בסערה . ברוח סערה :

בהעלות . בעת בא הזמן שהעלה ה' את אליהו על ידי רוח סערה אל השמים , הלך אז אליהו עם אלישע מן הגלגל :

בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים . אי אפשר שיובן שהעלהו השמים כי לא יעלו שם אלו הגופות אבל הכוונה בו בגובה האויר כאמרו ערים גדולות בצורות בשמים ומגדל וראשו בשמים והנה נשאהו רוח ה' במלאכות ה' אל מקום לא נודע עדיין והוא חי שם כמו שבארנו :

שב נא פה . חפץ היה לדחותו מחמת ענוה , שלא יראה בהלקחו : את אדוניך . ולא אדונינו , מלמד שהיו שקולים כאליהו ( שם שם ה ) :

שב נא פה . מגודל הענוה חפץ לדחותו , לבל יראה בהלקחו השמים :

שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל . ראוי שתדע שלא עשה זה אליהו לתכלית שלא יאציל עליו מן הרוח אשר עליו על אלישע שהרי צוהו הש''י שימשח אלישע בן שפט לנביא תחתיו ואמנם אמר זה לו כדי שלא יחרד אלישע בהפרד אליהו ממנו אם יראה שינשא בסער' השמי' :

(ב-יט) השאלות: למה השתדל אליהו שישאר אלישע בבית אל או ביריחו ולא ימצא עמו בעת הלקחו, והלא ידע שישתלם בהלקחו, ולמה רצה למנוע הטוב ממנו, מאין ידעו בני הנביאים כולם שאליהו ילקח ביום ההוא, ואם בא להם על זה נבואה מאת ה', מלבד מה שיפלא למה הודיע להם זאת, יפלא איך הסתפקו אם אלישע יודע מזה, איזה הדרך עבר רוח ה' מאתו לדבר אותם, ולמה השיב להם אלישע גם אני ידעתי החשו, מהו החשו, למה יחשו, והלא נגלה הסוד לכולם איש לא נעדר, למה הלך אליהו לבית אל וליריחו ביום ההוא, ומשמע שלבית אל לא נכנס תוך העיר כמ''ש ה' שלחני עד בית אל, וכתיב ויצאו בני הנביאים אשר בית אל, ולמה, איך בקש אלישע מאליהו שיתן לו פי שנים מאשר יש בכחו וזה דבר שאי אפשר, ומה היתה התשובה אם תראה אותי לוקח מאתך הלא היה אתו ובודאי יראהו בעת שילקח, ועל מה רמזו האש והסערה אשר הפרידו בין שניהם, ועל מה היה מורה אדרתו שנפלה, ולמה נפלה ולמה אמר איה אלהי אליהו אף הוא, מלת אף הוא אין לו מובן כלל, ולמה הלכו בני הנביאים לבקשו והם ידעו תחלה שילקח מאתם ואיך עתה נסתפקו בדבר :

ויאמר דרך השלמים ותשוקתם להשפיע משלמותם לזולתם באופן היותר שלם, והנה בעוד שהיה אלישע אצל אליהו לא היו בני הנביאים שהם התלמידים יכולים לקבל מאליהו רק באמצעות אלישע, כי דרך האור האלהי להתפלש דרך המאורות הגדולים על הקטנים, וכל שימצא מאור יותר גדול יתפלש האור עליו, עד שהוא יעשה צינור ואמצעי להריק על ידו על הככבים הקטנים, כמו שתקבל הארץ אור השמש בלילה באמצעות הירח, ואליהו רצה שישאר לא אלישע לבד מקבל האור ורוחו של אליהו רק כל בני הנביאים, וכמו שאמר רבו מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, שבעוד משה חי לא היה אפשר שיקבלו הנביאים השפע הנבואית מאת ה' אם לא באמצעות משה. ואחר שהאציל מרוחו על שבעים איש הזקנים קבלו באמצעות הזקנים הקרובים אל משה והיו הם הצינור להגרת השפע אל העם כמ''ש כיצד סדר משנה, משה שנה לאהרן ואחר כך אהרן לזקנים ואחר כך הזקנים לישראל, וכשנתרעם יהושע על שאלדד ומידד מקבלים השפע בפ''ע, ורצה שמשה יכלא את השפע מהם כמ''ש אדוני משה כלאם, רצה לומר מנעם מקבלת השפע, אמר מי יתן שכל עם ה' יהיו נביאים לא על ידי, רק כי יתן ה' את רוחו עליהם בלי אמצעי, ולכונה זו רצה אליהו ללכת לבדו לבית אל וליריחו שבשני מקומות אלה היו נמצאים בני הנביאים (ואולי היו בני הנביאים שהחביא עובדיה חמשים חמשים במערה, כמ''ש אחר כך הנה יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל), ולכן א''ל שב פה כי ה' שלחני עד בית אל, (ואמר עד בית אל, כי לא רצה לכנוס לעיר שהיה מקום העגל, רק עד המקום, ולכן כתיב ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע. מה שאין כן ליריחו נכנס ולכן אמר ה' שלחני יריחו, וכתיב ויגשו בני הנביאים וכו' לא ויצאו), ואלישע שהרגיש מה בדעתו לא רצה לעזבו כי חשב מחשבות להשיג פי שנים ברוח אליהו, שלא ישיג אם יעזבהו בעת ההיא המוכשר לכך :

