כשמוציאין את הספר תורה מן הארון הקודש, ונושאין אותו אל התיבה, שקורין בו שם, נושאין אותו דרך צפון, שהוא לימין הנושא, וכשמחזירין אותו אל הארון הקדוש, נושאין אותו דרך דרום, וצריכין להחזיק את הספר תורה ביד ימין, ומצוה על כל אדם שהספר תורה עובר לפניו, שילוו אותו עד התיבה.

העולה לתורה, יש לו להתעטף בטלית מצוייצת, ועולה בדרך קצרה לו, ויורד בדרך ארוכה. ואם שני הדרכים שוים, עולה בדרך הימין, ויורד בדרך השני. ונוהגין שהוא ממתין, עד שהעולה אחריו אמר הברכה האחרונה, ויורד בין גברא לגברא.

פותח את ספר התורה, ורואה באיזה מקום יקרא, ואוחזו כך פתוח בשתי ידיו, וסוגר עיניו, ואומר ברכו את ה' המבורך, ויש לו לומר בקול כדי שישמעו כל הקהל, והם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואם לא שמעו הצבור את המברך, אף על פי ששמעו שהשליח צבור עונה, לא יענו עמו, אלא לאחר שסיים השליח צבור, עונין אחריו אמן. לאחר שענו הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד, חוזר העולה ואומר גם כן ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ומברך הברכה אשר בחר וכו', ועונין הקהל אמן, ומסלק את ידו השמאלית, ואוחז את הספר תורה בשעת הקריאה רק בימינו. הקורא קורא, והוא קורא עמו בלחש. ואין הקורא רשאי לקרות, עד שיכלה אמן מפי הצבור, וכל הקהל יכוונו דעתם לשמוע היטב קריאת התורה. לאחר הקריאה, חוזר העולה ואוחזו גם בשמאלו, וגוללו ומברך ברכה אחרונה.

אסור לאחוז את הספר תורה בעצמו ערום, אלא יאחזו על ידי הטלית, או יאחזו בעמודיו, ויש מחמירין, שגם בעמודים אין אוחזין ערום, אלא על ידי הטלית.

העולה וגם הקורא צריכין לעמוד, ואפילו רק לסמוך על שום דבר אסור. משום דצריכין לעמוד באימה, דכשם שניתנה התורה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה, ואך מי שהוא אדם חלוש, יכול לסמוך קצת סמיכה כל דהו.

בשעה שהעולה אומר ברכו, והקהל אומרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד, צריכין כל הצבור לעמוד. אבל בשעה שאומר הברכה אשר בחר בנו, וכן בשעת הקריאה, ובשעת ברכה אחרונה, אין חיוב שיעמדו הקהל. אלא המדקדקין במצות, מחמירין על עצמן ועומדין וכן נכון, אבל בין גברא לגברא אין להחמיר כלל.

אם הקורא בעצמו, הוא עולה לתורה, צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שנתנה התורה על ידי סרסור משה רבינו עליו השלום, כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור.

כיון שהתחיל הקורא לקרות, אסור לכל הקהל לדבר, אפילו בדברי תורה, ואפילו בין גברא לגברא, ואסור לצאת מבית הכנסת בשעה שקורין בתורה, אבל בין גברא לגברא שהספר תורה מגוללת, יכול לצאת לצורך גדול.

כשיש כהן בבית הכנסת צריכין לקרוא אותו תחלה, ואפילו אם הוא עם הארץ אלא שהוא אדם כשר, הוא קודם אפילו לתלמיד חכם, ואפילו אם הכהן רוצה למחול לא מהני. ואחר הכהן קורין לוי, ואם אין שם לוי, קורין את הכהן אשר עלה במקומו, ואומרים: במקום לוי, ואם אין כהן בבית הכנסת, קורין במקומו לוי או ישראל. ויש לקרות את היותר גדול בתורה שנמצא שם, ואומרים: אם אין כאן כהן, לוי במקום כהן, או ישראל במקום כהן, ואם קראו ישראל במקום כהן, אין קורין אחריו לוי. ישוב שכולם כהנים או לוים, יעשו שאלת חכם איך יתנהגו.

