חשק . ענין תאוה :

ואת כל חשק כי בית ה' ובית המלך היו דברים נצרכים, וזולת זה בנה בנינים שלא היה צריך להם רק שחפץ לעשות לבנות ולנטוע ולהגדיל מעשיו אף שלא לצורך הדברים רק כדי שיעשה מעשים הרבה כמ''ש הגדלתי מעשי בניתי לי בתים :

כאשר וכו' . רצה לומר : באופן מראה הנבואה שנראה אליו בגבעון :

וירא ה' שנית והגם שהיתה זאת הפעם השלישית, המראה שראה בתחילת הבנין אינה מן החשבון שלא היתה נבואה גמורה שלכן כתוב שם (למעלה ו' י''א) ויהי דבר ה' אל שלמה שזה מדרגה קטנה כמו שכתב הרמב''ם במו''נ (ח''ג) ולכן לא חשיב מחזה זאת בד''ה, וז''ש שנראה אליו שנית כאשר נראה אליו בגבעון ששם היה נבואה גמורה, וכבר בארתי זה בהקדמת ספרי שירי הנפש בפרטות :

והיו עיני ולבי . תרגום יונתן : ותהי שכנתי שריא ביה אם רעותי מתעבדא . יהא עיני שם , אם לבי וחפצי שם :

לשום שמי . לחול בה שמי , להיות בית ה' : עיני ולבי . רצה לומר : השגחתי :

שמעתי את תפלתך הנה בתפלתו התפלל על שני דברים, {{{א}}} שישכן ה' שכינתו בבית בתמידות וישמע תפלות המתפללים שם, {{{ב}}} על התמדת מלכות בית דוד. א''ל ששמע תפלתו בשני אלה, אם בענין המקדש הקדשתי את הבית וא''ל שהקדישו לשני ענינים, {{{א}}} לשום את שמי שם היינו שיקרא תמיד בית ה' ויהיה שם ה' נקרא עליו, {{{ב}}} שעיני ולבי יהיו שם שישגיח עליו בהשגחה נסיית מיוחדת. שזה הוראת העינים, ושיהיה באהבה רבה שזה ענין הלב, וזה בשני זמנים שבעת שיעמד המקדש ויהיו ישראל ראוים יהיו שם עיניו ולבו, וגם בעת שיוחרב יקרא שם ה' עליו וכולם יחזיקו את המקום למקודש לשם ה', ויש הבדל בין עד עולם ובין כל הימים, שכל הימים מציין הימים המיוחדים להמשך איזה דבר, (כמו כל הימים אשר בן ישי חי, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה), ור''ל כל הימים, שיהיה בנוי יהיו עיני ולבי שם, אבל שמי אשים שם עד עולם שזה לא יופסק בשום פעם אף בחורבנו :

ואתה אולם מה שנוגע לענין השני של התמדת מלכות ב''ד זה תלוי בתנאי אם תלך לפני וכו' בתם לב הוא שיהיה המעשה בתמימות בלי פניות חצוניות וביושר באמונות ודעות, עד שעי''כ תלך לפני לעשות ככל אשר צויתיך במצות עשה וחוקי ומשפטי תשמור במצות לא תעשה, שהשמירה הוא בשב ואל תעשה :

והקימותי אז אקים מלכות בית דוד לעולם, כאשר דברתי וכו' ר''ל שהיה הדבור בתנאי, אם ישמרו תורת ה' :

אתם . רצה לומר : אתה ובני הדור הזה :

אם שוב תשובון מבואר אצלי שהבטחת המלכות לבנו של דוד היה בלי תנאי, רק ההבטחה לדור שלישי היה בתנאי כמ''ש נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך (וזה היה בלי תנאי), אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (וזה היה בתנאי), וז''ש אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי, אז :

ואת הבית אשר הקדשתי לשמי . תנאי הוא ביני וביניכם , ואם לא תשמעו , מה נאמר שם ( ויקרא כו לא ) : והשמותי את מקדשיכם : ולשנינה . כתרגום : ולשועי , יספרו את הרעות הבאות עליו ויתלעגו בו , כמו ( בראשית לז ט ) : ויספר , ואשתעי . ולשון 'שנינה' אף הוא לשון 'דבור' , דכתיב ( דברים ו ז ) : ושננתם לבניך :