אשר בית אל . אשר בבית אל : הידעת . בלשון שאלה אמרו , האם ידעת וכו' : מעל ראשך . כאילו אמרו , הנה היה לך לעטרה , ויוסר העטרה מעל ראשך : החשו . שתקו , ולא תדברו מזה , על כי ראה באליהו , שאין חפצו לגלות הדבר לגודל הענוה :

החשו . שתקו , כמו ( שם כב ג ) : ואנחנו מחשים :

היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך . הנה בארו בזה שלא נלקח אלא מעל ראשו וכן אמר אליהו לאלישע בטרם אלקח מאתך וזה יורה שלא לקחו אלהים במוחלט אבל לקחו מעם אלישע : החשו . שתקו :

הידעת כבר בארו חכמי האמת כי האיש האלהים הוא בין תלמידיו כלב המחיה את הגויה וכל האבר הקרוב יותר אל הלב מקבל יותר חיות ושפע, ובעת ההסתלקות ירגישו האיברים הרחוקים סילוק הנפש והחיות תחלה טרם ירגישו האיברים הקרובים אליו, ולכן בני הנביאים הרגישו תחלה כי יסתלק הלב והנפש מהם, ושאלו אם גם הוא כבר מרגיש בזה שזה סימן שהדבר קרוב מאד, והשיב גם אני ידעתי, ויש עוד לאלוה מלים, כי האסף איש הרוח מתוך העם יהיה לפעמים מחטא הדור כשאינו ראוי שעליהם יזרח שמש האלהית ורוצה להאפיל עליהם ולהשקיע אור בל יהל, ואז יעלים הדבר מבני הנביאים ומהמקבלים מאתו כדי שלא יוכנו לקבל האור מאתו בעת מותו, ויקחהו פתאום למען יתנגפו רגליהם על הרי נשף, ולפעמים יהיה זה מפני שלמות הנביא שכבר הגיע זמנו להפטר ולעלות למעונו, ושיירשו תלמידיו את כתרו, ואז יודיע הדבר לתלמידו הממלא מקומו למען יסמוך את ידיו עליו, וזה היה הספק של בני הנביאים אם הלקח אליהו הוא מפני שרצון ה' לאסוף השפע ולהאפיל האור, ובזה בודאי העלים הדבר מאלישע לבל יכינהו למלא מקומו כמו שהיה באמת שהאציל את רוחו עליו, ובזה הצד צריך שיתפללו ויבקשו על זאת, למען ישוב מחרון אפו עליהם, וזה שכתוב הידעת וכו' והשיב גם אני ידעתי, וזה הסימן שהוא לשלמות אליהו לא למען תאבד עצה מתלמידיו, ולכן החשו ולא תתפללו, כי אינו מפני קצף וחרון אף, ובהפך סילוק זה נקרא הלולא שמחה כי ישיג שלמותו :

ויאמר אחר שראה כי לא רצה לעזבו רצה על כל פנים שלא ימצא אתו לבדו בעת הפרדו כדי שיאציל מרוחו על אלישע במעמד בני הנביאים שאז יקבלו גם הם חלק מרוח אליהו, לא כן בהתרחקו מאתם והתבודדו עם אלישע לבדו, (ולא היה באפשר לקחת בני הנביאים עמו כי הם לא היו ראוים להיות במעמד הגדול הזה) ואלישע לא רצה גם בזה :