אם הכהן עומד בקריאת שמע, ומכל שכן אם עומד בתפלת שמונה עשרה, אפילו אין שם כהן אחר, אין קורין אותו, ואין צריכין להמתין עליו, משום טירחא דציבורא, אלא קורין לוי או ישראל, ואין אומרים: אם אין כאן כהן, אלא אומרים: לוי או ישראל במקום כהן. ובדיעבד אם קראוהו, אם עומד בקריאת שמע או בברכותיה, עולה ומברך את הברכה, אבל לא יקרא עם הקורא אלא ישמע. ומכל מקום אם אפשר לו, יש לו לגמור את הענין שהוא עומד בו, להיכא דסליק ענינא, קודם שהוא עולה. ואם עומד בתפלת שמונה עשרה, אפילו קראוהו לא יעלה, ובתפלת אלהי נצור וכו' יעלה. ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה, אם אין שם כהן אחר, אפילו לכתחלה קורין אותו, אך לא יקרא עם הקורא, אבל אם יש שם אחר, אין קורין אותו לכתחלה, וכן הדין בלוי.

אם קראו לכהן או ללוי ואינם שם, לא יקראו לאחר בשמו, שלא יאמרו על הראשון שהוא פגום אלא יאמרו להאחר: עלה אתה, ויעלה. אבל בנו יכולין לקרוא בשמו, שאין בזה פגם לאביו, שהרי אם האב היה פגום, גם הבן היה פגום. וכן אם הכהן או הלוי אינם יכולים לעלות, מפני שעומדים בתפלה, יכולין לקרוא לאחר בשמו, שהרי הכל רואים שאינו עולה מפני שאינו רשאי. ואם קראו לישראל ואינו שם, יכולין לקורא לאחר בשמו, כי בישראל לא שייך פגם. וכן אם קראו לכהן או ללוי לאחרון או למפטיר, בשבת ויום טוב, ואינם שם, יכולין לקרוא לאחר בשם.

אם לא היה כהן בבית הכנסת, או שהיה אלא שלא ידעו ממנו, וקראו לישראל במקומו, ועלה, אפילו אם אמר ברכו את ה' המבורך, אלא שלא פתח עדיין את הברכה אשר בחר בנו, ובא הכהן או שנזכרו שישנו, קורין את הכהן ועולה, ואומר גם הוא ברכו וכו', והישראל כדי שלא יתבייש, יעמוד שם עד לאחר שיקרא הכהן והלוי ואז יקראוהו. אבל אם כבר אמר הישראל את השם מן הברכה, שאמר ברוך אתה ה', שוב אינו עולה הכהן. וכן הדין אם קראו ללוי במקום כהן, ובא הכהן קודם שאמר הלוי ברוך אתה ה', עולה הכהן, והלוי ממתין וקוראין אותו אחריו. וכן הדין אם לא היה לוי, או שלא ידעו ממנו, וקראו את הכהן גם במקום לוי, ואחר כך בא הלוי, קודם שאמר הכהן ברוך אתה ה' קורין את הלוי ועולה.

אין קורין שני אחים זה אחר זה, בין שהם מן האב בין מן האם. וכן האב עם בנו או בן בנו, אין קורין זה אחר זה משום עינא בישא ואפילו הם אומרים שאינן מקפידין, ואפילו האחד הוא אחרון והשני מפטיר. ודוקא בשבת שאין מוציאין ספר תורה אחר למפטיר, אבל כשמוציאין ספר תורה אחר למפטיר מותר, וכן אם המפטיר אינו בר מצוה מותר. ובכל אלו אם קראוהו וכבר עלה לא ירד. ובשני אחים רק מן האם והאב עם בן בנו אם קראוהו, אפילו עדיין לא עלה יעלה, ובמקום הצורך יש להתיר באלו אפילו לכתחלה לקראם זה אחר זה.

מי שעלה לתורה בבית כנסת אחד, ואחר כך נזדמן לבית כנסת אחר וקראוהו גם כן אפילו לפרשה שכבר עלה לה, עולה שנית, ומברך את הברכות.