אשלח . רצה לומר : תחרב הבית : למשל . ימשלו בהם לדמיון לדבר מה לפי גודל המפלה אשר תבוא עליהם :

ולשנינה . ענין דבור , כמו ( דברים ו ז ) ושננתם לבניך ורצה לומר : יספרו מהם :

והכרתי אז יכרית את ישראל שהם יומשכו אחרי המלך במעשיהם וממילא תבוטל המלוכה : ואת הבית אשלח מעל פני, ר''ל שלא תהיה השגחתי עליו וממילא תמצאנה אותם רעות רבות וצרות, בין ישראל שיהיו למשל ובין הבית, כי :

והבית הזה יהיה עליון . כל זמן שלא חטאתם , ומשתחטאו כל עובר עליו ישום וישרוק . וכן כתוב בדברי הימים ( ב ז כא ) : והבית הזה אשר היה עליון כל עובר עליו וגו' . וכה פתרונו : והבית הזה אשר היה עליון ונורא אף לעובדי כוכבים , כמו שאמר למעלה ( ח מא ) : וגם אל הנכרי אשר לא מעמך וגו' , ועכשיו בחרבנו , כל העובר עליו , אף עובד כוכבים , ישום וישרוק , ויאמר כי חטאו של ישראל גורם : ישום . יתמה , כמו ( ויקרא כו לב ) : ושממו עליה אויביכם , ( איוב יח כ ) : על יומו נשמו אחרונים : ושרק . שופילי''ר בלע''ז , וכן דרך כל הרואה חורבן פתאום , לשרוק :

יהיה עליון ; כמו היה עליון , עתיד במקום עבר , ורצה לומר : הבית שהיה עליון וחשוב יהיה חרב , וכל עובר יתמה על חורבנו : ואמרו . אלו לאלו :

ישום . ענין תמהון , כמו ( איוב וז ח ) ישומו ישרים : ושרק . קול הבא בקבוץ השפתים , קרויה שריקה , והדרך לעשותה בעת יראו חורבן דבר חשוב , וכן ( מיכה ו טז ) ויושביה לשרקה :

והבית הזה יהיה עליון . ר''ל והבית הזה אשר היה עליון כטעם אמרו ככה יעשה איוב הרצון בו ככה היה עושה וכן כתיב בספר ד''ה שנאמר שם והבית הזה היה עליון : כל עובר עליו ישום ושרק . ר''ל שכל עובר עליו מהנכרים יהיה תמה ומשומם וישרוק בשפתיו על זה מרוב ההתפעלות ויכירו כלם כי זה היה בחטא ישראל כי הש''י יביא על ישראל מהרעות אז מה שיוכר בו לכל כי עונותיהם גרמו הלא תראה כי נבוכדנצר כאשר החריב בית המקדש שלח רב טבחים לירמיה כמו שכתוב בספר ירמיה ואמר לו ה' אלהיך דבר את הרעה הזאת אל המקום הזה ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו והיה לכם הדבר הזה :

והבית הזה מצד שיהיה עליון, וכולם יחזיקו אותם כמקום קדוש ועליון בחשיבות ומצד זה בעצמו כל עובר עליו ישום ושרק על חורבנו, שלפי שיהיה המקום קדוש ביותר יגדל ההשתוממות על חורבנו, וגם ירמוז בזה מ''ש חז''ל שכל המקודש יותר שמם יותר, ומצד זה עצמו שיהיה עליון תגדל השמה והשריקה (ובדברי הימים כתוב והבית הזה היה עליון) ועל ידי כן יאמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ולבית הזה אחר שכולם ידעו שהארץ והבית מיוחד לה' ידעו שחורבנו בהשגחת ה' וישאלו על סבתו :

ואמרו על אשר עזבו את ה' אלהיהם אשר הוציא את אבותם מארץ מצרים שעל ידי כן הפלם לחלקו ושלא יהיו תחת משטר הכוכבים והמזלות, והם החזיקו באלהים אחרים, ע''כ הביא ה' עליהם את כל הרעה הזאת מה שלא עשה כן לכל גוי, שלא הפלם להיות תחת השגחתו ולא יגדל חרונו עליהם על שעובדים לככבים, כמ''ש אשר חלק ה' לכל העמים :

