בשנת שבע . כי כשמלך יהוא , הרג את אחזיה , ועתליה לא קבלה המלוכה עד שנה השניה ליהוא , והומתה בשנה הששית , והיא התחלת השביעית ליהוא , ואז מלך יהואש :

כל ימיו אשר הורהו יהוידע . אבל משמת יהוידע , אז באו שרי יהודה להשתחות למלך , ועשאוהו אלוה , אמרו לו : הנכנס לבית קדש הקדשים שעה אחת מסוכן למות , ואתה נחבאת בו שש שנים , כדאי אתה להיות אלוה , אז שמע המלך אליהם ( בדברי הימים ב כד יז , שמות רבה ח ב ) :

אשר הורהו . רוצה לומר : כל הימים אשר לימדו יהוידע , אולם אחרי מות יהוידע , ולא היה בעולם ללמדו , השחית דרכו כמו שנאמר בדברי הימים ( ב כד יז ) :

הורהו . למדהו , כמו ( ישעיהו כח ט ) : את מי יורה דעה :

כל ימיו אשר הורהו וגו' . מגיד שכל מה שהיה מימיו אשר הורהו יהוידע הכהן עשה הישר בעיני ה' אך אחרי מות יהוידע לא עשה הישר בעיני ה' כמו שנזכר בספר ד''ה :

כל ימיו אשר הורהו רצה לומר כ''ז שהורה יהוידע, כי אחרי מותו חטא, ובדברי הימים פי' כל ימי יהוידע הכהן, ויש הבדל אצלי בין הוראה ובין לימוד כמ''ש בפי' התוה''מ, ורצה לומר שלא למד היטב רק שהורה, והראה לו, ובמות המורה נטה מן הדרך מה שלא היה כן אם היה לומד להשכיל להטיב בדרך לימוד :

רק הבמות . במות יחיד לשמים , ואסור הוא משנבנה הבית :

כסף עובר איש כסף נפשות ערכו . שני כספים יש כאן , כסף עובר , הוא כסף השקלים שבכל שנה , הנאמר בו ( שמות ל יג ) : כל העובר על הפקודים , ואיש שיתנדב ערכת נפשו , האומר ערכי עלי : כל כסף אשר יעלה וגו' . כגון האומר הרי עלי מנה לבדק הבית :

כסף עובר . בתחילת המקרא אמר כל כסף וכו' , וחוזר ומפרש מה הן הכספים , ואמר כסף עובר , רצה לומר : מחצית השקל , שנאמר בו ( שמות ל יג ) : זה יתנו כל העובר על הפקודים . ל' ) : איש וכו' . גם הכסף הבא מהאיש אשר יערוך נפש , שדמיו קצובים בתורה , ולפי רוב השנים אשר יעלה וכו' , גם הכסף העולה על לב איש להביא בנדבה :

כל כסף הקדשים אשר יובא בית ה' . הוא מחצית השקל לכל אחד ואחד שהיה משאת משה עבד האלהים על ישראל במדבר כמו שנזכר בספר דברי הימים : כסף עובר . הוא הכסף שאינו מוגבל בכל שנה ושנ' כמו ההקדשות והערכין שיהיה נודר איש כסף נפשות ערכו וכל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית ה' והם הנדרים אי זה נדרים שיהיו ומכללם ההקדשות שהם לבדק הבית :

(ה-ו) השאלות: יש שנוים רבים מן הספור הנזכר כאן אל המסופר בדברי הימים כמו שתראה בפנים, וצריך להשוות ספורי עזרא עם ספורי וכתב ספר מלכים? :

(ה-ו) ויאמר יהואש, פה נזכר שצוה לכהנים שיקחו קדשי בני ישראל לעצמם, ובעד זה הוטל עליהם לחזק את בדק הבית, וזכר שצוה להם לקחת שלשה מיני הקדש, {{{א}}} כסף מחצית השקל, וזה כסף עובר על הפקודים, {{{ב}}} כסף ערכין, {{{ג}}} כסף נו''נ והקדשים והחרמים, ובדברי הימים נזכר שהיה עם לב יואש לחדש את בית ה' ויקבץ את הכהנים והלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלהיכם מדי שנה בשנה ואתם תמהרו לדבר, ולא מהרו הלוים ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ה' והקהל לישראל לאהל העדות, כי עתליה המרשעת בניה פרצו את בית האלהים וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים, נראה שהם שני ספורים, כי יואש רצה לחדש את בית ה', היינו להעמידו ביופיו ובמתכונתו כמו שהיה בעת חדושו, ולזה לא היה מספיק הנו''נ וכסף עובר שזה היה מספיק רק לבדק הבית לא לחדושו, וזה נזכר בדברי הימים, ושלתכלית זה צוה שהלוים יצאו לערי יהודה ויקבצו כסף לתכלית זה, וצוה שימהרו ויעשו זאת, והלוים לא מהרו, והיה עוד ציוי אחר לתקן בבהמ''ק בדק הבית הרגיל שהיה נוהג תמיד, ולזה היה מספיק מותר שירי הלשכה ומעות ההולכים לבדק הבית וזה נזכר במלכים, והמלך צוה שזה יקחו הכהנים מאת מכריהם ותחת זה הוטל עליהם לתקן בדק הבית, וכבר נזכר כי תיכף במלוך יואש שם יהוידע פקודות על בית ה' להעלות עולות ה' ככתוב בתורת ה', רצה לומר עולת תמיד, וזה היה בא מתרומת הלשכה שהם ממחצית השקל שהיו תורמין ובודאי היו גובין מחצית השקלים תיכף מעת שמלך יואש והוקם פקודת בית ה' על מכונו, ושירי הלשכה היה הולך לבדק הבית, ולא חדש יואש רק שהכהנים יקחו אותו מאת העם והם יחזקו בדק הבית משירי מעות עובר ומן כסף ערכין וכסף נו''נ :

יקחו להס הכהנים . יהיה שלהם , והם יקבלו עליהם לחזק את בדק הבית משלהם : מאת מכרו . מאת מכירו הרגיל אצלו : בדק . בקיעה וסדק החומה :

יקחו להם . כל הכספים האלו יקחו הכהנים לעצמם , כל אחד מאת מכירו ומיודעו , ותמורת זה יחזקו משלהם את בית המקדש בכל מקום שימצא שם בדק :

מאת מכרו . ר''ל מאת מיודעו : לכל אשר ימצא שם בדק . ר''ל לכל דבר שיצטרכו לחזק הבית ולבדקו אם יחסר דבר מהראוי לו :

בדק . מקום השבר והרעוע , יקרא בדק , כי מהצורך לבדוק ולחפש אחריו , כמו ( יחזקאל כז ט ) : מחזיקי בדקך :

