נשיאי האבות לבני ישראל . של בני ישראל : מעיר דוד . שנתנו שם דוד כשהביאו מבית עובד אדום :

אז . כאשר נשלם כל מלאכת הבנין : נשיאי האבות . הנשיאים לכל בתי האבות של בני ישראל , והם הם ראשי המטות שזכר , ולתוספת ביאור כפל :

והנה ספר שכבר הקהיל שלמה אליו את זקני ישראל והם השופטים והחכמים ואת כל ראשי המטות והם הנשיאים להעלות ארון ברית ה' מעיר דוד ולהביאו בקדש הקדשים , וזכר שכבר היה זה בירח האיתנים והוא חדש תשרי בחג הסוכות ואחשוב שקראו ירח האיתנים כי בו המועדים היותר חזקים והיותר מיישרים אל השלמות לפי מה שבארנו בבאורנו לדברי התורה ובפרשת פנחס בארנו רוב זה הענין :

אז יקהל. הנה לקדש העזרה היה צריך ב''ד של שבעים ואחד כמבואר בסנהדרין ולכן קבץ כל זקני ישראל שהם הסנהדרין, וגם קבץ כל ראשי האבות שהם הנשיאים לכבוד המלך ולכבוד הארון, וז''ש אל המלך שלמה להעלות ארון ברית ה' :

בירח האיתנים . תרגם יונתן : בירחא דעתיקיא דקרן ליה ירחא קדמאה בחגא וכען הוא ירחא שביעאה . משניתנה תורה וכתיב בניסן שהוא ראש חדשים , נקרא תשרי שביעי :

בירח האתנים . חודש תשרי נקרא ירח האתנים , מלשון איתן וחוזק , על שם כי בחודש תשרי הם המועדים היותר חזקים , ומיישרים את האדם אל השלמות :

האתנים . ענין חוזק , כמו ( במדבר כד כא ) איתן מושבך :

ויקהלו, אמנם עי''ז נקהלו כלל ישראל מעצמם וזה היה ג''כ לכבוד המלך, ועז''א אל המלך שלמה, ומצד הזמן שהיה בירח האיתנים בחג שהגם שלא היה מוטל עליהם אז מצות עליה לרגל בכ''ז רצו לחוג את החג בעיר הקודש ולראות באפריון אשר עשה המלך שלמה :

וזכר כי שם היו כל זקני ישראל לכבוד הש''י ולא נשאו הלויים את הארון רק הכהנים ואע''פ שהיה נשיאת הארון מעבודת בית המקדש לא הסכימו בזה המקום שישאו אותו הלויים לפי שהכוונה היתה להכיאו לכית קדשי הקדשים והוא הדכיר אשר לא הותר להכנס בו כי אם כהן גדול יום אחד בשנה וכאשר לא היה אפשר שישא הכהן הגדול לבדו הארון היה יותר ראוי שיכנסו שם הכהנים משיכנסו שם הלוים ואולם בספר ד''ה כתוב שהלויים נשאו אותו והנה הרצון בו כהנים כי מצאנו שנקראו הכהנים לויים במקומות מה , ומזה המקום יש ללמד כי כשיביא ההכרח לתקן בית קדש הקדשים ראוי לבחור תחלה שיתוקן על יד כהן גדול אם אפשר זה ואם לא היה אפשר זה נתיר תחלה זה לכהנים ואם אין מהם יודע לתקן נתיר זה ללוים וכן ממדרגה למדרגה שפלה ממנה :

ויבאו, אולם לנשיאת הארון היה העקר הזקנים והכהנים, שהכהנים נשאו את הארון והזקנים היו במעמד, ועז''א ויבאו וכו' וישאו וכו' :

ואת אהל מועד . שעשה משה , וגנזו שלמה משנבנה בית ראשון , כמו ששנינו בתוספתא דסוטה ( יג א ) : אשר באהל . אשר נטה דוד לארון : כנפי הכרובים . אותן שעשה שלמה העומדים על רגליהם בקרקע , ואין אלו כרובים של כפורת שעל הארון :

ואת אוהל מועד . בגבעון היה , ומשם העלוהו וגנזוהו באוצרות בית ה' , בהעליות אשר ממעל להיכל ולדביר : הכהנים הלוים . הכהנים העלו הארון , והלוים את אוהל מועד וכליו :

והנה העלו עם זה אהל מועד שנעשה במדבר על יד משה וכל כלי הקדש אשר היו באהל אשר הכין דוד לתת שם את ארון האלהים והנה היו נכללים בכלים ההם הכלים שעשה משה והנה הארון נשאו הכהנים ושאר הכלים שהיה נכון שישאום הלוים נשאו אותם הלוים :

ויעלו, וגם העלו את א''מ וכליו, שכפי מ''ש (למעלה סי' ג') היו אז בעיר ציון, והעלום משם, מקצתם נתנו במקדש כמו המנורה והשולחן, ומקצתם נגנזו בעליית הקדש כאשר קבלו חז''ל, ומפרש ויעלו אותם הכהנים והלוים ר''ל את הארון העלו הכהנים, ואת א''מ וכליו העלו הלוים :

אתו לפני הארון . ללכת עמו לפני הארון :

הנועדים . ענין וועד ואסיפה , וכן ( שם טז יא ) הנועדים על ה' : עליו . כמו אליו : ויסכו . מלשון סכך : בדיו . מוטות , לשאת בהם הארון :

וזכר כי המלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו . והם ראשי העם וזקניו היו מזבחים צאן ובקר לרוב מאד לפני הארון בהיות הכהנים צועדים בהעלאת הארון למקומו והכהנים הביאו הארון אל דביר הבית שהוא קדש הקדשים תחת כנפי הכרובים שנעשו שם שהיו נוגעים בכנפיהם בכותל רוב הדביר והיו נוגעים כנף זה בכנף זה במה שבין הכרובים האלו תחת כנפיהם היה מקום הארון בדרך שסככו הכרובים על הארון ועל בדיו מלמעלה כי גובה הכרובים ההם היה עשר אמות כמו שקדם , והנה הבדים היו תמיד בארון והזהירה התורה שלא יסורו ממנו ולזה היו תמיד שם :

והמלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו היינו הזקנים שהם היו נועדים, לא כן קהל ישראל היו נקהלים לא נועדים, כמ''ש בחבורי התו''ה בהבדל בין יעד ובין מקהיל, שיעד לא נאמר רק על מי שהזמינו אותו לבוא לזמן מועד ומוגבל, וכל ישראל לא נועדו רק נקהלו מעצמם :

כנפי הכרובים . הם שעשה שלמה , ועמדו בארץ כמו שנאמר למעלה :

ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית וכו'. כי באשר יחוס הארון בגוף הכללי שהוא המקדש היה כיחוס הנשמה במוח בגוף הפרטי שהוא האדם, הנה כמו שהנשמה י''ל ג' ענינים, {{{א}}} כמו שהיא בפ''ע במעונה העליון, {{{ב}}} כמו שהיא משכלת השכלותי' בפ''ע בהיותה כלואה בגויה, {{{ג}}} כמו שהיא שולחת השכלתה להאיר מחשכי הגויה ולהבקיע אור מבין החשך והערפל אל כלי הגויה כן ידמה יחוס הארון תחת כנפי הכרובים כנשמה במעונה האלהי העליון, והשפעת הקדושה היוצאת ממנו בקה''ק כנשמה הנמצאת במוח כלואה בגויה, והשפעת הקדושה היוצאת מן הדביר ידמה כשפע הבוקעת מן הנשמה אל הגויה, ובג' מדרגות אלה העלו את הארון תחלה אל דביר הבית שהוא הפתח הנשקף להיכל, ומשם אל קה''ק, ומשם אל תחת כנפי הכרובים :

אל מקום הארון . מקיר אל קיר , כמו שאמר למעלה בענין :

כי הכרובים וכו' . רוצה לומר : כי מתחילה נעשה שיפרשו הכרובים כנפיהם אל מקום עמידת הארון , ולזה בהכנסת הארון אל מקומו , היו אם כן הכרובים מסככים עליו :

כי הכרובים, ר''ל תחלה פרשו כנפיהם אל מקום הארון ובהגיע הארון בפנים נטו ויהיו כסוכה על הארון ועל בדיו מלמעלה והיה זה בנס, ועוד היה נס :

ויראו ראשי הבדים . בפרוכת שכנגד הפתח באמה טרקסין , יכול יהיו מקרעין בה ויוצאין , תלמוד לומר ולא יראו החוצה , הא כיצד , דוחקין ובולטין כעין שני דדי אשה , כענין שנאמר ( שיר השירים א יג ) : בין שדי ילין ( יומא נד א ) :

ויאריכו הבדים . רוצה לומר : משכו הבדים לחוץ כלפי המזרח , והיו נראים לפני הדביר , בהיותם דוחקין ובולטין בפרוכת , שהיה מול הפתח , אבל לא היו נראים החוצה להיות מקרעין בפרוכת לצאת חוצה לו : ויהיו שם . על הבדים יאמר , שהיו שם באותה הנחה ומצב : עד היום הזה . רוצה לומר : עד אשר נגנז בימי יאשיהו :

ויאריכו הבדים . אחשוב שאלו הבדים אינם הבדים שעשה משה ולזה אמר ויאריכו הבדים שעשו אותם יותר ארוכים ממה שהיו משל משה כי שיעור קדש הקדשים לא היה אז כי אם עשר אמות ועתה היה שיעורו עשרים אמה ואמר שכבר היו נראים ראשי הבדים מן הקדש אצל פני הדביר והוא פתח קדש הקדשים ולא היו נראים החוצה בהיכל אך היו מגיעים עד פני הדביר ולזה היו מגיעים בעובי הכותל ושם היתה פרוכת להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים אעפ''י שהיו שם דלתות כי לא היה אפשר לסגרם כי הבדים ימנעו מזה :

ויארכו שהתארכו הבדים עד שנראו מן הקדש על פני הדביר ר''ל אל פתח הדביר תוך חלל הפתח בלטו מן הכפורת כשני שדים, שהבדים היו דוגמת חוט השדרה היוצא מן המוח ומשלח מעינות ההרגשה לכלל הגויה עד המקום נגד הלב ששם עקר פעולת נפש החיונית שנגדו היה ההיכל ושם היה דוגמת השדים המלאים חלב :

אשר כרת וכו' . בעת שנתנם . ( י ) מן הקדש . אחר שהעמידו בה את הארון : והענן . הוא כעין עשן :

אין בארון רק שני לוחות האבנים . זה לא ישלול שלא היו שם הדברים שנזכרו בתורה שהם מונחים בו כמו מטה אהרן וצנצנת המן אך שלל בזה שלא היה שם מהתורה רק עשרת הדברים כי הם מקיפים בכח על התורה כמו שבארנו בפרשה יתרו :

אין בארון רק שני לוחות אבנים, לדעת חז''ל היו שם ג''כ שברי לוחות או ס''ת מונחת, (ופליגי בזה ר''מ ור''י בב''ב דף י''ד) ולדעת כולם היה שם עוד דבר לבד מן הלוחות ודייקו ממ''ש אין בארון רק הוה מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, והדבר מבואר אצלי בכללי הלשון, כי לא נמצא בשום מקום בתנ''ך מלת רק אחר שלילה, שאחר שלילה בא תמיד מלת כי אם (אין זה כי אם בית אלהים, אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה וכדומה) כי מלת רק הוא שלילה בפני עצמו בלא מלת אין, ולפ''ז יש פה זרות בלשון, שהיל''ל אין בארון כי אם שני לוחות, או שיאמר רק שני לוחות היו בארון, וזה כלל בהגיון ששלילה אחר שלילה דינה כמשפט מחייב, כמו ראובן אינו חכם הוא שלילה, ראובן אינו בלתי חכם הוא חיוב ור''ל ראובן הוא חכם, וכן במ''ש אין בארון רק שני לוחות פירוש שלא רק שני לוחות היו בארון כי היו שם עוד דברים, ובכ''ז מפשטות הלשון שמשמע שרק שני לוחות היה מבואר שהדברים שהיו שם עוד, היו ענין אחד עם הלוחות והם השברי לוחות או הס''ת שכל מה שכתוב בס''ת נכלל בעשרת הדברות כמ''ש הקדמונים :

בצאת הכהנים מן הקדש . הכהנים שנשאו הארון בדביר , כשיצאו שרתה שכינה בהיכל :

