ותוכחה . שהרשעים מתווכחין ומראין פנים לדבריהם , לאמר לנו הכח והגבורה : בנים . ישראל : עד משבר . עד צרה הדומה לאשה יושבת על משבר ואין בה כח לילד , משבר , שם מושב אשה הכורעת לילד :

ותוכחה . האויב מתווכח להשתבח בהצלחתו , ואומר ידי רמה : ונאצה . מנאץ את ה' בדברי חרוף : כי באו בנים . דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים , ויושבת על המשבר , ואין בה כח להוליד הבנים :

ותוכחה . מלשון ויכוח וברור דברים : ונאצה . ענין בזיון , כמו ( שמואל א ב וז ) : כי נאצו האנשים : משבר . הוא מקום מושב היולדות , וכן ( הושע יג יג ) : במשבר בנים :

יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה . ר''ל שהוא יום צרה חזק' מפני מה שגזר מלך אשור להשחי' את ירוש' עד שמרוב הצרו' הנה המעוברות הכורעו' ללדת אין להן כח ללדת ואע''פ שבאו בנים עד משב' והוא המקום מהרח' שיהיה בו הולד בעת יציאתו וגיחו מרחם והוא גם כן יום תוכח' ונאצ' כי הוכיח רבשקה בדברי נאצ' וחרוף וגדוף שהש''י לא יציל את ירושל' מיד מלך אשור וזהו אמרו אחר זה והוכיח בדברי' אשר שמע ה' אלהיך :

והוכיח . אישפרובי''ר בלע''ז , הראה פנים לדבריו , שהצליח בכל אשר הלך :

אולי ישמע ה' . הלואי יתן לב לשמוע : והוכיח . התווכח בדברים כאשר שמע ה' : ונשאת . כאומר , לזה שאלתי מעמך שתשא תפלה לה' : השארית הנמצאה . שארית ישראל הנמצאה בירושלים , כי כבר כבש כל ערי הבצרות שביהודה :

אולי . הלואי , כמו ( שמואל ב טז יב ) : אולי יראה ה' בעיני : והוכיח . נתווכח :

גדפו . חרפו :

נערי מלך אשור . עבדי מלך אשור ומשרתיו :

ושמע שמועה . ויעלה מעליכם ושב לארצו , ולא מחמת השמועה , אלא לאחר זמן ישוב לארצו בבושת פנים , והפלתיו שם בחרב , ומה היא השמועה , וישמע אל תרהקה , שמע שיצא תרהקה להלחם עמו , ועלה מעל ירושלים והלך לכוש , ונלחם עם תרהקה ופוט ומצרים שעמו , ונצחם ונטל חמדת אוצרותיהם , ובא לירושלים ונפל שם , הוא שאמר ( ישעיהו מה יד ) : יגיע מצרים וסחר כוש וגו' עליך יעבורו וגו' :

נותן בו רוח . אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה , היא שמועת תרהקה מלך כוש : ושב לארצו . סוף הדבר יהיה שישוב לארצו בפחי נפש , ובארצו אפיל אותו בחרב :

רוח . רצון , כמו ( יחזקאל א יב ) : אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת :

הנני נותן בו רוח . ר''ל רצון : ושמע שמועה ושב לארצו . הנה השמועה היתה ששמע על תרהקה מלך כוש שיצא אליו להלח' אתו ואולי הניעו הש''י משם כדי שיצאו מהמצור בזמן ההוא וישימו לעיר מה שיצטרך להם מהמזון מחוץ ואחר זה ישוב לארצו אחר היות המגפ' בחילו ושם בארצו יפול בחרב כי בניו יהרגוהו והנ' רבשקה שב אל אדוניו אחרי עשותו שליחותו ומצא מלך אשור נלחם אצל לבנה שהיתה מישראל כי שם בא אליו מלך כוש להלחם עמו ומשם שב מלך אשור אל המצור שצר בו על ירושלם ושלח מלאכים אל חזקיה לאמר כמו הדברים הראשונים ודמה ממה שנאמר אחר זה שהם היו מלאכים הראשונים ושרבשקה אמר הדברים האלו :