(ז-ט) ובשנת עשרים ושלש ליואש, אז ראה שהכהנים לא חזקו את בית ה', וחשדם שלקחו המעות לעצמם, ובדברי הימים נזכר שעל הציוי שצוה שיסובו ביהודה ויקבצו כסף אמר ליהוידע למה לא דרש על הלוים וכו', ונראה שבזה רצה שיקבצו כסף השקלים של השנים שמלכה עתליה כיון שכסף הזה נלקח לבעלים הרי כאלו לא נתנוהו, וזה שכתוב כי עתליה וכו' וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים, ולכן נזכר בדברי הימים שנתנו קול ביהודה ובירושלים להביא לה' משאת משה וכו' רצה לומר מחצית השקל של שנים שעברו :

ועתה אל תקחו כסף . עוד , ואל תחזקו הבית משלכם : כי לבדק הבית תתנוהו . אם יפחות יפחות , ואם יותיר יותיר :

אל תקחו כסף . אל תקחו לעצמיכם , אלא מיד בבוא לידכם תנו אותו לבדק הבית , רצה לומר : הכניסו באוצר בית ה' , עד יהיה בהם די לחזק הבדק :

כי לבדק הבית תתנוהו . ר''ל שתשימו הכסף ההוא במקום מוכן בו לבדק הבית :

ויאתו הכהנים . נתרצו והוטב הדבר בעיניהם , לבלי קחת הכסף לעצמם , ולבלי לחזק משלהם :

ויאותו . נתרצו , כמו ( בראשית לד טו ) : בזאת נאות לכם :

ויאותו הכהנים . ר''ל שהם לא רצו לקבל עליהם חזוק בדק הבית ויקבלו על זה הכסף מאת מכריהם אך היה נאות בעיניהם שלא יקחו הכסף ולא יהיה עליהם לחזק את בדק הבית :

אצל המזבח . בעזרה : מימין בבוא איש . מימין ביאת האנשים : שומרי הסף . ספי העזרה , הממונים על מפתחות העזרה , שהרי תרגמו יונתן : אמרכליא . והאמרכלים שבעה היו , לשבעה שערי העזרה , בתוספתא דשקלים ( ב טו ) :

ויקב . עשה נקב צר בדלת הארון , לזרוק דרך בו את הכסף אל הארון : בבוא איש וכו' . רצה לומר : בימין הבא אל הבית , לא בימין היוצא : ונתנו שמה . מיד בבואו לידם נתנו בארון מדרך החור , אבל לא יוכלו להוציא מה , זולת פתיחת הדלת :

ארון . ארגז : ויקב . עשה נקב , ולתוספת ביאור אמר חור , כי חור הוא נקב : שומרי הסף . שומרי מזתות השערים , כי סף הוא מזוזה , וכן תרגם יונתן : אמרכליא . והאמרכלים היו שבעה , לשבעה שערי העזרה :

ויקב חור בדלתו . הנה דרך החור היו משליכין שם הכסף והיה בדלת שהיא מכסה הארון כדי שלא יוכל אחד לקחת ממנו בזולת פתיחת הארון : שומרי הסף . הם שומרי כלי בית המקדש :

השאלות: פה אמר שנתן הארון אצל המזבח, ובדברי הימים אמר שנתנו בחוץ? :

ויקח יהוידע הכהן ארון אחד, ובדברי הימים נזכר שצוה המלך ויעשו ארון אחד ויתנוהו בשער בית ה' חוצה, ולמ''ש למעלה שם נזכר הארון שנעשה לתקלין עתיקין דהיינו לשקלי שנה העברה וזה נעשה בפקודת המלך, שצוה שיביאו שקלי השנים שעברו שנית, וזה נתנו בחוץ, ופה נזכר הארון של תקלין חדתין, וזה ניתן בפנים, ומבואר בפ''ו דשקלים כי י''ג שופרות היו במקדש וכתוב עליהם תקלין חדתין תקלין עתיקין קינים וגוזלים עולות עצים ולבונה וכו', וי''ל שרמז זה במ''ש ארון אחד, מלת ארון בחטף, והרד''ק נדחק ארון של איש אחד, (וי''ל שרמז שכל הי''ג ארונות נקראו בשם ארון אחד שאחד מספרו י''ג, ולקח ארון של אחד רצה לומר מן הי''ג ארונות ששם הכולל שלהם היה שם אחד) :

ויהי . מיום אל יום ( תמיד ) : כראותם כי רב הכסף בארון ויעל סופר המלך וגו' :

ויהי כראותם . בכל עת כשראו שיש בה הרבה כסף : והכהן הגדול . לא בעצמו כי אם פקידו בא ממקומו , וכן מפורש בדברי הימים ( שם פסוק יא ) : ויצורי . עשו בהם צורת מטבע , להוציאם , בהוצאה וימנו מטבעות :

ויצורו . מלשון צורה : וימנו . מלשון מנין ומספר :

ויצורו וימנו את הכסף . כבר נתבאר בספר דברי הימים שכאשר היה הארון מלא היו מערי' אותו ואחר כך היו נושאים אותו ומשיבים אותו אל מקומו ובזה המקום באר שאחר שערו את הארון היו משימים את הכסף בצרורות והיו מונים :

השאלות: בדברי הימים ספר זה בענין אחר? :

ויהי בראותם כי רב הכסף זה היה מתרומת הלשכה, אחר שהספיק לעולות תמידים לקחו המותר לבדק הבית וזה היה על ידי סופר המלך והכהן גדול, ובדברי הימים אמר ויהי בעת יביא את הארון אל פקודת המלך ביד הלוים וכו', זה היה מארון של תקלין עתיקין שהיה כולו לבדק הבית, ועל זה אמר שם כה עשו ליום ביום, כי בזה לא היה זמן קבוע, מה שאין כן לתרומת הלשכה שהיה רק ג' פעמים בשנה, ושם אמר ויתנהו המלך ויהוידע הכהן אל עושי מלאכת עבודת בית ה', ויהיו שוכרים חוצבים וחרשים לחדש בית ה' וגם לחרשי ברזל ונחשת לחזק בית ה', זה היה מתקלין עתיקין שהיה כסף רב והיה מספיק לחדש בית ה' רצה לומר לבנות מחדש את המקומות שפרצה עתליה, וכאן מדבר מתרומת שירי הלשכה שהיה מיוחד לחזק את בית ה' לא לחדשו, וכסף הזה צרו ומנו ונתנוהו על ידי עושי המלאכה המופקדים רצה לומר הממונים על בדק הבית, ומ''ש ויוציאהו לחרשי העץ ולבונים היינו האומנים האמרכולין הממונים על מלאכת חרשי עצים ועל מלאכת בונים באבנים :

