ספר הברית . ספור התוכחות הנאמרים בברית : הנמצא בבית ה' . וזהו על כי בהספר ההוא מצאו התוכחות גלולה בפתיחתה , ואף היא כתובה בידי משה המקודשות ומפי ה' , והמה סיבות עצומות להחריד את העם לשוב לה' :

את כל דברי ספר הברית מפני שמצאו שהיה נגלל בתוכחה שסיומה אלה דברי הברית, ואחר כך מתחיל פרשת נצבים שהקהיל משה את כל ישראל. כמ''ש אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם וכו' לעברך בברית ה' וכו' וקרא את הספר בשם ספר הברית, וכן הקהיל גם כן כל העם לעברם בברית ה' ובאלתו, ועל זה אמר ויעמד כל העם בברית כמ''ש אתם נצבים היום כולכם :

על העמוד . מקום מעמד המלך בבית המקדש :

על העמוד . על המקום המיוחד למלך לעמוד בה : להקים . לקיים את דברי התורה הנתונה בברית : ויעמוד וגו' . רצה לומר : קבלו הברית :

ויעמוד המלך על העמוד . ידמה שבנו שם עמוד והיה בו המלך בעת קראו את התורה כמו שנזכר בפרשת הקהל :

ואת כהני המשנה . סגני כהונה , שהם שניים לכהנים גדולים : שומרי הסף . אמרכלים הממונים על כל צרכי הבית , ומפתחות העזרה בידם : בשדמות קדרון . במישר קדרון : ונשא את עפרם בית אל . אל מקום טמא , אשר טמא שם את המזבח שעשה ירבעם , ושרף עליו את כהני הבמות :

כהני המשנה . הכהנים שהמה שניים לו , כסגן ומשוח מלחמה : בית אל . כי שם היה מקום טומאה , כי העמיד בה ירבעם עגל הזהב :

שומרי הסף . השוערים : בשדמות קדרון . במישור הסמוך לנחל קדרון :

ואת כהני המשנה . הם הכהנים השניים לו כמו סגן הכהנים והנמשכים לו לפי מדרגותיהם על הסדר : בשדמות קדרון . הוא כמו נחל קדרון והוא מישור שהיה בו :

ויצו מפני שכתוב שם אזהרה על ע''א לכן התאמץ בכל כחו תיכף לבער כל מיני ע''א ולשרש אחריה והתחיל מן הכלים בהיכל :

ויקטר בבמות . ואותן שקטרו בבמות בערי יהודה :

השבית וכו' ויקטר וכו' . ביטל הכמרים אשר העמידו מלכי יהודה להיות מקטרים בבמות , בערי יהודה וסביבות ירושלים : ואת המקטרים וכו' . גם אותם השבית :

והשבית . ענין בטול : הכמרים . הם כהני עבודה זרה הלובשים שחורים , וכן ( הושע י ה ) : וכמריו עליו יגילו :

והשבית את הכרמים . ר''ל שבטל והשבי' את הכמרי' שקטר כל אחד מהם בבמות בערי יהודה ובמסבי ירושלם והשבית גם כן המקטרים לבעל ולשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמי' וידמה שכבר החזירם למוטב ובטל העבודה ההיא שהיו עושים לע''ג :

והשבית את הכמרים, והמקטרים שהיו במסבי ירושלים שהיו עובדים בכלים הללו, באופן שבטל ע''א שהיה שרשו בהיכל ה', כליו וכהניו :

בנחל קדרון . סמוך להנחל : וידק לעפר . שרפה עד שהיתה דק כעפר : בני העם . אותם שהיו עובדים להם בחייהם , ועשה כזאת לבזותם :

וישלך את עפרה על קבר בני העם . ר''ל על קבר העם שהיו עובדים ע''ג ומזה המקום למדנו שקבר אסור בהנאה שאם היה מותר בהנאה היה לו להשמר מזה שמא יהנו בקברי העם ונמצאו נהנין מע''ג :

ויוצא אחר כך בער ע''א מן העזרות כי האשרה עמדה אצל המזבח בעזרה :

את בתי הקדשים . בתי הזמה : אורגות שם בתים . יריעות :