ויהי בצאת הכהנים מן הקדש . זכר בספר ד''ה כי כל הכהנים התקדשו לא שמרו בזה דבר המחלקות לרוב הזבחים והעולות שנעשו שם , והלוים היו משוררים להודות לה' בפה ובכלי זמר , והכהנים מחצצרים בחצוצרות כי זה היתה עבודתן שלא יותר העשותה כי אם על יד כהן כמו שנתבאר בתורה וזה כלו היה בעת העלותם העולות וזבחם הזבחים , והנה בעת ההיא שרתה השכינה על בית ה' ונראה שם כבוד ה' בענן עד שלא יוכלו הכהנים לעמוד לשרת במזבח מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה' :

ויהי בצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא, הנה בגמר מלאכת המשכן כתיב ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, שהענן היה מכסה את האהל מלמעלה סביביו מבחוץ, והכבוד שהוא האור הנברא מלא את המשכן בפנים, ובמקדש היה הענן והכבוד שניהם בפנים, כי שכינת המשכן לא היתה קבועה, וע''כ היה הכבוד מגולה בלי לבוש שזה מורה שאינו במקומו כי הכבוד כמו שהוא במקומו ענן וערפל סביביו, וכן ירד במעמד הר סיני (כמ''ש מהרי''א בפ' פקודי בארך), ובמשכן היה הענן בפ''ע והכבוד בפ''ע והנה היה עוד הבדל שני ביניהם שבמשכן הושם הארון תחלה, ואח''כ כלי ההיכל שולחן ומנורה ומזבח הזהב, ואח''כ כלי החצר, ואז ויכס הענן את א''מ, משא''כ במקדש הושמו תחלה כלי העזרה וההיכל, והארון הושם באחרונה, כי בעולם העליון ירדה ההשתלשלות מלמעלה למטה מן החשוב אל הפחות שהעולם השכל נאצל ראשונה שהוא במדרגת המוח, ואחריו העולם האמצעי שהוא במדרגת הלב, ואחריו העולם השפל שהוא במדרגת הגויה, ובעולם התחתון עלתה ההשתלשלות ממטה למעלה דומם צומח חי מדבר וכמ''ש בפי' ספר בראשית בארך, וכן במשכן שלא היתה השכינה בקבע למטה רק באה לשכן כבוד בתוכם מן העולם העליון, הביאו את הארון תחלה שהוא דוגמת העולם העליון השכלי, ואחריו כלי ההיכל שהוא נגד העולם האמצעי, ואחריו כלי העזרה, שהוא דוגמת עולם התחתון שירד שם האור באחרונה ואז בא הענן ויכס את אהל מועד, והיה הענן מובדל מן הכבוד, אבל במקדש שלמה ששרתה בו השכינה בקביעות היה ציור להתעלות העולם התחתון ממטה למעלה וירום ונשא וגבה באשר עקר השכינה היתה בתחתונים ובקבע ומשם יתן הודו על השמים, לכן היה בהפך שהכניסו תחלה כלים השפלים במדרגה וכן עלו למעלה ראש עד שהארון נכנס באחרונה ואז שכן הכבוד בתוך הענן כמו שהוא למעלה, וז''ש שלמה ה' אמר לשכון בערפל בנה בניתי בית זבול לך וכו' ר''ל ממה שאני רואה שכבוד ה' שוכן בענן וערפל מזה נראה שהיא שכינת קבע ובית זבול לו, ושהוא מכון לשבתו עולמים :

לעמוד . בהיכל ובעזרה : כבוד ה' . הוא הענן שזכר :

אז אמר שלמה . כשראה הענן , אמר : עתה רואה אני שהשכינה שורה בבית שבניתי , שהרי כך הבטיח לבוא ולשכון בו מתוך ענן וערפל , והיכן אמר , ( ויקרא טז ב ) : כי בענן אראה על הכפורת כך שנויה בספרי :

אז . בראות הענן , אמר רואה אני כי באה השכינה , כי ה' אמר לשכון בערפל , כמו שנאמר ( שמות כ יח ) : אל הערפל אשר שם האלהים וערפל הוא עב הענן :

בערפל . עב הענן :

אז אמר שלמה . הנה אמרו שכן בערפל יאות לפי הנגלה ולפי המשל אמנם לפי הנגלה הרצון בו כי הש''י אמר להראות כבוד שכינתו בענן וערפל בבית הקדוש הזה ואולם לפי המשל הרצון בו שהש''י אמר להשרות שכינתו ולהשגיח בזה העולם השפל שהוא חשך וערפל :

ה' אמר לשכון בערפל, ר''ל באשר המקום הזה הר המוריה שעליו נבנה המקדש היה מקום מיוחד להשראת השכינה מימי קדם, שעליו נעקד יצחק ולשם יצא לשוח בשדה ובמקום הזה ראה יעקב מראה הסולם בצאתו מחרן, ונגלה לדוד בגורן ארונה בעת המגפה, וידע שהוא המקום המיוחד לה' וזה שער השמים וכיון שה' שכן בו בערפל ר''ל בעוד היה מקום תהו ובהו חשך וערפל, והיה הר ושדה וגורן, ממילא אחר שבניתי שם בית זבל לך ידעתי שיהיה מכון לשבתך עולמים ונדמה במשלו, מלך שדבקה נפשו לאהבה לשכון במקום אחד על שפת הים שהיה מקום קדוש בעיניו, ובא אוהבו של מלך ובנה לו שמה פלטרין גדולים ובית מקדש מלך שהאוהב הלז בטוח שישב המלך שמה לעולם, דאחר שישב במקום ההוא בהיותו חרב ושמם כ''ש עתה בשימצא שם בית בנוי לתלפיות, ולפי מ''ש בפסוק הקדום אמר אחר שראה שה' הסכים לשכן שם בערפל שכבוד ה' מסובב בענן וערפל כמ''ש ענן וערפל סביביו, ממילא ידעתי, {{{א}}} שבנה בניתי בית זבול, שפה ישכן בקביעות, {{{ב}}} שהבית זבול הזה יהיה מכון לשבתך עולמים, כאלו פה יהיה עיקר הדירה והשכינה ומה שישב ה' וישכן בכל העולמים העליונים יהיה ע''י המקדש, כאילו האור יאיר מן המקדש אל כל העולמות והוא יהיה המכון והיסוד אל כל הבנינים של כל ההיכלות ששם יבא המלך בכבודו בכל עולם ועולם, שידמה המקדש כמו הפלטין העקרי ויתר המעונות המקודשים לה' בעולמים שלו יהיו כתאים וחדרים של הפלטין הזה העקרי שהוא מכון ויסוד לכולם :

