממקומה, {{{ב}}} שאחר שהפכה את האסוך ופיה למטה החזיקה אותו כן עד גמר הנס, ועל זה אמר ויצקתה רצה לומר בלי הפסק וכן אמר והיא מוצקת, {{{ג}}} שרק על הכלים שהוכנו ששאלה מאת שכניה, לז''א האלה :

הם מגישים אליה . הכלים :

הם מגישים . את הכלים הריקים , כי היא לא זזה ממקומה עם האסוך :

ויעמוד השמן . מלבא עוד , ומדרש אגדה ( בבראשית רבה לה ג ) : הוקיר שער השמן :

הכלים . אשר שאלה : הגישה וכו' . כי לא ידעה אשר כבר נתמלאו כולם : ויעמוד השמן . לא היה נשפך עוד :

ויהי כמלאת הכלים מבואר שלא שאלה כלים הרבה כל כך, ועל זה אמר הגישה אלי עוד כלי וכו' ויעמד השמן רצה לומר על ידי שלא היו כלים הרבה, ולא היה השמן מספיק לפרנסתה אחרי שילום החוב על ידי כן עמד השמן, רצה לומר שלא יצא מן האסוך שהיתה פיה למטה, רק עמד בתוך האסוך, ובזה היה האסוך עדיין מוכן להשפיע משמן הברכה בעתיד :

ותבא ותגד וגו' . באת ליטול עצה , אם למכור אם להמתין עד שיוקר עוד , אמר לה לכי מכרי , כי יש די לכל נשייך , ולחיות את ובניך בנותר , עד שיחיו המתים :

בנותר . בדמי השמן על דמי החוב :

נשיך . הלואתך : מדי . מתי , רצה לומר : בכל זמן :

ותבא ותגד לאיש האלהים . הנה לא רצתה לעשות מזה השמן דבר אם לא בעצת הנביא כי לא היתה יודעת מה רצון הנבי' בזה : ושלמי את נשייך . ר''ל פרעי את חוביך כטעם לוה רשע ולא ישלם :

ויאמר לכי מכרי הבטיח לה שהשמן שיצא אל הכלים יספיק לשילום החוב, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שנתיקר השמן עד שהיה בו כדי החוב, ואת ובניך תחיי בנותר רצה לומר בשמן הנותר באסוך זה יספיק לפרנסתה כי יזול תמיד שמן ככל הצורך לפרנסתה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה תחיי בנותר עד שיחיו המתים :

ושם אשה גדולה . חשובה , וראיתי בפרקי דרבי אליעזר ( פרק לג ) : אחותה של אבישג השונמית היתה : ויהי מדי עברו . באותה העיר , יסור אל ביתה לאכל לחם : יסור . לשון הווה , היה סר שם :

ויהי היום . רצה לומר : בא היום אשר עבר אלישע אל שונם : אשה גדולה . אשה חשובה : ויהי מדי עברו . מיום ההוא והלאה , מדי עברו וכו' :

ושם אשה גדולה . ר''ל אשה חשובה ונכבדת : ותחזק בו לאכל לחם . אחשב שהשתדלה בכל עוז שיאכל לחם אז בבית' ושיבא שם בכל עת שיהיה בעיר שונם ואחשוב שלא נתפרס' לה עדיין מעלת אלישע אך היה דרכ' להביא לביתה מה שתוכל מהאורחי' הבאי' בעיר וזה כי זה היה בתחלת ענין אלישע לפי מה שירא' מהזמן שהיה זה קודם מה שאמר אלישע מחר סאה סלת בשקל וסאתי' שעורי' בשקל בשע' שומרון וזה שכבר בנתה העליה אח' זה ולקץ שנה מעת בא שם אלישע ילדה בן וגדל הבן ההוא עד שכבר יצא אל הקוצרי' ואמ' לאביו ראשי ראשי ואח' זה אמ' לה שתצא לגור באשר תגור כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים ואחר שבע שנים סר הרעב וכשתחקור בזה תמצ' שזה היה אצל תחלת צמיחת נבואת אלישע ולזה אינו מן הפלא אם לא היה מפורסם לה שיהיה נביא ויתכן שחקרה מעניניו כשראת' עברו אצלה תמיד מפני ראותה כל מנהגיו בתכלית מהשלמות ואז נתבאר לה שהוא איש אלהים קדוש :