ונתנו את הכסף המתכן . היו נותנין אותו הכסף המנוי , לאחר שהוציא מן הארון ושקלוהו ומנאוהו , היו נותנין אותו על ידי הגזברין הממונים על עושי המלאכה : המתכן . לשון מנין , כמו ( שמות ה יח ) : ותוכן לבנים תתנו : המפקדים . הממונים : ויוציאהו . לשון הוצאה , לשכור חרשי העץ : ולבונים . הם הארדכלין חרשי האבן , שחבריהם עושים על פיהם ראשי האומנות :

עשי המלאכה . הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה' ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים , כפי אשר יורו אותם . ובדברי רבותינו ז''ל ( ירושלמי ברכות ט א ) נקראים אדרכלין : ויוציאהו . הם הוציאו את הכסף , בשכר האומנים הפועלים : לחרשי העץ . הם כורתי העצים בתמונה הנרצה : ולבונים . הבונים העצים בקירות הבית :

המתכן . המנוי , כמו ( שמות ה ח ) : מתכונת הלבנים . על ידי . אל ידי : לחרשי . לאומני :

ונתנו את הכסף המתוכן . ר''ל הכסף הנמצא מענין מתכונת הלבנים . והיו נותנים אותו על ידי עושי המלאכה הממונים בית ה' , והם יוציאו את הכסף לחרשי העץ , והם האומנים הכורתים העצים בתמונה שירצו : ולבונים . והם העושים בית ה' כמו ההיכל והדביר :

ולגדרים . לבוני החומה , תלמידי ארדכלין : ולחצבי האבן . מן ההר :

ולגדרים . הם הבונים קירות אבנים : ולחוצבי האבן . החוצבים את האבנים מן ההר : ואבני מחצב . אף ששכרו חוצבי אבן , הוצרכו עוד לקנות אבנים חצובים : ולכל אשר יצא . לכל שאר הדברים הנצרכים להוציא על הבית לחזק אותו :

ולחוצבי . לכורתי :

ולגודרים . והם העושים הקירות והגדר לחצר הגדולה והעזרה ולחוצבי האבן הם החוצבים אותם מן המחצב ואע''פ שהיו שוכרים חרשי עץ וחוצבי אבן הנה היו צריכים לקנות העצים כרותים ואבני מחצב נחצבים או בלתי נחצבים :

ולגדרים הם הפועלים עצמם הבונים גדרות של עצים ולחוצבי האבן וגם לקנות עצים ואבני מחצב :

ספות כסף מזמרות . והם כלי שיר :

אך לא יעשה וגו' . מהכסף הזה לא עשו לצורך בית ה' ספות כסף וגו' ( ובדברי הימים ב כד יד ) נאמר , שגם הכלים נעשו מן הכסף המובא , ואמרו רבותינו ז''ל ( כתובות קו ב ) בתחילת הבנין לא עשו כלי שרת , ואחר שהשלימו והיה נותר , עשו כלי שרת :

ספות . שם כלים עשוים כצורת כדים , כי תרגם יונתן : קולין , וכן וכדה על שכמה ( בראשית כד מה ) , תרגם אונקלוס : וקולתה : מזמרות . כלי זמר : מזרקות . ספלים , לזרוק מהם דם הקרבנות :

אך לא יעשה בית ה' ספות כסף . הם כלים לקבל הדם או יין הנסכים ומה שידמה להם : מזמרות . הם כלי זמר : מזרקות . בצינ''ש בלע''ז : חצוצרות . הם היו נעשות לתקוע על המזבחות כמו שזכרה התורה ואמר שלא יעשה מזה הכסף אלו הכלים וזולת' אבל יתנוהו לעושי המלאכ' לחזק את בית ה' ואולם התבאר בספר ד''ה שאחר שחזקו את בית ה' אם הותיר היו עושין מהנשאר כלי שרת ולא היו מסכימין לעשות מהכסף כלי שרת אם לא נשאר אחר חזוק הבית :

השאלות: בדברי הימים אמר שעשו כלים מכסף זה והכתובים סותרים א''ע :

אך לא יעשה וכו', ובדברי הימים אמר וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים וכו', ולמ''ש אין סתירה בין הכתובים כי שם דבר מכסף הארון שהביאו את השקלים משנים שעברו והיו מיוחדים מראש לבדק הבית, וכבר פסק הרמב''ם פ''ד מהלכות שקלים כר''ע בכתובות (דף ק''ו ע''ב) דכלי שרת באים ממותר נסכים לא מתרומת הלשכה ולכן כאן שמדבר מתרומת הלשכה אמר שלא יעשה כלי שרת מהם, ושם שמדבר מקדשי בדק הבית אמר שהמותר עשו ממנו כלי שרת, וכמ''ש המשנה למלך שם שבזה כ''ע מודו עכ''ל :

ולא יחשבו את האנשים . לא היו האמרכלין באין לחשבון עם האנשים הגזברין , אשר יתנו האמרכלין את הכסף תמיד על ידם לתתו לעושי המלאכה , לפי שלא היו חשודים בעיניהם , כי באמונה הם עושים :

ולא יחשבו . לא עשו חשבון עם האנשים אשר נתנו להם הכסף , לשהם יתנו לעושי המלאכה , הבונים והגודרים וכו' : כי באמונה . ידוע היה שעושים באמונה , ולכך נבחרו אלו מתחילה :

ולא יחשבו את האנשים . ר''ל שהאנשים הנותני' הכסף לעושי המלאכה לא יחשבו עמהם אם נתנוהו כולו לעושי מלאכה אם לא כי בודאי באמונה הם עושים כי הקדש מבדל בדילי אינשי מיניה :

כסף אשם וכסף חטאות . המפריש מעות לחטאתו ולאשמו , ולקח את הבהמה ונותר מן המעות : לא יובא בית ה' . לבדק הבית : לכהנים יהיו . והם לוקחים מהם עולות קיץ למזבח , הבשר לעולה , והעורות שלהם , כך שנינו בתמורה ( כג ב ) : זה מדרש דרש יהוידע הכהן , כל הבא ממותר חטאת וממותר אשם , ילקח בהן עולות :

כסף אשם וכו' . מי שהיה מפריש ממון לאשמו או לחטאתו , וקנה הקרבן והותיר מן הממון , הנה המותר הזה לא בא לבדק הבית , כי אם לכהנים יהיו , לקחת מהם עולות , והיה הבשר כליל , והעורות לכהנים , כן דרשו רבותינו ז''ל ( שקלים יח א ) :

וכסף אשם וכסף חטאות . ר''ל שהאנשים המפרישים מעות לאשם או לחטאת והותירו הנה המותר לא יובא בית ה' לחזק הבית אך יהיה לכהנים והנה היה הדין שיקנו מהם חטאות או אשמות וימסרו לצרכי חטאת ואשם אך תקנו חכמים שיהיה המותר לעולות הבשר לה' והעור לכהנים :

