בשנת עשרים ושלש . כי יהואש מלך בתחלת שבע ליהוא , ויהוא מת בסוף כ''ח למלכו , והוא כ''ב ליהואש , ובתחלת השנה הבאה מלך יהואחז , אם כן היא כ''ג ליהואש : שבע עשרה שנה . ומקוטעות היו :

בשנת עשרים ושלש שנה ליואש עד סוף הספר . בשנת עשרים ושלש . ידוע כי שש שנים נחבא יואש ואלו השש שנים מלך יהוא קודם מלוך יואש ולזה יתבאר כי בראש שנת עשרים ושלש ליואש מלך אחזיהו :

בשנת עשרים ושלש, לפי החשבון שנזכר למעלה שבשנת שבע ליהוא מלך יהואש [ויהוא מלך כ''ח שנה, אם כן מת יהוא בשנת כ''א ליואש, ופי' הרד''ק שהיו שנים מקוטעות שמ''ש בשנת שבע ליהוא מלך יואש היה בתחלת שבע, וכן מ''ש כאן בשנת עשרים ושלש היינו בתחלת אותו שנה והיה כ''א שנים שלמות :

ויעש הרע וכבר היה רשע בן רשע שבזה פוקד עון אבות על בנים ולכן ויחר אף ה' בישראל להעניש אותם :

כל הימים . כל ימי יהואחז :

(ג-ז) השאלות: איך אמר שנתנם ביד מלך ארם כל הימים ותיכף אמר שיצאו מת''י ארם? ומה ז''ש אך לא סרו וכו' כי לא השאיר ליהואחז וכו' מה שייכות זל''ז? :

ויתנם רצה לומר שה' גזר גזרה שיהיו ביד חזאל וביד הדד בנו כל הימים רצה לומר ימי חזאל והדד, ובודאי הודיע להם גזרה זאת על ידי נביא :

כי ראה וכו' . ולולי זאת לא היתה תפלתו כדאי להתקבל :

ויחל . ויתפלל : לחץ . דחק :

ויחל יהואחז את פני ה' . אף על פי שלא היה יהואחז ראוי שתשמע תפלתו הנה שמע הש''י אליו מפני ראותו את לחץ ישראל שלחץ אותם מלך ארם כי לולי שמעו תפלתו היו כלי' עשרת השבטים ותופר ברי' הש''י עם השבטים בעבור האבות ואולם אמרנו בריתו עם השבטים כי כבר התבאר בתורה שלא יכלה אחד מהם כמו שבארנו שם ואחשוב כי שמע הש''י תפלתו לשמור ישראל שלא יצר להם חזאל בזה האופן הנפלא שהיה משחי' בהם והיה זה בחייו אך עם כל זה לחץ אותם כל ימי חייו כמו שנזכר אחר זה והקים להם מושיע מידו אחר מות יהואחז והוא יואש בנו כמו שנזכר אחר זה ואחר סרו מתח' יד ארם וישבו ישראל באהליה' כתמול שלשום אך לא סרו ישראל מחטאת בית ירבעם ובה הלך יהואחז וגם האשרה עמדה עדיין בשמרון שלא בער אותן יהואחז והנה עם כל זה שמע ה' תפלת יהואחז להקל מהלחץ אשר היה לוחץ אותם חזאל בימיו ולתת לישראל אחרי יהואחז מושיע מיד מלך ארם והוא יואש מפני שברוב הלחץ שהיה לוחץ אותם חזאל היו ישראל כלים בקלות כמו שזכרנו והוצרך הש''י בעבור בריתו עם האבות שירחם עליהם כמו שנזכר אחר זה וזה כי לא השאיר חזאל' ליהואחז עם כי אם חמשים פרשי' ועשרה רכב ועשרת אלפים איש רגלי כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש :

ויחל אמנם על ידי תפלת יהואחז שמע אליו ה' להקל הגזרה ונצרך לזה שראה את לחץ ישראל, וזה עני קרא וה' שמע, ועל ידי כן :

ויתן ה' לישראל מושיע . את יואש בן יהואחז , שנאמר בו ( לקמן פסוק יט ) : שלש פעמים תכה את ארם :