ושם אשה גדולה פי' חכמינו זכרונם לברכה שהיתה גדולה במע''ט ובחשיבות, ותחזק בו לאכל לחם, הנה חכמינו זכרונם לברכה אמרו הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, רצה לומר כי אלישע לא נהנה מכל מי שיהיה רק בתנאים מיוחדים, כמ''ש ר' פנחס בן יאיר (חולין ו') ישראל קדושים הן יש י''ל ואינו רוצה וכתיב (משלי כ''ג) אל תלחם את לחם רע עין, ויש רוצה ואין לו, אבל אתה רוצה ויש לך, וכן בודאי נזהר אלישע מזה, והאשה הזאת היתה אשה גדולה בעושר ויש לה, וגם ותחזק בו רצה לומר שהפצירה בו הרבה שמזה ידע שי''ל ורוצה, והנה ר' פנחס בן יאיר כשהגיע לביתו של רבי לא רצה ליהנות על שראה כודניתא בביתו, כי היה לו גם כן תנאי שמי שיהנה ממנו לא ימצא בו כל דבר רע. והיא היתה אשה גדולה במע''ט וע''כ אכל לחם בביתה. והנה אמרו כל המארח ת''ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו כאילו מקריב תמידין שנאמר איש אלהים קדוש, עובר עלינו תמיד, באור דבריהם, כי אכילת ת''ח י''ל דמיון עם הקרבן, ושולחנו י''ל דמיון עם המזבח, כמ''ש בסוף חגיגה פתח בשולחן וסיים במזבח וכו', כי כמו שעל ידי הקרבן היתה השכינה שורה בישראל ובאר בכוזרי שכמו שהנשמה הרוחנית תשכן בגוף על ידי המאכל, שהצלול והזך שבמאכל יזדכך בכבד ועליו תנשא נפש הצומחת, והזך יותר יעלה ללב ועל ידי זה תשכן בו הנפש החיונית, והזך יותר יעלה אל המוח ועליו תנשא הנפש המשכלת, ועל ידי המשכלת תשכן בו הנשמה האלהית על ידי מצועים רבים, הגם שהנשמה מצד עצמה אין לה שום קשר עם המאכל הגשמי, וכן על ידי הקרבנות הנשרפים ומתעכלים על גבי המזבח כדרך עיכול שבאצטומכא, תעלה מהם הרוחני אל מזבח הקטורת שבו תשכון עננה הריח הטוב הרוחני, ומשם אל ארון הברית שם תשכון מחשבת המקריב וטוב כוונתו בקדש, ועליו ישכון ה' אלהים, ואחר שהנביא ואיש אלהים הוא מקום מוכן להשראת השכינה ודומה לארון הברית בקדש הקדשים, נמצא על ידי המאכל המחיה גוף הנביא ועל ידי כוונתו באכילתו לשם שמים מברר הזך שבו בירור אחר בירור מחלקי דומם צומח חי מדבר עד הנפש המשכלת והרוחנית והחיה ויחידה שבו ישכון ה' בו, והמאכיל אותו עם הכוונה הראויה מקריב תמידים והשולחן אשר לפני ה' הוא המזבח, ואלישע שנודע לו בפעם הראשונה שאכל בבית הצדקת הלז כי הקריבה לחמה לריח ניחוח בטוב הכוונה והמחשבה הראויה, לכן ויהי מדי עברו יסור שמה מעצמו לזכות אותה במצוה רבה הזאת :

הנה נא ידעתי . שלא ראתה זבוב על שלחנו , וקרי על סדינו ( ברכות י ב ) :

הנה נא ידעתי . מכירה אני בו שהוא איש קדוש , ואין מהראוי לשבת אתנו יחד ואמרו רבותינו ז''ל ( ברכות יב ) : האשה מכרת באורחים יותר מן האיש : עובר . אף הוא עובר עלינו תמיד , בכל עת בואו פה , ואיך ישב עמנו יחד פעמים רבות :

אישה . בעלה :

ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי, רצה לומר מזה שהנביא בא מעצמו לביתי ולא כפעם הראשונה שהוכרחתי להפציר בו, ומזה ידעתי שמצד שהוא איש אלהים קדוש מצד זה עובר עלינו תמיד שמגמת חפצו בעברו דרך שונם הוא רק עלינו ובעבורנו לסעוד אצלנו ולזכות אותנו במצוה זו, שלכן עובר תמיד, שאכילתו כקרבן והתמדת בואו כקרבן תמיד :

עלית קיר . עליה קטנה בנויה בקיר אבגים , בנין מעולה : יסור שמה . להתבודד בחדרו לבד :

קיר . כותל : ונשים . מלשון שימה :

נעשה נא עלית קיר קטנה . אחשוב שמהקיר בעינה היתה נמשכת העלייה כמו הענין בבנין הכפה מאלט''ו בלע''ז : ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה . רצה לומר כי למעלתו אין ראוי שישתתפו בני הבית עמו ולא להשתמש בכלים שהוא ישתמש בהם ולזה רצת' שיהי' לו שם כלי תשמישו מיוחדים לה :

נעשה נא ולכן רצתה לעשות גם משכן לארון הברית הזה שביתה תהיה מעון לשכינה השוכנת על הנביא, ושם נשים כסא ומטה וכו' שהם ד' תקוני שכינתא כדי שבבואו אלינו יסור שמה, ויהיה שם מקום מיוחד לשכינת אל :

ויהי היום . ויהי יום אחד :

ויהי היום . בא היום אשר בא שמה , אחרי עשותה את העליה :

ויהי היום שהיה מיוחד אל הנביא לבוא למקום ההוא ביחוד, סר אל העליה וישכב שמה באופן שנעשה שם מקום קבוע אל הנביא :

חרדת אלינו . בשבילנו : את כל החרדה הזאת . לשום אל לבך את העסק הזה , כמו ( ישעיהו סו ב ) : וחרד על דברי , זהיר על הדבר שיהא עשוי , ונותנו אל לבו : מה לעשות לך . מה את צריכה שנעשה לך , שבשבילנו עסקת כל זה : בתוך עמי . בתוך קרובי , אין אדם מזיקני , איני צריכה למלך ולא לשר הצבא :

