וישב . אחרי שלשת השנים :

בימיו עלה נבוכדנצר, שנה הרביעית ליהויקים היא שנה הראשונה לנבוכדנצר כמ''ש (בירמיה כ''ח), ובדניאל א' אמר שבשנת שלש למלכות יהויקים צר נבוכדנצר על ירושלים וכבש את יהויקים והביאו עם כלי בית אלהים לבית אלהיו, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה בסדר עולם, כבש נבוכדנצר את יהויקים בשנה שניה למלכותו והיה לו עבד ג' שנים הרי שמונה שנים וימרוד בו ובסוף ג' למרדו שהוא י''א ליהויקים וח' לנבוכדנצר כבש אותו, ולפי זה מ''ש בדניאל שהביאו לבבל בשנת ג' למלכות יהויקים פי' למלכותו שמלך בפ''ע, וכמו שכן אמר גבי הושע בן אלה, וגבי עוזיה כמש''ש במקומו, ולפי זה צ''ל שמ''ש עליו בירמיה קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים, ששלחו את נבלתו מבבל לארץ ישראל לגררה בבזיון סביב חומת ירושלים, או שבעת שבא על יהויכין הביאו עמו ושם נהרג ונסחב בבזיון לבזות את בנו המולך תחתיו, ולדעת הרי''א עלה עליו נבוכדנצר תיכף בשנה א' שמלך, ועל זה אמר בשנת שלש למלכות יהויקים כפשוטו, ורצה לומר בסוף שלש והיא הרביעית ליהויקים וראשונה לנבוכדנצר ואז הביאו בבלה עם מקצת כלי בית האלהים, ושם היה לו עבד ג' שנים וישב לירושלים ואחר כך מרד, ואז בא אליו שנית ונהרג ונסחב מהלאה לשערי ירושלים, ואולם הלא בירמיה (ל''ו), אמר שבשנת החמישית ליהויקים קראו צום ויהויקים שרף את המגלה שכתב ירמיה, הרי היה יהויקים אז בירושלים, וא''ל שאז כבר חזר ויהי עבד לנבוכדנצר שאם כן מדוע אמר שם אתה שרפת את המגלה לאמר מדוע כתבת לאמר בוא יבא מלך בבל וכו' :

וישלח ה' . העיד את לב גדודי כשדים וכו' , לבוא עליו למלחמה : וישלחם . לפי שארכו הדברים , לכן חזר ואמר וישלחם , וכן דרך המקרא :

גדודי . חיילי צבא :

וישלח ה' זה היה בעת מרדו, ובאר שזה היה מפני שנגזר גזר דין מכבר בחטאת מנשה כמ''ש בס' כ''ב וכ''ג :

אך על פי ה' היתה . כל הרעה הבאה ביהודה על ידי הגדודים האלה :

אך על פי ה' . דצה לומר : לא גבר העכו''ם בעוצם ידו , אך דבד ה' היתה : בחטאת מנשה . בעבוד שאחזו בחטאת מנשה , לעשות ככל אשר עשה הוא :

וגם דם הנקי . גם דם הנקי גרם הדבר : אשר שפך . רצה לומר : על שהיקל מנשה בשפיכת דם , למדו העם גם הם לשפוך דם , אם כן מילא הוא את הדם , לעשות את כולם רוצחים : ולא אבה . לזה לא רצה ה' לסלוח , כי היו אוחזים ברשעת מנשה , ואף בשפיכת הדם :

ולא אבה ה' לסלוח . ר''ל כי אף ע''פ שעשה מנשה תשובה לא אבה הש''י לסלוח שפיכתו הדם הנקי וידמה שבכלל עבדי ה' אשר הרג ישעיה בן אמוץ על אשר היה מוכיח אותו וכן אמרו רז''ל כי מנשה הרג ישעיהו :

וישכב יהויקים . לא על מטתו , כי אסרו נבוכדנאצר בנחושתים להוליכו בבלה , והיו מגררין אותו ומת בידם , כמו שנאמר ( ירמיהו כב יט ) : קבורת חמור יקבר סחוב והשלך . ובדברי הימים ( ב לו ו ) כתב שאסרו נבוכדנאצר להוליכו בבלה :

עם אבותיו . רצה לומר : שמת עם אבותיו , אבל לא נקבר עמהם , כי אסר אותו להוליכו בבלה , ומת בדרך , ולא נקבר כלל כמו שנאמר בדברי הימים ( ב לו ו ) ובירמיהו ( כב יט . עיין סנהדרין פב א ) :