לשבתך עולמים . שמשנבחרה , לא הותרו הבמות , ולא שרתה שכינה במקום אחר :

בנה בניתי וכו' . רצה לומר : הואיל ובאה השכינה , בניתי אם כן בית זבול לך , ולא היה עמלי בחנם . ואמר בדרך משל , כאדם הדר בבית אחד : מכון . יהיה מכון לשבתך בה עד עולם , כי מעתה לא תשרה השכינה עוד במקום אחר :

זבול . מדור , כמו ( ישעיהו סג טו ) מזבול קדשך :

בנה בניתי זבול לך . אמר על צד המשל להתמדת הראות שכינת הש''י בבית המקדש יותר ממה שיתראה בשאר המקומות שהוא בנה שידור בו הש''י ויהיה מכון לשבתו לנצח כאמרו זאת מנוחתי עד עד וזה כי אחר שנגלה זה המקום הקדוש נאסרה העבודה בזולת המקום ההוא כמו שנתבאר בתורה כאמרו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה והנחלה :

ויסב וכו' . אל מול העם : עומד . כי אין ישיבה בעזרה וכו' :

ויסב המלך את פניו ויברך . הנה לא זכר בזה המקום ברכה אשר ברכם אך הסב פניו להם בברכה כי המברך ראוי שיהיו פניו כנגד המתברכין וזה מבואר בנפשו וכן מצאנו הענין בברכת הכהנים : וכל קהל ישראל עומד . למדנו מזה שאין ראוי לישב בעזרה וידמה מזה ששלמה היה יושב ולזה יתבאר שמלכי בית דוד הותר להם לישב בעזדה :

אשר דבר בפיו . שיתן לו בן שיבנה בית : ובידו מלא . קיים את דברו בידו הטובה :

ובידו מלא . בכח ידו השלים דברו אשר דיבר לאמר :

ובידו מלא . ר''ל שהש''י השלים בידו ובכחו מה שייע' בפיו :

ובידו מלא, כי דבורו של הקב''ה פועל הדבר תיכף וכאילו נעשה הדבר כי הכל נעשה בדברו ובגזרתו, אולם זה רק בדברים הבלתי נתלים בבעלי הבחירה, לא כן דברים שתלוים באדם בעל בחירה, שהרשות נתונה בידו לעשות ושלא לעשות, אין הדבור פועל עד שממלא הדבר בידו ר''ל שמניע את האדם ומטה חפצו ובחירתו לעשות כדבר ה', כי היה ביד שלמה שלא לבנות הבית רק שה' מלא הדבר בידו והטה לב מלך אל שיקיים את דברי ה' :

מן היום וגו' . את זה דבר אל דוד אבי :

לבנות בית . לבנות בה בית : ואבחר בדוד וגו' . שעל ידו בא ההכנה לבחור בירושלים לבנות בה בית :

לבנות בית לשם ה' וגו' עד בהוציאו אותם מארץ מצרים . למדנו מזה שבנין בית המקדש ראוי שיבנה בבית קדש הקדשים מקום לכונה שיעמוד שם הארון :

השאלות: פתח בבחירת עיר וסיים בבחירת דוד, והיל''ל ואבחר בירושלים, או לאמר לא בחרתי באיש ואבחר בדוד :

לא בחרתי בעיר וכו' ובד''ה כתיב לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית וכו' ולא בחרתי באיש להיות נגיד על עמי ישראל ואבחר בירושלים להיות שמי שם ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל, ופי' כי התאחדות ישראל היתה תלויה בשני דברים, {{{א}}} התאחדות האומה להיות כגוף אחד, וזה היה ע''י ירושלים כמ''ש ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ששם עלו שבטים וכו' שע''י שכולם עלו שם לרגל ופני כולם אל מקום א' נתאחדו כל איברי הגויה הכוללת להיות גוף אחד עד שירושלים היתה אל גוף הכללי הזה כמשל הלב בגויה, ששולח רוח החיים אל כל הגוייה ע''י מרוצת הדם הסובב מן הלב אל כולם ואליו ישובון, {{{ב}}} ע''י מלכות ב''ד שעל ידה הקבעה הנהגה אחת מתמדת כוללת את כולם, כמש''ש כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, והיה מלכות ב''ד אל הגויה הכוללת דוגמת המוח בגוף הפרטי ששולח ההרגשה וההשכלה וההנהגה לכל האברים, ואחריו היה הבית המקדש שע''י שרתה השכינה בישראל בקביעות והיה דוגמת הנשמה העליונה האלהית הנקראת בשם חיה ויחידה, שהיא קשר האלהית עם בני אדם, והיה הציווי שימנו להם מלך תחלה ואח''כ יבנו בית הבחירה, כי א''א שתשכן הנשמה האלהית באדם אם לא תוקדם הרוח החיים והנשמה המשכלת הנתלים בגויה ואחדותה, ואמר שעד הנה היה הגוף הישראלי מפוזר ומפורד בלתי מאוחד לא מצד רוח החיים שהיא ע''י אחדות העם בעיר אחת כי לא בחרתי בעיר וכו', ולא מצד הנשמה המשכלת שהיא ההנהגה הכוללת ומלכות אחת, שעז''א ולא בחרתי באיש להיות נגיד, ועתה נעשו גוף אחד אם ע''י רוח החיים שעז''א ואבחר בירושלים, אם ע''י הנשמה המשכלת שעז''א ואבחר בדוד, ובד''ה האריך ופה קצר ואמר לא בחרתי בעיר, ומובן ממילא שלא בחר באיש להיות נגיד כי בחירת העיר קודם בטבע לבחירת האיש כמו שהרוח החיוני קודם בטבע לנשמה המשכלת, ואמר ואבחר בדוד להיות נגיד, ונודע ממילא שבחר בעיר כי אם נטע בהם המלכות שהיא דוגמת הנפש המשכלת כ''ש התאחדות ע''י העיר שהוא דמיון הנפש החיונית :

ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם ה' אלהי ישראל, כבר בארתי למעלה (סימן ד') שתנאי העקרי בבנין הבית היה שיבנהו לשם ה' לבד בלא שום פניה חצונית ושזה היה נמנע בימי דוד, כיון שהיה לו מלחמות רבות, וה' הבטיח אותו שע''י בנין הבית ימצא מנוחה מן האויבים, וא''כ בהכרח היה עולה במחשבתו התועלת שישיג מן הבנין, וקשה שיבנהו לשם ה', הגם שבלבו היה לבנותו לשם ה' לבד בלא שום פניה חצונית, וז''ש ויהי עם לבב וכו' לבנות בית לשם ה' אלהי ישראל, בכ''ז ידע ה' שאם יבנהו בפועל יכוין אח''כ גם אל השגת התועלת ולא יהיה לשם ה', ולכן צוהו שישאר לו זכות המחשבה הזכה שהקב''ה מצרפה למעשה תמיד, ודינה כאילו עשה בפועל, וז''ש :

הטיבות וכו' . טוב עשית בזה , ולזכות תחשב , כי על ידו באה ההכנה לצוות עליה ולהכין הכל : רק אתה וגו' . עם שתכין הכל :

ויאמר ה' אל דוד אבי יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי דוקא, הנה בזה הטיבות כי היה עם לבבך ר''ל כבר היה ונעשה הבנין עם לבבך כי המחשבה הטובה הזאת חשובה אצלי כאילו כבר נבנה המקדש בפועל ובזה נבנה לשם ה' לבד בלא שום פניה אחרת :

מחלציך . הם המתנים , והוא כינוי לאבר המשגל על היותו סמוך להם :

רק אתה לא תבנה הבית שאין חסר דבר רק מה שאתה לא תבנהו בפועל ממש ובכ''ז נחשב כאילו היה ונבנה, כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי דוקא, כי בימי שלמה שבל''ז היה איש מנוחה היה קל לו לבנות גם בפועל לשם ה', כי לא היה מקוה ע''י הבנין מנוחה מן האויבים :

ויקם ה' את דברו וכו' ואשב על כסא ישראל כאשר דבר ה' ר''ל ישבתי באופן שי''ל מנוחה מן האויבים, ועי''ז ואבנה ר''ל יכולתי לבנות לשם ה' אלהי ישראל בכוונה לשמה :

ואשים שם . בהבית הזה : אשר שם . בזה הארון : ברית ה' . לוחות הברית , אשר כרת ברית עם ישראל בעת שנתנם :

ואשים שם מקום, כולל בזה מ''ש ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וכו', ופירשתי שם שהיה תנאי הבנין שיהיה להם מקום קבוע, ועי''כ גם האלהים ישכון בקביעות, וכמו שפרשתי שם בארך :

ויעמוד שלמה לפני מזבח ה' . כתיב ( בדברי הימים ב ו יג ) : כי עשה שלמה כיור נחושת ויתנהו בתוך העזרה וגו' , ויעמוד עליו ויברך על ברכיו :

ויפרש כפיו . כדרך שואל החסד :

ויעמוד שלמה לפני מזבח ה' . אחשוב שהיה עומד בעזרה גדולה שהיא עזרת ישראל שהיה בחצר הכהנים כשהתפלל זאת התפלה או בא בחצר הכהנים לפני מזבח החיצון והבאור הראשון הוא יותר נכון לפי מה שאחשוב כי לא יתקרב לש''י מפני באו מהעזרה אל פני המזבח האלהים אם לא שנאמר כי מפני שהיה מקום המזבח נבחר כמו שנראה מענין מה שנזכר בסוף ספר שמואל הסכים שלמה לבא שם כדי שתהיה תפלתו יותר נשמעת :

שמר הברית . ממתין וגונז לשמור הברית והחסד , לקיים הבטחתו :

שמר הברית . הגמול שהבטיח בברית :

ויאמר ה' אלהי ישראל אין כמוך אלהים . ר''ל אתה הש''י המנהיג ישראל ומשגיח בם הנה אין כמוך אלהים במנהיגים הנבדלים אשר בשמים ממעל והם מניעי הגרמים השמימיים : ואשר על הארץ מתחת . והוא השכל הפועל כי מה שינהיגוהו אשר הוא מסובב ממך היא הנהגה חלקית כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמות השם אך הנהגתך היא כוללת ומקפת בכל : שומר הברית והחסד לעבדיך . זכר כי בזה הוא יותר ההבדל שבין הנהגת השם יתברך ובין הנהגת אלו העלולים ממנו וזה כי הוא מקיים הברית והחסד לעבדיו ההולכים לפני הש''י בכל לבם על צד ההשגחה הפרטית וזה דבר לא יוכל עליו אחד משאר הנבדלים העלולים ממנו , והנה הרצון באמרו הברית והחסד הברית שהוא על צד החסד והוא אשר יהיה מצד ההשגחה הפרטית וכבר יוכר זה הברית שכבר יהיה בו תנאי והוא שיהיה המקבל באופן שיהיה דבק בש''י וזהו אמרו לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם ולזה גם כן אמר רק אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני כאשר הלכת לפני :

אין כמוך אלהים וכו', הנה ה' הבטיח לדוד שני דברים, {{{א}}} ששלמה ימלוך תחתיו ויבנה המקדש וזה היה בלי תנאי, {{{ב}}} שגם בני בניו ישבו על כסא ישראל וזה היה בתנאי כמ''ש אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, וכבר בארתי בפירוש (שמואל ב' סי' ז') שבכ''ז בקש דוד שיתקיים זה בכל אופן, והיינו שה' ישגיח על ביתו שלא יתמוטטו מדרכי ה', וכמ''ש אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים וכו' וחסדי לא אפיר מעמו, ובארתי שם שאחר שהברית שכרת ה' עם דוד וההבטחה שהבטיח לו, היה סבתו חסדי ה', והחסד לא ימוש לעולם, כי החסד לא ישקיף על מעשה וזכות, ובהכרח יסבב ה' שיקים דברו לעולם, וע''ז בקש שלמה שיקים ה' את דברו בכל אופן ושיסבב שלא תבוטל ההבטחה ע''י איזה חטא, וז''ש אין כמוך אלהים ר''ל כי ביטול ההבטחה יצוייר אם ע''י חסרון יכולת שהמבטיח אינו יכול למלאת דבריו, עז''א אין כמוך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בענין שאין מי בשמים ובארץ שיעכב על ידך, וכן יצוייר שתבוטל ההבטחה ע''י שינוי הרצון אם המובטח קלקל מעשיו באופן שישוב המבטיח לשום עינו בו לרעה, ועז''א שומר הברית והחסד שלא יצוייר שישתנה רצונך מצד עצמך כי אתה שומר הברית, ולא שישתנה מצד רוע מעשי המובטח כי אתה שומר החסד שהבטחה ששרשה מצד החסד לא תבוטל בשום אופן, כי החסד אינו משקיף על מעשה וזכות :