עשרים שנה . שבע שנים לבית ה' , ואת ביתו שלש עשרה שנה , כמו שאמר למעלה :

(י-טו) השאלות: איך יתכן שנתן שלמה לחירם ערים מא''י להפקיע מהם קדושת הארץ שזה נגד חוקי התורה, ולמה התעורר עתה לתת לו מתנה זאת, ואיך א''ל מה הערים אשר נתת לי כמבזה מתנתו, ובד''ה נאמר שחירם נתן ערים לשלמה, ושלמה בנה אותן וזה לא נזכר בכאן. ולמה שלח לו עתה מאה ועשרים ככרי זהב, מ''ש וזה דבר המס, וספר מהבנינים שבנה שזה אינו מענין המס, והיה לו לספר ענין המס :

(י-יא) ויהי מקצה הנכון כמ''ש הרי''א ששלמה לא נתן לחירם הערים לחלוטין להוציאם מקדושת הארץ, רק באשר התחייב לתת לחירם מדי שנה בשנה עשרים אלף כור חטים ועשרים אלף כור שמן, וכן נתן לו כל העשרים שנה בעבור שנתן לו עצי ארזים כל חפצו, כאשר כלה את הבנינים רצה שלמה שישאר זה ביניהם לעולם שהוא יתן לו צרכיו בזהב ועצי ארזים ותחת חיובו נתן לו עשרים עיר בארץ הגליל ששם ארץ מבורכת, שהשדות וכרמי הזיתים יהיו משועבדים לחירם להוציא מכל עיר אלף כור חטין ואלף כור שמן, וז''ש ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים בית ה' ובית המלך ר''ל כל הבנינים שבנה לצורך ביתו יען שחירם נשא את שלמה (ר''ל שנתן לו משאת ומנחה בכל עת) בעצי ארזים וכו' ובזהב לכל חפצו, לכן אז יתן (ר''ל גמר בדעתו לתת לו) עשרים עיר שיוציא משם החטים והשמן :

נשא את שלמה . ענין עמס , כלכל את משאו בדבר זה :

חירם . לשתי הבתים האלה היה חירם סובל אותו , בתת לו די ספוקו עצי ארזים וכו' : אז . אחר השלמת הבתים נתן המלך לחירם לתשלום גמול , מלבד החטים והשמן האמור למעלה :

נשא . סבל המשא ההיא :

נשא את שלמה . הוא מענין ארוחה ומשאת כטעם אם נשאת נשא לנו או יהיה הרצון בזה שהוא רומם ונשא בזה את שלמה שהעביד עצמו לעשיית מלאכתו : אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל . כבר נזכר בספר ד''ה כי חירם נתן גם כן לשלמה עיירות הושיב בהם את בני ישראל וראוי היה להיות כן כי לא יתכן למלך למעט ארץ ישראל :

ויצא לראות את הערים אם יוכל להוציא משם החטים והשמן ולא ישרו בעיניו :

ארץ כבול . ארץ כבלים , ארץ טיט , שהרגל משתקע ונכבלת בה :

ארץ כבול . רצה לומר : ארץ טיט , אשר הרגלים משתקעים בה , כאילו אסורים בכבלי ברזל , ובעבור זה היו מעטים פירותיה :

אחי . אוהבי ורעי : כבול . מלשון ( תהלים קמט ח ) בכבלי ברזל : דבר המס . צורך המס :

ארץ כבול . ר''ל ארץ חול שאינה עושה פירות :

ויאמר מה הערים, ר''ל הלא לא יוציאו פרי תבואה כפי הצורך ויקרא להם ארץ כבול ר''ל ארץ חול שאינו עושה פירות, ונתן לו את הערים בחזרה, וזה שנזכר בדברי הימים שהערים אשר נתן חירם לשלמה (ר''ל שנתן לו בחזרה) בנה שלמה אותם ויושב שם את בני ישראל שהם יעבדו אדמתה ויתנו העשרים אלף כורים לחירם ועי''כ נשאר ביניהם ההתקשרות להבא, ואז :

וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב, שהגם שלא הוצרך לשלמה ארזים הוסיף לתת לו זהב יותר ממה שנתן לו תחלה :