וישב וישלח מלאכים . להודיע שאינו שב לארצו , אלא להלחם עם כוש , ולחזור כאן :

וישמע אל תרהקה . רצה לומר : קבל דבריו , ויצא גם הוא לקראתו למלחמה : וישב . שלח שוב מלאכים , להודיע שאינו מסתלק לגמרי , כי אם על מנת לשוב :

ישיאך . יסית ויפתה אותך :

ואתה . וכי אתה תנצל , בתמיה :

עדן . שם מדינה :

ההצילו . וכי אלהי העמים הצילו את העמים :

הנע ועוה . אותן מלך אשור :

לעיר ספרוים . לפי שהיתה גדולה וחשובה , אמר בה 'לעיר' :

הספרים . כי במכתב שלח הדברים האלה : ויפרשהו . פרס כל אחת ואחת :

ויפרשהו . ר''ל הספר שהיה בו אלו החרופין והגדופין כי הם נשאו ספרים על זה ממלך אשור ועוד דברו בפיהם אלו החירופין ולזה אמר אחר זה את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים היים :

הכרובים . שעל הכפורת אשר על הארון , וכאומר , ואיך אם כן תמסור בידו את ירושלים , ויבאו הכרובים ביד צר :

ויתפלל חזקיהו . רוצה לומר ה' אלהי ישראל אשר השגחתו דבקה בהם ושכינתו תגלה ותראה על דרך המופת במקום הכרובים בקדש הקדשים כמו שנתפרסם זה מספורי התורה ונתבא' ג''כ במה שסופר בעניני שלמה וזה לאות כי הש''י השגחתו דבק' בישראל אתה הוא המנהיג לבדך לכל ממלכו' הארץ כי אתה שליט להשפיל מלכים ולהקימ' ואם אין להם מסודר ממערכ' הכוכבי' לפי שאתה מושל על הכוכבי' ועל השפע השופע מהם כי אתה עשית את השמי' ואת הארץ :

אשר שלחו . את המלאך המביא הספרים :

פקח . פתח כמו ( זכריה יב ד ) : אפקח את עיני :

אמנם . אמת הוא שהחריבו מלכי אשור את העמים , ונתנו את אלהיהם באש :

אמנם ה' . אתה ה' , הנה אמת הוא שהחריבו את העמים :

כי לא אלהים המה . אבל כל זה היה בעבור שאין בהם אלהות , ולזה האבידם :

וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה אלהים לבדך . ר''ל שראוי לך לעשות זה כדי שלא יתחלל שמך ואם אין ישראל ראויים שתעשה להם נס :

אל סנחריב . בעבור דברי סנחריב :

עליו . על סנחריב : בזה לך . בת ציון תבזה אותך , תלעג עליך , [ וקראה בתולה , על כי לא נכבשה עדיין מעולם , למשול בה עם אחר , כבתולה זו שלא באה ברשות הבעל , וכן ( ישעיהו כג יב ) : בתולת בת צידון ] : אחריך . אחרי מפלתך , תניע בראשה בדרך לעג :

בזה לך לעגה לך . ר''ל שהי' מבז' ומלעגת על דבריך ואינ' יראה מהם כי מהש''י יהיה עזרה בסוף כמו שבאר ולזה גם הניעה ראש אחריך וזה אמר להודיע שאינה צריכה שתירא מאלו הדברים אע''פ שכבר היו ישראל מתפחדי' מאד מהם כמו שקדם :

את מי . למה לא שמת על לבך להבין את מי חרפת : מרום . לרום רקיע :

ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל . ר''ל הנה הגדלת לעשות מאד עד שהשיאך גודל לבבך לחרף ולגדוף מי שהוא בתכלי' הרוממו' והוא קדוש ישראל :

מרום הרים . הר הבית : ירכתי לבנון . בית המקדש , שמלבין עונות : ואכרת קומת ארזיו . לא אשוב עד שאחריבנו : קצו . סופו : יער כרמלו . מליאת ארצו ויופי הדרו :