מושיע . יהואש בנו היה המושיע , כמו שזכר אחרי זה , בימי מלכות יהואחז התחילה התשועה :

שלשום . יום השלישי שלפני היום :

ויתן ה' לישראל מושיע זה היה בסוף ימי יואחז שמלך יואש בנו והושיע להם כמו שיתבאר :

אך לא סרו . חוזר על המקרא שלפניו , לומר אף שחילה יהואחז את פני ה' , אך לא סרו הוא ועמו מחטאת בית ירבעם , והיה התפילה עם אחיזת העון :

אך באר שלא היתה התשועה על ידי שעשו תשובה ושב ה' מחרון אפו, כי באמת לא סרו מחטאת ירבעם. וגם האשרה עמדה להוסיף חטאת על חטאת רק סבת התשועה היתה, יען :

כי לא השאיר . כי בעבור זה לא השאיר ארם ליהואחז עם וגו' : כעפר לדוש . כעפר הנידש ברגלי אדם :

לדוש . מלשון דישה וכתישה :

כי לא השאיר ליואחז עם וכו' וכבר נתקיים מ''ש על ידי אליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל, ומלך ארם אבדם וישימם כעפר, עד שמצד זה ראה עני עמו שאם יעזבם עוד בלי תשועה יושחתו לגמרי וכמ''ש בפסוק כ''ג ויפן אליהם למען בריתו וכו' :

וגבורתו . בהלחמו ביתר העמים זולת ארם :

בשנת שלשים ושבע וגו' . מקרא זה מוכחש משני צדדין , ולא מצאתי לו מתקן , שהיה לו לומר שלשים ותשע , שהרי עמד אביו בשנת עשרים ושלש ליואש , ומלך שבע עשרה שנה , נמצא שמת בשנת שלשים ותשע ליואש . ועוד הא אמור למטה בענין , בשנת שתים ליואש בן יהואחז מלך ישראל , מלך אמציה בן יואש מלך יהודה , נמצא שעמד יואש בן יהואחז בשנת ארבעים של יואש שהיתה שנה אחרונה לו , ובשנה שניה ליואש בן יהואחז מלך אמציה , ואף כי תאמר שמלך אמציה בשנת מות אביו , וקרא הכתוב שנת שתים ליואש , למדת שלא מלך יואש מלך ישראל עד שנת שלשים ותשע של יואש מלך יהודה :

בשנת שלשים ושבע . כי יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב' שנים , לפי בחייו שתי שנים , והלא יהואחז מלך בכ''ג ליואש מלך יהו ליואש מלך יהודה , והלא יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב' שנים , הרי מלך בל''ז ליואש מלך יהודה : שש עשרה שנה . מספר השנים ההם מלך אחר מות אביו :

בשנת שלשים ושבע שנה . כבר קדם כי בהיות יואש מלך יהודה בראש שנת עשרים ושלש למלכו אז מלך יהואחז והוא מלך שבע עשרה שנה מקוטעים משתי קצותיהן והם יתכן שיהיו בפחות משש עשרה שנה ולזה יחוייב שנבין אמרו בשנת שלשים ושבע שנה אחר עבור ליואש שלשים ושבע שנה והיתה שנת שלשים ושמנה לו בלתי שלימה וזה יתכן שיהיה פחות משש עשרה שנה מעט וידמה שהתחלת שנת מלכי בית יהוא היא זולת התחלת שנת מלכי בית דוד ובזה האופן היתה השנה ראשונה ליהואחז קטועה וגם האחרונה ובזה יתישר זה המספר וכבר בארנו במה שקדם שלפעמים ירצה בזה שאלה השנים עברו שלמות למלכותו ולפעמים ירצה שהוא בזאת השנה :

(י-יד) השאלות: לפי החשבון מלך בשנת הארבעים ליהואש לא בשנת הל''ז? איך אחרי שספר שמת יואש ומלך ירבעם בנו ויקבר יואש, חזר לספר שנית עניני יואש ומלחמותיו מן פסוק י''ד עד סימן י''ד פסוק, ט''ו, ושם כפל שנית וישכב יהואש עם אבותיו ויקבר בשומרון וימלוך ירבעם תחתיו, וזה פלא וזר מאד? :

