אומרים אשרי ותהלה לדוד וגו', וצריכין לכוין בו היטב, ובפרט בפסוק פותח את ידיך וגו' יכוין את לבו מאד.

אחר כך אומרים למנצח. ואלו ימים שאין אומרים אותו: ראש חדש, חנוכה, ופורים, והוא הדין בשנה מעוברת ביום י''ד וט''ו שבאדר ראשון, ערב פסח, וערב יום הכפורים, ותשעה באב, גם אין אומרים אותו בבית האבל, וביום שאין אומרים למנצח, גם אל ארך אפים אין אומרים.

אומרים קדושת ובא לציון עם התרגום, וצריך ליזהר מאד לאמרה בכונה, והתרגום יש לאומרו בלחש.

אסור לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה זו.

יש להדר לאמרה עם הצבור, ולכן אם בא לבית הכנסת בשעה שהציבור אומרים אותה יאמרה עמהם אף קודם תפלתו, והוא הדין דיכול לאמרה קודם שני הפסוקים דהיינו ובא לציון וגו' ואני זאת בריתי וגו', ואחר כך יאמר פסוקים אלו, ומכל שכן שיכול לדלג אשרי ולמנצח כדי שיאמר קדושה זו עם הצבור, ואחר כך יאמר מה שדלג.

ואומרים עלינו לשבח וכו', וצריכין לאומרו באימה וביראה, ויהושע תקנו בשעה שכבש את יריחו, ואחר כך אומרים מזמור של יום, ושאר מזמורים, בכל מקום ומקום כפי מנהגו.

כשיוצא מבית הכנסת, אומר הפסוק, ה' נחני וגו' ומשתחוה מול הארון הקודש, כתלמיד הנפטר מרבו. כשיוצא מבית הכנסת לא יצא ואחוריו לארון הקדוש, אלא יצדד, וכן בירידתו מן התיבה.

כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ או לפסוע פסיעה גסה, לפי שמראה עצמו שעיכוב בית הכנסת דומה עליו למשא. במה דברים אמורים כשהולך לעסקיו, אבל אם הולך מבית הכנסת לבית המדרש מצוה לרוץ.