מרום הרים . זה הר הבית : ירכתי לבנון . בסוף יער הלבנון , מקום הארזים הגבוהים : קומת ארזיו . רצה לומר : השרים והגבורים : מלון קצו . הוא בית המקדש , שהוא מלון ומשכן השכינה , והוא הקץ מכל הדברים הנחמדים אשר בעולם : יער כרמלו . רצה לומר : מיטב שבחו וכובד חזקו :

כרמלו . מקום שדות וכרמים משובחים , קרוי כרמל :

הנה ביד מלאכיך חרפת ה' . ואמרת כי בגבורתך ורב רכביך עלית לכבוש מרום הרים , והם המקומות החזקים הבנויים בהרים : ירכתי לבנון . הם קצות יער הלבנון וכל זה משל לארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות והיה מתפאר על שכבש רוב ארץ ישראל ולזה אמר ירכתי כי ירושלים היתה באמצע ולא כבש אותה והנה התפאר שיכרות קומת ארזים אשר באמצע היער ובמקום הגבוה יותר ממנו והנה קרא ארזים וברושים המלכות והשרי' או העיירות יותר חזקות : ואבואה מלון קצו . ובישעיה כתוב מרום קצו והנה קרא מלון קצו בית המקדש כי הוא קץ וסוף המעלות והרוממות אשר בארץ ישראל ורצה לומר שכבר יחריב בית המקדש ואחר כך יחריב יער המישור אשר לפניו אשר מגדל פירו' וצמחי' לרוב הם בני ירושלים :

אני קרתי ושתיתי מים זרים . כלומר התחלתי בכל מעשה וגמרתי , כזה הכורה בור ומוצא מים זרים ושותה . מים נובעים קורא זרים , לפי שעד הנה לא הכירו בהם : ואחריב בכף פעמי . אם צרתי על עיר הבוטחת בנהרותיה , הבאתי עליה גייסות רבות שהובישו יאוריה בשתייתם ושתית בהמתם ומרמס רגליהם : ואחריב . לשון הוה , כן דרכי תמיד :

אני קרתי ושתיתי מים . רצה לומר : מעולם הצלחתי במעשי , כמו הכורה באר ומצליח למצוא המקור , ושותה זרם מימיו : ואחריב בכף פעמי . כאשר באתי להלחם בעיר הבטוחה בחוזק נהרותיה אשר סביב לה , אז הבאתי עליה חיל רבות , והחריבו הנהרות במדרך כף רגליהם :

קרתי . חפרתי אחר מקור , והוא מלשון ( משלי ל יז ) : יקרוה עורבי נחל , שהוא ענין נקב ובקוע : זרים . שוטפים , כמו ( חבקוק ג י ) : זרם מים עבר : ואחריב . מלשון חורב ויובש : פעמי . רגלי : יאור . ענין נהר ונחל : מצור . ענין חתק , והוא מלשון צור :

אני קרתי ושתיתי מים זרים . ר''ל לא היה פלא אם שתיתי מים המוכנים לשתותם אבל אני חפרתי והוצאתי מים זרים אשר לא עלה על לב איש שיוכל לשתות משם מים וזה משל למקומות שכבש שהיו כלם חזקים שלא עלה כלב איש שיוכל לכבשם ובכף פעמי לבד בלי השתדלו' אחר החרבתי והובשתי כל היאורים אשר בערי המצור והם הערים החזקים שלא יתכן לכבשם כי אם בבניית המצור עליהם ואפשר שיאמר אומר שכבר אמר אני קרתי ושתיתי בעבור חזקיה שסתם המעינות כמו שנזכר בספר ד''ה והבאור הראשון יותר נכון לפי מה שאחשוב :

הלא שמעת למרחוק . למה תתפאר ותתגדל בזאת , לא שלך היא , כי שמעת למרחוק על ידי הנביאים שגזרתי על העמים להביאך עליהם , כענין שנאמר ( שם י ה ) : הוי אשור שבט אפי : למימי קדם . משנברא העולם , עלתה במחשבה , שנאמר ( שם ל לג ) : כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן , זה סנחריב שנשרף באש גיהנם , שנאמר ( שם לא ט : ) נאם ה' אשר אור לו בציון : עתה הבאתיה . וזה הכח שבידך : ותהי . ביאתה של גזרתי , להשאות ערים בצורות , להיות לגלים נצים , לגלי אדמה שצומחין בהן ירקות , שאתה מחריבן בגזרתי : להשות . לשון שאייה גלמודה :