אמר וכו' . לא רצה לדבר עם האשה פנים אל פנים : הנה חרדת וכו' . רצה לומר : בעבור שאת מטרחת עצמך הטרחה הזאת בעבורינו , ומהו הגמול לעשות לך , האם יש לך דבר מה לדבר בעבורך אל המלך וכו' : בתוך עמי . רצה לומר : אני יושבת בתוך בני משפחתי , ואין מי מהם עושה רעה עמדי , לשאצטרך לקבול ולהתרעם על מי :

חרדת . ענין תנועה חזקה , ואם היא מבלי פחד , כמו ( שמואל א טז ד ) : ויחרדו זקני העיר לקראתו :

ויאמר לו אמר נא אליה . הנה לא רצה אלישע לדבר עם האשה אם לא כשהביאו לזה הכרח ואלו הדברים הספיק שיאמר לה גחזי ולזה לא קרא לה גחזי שתעמד בפתח כי לא היה רצון אלישע לדבר עמה אבל עמד' בחוץ לפני גחזי והי' גחזי בחוץ קרו' לאלישע או היה סמוך לפתח העלייה : הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת . ר''ל הנה פחד' שלא תוכלי לנו לעשות הראוי מהכבוד כל הפחד הזה עד שהביאך זה לעשות כל מה שעשית לי מהכבוד : מה לעשות לך . להשיב גמול על הטובה הזאת היש לדבר בעבורך אל המלך או אל שר הצבא ואדבר אליהם בעבורך ותאמר בתוך עמי ומשפחתי אנכי יושב' ולזה אין לי עסק עם אד' יצטרך לי בעבורו לדבר אל המלך או אל שר הצבא :

הנה חרדת רצה לומר כי אלישע בהיותו נהנה משל אחרים כן היה משפיע להם מברכתו, באופן שלא היה מקבל רק משפיע ברכה, כמ''ש תיכף לת''ח ברכה כמו שהלב המקבל החיות מן האיברים חוזר ונותן ומשלח מעינות הדם אל כולם, ואמר הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת (כענין שאמרו ארח טוב מהו אומר כל מה שטרח בעה''ב לא טרח אלא בשבילי), מה לעשות לך, כיון שבהכרח אעשה לך טובה בעבור זה, ויצויר שיעשה עמה טובה בדרך העולם כמו לדבר בעבורה עם גדולי המדינה שהיה אלישע חשוב בעיניהם ויעשו כל אשר ישאל, או שיעשה עמה טובה אצל ה' על ידי תפלה או בדרך נס ושידוד הטבע, ותחלה רצה לעשות בדרך הטבע, ועל זה אמר היש לדבר לך רצה לומר בעבורך אל המלך, ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת באין מכלים דבר, וגם למ''ש שרצה להתפלל בעדה פי' בזוהר ששאל אם יש לדבר בשבילה אל מלכו של עולם או לפעול בעדה על ידי שרי צבאותיו המניעים את המערכת, והשיבה שאינה רוצה לפרוש מן הכלל ותפלת הרבים :

ויאמר . אלישע לגחזי : ומה לעשות לה . נגד הטובה הזאת :

ומה לעשות לה . אחר שהלכה מפניו שאל לגיחזי ומהו אם כן הגמול שאעשה לה : אבל . באמת יש מקום לעשות לה גמול , כי אין לה בן , ואישה זקן , ובדרך הטבע לא תלד עוד , ואם תלד על ידך בן , יחשב לגמול רב :

ויאמר אלישע לגחזי ומה לעשות לה . מהטובות לתת גמול ע''ז : ויאמר גחזי באמת בן אין לה ואישה זקן . ולזה אינו מוכן מאד אל ההולד' עם שמצדה אפשר ג''כ שימנע פרי בטן להיותה עקרה :

ויאמר ואז כאשר יצאה שאל ומה לעשות לה, והשיב גיחזי אבל יש לה צורך לבן כי בן אין לה והיא עקרה בטבעה וגם אישה זקן ואין לה הכנה להוליד לא מצד הפועל ולא מצד המתפעל :

בפתח . בראותה שאיננו מדבר עמה פנים אל פנים הוסיפה להתרחק , ועמדה בפתח :

ויקרא לה ותעמד בפתח . הנה זה המאמר מפני שהוא נבואה רצה אלישע בעצמו לאמרו לה :

ותעמד בפתח באשר בפעם הראשון לא דבר עמה בנכח נשמרה מלכנס בחדרו כי ראתה שנזהר מלדבר עם אשה, ורק בפעם הזאת שאמר דבר נבואה הוצרך לומר לה בנכח, למען יתקיים :

למועד הזה כעת חיה . כמו שאת קיימת היום ולשלום , כך תהי קיימת למועד הזה , וחובקת בן : אל אדוני . אל תאמר חובקת בן , מה לי חבוקו אם סופי לקוברו , וזה שאמרה לו כשמת , הלא אמרתי לא תשלה אותי : אל תכזב . אל תראני דבר שיפסוק , יש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן , אך בבקשה ממך אל תתן לי אלא בן של קיימא : אל תכזב . כמו ( שם נ יא ) : לא יכזבו מימיו :