כסף אשם כי היה גם כן ארון מיוחד למותר חטאת ומותר אשם, ודרש יהוידע הכהן שזה אינו מיוחד לה' לבד, כי מצא שני כתובים באחד כתוב אשם לה' ובאחד כתוב לכהן וכתוב מכריע, והוא שיקחו בהם עולות לקיץ המזבח והעור לכהן ויקוים שניהם, וכמו שבארתי בחבורי התו''ה (ויקרא סי' שס''ט) :

אז יעלה חזאל . אחר מות יהוידע , ועשה יואש את עצמו אלוה :

אז . בימי יהואש , עלה חזאל וכו' :

אז יעלה חזאל מלך ארם . הנה זאת המלחמה היא זולת המלחמ' הנזכרת בספ' ד''ה כי בזאת המלחמה לא עלה לירושלם ובמלחמה הנזכרת שם בא אל יהודה וירושלם וידמה שבתחלת הענין כשעשה יואש הרע בעיני ה' אחרי מות יהוידע הכהן היתה זאת המלחמ' והמלחמה הנזכרת בספר ד''ה היתה לתקופת השנה אחר שהרג זכריה בן יהוידע ואמר שם כי אז עזבוהו חיל ארם במחלוים גדולים ואז התקשרו עליו עבדיו והכוהו על מטתו ומת והנה זכר בזה המקום שכבר היה אז יואש בעיר שמה בית מלוא ולפי שהיה שם בית מלוא אחר זולת זה זכר שזה היה יורד אל סלא והנה היה שם מושכב על מטתו מפני המכות שהכוהו חיל ארם וזכר שכבר קברו אותו עם אבותיו בעיר דוד וזה ממה שלמדנו ממנו שלא קברוהו עם אבותיו בקברות המלכים וכן באר זה בדברי הימים וזכר שכבר מלך אמציה בנו תחתיו הנה זה באור מה שראינו לבארו בזאת הפרשה שהגבלנו ביאורה בזה המקום , ואולם התועלות המגיעות ממנה , הא' והוא כולל הרבה מדברי אלו הספורים הוא להודיע כי ההליכה בדרכי ה' ימשכו הטובות וההפך למי שסר מאחרי הש''י ולזה ספר כי יהושפט עשה הישר בעיני ה' ובער יתר הקדש אשר נשאר בימי אסא אביו ונמשכו לו מההשגחות והטובות והוא שלא מרדו בו האדומיים ומרדו תכף אחרי מותו ומה שקרה לו מהפחד והרע היה בהתחברו לרשע מצד הרשע ולזה היו עליו אימות מות במלחמת רמות גלעד ונשברו אניות בהתחברו עם מלך ישראל והתחתנו בו ולזאת הפנה גם כן ספר שאחזיהו בן אחאב מפני הפליגו לעשות הרע בעיני ה' ככל חטא אחאב פשע מואב בו אחרי מות אחאב ונפל בעד השבכה בעלייתו אשר בשמרון וחלה מפני זה חליו אשר מת בו מפני שהיה דורש בבעל זבוב אלהי עקרון היחיה מחלי זה והלך בלא חמדה כי לא נשאר לו בן שימלוך תחתיו ולזה גם כן ספר מהנערים הקטנים שהיו מחרפים הנביא שכבר נענשו על זה בשיצאו שני דובים מן היער ובקעו מהם ארבעים ושנים ולזה גם כן תמצא כי יהורם בן אחאב לא הפליג ברע כמו שהפליגו בו אביו ואמו והסיר את מצבת הבעל ואע''פ שדבק בחטאת ירבעם הנה מפני מה שמיעט מן הרע נתן הש''י שכרו שהאריך לו זמן הפורעניות עד שתים עשרה שנה ולא תמצא כן בבית ירבעם ובבית בעשא גם הצליח במלחמת מואב ושמרו הש''י מיד ארם במקומות אשר נחבאו שם לתפשו והיה זה פעמים רבות על ידי נביאי הש''י ולזה ספר גם כן בגחזי כי בעבור שחלל כבוד הש''י לקחת כסף על המופת אשר עשה לנעמן ובעבור שלא הודה הענין לאלישע הנה נענש בשדבקה בו צרעת נעמן ובזרעו לעולם ולקיים זאת הפנה שזכרנו ספר גם כן חוזק הרעב שהיה בימי יהורם עד שאכלו בשר בניהם ועם כל זה לא שב מחטאת ירבעם אשר דבק בהם אבל היה מפליג יותר ברע שהיה מגזם להמית נביא ה' על דבר זה הרעב ולזה גם כן ספר המשח חזאל למלך על ארם אשר היה לקוץ מכאיב לישראל בעבור עברם את ברית הש''י כמו שאמר הש''י לאליהו וספר עם זה שכבר הודיע לו אלישע הרע שיעשה לישראל כי זה ממה שהיישירו יותר לעשות להם אלו הרעות ולזאת הסבה גם כן ספר שיהורם בן יהושפט הלך בדרך בית אחאב ולזה נמשך לו מהרע שמרדו אדום בו ומרדה עיר לבנה וזכר בדברי הימים שכבר נהרגו בניו על יד הערבים לא נשאר לו זולת אחזיה בנו הקטן וזה היה גמולו הראוי לו על המתתו אחיו כמו שנזכר שם ובסוף הענין נגפו ה' במעיו עד יצאו מעיו עם חליו וספר גם כן שאחזיהו בנו הלך בדרך בית אחאב ולזה נהרג עם בית אחאב ולא מלך כי אם כמו שנה ולזאת הסבה זכר איך סבב הש''י אשר לו נתכנו עלילות שיבא לבית אחאב ולאיזבל כדבר ה' אשר דבר על דבר חטאתיהם אשר הפליגו בהם והנה סבב הש''י שנלחם יורם עם חזאל ברמות גלעד והכוהו ארמים והלך מפני זה להתרפאות ביזרעאל ואנשי החיל נשארו ברמות גלעד לשמור העיר מפני חיל הארמי' והיה זה סבה אל שיתכן יותר שימשח הנביא את יהוא על ישראל ושיתקשר יהוא כנגד המלך וסבב הש''י כשראה הצופה שפעת יהוא ששלח שם המלך רכב אחד וכן שני וכן שלישי עד שיהיה זה סבה אל שיצאו יהורם ואחזיהו לקרא' יהוא ומצאוהו אצל חלקת נבות ומת שם יהורם כדבר ה' גם הרג אחזיהו ובני אחיו שהיו ארבעים ושנים והיה זה סבה אל שייראו ממנו הזקנים והאומני' את בני המלך אשר בשמרון ושלחו לו ראשי בני אדניהם בדודים גם נהרגה איזבל ואכלו הכלבים את בשרה בחלק יזרעאל עד שכבר השמיד יהוא כל בית אחאב וכל גדוליו ומיודעיו וכהניו עד בלי השאיר לו שריד ואחרי כן השמיד כל נביאי הבעל וכל עובדיו וכל כהניו ולזה גם כן ספר שעתליה הרגה כל זרע המלוכה כי מבית אחאב היו וגם היא נהרגה בסוף באמצעות הסבות הראויות על ידי יהוידע ולזאת הסבה ג''כ ספר כי מפני שעשה יהוא רצון הש''י באחאב נתן הש''י שכרו שיהיו לו בנים רבעים על כסא ישראל ולזאת הסבה זכר כי מפני שלא שמר יהוא ללכת בתורת ה' אלהי ישראל והלך בדרך ירבעם הנה התחיל הש''י אז להכרית את ישראל על יד חזאל ולזה גם כן תמצא כי יואש בכל עת שהלך אחר הש''י כמו שהורהו יהוידע הכהן לא קרה לו רק טוב ואחר שעשה הרע בעיני ה' הגיע לו מן הרעות הרבה ולעמו עד שכבר השאירוהו ארמים בתחלואים רבים וקשרו עליו עבדיו והרגוהו , הב' והוא במדות והוא להודיע שראוי לכל אדם