למרחוק . מזמן רחוק : אותה . את הגזירה הזאת עשיתי מימים קדמונים : ויצרתיה . ואני יצרתי את הדבר הזה , וכפל הדבר במלות שונות : עתה הבאתיה . אני הבאתי עתה את הדבר על ידך : ותהי . אתה תהיה למקל מרדות , להחריב ערים בצורות , לעשותם שממה וגלים , מצמיחים נצים ופרחים :

להשות . מלשון שאיה ושממון , כמו ( איוב ל ג ) : אמש שואה ומשואה : גלים . הוא כענין תל : נצים . פרחים , כמו ( שיר השירים ז יג ) : הנצו הרמונים :

הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי . ר''ל על מה תתפאר על הצלחותיך במלחמות הלא שמעת כי למרחוק הודעתי אלו הדברים מהצלחותיך על כל הגוים על ידי עבדי הנביאים וזה לאות כי אותה עשיתי כמו שאמר ישעיה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש ר''ל שמי שיקרא הדורות מראש ויודע מה שעתיד להיות הוא מחוייב שיהיה הוא הפועל כי לולי זה איך יתכן שידע הוא מה שיעשה זולתי האלהים אלא אם היה הזולת ההוא משרת אותו בזה ויהי הפועל מסודר מהמודיע זה טרם היותו לא מהמשרת כי איננו הראשון בזה וכבר הארכנו המאמר בזה בראשון מספר מלחמות ה' ובספר ישעיה : למימי קדם ויצרתיה . ר''ל כי מימי קדם חשבתיה ורמיתיה והוא מענין ויצורי כצל כלם והנה עתה הבאתיה בימי מלכי אשור ותהי זאת המחשבה שחשבתי ועשיתי אותה להשאו' ולהחריב עד שיהיו ערים בצורות לגלים חרבים ועשיתי יושבי הערים קצרי יד כאילו אין להם כח חתו ובושו כי נהיו לשמה כרגע מה שלא חשבו זה מלפנים הנה לא היה להם כח להלח' כאילו הם עשב שדה וירק דשא שאיננו זז ממקומו כשיכרתו אותו וכמו חציר הגרוע שהוא יותר נקל להכרת וכמו העשב השרוף טרם הגיעו להיות קמה :

ויושביהן קצרי יד . הם , שאני התשתי את כחן לפניך , ואין הגבורה שלך , אין אתה גבור , אבל הם חלשים : חציר גגות . הממהר ליבש : ושדפה לפני קמה . כשבלים השדופות , בטרם יתקשו לבא לידי קמה :

ויושביהן . יושבי הערים ההם , עשיתים להיות קצרה ידם מלהלחם למולך : עשב שדה . כעשב שדה : חציר גגות . כחציר הגדל על הגגות , שהוא חלש למאד : ושדפה . כשבלים הנשדפים , טרם נגמר בשולם לבוא לכלל קמה , כי אז המה חלושים עד למאד , ורצה לומר : הנה אני הוא המתיש ומחליש לפניך כח העובדי כוכבים , ולא באה בעוצם ידך :

חתו . נשברו : ושדפה . מלשון ( מלכים א ח ל ) : שדפון ירקון , והוא לקות הזרע :

ושבתך וצאתך ובאך . תרגם יונתן : ומיתבך בעיצה ומיפקך לאגחא קרבא ומיתך לארעא דישראל גלי קדמי , מאתי נהיתה : ואת התרגזך אלי . ואת אשר סופך להתגאות ולהתעורר אלי ברוגז ורעש , אשטרימי''ה בלע''ז :

ושבתך . תרגם יונתן : ומיתבך בעצה : ואת התרגזך . ואף את התרגזך ידעתי :

התרגזך . ענין תנועת חרדת המהירות , וכן ( ישעיהו כג יא ) : הרגוז ממלכות :

