על שמועות טובות ששמע מפי אדם נאמן שראה את הדבר, ומכל שכן אם הוא בעצמו ראה את הדבר אם היא טובה רק לו לבדו מברך שהחיינו, ואם היא טובה לו וגם לאחרים מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הטוב והמטיב, כלומר טוב לו וגם מטיב לחברו. אם בשעה שהוא רואה או שומע את השמועה אינו יכול לברך מחמת גופו או מחמת מקומו, יכול לברך אחר כך, וכן בברכת דיין האמת.

חייב האדם לברך את ה' יתברך שמו גם על הרעה, שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. ''בכל לבבך'' בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע (פירוש גם כשהוא עוסק בעניני עולם הזה יקיים בכל דרכיך דעהו), ''ובכל נפשך'' אפילו הוא נוטל את נפשך, ''ובכל מאדך'' בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין מדה טובה בין מדת פורעניות, הוי מודה לו. מה הוא מברך, על שמועות רעות מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם דיין האמת. אם באו לו כמה שמועות בבת אחת, בין טובות בין רעות, די לו בברכה אחת. וחייב אדם לברך גם על הרעה בדעה שלמה ובנפש חפצה כמו שהוא מברך על הטובה, שנאמר חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה, אם ''חסד'' אשירה ואם ''משפט'' אשירה, כי גם הרעה לעובדי ה' יתברך שמו היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל באהבה מה שגזר עליו ה' יתברך שמו באמונתו, כי הכל כפרת עונותיו, נמצא כי בקבלת רעה זו הוא עובד את ה', והעבודה היא שמחה לו.

הגיע אליו טובה או ששמע שמועה טובה, אף על פי שהדברים מראין שטובה זו תגרום לו רעה, כגון שמצא מציאה, ואם ישמע הדבר למלך יקח כל אשר לו, מכל מקום מברך הטוב והמטיב. וכן אם נגעה אליו רעה או שמע שמועה רעה, אף על פי שהדברים מראין שרעה זו גורמת לו טובה, כגון שבא לו שטף על שדהו ומזיק תבואתו, וכשיעבור השטף טובה היא לו שהשקה את שדהו, מכל מקום מברך דיין האמת, שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה.

לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד

ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב, וגם האשה תברך כן, ואם מתה האשה בלדתה מברך שהחיינו, דהא ליכא הטבה לאחריני. וכן אם מת האב קודם שילדתו, היא מברכת שהחיינו.

מת אביו או אחד משאר קרוביו, או אפילו אינו קרובו אלא שהוא אדם כשר, ומכל שכן תלמיד חכם שהוא מצטער עליו, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם דיין האמת, ועל שאר אדם שאינו מצטער על כך, אומר ברוך דיין אמת בלא שם ומלכות. אם נשאר מאביו ממון לירש, מברך גם שהחיינו, ואם יש לו עוד אחים לחלוק בירושה אזי במקום ברכת שהחיינו מברך הטוב והמטיב.

בנה או קנה בית או קנה כלים או מלבושים חשובים, אפילו היו לו כיוצא באלו תחלה, אלא שאלו לא היו שלו מעולם (לאפוקי מכרן וחזר וקנן) והוא שמח בהם, מברך שהחיינו. ויש לברך בשעת הקנין או גמר הבנין, אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, כי אין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן.

וכשילבש המלבוש יברך מלבוש ערומים, ואף שכבר בירך שחרית מלביש ערומים חוזר ומברך כשלובשו, אך אם לבשו שחרית נפטר בברכה זאת. יש אומרים דהקונה כובע כשמשימו בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה, ובאזור, יברך אוזר ישראל בגבורה, ויש חולקין. על כן טוב ללבשם פעם הראשונה שחרית ויכוין לפטרם בברכות אלו שאומר אותן בסדר הברכות. קנה לו טלית של מצוה אזי לאחר שעשה בה את הציצית יברך שהחיינו, ואם לא בירך אז יברך בעיטוף הראשון לאחר שבירך להתעטף בציצית.

קנה כלים שנשתמשו בהם הוא ובני ביתו מברך הטוב והמטיב.

אם נתנו לו במתנה, מברך הטוב והמטיב שהוא טובה לו וגם להנותן טובה. כי אם זה המקבל הוא עני הרי הוא טובה להנותן שזכהו השם יתברך ליתן צדקה, ואם המקבל הוא עשיר, שמח הנותן שזה מקבל ממנו מתנה.

על ספרים חדשים שקנה אינו מברך שהחיינו משום דמצות לא ליהנות נתנו.