למועד הזה כעת חיה . רצה לומר : לזמן הבא כעת הראויה להיות חיה רוצה לומר : יולדת , והיא ככלות תשעה חדשים , שהם ימי הריון : את חובקת בן . רצה לומר : תשעשע עצמך עם בנך לחבקו , ואף כי בתחלה לא דבר עמה פנים אל פנים , אבל אחר שראה צניעותה שעמדה בפתח , חזר לדבר עמה : אל אדוני . אל תדבר כדברים האלה : אל תכזב . אל תאמר דבר הנפסק , בעבור לשמח לב שפחתך , ועל כי אמר חובקת בן , המורה לשעשוע מה , ולא הבטיחה שיתקיים , לזה אמרה אל תשמחני בדבר שאינו מתקיים :

חיה . כן נקראת היולדת , ובדברי רבותינו ז''ל ( יומא עג ב ) : והחיה תנעול את הסנדל : תכזב . ענינו דבר הנפסק , כמו ( ישעיהו נח יא ) : אשר לא יכזבו מימיו :

כעת חיה . ר''ל כעת הזה העומד וקרא העת ההיא חיה להיות זה החלק מהזמן לבדו נמצא כי הזמן החולף כבר נעדר והעתיד עדיין לא נכנס במציאות וכבר בארנו זה בפרשת וירא אליו באור שלם : אל אדני איש האלהים אל תכזב בשפחתך . ר''ל שהיא אומרת זה דרך בקשה לא יהיה זה אדני לא תכזב בשפחתך בעבור שפחתך להביא לי טובה שאינה טובה אם לא יתקיים הילד כי אלישע לא הבטיחה שיחיה כמו שהיה נראה מבקשת גחזי שאמר אבל בן אין לה וזהו גם כן מה שזכרה אחר זה שאמרה לו לא תשלה אותי ר''ל בל תתן לי טובה שלא תהיה אלא לתת לי שלוה להניח לי מעוצם תשוקתי אל שיהיה לי בן כי אינני חפצה בזה מזה הצד אם לא יתקיים הילד :

למועד הזה כעת חיה פי' הרלב''ג שרצה לומר למועד של הרגע ההוה שאני מדבר שנקראת עת חיה, כי הזמן העבר הוא עת מתה שאינה במציאות, והעתיד לא נולד עדיין רק זמן ההוה הוא החי, אל תכזב בשפחתך כאשר אמר לה את חובקת בן שזה מורה רק שתחבוק אותו לא שיאריך ימים (כי היה לו לומר ולך בן כמ''ש המלאך לשרה כעת חיה ולשרה בן), וגדר הכזב הוא דבר הפוסק ואינו מתקיים (כמו היו תהיה לי כמו אכזב) א''ל הגם שידעתי שלא תשקר ואוליד בן הלא אם ימות אחר כך תהיה הבטחה כוזבת ופוסקת :

כעת חיה . כעת הזאת שהיתה בחיים ובשלום , ולכך נקוד כָּעֵת :

אשר דבר . כפי אשר דבר אלישע :

אשר דבר אליה אלישע רצה לומר שלא היה זה על ידי תפלה רק על ידי דבר אלישע וגזרתו הצדיק גוזר וה' מקיים :

ויהי היום . בא היום אשר יצא אל אביו , כשהוא עומד על הקוצרים :

ויגדל הילד מבואר שלא היתה סיבת המיתה מחולשת הילד שלא נשלם כראוי כי גדל כדרכו רק ויהי היום ויצא אל אביו, והשמש קופחת על ראשו של אדם בעת השרב כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה :

ראשי ראשי . הנני חולה בראשי : ויאמר . אביו אל אחד מן הנערים , שאהו אל אמו :

ראשי ראשי . יש לי כאב בראש , וכפל המלה כדרך הנוהם מכאב , כמו ( יריה ד יט ) : מעי מעי אוחילה :

ראשי ראשי . התרעם הילד לאביו שכבר היה כואב לו ראשו ואז אמר למשרתו שהיה שם שישא הנער אל אמו :

ויאמר אל אביו ראשי ראשי שהיה הכאב בראש, וכפל דבריו להורות על עוצם הכאב, ופי' הרי''א שי''ל לפי שכאב הראש יבא לפעמים משתוף האיצטומכא ופעמים יבא מהראש עצמו כשיעשה בו מורסא, אמר ראשי ראשי, שהיה החומר והחולי בראש מעצמות הראש, לא משתוף אבר אחר, ויאמר אל הנער שאהו אל אמו, לפי שחשב שאומר כן כדי שישאהו אל אמו :

(כ-כא) וישב על ברכיה ספר שהתגבר החולי בחוזק מאד שמת בזמן מועט, וכתב רי''א שמאשר זכר הכתוב החולי ואחריו המות ידענו שמת בהחלט ויצאה נשמתו מגופו, ושלא היה עילוף, כי זה לא יבא לנערים, ולא אחר קדימת חולי הראש, והנה ספר בזה גם כן בטחון השונמית שלא עשתה לו שום רפואה עד מותו, ולא השכיבתו על מטה וערש דוי עד אחר מותו, בבטחונה על דבר הנביא וגם אחרי מותו לא צעקה ולא הודיעה גם לבעלה רק השכיבתו על מיטת הנביא :

ותשכיבהו על מטת איש האלהים . חשבה שבזכות הנביא יהיה הולד יותר נשמר שם :

וארוצה . ענין מהירות ההליכה :

לא חדש ולא שבת . כי בראש חדש ושבת היתה רגילה לקבל פניו : ותאמר שלום . רוצה לומר : אין דבר רע שאלך בעבורו אל הנביא , ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה , כי חשבה מוטב שיעשה הנס בצנעה :

