ויהורם בן אחאב . אף פרשה זו , בשביל להגיד נס של מישע מלך מואב שנעשה על ידי אלישע נכתבה כאן , שמנה באליהו שמונה נסים , ובאלישע ששה עשר , לקיים פי שנים ברוחך אלי , וכתבן כולם זו בצד זו , כך ראיתי בשלושים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו דרבי יוסי הגלילי , וחציית ירדן של אלישע כשתים דשל אליהו :

בשנת שמנה עשרה . רוצה לומר : כבר עבר שמונה עשרה ליהושפט , כי אחזיה בן אחאב מלך אחר שעבר י''ז ליהושפט , בתחילת י''ח , ושנתים מלך , והם מקצת הי''ח מיהושפט ומקצת הי''ט , ומלך אם כן אחיו יהורם בתחילת הי''ט , מיד אחר שעבר שנת י''ח : שתים עשרה שנה . ומקוטעות היו :

ויהורם בן אחאב מלך על ישראל בשומרון בשנת שמנה עשרה ליהושפט . זה יורה שאחזיה לא מלך שתי שנים שלמות אך היו מקוטעות והנה בארנו במה שקדם איך יתישב כל זה החשבון בלי שום ספק :

ויהורם, זה היה בעת שבא אלישע לשומרון, כי במות אחזיה לוקח אליהו ואז בא אלישע ואז היתה המלחמה :

רק לא כאביו וכאמו . שהוסיפו את הבעל , להכעיס :

מצבת . מלשון מצבה :

רק לא היה כאביו וכאמו . ר''ל שהוא דבק לבד בחטאת ירבעם ועזב חטאת אחאב ואיזבל , והנה הסיר מצבת הבעל שעשה אביו אך לא הסיר האשרה שעשתה אמו כי לא יכול לפי שהיא היתה בחיים עדיין :

(ב-ג) ויעש במה שדבק בחטאת ירבעם שהיה מפני יראת נזק וזה שכתוב לא סר ממנה, ולא כאביו וכאמו שהיו עושין להכעיס :

רק בחטאות ירבעם וגו' דבק . וכן כל מלכי ישראל , מדאגה שלא תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלו לרגל , לכך עבדו את העגלים :

בחטאות ירבעם . בעגלי הזהב :

נוקד . מרי גיתין : אילים צמר . דיכרין דרעיא , עם צמרם :

היה נוקד . רוצה לומר : בעל צאן הרבה , ועל שרובם נקודים , יקרא המתעסק בהם בשם נוקד , כמו ( עמוס א א ) : דברי עמוס אשר היה בנוקדים : והשיב . לפי שבכל שנה העלה לו המס הזה , לכן אמר והשיב , רצה לומר : נתן וחזר ונתן : צמר . עם צמרם לא גזוזים :

היה נוקד . ר''ל בעל מקנה והיה עושה מס למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר ר''ל בעלי צמר ולא גזוזים :

ומישע שהיה נוקד צאן לתכלית זה, כי השיב שכל שנה ושנה היה נותן מס הזה ולכן אמר לשון השבה וכן הלשון בדברי הימים ב' (כ''ז ה') ובמות אחאב פשע בימי אחזיהו כנ''ל (א' א') :

ביום ההוא . בעת שבא אלישע לשומרון :

ביום ההוא שבא אלישע :

כמוני כמוך . כמו שתעלה אתה , אעלה כן גם אני :

כמוני כי בעת פשע מואב התחבר עם העמונים ומקצת יושבי שעיר ולחמו על יהושפט ונפלו (כמבואר בדברי הימים כ' עיי''ש), ולכן אמר כמוני כמוך, כי גם בי התגרו :

דרך מדבר אדום . כי גם מלך אדום ילך עמנו :

ויאמר דרך מדבר אדום . יתכן שבחר הדרך ההוא כדי שלא ירגישו והבי' שם מלך יהודה עם מלך אדום כי היה תחתיו והוא הנציב ששם בו מלך יהודה :

ויאמר, מלך ישראל שאל ומלך יהודה השיב שיעלה דרך מדבר אדום כי אדום היה תחת רשות יהודה (כנ''ל א' כ''ב מ''ח ובדה''ב כ''א ח') ורצה שמלך אדום ילך גם כן עמהם :