אשר שמרת . לשון אמנת הבטחה :

אשר שמרת וגו' . רצה לומר : אשר נראה לכל ששמרת לו הבטחתך אשר הבטחתו , שאני אבנה הבית : ותדבר בפיך . כמו שדברת , כן מלאת בכח ידך , כאשר נראה היום :

אשר שמרת ומוסיף עוד שכבר החל לקיים ההבטחה במה שמלך שלמה ובנה ביהמ''ק, וכיון שנתקיימה מקצת ההבטחה בפועל ראוי שתתקיים בכל, וז''ש ובידך מלאת :

שמור וגו' . רצה לומר : שמור גם ההבטחה ההיא , אשר הבטחתו שאם זרעו יצדקו לא יופסק מהם המלוכה :

(כה-כו) השאלות: מ''ש שמור לעבדך וכו', יאמן דברך לעבדך הוא כפל לשון :

ועתה, עפ''ז בקש שישמר גם ההבטחה שהבטיח שלא יכרת לו איש יושב על כסא ישראל והיא ירושת המלכות לעולם, הגם שבזה הוטל תנאי בדבר רק אם ישמרו בניך את דרכם וכו' :

יאמן נא . רצה לומר : עשה דבר לשיהא נקרא שם הבית אשר בניתי , בית ה' :

יאמן . מלשון אמונה :

ועתה בכ''ז אבקש שיאמן נא דברך ותראה שלא תובטל המלכות לעולם, והוא ע''י שתשגיח שבניו לא יסורו מדרכי ה' באופן שלא תהיה עילה לביטול ההבטחה ששרשה מצד חסדי ה', וגם יאמר הגם שמצד הבנים יש תנאי, הלא עקר ההבטחה נאמר לדוד שעליו זרח חסדי ה' לבנות לו בית נאמן לעולם, א''כ גם אם יחטאו הבנים אי אפשר לבטל מה שהבטיח לדוד, כיון שעקר ההבטחה והחסד היה מצד דוד לא מצד דור בניו, וז''ש ועתה יאמן נא דברך אשר דברת לדוד אבי :

האמנם . לשון תימה : לא יכלכלוך . לא יכילוך :

כי האמנם . האם אמת הדבר שישב אלהים בבית העשוי על ארץ , בתמיה , הלא השמים לא יכלכלוך , ומכל שכן הבית , ואם כן במה יהיה בית ה' :

האמנם . בה''א התימה , רצה לומר : האמת : יכלכלוך . ענין החזקה , כמו ( לעיל ז כו ) אלפים בת יכיל : אף כי . הוא כענין כל שכן וקל וחומר , וכן ( יחזקאל טו ה ) אף כי אש אכלתהו :

כי האמנם ישב אלהים על הארץ . ר''ל הנני מתפלל לפניך את התפלה הזאת כי אני רואה באמת ששכינת הש''י והשגחתו תמשך גם כן באלו הדברים השפלים וזה מקום פלא כי השמים ושמי השמים לא יכילו הודך ורוממות מדרגתך והנימוס המושכל והמושקף לך מהם כי זה בלתי מושג לזולתך כי גבהה מאד מדרגת המושקף לך מהם על מה שהם עליו מהמציאות כמו שבארנו בראשון ובחמישי מספר מלחמות ה' וכל שכן שתדבק השגחתך והשקפתך באלו הענינים הפחותים מאד עד שתרד השגחתך בזה הבית אשר בניתי ויושג לך ענינו :

השאלות: מ''ש האומנם ישב אלהים על הארץ אין לו באור שאין המשך מזה אל מ''ש ופנית אל תפלת עבדך :

כי האומנם ישב אלהים על הארץ. הוסיף עוד טענה עפמ''ש בפירוש תהלות (סי' פ''ט) שבהמ''ק ומלכות בית דוד היו שניהם סבה זל''ז, שה' בחר לשכן שכינתו בבית הנבחר ע''י זכות דוד, ואחר שבחר בציון וקבע שכינתו שם, שוב השגיח לקיים בית דוד בשביל הבית, כמ''ש קומה ה' למנוחתך וכו' בעבור דוד עבדך וכו' שזה מה שהיה זכות דוד סבה אל שכינת ה' בהבית, וחזר ואמר גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון, שהוא מה שע''י שבחר בציון ראה לקיים מלכות בית דוד, וז''ש יאמן נא דברך אשר דברת לדוד כי האומנם ישב אלקים על הארץ, אחר שמעתה הוא דבר מאומן וקיים שישב אלהים בקביעות על הארץ, וזה תלוי במלכות ב''ד, הנה השמים וכו' אמנם באר שלא תחשוב שישיבת ה' על הארץ הוא כפי מחשבות ההמון שיושב וחונה במעון ובמקום, שזה דבר בטל כי הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ומכ''ש שלא ישכן בבית בנוי בידי אדם, רק ישיבתו על הארץ הוא כינוי להשגחתו שם בקביעות לשמוע תפלות ולהשגיח בהשגחה פרטית על צרכי עמו, וז''ש ופנית אל תפלת עבדך וכו', להיות עיניך פקוחות וכו' :

ופנית . לזאת פנה נא אל תפלתי , מה שאתפלל על עיקר כוונת תועלת הבית , ובמה יקרא בית ה' :

ופנית אל תפלת עבדך . ר''ל כי מפני היות שכינתך בבית הזה תפנה אל תפלת עבדך : לשמוע אל הרנה ואל התפלה . הכונה ברנה הוא השיר והשבח כי הוא קודם אל התפלה ולזה פתח שלמה תפלתו בדברי שבח באמרו ה' אלהי ישראל אין כמוך אלהים :