לברוח מחברת רשעים ולזה ספר שלא הסכים יהושפט שילכו עבדי אחזיהו עם עבדיו באניות כי כבר קרה לו מחברתו נזק כמו שאמר הנביא ליהושפט לפי מה שנזכד בדברי הימים , השלישי הוא להודיע איך היה חומל הש''י על ישראל מפני השגחתו על האבות ולזה תמצא שכאשר ראה הש''י עוצם סור ישראל מעליו עד שכבר היו דורשים מאלהי העמים אשר המה הבל ידיעת הדברים העתידים ועזבו את ה' ונביאיו לזה ראה הש''י שיבא אליהו להגיד למלאכי מלך שמרון כי בעבור שדרש בבעל זבוב אלהי עקרון היחיה מחליו ועזב נביאי ה' הנה לא ירד מהמטה אשר עלה שם כי מות ימות ולזאת הסבה גם כן סבב שייראו ישראל את ה' במה שאמר אליהו לשר החמשים וחמשיו כשחשב לתפשו בכח למיעוט האמנתו בש''י ובנביאים אם איש אלהים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמשיך והיה לו כן ולשר החמשים השני עד שבא השלישי והכיר לנביא מעלתו והתחנן לו שתיקר נפשו ונפש עבדיו אלה בעיניו ולפי שכבר הגיע מזה זה התועלת אשר היה ראוי שיהיה זה כלי אל שישובו ישראל לטוב הנה תמצא ביהורם בן אחאב שעשה זה הענין בו רושם עד שמיעט הרבה מהחטאים שהיה חוטא בהם אחאב , הד' הוא להודיע שראוי לכל אדם שיהיה מפחד ממה שראוי שיפחד ממנו ולא יסמוך על הנס הלא תראה כי גם הנביא אליהו עם עוצם מעלתו בחדוש המופתים היה ירא מלבוא למלך אחזיהו ליעד לו זה הייעוד הרע עד שהבטיחו הש''י שלא יירא מפניו , הה' הוא להודיע עוצם מעלת אליהו והפלא שהיה בענינו והוא שכבר העלה אותו הש''י בסערה גבוה מאד שנעלם מכל אדם והסתירהו הש''י מבני אדם עד עת קץ כי לו נגזר ארך חיים נפלא על דרך המופת והדאיה שלא מת בהעלותו הסערה השמים אחר זה בא מכתב אליהו ליורם בן יהושפט אשר הורה בלי ספק היותו אז חי כמו שבארנו במה שקדם , הו' הוא להודיע כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ולזה תמצא שהדברים העתידים יודעו לנביאים קודם חדושם ואע''פ שיהיה חדושם על דרך המופת הלא תראה כי הלקח אליהו מעל ראש אלישע ביום ההוא היה ידוע לבני הנביאים אשר בבית אל וביריחו ואלישע אע''פ שהיה חדושו על דרך המופת וכן גם כן תמצא שהודיע הש''י לאברהם את דבר המופתי' אשר יעשה בהוציאו זרעו מעבודת' ולזה אמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כי אלו המופתי' היו כלי אל שיאמין אברהם בירוש' הארץ כמו שבארנו שם , הז' הוא במדות והוא להודיע שאין ראוי להקדים לאדם הידיעה בדבר מצער טרם הגיעו כי די לו בצער שיקרה לו ממנו בהגעתו לא שיקדי' להצטער קודם זה אלא אם יגיע מההודעה תועלת מה ולזה תמצא כי מפני שלא היה משער אליהו שיגיע תועלת לאלישע מהודעתו אותו כי ה' לוקח אותו מעמו היה מעלים ממנו זה לשערו שכבר יצטער מאד אלישע מזה וכאשר ראה שהגיע העת שלא יוכל להעלים הענין ממנו מפני עוצם דבקות אלישע בחברתו עד שלא רצה להפרד ממנו כלל רצה לתת לו מה שישאל כדי שיסור צערו בהפרדו ממנו לפי ממה שאפשר והנה נתן לו הנביא שאלתו על דרך המופת בשבקש מהש''י שיהיה לאלישע כן והוא שיהיה לו ברוחו פי שנים על כל בני הנביאי' אשר למדו לפניו והנה מה שנתן לו האות בזה שאם יראה אותו לוקח מאתו יהי לו כן אינו שיהיה זה הענין סבה אל היות נאצל מן הרוח אשר עליו לאלישע זה השיעור הנפלא אבל היה זה אות לו בהגיעו שככר נתנה לו המתנה ששאל מאליהו וזה ממה שראוי שישמח בו אחר הפרד אליהו ממנו ואחשוב כי אליהו היה יודע שלא יעזוב אלישע חברתו אבל עשה זה לנסות לבבו אם רב חשקו כל כך בהשגת השלמות שלא יתרצה בשום ענין להניח אליהו וכזה תמצא שעשה אליהו לאלישע בתחלה כשהשליך אדרתו עליו והיה אלישע רוצה לידבק בו תכף הנה אמר לו אליהו לבחון ענינו לך שוב כי מה עשיתי לך ומפני ראותו רב חשקו בחברת אליהו נודע לו שכבר השיג מחכמתו יותר הרבה ממה שהשיגו ממנה שאר תלמידיו , הה' הוא במדות והוא להודיע שראוי לאדם שיחשק מאד בחברת הטובי' הלא תראה המעלה שזכה בה אלישע מפני חשקו בחברת אליהו זה החשק הנפלא עד שלא רצה להפרד ממנו כלל עד שלקחו ה' מאתו , התשיעי הוא להודיע ענין הנפלאות העצומות שבאו בזה הספור כי באמונת הנפלאות יתקיימו הפנות התוריות ולזה ספר שכבר הכה אליהו באדרתו מי הירדן ונחצו הנה והנה ושכבר עשה זה גם כן אלישע ולזה גם כן ספר שכבר רפא אלישע מי יריחו שהיו רעים וממיתים בששם במקום המוצא מעט מלח אשר לא היה בטבע המלח שיתקן המים אבל הוא מקלקל אותם ולזה ג''כ ספר שתכף שקלל אלישע הנערי' הקטני' שחרפו אותו יצאו שנים דובים מן היער ובקעו מהנערי' ההם ארבעי' ושני' וזה עשאו אלישע לתועלת שיכירו ישראל זה וישובו אל ה' כי רובם היו עובדי' ע''ג בזמנו ולזאת הסבה גם כן ספר המופת שעשה אלישע כשלא היה מים לשלשת המלכי' ויהיו יראי' שימותו בצמא ובאו להם המים על דרך המופ' שעשה אלישע שבאו מים נמלא מהם הנחל ההוא מזולת שיראו רוח ידחם שם ולא גשם יתחדשו ממנו כמו שיעד להם והיה מעצם המופ' בזה שהיה כלי להפיל מלך מואב ביד המלכי' ההם בזה האופן הנפלא שזכר וזה שהם ראו מנגד את המי' אדומי' כדם וחשבו שהחרב נחרבו המלכי' ויצאו כדמות אנשי' הולכי' לקחת שלל והיה זה סבה אל שנעשה למואב כל הרע הנפלא שיעד אלישע ולזה ג''כ זכר מופת השמן שלא היה שם אלישע אבל כל עוד שהיתה האשה מוצקת היה מתחדש על דרך מופת שמן באסוך ההוא עד שמלאת כל הכלים שיכלה לקבץ אליה ולזה ג''כ זכר המופת שעשה לשונמית שלא היה לה בן והיה אישה זקן והיה מפני זה יותר רחוק שתתעבר והנה אלישע כשידע יעד אותה בזה הטוב שבעת חיה היא