מדוע את הולכת אליו היום לא חודש כי היה מנהגם ללכת אל איש האלהים בחדש ושבת שכמו שצוה ה' על העליה ברגל ללמד שם דרכי ה' מפי הכהנים ולהמשיך עליו שפע קדושה מהשוכן בבית הנבחר, והיה מן הראוי שיעלו גם בחודש ושבת וכמו שיהיה לעתיד לבא שכתוב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות, רק שבזה''ז שהוא דבר שאי אפשר היו הולכים בחדש ושבת אצל הנביא שעליו ה' שוכן כדוגמת שישכון במקדש אל, וממנו ילמדו דרכי ה' ויקבלו שפע קדושה וברכה, ובמועד היו עולים לרגל למקדש הגדול, וע''כ תפס חדש ושבת לבד, וחכמינו זכרונם לברכה הוציאו מזה שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל, כי בזמן הזה שאין מקדש יהיה קבלת פני רבו במקום עליה לרגל, והגם שבחדש ושבת אין חיוב כיון שאין בו חיוב עליה לרגל, במועד יש חיוב בדבר כיון שהתחייב לעלות לרגל, ומפסוק הזה למדנו שקבלת פני הרב הוא כמקבל פני שכינה במקדש :

נהג ולך . מהר : אל תעצר לי . אל תעכב על ידי את הרכיבה :

ותחבוש . קשרה האוכף : נהג ולך . נהג האתון ולך אתה , ואל תתעכב בעבורי , שארכב אני בה , כי אם כאשר אומר לך עמוד , אז תעמוד :

תעצר . תעכב , כמו ( שופטים יג טו ) : נעצרה נא אותך :

היום לא חדש ולא שבת . ידמה שבימים האלו היו באים לפני הגדולים לשמוע דבריהם והם יורו אותם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון : ותחבוש האתון . ר''ל שכאשר חבשה האתון על יד משרתה אמרה לו שינהג האתון וילך לפניה ולא יעצור בעבור' האתון מללכ' כדי שתרכב על האתון אם לא תאמר לו שתרצ' לרכוב בעבו' העיפו' :

השאלות: למה חבשה היא את האתון ולא הנער :

ותחבוש האתון מפני שהיה הנער נער קטן בהכרח שאם לא כן היה אסור לה ללכת עמו בשדה לבדה משום יחוד, חבשה האתון בעצמה לזרז הדבר, ובמר לבבה הלכה רגלי, ותאמר אל נערה בל יעצר האתון בשבילה כדי שתרכב, כי אם כשתאמר לו וכן הלכה ברגלה עד שבאה אל הר הכרמל :

מנגד . מרחוק : הנה השונמית הלז . רצה לומר : הזאת הבאה , היא השונמית :

הלז . הזאת :

הנה השונמית הלז . ר''ל הנה זאת שאנו רואים היא השונמית :

(כה-כו) הנה השונמית הלז רצה לומר שהוא דבר תמוה למה באה שלא בזמן הראוי, לכן רוץ נא לקראתה כי בודאי חסר לה איזה דבר לה או לבעלה או לילד לז''א השלום לך וכו' :

ותאמר שלום . הרי זה מקרא קצר , שהרי היה לו לכתוב , וישאל לה ותאמר שלום :

ותאמר שלום . אחר ששאלה , אמרה לו הכל שלום , ולא רצתה לגלות גם אליו :

ותאמר שלום . לא רצת' לפתוח פיה לרע :

להדפה . בעבור כבוד הנביא , שלא תחזיק ברגליו : הרפה לה . תן לה רפיון ואל תהדפנה , כי עושה כזאת בעבור מרירות נפשה , ולא ידעתי מה היא , כי ה' העלים ממני בעת נהיתה , וגם עתה לא הגיד לי :

להדפה . לדחפה , כמו ( תהלים א ד ) : אשר תדפנו רוח :

ותחזק ברגליו . להשתחוות לו ולהתחנן לפניו בעד בנה והנה נגש גחזי לדחותה ולהסירה שלא תכנע לפני הנביא כל זה ההכנע או אולי עשה זה לכבוד אלישע כי יודע שאין רצונו שתתקרב אליו אשה כל כך :

השאלות: מה רצה באמרו ה' העלים ממני :

ותחזק ברגליו לרמז שלא תניחנו עד שילך אתה, וגחזי רצה להדפה כי אין מן המוסר שאשה תקרב אל הנביא ויאמר הרפה לה שזה מצד מרירות נפשה. וה' העלים ממני רצה לומר כי מה שיעשה ה' דרך עונש יגלה סודו תחלה אל עבדיו הנביאים למען יבקשו רחמים וכמ''ש המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, אבל הנעשה מעצמו על ידי חולי יעלם מהנביא ומזה הוציא שלא חטאה ולא בא זה אליה בעבור חטאה :

הלא אמרתי . לך , אל תכזב בשפחתך : לא תשלה . לא תשגה אותי על דבר טעות :

השאלתי . וכי שאלתי אני על הבן , עד שבעל כרחי הבטחתני אף בדבר שאינו מתקיים : הלא אמרתי . בעת ההבטחה אמרתי , אל תטעה אותי , להבטיח לי דבר הנפסק :

