אם נמצא בספר תורה פסול מחמת טעות, אם הוא טעות גמור, אין קורין בו, וצריכין ספר תורה אחר. איזהו טעות גמור, כגון יתר או חסר, או נתחלף אפילו אות אחד ועל ידי זה משתנה הקריאה, כמו תומים תאומים, מגרשיהן מגרשיהם, ואף על פי שהפירוש הוא שוה, מכל מקום כיון שהקריאה אינה שוה, הוי טעות גמור. וכן אם הטעות הוא בענין, שיכולין לקרותו כמו שהיה צריך ליכתב, אלא שכתב, בענין שמשתנה הפירוש על ידי זה, כגון בפרשת תרומה, אמה וחצי רחבו, אם במקום ''רחבו'', נמצא כתוב ''רחבה'' בה''א אף על פי שיכולין לקרות את הב' בחולם, מכל מקום כיון שכאשר שהוא כתוב, הוי טעות שמשתנה הפירוש, הוי גם כן טעות גמור. אבל אם הטעות הוא בענין שאינו משתנה, לא הקריאה ולא הפירוש, כגון במקום שצריך להיות ''אבותם'' בוא''ו אחר הבי''ת, נמצא בלא וא''ו, או בהיפך, וכן אם במקום שצריך להיות מלא יו''ד שמשית כגון אבתיכם, נמצא חסר יו''ד או בהיפך, וכן כל כיוצא בזה, אין מוציאין ספר תורה אחרת (לפי שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך, שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר). אבל אם חסרה יו''ד שרשית כגון מה לך הגר אל תיראי, כתיב תראי בלא יו''ד אחר הת''ו, או אל תירא אברם, כתיב תרא, צריכין להוציא ספר תורה אחר.

נמצא תיבה אחת חלוקה, עד שנראית כשתים, או שנתקרבו שתי תיבות, ונראות כאחת לתינוק, או שנמצא תיבה יתירה, בין שהיא תיבה זרה, שאין כאן מקומה כלל, בין שנכתבה תיבה אחת כפולה, וכן אם נמצא שינוי בצורות הפרשיות, כגון פתוחה במקום סתומה או סתומה במקום פתוחה, או הפסק פרשה במקום שאינו צריך, או במקום שצריך להיות הפסק פרשה ואינו, כל אלו פסולין גמורים, וצריכין להוציא ספר תורה אחר.

נמצא שנדבק אות לאות, אם נראה שנדבר לאחר הכתיבה כשר, כל שלא נשתנה צורת האותיות, אבל אם נראה שנדבק כן בשעת כתיבה, אזי יש חילוק, שאם נדבק כן קודם שנגמר האות כגון נו''ן פשוטה שנדבקה באמצעיתה ברגל תי''ו וכדומה פסול, אלא שבחול יכולין לגרוד שם להפרידם, אבל אם הדיבוק נעשה בגמר האות, יש להכשיר, ואין צריכין להוציא ספר תורה אחר.

נמצא אות שהפסיד צורתו, בין שהיה כן מתחילת הכתיבה, בין שנעשה אחר כך על ידי נקב, פסול. אבל אם נמצא נקב תוך אות, או מחוץ לאות והאות בצורתו, אלא שאינו מוקף גויל וניכר שהנקב נעשה לאחר הכתיבה כשר, כיון דבשעת הכתיבה היה מוקף גויל. אם קפצה הדיו מאיזה אות ואינו שחור כראוי, פסול.

אם יש ספק באיזה אות, שמא אין צורתה עליה, מראין לתינוק שאינו לא חכם ולא טיפש (היינו שאינו מבין את הענין, אבל יודע ומבין את האותיות) אם קורא כראוי כשרה ואם לאו פסולה. ואם התינוקות מחולקין, הולכין אחר הרוב. ודוקא כשאנו מסופקין מועיל התינוק, משום דאז לא הוי רק גלוי מילתא בעלמא, אבל אם אנו רואים שאין האות כהלכתו, וכן אם נפסקו יוד''י האל''ף, או יוד''י העי''ן והשי''ן. ורגלי התי''ו וכדומה פסול אף על פי שהתינוק קורא אותו, כיון שעינינו רואות שאין האות כתיקונו.