ושבתך וצאתך ובאך ידעתי . ר''ל שבתך בארצך וצאתך למלחמה ובאך לעיירות שלכדת הכל ידעתי טרם היותו וגם ידעתי התרגזך אלי , רוצה לומר היותך מראה עצמך אלי נורא מאד עד שחשבת שלא אוכל לך ושאני צריך לירא ממך ולפי שכבר עלה באזני התרגזך אלי והיה סבת זה היותך שלו ושאנן ולזה יחסת לעצמך אלו ההצלחות לא לי הנה אראה לך שאני האדון והמנהיג ואתה העבד ולזה אשים חח באפך והוא הברזל שילכדו בו הדגים ואשים בשפתיך המתג שמשימין בשפתי הבהמות להנהיגם באשר ירצו :

ושאננך . כמו ושאונך : חחי . כמין שיר הוא , שמושכין בו בהמה שעסקיה רעים , כמו ששנינו ( שבת נא ב ) כל בעלי השיר יוצאין בשיר : ומתגי . תרגם יונתן : זמם , והוא של ברזל , ותוחבין אותו בנחירי הנאקה ונמשכת בו , לפי שעסקיה רעים , והוא ששנינו ( שם : ) ונאקה בחוטם :

אלי . באה אלי : והשיבותיך . בעל כרחך אשיב אותך :

ושאננך . הוא מלשון שאון והמייה : חחי . הוא הטבעת המושם בפי הבהמה שעסקיה רעים , למושכה על ידו , וכן ( יחזקאל כט ד ) : ונתתי חחים בלחייך : ומתגי . הוא כעין רסן , כמו ( משלי כו ג ) : מתג לחמור :

והשיבותיך בדרך אשר באת בה . ידמה שלאחר הלחמו עם מלך כוש שב אל ירושלם ושם נגף ה' את כל חילו :

וזה לך האות . לחזקיהו אמר הנביא , וזה שאמרתי לך סנחריב יפול כאן , יהי לך לאות אף לימים הבאים שאתם יראים למות ברעב , לפי שסנחריב החריב את הארץ וגדע את האילנות : אכול השנה ספיח . בשנה הזאת יצמחו לכם צמחים ותתפרנסו מהם : סחיש . גדועי אילנות שיצמחו , וכשתראה דברי קיים במפלת האוכלסין , יהיה לך לאות שאף הבטחה זו תתקיים :

וזה לך האות . אל מול חזקיה ידבר , הנה התשועה הזאת תהיה לך לאות על הבטחה אחרת , כי הנה הלגיונות החריבו וקלקלו הזרעים וגדעו האילנות , והקדוש ברוך הוא מבטיחך לכלכל אתכם בשנה ההיא בספיחי הזרעים : ובשנה השנית סחיש . אולי היתה שנת השמיטה , והיו אסורים בחרישה וזריעה , ולזה נתברכו ספיחי הספיחים : ובשנה השלישית זרעו . ולא תפחדו עוד לצאת השדה מפחד האויב :

ספיח . הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו , כמו ( ויקרא כה ה ) : ספיח קצירך : סחיש . ענינו ספיחי ספיחים , או ספיחי האילנות , ואין לו דומה :

וזה לך האות אכול השנה ספיח . אמר זה לפי שלא היה בלי פחד עדיין אף על פי שימותו חיל מלך אשור כי אולי ישוב עליהם עם חיל אחר ולזה אמר הנביא לחזקיה וזה הדבר אשר תראה מסנחריב שישוב בדרך אשר בא בה ולא יבא על ירושלים יהיה לך אות על ייעוד אחר מייעד אותך הש''י והוא השנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות בחוץ ולא יהיה אויב בחוץ שימנע אתכם מזה ויתברכו הספיחים באופן שיספיקו כל השנה : ובשנה השנית תאכלו סחיש . והם ספיחים הצומחים מהיוצא מהספיחים הראשוני' וידמה שאותה שנה היתה שנת השמטה שאם לא היה כן מה זה שלא יזרעו ולא יקצרו :