מנגד מרחוק . כפל המלה לתוספות ביאור :

ויגלום . כרכה , כדי שתהא נוחה להכות בה : ויגלום . ולא כריכה ממש , אלא קולט ספרים אחרים לוקט , שקורין פייגד''ו בלע''ז :

ויגלום . כרך אדרתו , שתהא נוחה להכות בה את המים : ויחצו הנה והנה . נבקעו המים , ומזה הלכו להם , ומזה נשארו במקומם ולא ירדו למטה :

אדרתו . מלבוש יקר המיוחד לנביאים , וכן ( שם יט יט ) : וישלך אדרתו : ויגלום . כרכו כאחת , וכן ( יחזקאל כז כד ) בגלומי תכלת , ופירושו בכריכת בגדי תכלת : בחרבה . ביבשה :

ויגלם . ר''ל שכבר כרך אדרתו והכה בה במי' :

ויקח על דרך הרמז, הנה כבר בארו החכמים כי אליהו נזדכך גופו ונפרדו ממנו שני יסודות הכבדים מים ועפר, ונשאר גוף מורכב מאש ורוח שיכול לעלות למעלה, כמ''ש והנה רכב אש, ויעל בסערה, ונשאר גופו בעליונים, וכבר כתבתי כי בעת שהאכילו המלאך עוגות רצפים וצפחת מים נפרד יסוד העפר מגופו, ועתה רצה להפריד גם יסוד המים היורד הוא למטה. ומבואר אצלי, כי הנס אשר יעשה האדם בעולמו הקטן, יגדל עוז לעשותו גם בעולם הגדול, שאם יכניע את טבע גופו לענינים אלהיים נגד טבעו, כן גם הטבע הכוללת תמשך אחריו, וברצות אליהו לבטל יסוד המים מעולמו הקטן שהוא גופו, לקח אדרתו שהוא משל אל לבושו החומרי ויגלום עשהו גולם, כמ''ש גלמי ראו עיניך, שהוא החומר המוכן להשתנות ולהעשות כלי כאשר יושר בעיני היוצר לעשות, ובזה הכה את המים ובטל יסוד המים שבגופו, וכן גם הטבע הכוללת נמשכה אחריו, ויחצו הנה והנה, שביטול הטבע בעולמו הקטן יחייב ביטול הטבע בעולם הגדול כשני כלי זמר הנערכים זה מול זה כנודע :

שאל וכו' . רצה לומר , שאל בטרם אלקח , מה טובה אעשה לך : פי שנים . שתשרה עלי רוח הנבואה , במעלה כפולה על מה ששרתה עליך :

פי . ענין חלק , וכן ( דברים כא יז ) : פי שנים בכל אשר ימצא לו :

ויהי נא פי שנים ברוחך אלי . ר''ל במה שהאצלת מרוחך על כל בני הנביאים יהיה הנאצל לי מרוחך פי שנים על כל אחד מהם והוא מענין מה שאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו :

ויהי כעברם ואז ראה אליהו כי קרוב זמן הסתלקותו, ויהי נא פי שנים בקש (לפי הפשט) שרוח אליהו תנוח עליו כמ''ש נחה רוח אליהו על אלישע, ושבכ''ז תשאר לו גם ההשגה הקודמת שהיה לו עד עתה, ובזה יהיה לו פי שנים, רוח עצמו, ורוח אליהו המצטרפת עמו, וזה שכתוב ויהי נא פי שנים על ידי שרוחך נצטרף אלי וגם יל''פ שאמר פי שנים הנמצא ברוחך יהיה אלי, כי אליהו היה ברוחו פי שנים מיתר הנביאים, ובקש שיגיע הוא עתה למדרגה זו, וגם המקובלים כן דרכם באמרם שאליהו זה פנחס שהושתלו בו נשמת נדב ואביהוא, ומליצתם כי פנחס נתכהן תחת נדב ואביהוא ולקח את מדרגתם, ומזה ניתן לו ברית השלום והחיים ובזה היה פי שנים ברוחו, ובקש שתעבור מדריגה זו אליו, אולם דעת חכמינו זכרונם לברכה שבקש פי שנים ממש כי הגם שאי אפשר שיאציל הנביא יותר מאשר בכחו, חשב כי בעת יעלה השמימה ויפשיט שמלת החומר מעליו אז תהיה מדרגת אליהו גדולה מאד מאשר הוא עתה, ואם יאציל עליו אז את אורו ושפעו יספיק מה שיושפע ממנו עד שמדרגת אלישע תהיה גדולה כפי שנים ממדרגת אליהו עתה בעודו בחומר, ולכן אמר לו תנאי שרק אם יראה אותו בעת הלקחו שיהיה במדרגה הזאת, ואם יראהו יוכל להאציל רוחו עליו ברגע ההוא ואם לאו לא יהיה :