וזה דבר המס . מה שמפרש בסוף הענין ( פסוק כ ) : כל העם הנותר וגו' , ויעלם שלמה למס עובד , אותו המס היה לבנות בו את כל אלה : ואת המלוא . מקום היה בירושלים בעיר דוד , ונקרא מלוא , על שם שמוקף חומה נמוכה , ומלאו לתוכה עפר :

וזה דבר המס . רצה לומר : המס אשר העלה מישראל , על זה היה דבר המס לבנות את בית ה' וכו' : ואת המלוא . כי דוד הניח סמוך להחומה מקום פנוי להתאסף בו אנשים כמו שנאמר ( שמואל ב ט ) : ויבן מן המלוא וביתה . ובא שלמה ובנאה :

וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה . הרצון בזה כי זה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות כל אלו הבנינים שזכר שבנה שלמה והנה המס הזה היה כל העם הנותר מן האמורי החתי והפרזי החוי והיבוסי אשר לא מבני ישראל המה ר''ל שלא נתגיירו הנה בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם הנה העלם שלמה כלם למס עובד והם עבדו אותן בבניינים האלו אך מבני ישראל לא נתן שלמה עבד כי הם היו אנשי מלחמה כשיצטרך והם היו עבדי שלמה המשרתים לפניו והם היו שהיו השרים הממונים תחת משנה המלך והיו שרי רכבו והיו פרשיו , והנה היו אלו הבניינים בנין בית ה' ובנין בית המלך ובנין המלוא שהיה סביב ציון כי דוד בנה מן המלוא ולפני' כמו שכתוב בספר שמואל ונשאר המלוא בלתי בנוי והוא המקום שהיו נאספים שם ישראל ולזה נקרא מלוא כטעם קראו מלאו ואמרו ובנין חומת ירושלים כי מעתה נתקדשה לאכל קצת הקדשים תוך החומה כמו שנזכר בתורה ובנין עיר חצור ומגדו וגזר כי פרעה מלך מצרים שרף אותה באש ולזה הוצרך שלמה לבנותה :

וזה דבר המס, ר''ל זה היה הסבה שבעבורו העלה שלמה מס מישראל (כמו וזה הדבר אשר מל יהושע) מפני שהיה צריך לבנות את בית ה' וכו' :

שלוחים . נדוניא . ( יח ) ואת תדמור במדבר בארץ . אצל הישוב :

שלוחים . רצה לומר : במקום מנחה ששולחים בני אדם לבנותיהם , וכן ( מיכא א יד ) : לכן תתני שלוחים :

שלוחים . ר''ל מנחה ובנין בית חורון התחתון והעליון כמו שנזכר בספר ד''ה ובנין עיר בעלת ובנין עיר תדמור שהיה במדבר בארץ ר''ל שהיה צדה אחד למדבר וצדה האחר לארץ העבודה ובנין כל ערי המסכנות והם ערי האוצרות כטעם בא אל הסוכן הלז וכן נזכר בספר ד''ה כי הערים ההם בנה שלמה בחמת ובנין כל הערים ששם בהם שלמה הרכב אשר לו ובנין כל הערים שהושיב בהם שלמה פרשיו וכל מה שהיה רצון שלמה לבנות בירושלים וביער הלבנון ובכל ארץ ממשלתו :

פרעה מלך מצרים מכאן עד ואת בית חורן תחתון הוא מאמר מוסגר ושיעור הכתוב שבנה את מגידו ואת גזר ואת בית חורן תחתון וספר איך בנה את גזר והיא היתה מיושבת מן הכנעני כמ''ש (יהושע ט''ז י' שופטים א' כ''ט) מפני שפרעה לכדה ושרפה באש ונתנה לנדוניא לבתו ולכן בנה שלמה את גזר :

ויבן וכו' . רצה לומר : ועל שפרעה שרפה , לזה בנאה שלמה :

ואת בית חרן תחתון ובד''ה נזכר שבנה בית חרן העליון ובית חרן התחתון ערי מצור חומות דלתים ובריח, נראה שבית חרן התחתון בנה שתי פעמים, שהיתה חרבה ובנה לעיר מושב וזה הנזכר פה, ואח''כ בנה אותה ואת בית חורן העליון להיות ערי מבצר וזה הנזכר בד''ה :

במדבר בארץ . רצה לומר : סמוך אל הישוב :