ומלך אדום . הוא היה נצב , מלך מתחת יד מלך יהודה : ויסבו דרך וכו' . רוצה לומר : הלכו שבעת ימים ולא מצאו מים :

ברגליהם . ההולכים מהם ואחריהם , כמו ( שופטים ח ה ) : לעם אשר ברגלי :

ומלך אדום, הוא הניצב מלך, כמ''ש ומלך אין באדום, ויסבו באמת היה להם דרך קרוב אל מואב שהיתה במיצר ארץ ישראל, והם סבבו סביב הר שעיר דרך המדבר בדרך שסבבו ישראל בהכנסם לארץ, ושם לא היה מים גם בימי משה וגם עתה :

לתת אותם וגו' . שימותו בצמא :

כי קרא ה' . רוצה לומר : גזר ה' להפילם ביד מואב , כי בעבור הצמאון לא יתגברו להלחם :

אהה . ענין לשון צעקת יללה :

ויאמר אהה כי קרא ה' ראה שהסכיל עשו במה שנטה מדרך הקרוב והישר, וראה שה' נתן בלבם עצה נבערה למען יפלו, כי מדרך הטבע לא היה להם לבחור דרך עקלתון, וגם ידע שאם לא היה קורא מלך יהודה לעזרה לא היה הולך דרך אדום, שאדום לא היה תחתיו, וזה בעצמו שקרא ה' לשלשת המלכים שמזה נסבב שילכו בדרך המדבר הוא סבה מה' להאבידם, כי על מואב היה יכול ללכת בעצמו והיה מנצחם בלא עזרת שני המלכים :

אשר יצק מים על ידי אליהו . בהר הכרמל , וביציקתו נעשו אצבעותיו כמעיינות מים , עד שנתמלאה התעלה , וראוי הוא ליעשות לנו נס על ידו במים ( ילקוט שמעוני רמז ריד ) :

האין פה . האם אין פה : אשר יצק מים . רוצה לומר : שהיה משרתו , והתבודד עמו בכל עת :

יצק . שפך :

פה אלישע בן שפט אשר יצק מים ע''י אליהו . אף על פי שהיה לאליהו תלמידים רבים הנה זכר אלישע שהיה תלמיד והיה ראוי שיקנ' יותר מהשלמות מפני ששרת את אליהו כי המשר' הוא תמיד לפני רבו ולזה יתכן שילמד יותר ולזה שפט יהושפט שיש את אלישע דבר ה' מצורף לזה כי ראה שנסע ממקומו עם אנשי המלחמה ואעפ''י שלא היה איש מלחמה ולזה ידמה שעשה זה שאם יצטרכו ישראל לדבר ה' ימצאהו שם והנה לכבודו ירדו אליו שלש' המלכי' ולכבוד הש''י :

(יא-יד) השאלות: למה הזכיר שיצק מים, מאין ידע שיש אתו דבר ה', ואמר אותו תחת אתו, מז''ש מה לי ולך, ומה התשובה אל כי קרא ה', ומ''ש לו לולי פני יהושפט וכו'. למה בזה אותו ללא צורך :

האין רצה שהנביא יתפלל אל ה' על המים ויגד להם דרכם, ויען וכו' פה אלישע שיצק מים על ידי אליהו ועל ידי יציקה זו הוריד את הגשם והוא מלומד בנס כזה להוריד המים ולהציקו על צמא :

יש אותו דבר ה' . כי בוודאי לא בא אל המחנה להלחם , כי אם בא מדבר ה' :

אותו . עמו :

ויאמר אז אמר יהושפט כי הוא לא לבד שיתפלל כי בהכרח יש אותו דבר ה', (כתב אותו תחת אתו, רצה לומר ממה שיש אותו רצה לומר שנמצא פה מבואר שיש אתו דבר ה') כי תלמידו של אליהו לא ילך לחנם אל המחנה אם לא בשליחות וירדו ממרכבתם לכבודו, ויהושפט פי' שלבש בגדי הדיוט בל יתהדר לפני הנביא בשגם בעת צרה לכן לא אמר ומלך יהודה :

אל כי קרא ה' וגו' . בבעו לא תדכר חובין רשעתא ההיא , בעי עלנא רחמין , ארי זמין ה' וכו' :