בתי הקדשים . העשויים לשבת בהן , המיוחדים לעבודת האשרה : כתים . רצה לומר : יריעות לתלות סביבה , ודוגמתו ( שמות לז יד ) : בתים לבדים :

ויתץ . מלשון נתיצה : הקדשים . דבר המובדל מן האדם , ואף בעבור הטומאה והאיסור , נקרא בלשון קודש , וכן ( דברים כב ט ) : פן תקדש המלאה :

ויתץ את בתי הקדשים אשר בבית ה' . אפשר כי עם החזקה בפעולו' המגונות ההם החזיקו בזמה ובתועבות שהיו עושים שאר הגוים וידמה כי מעבדות קצת האשרות היה שיהיו שם מוכנים למשגל מגונה והנשים היו אורגות שם בתים בעבור האשרה והיו עושים יריעות יהיו מחיצה ובית לבאים לעבוד האשרה הפעולה המגונה וכבר זכר הרב המורה קצת מאותם המשגלים המגונים שהיו מנהג הקדומים מעובדי ע''ג להתנהג בהם :

ויתץ את בתי הקדשים ששם היו נשים מיוחדות לזנות ולארוג בתים ויריעות לכסות האשרה :

ויבא וכו' . הכהנים מזרע אהרן , אשר נעשו כומרים לעכו''ם , הביאם לירושלים להחזירם בתשובה : ויטמא . השליך שם נבלות וכדומה : מגבע . הבמות אשר עמדו מגבע וכו' : במות השערים . אשר עמדו מול השערים : אשר פתח . כמו ואשר בפתח , וכו' ולפי שהיתה גדולה מכולם זכרה לעצמה : שמאל איש . בבוא אל העיר :

ויבא את כל הכהנים מערי יהודה . כבר באר בספ' יחזקאל כי הכהנים בני צדוק הם אשר לא עבדו ע''ג אך שאר הכהנים חטאו בחטא בני יהודה והנה טמא את הבמות בששם בהם דבר טומאה :

ויבא, אחר כך התחיל לבער הבמות, וכבר בארתי (למעלה סי' כ''א) שרוב הבמות היו לשמים, או שיתוף ש''ש וד''א, והביא כהני הבמות שהם הגידו מכל המקומות שנמצאו במות שם וטמא את הבמות על ידי הכהנים עצמם, ולא נתצם מפני שהיו רובם לשמים, וכן נתץ את במות שהיו אצל שערי הערים, והבמה הגדולה שהיה בפתח שער יהושע שהשער הזה היה בשמאל של שער העיר, ומפני שהיה שער הזה שייך לשער העיר עשו לו במה מיוחדת וטמאו גם אותה :

לא יעלו . הכהנים שקטרו בבמות לעבודה זרה , לא יעלו עוד לשרת על מזבח ה' : כי אם אכלו מצות . כלומר כי אם בדבר זה לא יצאו מכהונתם , שמותרין לאכול בקדשים , הרי הם כבעלי מומין , חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין : אכלו מצות . מנחות , והוא הדין לכל הקדשים :

אך לא יעלו . עם שהחזירם למוטב , מכל מקום לא הניחם לעבוד במזבח ה' : אכלו מצות . משירי מנחה , הנאפה מצות , והוא הדין לשאר קדשים : בתוך אחיהם . רצה לומר : לקחו חלק בין הכהנים , והיו אם כן כבעלי מומין , שאינם עובדים וחולקין :

אך לא יעלו כהני הבמות . ר''ל שהכהנים שעבדו ע''ג לא יעלו אל מזבח ה' בירושלי' להקריב אשה לה' אך יאכלו במצות המנחות חלקם ובמה שידמה להם עם אחיהם כאילו הם בעלי מומין :

וכהני הבמות לא הוכשרו עוד לעבודה רק לאכול שירי מנחות :

התופת . הוא המולך , ועל שם שהיו הכהנים מקישים בתופים , שלא ישמע האב את נהמת הבן כשהוא נכוה בידי הצורה של עבודה זרה מולך , קראוהו תופת :

