כשם שמצוה על הצבור להתענות ולהתפלל על כל צרה שלא תבא, כך מצוה על כל יחיד שאם באה עליו חס ושלום איזה צרה כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו או שהוא תועה בדרך או חבוש בבית האסורים על ידי עלילה מצוה עליו שיתענה ויתפלל אל ה' ויבקש רחמים מאתו יתברך שמו שיושיע לו, ודבר זה מדרכי תשובה הוא, שלא יאמר האדם חס ושלום מקרה היא הצרה, שנאמר והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי פירוש כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף עליכם חמת אותו קרי, אבל צריך האדם לדעת כי בחטאיו הביא עליו האלהים את כל הרעה הזאת ויפשפש במעשיו, וישוב אל ה' וירחמהו.

יחיד שהוא רוצה להתענות צריך לקבל עליו ביום שלפניו בתפלת המנחה דהיינו בברכת שמע קולנו יהרהר בלבו שהוא מקבל עליו להתענות, וקודם יהיו לרצון יאמר רבון העולמים הרי אני לפניך בתענית וכו' (כמו שנדפס בסידורים) ואף על פי שאוכל ושותה אחר כך עד שיעלה עמוד השחר אין בכך כלום. וכן אם רוצה להתענות איזה ימים זה אחר זה אף על פי שיאכל וישתה בלילות שביניהם סגי בקבלה אחת, אבל אם מקבל עליו איזה ימים שאינן רצופין כגון שני, חמישי ושני יש לקבל עליו כל יום במנחה שלפניו.

מי שהוא רגיל להתענות בעשרת ימי תשובה או ביום ראשון דסליחות וערב ראש השנה אינו צריך לקבלם שהם מקובלים מכח המנהג. וכן תענית חלום אינו צריך קבלה, וכן תענית שני חמישי ושני של אחר פסח וסוכות אם ענה אמן אחר המי שבירך והיה דעתו להתענות די בכך ואינו צריך קבלה אחרת ומכל מקום אם מתחרט ואינו רוצה להתענות רשאי כיון שלא קיבל עליו בפירוש ולא הוציא בפיו שהוא רוצה להתענות.

אף אם לא קבל עליו את התענית בפיו אלא בהרהור קבל עליו וגמר בדעתו להתענות למחר ואפילו שלא בשעת תפלת מנחה אלא קודם תפלת מנחה או אחר כך בעוד שהוא יום הוי קבלה וחייב להתענות.

כל השרוי בתענית לא ינהג עידונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהא שמח וטוב לב אלא דואג ואונן כמו שנאמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו.

בתענית יחיד מותר לרחוץ את פיו במים שחרית.

אם קבל עליו סתם להתענות חייב להשלים עד צאת הכוכבים אפילו בערב שבת.

המתענה ומפרסם את עצמו להתפאר הוא נענש על כך, אבל אם מפצירין בו לאכול מותר לגלות שהוא מתענה.

המתענה אפילו תענית יחיד בין תענית נדבה בין תענית חלום אומר בתפלת המנחה בשמע קולנו עננו כמו בתענית צבור (ואף על פי שהוא יחיד אומרו בלשון רבים ואל ישנה ממטבע שטבעו חכמים) וקודם יהיו לרצון אומר רבון העולמים וכו'.

מי שנדר להתענות יום אחר או עשרת ימים ולא פרט איזה יום או ימים, אלא שאמר סתם. אף על פי שקבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, אם אירע לו לצורך גדול כגון שקורין אותו לסעודת מצוה אף על פי שאינו שייך להסעודה, או שאדם גדול מפציר בו לאכול וקשה לו לסרב כנגדו או שהוא מצטער, הרי זה לוה תעניתו ויכול לאכול היום אף על פי שכבר התחיל להתענות ומתענה תחת יום זה יום אחר. ודוקא בענין זה דמה שקבל עליו התענית היה רק בשביל לקיים את הנדר אבל אם לא נדר מתחלה רק שקיבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, אפילו מצטער אחר כך הרבה אינו רשאי ללוות תעניתו לפרעו ביום אחר.

וכן אם בשעת נדרו פרט ימים ידועים וגם קיבל עליו בשעת מנחה שוב אינו יכול ללות תעניתו.

מי שקיבל עליו להתענות ומצטער הרבה בתעניתו יכול לפדותו בממון כפי עשרו ונותן את הדמים לעניים אבל בתענית שמחמת נדר לא מהני פדיון, וכן בתענית שגזרו הצבור לא מהני פדיון אלא אם כן התנו כן הצבור.

מי שנדר להתענות שני, חמישי ושני, מותר לו להחליף ולהתענות חמישי, שני וחמישי אבל לא ימים אחרים כי מסתמא היתה כוונתו להם מפני שהם יומי דדינא.

תענית שני, חמישי ושני שלאחר פסח ושלאחר סוכות וכן בעשרת ימי תשובה שלא קבלו בשעת מנחה אלא שהוא מתענה מכח המנהג, ואפילו כוון בשעת עניית אמן על מי שבירך כל שלא קבלו בשעת מנחה אם אירע ברית מילה או פדיון הבן או שאר סעודת מצוה, מצוה לאכול ואינו צריך התרה. כי כל המתענה בימים אלו על דעת המנהג הוא מתענה, והמנהג לא נתיסד להתענות במקום סעודת מצוה.

במקום שמותרין לאכול בסעודת מצוה נפסק התענית לגמרי ומותר לאכול אחר כך גם בביתו אבל קודם הסעודה אסור לאכול, רק אבי הבן ביום המילה והסנדק יכולין לאכול גם לפני הסעודה כיון שהוא כמו יום טוב להם.

אבל אם אכל שלא בהיתר ביום התענית בין בשוגג בין במזיד חייב להשלים את התענית גם לאחר האכילה. ויש לו להתענות אחר כך שני, חמישי ושני לכפרה על מה שאכל ביום התענית ומכל שכן אם היה יום התענית מחמת נדר שצריך להשלים נדרו אחר כך.

יחיד המתענה על צרתו ועברה. או שמתענה בשביל חולה ונתרפא או מת, צריך להשלים כל התעניות שקבל עליו. וכן אם קבל עליו תעניות או שאר מצוה עד שיעשה בנו בר מצוה ומת הבן קודם, צריך הוא לקיים את נדרו עד השעה שהיה ראוי להיות בנו בר מצוה, אבל אם נודע לו שקודם שקבל עליו להתענות כבר עברה הסבה דהוה קבלה בטעות, אינו צריך להשלים.

יפה תענית עם התשובה לבטל חלום רע כאש לנעורת, ודוקא בו ביום, ומכל מקום אינו מחויב להתענות דאמר שמואל החלומות שוא ידברו, אבל מחוייב לעשות תשובה ויעסוק כל היום בתורה ותפלה.