שורש למטה . רצה לומר : יהיו ממולאים בכל טוב , כהאילן הנטוע במקום רטוב , שמוסיף שורש למטה ומרבה לעשות פרי למעלה :

ויספה פליטת בת יהודה הנשארה . ממלך אשור ומלכי ישראל ורצין מלך ארם לעשות שרש למטה ותשתרש באופן שתעשה פרי למעלה :

קנאת ה' צבאות . שיקנא לכבודו ולשמו , ולא שיש זכות בידכם , כי הרבה הרשיע אחז אביך :

כי מירושלים וכו' . רצה לומר : ירושלים תהיה השארית להנצל מיד סנחריב , וכן ופליטה מהר ציון , וכפל הדבר במלות שונות : קנאת ה' . כי יקנא לשמו , אשר חרף רבשקה וסנחריב :

כי מירושלים תצא שארית ופליטה מהר ציון . יעשה זה הש''י לקנאותו על החירופין שחרף אותו מלך אשור ואע''פ שאין ישראל ראויין לזה הנס :

ולא יקדמנה . לא יערך לפניה מגן : סוללה . צבור אדמה להגביה תל לעמוד עליו להלחם על העיר , ועל שם שהוא כובשו וחובטו בעצים ומקבות כדי שיהא נדוש וכבוש בחוזק , קורהו סוללה , לשון ( ישעיה סב י ) : סולו סולו המסילה :

יורה . ישליך : ולא יקדמנה . לא יערוך לפניה , כי התרגום של 'לפני' , הוא 'קדם' , וכן ( מיכה ו ו ) : במה אקדם ה' : סללה . הוא צבור העפר ששופכין מול העיר , ועולים בה להלחם , וכן ( ירמיהו ו ו ) : ושפכו על ירושלים סוללה :

לא יקדמנה מגן . לפי שההורסים החומות מקדמים לפניהם מגן והם באים תחתיו והורסי' החומה בכשיל וכלפות אמר לא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה להפיל החומה והוא כלי שמשליכין בו אבנים גדולות מאד להפיל החומה בחוזק או ירצה באמרו ולא יקדמנה מגן ולא יקדמנה איש מגן ויהיה חסר הנושא כאמרו ומאכלו בריאה שהרצון בו ומאכלו שה בריאה :

למעני . למען כבוד שמי :

וגנותי . מלשון הגנה :

וגנותי . הוא מענין מגן : למעני ולמען דוד עבדי . ר''ל למען כבוד שמי ובעבור בריתי עם דוד עבדי שאם ישמרו בניו את מצותי לא תסור המלכות מהם :

ויהי בלילה ההוא . כששב סנחריב מעל כוש , ובא עד נוב שהיתה סמוכה לירושלים : מאה ושמונים וחמשה אלף . כולם ראשי גייסות :

ויצא מלאך ה' . לאחר שנלחם בכוש חזר ובא לירושלים , ואז יצא מלאך ה' וכו' : וישכימו בבוקר . סנחריב והמעט אשר נשארו חיים :

ויהי בלילה ההוא . ר''ל בליל היום ההוא שאמר בו ישעיה אלו הדברים והנה אם כן אמרה אחר ששב סנחריב על ירושלי' במצור כמו שפירשנו : וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים . ר''ל רובם וכזה רבים בדברי הנביאים והנה הנשארים היו מעטים כמו שזכר ישעיה בספרו והנה פגרים מתים הם גופי' מתים כי הגוף החי יקרא גם כן פגר והנה בניו המיתוהו אחר זה כמו שייעד לו הנביא :

וישב בנינוה . היא ראש לארץ אשור :

בנינוה . היא ראש למלכות אשור :

בית נסרוך אלהיו . נסר מתיבתו של נח : הכהו בחרב . שמעו אותו שאמר לשוחטן לפניו אם יצילוהו , שלא יהרגוהו שרי המלכות שמתו בניהם על ידו ( סנהדרין צו א ) :

בית נסרוך . נסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה , ובעת אשר השתחוה לה , הכוהו בניו : והמה . בני סנחריב אשר הכוהו :