ואת תדמר במדבר כי המקום היה מדבר חול (כמ''ש בשבת דף ל') שהתרמודים דרים בין החולות, והיתה בארץ ר''ל בארץ ישראל :

ערי המסכנות . קרוי בית אוצריא :

המסכנות . האוצרות , כמו ( שמות א יא ) ויבן ערי מסכנת : ערי הרכב . להניח בהן מרכבות :

אשר היו לשלמה כי בד''ה נזכר עוד שבנה ערי מסכנות (היינו ערי אוצרות) בחמת, רק אלה שבחמת היו מיוחדים אל הסוחרים להניח שם מסחרם, ופה מדבר מערי המסכנות שהיו מיוחדים לשלמה עצמו :

למס עובד . לא למס ממון , כי אם שיעבוד בעצמו עבודתו :

להחרימם . להכריתם :

עבד . לעבוד בגופו עבודת עבד :

ושלישיו . גבוריו ונכבדיו , כמו ( שם טו ד ) ומבחר שלישיו :

אלה שרי הנצבים . ר''ל הממונים תחת הנציבים שהיו ממונים על כלם : חמשים וחמש מאות הרודים בעם העושים במלאכה . כבר זכרנו במה שקדם שכבר היה על השלשת אלפים ושלש מאות הרודים בעם העושים במלאכה שלש מאות מהגרים שנשארו ממספרם כמו שנתבאר ממה שנזכר ממספרם בספר ד''ה והנה היו שם עוד ממונים עליהם מאתים וחמשים איש כמו שנזכר בספר ד''ה בזה המקום ואפשר שאלו המאתים וחמשים איש היו מישראל והיו ממונים על כלם ולזה מנאם בספר ד''ה אחר זכרו המעלה ההיא משים שלמה לבני ישראל והוא אמרו כי המה אנשי מלחמ' ושרי שלישיו ושרי רכבו ופרשיו ואלה שרי הנצבים אשר למלך שלמה חמשים ומאתים הרודים בעם ואפשר שבבנין בית המקדש לא היו אלא שלש מאות ואולם בשאר הבנינים ששם העושים במלאכה מפוזרים פה ופה הוצרך להוסיף על הרודים במלאכה הממונים על הממוני' מאתים וחמשים איש ולקחם מהגדים בעצמם בדרך שלא נשארו הרודים אשר תחתיהם כי אם שלשת אלפים וחמשים :

לא נתן שלמה עבד, הגם שהעלה מהם מס כמ''ש וזה דבר המס אשר העלה שלמה, וכבר נזכר למעלה (ה' כ''ז) שהיה המס שלשים אלף איש, לא היו עבדים, רק היו עושים במלאכה לכרות העצים בלבנון והיו חדש בלבנון ושני חדשים בביתו, שזה אין קרוי עבדות :

שרי הנצבים . ממונים על הממונים : חמשים וחמש מאות . שלש מאות מהם היו גרים הממונים על שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר , ושלשת אלפים ושלש מאות הרודים בעם , שאמר למעלה ( ה ל ) : לבד משרי הנצבים לשלמה וגו' שלשת אלפים ושלש מאות . ובדברי הימים ( ב ב טז ) הוא אומר : שש מאות , אלו שלש מאות שחסר שם , מנה כאן , שהיו ממונים על כולן , ומאתים וחמשים הנותרים , היו ישראל , ממונים על שאר עושי המלאכה . ובדברי הימים ( ב ח י ) מנאן לעצמן : ואלה שרי הנצבים לשלמה חמשים ומאתים הרדים בעם , עושי המלאכה :

שרי הנצבים . רצה לומר : ממונים על הממונים : חמשים וחמש מאות . שלש מאות היו מן הגבעונים , ור''ן היו מבני ישראל [ והם היו ממונים על ממוני שאר מלאכת המלך , זולת ממוני נושאי הסבל וחוצבים בהר שאמר למעלה ] ובדברי הימים חשב של ישראל לבדן :

הרודים . המושלים ונוגשים :

השאלות: למה חזר זה שנית וכבר אמר זה למעלה (ה' ל') ושם אמר שהיו ג' אלפים ושלש מאות והוא סותר להנאמר בכאן ובד''ה אומר שהיו מאתים וחמשים :