לצאת מארצו . לעזור ליהויקים : כי לקח מלך בבל וגו' . שנצחו במלחמה בשנת הרביעית ליהויקים , בכרכמיש על נהר פרת , ככתוב בספר ירמיהו ( מו ב ) :

לצאת מארצו . להמליך מלך ביהודה , כמו שהמליך את יהויקים :

ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו . אמר זה להעיר כי לקח השם יתברך נקמת יאשיהו ממנו שהרגו בעלותו להלחם על נהר פרת :

ולא הוסיף שמלך מצרים היה בא להמליך את יהויכין כמו שהמליך את יהויקים אביו, רק שלא יכול לצאת בעת ההיא עד ימי צדקיה כמ''ש בירמיה (ל''ו) וחיל פרעה יצא ממצרים :

בן שמנה עשרה יהויכין במלכו, ובדברי הימים כתוב בן שמונה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלים, והרד''ק כתב שאליקים המליכו עמו בשנה הראשונה שמלך, והרי''א השיב עליו כמה תשובות, ופי' שמ''ש בדברי הימים ועשרת ימים היינו שנים ושיעור הכתוב כשהיה יהויכין בן שמונה שנה ובן שלשה חדשים ועשרת ימים פי' שנים אז מלך בירושלים, וזה דוחק, ונראה שבאשר עם הארץ המליכו את יואחז ומשחו אותו וע''כ הוצרך פרעה להוליכו מצרים כי היה מלך משוח מאת העם, וידע פרעה שהגם שלקח את יואחז יטענו בני יואחז טענת ירושת המלוכה מיואחז אביהם, ע''כ המליך גם את יהויכין שיהיה מלך תחת אביו, לבל יערערו בני יואחז אחר מות אביהם, ויהויכין היה אז בן שמונה, וסרו טענות הרי''א :

ותבוא העיר במצור . בנו סביבה כרכום לכבשה , וכן ( דברים כ כ ) : ובנית מצור , ונקראה כן על שם כי העם היושב בה המה במצור ובמצוק :

צרים עליה . מסבבים עליה להצר להעם :

ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל . לעשות לו כרצונו , ולא למלחמה :

ויצא יהויכין . מסר את עצמו בידו לעשות בו חפצו , בחשבו כי יחמול עליו בעבור הכנעתו : בשנת שמנה . וחושב שנים מקוטעות : למלכו . למלכות נבוכדנצאר , ובירמיהו ( נב כח ) נאמר : בשנת שבע , ורצה לומר , בשבע לכבוש יהויקים , כי בשני למלכותו , והיא ה' ליהויקים , כבש את יהויקים בראשונה , והוליכו לבבל וקבל על עצמו להיות לו לעבד , והחזירו ועבדו ג' שנים , וחזר ומרד בו , וכבשו שנית בשנת ג' למרדו , הוא האמור בדברי הימים ב' ( לו ט ) , ובזה השנה מלך יהויכין , וגלהו אחר ג' חדשים :

ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל . ר''ל שיצא במצור מלך בבל כשמעו שהוא בא שם להשלים עמו ולשום צוארו תחת עולו והנה לא רצה להשלים עמו אך הגלה אותו אל בבל הו' ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו בשנת שמנה למלכות נבוכדנצר מלך בבל שעברו לו ז' שנים שלמות :

ויקצץ . כרת וקלף את הזהב מהכלים :

החרש והמסגר . תרגם יונתן : אומניא ותרעיא . ורבותינו אמרו ( גיטין פח א ) : חכמים גדולים בתורה , שכשאחד פותח הכל שותקין , כמו שכתוב ( ישעיהו מא א ) : החרישו אלי איים , מסגר , הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו , כמו שנאמר ( שם כב ) : ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח :

עשרת אלפים . ובירמיהו ( שם ) נאמר : יהודים שלשת אלפים ועשרים ושחושה , ורצה לומר : מבני יהודה היה החשבון האמור , והמותר היו מבני בנימין ושאר השבטים אשר התגוררו בירושלים , וזהו שאמר למטה שבעת אלפים , וכולם יחד המה עשרת אלפים , ולא חש לחשוב עוד אותן הכ''ג האמור בירמיהו : וכל החרש והמסגר . הם האומנים ושומרי השערים , אשר סגרו אותם בעתם , וכן תרגם יונתן :

זולת . רק :

וכל החרש והמסגר . הם האומנים והשוערי' ושומרי החומ' וסוגרים פתחיה :

