נמצא במדרשים הרבה מעשיות, כי על ידי שהבן אומר קדיש בשביל אביו או אמו, ניצולים מן הדין, על כן נוהגין לומר קדיש, וכן לעלות למפטיר ולהתפלל לפני התיבה, ובפרט במוצאי שבתות, שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנום, וכן בכל ערבית שאז תגבורת הדין, ויש בענין הקדישים כמה חילוקי דינים על פי המנהגים.

בתוך שבעה, בין שהוא קטן בין שהוא גדול, בין תושב בין אורח, יש לו כל הקדישים, ודוחה כל האבלים, ואפילו פגע הרגל תוך שבעה המבטל גזרת שבעה, וכן לאחר שבעה שמבטל גזרת שלשים לענין קדיש אינו מבטל, וכן לא אמרינן לענין קדיש מקצת היום ככולו, ואפילו במנחה של יום השביעי, יש לו כל הקדישים, ומונין שבעה ושלושים מיום הקבורה. ואף על פי שהאבל לא שמע מיד, ונוהג אחר כך שבעה ימי אבל, מכל מקום לענין קדיש אין לו דין שבעה, וכן אם מת ברגל מונין לענין קדיש מיום הקבורה.

אם יש בבית הכנסת גם יאהרצייט, אזי אם הבן שבעה הוא קטן, שהולך כל ימי השבעה לבית הכנסת, יש להיאהרצייט קדיש אחד, ואם יש הרבה יאהרצייט, יש לכל אחד קדיש אחד ואפילו אם הקטן שהוא בן ז' ידחה לגמרי. ואם יש בן שלשים, יש לו גם כן קדיש אחד, אבל אם יש הרבה בני שלשים, אין הקטן בן שבעה נדחה מחמתן לגמרי. ואם הוא גדול, שאינו הולך כל השבעה לבית הכנסת אף על פי שמתפלל בביתו במנין, מכל מקום כשבא בשבת לבית הכנסת אומר כל הקדישים, ואם יש שם יאהרצייט, אומר גם כן כל הקדישים, מלבד קדיש אחד יטילו עליו גורל. ואך כשנתבטל ממנו השבעה על ידי רגל, או שמת אביו ברגל, אזי יש לו דין קטן, כיון שיכול לילך לבית הכנסת בכל יום.

בן ז' קטן, ובן ז' גדול בשבת כשבאו לבית הכנסת, שוים בקדישים, ואם יש גם יאהרצייט, הוא נדחה מחמת הגדול, ולכן יש להגדול קדיש אחד יותר מן הקטן, דהיינו הקדיש שהיה צריך הקטן לתת להיאהרצייט.

יאהרצייט וכן בן שלשים, קודמין לשאר אבלים שהם בתוך השנה, ומכל מקום יש להם לתת גם להם איזה קדישים, ויש לנהוג שקדיש דרבנן, וגם הקדיש שלאחר עלינו, יהיה להיאהרצייט או לבן ל', ושאר הקדישים לשאר האבלים, אם ישנם כמנין הקדישים.

יאהרצייט ובן שלשים, היכא דאיכא רווחא בן שלשים קודם, ואין להיאהרצייט רק קדיש אחד, ואם יש הרבה יאהרצייט יש לכל אחד קדיש אחד, ואף על פי שהבן שלשים ידחה לגמרי, משום שהוא יאמר למחר, והיאהרצייט אם לא יאמר היום, עבר זמנו.

אם יש שני אבלים שוים, יטילו גורל ביניהם, ומי שעלה לו הגורל לומר ערבית, יש לשני כנגד זה קדיש אחד שחרית בלא גורל, ועל הקדיש הג' יטילו גורל, וכן אם ישנם הרבה גם כן מטילין גורל, ומי שעלה לו הגורל, לא יבא עוד בתוך הגורל עד שיאמרו כולם.

התושב קודם לאורח (אם אינו תוך שבעה). יאהרצייט תושב ויאהרצייט אורח אין להאורח כלום, בן שלשים תושב, או תוך השנה תושב ויאהרצייט אורח, יש להאורח קדיש אחד. ואם יש יאהרצייט תושב, ובן שלשים תושב, ויאהרצייט אורח, יש גם כן להאורח קדיש אחד, ואינו יכול היאהרצייט התושב לומר לו: אני קודם, כי יאמר: לאו מדידך שקילנא אלא מבן שלשים. ויאמר היאהרצייט תושב קדיש ראשון, ובן שלשים קדיש ג'.

אורח בן שלשים, ותושב תוך השנה שוים.

יאהרצייט תושב ובן שלשים אורח, יאמר התושב קדיש ראשון ושני, והאורח השלישי.

אורח בתוך השנה, יש לו קדיש א' בתוך אבלים תושבים, בתוך השנה.

תושב נקרא לענין זה, כל שיש לו כאן דירת קבע, אף על פי שאינו פורע מס, או שהוא פורע כאן מס, אף על פי שאינו דר כאן, ומי שבא לכאן ממקום אחר, לומר קדיש אחר אביו ואמו שהיו דרים כאן, אף על פי שהמה היו תושבים כאן, מכל מקום כיון שהבן הזה אינו דר כאן, ואינו פורע כאן מס, אין לו דין תושב. בעל הבית שמחזיק מלמד או משרת, אם הם פנויים נקראים כאן תושבים, אבל אם יש להם נשים במקום אחר, הרי הן כאן כאורחים. והלומד בישיבה, וכן מלמד המושכר לכמה בעלי בתים, אף על פי שיש להם נשים במקום אחר, דינם כאן כתושבים. המגדל יתום בביתו אפילו בשכר, אם אין לו לא אב ולא אם, יש לו כאן דין תושב, אבל אם יש לו אב או אם במקום אחר, אפילו מגדלו בתורת צדקה, יש לו דין אורח.

