כשם שאסור לו לאדם ליהנות ממאכל או משקה קודם שיברך, כך אסור לו ליהנות מריח קודם שיברך עליו, שנאמר כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח. אבל לאחריו אינו צריך לברך משום דכשמפסיק הריח מחוטמו כבר עברה הנאתו, והוי כמו אוכל שנתעכל במעיו.

כיצד מברך על הריח הטוב, אם זה שיוצא ממנו הריח הוא פרי שהוא ראוי לאכילה, בין שהוא פרי העץ בין שהוא פרי האדמה, אף על פי שאינו ראוי לאכילה אלא על ידי תערובות כגון אגוז ''מושקאט'' לימונים ואתרוג (בשאר ימות השנה, חוץ סוכות), מכל מקום כיון שעיקרו לאכילה מברך אשר נתן (ויש אומרים הנותן) ריח טוב בפירות. ודוקא כשנתכוין להריח בו, אבל אם לא נתכוין להריח אלא לאכילה והריח בא לו ממילא, אינו צריך לברך על הריח, המריח ''בקאפפע'' קלוי שיש לו ריח טוב, מברך אשר נתן ריח טוב בפירות.

אם זה שיצא ממנו הריח הוא עץ או מין עץ, מברך בורא עצי בשמים. ולכן על ההדס ועל ורד שקורין שושנה, ועל הלבונה וכיוצא מהם מברכין בורא עצי בשמים, דכיון דעיקרו אינו לאכילה אלא להריח לא הוי פרי. על פלפלין ועל זנגביל (אינגבער) יש אומרים דמברכין ויש אומרים דאין מברכין, על כן אין להריח בהם.

על עשב וירק מברכין בורא עשבי בשמים, (העי''ן בחירק והבי''ת רפויה, כי החירק הוא תנועה קלה וגם הבי''ת של בשמים רפויה, דסמוך לאהו''י). והסימן לידע מה הוא עץ ומה הוא ירק, כל שהגבעול הוא קשה כגבעול של פשתן ומתקיים משנה לשנה, ומוציא עלין זהו עץ, ואותם שהגבעול לעולם רך הוי עשבי בשמים.

אם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוסק (פיזאם), מברך עליו בורא מיני בשמים. וכן על ''שוועמליך'' (פטריות) יבשים שיש להם ריח טוב, אם מריח בהם, נראה לי דיש לברך בורא מיני בשמים.

על שמן אפרסמון הגדל בארץ ישראל, לחשיבותו שגדל בארץ ישראל קבעו לו ברכה בפני עצמו, ומברכין עליו בורא שמן ערב.

בירך על של עץ עשבי בשמים, וכן להיפוך, לא יצא. אבל אם בירך בורא מיני בשמים על כל המינים יצא. ולכן בכל דבר שהוא מסופק בברכתו, ואי אפשר לו להתברר מברך עליו בורא מיני בשמים. ונראה לי דאם בירך על פרי העץ בורא עצי בשמים יצא. ועל כן נראה לי כי על ''נעגליך'' (צפורן) וכן על קליפת תפוחי זהב ולימונים יש לברך בורא עצי בשמים.

שמן או יין שבשמו בבשמים, אם בעצי בשמים מברך עצי בשמים, ואם בעשבי בשמים מברך בורא עשבי בשמים, ואם היו בו עצים ועשבים מברך בורא מיני בשמים. וכן בכל מקום שיש ריח מעורב ממינים שונים מברך בורא מיני בשמים. ואם הוציאו הבשמים מן השמן ומן המים, יש ספק אם מברכין עליהם כיון שלא נשאר שם העיקר, על כן אין להריח בהם.

היו לפניו פרי המריח, ועצי בשמים, ועשבי בשמים, ומיני בשמים, מברך על כל אחד ברכה הראויה לו. ומקדים לברך תחלה על הפרי, ואחר כך על העץ, ואחר כך על עשבי בשמים, ואחר כך על מיני בשמים.

מוגמר, דהיינו שמשימין בשמים על גחלים שיעלה ריח טוב, מברכין עליו משיעלה העשן קודם שיגיע לו הריח, כמו בכל ברכת הנהנין, אבל לא יברך קודם שעולה העשן, דבעינן ברכה סמוך להנאה. אם המוגמר הוא מין עץ מברך עצי בשמים, ואם של עשב, עשבי בשמים, ואם של שאר מינים, בורא מיני בשמים. ודוקא כשמגמר בשביל להריח, אבל מה שמעשנין בשביל לבטל הסרחון כדרך שנותנים בשמים אצל המתים, אין מברכין עליו כלל.

וכן כל דבר שאינו עומד להריח, כגון בשמים המונחים בחדר לסחורה, וכן מוגמר שמגמרין בו את הכלים, שלא נעשה להריח בעצמו רק ליתן ריח בכלים, אין מברכין עליהם אף על פי שהוא מתכוין להריח.

הנכנס לתוך חנות של בשמים או בית מרקחת ונתכוין להריח, מברך בורא מיני בשמים, כי בשמים שבחנות עומדין להריח, דניחא ליה לבעל החנות שיריחו בני אדם ויקנו. נכנס ויוצא נכנס ויוצא, אם היה דעתו מתחלה אינו צריך לברך, ואם הסיח דעתו או שיצא ושהה זמן מרובה, או שנכנס לחנות אחר, צריך לברך בכל פעם.

ריח שאין לו עיקר, כגון בגדים שהם מוגמרים, או שהיו בשמים מונחים בכלי וקלט ריח, וכן הממשמש באתרוגים או בשאר פירות המריחים ונשאר בידו או בבגדו ריח, אין מברכין עליו.

בסימן קנ''ב סעיף י' יבואר דאסור להריח בבשמים של אשה, ובסימן קס''ז סעיף ז' יבואר דאסור להריח בריח שנעשה לעבודת כוכבים, וכל שכן דאסור לברך עליהם.