את התופת . הוא המקום שהיו מעבירים שם בניהם למולך , ונקראה כן על שם שהיו מכים בתופים , לבל ישמע האב נהמת הבן כשהוא נשרף בין המדורות , ולבל יכמרו רחמיו : לבלתי להעביר . רצה לומר : טמא המקום ההוא , לבל יעלה עוד על לב אדם להעביר שם למולך :

וטמא את התופת . הנה עשו שם בנין כדי להעביר בנו ובתו באש למולך והיה אש מכאן ואש מכאן והכומרים מעבירים אותו בין שני האשים :

וטמא התפת היה מקום חוץ לירושלים ששם היו מעבירים הבנים למולך והגם שקרקע עולם אינה נאסרת, מכל מקום טמא את המקום כדי שלא ימצא להם מקום להעביר למולך :

את הסוסים . אותם המשתחוים לחמה , היו להם סוסים מוכנים לצאת לקראת החמה בבקר : נתן מלך . כך שמו : אשר בפרורים . לא ידעתי מה הם :

לשמש . כי מלכי יהודה היו מיחדים סוסים לעבודת השמש , לרכוב בהם לקראתו בבוקר , ממקום שבאים בה לבית ה' אל לשכת וכו' : מרכבות השמש . אשר משכו בם הסוסים ההם :

וישבת . ענין בטול : נתן מלך . כך שמו : בפרורים . ירעשו מגרשות ( יחזקאל כז כח ) תרגום ירושלמי : פרוריא , ובדברי רבותינו ז''ל ( כתובות נד א ) : בבל וכל פרורהא :

וישבת את הסוסים . הנה מלכי יהודה נתנו לשמש סוסים מיוחדים שהיו רוכבים בהם ממבוא בית ה' אל לשכת מי שיצוה המלך להיות שר על המגרשים וידמה שבלשכה ההיא הי' עושים דבר מה לשמש והנה הם היו הולכים מבית ה' לפאת המזרח אל הלשכה ההיא להשתחוו' לשמש הפך מה שכוונה התורה ולזה סדרה שיהיה קדש הקדשים לפאת מערב כמו שבארנו בבאורנו לדברי התור' : ואת מרכבות השמש שרף באש . ר''ל המרכבות אשר לסוסים הנזכרים :

וישבת, הסוסים שנתנו לעבודת השמש הגם שבע''ח אינם נאסרים השבית אותם ואת המרכבות שרף, ומ''ש מבוא בית ה' שהיו הולכים בסוסים ומרכבה לקראת השמש בצאתו, והיה דרכם מן המקום שבאים לשם בית ה' עד הלשכה של הסריס שהיה שמו נתן מלך, ולשכה זו היתה במגרשי העיר במזרח, ועובדי השמש ציירו אותה בהולכת המרכבה ויצאו לקראתה מבית ה' כמ''ש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה וכו' :

וירץ משם . ובערם משם :

עלית אחז . שעל עליית אחז : בשתי חצרות . של הכהנים ושל ישראל : וירץ משם . הוציאם משם במרוצה ובמהירות :

נתץ . שבר וכתת :

אל נחל קדרון . מישור קדרון :

(יב-יג) ואת המזבחות ומזבחות אלה לא בער חזקיה כי היה די לו במה שבטל עבודתם, וכן אשר בנה מנשה בחצרות בית ה' שאחר שעשה תשובה בטל עבודתם, וכן המזבחות שעשו נשי שלמה שלדעת המפרשים הקריבו אחר כך עליהם לגבוה, בפרט לדעת חכמינו זכרונם לברכה שבקש לבנות ולא בנה, שע''כ אא''ל שלא בנה כלל, דהא כאן מבואר שהיה, רק שאחר כך הקריבו עליהם לגבוה לא לע''א, בכ''ז נתצם יאשיה כיון שהיה בהם שמץ דופי :

להר המשחית . הר הזיתים , הוא הר המשחה , וכיון שהזכיר את שמו על ידי עבודה זרה , שינה שמו לגנאי :

להר המשחית . הוא הר המשחה , ובעבור העבודת כוכבים ומזלות כנהו לגנאי : אשר בנה שלמה . רצה לומר : הניח לנשיו לבנות :