הקשית לשאול . אי אפשר לתת לך יותר ממה שיש לי בידי : אם תראה אותי לוקח מאתך . אז אוכל לעשות לך יותר ויותר : יהי לך כן ואם אין לא יהיה . שאין היכולת בידי :

הקשית לשאול . כי איך אוכל להשפיע עליך דבר שאין בי : אם תראה . אך אם תראה אותי בעת אשר אהיה נלקח ממך , יהיה לך כן , כי אז נתכפלה מעלת אליהו ממה שהיתה מקודם , ויוכל להשפיע לזולתו כל הדבר שיש בו אז :

הקשית . מלשון קשה : ואם אין . ואם לא :

אם תראה אותי לוקח מאתך . אמר לו זה על דרך המופתים המתחדשי' כאילו יאמ' שאם יראה אותו בעת הלקחו מעמו בהעלותו בסערה השמים אז יתחדש לו על צד המופת שיאצל מן הרוח אשר על אליהו מה שישלם בו מה שבקש אלישע ואז עזב אליהו אדרתו כדי שיחזיק בה אלישע ותהיה כלי מה להשלמת זה המופת הלא תראה כי אלישע היה מצוה גחזי שיקח משענת אלישע בידו להחיו' בו בן השונמית וכן תמצא שעל צד המופת נתחדש באדר' אליהו מה שעזר אלישע בעשיי' המופתי' וכבר בארו זולתנו באמרו אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן באורי' אחרים ואשר נחשב אנחנו הוא מה שזכרנו והוא נאות ללשון ולענין וזה כי קצתם אמרו אם תראה אותי לוקח מאתך שתשכיל מציאו' השכל הנפרד והוא שכל אליהו אחרי הפרדו מהחמר ואלו הסכימו בהכרח שיהיה זה הענין מות לאליהו וכבר בארנו שזה בלתי אפשר וקצתם אמרו אם תראה אותי לוקח מאתך ר''ל שתחקור עמי בכל הסודות אשר אתה נבוך בהם מפני ראותך שאני לוקח מאתך ולא ימצא זה לך ממני זולתי בזה העת והנה יקשה לזה שאנחנו לא מצאנו שעמדו יחד אחר כל זה מה שיתכן בו זה הענין גם לא היה מספיק זמן קצר כמו זה לזה הענין לפי מה שאחשב :

ויאמר למה שפרשתי שבקשת אלישע היה שרוח אליהו תנוח עליו, באופן שיתעלה מאשר הוא עתה במדרגת מקבל מאליהו וכדמיון אור הירח, יהיה עתה כאור השמש שאורו עצמי, השיב שזה לא יהיה רק אם יסתלק מן העולם לגמרי, לא כן אם יהיה לו גם אחר כך איזה חיבור אל העולם הזה, כמ''ש אחים בהספדאי דהתם קאימנא, שאז לא יהיה, וזה שכתוב אם תראה אותי לקח מאתך, רצה לומר אם אתפרד לגמרי אז לא תהיה עוד במדרגת מקבל, כי כן גם אחרי מות משה אמרו זקנים שבדור פני יהושע כפני לבנה יען שעדן קבל מציורו של משה שלא נפסק ולא נסתלק גם אחרי מותו כידוע :

והנה רכב אש . והנה בא רכב אש וכו' :

והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם . הנה נתחדש זה על דרך המופת לשאת אליהו אל אשר יהיה שמה רצון הש''י :