והגלה וכו' עשרת אלפים גולה, ובפסוק ט''ז אמר ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף, ובירמיה (נ''ב כ''ח) אמר זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושבע, ודעת המפרשים שמה שאמר כאן עשרת אלפים גולה הוא הסך הכולל, שהשרים וגבורי החיל והחרש והמסגר היו עשרת אלפים, ובפסוק ט''ז פי' שמן י' אלפים אלה היו שבעת אלפים אנשי החיל והחרש והמסגר אלף, ושני אלפים היו מן השרים וסריסי המלך, ובירמיה לא חשב אנשי החיל רק השרים והחרש והמסגר שהיו ג' אלפים, זה דעת מהרי''א וקרוב לזה דעת הרד''ק והרלב''ג רק שהם אמרו שהג' אלפים היו מבני יהודה והמותר מבני בנימין, ולי נראה שאחר שירמיה כתב ספרו וספר מלכים חשב כאן מה שהגלה נבוכדנצר בשנת שמונה למלכו שהיה הגלות היותר גדול במספר אנשים, והיו עשרת אלפים, וגם שבעת אלפים מאנשי החיל והחרש והמסגר (שהיו מאנשי החיל) גם כן אלף, ובספר ירמיה לא הזכיר מן הגלות הזה שכבר כתבו במלכים, ורצה להזכיר יתר הגולה חוץ מגלות שהגלו עם יהויכין שבשנת שבע הגלה שלשת אלפים ועשרים ושלשה, וזה היה שנה אחת קודם גלות יהויכין, בעת שהגלה את יהויקים, כי גלות יהויכין היה בשנת שמונה לנבוכדנצר, וגלות יהויקים היתה שנה אחת קודם, ועל זה אמר בדברי הימים ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' וזה סותר למ''ש במלכים שתיכף כבא נבוכדנצר יצא אליו יהויכין ויקח אותו מלך בבל, רק שמ''ש שם לתשובת השנה היינו לגלות הראשון של יהויקים שהיתה בשנה הקודמת שאז חשב נבוכדנצר שנת שבע למלכותו, וז''ש חז''ל במגלה דף י''א גלו בשבע גלו בשמונה, ומבואר בדניאל שבעת שכבש את יהויקים צוה לאשפנז רב סריסיו להביא מזרע יהודה ומבני המלוכה ילדים וזה לא נזכר כמה הביא אתו מבני ישראל וזכר ירמיה בספרו, וזכר עוד שם הגלות שהיתה בשנת שמונה עשרה שהיא שנת החורבן ובשנת שלש ועשרים שהיא ה' שנה אחר החורבן, וכל אלה הגליות בכלל היו ד' אלפים ושש מאות חוץ מגלות יהויכין :

ואת אילי הארץ . אלו חורי יהודה ובנימין , וצדיקים היו , עליהם הכתוב אומר ( ירמיהו כד ה ) : כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה :

אילי . הם השרים הגדולים והחזקים , כי הוא ענין חוזק רב , כמו ( בראשית לא כט ) : יש לאל ידי :

ואת אילי הארץ . ד''ל שרי הארץ :

שבעת אלפים . ולמעלה הוא אומר עשרת אלפים , בא הכתוב השלישי והכריע בספר ירמיהו ( נב כח ) : זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים , אמור מעתה שלשת אלפים היו משבט יהודה , ושבעת אלפים מבנימין ושאר שבטים , ואף בסדר עולם למדנו כן :

הכל גבורים . על אנשי החיל יאמר , לא על החרש והמסגר :

ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים . והנה אמר למעלה י' אלפים ובספר ירמיה אמר שבשנת שבע למלכות נבוכדנצר הגלה יהודי' שלשת אלפים ועשדים ושלשה וידמה שמה שאמר בספר ירמיה בשנת שבע ר''ל שעבדו לנבוכדנצר ז' שנים ולזה אמר בזה המקום בשנת ח' ואולם מספר הגבורים ידמה כמו שפי' רבינו דוד קמחי כי בתחלה ספר כל גבורי החיל הגולים מיהודה ובנימין ואחר כן פרט בזה המקום הגבורים שהיו משבט בנימין ובספר ירמיה פרט הגבורים שהיו משבט יהודה ולזה קראם יהודים :

ויסב את שמו צדקיהו . יה יצדיק עליך את הדין , אם תמרוד בי ( הוריות יא ב ) :

תחתיו . במקומו :