אשר בנה שלמה מלך ישראל . כבר בארנו במה שקדם שלא בנה אותם שלמה אך העלים עיניו מנשותיו שבנו הבמות האלו ולזה יחס הכתוב בנייתם אל שלמה :

עצמות אדם . כי הוציא מהקברים עצמות עובדי העבודת כוכבים ומזלות . ( טו ) וגם את המזבח אשר בבית אל . עם שבית אל לא היתה מארץ יהודה מדינת מלכותו : הבמה . כמו והבמה והוא הבנין אשר עשה להעמיד בה העבודת כוכבים ומזלות והמזבחות : הדק לעפר . להיות דק דק דומה לעפר :

וימלא את מקומם עצמות אדם . לטמא אותם וידמה שמעצמות עובדי ע''ז עשה זה :

ושבר, אמנם המצבות והאשרים שנעשו לע''א ואסורים לגבוה שבר וכתת ולא הסתפק במה שטמאים לבד :

וגם את המזבח אשר בבית אל הגם שהיה חוץ לגבול יהודה נתץ לבער הע''א מכל ארץ ישראל ואחר שהיה לע''א נתץ ושרף :

בהר . של בית אל : וישרוף . כי היו עובדי כוכבים : אשר קרא . מאז בימי ירבעם קרא , ולתוספות ביאור אמר שוב , אשר קרא הדברים האלה :

ויקח את העצמות מן הקברים . זה לאות שלא היה משים שם רק עצמות החטאים ולזה לא הסכים לשרוף עליהם עצמות איש האלהים ומלטו עצמותיו עצמות הנביא אשר בא משומרון ולולי זה כבר היו עצמותיו נשרפים כי היה מנביאי ע''ג :

ויפן יאשיה כי היה דרך עובדי אלילים לעשות בית הקברות סמוך למזבח ובמות אליליהם, כי היו דבוקים בטומאה, ומזה ידע שהיו הקברים מצד עובדי העגלים לכן וישלח ויקח את העצמות וכו' ובזה נתקיים נבואת הנביא בדבר ה' :

מה הציון הלז . ראה קבר , מצדו אחד עלה קמשונים וחרולים , וצדו אחד הדסים ובשמים , ותמה עליו ואמר מה זה . והשיבו : הקבר איש האלהים . ונביא השקר שצוה לבניו שיקברוהו אצלו ( מלכים א פרק יג ) :

מה הציון . ראה ציון על קבר משונה בגדלו , ושאל עליו של מי הוא : הקבר . זה הקבר , הוא של איש האלהים וכו' :

הציון . הוא סימן מצבת מת , וכן ( יחזקאל לט טו ) : ובנה אצלו ציון : הלז . הזה :

מה הציון הלז . הנה בנו בנין על קבר איש האלהי' להכירו והבנין ההוא נקרא ציון ושאל יאשיהו מה הציון הלז :

וימלטו עצמותיו . בעבור שלא יניע עצמות איש האלהים , החדיל מקחת עצמות הנביא הקבור סמוך לו , כי חשש פן יניעו בזה עצמות איש האלהים : אשך בא משומרון . להשיב עמו את איש האלהים , כאשר נאמר שם :

ינע . מלשון תנועה :

אשר בערי שומרון . שהיה יאשיהו מלך על כל ישראל , מה שחזרו מעשרת השבטים על ידי ירמיהו :

(יט-כ) וגם את כל בתי הבמות וכו' ויזבח את כל כהני הבמות, כי בנבואת איש האלהים שם נאמר וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך, ולא היה כן שיזבח כהני הבמות על מזבח שבבית אל, אמנם אחר שבית אל היה חרב בעת ההיא ולא היו כהנים מקטירים עליו, בהכרח היה פי' דבריו שיזבח כהני הבמות שימצאו ביתר ערי ישראל שכולם מתיחסים למזבח של בית אל שהיה השורש לכולם, והנעשה עליהם הוא כאילו נעשה עליו ולכן אמר שם כי היה יהיה הדבר אשר קרא בדבר ה' על המזבח אשר בבית אל ועל כל בתי הבמות אשר בערי שומרון, והנביא לא נבא רק על מזבח שבבית אל ושומרון לא נבנתה עוד בעת ההיא, וע''כ שמע מן הנביא פי' דבריו שמה שאמר שיזבח כהני הבמות יהיה ביתר ערי שומרון כי בית אל היתה חרבה, ולכן כששמע יאשיה מדברי הנביא הלך ליתר ערי שומרון ושם זבח את כהני הבמות :

