בכל הקדישים שאומרים מהראש השנה עד יום הכפורים כופלין תיבת לעילא, דהיינו שאומרים לעילא לעילא (ולא בוא''ו ולעילא) וכיון שבקדיש צריכין להיות שמונה ועשרים תיבות ובכל השנה אומרים לעילא מן כל ברכתא, עתה אומרים לעילא מכל ברכתא.

יש נוהגין להתפלל בראש השנה וביום הכפורים כל תפלות שמונה עשרה בכריעה ובכפיפת הראש ואמנם כיון שצריכין לכרוע בברכת מגן אברהם ובמודים בתחלה ובסוף, על כן קודם שמגיע למקומות אלו צריך לזקוף את עצמו כדי שיכרע במצות חכמינו זכרונם לברכה. גם אסור לכרוע בתחלת ברכה ובסוף ברכה במקום שלא תקנו חכמינו זכרונם לברכה, וטוב יותר להתפלל באיברים זקופין ובלב כפוף ובדמעות. ומה שנוהגין להתפלל בקול רם יש לבטל, כי יש להתפלל בלחש כמו בכל השנה. ויש מתירין להגביה קולו מעט אבל לא הרבה, יזהר לדקדק בתפלתו היטב שלא ישנה שום נקובה ויהדר אחר סידור או מחזור שהוא מדויק היטב להתפלל מתוכו.

כל השנה אומר התפלה האל הקדוש. מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מן ראש השנה עד לאחר יום הכפורים שצריכין לומר המלך הקדוש המלך המשפט, לפי שבימים אלו הקדוש ברוך הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם, אם טעה ואמר האל הקדוש, או שהוא מסופק אם אמר האל הקדוש או המלך הקדוש, אם נזכר תוך כדי דיבור אומר המלך הקדוש ואינו צריך לחזור לראש וכן הדין בהמלך המשפט. אבל אם לא נזכר עד לאחר כדי דיבור, אזי בהמלך הקדוש צריך לחזור לראש התפלה (אפילו מספיקא) מפני ששלש ברכות הראשונות נחשבות כאחת ואפילו השליח צבור בחזרת התפלה צריך לחזור לראש וצריכין לומר קדושה שנית אבל בהמלך המשפט אפילו יחיד אין צריך לחזור אפילו לאותה ברכה כיון שהזכיר תיבת מלך בברכה זאת. בכל השנה אם טעה ואמר המלך הקדוש המלך המשפט אין צריך לחזור.

בשבת ערבית בברכת (מעין שבע) מגן אבות וכו' אומרים גם כן במקום האל הקדוש המלך הקדוש. ואם טעה השליח צבור ואמר האל הקדוש אם נזכר מיד תוך כדי דיבור חוזר ואומר המלך הקדוש וכו' אבל לאחר כך אינו חוזר.

אם שכח זכרנו, או מי כמוך, וכתוב, בספר חיים, ולא נזכר עד שאמר ברוך אתה ה' כיון שאמר את השם גומר את הברכה ומתפלל כסדר ואינו צריך לחזור וכן אם שכח ובכן תן פחדך וחתם המלך הקדוש ואפילו לא אמר עדיין רק ברוך אתה ה' חותם המלך הקדוש ואומר אתה בחרתנו וכו'

בסיום השמונה עשרה יש מסיימים עושה השלום ויש שאינם משנים אלא אומרים המברך את עמו ישראל בשלום, ואך בקדיש אומרים עושה השלום במרומיו וכו'.

אם חל ראש השנה בשבת יש מקומות שאומרים לכו נרננה כמו בשאר שבת ויש מקומות שמתחילין מזמור לדוד. ויש מקומות שמתחילין מזמור שיר ליום השבת, וכל מקום יחזיק מנהגיו.

לאחר גמר תפלת מעריב בליל ראשון נוהגין לומר כל אחד לחברו לשנה טובה תכתב ותחתם. ולנקבה אומרים, תכתבי ותחתמי, אבל ביום אין אומרים. לפי שכבר נגמרה הכתיבה קודם חצות היום ובליל שני יש נוהגין לאומרו כי לפעמים נדונין ביום שני.

בסעודת הלילה נוהגין לעשות סימנים לשנה טובה. טובלין פרוסת המוציא בדבש, ואחר שאכל כזית אומר יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, ואחר כך טובל קצת תפוח מתוק בדבש ומברך עליו בורא פרי העץ ואוכלו ואחר כך אומר גם כן יהי רצון וכו' ונוהגין לאכול ראש של בעל חי ואומר יהי רצון שנהיה לראש. ויש להדר אחר ראש כבש שיהיה גם כן זכר לאילו של יצחק, וגם ירקות אוכלים אותן שיש להן במדינה ההוא שם המורה לטובה. (כמו במדינותינו, מעהרען) ואומרים יהי רצון שירבו זכיותינו, ויש נוהגין גם כן להדר לאכול דגים שיש רמז לפרות ולרבות כמו הדגים, ואין לבשל אותן בחומץ, כי אין אוכלים דברים חמוצים או מרורים בראש השנה ואוכלין בשר שמן וכל מיני מתיקה, גם נוהגין שלא לאכול אגוזים ולוזים כי אגוז בגימטריא ''חטא'' וגם מרבים כיחא וניעה המבטלים את התפלה, ויש ללמוד על השלחן תורה, ונוהגין קצת ללמדו משניות מסכת ראש השנה.