מה לי ולך . רוצה לומר : מה היא האהבה והקורבה אשר בינינו , מהי הטובה שעשית לי , ומה עשיתי לך , ומדוע אם כן תשאל בי : לך אל נביאי אביך וגו' . הם נביאי הבעל : אל וכו' . רצה לומר : אל תאמר עתה כדברים האלה , כי אנו בסכנה , ואל תעורר הדין בהזכרת החטאים :

מה לי ולך רצה לומר הנה תפלת הנביא לא תועיל רק למאמינים בה' ובנביאיו שבזה יש קשר בין הנביא ובין האיש אשר הוא מתפלל בעדו לא כן אתה לך אל נביאי אביך, ויאמר לו אל, רצה לומר הדבר הזה אינו טבעי רק השגחה כי קרא ה' ובזה עליך לבטל את הגזירה ובשגם שאינו עלי לבד רק לשלשת המלכים :

אשר עמדתי לפניו . שאני רגיל לעמוד לפניו בתפלה : כי לולי וכו' . רצה לומר : אם לא היה הדבר הזה , מה שאני נושא פני יהושפט : אם אביט וכו' . רצה לומר : אם הייתי מביט אליך בזולת יהושפט , יהיה עלי עונש השבועה :

לולי . אם לא :

ויאמר כי לולי כי מתנאי חלות שפע הנבואה על הנביא הוא בשהוא בין אנשים צדיקים ואנשי הרוח, כמ''ש והתנבית עמהם, ואם הוא בין רשעים זה מונע השפע מלירד עליו, אמר, הנה אתה סבה לשלא אשיג שפע הנבואה, רק הלא יהושפט פה והוא בצדקתו יעזר שתחול הנבואה והדבר שקול, ולכן צריך עוד איזה פעולה להזדמנותה שהוא הניגון, מה שאין כן אם לא היה יהושפט לא היה הניגון מועיל, ואם לא היה הרשע פה לא היה צריך לזה, וזה שכתוב ועתה קחו לי מנגן :

קחו לי מנגן . מפני הכעס נסתלקה שכינה ממנו :

קחו לי מנגן . לשמחני בנגונו , כי בעבור שכעס על יהורם , לא חלה עליו הנבואה , כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה , והכעס בא היא עם העצבון : והיה כנגן . כאשר המנגן התחיל לנגן , שרתה עליו רוח הנבואה :

מנגן . יודע לנגן :

ועתה קחו לי מנגן . ידוע כי הכעס מונע ההתבודדות לשכל בעת הגעת הנבואה מפני טרדת המחשבות אשר יהיה בהם הכעס ולפי שכעס מאד אלישע על יהורם מפני שדבק בחטאת ירבעם הוצרך לדבר יסיר כעסו וירחיב לבו ואז שרתה עליו רוח הקדש :

גבים גבים . בורות מלאים מים :

גבים גבים . להתאסף בהם המים הבאים :

הנחל . העמק : גבים . בורות , כמו ( ישעיהו ל יד ) : ולחשוף מים מגבא :

עשה הנחל הזה גבים גבים . ר''ל שיעשו המישור הזה חפירות חפירות ובזולת רוח וגשם יעשה הש''י על דרך המופת שימלאו החפירות אשר במישור ההוא מים יספיקו להם לשתות הם ומקניהם שהביאו לאכול ממנו ובהמתם אשר ירכבו עליהם :

גבים חפירות צוה לחפור חפירות שיתמלאו מן המים שיבואו שמה, כמו באו על גבים (ירמיה י''ד) :

לא תראו רוח . רצה לומר : לא יבואו המים בדרך טבעי , על ידי הרוח והגשם כי אם יבואו על פי נס : ומקניכם . מה שהביאו למאכלם : ובהמתכם . מה שהיו רוכבים עליהם :

ונקל זאת . ועוד נס זה נקל ומועט בעיני ה' , והוסיף להפליא אתכם נס אחר , ונתן את מואב בידכם :

ונקל זאת . החסד הזה הוא נקל בעיני ה' , כי עוד יעשה חסד גדול מזה , בתת את מואב בידכם :

ונקל זאת בעיני ה' . ר''ל שלא יספיק לש''י עשיית זה החסד לכם כי הוא קל בעיניו ביחס ל החסד שהוא רוצה לעשות והו' שכבר יתן את מואב בידכם :