והנה רכב אש, זה מליצה על שהתפשט מן החומריות ולא נשארו רק שני יסודות הקלים אש ורוח, שנגד האש נדמה לו רכב אש ונגד הרוח ראה שעלה בסערה, ששני יסודותיו הקלים נשאו גופו לשמים, הנה כל עוד שהגוף מורכב מארבע יסודות יש להנפש חיבור עם הגוף ולא יוכל לפשוט את השמלה רק על ידי המות, אבל אחר שהאש לחכה שני יסודות הכבדים עפר ומים, כמו שאש השמים לחכה את העפר והמים בהר הכרמל (למעלה א' י''ח) אז הפרידו גם שניהם רצוני שני המתדבקים שהוא הנפש והגוף, כי אז נעשה פירוד ביניהם עד שגופו נהיה כבגד אשר ברצונו ילבשנו וברצונו יפשיטנו, ואז עלה בסערה השמים, והנה כמו שבמרכבה העליונה סערה ואש מתלקחת מקיפות את הנוגה, כן טרם עלה לנוגה העליון הקיפוהו אש וסערה והענן הגדול כבר סר מעליו כי כבר חצה את המים בעודו בירדן :

אבי אבי רכב ישראל . רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין :

ואלישע רואה . בעת שנלקח : אבי אבי . רבי רבי , שהיה לישראל לעזור מול האויב כמו רכב ופרשים , כן תרגם יונתן : לשנים קרעים . רצה לומר , לשני חתיכות :

אבי אבי רכב ישראל ופרשיו . הנה כמו שהתלמידים נקראים בני' כמו בני הנביאים כן הרב יקרא אב כי הוא המוליד שכל התלמיד וקראו רכב ישראל ופרשיו כאילו יאמר שהוא התוקף והחוזק של ישראל במלחמ' ולזה הו' רכב והפרשי' אשר בהם יגברו במלחמה :

ואלישע, התנאי שהתנה אם תראה אותי בעת הלקיחה נתקיים כי אלישע היה רואה בעת שנשאו הרוח, והתחיל לצעוק אבי אבי רכב ישראל, כאומר הנה ברכב אש ופרשי אש האלה רוכבים כל ישראל כי אליהו שקול נגד כולם, גם כי השיג שהרכב והסוסים האלה היה רכב ישראל מן המרכבה האלהית, שבו מנהיג ומשגיח על ישראל, ולא ראהו כי אז נעלם מעיניו, וקרע בגדיו כפי הדין כדברי חכמינו זכרונם לברכה במ''ק :

וירם . מלשון הרמה והגבהה :

וירם האדרת הזאת בו לט פניו במערה והיה ציור אל המסך שבינו ובין הרוחניות, ובו עשה נס הירדן ועתה נפלה מעליו כי התפשט מן המסכים והלבושים, ולבש קדש :

איה ה' אלהי אליהו . שהובטחתי שתשרה בי פי שנים ברוחו אלי : אף הוא ויכה את המים . אף הוא , בפרקי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי : גדולה חציית אלישע כפלים כשל אליהו , שבתחלה זכות שניהם , ועכשיו זכותו יחידי :

איה ה' . כאומר , עם שנלקח אליהו , הנה איה ה' , הלא השגחתו ויכלתו לא כלה : אף הוא . דצה לומר . אף הוא בהוייתו בכל עת , ולא נשתנה . ודוגמתו ( יחזקאל כג מג ) : עתה יזנו תזנותיה והיא . ורצה לומר , עדיין היא בהוייתה כשהיתה מאז . או , מוסב הוא על ויכה וכו' , ורוצה לומר , אף אלישע עשה כמעשה אליהו , וכשהכה המים נבקעו הנה והנה וכו' [ ומעתה הולך ומונה יחד כל הנפלאות שעשה אלישע ] :

אף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה . ר''ל אף הוא כאשר הכה את המים הנה נחצו תכף הנה והנה , ואחשב כי לא הכה אותם אלא פעם אחת ובפע' ההיא אמר איה אלהי אליהו וספר הכתוב שגם אלישע הגיע לזאת המעלה שהגיע אליהו והוא שכאשר הכה את המים נחצו הנה והנה :

ויקח ויכה שיעור הכתוב כי אליהו היה לו כח להכניע את יסוד המים ולהבקיעו בעברו בירדן, אולם אז הלא היה אליהו ואלישע וזכות השנים מרובה מן האחד, אך הלא בארנו שהבטיח לו שיהיה פי שנים ברוחו אליו, שישאר לו רוח אלישע הקודמת ותתחבר עמו רוח אליהו, וזה שכתוב איה ה' אלהי אליהו אף הוא, שהלא ראוי שאף הוא יבא אלי, מלבד האלהות השוכן עלי כבר. וספר שכן היה כי אף הוא היה אליהו ויכה את המים :

