מראש חדש אלול עד אחר יום הכפורים המה ימי רצון. ואף כי בכל השנה הקדוש ברוך הוא מקבל תשובה מן השבים אליו בלב שלם, מכל מקום ימים אלו מובחרים יותר ומזומנים לתשובה להיותם ימי רחמים וימי רצון, כי בראש חדש אלול עלה משה אל הר סיני לקבל לוחות שניות ונשתהה שם ארבעים יום וירד בעשירי בתשרי שהיה אז גמר כפרה. ומן אז הוקדשו ימים אלו לימי רצון ויום עשירי בתשרי ליום הכפורים ומנהג ברוב המקומות להתענות בערב ראש חדש אלול ולעשות סדר יום כפור קטן כדי שיכינו לבם לתשובה. ואם חל ראש חדש בשבת מקדימין ליום חמישי שלפניו. הרב אדוננו רבי יצחק לוריא זכרונו לברכה כתב ואשר לא צדה והאלהים: ''אנה'' ''לידו'' ''ושמתי'' ''לך'' ראשי תיבות אלול, לומר כי חודש זה הוא עת רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה בכל השנה. וגם רמז שגם על השגגות צריך לעשות תשובה בחודש הזה עוד אמרו דורשי רשומות ומל ה' אלהיך ''את'' ''לבבך'' ''ואת'' ''לבב'' זרעך ראשי תיבות אלול וכן ''אני'' ''לדודי'' ''ודודי'' ''לי'' ראשי תיבות אלול. וכן ''איש'' ''לרעהו'' ''ומתנות'' ''לאביונים'' ראשי תיבות אלול. רמז לשלשה דברים שהם תשובה, תפלה וצדקה שצריכין להזדרז בהם בחודש זה ומל ה' וגו' רומז לתשובה. אני לדודי וגו' רומז לתפלה שהיא רנת דודים, איש לרעהו ומתנות לאביונים רומז לצדקה.

נוהגין לתקוע שופר בחודש זה. ומתחילין ביום ב' דראש חדש ותוקעין בכל יום לאחר תפלת שחרית תקיעה שברים תרועה תקיעה, חוץ מערב ראש השנה שמפסיקין בו כדי להפסיק בין תקיעות רשות לתקיעות מצוה. וטעם התקיעות בחודש זה לעורר את העם לתשובה. כי כן הוא הטבע של השופר לעורר ולהחריד כמו שאמר הכתוב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. עוד נוהגין במדינות אלו מיום ב' דראש חדש אלול עד שמיני עצרת אומרים בבוקר ובערב לאחר התפלה את המזמור לדוד ה' אורי וישעי. והוא על פי המדרש ה' אורי בראש השנה וישעי ביום הכפורים כי יצפנני בסכה רמז לסוכות, עוד נוהגין לומר תהלים בצבור בכל מקום לפי מנהגו. משנכנס אלול עד יום הכפורים כשכותב אדם אגרת לחבירו צריך לרמז בו בתחלתו או בסופו שהוא מבקש עליו ומברכו שיזכה בימים הבאים להכתב ולהחתם בספר חיים טובים.

אנשי מעשה נוהגין לבדוק בחודש הזה תפילין ומזוזות שלהן וכל אשר ימצא שם בדק בשאר מצות יתקנו.

בשבת שלאחר תשעה באב ולהלן מפטירין בשבע שבתות שבעה דנחמתא. ואם חל א' דראש חדש בשבת דוחין עניה סוערה ומפטירין השמים כסאי. מפני שיש בה גם כן מנחמות ירושלים ובשבת פ' כי תצא שאז מפטירין רני עקרה משלימין עליה גם עניה סוערה, שהיא סמוכה לה. אם טעה בשבת ראש חדש אלול ואמר עניה סוערה אם נזכר קודם שבירך לאחריה יאמר גם השמים כסאי ויברך לאחריה, ואם לא נזכר עד לאחר הברכות יאמר השמים כסאי בלא ברכות. ואם חל ראש חודש אלול באחד בשבת דוחין הפטרת מחר חודש שאין בה מנחמות ירושלים ומפטירין עניה סוערה.

מיום הראשון בשבוע שקודם ראש השנה ואילך משכימין לסליחות. ואם חל ראש השנה ביום שני או ביום שלישי מתחילין מיום הראשון בשבוע הקודמת וכשמשכימין צריכין ליטול ידיהם ולברך על נטילת ידים וברכת התורה. ואחר הסליחות יטול ידיו שנית בלא ברכה.

השליח צבור שאומר סליחות יתעטף בטלית מצויצת קודם שמתחיל אשרי, ולפי שיש ספק אם יברך ברכה על טלית שלו כשלובשו בלילה או לא יברך, על כן לא יטול את שלו וגם לא טלית הקהל אלא ישאר לו טלית מאחר. ואם אין בנמצא טלית כלל יכולין לומר סליחות ושלש עשרה מדות גם בלא טלית, יש מקומות נוהגין שהמתפלל סליחות מתפלל גם שחרית ומנחה וגם מעריב שלפניו והוא קודם לאבל ולמוהל וליאהרצייט. טוב לעמוד באמירת הסליחות ומי שקשה לו, יעמוד לכל הפחות באמירת אל מלך יושב וגו' ושלש עשרה מדות.