בתענית צבור כשקורין ויחל, אין קורין לעלות לתורה אלא למי שמתענה. ואם אין כאן כהן אחר אלא זה שאינו מתענה, או שאין בדעתו להשלים, קורין לישראל או ללוי במקומו. וטוב שיצא הכהן מבית הכנסת, ואם יש כהן אחר אינו צריך לצאת, אלא יודיע שלא יקראוהו, ואם יקראוהו לא יעלה. ואם הוא בשני ובחמישי, אף על פי שקורין ויחל, מכל מקום כיון שעתה הוא זמן קריאת התורה, לכן בדיעבד אם לא יצא מבית הכנסת וקראוהו יעלה.

וכן מי שדר בארץ ישראל, ששם עושין יום טוב רק יום אחד (מלבד ראש השנה), ובא לחוץ לארץ, והיה בבית הכנסת ביום שני של יום טוב, אין לקרות אותו לעלות לתורה, והדין כמו שכתוב בסעיף הקודם.

סומא נוהגין לקרותו, ואף על פי דדברים שבכתב אסור לקרותן בעל פה, מכל מקום בזמן הזה, כיון שהקורא קורא לפניו, מותר. ונוהגין שאין מדקדקין אם הוא תלמיד חכם או עם הארץ, דמסתמא יכול לקרות עם הקורא.

אם הראו להעולה המקום שיקרא, ובירך, ואחר כך נזכרו שאין זה המקום, אלא שבמקום אחר צריכין לקרות, בין שכבר התחילו לקרות, בין שעדיין לא התחילו, אם המקום שצריכין לקרות היה גם כן גלוי לפניו, אפילו הוא בעמוד אחר, ולאחר המקום שהראו לו, אין צריך לברך שנית משום דדעתו היה על המקום שבירך, ועל כל מה שנגלה לפניו. אבל אם לא היה המקום גלוי לפניו, אלא שצריכין לגלול את הספר, או אפילו היה המקום נגלה לפניו, אלא שהוא קודם להמקום שהראו לו, צריך לברך שנית הברכה, אשר בחר בנו אבל ברכו לא יאמר שנית, ויאמר תחלה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על הברכה הראשונה, שבירך לבטלה. אם עדיין לא אמר אלא ברוך אתה ה', יסיים למדני חקיך. ואם המקום שהוא צריך לקרות הוא למעלה ממקום שהראו לו, אבל הוא סמוך, באופן שיכולין לקרות לו גם ג' פסוקים ממקום שבירך ולהלן, שהכל הוא בפרשת היום יעשו כן, ולא יברך שנית.

צריך כל העולה לקרות לכל הפחות ג' פסוקים, ובשני ובחמישי, וכן בשבת במנחה, צריכין לקרות לכולם, לכל הפחות עשרה פסוקים. ויש לקרות להשלישי ד' פסוקים, ובדיעבד אם לא קראו לכולם אלא ט' פסוקים, שלשה לכל אחד, יצאו. ובפורים שאין קורין לכולם אלא ט' פסוקים, זהו משום דסליק ענינא.

הקורא בתורה, לא יסיים במקום שלא ישאר משם עד הפרשה, דהיינו פתוחה או סתומה ג' פסוקים לכל הפחות. ואם כבר בירך, לאחר שסיים בפחות מג' פסוקים סמוך לפרשה הקורא אחריו, אינו צריך להתחיל מפסוק שלפניו, רק יתחיל ממקום שפסק הראשון, ויקרא עמו עוד ג' פסוקים בפרשה שניה. ובפרשה שאין בה אלא שני פסוקים, מותר להפסיק שם, אם יש פיסקא באמצע פסוק, כגון בתחלת פרשת פנחס, מותר לסיים אפילו בפסוק הסמוך לה.

וכן לא יתחיל בפחות מג' פסוקים, לאחר התחלת הפרשה, ולכן זה שלפניו, לא יסיים בפחות מג' פסוקים, לאחר התחלת הפרשה.

יכוין להתחיל תמיד בדבר טוב לישראל, ולסיים בדבר טוב לישראל, וכן לא יסיים במי שעשה מעשה רע.