על דבר שאינו חשוב כל כך כגון חלוק, או מנעלים, ואנפלאות, אין לברך, ואפילו אם הוא עני ששמח בהם. ועשיר גדול שקנה כלים חדשים, שראוי לבינוני לשמוח בהם, אלא שהוא לעשרו אינם חשובים אצלו כל כך ואינו שמח בהם, גם כן לא יברך.

נוהגין לומר למי שלבש בגד חדש: תבלה ותחדש. ועל מנעלים או שאר בגדים שנעשו מעורות, אפילו מבהמות וחיות טמאות, ואפילו אם העורות הם תפורות רק תחת הבגד, אין אומרים תבלה ותחדש, כי אם יחדש בגד כזה צריכין מתחלה להמית בעל חי, וכתיב ורחמיו על כל מעשיו.

פרי שהוא מתחדש משנה לשנה, בפעם הראשונה בשנה שהוא אוכלו יברך שהחיינו. ויברך תחלה שהחיינו ואחר כך ברכת הפרי, ואם שכח ובירך תחלה ברכת הפרי, יכול לברך גם אחר כך שהחיינו ולא הוי הפסק, ואם לא בירך באכילה הראשונה שוב אינו מברך. אם יש לפניו כמה מינים חדשים, די בברכת שהחיינו אחת לכולם. שני מינים אף על פי שהם דומים קצת כמו תותי יער ופטל ואפילו אין חלוקין בשמות אלא בטעם, כמו תאנים לבנים ותאנים שחורים, אם בירך שהחיינו על מין אחד כשנזדמן לו אחר כך מין השני מברך גם עליו שהחיינו כי שתי שמחות הן.

אם בירך שהחיינו על ענבים, יש אומרים דאין צריך לברך עוד שהחיינו על היין החדש, כי שמחה אחת היא שהיין יוצא מן הענבים, ויש אומרים דמכל מקום צריך לברך שהחיינו גם על היין החדש, משום דיש בו שמחה יתירה מבענבים. ועל כן טוב שאם בירך שהחיינו על ענבים, אזי כששותה יין חדש, יברך תחלה שהחיינו על איזה מין חדש לפטור גם את היין, אבל אם בירך תחלה שהחיינו על היין לכולי עלמא אינו מברך עוד על ענבים. וכל זה דוקא כשהוא שותה את היין כשהוא תירוש, שהוא ניכר שהוא יין חדש, אבל אם אינו שותהו עד שהוא יין, אפילו לא בירך שהחיינו על ענבים, אינו מברך עליו שהחיינו, משום דאינו ניכר בין חדש לישן.

אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא כשהבשילו האשכולות ענבים, וכן כל פרי אחר גמרו.

נוהגין שאין מברכין שהחיינו על ירקות ומיני לפתות, מפני שהם מתקיימים זמן רב על ידי שמטמינין אותם בקרקע ובחול, וגם הם מצויין וגם אין בהם שמחה כל כך.

אין מברכין שהחיינו על הריח, משום דמן הריח נהנה הנשמה והנשמה היא נצחיית.

עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל. רבי אלעזר הוי מצמם ליה פריטי וקנה לו מכל דבר פעם אחת בשנה ואכל.

הרואה את חברו לאחר שלשים יום והוא חביב עליו מאד, ומכל שכן אדם שהוא גדול ממנו, כגון אביו או רבו ושמח בראייתו מברך שהחיינו, אף על פי שבתוך הזמן קבל ממנו מכתב. ואם רואהו לאחר שנים עשר חדש מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם מחיה המתים, מפני שנשכח מן הלב כמו שהמת נשכח לאחר שנים עשר חדש, דכתיב נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד, מה כלי מי שאבד אותו ולא מצאו בתוך שנים עשר חדש מתייאש ממנו, אף המת נשכח מן הלב לאחר שנים עשר חדש, ואינו מברך שהחיינו. אבל אם קבל ממנו מכתב בתוך הזמן, או ששמע בתוך הזמן משלומו, אינו מברך מחיה המתים אלא שהחיינו, ואין חילוק בין זכרים לנקבות, דאפילו האיש שהוא רואה את אשתו או אמו או אחותו או בתו, וכן האשה שהיא רואה את בעלה או אביה או אחיה או בנה, מברכין כן.

חברו שלא ראה אותו מעולם, אלא שעל ידי מכתבים שהריצו מזה לזה נעשו אוהבים, אם רואהו אחר כך אינו מברך על ראייתו, דכיון שלא התראו מעולם פנים אל פנים, אין האהבה גדולה כל כך שיהא שמח בראייתו. (דין הטוב והמטיב על שינוי יין כתוב בסימן מ''ט).