נכון שלא לשמש מטתו בשני לילות דראש השנה אפילו כשחל בשבת. אך אם הוא ליל טבילתה אל יבטל עונתה ויטבול את עצמו בבוקר מטומאתו.

בראש השנה כשאומר אבינו מלכנו חטאנו לפניך אין להכות באגרוף על החזה כמו בחול וביום הכפורים כי אין אומרים וידוי בראש השנה שהוא יום טוב. אלא יכוין הפירוש אבינו מלכנו חטאנו לפניך כלומר אבותינו חטאו לפניך שעברו עבודה זרה אבל אנחנו אין לנו מלך אלא אתה לכן אבינו מלכנו עשה עמנו למען שמך.

בשעת הוצאת ספר תורה נוהגין לומר שלש עשרה מדות ויש להתחיל מן ויעבור, ויאמר ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו'. ובשבת יש מקומות שאין אומרים שלש עשרה מדות ולא רבונו של עולם.

שיעור התקיעות, לכתחלה צריכין להיות כך, התרועה היא ט' כחות קצרות. ושברים יעשה ג' שברים זה אחר זה כל שבר יהא ארוך כמו ג' כחות קצרות מן התרועה. ונמצא שגם השברים היא כמו ט' כחות, ויזהר מאד שלא להאריך בשברים עד שיהא כל שבר כמו ט' כחות כי בזה אפילו בדיעבד אינו יוצא. והתקיעות המה הברות פשוטו. ובסדר תקיעה שברים תרועה תקיעה תהא כל תקיעה ארוכה כמו השברים עם התרועה דהיינו כמו ח''י כחות ובסדר תקיעה שברים תקיעה תהא כל תקיעה ארוכה כמו השברים דהיינו כמו ט' כחות, וכן בסדר תקיעה תרועה תקיעה בתקיעות שקודם תפלת מוסף יש לעשות השברים עם התרועה בנשימה אחת. ולכן המקריא יקרא בפעם אחת שברים תרועה. ובתקיעות שבתוך החזרת התפלה יש לעשותן בשתי נשימות ומכל מקום לא יפסיק ביניהן אלא יהיו תכופות זו לזו והמקריא יקרא גם כן שתיהן בפעם אחת.

כשהתוקע אומר את הברכות אל יאמרו הקהל ברוך הוא וברוך שמו אך ישמעו היטב את הברכות ואחר כל ברכה יאמרו בכוונה אמן ואסור להספיק מכאן עד לאחר כל התקיעות שבהחזרת התפלה. ועל כן אין להשמש להכריז ''שתיקה יפה בשעת התפלה'' אף שהוא נוהג כן בפעם אחרת.

נוהגין העולם לומר בין הסדרים יהי רצון וכו' כמו שנדפס במחזורים. וצריכין ליזהר מאד שלא להוציא בפה שמות המלאכים הנזכרים שם ובהרבה קהלות אין אומרים כלל את היהי רצון, וכן נכון יותר והעיקר הוא להתעורר אז בתשובה בלב שלם וכמו שכתב הרמב''ם זכרונו לברכה, וזה לשונו אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם יעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה וכו' עד כאן לשונו.

בחזרת התפלה כשאומר השליח צבור ואנחנו כורעים נוהגין שגם הצבור אומרים עמו וגם כורעים ומשתחוים אבל אין נופלים על פניהם רק ביום הכפורים בסדר העבודה וגם השליח צבור כורע על ברכיו אבל אסור לעקור ממקומו בשעת התפלה ולכן נוהגין שיעמוד קצת רחוק מן העמוד כדי שיוכל לכרוע על ברכיו בלי עקירה ממקומו והעומדים אצלו מסייעים אותו לעמוד שלא יצטרך לעקור רגליו. התקיעות שבתוך החזרת התפלה אין להשליח צבור לתקוע אלא אם הוא בטוח שלא תתבלבל דעתו על ידי כך.

בתקיעות שבתוך החזרת התפלה יש מנהגים שונים כמה תוקעין וכל מקום יחזיק מנהגו וכן בתקיעות שלאחר התפלה יש מנהגים שונים. ולאחר שגמרו כל התקיעות כפי מנהג המקום יש להצניע את השופר ולא יתקעו בו יותר אפילו מי שרוצה להיות תוקע ביום שני אין לו לתקוע ביום ראשון להתלמד.

אם יש מילה מלין לאחר ההפטרה קודם תקיעת שופר והרמז זכור ברית אברהם (זו מילה) ועקידת יצחק (זה שופר) ובשבת מלין אחר אשר ואם צריכין למול אצל היולדת מלין אחר יציאה מבית הכנסת.