השאלות: מה רצה באמרו ונקל זאת בעיני ה' וכי יעלה על הדעת שבעיניו יפלא כל דבר :

ונקל רצה לומר כי הטובה הנסיית שיעשה ה' לצורך עם או אדם אחד ובהכרח תבא אליו בעצם וראשונה לא בשניה ובמקרה, ואחר שהמים האלה היו בשביל ישראל היה צריך שירדו פה שהוא מקום הצורך לא בארץ אדום, עד שידמה שעקר המים באו בשביל ארץ אדום להשקותה, וישראל קבלוה במקרה, ע''ד כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה כמש''פ שם, ואין לומר שבזה יגדל הנס במה שלא יראו רוח וגשם ואעפ''כ ימלא הנחל מים, לז''א כי בהפך היה הנס יותר גדול אם היה הגשם בא במקום ההוא שלא היה מטבעו לגשם, כי היה מדבר וצמאון, לא כן בארץ אדום היה הגשם רגיל, ושיפוצו נחליו חוצה הוא דבר מורגל, לכן אמר שבאמת נקל זאת בעיני ה' נס הזה הוא דבר נקל וקרוב לטבע, ומה שבחר ה' בדרך זה ולא בנס יותר גדול שיהיה הגשם במקום ההוא, הוא מטעם שעל ידי כן ונתן את מואב בידכם שזה התכלית אצלו, עד שהמים לא יהיו רק אמצעיים אל התכלית הזה לכבוש את מואב ושימצאו בידכם בקל וכמו שהיה, ואחר שהנס אינו מבוקש לעצמו רק לתכלית דבר אחר לא יחוש אם יהיה קרוב אל הרגיל, בשגם יש בו עוד ענין, שישראל לא היו ראוים לשני נסים בפעם אחד שהוא הגשם וכיבוש מואב, ואם היה הגשם בא בנס גדול, היה זה מגרע כחם ולא היו כובשים את מואב כי לא היתה זכותם מספיקה רק לנס אחד, ולכן בחר שהמים ימצאו בנקל בדרך הטבע, וזה שכתוב ונקל זאת בעיני ה' ועל ידי כן הנס שהיה ראוי לעשות להם היה מה שכבשו את מואב, וזה שכתוב ועל ידי כן ונתן את מואב בידכם :

וכל עץ טוב תפילו . אף על פי שנאמר ( דברים כ יט ) : לא תשחית את עצה , כאן התיר לכם , שהיא אומה בזויה ונקלית לפניו , וכן הוא אומר ( שם כג ז ) : לא תדרוש שלומם וטובתם , אלו האילנות הטובים שבהם : החלקה הטובה . שדה זרועה , קומצ''י בלע''ז :

מבחור . טובה ונבחרה : תכאיבו . תשחיתו אותה , במה שתשליכו בה אבנים , והוא לשון מושאל מן בעלי חיים , הנכאבים בהשחתה :

החלקה . השדה , כמו ( שמואל ב יד ל ) : ראו חלקת יואב :

והכיתם כל עיר מבצר וגו' . ר''ל שאמ' להם במצו' הש''י שיכו כל עיר בצור' וכל עיר נבחרת ויפילו כל אילן טוב אף על פי שהתור' אמרה לא תשחית את עצה הנה היה זה למצות הש''י לפי שעה להשחית את מואב לפי היכלת ולזה צוה גם כן לסתם להם כל מעין מים ולהכות באבנים כל חלקה טובה כדי שישחיתו תבואתה :

ויהי בבקר כעלות המנחה . המים התחילו לירד מן השמים בבקר בארץ אדום , וכעלות המנחה באין שוטפין ובאין לאותו הנחל , לפי שאמר לא תראו רוח ולא תראו גשם , במדרש רבי תנחומא :

כעלות המנחה . כאשר בא זמן העלאת מנחת תמיד הבוקר :

ויהי בבקר כעלות המנחה . לפי שלא יתכן שיהיו דברי המלכים לאלישע בלילה ולא נכון ג''כ שנאמר שהמתינו לשתות עד למחרת היום ההוא שבאו שם מים מדרך אדום הנה הנראה בעיני בזה שהרצון באמרו ויהי בבקר שזה הרע שאמר לעשות למואב היה בבקר שאחר היום ההוא כמו שיבאר אחר זה אך יעוד בא המי' שם נתקיי' תכף בעת אשר יעלו בו מנחת ערב והוא תמיד של בין הערבי' והוא שכבר הביא הש''י מדרך אדום מים ומלא' הארץ מהם :