אשך שם . אף שכבר גלו משומרון , עם כל זאת המעט אשר נשארו עבדו עבודת כוכבים ומזלות כמאז : עצמות אדם . של המתים :

ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם על המזבחות . ידמה שעדין נשארו שם קצת ישראל כמו שנזכר אחר זה ועדין היו מחזיקים ברשעתם והיו שם כהני במות ויאשיה זבח אותם אצל המזבחות ושרף על המזבחות עצמות אדם :

(כא-כב) ויצו המלך אחר שבער את הבמות והגלולים, צוה שיעשו הפסח שגם פסח מצרים היה עיקר ענינו לבטל תועבת מצרים שהיו עובדים למזל טלה, כמ''ש הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ומ''ש כי לא נעשה כפסח הזה אין פירוש שלא נעשה פסח מימי השופטים עד ימי יאשיה, רק כמו שפי' מהרי''א שלא נעשה בטהרה ובביעור ע''א ובהסרת הבמות עד העת ההיא. לפי שבימי שאול ודוד היו הבמות בישראל וכן בימי שלמה עד ימי חזקיה, וגם בימי חזקיה לא עשאוהו כל ישראל כמו שנזכר בדברי הימים שקצתם היו מלעיגים על שלוחי חזקיה, ומ''ש מימי השופטים פי' בדברי הימים מימי שמואל, שבימי שמואל שבו כולם בתשובה, מה שלא היה זה עד ימי יאשיה :

לא נעשה כפסח הזה . לא נתקבצו רוב עם בכל פסח כמו שנתקבצו בזה : מימי השופטים . מימי שמואל , כתוב בדברי הימים ( ב לה יח ) . לפי שאף שמואל החזיר ישראל למוטב , וקבצם המצפתה . דבר אחר : לא נעשה כפסח הזה לה' בירושלים , ( אבל ) משמלכו מלכי ישראל ומלכי יהודה , לא עשו פסח כל ישראל בירושלים , לפי שנחלקה המלכות לשנים מירבעם , והיו הולכים לעגל שבבית אל ובדן , עד עכשיו שגלו עשרת השבטים , והחזירם ירמיהו ומלך עליהם יאשיהו , ובאו כולם לירושלים :

כי לא נעשה . רצה לומר : עם שגם לפניו עשו פסח , מכל מקום הוכרח לצות לעשות ככתוב בטהרה גדולה , כי לא נעשה כפסח הזה העשוי בטהרה מימי השופטים , ובדברי הימים ( ב לה יח ) נאמד מימי שמואל , כי שמואל היה סוף שופטים : וכל ימי מלכי ישראל . מוסב על לא נעשה , לומר שלא נעשה כפסח הזה כל ימי מלכי ישראל , והם דוד ושלמה שמלכו על כל ישראל :

כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים . ר''ל מימי סוף השופטים שהוא שמואל כי בחייו שבו גם כן כל ישראל אל ה' ובימי שאול ודוד היו בישראל במות בהפך כונת התור' אע''פ שהיו מותרות ובימי שלמה נשארו גם כן הבמות ונעשו במות לע''ג ובימי חזקיהו לא שבו גם כן כל ישראל אל ה' אך קצת ישראל היו מלעיגים לדברי חזקיהו אך בימי יאשיהו בזאת השנה שבו כל ישראל אל ה' והנה זכר הפסח הנעשה אז לפי שמתנאי הפסח שלא יאכל ממנו ישראל מומר וידמה כי בזאת השנה לבד היה לב כל ישראל לש''י אך אחד זה חטאו בסתר גם בימי יאשיהו ולזה אמר כי בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לה' והנה לזאת הסבה לא שב הש''י מחרון אפו הגדול כמו שספר כי בלי ספק אם היו ישראל שבים לה' בכל נפשם היתה ההשגחה ההיא דבקה בהם וישוב חדון ה' מהם ילזה אמר אך לא שב ה' מחדון אפו הגדול ולזאת הסבה ג''כ מת יאשיהו בעון העם כי הוא חשב שיהיו כל ישראל הולכים אחר מצות הש''י ויהיו ראוים מפני זה שידבקו בהם כל הברכות הכתובות בתורה אשד כתוב בהם וחרב לא תעבור בארצכם אפילו חדב של שלום ובתטא העם מת ונענשו בשסד מהם מי שחיו בצלו בגוים ועליו קונן ידמיהו כמו שכתוב בספר הקינו' לפי מה שזכר בד''ה ממנו ואמרו רבותינו ז''ל שמה שכתוב שם מזה הוא אמרו רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם וגו' וזה מסכי' למה שאמרנו :

התרפים . צורות שמדברים על ידי כשפים , והעושה אותן צריך לכוון שעה אחת בשנה , ושנה אחת ראויה לכך :

על הספר . רצה לומר : בעבור הספר אשר מצא חלקיה , כי הספר הזה היתה סיבה לכל זה :

התרפים . הם העשויים בצורת אדם , ומגידים עתידות על ידי כישוף : בער . פנה מן הארץ : הקים . מלשון קיום : בית ה' . בבית ה' :

וכמהו לא היה לפניו . ומה שנאמר בחזקיה ( לעיל יח ה ) : ואחריו לא קם כמוהו , הוא בדבר הבטחון בה' וכמו שנאמר שם , אבל בדבר התשובה לא היה כיאשיהו ויש מרבותינו ז''ל שאמרו ( שבת נו ב ) : שמעולם לא חטא , ותשובתו היתה להחזיר משלו כל דין שדן מבן שמונה עד שמונה עשרה , וזה שנאמר : ובכל מאודו :

מאודו . עשרו , כמו ( דברים ו ה ) : ובכל מאדך :

וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' וגו' . עד שכבר היה מבזה כל הדברים זולת השם יתברך ובכל הקנינים היה בז לרוב חשקו לעבוד הש''י ואיך הרצון שלא יהיה יאשיהו בתחלת ענינו טוב עם הש''י כי כבר נזכר בדברי הימים כי מקטנותו החל לעבוד השם יתברך אך לא בער בשלמות האלילים ממלכותו והיו חוטאים עדיין ישראל בהם ומפני ראותו הכתוב בספר התורה שיבא מהרע למי שלא יקיים את התורה ויעבור על ברית הש''י התעורר בכל עוז להשיב ישראל לעבודתו ובער האלילים שעשו ישראל מכל ארץ ישראל כדי שיסור זכר ע''ג מישראל ולא יוסיפו לחטוא עוד :

וכמהו לא היה לפניו מלך וכו' וגבי חזקיה כתוב בה' בטח ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו, ופירש מהרי''א שחזקיה נתעלה על כל המלכים במדת הבטחון כמו שהיה בענין סנחריב, ויאשיה נתעלה על כולם בענין התשובה, שגם למ''ד כל האומר יאשיה חטא אינו אלא טועה, פי' ששב בענין הדינים שכל דין שדן פחות מבן י''ח החזירם מכיסו, עכ''ד. ובפשוט היתה התשובה בענין הכללי שהדור ההוא ע''פ מלכם עשו תשובה מכל הכעסים שהכעיסו המלכים הקודמים ובטל המזבחות והבמות מכל ערי ישראל מה שלא עשה כן חזקיה שהשאיר המזבח שבבית אל והבמות שבערי שומרון והמזבחות אשר על גג עליית אחז, וכבר אמרו בפרק חלק שבקש הקב''ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג רק שגרם איזה חטא רצה לומר שהיה ראוי להיות אז הקיבוץ הכללי מן הגלות כי כבר בארתי (בביאור ישעיה סימן י''א ובכ''מ) שמעת שהיה הגלות הכללי של עשרת השבטים על ידי סנחריב, הוחל זמן הגאולה, דהיינו שאם היו שבים בתשובה שלמה היה תיכף הקיבוץ הכללי המקוה, כי הגאולה י''ל שני זמנים כמ''ש זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואם היו זוכים היה אז הגאולה הכללית לאסוף נדחים, ואחר שבימי חזקיה נדחה הדבר, היה ראוי שיהיה זה בימי יאשיה שאז שבו בתשובה שלמה, ובאמת אמרו חכמינו זכרונם לברכה שירמיה הלך בעת ההיא להחזיר עשרת השבטים, כי חשב שעתה עת מצוא, ובאר הכתוב הסבה שנדחה הדבר גם בעת ההיא כמ''ש :