חובקת בן על צד השב' הגמול לה על הטוב שהטיכה לו והיה לה בן ולזה ספר שהוא החיה בנה אחר שמת ולזה גם כן ספר שהסיר שהיה בו מות מפני פקועות השד' ששמו בו הנה עשה אלישע על דרך המופת שהסיר הרע ממנו בהשליכו קמח אל הסיר אשר אין לו רושם בהסרת זה הרוע ולזה ספר שהלחם שהיה מעט מאד לתת לפני מאה איש אכלו ושבעו ממנו והותירו כמו שייעד אלישע להם ולזה ספר מה שרפא צרעת נעמן בשאמר לו שירחץ במי הירדן שבע פעמי' ותשוב בשרו אליו וטהר והיה לו כן ולזאת הסבה גם כן ספר שדבקה צרעת נעמן בגחזי ובבניו תכף שקללהו הגביא בזאת הקללה ולזה גם כן ספר שהברזל שנפל מן העץ תוך הירדן הנה חתך אלישע עץ בצוד' יד הגדזן במקום שנכנס שם ותכף שהשליך אלישע העץ אל המים נכנס על דרך המופת בנקב הברזל והציף הברזל על המים ולזה ג''כ ספר מה שהראה אלישע לנערו סוסי אש ורכב אש ומה שהכה בסנורים על דרך המופת הגוי כלו הבא אליו עד שהוליכם תוך שומרון והם לא הרגישו ולזה ג''כ ספר מה שהשמיע הש''י את מחנ' ארם על דרך המופת קול רכב קול סוס קול חיל כבד בדרך שנסו כלם ברגליהם ועזבו כל המחנה כאשר הוא היה זה סבה שיהיה סאה סלת בשקל וסאתי' שעורים בשקל בשער שומרון בעת שייעד להם אלישע ונתקיים גם כן מה שאמר לשליש אשר המלך נשען על ידו שכבר יראה בעיניו ומשם לא יאכל , הי' הוא להודיע שאין תלמידי חכמים הולכים בלא דברי תורה וחכמה ולזה אמר ויהי הם הולכים הלוך ודבר כי בודאי לא היו דבריהם דברי הבאי אבל מרוב תשוקת אלישע ללמוד מאליהו היו מדברי' בסודות התורה והחכמה והנבואה , הי''א הוא להודיע כי חייב אדם לקרוע על רבו כשמת הלא תראה כי אלישע קרע בגדיו בהלקח אליהו מאתו ואע''פ שלא מת כי היה ענינו לו כאילו מת שלא יכול להשיג ממנו אחר זה שום דבר חכמה , הי''ב הוא להודיע שהקורע בגדיו על אבל רבו אינו מאחה לעולם שנ' ויחזק בבגדיו ויקרעם לשני' קרעים ולא היה צריך לומר לשני' קרעים אחר שאמר ויקרעם כי לכל הפחות יהיו שנים קרעים אך הרצון בו שתמיד הם נראי' שנים קרעים , הי''ג הוא להודיע שהוא ראוי שלא לומר את שאינו נשמע ולזה תמצא כי בני הנביאי' כאשר שאלו את אלישע אם ישלחו חמשי' איש בני חיל לבקש את אליהו איפה נשאו רוח ה' היה המענה ממנו שלא ישלחו וכאשר הפצירו בו מאד והכיר שאין דעתם להמנע מזה לא רצה לחלוק על כונת' ואמ' להם שישלחו בצור' שהיו יכולי' להכיר ממנה שאין דעתו שישלחו והיה להם בה התנצלות גם כן שלא עשו כנגד מצות הנביא ולזה אמר להם בסוף הלא אמרתי לכם אל תלכו , הי''ד הוא במדות והוא להודיע שאין ראוי לבזות החכמי' והשלמי' הלא תראה מה שקרה להנערים שבזו את אלישע שמתו מהם ארבעי' ושני' , הט''ו הוא במדות והוא להודיע שראוי לכל אדם שיתדבק לחכמי' וישרתם כי בשירות אותם ילמד הרבה מחכמת' מפני היותו תמיד אצלם ושמעו כל דבריה' ולזה ספר כי כאשר שאל יהושפט היש שם נביא לה' ענוהו פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו ללמד כי מפני ששירת אותו ושמשו היה ראוי שיקנה מהשלמות אשר לאליהו הרבה ולזה ענה יהושפט גם כן יש אותו דבר ה' , הט''ז הוא להודיע עוצם תשוקת הנביאי' להוכיח החוטאי' כראוי עד שכבר תמצא שאע''פ שחלק מן הכבוד הרבה מלך ישראל לאלישע עד שכבר ירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדו' ולא הסכימו לשלח לקרוא לו הנה עם כל זה ענהו הנביא קשה ואמ' לו שילך אל נביאי הבעל והאשר' ולא ישאל ממנו דבר אחר שכבר סר מאחרי ה' ללכת בחטאת ירבעם וכל זה היה מהנביא להועיל ליהורם שאם ישוב אל ה' אולי ינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לו וכאשר ראה שלא היה אז עת תוכחת כי הם בסכנה עצומה הראה לו שהוא מואס אותו מפני רוע מעשיו ואמר כי לולי פני יהושפט הוא נושא לא יביט אליו ולא יראנו אך לכבוד יהושפט שעשה הישר בעיני ה' יעשה שאלתו וזה כלו להועיל ליהורם כמו שזכרנו , הי''ז הוא במדות והוא להודיע שהוא ראוי לכל שלם שימאס הרעים ויסור מחברתם ומהבטת ראיית פניה' פן ימשכוהו לרוע דרכיהם ולזה אמ' לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך , הי''ח הוא במדות והוא להודיע שראוי להרחיק מדת הכעס כי הכעס מכבה אור השכל הלא תרא' כי מפני כעס אליש' על מלך ישראל לא שרתה עליו שכינה עד שהסיר הכעס בנגון המנגן לפניו , הי''ט הוא להודיע כי הנביאי' אף על פי שהם שליטי' בעשיית הש''י המופתים על ידם לא ישתדלו להיטיב בזה האופן כי אם לטובי' ולזה תמצא שהאשה שצעקה לפניו כי הנושה בא לקחת את שני ילדיה לו לעבדי' אמרה לו שכבר ידע כי אבי הילדי' הי' ירא את ה' כי אם הי' מאשר סרו מאח' ה' לא הי' מתעורר אלישע להיטיב לה בזה האופן הנפלא , הכ' הוא במדות והוא להודיע שמדות הנדיבות משובחת הלא תראה מה שקרה לשונמי' מפני נדיבותיה שהחזיקה באלישע לאכל לחם ושאלה ממנו שיסור שמה תמיד מדי עברו ואחרי שנתבאר לה שהוא איש אלהי' קדוש חלקה לו מהכבוד יותר כראוי לו כי זה היה סבה אל שיהיה לה בן והחיהו אלישע ושלא ימותו ברעב כי הודיע לה שכבר קרא הש''י אל הרעב וגם בא אל הארץ שבע שני' ולזה נתן לה עצה שתלך לגור באשר יאות לה לגור שם עד עבור הרעב , הכ''א להודיע שהוא ראוי למקבל שישתדל לשלם גמול ראוי למיטיב ולזה תמצא שספר שכבר חקר אלישע מה לעשות לשונמית מן הטוב' על מה שהיטיבה לי ולרצותו להשיב לה גמול גדול שאל מה לעשות לה והשתדל על כל פני' לעשות לה דבר גדול יהיה לה גמול גדול וראוי על הטוב שהטיבה לו , הכ''ב הוא להודיע שאין ראוי לשלם לדבר