ויהי לדעת חכמינו זכרונם לברכה פי' ויהי (דבור זה של אלישע) בבקר, (שאז נבא והגשם התחיל בארץ אדום), וכעלות המנחה (מנחת ערב) והנה מים באים אז הגיעו המים אל הנחל והמפרשים פירשו כעלות המנחה מנחת הבקר :

על הגבול . על הספר , שקורין מרק''א :

שמעו . כאשד שמעו שעלו למלחמה , נאספו גם המה : מכל חוגר . מכל היודע לחגור החרב : ומעלה . והמעולים מהם , הם הגבורים אנשי מלחמה , ורצה לומר : איש לא נעדר :

ויצעקו . נאספו על ידי צעקת המאסף :

מכל חוגר חגורה ומעלה . ר''ל כל מי שראוי לחגור חגור' להלח' ומי שלמעלה מהם כלם נצעקו ויעמדו אצל גבול ארצ' לשמו' שלא יכנסו בה אויביה' :

וכל מואב שמעו (מכבר כי זה גדר השם הקודם אל הפעול שאינו מקפיד על הקדימה בזמן), ויעמדו מכבר :

אדומים כדם . כן דרך המים , כשהשמש זורחת עליהם בבקר , מאדימות : מנגד . מרחוק , והם לא ראו באותו הנחל מים מעולם , לפיכך היו סבורין שהוא דם :

על המים . הבאים אל הנחל בדבר ה' : אדומים כדם . על ידי זריחת השמש על המים , נראים הם אדומים :

וישכימו (לדעת חכמינו זכרונם לברכה היה זה בבקר שאחריו, ולפי המפרשים שמ''ש כעלות המנחה הוא מנחת הבקר היה באותו בקר תיכף) :

דם זה . היות כי מעולם לא היה שם מים , לחשוב שנראים אדומים מזריחת השמש , כי לא ידעו שבא שמה מים בדרך נס : החרב נחרבו . רוצה לומר : המלכים נהרגו בחרב , כי הכו איש את רעהו בהלחמם זה בזה : ועתה . הואיל וכן , הרי הם מוכנים לשלל מואב , ולא יצטרכו מעתה להלחם בהם :

החרב נחרבו . מלשון חרב :

ויאמרו דם זה וגו' . לפי שלא היה ממנהג המישור ההוא להיות בו מים חשבו שיהיו דם ולא נתנו לבם הכאת השמש במים : החרב נחרבו . ר''ל הכו זה את זה בחרב והרגו זה את זה :

החרב נחרבו מענין חרב שלחמו זה בזה בחרב :

ויבואו . כההולכים בבטחון , מבלי הכין למלחמה : ויכו בה והכות וכו' . רצה לומר : הכו וחזרו והכו :

ויבאו אל מחנה ישראל . הנה סבב הש''י שבאו כלם שם לא כדרך האנשים היוצאים למלחמה אך כדרך האנשים היוצאים לשלל ולזה הכום ישראל בקלות : ויכו בה והכות את מואב . הנה הכתי' ויבו בבי''ת וקרי ויכו בכ''ף והכוונה בהם שכבר הכום במחנה ההוא שבאו שם והוא מחנה ישראל ובא בלשון נקבה על דרך אם תחנה עלי מחנה ואחר זה השלימו להכות את מואב במקומותיהם :

ויכו אחר שנסו רדפו עד ארץ מואב והכו בה (במדינה עצמה) והתמידו להכות את מואב, ועל זה אמר והכית את מואב :

והערים יהרוסו . היו הורסין : ישליכו איש אבנו . שהיו נוטלין האבנים מן החומות , עד השאיר כל אבני הקירות בקיר לעמוד על חרסית שלהן הוא הטיט , כלומר שלא היתה עוד אבן בחומה , ואחרי זאת ויסובו הקלעים ויכו את הנשאר בחלקה , שלא נשברה החומה , והפילוה :

איש אבנו . כל אחד השליך האבן אשר היה עליו להשליך : עד השאיר אבניה וכו' . רצה לומר , לא השאירו בעיר קיר חרשת , כי אם אבני החומה , עם שהיתה מטרפולין של מואב : ויסובו . אחר זה הפילו גם החומה , עם אבני הקלע :