בשנת שלשים ושבע ליואש לפמ''ש בפסוק א' שבשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיה מלך יהואחז בן יהוא שבע עשרה שנה אם כן כלו בשנת הארבעים ליואש, ומוכרח שיהואש מלך על ישראל שתי שנים בחיי אחזיה אביו שעל זה אמר ויתן ה' לישראל מושיע, ועל זה אמר (בס' י''ד) שבשנת שתים ליואש מלך אמציה, נמצא שמ''ש כאן ספור של יואש (שהוא כפול (בס' י''ד פ' ט''ו ט''ז) ששם מקומו, כי ספר מעשה יואש ועניניו) לא בא לגופו רק לפרש הכתובים הקודמים מ''ש ויתן ה' לישראל מושיע וכו' אך לא סרו מחטאת ירבעם, ומפרש מ''ש ויתן ה' לישראל מושיע כי בשנת שלשים ושבע ליואש, מלך יהואש, והוא התחיל להושיע בחיי אחזיה, ומ''ש אך לא סרו מחטאת ירבעם מפרש ויעשה הרע בעיני ה', ולהשלים מ''ש ויקם לישראל מושיע אמר ויתר דברי יואש וגבורתו וכו' רצה לומר ששם כתוב בפרטות איך הושיע את ישראל, והתשועה הזאת נמשכה ימים רבים עד ימי ירבעם, שעל זה אמר וירבעם ישב על כסאו רצה לומר שהיה גבור ומושיע כמו אביו (כמ''ש לקמן שהוא השיב את גבול ישראל וכו') לפי זה כל זה נזכר אגב גררא להודיע שהגם שחטאו כל הזמן הזה, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם ויושיעם למען שמו, ונמשכה התשועה בערך חמשים ושבע שנים, עד אחר כך שהתחיל מלך אשור לבא על הארץ :

ויתר וגו' . אף שאחרי זה יספר עוד ממעשה יואש , ואף שתי המקראות האלו אמורים שם . ואולי לפי שרמז עליו בקצרה שיהיה מושיע לישראל מיד ארם , וסמכה לספורי אביו , כי באה בתפלתו , ואף התחילה בימי מלכותו , ולזה ראה להזכיר כל מעשיו בקצרה עד אחר מותו , חוזר שוב לפרש מעשיו בארוכה , ועד אחר מותו :

וירבעם ישב על כסאו . בנו היה . ויש לתמוה , למה נכתבו כאן שני מקראות הללו , שהרי עוד לפנינו הוא מספר והולך בדברי יואש , וחוזר וכותב ויתר דברי יואש וגו' , וישכב יואש עם אבותיו וגו' . ואומר אני , שלא נכתבו אלא להפסיק , שלא לסמוך מיתת אלישע , למקרא של עבודה זרה , לומר ויעש הרע וגו' , ואלישע חלה וגו' :

אשר ימות בו . אשר היה מעותד למות מחולי זה : אבי אבי וגו' . רבי רבי , שעזר ישראל בתפלתו כרכב ופרשים :

אבי אבי רכב ישראל ופרשיו . כי הוא גבורת ישראל וכחם בו ינצחו מלחמותיהם בעצותיו שיתן להם בדבר ה' :

ואלישע חלה הנה אלישע משח את חזאל למלך על ארם (על פי נבואת אליהו) ונבא לו שיעשה רע לישראל, ולא היה אפשר שיתבטל זה בחייו, ובעת חלה את חליו שהיה עתיד למות בו ירד אליו יואש, זה היה בתחלת מלכותו, בעוד יואחז חי, ויבך על פניו עד שרחם הנביא עליו :

(טו-יח) השאלות: למה הוצרך לפעולה זו לקחת חצים וקשת ולא ברכהו הנביא בדבורו שינצח את ארם? :

ויאמר לו אלישע אחר שחזאל היה כחו על ידי דבורו של אלישע לא אתי דבור ומבטל דבור, והוצרך לעשות מעשה עם נבואתו כדי שיעמוד נגד דבור הראשון ויבטלנו, והיה זה במה שצוהו לקחת קשת וחצים :

הרכב . הנח ידך על הקשת ותפוש בו :