עם האש' אם לא יביאוהו לזה הכרח אבל ראוי להתרחק ממנה לפי מה שאפשר ולזה ספר שכאשר רצה אלישע לדעת אי זה גמול יתכן לו להשיב לה לא דבר אליה הוא בעצמו אבל אמר לגחזי שיקרא לה והוא יאמר אליה אלה הדברי' עד אשר ראה אלישע שלא הי' לו דרך להשיב לה גמול אם לא בדרך המופת אז קרא לה ועמדה בפתח כדי שתשמע ייעוד הנביא מפי הנביא , הכ''ג הוא להודיע שאין התכלית בבני' שישמח אדם בהם בחייו אבל הוא לקיו' המין שישאר לאדם בהם זכר ולזה ספר שכבר אמרה השונמית לאלישע כשייעד לה שעל דרך המופת תהיה חובקת בן כעת חיה שלא יכזב בה לתת לה טוב שאינו טוב כי אם לא יחיה אין לה חפץ בזה הטוב להשלות אותה ר''ל לתת לה שלוה בראותה שיש לה בן ולזה אמרה לו הלא אמרתי לא תשלה אותי , הכ''ד הוא להודיע כי המועדי' והימי' טובי' מכווני' לעבוד בהם הש''י ולהשתדל בהשגות קנין השלמות לפי היכולת ולזה ספר שכבר אמר אישה לשונמית מדוע את הולכת אליו היו' לא חדש ולא שבת למדנו בזה שבכמו אלו הימי' ראוי ללכת אל החכמים ללמוד מהם , הכ''ה הוא להודיע שהצריך לדבר הצלת נפש ראוי שיתעסק בו במהירות נפלא לפי מה שאפשר לזה ספר דבר מהירו' השונמית ללכת לאלישע ושם התנפלה לפניו והחזיקה ברגליו כדי שידרש הנביא לבקשתה ולא רצתה להגיד לו בברור על מה באה לכבוד הנביא כי ידעה שהוא ידע זה בראותו אות' וגם לא הסתפקה במה שאמר הנביא לגחזי כי יראה שמא אינו ראוי שיעשה זה על ידו ולזה נשבעה שלא תעזבהו כי רצתה לשלם לבנה ההצלה בלי שום ספק , הכ''ו הוא להודיע שאין ראוי שיפתח אדם פיו לרע הלא תראה מה שספר מהשונמית שאמרה לאישה שלום כששאל לה על מה ועל מה היא הולכת וכזה אמרה לגחזי , הכ''ז הוא להודיע שראוי לנביאי' לפרסם עוצם גבורת הש''י לגויי הארצות לעשות להם מופת אף על פי שאינם ראויים לו ולזה תמצא שכבר התעורר אלישע לרפאות נעמן מצרעתו למען ידע כי יש נביא בישראל כי בזה תועלת להיישירם לעבודת הש''י וכן מצאנו זה התועלת בברור בתפלת שלמה כמו שבארנו שם , הכ''ח הוא להודיע שאין ראוי לנבי' לקחת שכר על מה שיעשהו מן המופתי' כי בזה יבא להאמין כי הוא הפועל בזה המופ' ויסור מפני זה התועלת אשר נתחדש בעבורו והוא שיכירו מעלות הש''י וגבורתו וישובו לאמונתו ולזה תמצא שלא רצה אלישע לקחת מנחה מנעמן אחר שרפא אותו מצרעתו וגם קלל גחזי כשקבל ממנו כסף על זה והנה תמצא כי מפני שרא' נעמן שלא רצה אלישע לקבל דבר מנעמן על זה להורות שלא הי' הוא הפועל בזה אך הש''י התנדב נעמן שלא יעבוד כי אם לה' , הכ''ט הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיכפור העון אך יהיה מודה ועוזב ולזה תמצא שלא קלל אלישע גחזי בראותו אותו אע''פ שהוא יודע שעשה זה החטא אך קללו אחר שכפר עונו ולולי כפירת העון היה אפשר שיקח אלישע לתקן את אשר עיות , הל' במדות והוא להודיע שהוא ראוי שכאש' נפלו קצת אויבי האומה בידם שייטיבו להם כדי שיהיו בשלו' עמה' בראותם שבעת נפלם בידם חמלו עליה' והיטיבו להם וכ''ש שראוי לעשו' זה בהיות אויבי האומה יותר חזקי' מהם , הל''א הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה מכחיש ובלתי מאמין מה שייעדו הנביאים הלא תרא' מה שקרה לשליש מפני היותו מרחיק שיהיה מה שאמר אלישע לשוב למחרת היום ההוא סאה סלת בשקל וסאתי' שעורי' בשקל בשער שומרון והוא שכבר ראה זה בעיניו ומשם לא אכל כמו שאמר הנביא לו וזה הי' ענשו הראוי לו שהוא ראה אמות דברי הנבואה ההיא ולא נהנה בטוב שהגיע ממנה , הל''ב הוא במשפטים התוריים והוא להודיע שהדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו חייב להעלות לו שכר ולזה תמצא במה שספר שצעקה השונמית אל המלך על ביתה ועל שדה שהיו מחזיקי' בהם אנשי' שכבר צוה המלך להשיב לה את כל אשר לה ואת כל תבואות השדה מיום עזבה את הארץ ולא אמר להשיב לה שכירות ביתה , הל''ג הוא להודיע שאין ראוי גם לנביא לסמוך על הנס ולזה צוה אלישע לנבי' שיביא חדר בחדר יהוא בן יהושפט בן נמשי למשחו למלך על ישראל כדי שלא יודע סודו פן יהרגנו מלך ישראל וכן תמצא שעשה אחיה לירבעם ושמואל הנביא לדוד ר''ל שלקחו להם דרך כדי להעלי' סודם וענינ' , הל''ד הוא להודיע שאין עושין שררה בממון באחד לבד ולזה תמצא שכאשר הי' הכסף בארון לחזק את בדק הבית שמוהו שם הכהני' שומרי הסף לא אחד לבד גם בהוציאם הכסף מהארון היה שם סופר המלך והכהן הגדול לא אחד לבד גם בתתם הכסף אחר זה נתנוהו על ידי עושי המלאכה והם הוציאוהו יחד לא אחד לבד , הל''ה הוא ללמד שהדברי' העצמיים בבית המקדש ראוי שיקדמו לדברי' המשרתי' להם לפי שהם מכווני' בעצמם ובז' הישר' לעמוד על סודות המציאות ולזה ספר שבדק הבית היה קוד' עשיית הכלי' המשרתי' שאינם מכווני' בעצמם כמו הספות והמזמרות והמזרקי' והחצוצרות ומה שידמה להם מכלי הכסף והזהב , הל''ו הוא להודיע שאין מחשבין עם הממוני' על ההקדשות והדומה להם כי באמונה הם עושי' להיות דבר ההקדש חמור להם ולזה אמר ולא יחשבו את האנשי' אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושי' וכן הענין בגבאי צדקה לפי מה שאחשוב , הל''ז הוא להודיע שמותר חטאת לחטאת ומותר אשם לאשם שאם הי' מותרם לאיזה דבר שירצו הבעלים לא היה לכהנים וכבר אמר כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה' לכהני' יהיו ולמדנו מאמרו לכהני' יהיו שדיני אלו הכספי' מתחלף ולזה לא יתערבו זה עם זה אמנם יהיה בשיהיה מותר אשם לאשם ומותר חטאת לחטאת כמו שיראה חיובו מצד עצם הענין :