אם קראו לאחד רק ב' פסוקים, ובירך ברכה אחרונה, צריך לחזור ולקרות, ויברך ברכה לפניה ולאחריה. וכיון שלאחר ברכה אחרונה הוי היסח הדעת, על כן צריך להתחיל גם ברכו ויקרא ב' פסוקים שקרא תחלה, ועוד פסוק אחד עמו. ואם קרה זאת בשלישי (ושנים שלפניו קראו רק ג' ג'), צריכין לקרות עוד ב' פסוקים, שיהיו כולם ד' פסוקים. ואם קרה זאת בכהן שלא קרא רק ב' פסוקים, וכבר קראו אחריו לוי, ונזכרו אחר כך, אזי הדין כן הוא, אם הלוי עדיין לא בירך ברכה ראשונה, ואף שאמר ברכו לא הוי התחלת הברכה, ולכן יחזור הכהן ויקרא ג' פסוקים בברכות, כמו שכתבנו, והלוי ימתין ויקרא אחר כך. אבל אם כבר בירך הלוי, אז יקראו עם הלוי ממקום שפסק הכהן, (שאם יקראו להלוי מה שקראו להכהן, יהיה פגם להכהנים אשר המה שמה, כי יאמרו שהלוי התחיל לקרות בתורה), ואחר לוי יקראו שני ישראלים, שיהיו ג' קרואים, והכהן אינו מן המנין, (כיון שלא קרא רק ב' פסוקים), ואם קרה כן בלוי, שלא קרא רק ב' פסוקים, והישראל כבר בירך, יקראו להישראל אלו ב' פסוקים שקרא הלוי, ועוד פסוק אחד ויקראו עוד ישראל אחד לתשלום ג' קרואים. ואם לא היה כהן בבית הכנסת, וקראו ישראל במקומו, ואירע כן שלא קראו לו אלא שני פסוקים, ולא נזכר עד לאחר שקראו ישראל שני, ובירך, אזי יתחיל הישראל השני מתחלת הסדרה, והישראל הראשון ימתין ויקרא אחריו, ואחריו יקראו עוד לישראל.

קטן לא יהיה הקורא, וגם אינו עולה לתורה.

לאחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש, ומגביהין את ספר התורה, המגביה פותח את ספר התורה שיהיו שלשה עמודים מן הכתב גלוי, ומראהו לימינו ולשמאלו, לפניו ולאחריו, כי מצוה על כל האנשים לראות את הכתב, ואומרים וזאת התורה וכו' וגוללין את הספר. ומצוה לגוללו שיהא התפר באמצע שתי הגלילות, ויגללו, עד שיהא התפר הסמוך, באמצע. אם התפר שלפניו יותר סמוך, יגללו לשם, ואם התפר שלאחריו יותר סמוך, יגללו לשם, דלמעט בגלילה עדיף, משום כבוד ספר תורה.

בכל עת שקורין בתורה, אומרים אחר כך חצי קדיש, לבד ממנחה בשבת, ובמנחה בתענית, שסומכין על הקדיש, שאומרים לפני תפלת שמונה עשרה.

בשני ובחמישי אומר השליח צבור לאחר הגבהת התורה, יהי רצון, וכו', וצריכין הצבור לשמוע ולענות אמן, וכשאין אומרים תחנון, אין אומרים יהי רצון.

אחר כך מכניסין את ספר התורה לארון הקודש, ומצוה על כל אדם, שספר התורה עובר לפניו, וכן המגביה והגולל, שילוו אותו עד לפני הארון הקודש.

במקום שאין ספר תורה קורא אחד מתוך חומש בקול רם, והצבור ישמעו, שלא תשתכח תורת קריאה.

עשרה שמתפללים ואין להם ספר תורה לקרות, אין מביאים להם ספר תורה לצורך הקריאה, אפילו אם הם חבושים בבית האסורים, ואפילו בראש השנה ויום הכפורים. אך אם מכינים יום או יומים מקודם, ארון או תיבה, שעושין מקום קבוע לספר תורה מותר, ולצורך אדם חשוב והוא חולה, מותר להביא גם לצורך הקריאה לבד. ויש אומרים דלאדם חשוב אפילו אינו חולה, ולחולה אפילו אינו אדם חשוב מותר, ויש להקל בשבת פרשת זכור, ופרשת פרה, מפני שיש אומרים שהן דאורייתא.