וישם אלישע ידיו על ידי המלך . להעיר כי ידיו תהיינה במלחמותיו על דרך המופת וההשגחה הפרטית בעבור הנביא והנה היו אלו המופתים אחר מותו כמו שנמשך מופת המן גם אחרי מות משה וכמו שהחיה השם יתברך האיש שנגע בעצמות אלישע בעבור כבודו אחר מותו :

ויאמר, והיה בזה מעשה, {{{א}}} במה שצוהו להרכיב ידו על הקשת והנביא שם ידיו על ידי המלך להשפיע בו כח מידיו קדש לעשות נפלאות :

פתח החלון קדמה . מול ארץ ארם שהם במזרח , כמה שנאמר ( ישעיהו ט יא ) : ארם מקדם : ירה ויור . שדי ושדא : ויאמר חץ תשועה וגו' . אלישע אמר החץ הזה יהיה סימן תשועה לישראל : באפק . שם העיר :

קדמה . אל מול ארם היושב מקדם כמו שנאמר ( ישעיהו ט יא ) : ארם מקדם : ירה . השלך החצים מהקשת : ויור . שמע לו וירה : ויאמר . בעת שירה אמר הנביא : חץ תשועה וכו' . רצה לומר : על ידי החץ יהיה תשועה המיוחדת לה' לבוא מאתו , ובאיזה עם יפול החץ שיהיה על ידו תשועה לישראל , בארם יפול החץ : באפק . במקום אפק תכה אותם עד תכלם :

ירה ויור . ענין השלכת חצים :

ויאמר פתח החלון קדמה . הנה היה זה רמז להכאת ארם כי הם היו מזרחיים להם : ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' . העיר אותו כי בכחו זה שקנה מידי אלישע ינצח במלחמת ארם וזה החץ שירה עתה הוא סימן לזה ואמר שיכם באפק עד כלה הנה בחר שהיתה המלחמה באפק כי משם יתכן לו יותר לנצחם וכבר זכרנו שהש''י כשיעשה המופתים יעשה באופן אשר בו יהיה בהם יותר מעט מן הזרות :

ויאמר {{{ב}}} במה שפתח החלון קדמה להראות שהיריה תהיה נגד ארם שהוא במזרח כמ''ש ארם מקדם, {{{ג}}} במ''ש ירה, וכשירה החצים אמר הנביא שיהיה חץ תשועה המיוחסת לה' וכחו הגדול ויהיה זה בארם, וציין לו שיכה אותם באופן ששם כבר הוכו ארם ע''פ נביא בימי אחאב והיה מקום מוכן לתשועה :

הך ארצה . השלך עם הקשת את החצים לארץ : ויעמוד . פסק מלהשליך עוד :

הך ארצה . הנה היו שם חצים רבים וחשב הנביא שיכה בכלם לארץ כיון שאמר לו קח החצים ומפני זה אמר לו שיכה את ארם באפק עד כלה אך יואש הכה שלש פעמים ועמד מלהכות עוד וקצף עליו איש האלהים כי הוא מיעט הטובה שהיה נותן לו על ארם :

ויאמר אחר שציין לו הנצחון הראשון שהיה בדרך פלא כי היו ישראל אז מתי מספר, צוה שיקח החצים ויכה לארץ, ורצה שיוסיף להכותם כמספר שיכה בהחצים ולא הכה רק ג' פעמים כי לא הבין כוונת הנביא, וא''ל שהיה לו להכות חמש או שש פעמים והיה מנצח כמספר הזה ועתה רק שלש פעמים יכה את ארם :

ויאמר להכות חמש או שש פעמים . היה לך : אז . אם כך עשית , הכית את ארם חמש או שש פעמים , שהרי לסימן תשועה הרכבתי ידיך על הקשת :

להכות חמש וכו' . היה לך להכות חמש וכו' , ואז היית מכלה את ארם :

יבאו בארץ . היו רגילין לבא ולשלול בארץ : בא שנה . במיעל שתא , בתשובת השנה , בעוד הארץ מליאה דשאים ויש מאכל לבהמתם , דרך חיילות לצאת :