אז יעלה חזאל זה היה אחרי מות יהוידע שהמלך עזב תורת ה' ויעבדו אשרים ועצבים והיה קצף עליהם, וכשלקח חזאל גת שהיה למלכי יהודה מימי דוד, שם פניו על ירושלים :

ויקח ספר מה החטא גורם, שהגם שהיה לו זכות במה שהשתדל להרבות קדשי הבית, עבירה מכבה מצוה והוצרך לבזבז כל אוצרות ההקדש וגם אוצרות אבותיו ולתתם שוחד למלך ארם :

ויתר דברי יואש בדברי הימים נזכר שאחר כך הוכיחם זכריה בן יהוידע הכהן והרגוהו בחצר בית ה' במצות המלך, ולתקופת השנה עלו עליו חיל ארם במתי מספר והשחיתו את כל שריו, ואת יואש עשו שפטים ועזבו אותו במחליים רבים, ואז התקשרו עליו עבדיו כנזכר, וזה היה הפעם השנית שבאו עליו חיל ארם בלא חזאל, וזה היה עונש מיוחד על הריגת זכריה, וירמיה כותב הספר לא הזכיר זה כי היה נודע בימיו, ודם זכריה היה תוסס ומעלה קצף :

בית מלא . באותו מקום : מלא . שם מקום : סלא . שם מקום :

היורד סלא . העומדת בדרך היורד אל סלא :

ויקומו עבדיו מפרש בדברי הימים שהתקשרו עליו בדמי בני יהוידע הכהן, ושם אומר שהרגוהו על מטתו, רצה לומר ששכב על ערש דוי במקום שעזבו אותו חיל ארם, והיה שם המקום בית מלא ומפני שהיה עוד בית מלא הנזכר בשופטים ט' שהיה אצל שכם, אמר שהיה זה בית מלא היורד סלוא אצל ירושלים.

ויוזכר בן שמעת ויהוזבד בן שמר . כתוב בדברי הימים ( ב כד כו ) - שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית , ולמה פירשו הכתוב , ללמד שנפרע ממנו הקב''ה על ידי אנשים כיוצא בו , יבאו עמונים ומואבים כפויי טובה , שכפו בטובתו של אברהם אבינו שעשה ללוט שנלחם עם המלכים להצילו , והם שכרו את בלעם לקלל את בניו , ויפרע מיואש , שכפה בטובתו של יהוידע , והרג את זכריהו בנו , כמו שמפרש בדברי הימים ( שם פסוק כא ) . ומדרש זה בספרי :

עם אבתיו פי' בעיר ציון ששם שוכבים אבותיו, אבל לא נקבר בהמערה שהמלכים שוכבים שם כמו שכתוב בדברי הימים, ששם לא קברו רק הצדיקים :