מי שמתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש, תמיד, אם בא לומר קדיש בבית הכנסת האחרת, האבלים שבשם יכולין לדחותו, ואפילו הוא תוך שבעה, דגרע מהאורח, כי האורח אין לו מקום להתפלל ולומר קדיש, וזה יש לו.

מי שיכול וראוי להתפלל לפני התיבה, יתפלל, ומועיל יותר מקדיש יתום, שלא נתקן אלא לקטנים. ומי שאינו יכול להתפלל כל התפלה, יתפלל מן אשרי ובא לציון ולהלן. ומי שיש לו זכות יותר בקדישים, כגון בן ז' ול', יש לו גם כן זכות יותר בענין התפלה. נוהגין שאין אבל מתפלל לפני התיבה בשבת ויום טוב, אך אם גם קודם האבלות היה דרכו להתפלל בשבת ויום טוב, גם בזמן האבלות יתפלל.

שנים ששוים בדין קדיש, ושניהם יכולין להתפלל לפני התיבה, ומרוצים בשוה להקהל יטילו גורל, שהאחד יתפלל עד אשרי ובא לציון, והשני יתפלל אשרי ובא לציון. ואם אחד אינו יכול להתפלל לפני התיבה, או שאינו מרוצה לקהל, והתפלל השני, לא הפסיד זה שהתפלל זכותו בקדישים, ומכל מקום יש לו לוותר להניח הקדיש למי שלא התפלל, ומכל שכן לקטנים.

מי שהוא אבל על אביו, וגם על אמו, מכל מקום אין לו זכות יותר בתפלות וקדישים משאר אבל, משום דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן.

נוהגין שאין אומרים קדיש רק י''א חדשים, שלא להחזיק אביו ואמו כרשעים, דמשפט של רשעים הוא י''ב חדש שאם מת דרך משל, יו''ד שבט, פוסק לומר ט' טבת, וביו''ד טבת לא יאמר, דהא הוי יום א' בחדש י''ב, ויום א' בחדש חשוב חדש, והוי כאלו אמר י''ב חדש. ולענין זה מונים מיום הקבורה, לא מיום המיתה, שאם נקבר י''א שבט, אזי פוסק ביו''ד טבת, כי המשפט אינו מתחיל עד לאחר הקבורה, ואם היתה שנה מעוברת, פוסק ט', (או י' כסלו) יום זה שהוא פוסק בו, יש לו כל הקדישים, רק ליאהרצייט שייך קדיש א', וכן לבן שלשים. ואם יש כמה יאהרצייט, או בני שלשים, נדחה הוא מפניהם לגמרי. מי שיודע באביו ואמו שהיו רשעים, מאותן שנידונין י''ב חדש, ראוי ומחויב שיאמר קדיש י''ב חדש.

כשיש הרבה אבלים רחמנא ליצלן, אזי כדי שלא יבא לידי קטטות ומריבות, נוהגין בהרבה מקומות, שאומרים ב' או ג' ביחד.

אם אין בבית הכנסת אבל על אביו ואמו, יאמר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם, בעד כל מתי ישראל. ויש מקומות שנהגו, ששאר קרובים אומרים קדיש על קרוביהם, כשאין אבלים על אביהם ואמם, וגם כשיש אבלים על אביהם ואמם, אם יש מי שרוצה לומר קדיש אחר אבי זקנו, או זקנתו, שמתו בלא בנים, או אחר בנו, או בתו שמתו בלא בנים, יניחו לו האבלים לומר קדיש אחד, לאחר שהם אמרו כל אחד. ויש מקומות שנהגו, שגם שאר קרובים אומרים קדיש, אפילו במקום שיש אבלים על אב ואם, אלא שעושים פשרה ביניהם, שאין אומרים כל כך קדישים, כמו האבלים על אב ואם. והולכים בכל זה אחר המנהג, ובלבד שיהא מנהג קבוע בעיר.

הבת אין לה לומר קדיש בבית הכנסת, אך יש אומרים שאם רוצים לעשות מנין בביתה שתאמר שם הרשות בידם, ויש אומרים דגם זאת אין לעשות.

מי שהיה לו יאהרצייט, ולא יכול לומר קדיש, כגון שהיה בדרך, או שלא הגיע לו קדיש, יכול לומר קדיש בתפלת ערבית שלאחר היאהרצייט.

אף על פי שאמירת הקדיש והתפלות מועילות להאבות, מכל מקום אין אלו העיקר, אלא העיקר הוא שהבנים ילכו באורח מישור, כי בזה הם מזכים האבות, הכי איתא בזוהר הקדוש, בן יכבד אב כמה דאת אמרת כבד את אביך ואת אמך, ואוקמיה במיכלא ומשתייא, ובכלא, האי בחייו דאיתחייב ביה, בתר דמית, אי תימא הא פטור הוא, לאו הכי, דאף על גב דמית, אתחייב ביקריה יתיר, דכתיב כבד את אביך, דאי האי ברא אזיל באורח תקלא, ודאי מבזה לאבוי הוא, ודאי עביד ליה קלנא. ואי ההוא ברא אזיל באורח מישור, ותקין עובדוי ודאי דא אוקיר לאבוי. אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קודשא בריך הוא, וקודשא בריך הוא חייס עליה ואותיב ליה בכורסיא דיקריה ודאי וכו' עד כאן לשונו. ויש לו לאדם לצוות את בניו להחזיק באיזה מצוה, ואם מקיימין נחשב יותר מן הקדיש, והוא תקנה טובה גם למי שאין לו בנים אלא בנות.