תשלה . ענין שגגה ושכחה , כמו ( שמואל ב ו ז ) : על השל , ורוצה לומר : תטעה :

ותאמר השאלתי כי המפציר בחבירו לפעמים יתן לו דבר לפי שעה למען ירף ממנו, לא כן בזה שאני לא שאלתי בן רק אתה נתת לי ראוי שיהיה בן קיים ובפרט שהתניתי ואמרתי לא תשלה אותי כמ''ש אל תכזב בשפחתך שלא יהיה מתנה לפי שעה לבד :

לא תברכנו . לא תשאל לשלום , וכל זה , שלא ירבה דברים וישאלהו להיכן אתה הולך , והוא אומר להחיות את המת , ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו . והוא לא עשה כן , אלא לכל השואלו הוא אומר , רבי שלחני להחיות את המת ( תנחומא בשלח כו , ירושלמי סנהדרין י ב ) :

חגור מתניך . ללכת מהרה ובזריזות : לא תברכנו . בכדי שלא תשהה בדרך :

משענתי . המטה אשר נשען בו : תעננו . מלשון עניה ותשובה :

חגור מתניך וקח משענתי בידך . צוהו לחגו' מתניו כדי שיוכל לרוץ יותר כי החגור' תמנע תנועת האברים הפנימיים ולזאת הסבה גם כן מנעו שלא יברך איש מהאנשים שימצאו בדרכו גם לא יענה למברכים אותו כדי שלא יעכב בדרך וידמה שלא נשמר גחזי מכל מ''ש לו אלישע ולזה לא הועיל כששם מטה אלישע על פני הנער וידמה גם כן שלא היה גחזי ראוי שיעש' זה הענין על ידו וזה יתבאר ממה שחטא בו בדבר נעמן :

השאלות: אם חשב אלישע שגם גיחזי יחייהו בקל על ידי שימת המשענת איך לא נעשה כדבריו ואיך הצטרך הוא עצמו לשכב על הילד ולשום פיו על פיו :

וקח משענתי בידך אלישע חשב תחלה שהיה רק עילוף (כי ה' לא הודיע בנבואה כנ''ל) ובזה היה די שימת המשענת ועל ידי שלוחו, וצוהו שלא ידבר עם שום אדם שלא להפסיק הכח שנתן אלישע בידו להיות במקומו ולפעול כמוהו, וקראו בשם נער שמורה שהשפיע עליו כח ועצמה שיתעוררו כחותיו שזה גדר שם נער, ולכן אמר לו גחזי לא הקיץ הנער, כי לפי דעתו היה רק תרדמה ועילוף וצריך שיקיץ משנתו :

אם אעזבך . לבל תלך בעצמך עמדי :

עבר לפניהם . הקדים להם : ואין קול . אמרו רבותינו ז''ל ( ירושלמי סנהדרין י ב ) : כי גחזי לא שמע לדברי הנביא , והיה עוד מלגלג בדרך , לומר שהולך להחיות את המת : ואין קשב . היא היא , כי כשאין קול , אין מה להקשיב וכפל הדבר במלות שונות :

קשב . ענין האזנה : הקיץ . ענין הערה :

ואין קול ואין קשב . ר''ל שלא היה מדבר ולא שומע כשידברו אליו :

ויבא אלישע הביתה ואז ראה כי הנה הנער מת, ולא שמת עתה רק מת מושכב על מטתו שכבר היה מת בעת שהשכיבתו על מטת הנביא :

ויסגור הדלת בעד שניהם . ר''ל שלא היו בבית כי אם שניהם כי לא רצה שיהיה שם שום אדם כדי שתהי' שם תפלתו יותר שלימה וכדי שלא יראה אדם מה שיעשה :

(לג-לד) ויבא לכן התבודד עמו בחדר והתפלל להחזיר נשמות לפגרים והשתטח עליו לחום בשרו להיות מוכן לקבל התחיה, וכבר באר בע''י שע''ג, כי אלישע כשבא לעשות את כל הגדולות אשר עשה בהשפעת השמן אשר באסוך, וריפוי הנזיד אשר בסיר, וריפוי המים, והצפת הברזל, לא נזכר בהם שהוצרך אל התפלה, אבל עשה בכח נבואתו מה שעשה והצליח, אמנם כשבא להחיות בן השונמית הוצרך אל התפלה כי החזרת הרוח החיוני לפגרים לא נמסר ביד שליח והוא רק מה' לבדו, ורק הכנת הגויה לקבל החיים היה על ידי הנביא לא החזרת הנפש אל קרבו, וכפי המבואר בזוהר (בשלח) מת הילד משום שאמר את חובקת והיה מסטרא דנוקבא, רצה לומר שאמו בלבד הוכנה אל הלידה ולא האב, והיה חיותו חלוש למטה שחסר כח האב המקיים, ולמעלה היה מסטרא דדינא שרגליה יורדות מות, וזה שכתוב מת מושכב על מטתו, שהיתה אחיזתו במטתו שלשלמה, ואלישע השפיע עליו רוח אחרת מסטרא דדכורא, והאציל מחיותו עליו, ולכן סגר הדלת בעד שניהם, ואחר שהתפלל להוריד רוח חדש, הכין את גוית הילד אל שיבנה בנין חדש, ושם פיו על פיו להפיח בו רוח מרוחו. ושם עיניו על עיניו להשפיע עליו הרגשת החושים והשכל מחושיו, וכפיו על כפיו להכין את הנפש הטבעיית שתתגלה על כל הגוף מן כפיו ובזה הכין שלשה חלקי הנפש לקבלת החיים, ויגהר עליו בכל כחו עד שהתחמם בשר הילד שזה הכנה אל חום הטבעי שלא יחול הנס על האין רק על היש, וכן עשה ז' פעמים, אם להמשיך הקיום על גוויתו למטה בשבעים ימי חייו, שטבע האיש תתחלף בו שבע פעמים אם להמשיך עליו מלמעלה קיום מז' ימי הבנין העליונים, וקראו כאן בשם הילד כי חל עליו לידה חדשה כנזכר, ויזורר הנער רצה לומר נתעטש, כי נפתחו נקביו ועבר רוח החיים אל איבריו ואז נשלם בחיים ויפקח את עיניו, והיה זה הנס השביעי למנין נפלאותיו דומה לנס שעשה אליהו רבו בבן הצרפית :