אלה שרי הנצבים חמשים וחמש מאות וזה סותר למ''ש למעלה (ה' ל') ששרי הנצבים היו שלשת אלפים ושלש מאות, וזה יבואר לך ע''פ פי' שם שהג' אלף היו שרי חמשים לק''נ אלף נושא סבל וחוצבים בהר, והשלש מאות היו שרי חמש מאות, (ובד''ה ב' ב' ט''ז) כתוב ויספור שלמה כל האנשים הגרים אשר בא''י אחרי הספר אשר ספרם דוד וימצאו מאה וחמשים אלף וכו', מבואר שזה היה מספר אחר חוץ מהמספר שספר דוד כמו שכתוב (בדה''א כ''ב) ויאמר דוד לכנוס את הגרים אשר בארץ ישראל ויעמד חוצבים לחצוב אבני גזית, ושלמה ספר את הגרים שנוספו אחרי מספר של דוד והיו ק''נ אלף, והיו עליהם ממונים ג' אלפים וג' מאות, חוץ מזה היו הגרים של ימי דוד שהיו מכבר, והיו כ''ה אלף, והיו עליהם חמש מאות שרי חמשים וחמשים שרי חמש מאות, ובד''ה כתוב ואלה שרי הנצבים חמשים ומאתים הרודים בעם, שם לא כתוב שרי הנצבים אשר על המלאכה, ולא היו הממונים על הגרים רק הממונים על ישראל שהיו תמיד עשרת אלפים בלבנון, והיו עליהם מאתים שרי חמשים ועשרים שרי חמש מאות, וכבר הזכרתי למעלה לישב הסתירה מה שבד''ה כתוב ג' אלפים ושש מאות שבד''ה חושב ממונים על הממונים שהיה כ''א ממונה על עשר וה''ה כאן חשיב כן והיו עשרים ממונים על הממונים ועשר שרי אלף הרי חמשים :

אך בת פרעה . שהיתה מתחלה בעיר דוד , כמה שנאמר בראש הספר ( ג א ) : ויביאה אל עיר דוד : עלתה מעיר דוד וגו' . ובדברי הימים ( ב ח יא ) מפרש : כי אמר לא תשב אשה לי בעיר דוד כי קדש המה אשר באה אליהם ארון ה' : אז בנה . שלמה : את המלוא . לבנות לתוכו בתים , לעבדיה ולשפחותיה , וזה שהוכיחו ירבעם ( לקמן יא כז ) : אביך הניחו פרוץ לעולי רגלים , ואתה בנית אותו לעשות אנגריא לבת פרעה ( סנהדרין קא ב ) , וזהו 'אך' האמור כאן , אך בזו העוה שלמה , שבנה לה את המלוא , כך שמעתי . ואני אומר , אך בת פרעה וגו' , כלומר הערים האמורות למעלה , הוצרך לבנות למסכנות לרכב ולפרשים ולגדולה , אך את המלוא , לא היה בונה לשום גדולה , כי אביו הניחו לפרוש בו עולי רגלים אהלים , אלא שבת פרעה עלתה אל ביתה , והמלוא סמוך לאותו בית , אז בנה את המלוא :

אך בת פרעה . רצה לומר : מיד כאשר עלתה בת פרעה אל ביתה , בנה לכבודה את המלוא , שהיה סמוך לביתה :

אך בת פרעה עלתה מעיר דוד אל ביתה אשר בנה לה . כבר ביאר בספר ד''ה כי לא רצה שלמה שתשב לו אשה בבית דוד מלך ישראל כי קדש המה אשר באה אליהם ארון ה' : אז בנה את המלוא . ידמה שלצורך בת פרעה בנה המקום ההוא להיות שם בית לבת פרעה :