יבואו בארץ . היו רגילין לבוא בארץ , לשלול שלל : בא שנה . תרגום יונתן : במיעל שתא , רצה לומר : בתחילת השנה , בעוד הארץ מלאה דשאים למאכל בהמתם :

וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה . הנה בא באל''ף כמו בה בה''א בחלוף ה''א באל''ף כי הם מתחלפות או יהיה הרצון בזה שבא אלישע אל קבר זה שנה ועם כל זה נעשה זה המופת לכבוד אלישע שלא יקבר רשע אצל צדיק והנה זכר שתכף שקברו אלישע התחילו גדודי מואב לבא בארץ להצר לישראל כי בימי אלישע נכנעו כמו שקדם :

וימת אלישע ספר עוד נס שעשה אלישע אחר מותו, שגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה פי' אחר שבא שנה אחרת, רצה לומר שעבר שנה מעת נקבר אלישע :

ויהי הם . רצה לומר : פעם אירע כשהיו קוברין איש אחד , ראו גדוד מואב בא : בקבר . סמוך להקבר : וילך ויגע . כאשר השליכוהו , נתגלגל עד הקבר ונגע בעצמות אלישע : ויחי . המת ההוא , וזהו על כי לא רצה אלישע שישכב אצלו :

ויחי ויקם על רגליו . תחיה שלימה עד שכבר קם על רגליו לא כמו שהיה הענין בבן השונמית שהיתה תחייתו מעט מעט אך זה שב תכף לכחו לעמוד על רגליו או אפשר שיהיה הרצון בזה שכבר חיה לקום על רגליו לא ללכת לביתו לענינו הראשון אך היה זה להוציאו מהקבר ההוא לכבוד אלישע :

ויהי, ובאשר אחר י''ב חדש כבר נתעכל הבשר חשבו שאין להקפיד בזה ומפחד הגדוד השליכו את האיש בקבר אלישע עד שנגע בעצמותיו, ויחי ויקם על רגליו לצאת משם, כי גוף הצדיק ועצמותיו שהיו ארון מיוחד לקדושה אין ראוי שיגע בהם חול :

לחץ את ישראל בימי יהואחז . ידמה שתכף שמת סר לחצו מישראל והנה הושיעם ה' על יד יואש שנצח ארם במלחמה שלש פעמים והשיב לישראל את עריהם שלקחו ארם מהם במלחמה ולא ידענו מתי היה זה אם בראשית מלכות יואש או אחר שמלך זמן מה וידמה ממה שכתוב פה כי אחר שמת יהואחז סר לחץ ארם מישראל לגמרי כי לא אבה השם השחיתם כמו שזכר ולזה לא היה זמן הלחץ כי אם כל ימי יהואחז אך אחר מות חזאל ומלך בן הדד היתה התשועה שהשיב יואש ממלך ארם את כל ערי ישראל אשר לקחו ממנו במלחמה :

וחזאל שב לספר איך נתקיים דבר אלישע, שהגם שחזאל לחץ את ישראל כל ימי יהואחז, בכ''ז :

עד עתה . רצה לומר : עד עולם , כי כל הקורא במקרא הזה , כל אחד בזמנו , אומר עד עתה :

ויחן . מלשון חנינה וחמלה : ולא אבה . ולא רצה :

ויחן ה' אותם מצד החנינה. וירחמם מצד הרחמים, ויפן אליהם מצד זכות אבות, כי גם עד עתה לא אבה השחיתם, כי היה העונש רק כדי שישובו בתשובה, ולא היה העונש על ידי הסתר פנים רק בהשגחה, ועל זה אמר ולא השליכם מעל פניו עד עתה, ולכן כשראה שיושחתו לגמרי שב אליהם, והגם שבימי חזאל לא היה אפשר כי חזאל נמשח לזה על ידי נבואת אליהו :

וימת חזאל . בכדי לבוא תשועה לישראל , מת חזאל ומלך בן הדד , ובימיו נושעו :

אז מת חזאל וימלך בן הדד, והגם שהיתה הגזרה שיהיו גם תחת יד בן הדד (כמ''ש בפסוק ג') בטל הגזרה :

ויואש לקח את הערים וכו' והכהו ג' פעמים כדבר אלישע :