אך לא שב וכו' . אף שיאשיה עשה תשובה בכל לבבו , והורה להעם דרכי ה' : על כל הכעסים . בעבור כי בהצנע אחזו ישראל בהכעסים אשר הכעיס מנשה , לעבוד כוכבים כמוהו :

אך לא שב ה' מחרון אפו שהגם שעשו תשובה כראוי וכבר נגזר גזר דין מחדש להגלות גם את יהודה ולהחריב את העיר והבית מסבת הכעסים שהכעיס מנשה, וכבר האריך מהרי''א לתמוה הלא מנשה עשה תשובה, ויעתר ה' לו וישמע תפלתו כמ''ש בדברי הימים, ויאשיה היה צדיק גמור, וכבר בארתי הדבר למעלה סימן כ''א, שהעם לא שבו בתשובה בימי מנשה, וגם מנשה לא עשה תשובה שלמה, ואם עזב דרכי ע''א לא שב מעון רציחה ויתר הכעסים עיין שם, וגם בימי יאשיה הגם שהעם עשו תשובה בשנה זו, שבו לעשות עבירות בסתר כמ''ש בירמיה (ג) ויאמר ה' אלי בימי יאשיה המלך וכו', ולא יראה בוגדה אחותה יהודה ותלך ותזן גם היא והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ, ופרשתי שם שעשו בחונף טוב בנגליהם ורעה בסתרם ובמצפוניהם, ולכן נחתם גזר דינם להסיר גם את יהודה, וגזר דין זה נחתם כבר בימי מנשה כמ''ש בסימן כ''א, ולא נקרע על ידי התשובה שעשו עתה :

לקראתו . למנעו ללכת דרך ארצו : כראותו אותו . רצה לומר : בהלחמו עמו , וכמו ( לעיל יד יא ) : ויתראו פנים , שרצה לומר : נלחמו פנים בפנים , והוא ראיית המלחמה :

נכה . תרגם יונתן : חגירא , והוא מענין שבירה , וכן ( שמואל ב ד ד ) : בן נכה רגלים : על נהר . סמוך לנהר :

בימיו אבל יען שהבטיח לו על ידי נביא שלא תראינה עיניו בכל הרעה, לכן בימיו עלה פרעה נכה, ונאסף לפני הרעה :

וימשחו . לא היה צריך משיחה , אלא מפני שהיה יהויקים אחיו גדול ממנו שתי שנים , כמו שכתוב בענין ( פסוק לו ) :

בקבורתו . אשר כרה לעצמו בחייו :

ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו . ידמה שמשחו אותו מפני המחלק' שהיתה בין האחים וידמה מפני זה כי הוא לא היה יהואחז הבכור וכבר יתבאר זה ממה שזכר כי בן עשרים ושלש שנה יהואחז במלכו ולא מלך כי אם שלשה חדשימ ומלך אחריו יהויקים והיה בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו וזה לאות שכבר היה גדול ממנו כמו שתי שניס וכבר נמנו בספר ד''ה בני יאשיהו וזכר שם כי הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלם וכבר באר ר' אברהם בן עזרא ע''ה כי שלום הוא יהואחז כי כתוב בירמיהו כי כה אמר ה' אל שלום בן יאשיהו מלך יהודה המולך תחת יאשיהו אביו אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב עוד והנה אחריו מלך יהויקים ובנו ואחריהם מלך צדקיה ולא מלך יוחנן ואם הוא הבכור מלך בבל המליך הישר בעיניו ואמנם הנה זכר בספר ד''ה כי הבכור יוחנן לפי מה שאחשוב להודיע שכבר עשו ישראל שלא כהוגן בהמליכם הקטן מהבנים אך המליכוהו בהיותו נמשך לפעולות המגונות אשר היו פניהם מועדו' אליהם ולזה נמשך אליהם מהרע מה שנמשך כי אולי היה יוחנן אוחז מעשה יאשיהו אביו :