ויגהר עליו . תרגם יונתן : ואלהי עלוהי . הוא לשון עייפות , יש דוגמתו בברייתא דהאזינו ובספרי . ומנחם פתר : 'ויגהר' פתרון המלה כפי ענינה , נשתטח עליו :

ויעל . על המטה : פיו על פיו . כאילו ישפיע מן החיות שבאיבריו , אל איברי הנער :

ויגהר . ענין השתטחות הגוף , כמו ( מלכים א יח מב ) : ויגהר ארצה : ויחם . מלשון חמימה :

וישם פיו על פיו . כאילו רצה שישפע חיות לנער מאברי אלישע והנה עשה זה אחר התפלה : ויגהר עליו . ר''ל ששב להתפלל אחר זה והיה הולך בבית לבו וכוונתו בתפלה היה נמשך לו תנועת רגליו ללכת מתנועת קול השיר התנועה במחולות וזה מבואר מן החוש במי שיחשב מחשבו' תתנועע נפשו בהם פעם כה ופעם כה שהוא תנועע ללכת במהירו' בעת חשבו המחשבות וזכר שאחר התפילה היה עולה וכורע על הילד :

ויזורר . נתעטש :

וישב . חזר לרדת מעל המטה : אחת הנה . פעם להעבר מזה , ופעם להעבר מזה : עד שבע פעמים . נתעטש ז' פעמים ופתח אחר כך את עיניו :

ויזורר . ענין עטוש , כי עטישותיו תהל אור ( איוב מא י ) , תרגומו : זרירוהי : ויפקח . פתח , כמו ( שם כז יט ) : עיניו פקח :

והנה זרר הנער אחר זה . שנתעטש וכן עשה אלישע כסדר הזה להתפלל ולכרוע על הילד להתמודד עליו עד שעשה זה שבע פעמים ואז פקח הילד את עיניו ונשלמה לו התחיה :

שפות הסיר . הושיבה על הכירה : נזיד . תבשיל : לבני הנביאים . לתלמידי נבייא :

שפות הסיר . ערוך הסיר על מקום מושבה , ובשל בה תבשיל :

שפות . ענין העמדת הסיר במקום מושבה , כמו ( יחזקאל כד ג ) : שפות הסיר שפות : הסיר . הקדרה : נזיד . תבשיל , כמו ( בראשית כה כט ) : ווזד יעקב נזיד :

שפות הסיר הגדולה . ר''ל הכן הסיר הגדולה לבשל בה תבשיל ובשל בה תבשיל לבני הנכיאים והם תלמידי הנביאים :

ואלישע עתה יספר עוד שני נסים שעשה אלישע והם שמיני ותשיעי למנין נפלאותיו, והקדים ואמר שלא שינה הטבע בחנם רק מפני הכרח גדול, כי הוא שב הגלגלה, שעד עתה ישב סמוך לשונם ובהר הכרמל, והיה לו שם עוזרים ותומכים בידו, ועתה שב לגלגל רחוק מהמחזיקים בידו וזה היה בז' שני רעב שהיה בימי יהורם שבימים האלה ישבה השונמית בארץ פלשתים (כמ''ש בס' ח'), {{{ב}}} שהיה עת רעבון, {{{ג}}} שבני הנביאים יושבים לפניו והיה מוטל עליו לפרנסם, ואמר לנערו שיערוך את הסיר הגדולה ע''ג האש לבשל תבשיל לתת לבני הנביאים כולם :

ללקט אורות . גרגיר שקורין אורגא , שמאיר את העינים . ויש שפותרין : 'אורות' ירקות , כמו ( ישעיהו יח ד ) : כחם צח עלי אור : וימצא גפן שדה . גופנא בחקלא : וילקט ממנו פקועות שדה . צמחו ממנו פקועות שדה , הוא בוליי''ן בלע''ז , סם המות . ובשם רבי מנחם שמעתי : וילקט לבד ממנו בלעדיו , פקועות שדה : ויפלח . ויבקע :

גפן שדה . מין גפנים הגדלים בשדה , והפירות הם דבר ארסי וממית : ויפלח . בקע לחתיכות , ונתנה אל הסיר , כי לא הכיר בו שהוא דבר ארסי :