ויראהו . כשהוא בוקע מי הירדן :

נחה . ענין חניה : הגאיות . מלשון גיא ועמק :

נחה רוח אליהו על אלישע . ר''ל שכבר האצילו מרוחו מה שימשך ממנו שיעשה אלישע בדמיון המופתים שעשה אליהו ולזה חלקו לו כבוד רב והשתחוו לו ארצה :

ובזה הכירו בני הנביאים כי נחה רוח אליהו עליו :

פן נשאו רוח ה' . אפשר אמש אמרו לו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך , ועכשיו נעלם מהם היכן הוא , מלמד מיום שנגנז אליהו , הלכה ונסתלקה רוח הקודש מן הנביאים , ושוב לא היתה רוח הקודש מרובה בישראל ( שם ) :

בני חיל . אנשי חיל ובני כח , ללכת הנה והנה במעט זמן : וישליכהו . חשבו שהרוח שבה אל האלהים , וגופו הושלך מת , ורצו לבקשו ולקברו : לא תשלחו . כי ראה שעלה עם הגוף , ומגודל הענוה לא אמר להם מה שראה :

וישליכהו באחד ההרים או באחת הגאיות . ר''ל להתחבא שם כי היה רגיל אליהו בכך כמו שאמר עובדיה ורוח ה' ישאך אל אשר לא אדע :

הנה, חשבו שגופו גם כן נפל מעליו כמו שנפלה אדרתו והרוח נשאו לאיזה מקום ורצו לקברו, כי לא ציירו לעצמם שגם הגוף יעלה השמים :

עד בוש . נתבייש מהם , שלא יאמרו אינו רוצה להקביל פני רבו , לפי שנטל גדולתו אינו רוצה שישוב , כל זה ראיתי בתוספתא דסוטה ( שם ) :

עד בוש . עד אשר נתאחר זמן רב , שהפצירו בו לתת להם רשות לשלוח :

ויפצרו . ענין רבוי הדברים , להעביר האדם מרצונו , כמו ( בראשית לג יא ) : ויפצר בו ויקח : בוש . ענין איחור , כמו ( שופטים ג כה ) : ויחילו עד בוש :

ויפצרו בו עד בוש . ר''ל הרבו כל כך דברים עד שהיה לו בשת מלחלוק תמיד על דבריהם ולזה אמר להם שלחו מצד המוסר להניחם לעשות רצונם אך דבריו היו באופן שכשאמרו שלחו היה ראוי שיובן ממנו שלא ישלחו מצד דבורו כי פעמים יש הן שהוא כלאו ולזה אמר הלא אמרתי אליכם אל תלכו כי ידע אלישע שלא יראה לאדם אליהו בזה העת כי הסתירו ה' :

והמים רעים . ומחמת המים , הארץ משכלת את יושביה לקברם , אם כן מהו ומושב העיר טוב , מכאן אמרו חן מקום על יושביו ( סוטה מז א ) :

טוב . בשדות וכרמים וכו' : והארץ משכלת . בסיבת המים משכלת יושביה :

מושב . מלשון ישיבה : משכלת . הורגת אנשיה , כמו ( יחזקאל לו יג ) : ומשכלת גוייך :

והמים רעים והארץ משכלת . מפני שאמר אחר זה רפאתי למים האלה ולא יהיה משם עוד מות ומשכלת ידענו כי הארץ משכלת מצד המים שהיו רעים , והנה אע''פ שקלל יהושע מי שיבנה הנה לא מנע האנשים משבת בה אחר שתבנה שאם היה כן לא היו הנביאים יושבים שם והנה הרצון בזה הנה מושב העיר טוב כאשר אדני רואה ולזה אין אויר העיר סבה אל שתהיה הארץ משכלת אך באמת מים הרעים ומזה הצד קרה לארץ שתהיה משכלת :