הקלעים . משליכי אבני קלע :

והערים יהרסו . עד השאיר אבניה בקיר חרשת , ר''ל שבעיר ההיא לבדה השאיר אבניה כי היא היתה חזקה מאד וכבר היו סובבים הקלעים ומכים אות' והנה היה שם מלך מואב וכראותו כי חזק ממנו דבר המלחמה לקח אתו שבע מאו' איש שולף חרב להבקיע אל מלך אדום ולא יכולו אז לקח במחנה מלך אדום בנו הבכור של מלך אדום אשר ימלוך תחתיו והעלהו עולה על החומה ר''ל ששרף אותו כאמרו על שרפו את עצמות מלך אדום לשיד :

והערים יהרסו בלי הפסק, עד השאיר רצה לומר הרסו כל הערים רק קיר חרשת היה מבצר גדול שהקיר בנוי מאבנים גדולות ובקיר חרשת נשארו אבניה רצה לומר אבני החומה שלא יכלו להרסה ולכבשה מחוזק האבנים (ושם היה מלך מואב) ויסבו הקלעים באבנים גדולות שקולעים להרוס החומה ויכוה רצה לומר הכו בקלעיהם להרסו :

המלחמה . עם המלחמה הבא עליו : להבקיע . רצה לומר : לעבור בתוך המחנה , אל מלך אדום להלחם עמו , ולא יכלו לבוא עד מקומו :

אותו . עמו : להבקיע . מלשון בקיעה , ורוצה לומר , להפריד המחנה , ולעבור דרך בה :

השאלות: למה היה קצף על ישראל על שהעלה מלך מואב את בנו על החומה מה חטאו ישראל בזה? :

וראה מלך מואב שהיה בפנים כי לא יוכל לנצח מן החומה כי חזק המלחמה ושיכבשו החומה ולכן לקח ושלף חרב (כי מן החומה לחמו בחצים וקשת) ורצה להבקיע אל מלך אדום שמלך אדום ומחנהו עמד בצד אחד והיה חלוש נגדו ורצה להבקיע לתפוס את המלך עצמו ולא יכלו לתפשו רק תפסו בנו הבכור, ולקחהו ויעלהו וישרפהו על החומה לנקום ממלך אדום (ועל זה אמר על שלשה פשעי מואב וכו' על שרפו עצמות מלך אדום לסיד) ומזה נתעורר קצף ממחנה אדום על ישראל, שחרה להם שישראל לא עזרוהו בעת נבקעו מן החומה ולחמו נגדו שהניחוהו ללחום לבדו, ועל ידי כן לא נסעו מעליו כי נעשה קצף בין שלשת המלכים. זה לפי הפשט, ודברי חכמינו זכרונם לברכה ידועים :

ויקח את בנו הבכור . בפסיקתא דפרשת שקלים נדרש : ששאל את עבדיו מה טיבה של אומה זו שנעשה להם נסים כאלה , אמרו לו : אביהם אברהם בן יחיד היה לו , אמר לו הקב''ה הקריבהו לפני , ורצה להקריבו להקב''ה , אמר להם : אף אני בן בכור יש לי , אלך ואקריבנו לעבודה זרה : על החמה . חסר וא''ו , שהיה עובד לחמה : ויהי קצף גדול . שנזכרו עונותיהם , שאף הם עובדין לעבודה זרה , ואינן ראויין לנס :

ויקח את בנו . כי בא למקום בנו , ולקחו עמו ושרפו כליל כעולה , על החומה מול אביו מלך אדום : ויהי קצף . מלך אדום קצף על ישראל , כי בעבורה באה לו הרעה ההיא , ולא ראו להצילו . ורבותינו ז''ל אמרו ( סנהדרין לט ב ) : שמלך מואב העלה בנו לעולה , מהם אמרו לשמים , ומהם אמרו לעבודת כוכבים , ובעבור זה קצף ה' על ישראל וכו' :

והנה הביא זה הענין קצף גדול על ישראל ר''ל שכעסו מאד על שקרה זה המקר' הרע למלך אדו' שבא לעזור להם או יהיה הרצון שהיה למלך אדום קצף גדול בעבו' ישראל כי בסבתם קרה לו זה :