ידקדקו לבחור שליח צבור שיתפלל סליחות ובימים נוראים איש הגון וגדול בתורה ובמעשים טובים כפי מה שאפשר למצוא וגם שיהיה בן שלשים שנה שאז כבר נח רתיחת הדם של בחרותו ונכנע לבו. וגם יהא נשוי ויהיו לו בנים שהוא שופך לבו ומפיל תחנונים מקירות הלב. וכן ידקדקו לבחור תוקע שיתקע שופר בראש השנה וכן המקריא לפני התוקע שיהיו בעלי תורה ויראה כפי מה שאפשר להם למצוא. מיהו כל ישראל כשרים לכל רק שיהא מרוצה לקהל. ואם רואה שיש מחלוקת בדבר ימנע עצמו אף על פי שיהיה מי שאינו הגון.

אבל כל שנים עשר חודש אחר אביו ואמו לא יהא שליח צבור בראש השנה ויום הכפורים ולא תוקע בראש השנה אלא אם אין אחר הגון כמוהו. ואם הוא תוך שלשים על שאר קרובים, אם החזיק כבר להתפלל או לתקוע מותר כיון שראש השנה ויום הכפורים מבטלין גזירת שלשים. אבל אם לא החזיק ויש אחר הגון כמוהו יש להחמיר. אבל כל ימי הסליחות אפילו בערב ראש השנה מותר לכל אבל להיות שליח צבור אך לא בתוך שבעה.

יחיד האומר סליחות אינו רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשה אלא דרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים. וכן במקום שנזכר שלש עשרה מדות כגון וזכור לנו היום ברית שלש עשרה וכדומה יש לו לדלג. וכן הבקשות שהן בלשון ארמי כגון מחי ומסי וכו' מרן די בשמיא וכו' לא יאמרם אלא בעשרה.

אבל אסור לצאת מביתו ללכת לבית הכנסת לומר סליחות מלבד בערב ראש השנה שמרבים בסליחות.

השליח צבור שיתפלל בימים נוראים וכן התוקע צריכין לפרוש את עצמן שלשה ימים לפני ראש השנה מכל דבר המביא לידי טומאה. וילמדו כפי יכלתם פירושי התפלות והפיוטים והלכות תקיעות, וגם ילמדו ספרי מוסר המעוררים את לב האדם, ויירא מפחד ה' ומהדר גאונו בקומו לשפוט את הארץ. ואם לא נמצא להם תוקע שהוא בעל תורה יראו על כל פנים שיהא המקריא בעל תורה ויהא בקי בהלכות תקיעות שופר שאם יארע איזה טעות בתקיעות ידע מה לעשות וגם שידע לבדוק את השופר אם הוא כשר.

הרבה נוהגין להתענות בעשרת ימי תשובה ולפי שחסרים ארבעה ימים שאינם מתענים, דהיינו שני ימים ראש השנה, שבת, וערב יום הכפורים. על כן מתענין תמורתן ארבעה ימים בימי הסליחות שקודם ראש השנה דהיינו יום ראשון דסליחות, וערב ראש השנה ועוד שני ימים בינתים ובוחרים ביום שני וחמישי ואם אירע להם סעודת מצוה יכולין לאכול ויתענה יום אחר תמורתו. או אם יודע שיהי לו סעודת מצוה יתענה מקודם יום אחר תמורתו.

נוהגין לילך בערב ראש השנה אחר תפלת שחרית לבית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים ונותנים שם צדקה לעניים ומרבים תחנונים לעורר את הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה שימליצו טוב בעדנו ביום הדין. וגם מחמת שהוא מקום קבורת הצדיקים, המקום הוא קדוש וטהור והתפלה מקובלת שם ביותר בהיותה על אדמת קודש. ויעשה הקדוש ברוך בוא חסד בזכות הצדיקים אבל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכנים שם, כי קרוב הדבר שיהיה בכלל ודורש אל המתים אך יבקש מהשם יתברך שירחם עליו בזכות הצדיקים שוכני עפר כשבא אל בית הקברות אם לא ראה את הקברים שלשים יום צריך לברך אשר יצר אתכם בדין וכו' כשבא אל הקבר יש לו לומר יהיה רצון שתהא מנוחתו של (פלוני) הקבור פה בכבוד וזכותו יעמוד לי. כשמשים ידו על הקבר יש לשים יד שמאלו דוקא ולא ימינו ויאמר את הפסוק ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. תשכב בשלום ותישן בשלום עד בא מנחם משמיע שלום (וכשמשים ידו יכוין בפסוק ונחך שיש בו חמש עשרה תיבות כמנין קשרי היד). אין לילך על קבר אחד שני פעמים ביום אחד. הקורא כתב שעל גבי המצבה אם הוא כתב בולט קשה לשכחה. וסגולה לומר אהבה רבה עד וליחדך באהבה.

בערב ראש השנה נהגו כולם להתענות עד אחר מנחה שאז טועמין איזה דבר שלא ליכנס ליום טוב כשהוא מעונה, וכל היום יעסוק בתורה ובמצות ובתשובה. ומכל שכן בעבירות שבין אדם לחבירו, ולא ימתין עד ערב יום הכפורים אלא יקדים את עצמו היום לבקש מחבירו מחילה.

מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה לכבוד יום טוב ויש ליזהר לגלח קודם חצות היום וטובלים ולובשים בגדי שבת בראש השנה להראות שאנו בטוחים בחסדו יתברך שמו שיוציא לאור משפטנו.

נוהגין לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה (והרמז לא יחל דברו ככל, סופי תיבות אלול) ומי שאינו מבין מה שהוא אומר בלשון הקודש יאמר בלשון אחרת כמו שהוא מבין.