מי שיצא בתקיעת שופר וצריך לתקוע בשביל אחרים יכול גם כן לברך את הברכות ומכל מקום יותר נכון שזה שהוא צריך לצאת הוא יברך את הברכות. והתוקע בשביל נשים אם הוא כבר יצא לא יברך את הברכות אלא האשה תברך, כיון דמצד הדין נשים פטורות מתקיעת שופר משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא. ויש אומרים דמי שיצא לא יתקע כלל בשביל נשים והרוצה לתקוע בשביל נשים יתקע קודם שישמע התקיעות בבית הכנסת ויברך על התקיעות ויכוין שיצא בהן. ובלבד שלא יהא בשלש שעות הראשונות על היום כי אז אין לתקוע ביחידות. או שיתקע להן בשעה שתוקעין בבית הכנסת או לאחר התקיעות שבבית הכנסת אלא שיכוין שלא לצאת בתקיעות אלו, אלא בתקיעות שהוא יתקע לפני האשה ויברך עליהן. ואף על גב שהולך אחר כך לבית הכנסת להתפלל מוסף ולשמוע התקיעות שבתפלה אין ההפסק מצריכו לברך שנית דכולהו תקיעות חדא מצוה נינהו. ואם האשה חלושה וצריכה לאכול קודם התקיעות יכולה לאכול.

כשיוצאין מבית הכנסת יש ללכת בשובה ונחת שמח וטוב לב בבטחון כי שמע ה' בקול תפלתנו ותקיעותינו ברחמים, ואוכלין ושותין כיד ה' הטובה ומכל מקום יזהר שלא לאכול אכילה גסה ותהא יראת ה' על פניו, ויש ללמוד תורה על השלחן, לאחר ברכת המזון אין לישן אלא הולכין לבית הכנסת ואומרים תהלים בצבור עד תפלת מנחה, ואך מי שראשו כבד עליו יכול לישן מעט קודם שהולך לבית הכנסת.

לאחר תפלת מנחה הולכין אל הנהר (לזכור זכות העקידה דאיתא במדרש כשהלך אברהם אבינו עם יצחר בנו לעקידה עשה השטן את עצמו כמו נהר לעכבו ועבר אברהם אבינו עליו השלום בנהר עד צוארו ואמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, ועוד יש טעם מפני שאנו ממליכים היום את הקדוש ברוך הוא עלינו והדרך הוא למשוח את המלכים אצל הנהר לרמז שתמשך מלכותו) וטוב שיהיה מחוץ לעיר ויש בו דגים (לזכר שאנו משולים כדגים חיים שנאחזים במצודה כך אנו נאחזים במצודת המות והדין, ומתוך כך נהרהר יותר בתשובה. עוד טעם סימן שלא ישלוט בנו עין הרע כמו בדגים ונפרה ונרבה כדגים. ויש אומרים הטעם, כי לדגים אין גבינים ועיניהם תמיד פתוחות, כדי לעורר עינא פקיחא דלעילא) ואם אין שם נהר שיש בו דגים הולכין לנהר אחר או לבאר ואומרים הפסוקים מי אל כמוך וכו' ככתוב בסידורים סדר תשליך ומנערים שולי הבגדים והוא לרמז בעלמא ליתן לב להשליך את החטאים ולחפש ולחקור דרכיו מהיום והלאה שיהיו בגדיו לבנים ונקיים מכל חטא. אם חל יום ראשון בשבת הולכין ביום שני.

לאחר שחוזרין לבית הכנסת ועדיין לא הגיע זמן ערבית יזהר מחברת מרעים שלא יבא חס ושלום לדברים בטלים אך יעסוק בתורה או בתהלים או בספרי מוסר כי קדוש היום לאדונינו.

שני ימים טובים של ראש השנה כיום אחד ארוך הן חשובים וקדושה אחת להן ולכן נחלקו הפוסקים אם לברך בליל שני בקידוש וכן בהדלקת הנרות וכן בתקיעות של יום שני שהחיינו או לא, כי יש אומרים כיון דקדושה אחת הן וכבר בירך שהחיינו בראשון אינו צריך לברך עוד בשני. ועל כן נוהגים שבקידוש ליל שני מניחין על השלחן פרי חדש שתהא ברכת שהחיינו שבקידוש גם על הפרי או שלובש בגד חדש ואם אין לו אינו מעכב ואומר ואומר שהחיינו בקידוש (כי אנו תופסין העיקר כהפוסקים שאומרים שצריך לברך שהחיינו) וכן האשה בהדלקת הנרות לליל שני (אם נוהגת לברך שהחיינו) אזי על כל פנים אם אפשר תלבש בגד חדש או תניח פרי חדש שתהא ברכת שהחיינו גם על זה ואם אין לה אינו מעכב וכן התוקע ביום שני אם אפשר יש ללבוש בגד חדש ואם חל יום ראשון בשבת אינו צריך דהא עדיין לא ברכו שהחיינו על השופר.