אורות . ענינו צמחי שדה , כמו ( ישעיהו כו יט ) : טל אורות טלך : פקועות שדה . הם הגדלים על גפן שדה , והמה מרים , ועושים מהם שמן . ובדברי רבותינו ז''ל ( שבת פרק ב משנה ב ) נקרא שמן פקועות : ויפלח . ענין בקיעה , כמו ( שיר השירים ד ג ) : כפלח הרמון :

ללקט אורות . ר''ל ללקט ירקות : וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקועות שדה . פירשו קצת המפרשים שהם קשואין מריקגומ''רו בלעז והם בתכלית הרוע והסכנה לאוכל מהם וקצתם פירשו שהם הנקראי' קולקוינטידא''ש והם גם כן כמו סם המות : ויפלח אל סיר הנזיד . ר''ל שכרת העשבים ההם ושמם בסיר הנזיד כי לא ידעו שיהיה בלתי נאות למזון :

ואחד יצא אל השדה ללקט ירקות או כמהין ופטריות ומצא גפן שדה והוא מין מר וסם ממית וילקט ממנו הרבה וחתכו לחתיכות ונתנו אל סיר הנזיד כי לא ידעו פי' שלא ידעו שהוא סם המות, או שלא ידעו יתר בני הנביאים ששמו אותו בסיר שאם היו יודעים היה נמצא ביניהם מי שמכיר שהוא מזיק :

ויצקו . שפכו הנזיד אל הקערות לאכלה : מות בסיר וגו' . אתה איש אלהים , הנה בסיר יש דבר הממית , כי הרגישו במרירתו :

ויצקו לאנשים לאכול . ר''ל שיצקו מהסיר אל הקערה וכאשר אכלו ממנו צעקו שיש סם המות בסיר ועל צד המופת צוה הנביא שיקחו קמח וישליכו אל הסיר וכאשר עשו זה נרפא הנזיד ולא היה דבר רע בסיר :

ויאמרו מות בסיר רצה לומר, {{{א}}} שצעקו על העבר שמקצת שאכלו הזיק להם, {{{ב}}} על העתיד שיתר העם לא יכלו לאכל :

ויאמר . אלישע אמר , החזירו הנזיד אל הסיר , וקחו קמח לתת בסיר , ואז יוסר הארס : צק לעם . עתה שפוך אל הקערות ויאכלו : ולא היה . רוצה לומר : וכן היה , כי לא היה מעתה דבר ארסי וממית :

השאלות: למה צוה לתת קמח והיה ראוי שיאמר בדברו שיבוטל הארס ולא ישחית :

ויאמר וקחו קמח על תיקון העבר שלא יהיה סם ממית היה די כשיאמר הנביא שירפא המזיק, ובפרט שזה דרך הנס לרפאות המזיק במזיק כמוהו, וכמו בנס של המים שהשליך שם מלח וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שהקב''ה מכה באיזמל ומרפא באיזמל, אבל על תיקון העתיד שיתהפך לחומר מזין הגוף השליך שם קמח, כי אין מדרך הנס שיברא יש מאין רק יש מיש, והסם הממית הוא ההפך מטבע המזין את הגוף כי הוא מחריבו ומהרסו, והגם שהסיר ממנו המזיק עדיין אין בו דבר שיזין הגוף, ועל ידי שהשליך שם קמח חל על המעט קמח הברכה עד שהיה כולו ראוי למזון, ועל ידי כן אמר צק לעם ויאכלו, וגם לא היה דבר רע בסיר כי זה רפא מעיקרא עד שגם האנשים שאכלו מכבר לא הזיק להם כי לא היה דבר רע בסיר מעיקרא :

מבעל שלישה . שם מדינה . ויונתן תרגם : מארעא דרומא . 'בעל' לשון 'מישור' , והרבה במקרא : לחם בכורים . בפסח , שהתבואה מבכרת : בצקלונו . בלבושיה : לעם . לתלמידים שהיה זן :

לחם בכורים . לחם העשוי מהקציר הנקצר שם ראשונה , והיו במספר עשרים , וממין השעורים : וכרמל בצקלונו . שבלים רכים ומלאים , כשהם עדיין בקליפותיהן :

מבעל שלשה . שם מקום : בכורים . מלשון בכור , ורצה לומר : דבר הנקצר ראשון : וכרמל . כן יקרא שבלים רכים : בצקלונו . תרגם יונתן : בקליפותיהן :

לחם בכורים . הוא מקציר השעורים כי הם נקצרים ראשונה : וכרמל בצקלינו . אחשוב שכבר היו קולין השעורים ואח''כ שוברין אותם והיו קושרים אותם לחלקי' גדולים והוא הנקרא כרמל ואמר שהוא בצקלונו ר''ל בכלי שהיה לו לשאת בו אלו הדברים :

ואיש ובזמן הרעב הזה הזמין ה' שבא איש מבעל שלישה והביא לחם שנתבכר שם ראשונה מנחה אל הנביא והיו מן השעורים שהם מתבכרים בניסן וגם הביא כרמל בקליפתו. והיו עשרים לחם והאיש חשב שיאכלם אלישע והוא צוה לתתם לפני תלמידיו, ובא בהם ברכה בדרך נס, ודעת חכמינו זכרונם לברכה שהיו ב' אלפים תלמידים עד שכל לחם הספיק למאה איש :

מה אתן זה . כל לחם ולחם :

מה אתן זה . רוצה לומר : הלא מעט המה : אכול והותר . בהם יהיה די לאכול , ועוד יהיה מותר :