(יט-כב) והמים רעים המים הרעים הם שמתערבים בתוכם חלקים זרים מלחיים עד שבלתי ראוים לשתיה כמי הים ורפואתן היא אם יזדככו ויסור המלח, ואלישע לקח צלוחית מלח והשליך והראה כי המלח הזה עצמו שהוא סבת רוע המים נהפך לרפואתם, כמו שהשליך משה רבינו ע''ה עץ הרדופני והמתיק את המים, וישעיה מרח דבלת על השחין, כי הנס הוא הפך הטבע, המלח הטבעי ממרר המים והנסיי ממתיקו, וע''ד הרמז המים רומזים ללמודים זרים שהיה שם מינות ודעות זרות, כמ''ש פן תגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים וימותו שהוא מיתת הנפש, ומצד זה בא גם חולי המים ומיתת הגוף על ידה מדה במדה, ואלישע השליך מלח, שמרמז על דבר השכלי הקיים שהוא למודי התורה אשר ברית מלח שם לה וישלך אל מוצא הלמודים האלה שתהיה יסודתם בהררי קדש על התורה ואמונה ונרפאו המים :

צלוחית . תרגום של צנצנת ( שמות טז לג ) , היא צלוחית :

אל מוצא המים . שהיו נובעים משם : וישלך שם מלח . והלא מלח דבר המקלקל את המים הוא , אלא נס בתוך נס :

אל מוצא המים . אל המקום שהמים נובעים משם : רפאתי למים . אמרו רבותינו ז''ל ( מכילתא בשלח טו ) , שהיה הנס כפול , כי דרך המלח לקלקל המים : לא יהיה משם . לא יבוא עוד משכלת מסיבת המים :

מוצא . מקום הנביעה : מות ומשכלת . היא היא , וכפל הדבר במלות שונות :

וירפו . מלשון רפואה :

והנה רפא אלישע המים ההם על דרך המופת בהשליכו אל מוצא המים מלח מהמלח ששמו בצלוחית חדש' ואחשוב שכבר בחר אלישע שתהי' הצלוחית חדש' כדי שלא יחשבו שיהיה מבושל בה דבר ימשך המלח כחו ויהי' לו רושם על דרך הרפוא' בתקון המים אך בחר לתקנם במה שאין בו רושם לתקונם כי אנחנו רואי' שהמי' המלוחים הם רעים לשתיה עם שאי אפשר במעט מלח שיתן רושם במוצא מים אשר לא יכזבו מימיו אם לא היה זה על דרך המופת :

ונערים קטנים . המנוערין מן המצות : עלה קרח . עלה מכאן , שהקרחת עלינו את המקום , שעד עכשיו היינו משתכרין להביא מים מתוקים מרחוק , ומתפרנסין בכך , ומשהמתיקו אבדו פרנסתן , כך מפורש בסוטה ( מו ב ) :

עלה קרח . לפי שאליהו רבו , היה בעל שער , ואלישע היה קרח , אמרו בלעג והתול , עלה קרח השמימה , כאליהו רבך , וכאילו אמרו , אינך במעלה כמוהו , כי הוא היה בעל שער , ואתה קרח :

ויתקלסו . וילעגו , כמו ( ירמיהו כ ח ) : לחרפה ולקלס : קרח . כן יקרא מי שאין בו שער הראש , כמו ( ויקרא יג מ ) : קרח הוא :

ויתקלסו בו . ר''ל לעגו בו ובזוהו :

ויתקלסו בו הם ידעו כי המשח תחת אליהו, ומבזותם את הנבואה והנביאים חרפו אותו לאמר איך תהיה במקום רבך והוא בעל שער ואתה קרח, וזה שכתוב עלה קרח, רצה לומר איך תעלה למדרגתו וטבעך הפוכה מטבעו, כי טבע הקרח הפוכה מטבע בעל שער, ויפה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיו מנוערים מן המצות וקטני אמנה, שלכן בזוהו, וגם י''ל שאמרו בלעג עלה לשמים אתה קרח כמו שעלה רבך בעל שער לשמים, ומפני שבית אל היה מקום העגלים למדו אבותם אותם להתלוצץ על נביאי ה', ולכן קללם למחות שורש פורה ראש ולענה מכרם ה' צבאות :

ויראם . ראה שאין בהם ולא בזרעם לחלוחית של טובה ( שם ) :

ויראם . אמרו רבותינו ז''ל שראה ברוח הקודש שאין בהם לחלוחית טובה , ולכן קללם :

ותבקענה . מלשון בקיעה :

ויפן אחריו ויראם . הנה לא קללם עד שרא' אותם וידע וראה על דרך נבוא' שהם ראויים לקללה מצד רוע מעשיהם :