ויקח עם הארץ, פי' מהרי''א שלקחו אותו בחזקה והמליכוהו שלא על פי שורת הדין, ולכן וימשחו אותו כפי' חכמינו זכרונם לברכה שהיה זה מפני שיהויקים אחיו היה גדול ממנו שתי שנים, כי מלך בן מלך אין צריך משיחה, ולכן :

אבותיו . מנשה ואמון :

ככל אשר עשו אבותיו . ר''ל אבותיו אשר עשו הרע בעיני ה' כמו אחז ומנשה והדומי' להם :

ממלוך . להסירו ממלוך בירושלים : ויתן עונש . על שהמליכוהו לפני יהויקים אחיו הגדול ממנו , אשר לו משפט המלוכה :

ויאסרהו . קשרו :

ויתן עונש על הארץ . ר''ל שיתנו זה המס מדי שנה בשנה והוא המליך להם את אליקים :

ויאסרהו, ובדברי הימים כתוב ויסירהו מלך מצרים בירושלים, תחלה הסירו ממלכותו ולקחו עמו לרבלה ושם אסרו בנחושתים כדי שלא ימלוך שנית, ויענש את הארץ מפני שהמליכו את הקטן לפני הגדול, והמליך את הראוי על פי הדין :

ויסב . ויסבב :

איש כערכו . כפי עשרו :

אך העריך . לא לקח הכסף כפי אשר ישר בעיניו , אך לקח מכל אחד לפי ערך עשרו : על פי פרעה . מה שאמר פרעה בעבור העונש : איש כערכו נגש . בחוזק יד ובכפיה גבה מכל אחד לפי ערכו :

נגש . דחק וכפה :

והכסף שתחלה ענש פרעה את הארץ ואחר שהמלך יהויקים קבל עליו לתתו לו והיה לו ככר זהב ולא מאה ככר כסף (כי יאשיה בודאי לא עבר על וכסף וזהב לא ירבה לו מאד), וקבל רשות מפרעה להעריך את הארץ על הכסף, ואחר כך הוסיף מדעתו ונגש את הכסף ואת הזהב מעם הארץ, גם יל''פ כי אחר שעם הארץ המליכו את יואחז הקטן לפני אחיו הגדול שלא כמשפט כנ''ל, ומסתמא השרים והסגנים היו ידם עם יהויקים, כי עם הארץ הם ההמון, וכיון שפרעה הענישם עונש ממון בעבור זה היה עיקר העונש לעם הארץ וההמון, ויהויקים עשה כעין פשרה שהכסף לקח מכל הארץ, והזהב לקח רק מעם הארץ לבד, וזה שכתוב אך העריך את הארץ לתת את הכסף, שזה נתנה הארץ בכלל, ועל זה אמר איש כערכו נגש את הכסף, אבל ואת הזהב נגש את עם הארץ, שזה לקח מן עם הארץ לבד, והנה בדברי הימים חושב בני יאשיה ארבעה הבכור יוחנן והשני אליקים והשלישי צדקיה והרביעי שלום, ודעת חכמינו זכרונם לברכה בהוריות ובכריתות שיוחנן הוא יואחז ואף שיהויקים הוא הבכור יוחנן היה בכור למלכות, ולדעת הראב''ע שלום הוא יהואחז, וראייתו ממה שכתוב (בירמיה כ''ב) כה אמר אל שלום בן יאשיה המולך תחת יאשיה אביו אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה שם שלום הוא צדקיה, ועיין מה שכתוב בירמיה שם :

בן עשרים וחמש . כי היה גדול ב' שנים מיהואחז אחיו :