אך בת פרעה עלתה, ובד''ה כתיב ואת בת פרעה העלה שלמה מעיר דוד כי אמר לא תשב אשה לי בבית דוד, שם באר הטעם מה שבנה לה בית בפ''ע שהוא כדי שלא תשב בבית דוד, ופה ספר שאחר שבנה לה בית עלתה היא מעצמה ברצונה אל ביתה, (כי לה לא גלה שהוא מפני שאינו רוצה שתשב בבית דוד, כי בהפך לה אמר שהוא לכבודה שיהיה לה בית בפ''ע) ולצורך ביתה בנה את המלוא (שהיה מקום פתוח רחב ידים) להיות מוגדר בשבילה לצניעות ובתים לעבדיה ומשרתיה, ושם אמר אז העלה שלמה עולות לה', משמע שזה היה בגמר בנין בית ה' שאז כבר נגמר בנין בת פרעה ובנה ג''כ את המלוא, ואח''כ העלה עולות, וכן משמע מסדור הדברים פה שכ''ז שישבה שם בת פרעה לא היה ענין הבית נשלם כי ישבה אשה בת נכר שם :

על המזבח . של בית עולמים : והקטיר אתו . ואותו מזבח הקטורת אשר לפני ה' לקטרת הסמים :

והעלה שלמה . רצה לומר : מממונו התנדב בעבור כל ישראל : ושלש פעמים . שלש רגלים : והקטיר אתו . רצה לומר : הקטיר עליו קטורת על המזבח אשר לפני ה' , וזהו מזבח הזהב שבהיכל , והוא מקרא קצר בדבר המובן מאיליו : ושלם . השלים עבודת הבית לכל משפטו :

אתו . עם המזבח , רוצה לומר : עליו :

והעלה שלמה שלש פעמים בשנה עולות ושלמים . כבר ביאר בספר ד''ה שזה היה בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא זכר שם כי אם עולות , ואחשוב שהם היו בעבור הצבור ובזה המקום זכר השלמים עמהם שהיה שלמה מעלה שם באלו המועדים בעבור החגיגה והשמחה שהוא מחוייב בהם והם היו באים בעבור עצמו או היה מרבה עליהם כל כך שהיו מספיקים לכל ישראל : והקטיר אתו אשר לפני ה' . ר''ל שהיה מביא משלו קטרת הסמים אשר יקטירו על המזבח הזהב : ושלם את הבית . ר''ל שהיה משלים משלו ענין התמידין בכל יום המוספין לשבתות ולחדשים כמו שנזכר בספר ד''ה , וידמה שכמו שבנה שלמה הבית משלו כן רצה שתהיינה עבודותיו כל ימיו והוא התנדב זה בעבור ישראל ולזה יהיה הרצון באמרו ושלם את הבית שכל מה שיצטרך לבית הזה היה עושה שלמה משלו כמו שמן למאור ולחם הפנים אשר על שלחן הזהב :

והעלה שלמה שלש פעמים ר''ל העולות של שלש רגלים העלו מקופת המלך על הוצאותיו, וכן הקטיר אתו ר''ל עם מזבח החצון הקטירו על המזבח אשר לפני ה' שהוא מזבח הפנימי את הקטורת, שזה היה ג''כ מקופת המלך, ובד''ה מבואר שה''ה יתר קרבנות הצבור, וזה רמז פה במ''ש ושלם את הבית, שכמו שבנה את הבית כן השלים אותו במה שנתן כל צרכי הבית והקרבנות, שבזה נשלם ענין הבית ועבודתו :

ואני . אניה :

את אילות . עם אילות , רצה לומר : סמוך לה :

ואני . ספינה :

ואני עשה המלך שלמה . ר''ל ספינה :

ואני הוא שם הכלל אניות, כמו ויהי לי שור וחמור, בעציון גבר מבואר בד''ה שכבש אז את עציון גבר ואת אילות :

אנשי אניות . מלומדים ללכת באניות , יודעי דרך הים :

אנשי אניות יודעי הים . ר''ל אנשים בקיאים בהנהגת האניות ובקיאים במקומות הים להתישר אל המקום אשר ירצו ללכת אליו :

אנשי אניות היודעים מלאכת האניות ואיך להנהיג אותם, ויודעי הים, הם היודעים דרך הים והרוחות וכדומה, שהם מלחים וחובלים :

אופירה . שם היה מקום מחצב הזהב : ועשרים . ובדברי הימים ( ב ח יח ) נאמר וחמשים , ואולי שלשים מהם הוציאו בהוצאת הדרך :

ויבאו אופירה . שם היה מקום לזהב יזוקו אותו ממנו ר''ל כי שם היה מחצב לזהב :

ארבע מאות ועשרים ובד''ה כתוב וחמשים, השלשים היתרים שם נתן לעבדי חירם בשכרם :