(כח-ל) השאלות: מ''ש ופנית אל תפלת עבדך לשמוע אל הרנה הוא כפל שהיל''ל ופנית ושמעת אל תפלת עבדך, ואמר שנית להיות עיניך פתוחות לשמוע אל התפלה, ואמר שלישית ושמעת אל תחנת עבדך למה כפל דבריו, ולמה כפל פתוחות אל הבית הזה אל המקום :

ופנית בקש שיפנה ה' אל מה שמתפלל, לשמוע אל הרנה וכו', ר''ל הוא מתפלל ומתחנן שתהיה שעה זו עת רצון שישמע ה' אל רנתו ותפלתו מה שיתפלל היום ובאר על מה יתפלל, הוא :

להיות . וזהו תפלתי להיות עיניך וכו' : אל המקום הזה . במקום הזה , וכן ( שמות כה כא ) : ואל הארון . ומשפטו : ובהארון :

להיות עיניך פתוחות שיתמיד ה' להשגיח בעיני ה' המשוטטות שישמע תמיד התפלות שיתפללו בבהמ''ק, ובאר בזה שתי מדרגות, כי לפעמים כשישראל זכאים שכינת ה' שרויה בין בדי הארון למטה ועיקר שכינתו בתחתונים ודומה כשוכן ביניהם למטה בבית, ולפעמים כשאין ישראל זכאין, אז רק שמו שוכן שם, ר''ל אז עיקר שכינתו בשמים רק שהתפלה שמתפללים דרך המקדש תעלה בסולם השמימה והשם מקבלה, וז''ש על הצד הא' להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום, שאז עיני ה' פתוחות בבית עצמו, ועל הצד הב' אמר אל המקום אשר אמרת יהיה שמי שם, שבצד שאין ישראל זכאים כ''כ ואין השם שוכן בבית למטה רק במעון קדשו למעלה, בכ''ז עיניו פתוחות אל המקום שאמר ששמו יהיה שם, כדוגמת המלך שיש לו פלטרין בעיר הבירה, ויש לו ג''כ פלטרין אצל בניו במדינה אחרת, שבעת שהוא עם בניו עיניו פתוחות אל הפלטרין עצמו ובעת שמתרחק מהם והוא בבית מקדש מלכות שלו בכ''ז עיניו פתוחות אל המקום מצד ששמו נקרא גם על הפלטרין שאצל בניו ומשגיח עליהם מרחוק, ומפרש נגד הצד הראשון לשמוע אל התפלה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה שבעת שהשכינה קבועה למטה שאז שומע התפלה למטה, ונגד הצד השני אומר :

ושמעת וגו' . רצה לומר : כמו שאני מתפלל שתשמע תפלתי , כן אני שואל לשמוע תפלת כל עמך : ואתה תשמע וגו' . רצה לומר : לא שתשב פה לשמוע , כי אם התפלה העשויה פה , ישמע אל השמים , ותקבלה ברחמים , ותסלח לעון המתפלל :

ושמעת אל תחנת עבדך . הנה התחנה היא אחר התפלה והיא בקשת הצרכים בלשון תחנונים ומחילת החטאים ולזה אמר ושמעת וסלחת : את אשר יחטא איש לרעהו . ידמה לפי מה שאחשוב ששלמה בקש שכמו שהסוטה נבדקת באלות אשר יאלו אותה בבית המקדש על האופן שנזכר בתורה כן יבדוק באלה זה הבית הקדוש כל הדברים אשר תהיה בהם כפירה בין איש לרעהו או אלת שבועה כשיבא הנטען להשבע לפני מזבח ה' בבית הזה והנה אמרו אשר יחטא איש לרעהו יכלול חטא הממון כאמרו וחטאה בשגגה מקדשי ה' נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל ובשבועת העדות כתיב ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה :

ושמעת אל תחנת עבדך ועמך וכו' ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים שגם בעת שיהיו חוטאים עד שתסלק השכינה ותהיה קבועה בשמים, גם אז ישמע אל תחנתם, ועז''א ושמעת וסלחת, שאז יסלח עון ויקבל תחנה, והנה השתמש פה על התפלה בג' לשונות, רנה, תפלה, תחנה. הרנה הוא ספור שבחי המקום כמ''ש חז''ל לעולם יזכיר אדם שבחו של מקום ואח''כ יתפלל. והתפלה עקרה שפיכת הנפש ודבקות הרוח ופלילת הנפש להתדבק בשורשה ולא תהיה רק לאלהים, ותחנה היא בקשת הצרכים, וענינה מענין חנון ומתנת חנם, שגם בשאין ראוי מבקש מתנם חנם, אבל המתפלל ישיג שאלתו מצד הדבקות והמחשבה הטהורה המושכת השפע מן הצנור העליון כי יתקרב לאלהים בחשק ואהבה ותשוקה וכוונה רצויה, וע''כ בצד הא' אמר אל תפלת עבדך ועל הצד הב' אמר אל תחנת עבדך ועמך ישראל כי כשאין ראוים ועונותיהם מבדילים בינם לבין אלהיהם יבואו דרך תחנה לבד וע''י שהם רבים וצבור :

אשר יחטא איש לרעהו . בועל אשת איש : ונשא בו אלה . כשם שהמים בודקין אותה , כך המים בודקין אותו ( סוטה כז ב ) : ונשא בו . לשון נושה : ובא אלה לפני מזבחך . והעמיד הכהן את האשה לפני ה' ( במדבר ה יח ) :

איש לרעהו . בדבר ממון : ונשא בו אלה . ויחויב בו חוב שבועה להשביעו : ובא אלה . רצה לומר : וישבע לפני המזבח :

ונשא . ענין חוב , כמו ( ישעיהו כד ב ) כאשר נושא בו : אלה . ענין קללת השבועה , כמו ( במדבר ה כא ) בשבועת האלה :

את אשר יחטא הוסיף לבקש שגם בדברים שבין איש לחברו, שיבקש משפט ומסירת דין נגד חברו, כשיהיה איזה חטא ועול בין איש לאיש, עד שישא בו אלה להאלותו, כגון אלת סוטה או אלת העדים וכדומה, גם בצד זה :