כשמראין לתינוק, אין צריכין לכסות לו האותיות שלאחריו, אבל האותיות שלפניו נוהגין לכסות. ואם נפסק איזה אות בנקב, ונשאר מקצתו גם מן הנקב ולמטה, ואנו מסופקים אם יש באות עד הנקב כשיעור, צריכין לכסות החלק שלמטה מן הנקב, כי התינוק יצרפו ובאמת אין לו צירוף. וכן אם קפצה הדיו ממקצת אות, ונשאר שם איזה רושם צריכין לכסותו, שלא יצרפו התינוק.

כשנמצא פסול שצריכין להוציא ספר תורה אחר, אם נמצא בין גברא לגברא, מוצאין ספר תורה אחר, ומתחילין ממקום שפסקו, ומשלימין מנין הקרואים, והעולין כבר בספר תורה הפסול עולין למנין הקרואים. ואם הוא בשבת אם אפשר לקרות בספר תורה השני ז' קרואים יעשו כן (לחוש לדעת הגדולים דסבירא להו דמה שקראו בספר תורה הפסול, אינו עולה להם), דהא נוהגין בלא הכי להוסיף הרבה קרואים.

ואם נמצא הפסול באמצע הקריאה, בזה יש חילוקי דיעות ומנהגים, ומכל מקום יחזיק מנהגו. ובמקום שאין מנהג קבוע, נראה לי דיש לעשות כמו שכתוב בשלחן ערוך, שלא לברך על ספר תורה הפסול, אלא מפסיקין מיד, ומוציאין ספר תורה אחר, ומתחילין ממקום שפסקו ואם הפסיקו באמצע פסוק נראה לי דיתחילו מתחלת הפסוק. וגומרין את הפרשה, (ונראה דיקרא לו בספר תורה הכשר לכל הפחות ג' פסוקים, ואם אין עוד ג' פסוקים עד תשלום הסדרה, יתחילו למפרע קצת) ומברך ברכה אחרונה, אבל ברכה ראשונה אינו מברך, דעלתה לו הברכה שבירך על ספר התורה הפסול (ופשוט דאם יכולין לקרות שבעה קרואים בספר תורה הכשר, יעשו כן כמו שכתוב בסעיף שלפני זה). והוא הדין אפילו אם לא התחילו לקרות כלל לזה העולה, שנמצא הפסול מיד לאחר הברכה, גם כן מוציאין ספר תורה אחר, ואינו מברך עוד ברכה ראשונה ואין לחלק בין קריאה האחרונה, לשאר קריאה בענין זה.

נמצא פסול בספר תורה ואין שם ספר תורה אחר משלימין בו מנין הקרואים בלא ברכות.

יש אומרים, שאם נמצא פסול בספר תורה בחומש אחד, מותרין לקרות בו בחומש אחר, כגון אם הפסול הוא בספר בראשית, מותרין לקרות בו בברכות בספר שמות. ויש לסמוך על זה בשעת הדחק כשלא היה באפשרי לתקנו, או שנמצא בשבת או יום טוב, ומכל מקום בשבת במנחה, אין להוציאו כיון שאז אין הקריאה חובה כל כך, דלא נתקנה אלא משום אותן שאינם באים בשני ובחמישי לבית הכנסת.

אם נקרעה התפירה שבין שתי יריעות, אם נשאר הרוב תפור, קורין בו, ואם לאו מוציאין ספר תורה אחר, ואם אין ספר תורה אחר, אם הקרע הוא בזה החומש שצריכין לקרות בו, אין קורין אלא אם כן נשארו לכל הפחות ה' תפירות, אבל אם הקרע הוא בחומש אחר, קורין בו אף על פי שלא נשארו רק ב' תפירות.

נמצא שעוה או חלב שנטף על אות או תיבה, אם הוא בחול יסירו, ואם הוא בשבת או יום טוב, אם נראין האותיות יקראו בו כך. אבל אם מכוסין כל כך עד שאינן נראין, אם הוא במקום שאין צריכין לקרות שם, יכולין לקרות בו בברכות, אבל אם הוא במקום שצריכין לקרות, ואסור לקרות אפילו תיבה אחת שלא מן הכתב, על כן אם באפשרי להסיר את השעוה או החלב כלאחר יד, דהיינו שנתיבש היטב, ויכפיל את הגויל שעל ידי זה יפול, יעשו כן, ובאם לאו אין קורין בו. כשמסירין בחול את השעוה והחלב, אם הוא על השם ישגיחו שלא יבא חס ושלום למחיקת האותיות, אלא יחממו מבחוץ שילך השעוה או החלב.