את מתניה דודו תחתיו, ובדברי הימים כתוב וימלך את צדקיהו אחיו, והרי''א הוכיח מזה שצדקיה לא היה בן יאשיה רק בן בנו והיה בן יהויקים כמ''ש (בדברי הימים י''ז) ובני יהויקים יכניה בנו צדקיה בנו, וצדקיה היה גדול מיהויכין אחיו שתים או שלש שנים דהא יהויכין היה בן י''ח במלכו ולא נחשבו בדברי הימים כסדר תולדותם רק כסדר המלכתם, והוא מכריח זה לדעתו ששלום הוא יואחז ואם כן היה יואחז הקטן שבבני יאשיה והיה בן כ''ג למלכו ויחוייב שצדקיה אחיו הגדול שמלך אחת עשרה שנה אחר כך יהיה בן ל''ד שנים או בן ל''ה, ואיך אמר בן עשרים ואחת, וע''כ הוכיח שצדקיה המולך היה אחי יכניה כמ''ש בדברי הימים, לא דודו כמ''ש במלכים פי' דודו אוהבו וידידו, ועם העיון זה אי אפשר כלל דהא ביהואחז שהיה בן יאשיה אמר ושם אמו חמוטל בת ירמיה מלבנה וכן אמר בצדקיהו, הרי צדקיה ויואחז היו אחים בני אם אחת ולא היה צדקיה בן יהויקים, והגם כי י''ל זה על פי מ''ש חכמינו זכרונם לברכה שיהויקים בא אל אשת אביו, וי''ל שצדקיה נולד מחמוטל על ידי יהויקים והיה מתיחס לפי זה ליאשיה כפי הנגלה ובאמת היה בן יהויקים ולכן חשבו בין בני יאשיה ובני יהויקים, וקראו כאן דוד יהויכין ובדברי הימים קראו אחיו, ואפשר שבעל המאמר הזה הוציא זה מן המקראות האלה, אבל ממ''ש חכמינו זכרונם לברכה במק''א שצדקיה היה צדיק, אין ראוי לומר כזאת שנולד בממזרות, ולמה נרחיק מן הפשוט שצדקיה היה בן השלישי של יאשיה, כמ''ש והשלישי צדקיהו, וגם ליהויקים היה לו בן ששמו צדקיה, ובעת יצא יהויכין אל נבוכדנצר ראה שעם הארץ ימליכו את צדקיהו בן יהויקים אחי יכניהו תחת אביו, והמליך את מתניהו דודו של יהויכין בן יאשיה והסב שמו צדקיהו רצה לומר שהוא העומד במקום צדקיהו הטוען טענת ירושה בהמלכות, ובדברי הימים רמז כל זה במה שקראו אחיו, רצה לומר שהוא העומד במקום צדקיהו אחיו, ומה שהקשה מהרי''א אחר שיואחז הוא שלום והיה הבן הקטן ליאשיה והיה בן כ''ג למלכו ומלך אחריו יהויקים י''א שנה, ואם כן אי אפשר שיהיה צדקיה הגדול משלום הוא יואחז בן כ''א במלכו, הנה מזה בעצמו ראיה ששלום אינו יואחז רק בן אחר, וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיוחנן הוא יואחז, ונולד לפני צדקיהו לא אחריו :

ויעש הרע חכמינו זכרונם לברכה קבלו שצדקיהו היה צדיק ודורו היו רשעים, כי בדברי הימים פירש ויעש הרע לא נכנע מלפני ירמיה הנביא מפי ה' וגם במלך בבל מרד אשר השביעו באלהים גם כל שרי הכהנים והעם הרבו למעול מעל ככל תועבות הגוים וכו' מבואר שחטא צדקיהו היה מה שלא שמע לדברי נביא ומה שעבר על השבועה לא זולת זה, רק הדור ההוא הם שהרבו למעול מעל ולפי זה מ''ש פה שעשה הרע ככל אשר עשה יהויקים היינו שגם יהויקים מרד בנבוכדנצר ולא שמע לדברי הנביא. והסבה לזה היה :

כי על אף ה' היתה וגו' . לפיכך וימרוד צדקיהו במלך בבל , נתן הקב''ה בלבו למרוד בו , כדי שיגלה :

כי על אף . כי בעבור שהיתה אף ה' בירושלים וביהודה כל כך גדולה , עד להשליך אותם מעל פניו , לזה העיר לב צדקיה למרוד במלך בבל , להיות סיבה אל הגלות לשלחם מעל פניו :

כי על אף ה' היתה בירושלם וביהודה עד השליכו אותם מעל פניו . ר''ל כי מחמת מוקשי העם וכעס הש''י עליהם נהיה שימליכו עליהם אלו הרעים ולזה גם כן היתה הסבה שמרד צדקיהו במלך בבל כי לולי מרדו לא נחרבה ירושלים ולא גלו מעל אדמתם כמו שהיה אומר לו ירמיהו :

כי על אף ה' היתה שכבר נתחתם גזר דין בעבור עונות הדור :