לתת דרכו בראשו . וצבתה בטנה וגו' ( שם פסוק כז ) : ולהצדיק צדיק . ונקתה ונזרעה זרע ( שם פסוק כח ) . כך נדרש בתוספתא דסוטה ( א ג ) :

להרשיע רשע . לחייב את הרשע , לתת גמול דרכו בראשו , הנשבע לשקר עם המשביע בחנם , ולפי שאמר למעלה ושמעת וסלחת , אמר על זה לא תסלח , הואיל וחלל הבית עם השבועה : ולהצדיק צדיק . את הנשבע באמת , ואת המשביע בצדק :

השאלות: מ''ש ועשית ושפטת אינו נכון בלשון, שתחלה ישפוט מה לעשות ואח''כ יעשה והיל''ל ושפטת ועשית :

ואתה תשמע השמים ועשית ר''ל תיכף תעשה כדבר האלה בענין שבכל אופן תחול האלה על החייב, ואח''כ ושפטת את עבדך לראות מי החייב בין שניהם, להרשיע רשע וכו' באופן שאם היה האלה שלא כדין תחול על המאלה וכן בהפך :

והודו את שמך . שחייב אדם לברך על הרעה ( ברכות נד א ) :

אשר יחטאו . על אשר חטאו :

ושבו אליך והודו את שמך . הרצון בזה שכאשר יחטאו ישראל בדרך שתענשם שינגפו לפני אויב והם ישובו אליך ויסורו מדרכיהם הרעים ויודו את שמך לתת שבח לשמך ולכבודך קודם התפלה כראוי ואחר כך יתפללו ויתחננו אליך בבית הזה לסלוח חטאתם ולהושיעם מיד אויב ולהשיבם לאדמתם אשר לקח מהם האויב הנה אתה תשמע השמים ותסלח לחטאת עמך ישראל ותשיבם אל האדמה אשר נתת לאבותם :

(לג-לד) השאלות: ממ''ש והתפללו בבית משמע שעודם בארץ וממ''ש והשבותם אל האדמה משמע שגלו ממנה וגם שא''כ הוא כפל עם מ''ש בפסוק מ''ו :

בהנגף הוסיף עוד שגם בעת החל עליהם איזה עונש על ידי חטאתם שע''י שיחטאו לך נגזר עליהם שינגפו לפני אויב והם ישובו בתשובה על החטא והודו את שמך כמודים על הרעה שהיה בצדק בעבור עונותיהם, והתפללו על העתיד שיחלצו מצרה :

והשבותם . רצה לומר : כאשר יצאו עוד למלחמה , לא יהיו עוד נגפים ללכת בשבי , אבל ישובו לארצם :

ואתה תשמע וסלחת נגד התשובה תסלח העון, ונגד התפלה והשבותם אל האדמה, ואין פי' שנתנו לפני אויב לארץ אחרת שזה יזכיר בפסוק מ''ו, רק שיצאו למלחמה לגבול ארצם ומ''ש והשבותם ר''ל שישובו היוצאים למלחמה לעריהם בשלום :

כי תענם . למען תענם , 'כי' משמש לשון 'אשר' :

כי תענם . ישובו מחטאתם , למען אשר תענם בעת הצרה , ולא מאהבת המקום :

בהעצר . בהמנע : תענם . מלשון עניה ותשובה :

בהעצר שמים ולא יהיה מטר וגו' . הרצון באמרו כי תענם כי תענה בם חטאתם ותעיד על דרך אמרו ישמע אל ויענם שהרצון בו ויענה בם לדעת קצת המפרשים וכמוהו הן תוי שדי יענני ר''ל יענה בי , והנה שם מאוחר הקודם בזמן והוא שצריך תחלה שישובו מחטאתם כי תענה בם אשר על כן עצר את השמים ומטר לא היה ואחר זה ישבחו את הש''י ואחר נתינת השבח תהיה התפלה :

(לה-לו) השאלות: למה תחלה אמר והודו והתפללו ופה אמר והתפללו והודו, ומז''ש ומחטאתם ישובון כי תענם שמשמע שע''י שיענם ישובו מחטאתם, ומז''ש כי תורם את הדרך וכו' :

בהעצר שמים הוסיף בתפלתו עוד ענין אחר, שלפעמים יקדים ה' לשמוע תפלה טרם שיעשו תשובה, כי במאמר הראשון בהנגפם לפני אויב אמר ושבו והודו והתפללו וכאן אמר והתפללו והודו ומחטאתם ישובון, כי יש שני מיני עונשים, עונש בפועל, ועונש ע''י סילוק השגחה. רצוני, כי זה שינגפו לפני אויב הוא עונש שיעשה ה' בפועל, שעל ידי שיעשו עבירות שיחויבו עונש להמסר ביד אויב אז אף שמדרך הטבע ראוי שהם יתגברו על האויב ימסרם ה' ביד אויב בהשגחתו כמ''ש איכה ירדוף אחד אלף וכו' אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם, אמנם עצירת השמים תהיה ע''י סילוק השגחה לבד כי ירידת המטר לא תהיה רק ע''י השגחה כמ''ש כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא כו' והארץ וכו', למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד, ר''ל וא''כ צריך אתה להשגחתו התמידית שע''י השגחתו ירד המטר שהוא ענין השגחיי, לכן והיה אם שמוע תשמעו וכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים, וא''ר בעת שאין ישראל זכאים כ''כ עד שראוים להשגחה תמידית ימנע מהם המטר בשב ואל תעשה, כמ''ש (ירמיה ה') ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו וכו' וחטאתכם מנעו הטוב מכם וכו', ובזה האופן יעצרו השמים לפעמים על עונות נסתרים שאין העם יודעים מהם וצריכים לפשפש במעשיהם עד שיודע להם מה פשעם, וכמ''ש ויהי רעב בימי דוד שלש שנים וכו' ויאמר ה' אל שאול, ופי' חז''ל שבשלש שנים דרשו וחקרו ולא מצאו העון עד שהודיעם ה', ובזה בקש שתיכף כשיתפללו יענם ה', ובזה יקדים לקבל התפלה לפני התשובה, ר''ל שיודיעם ויורם הדרך הטובה, ויודיעם מה העון שבעבורו נעצרו השמים כדי שישובו אח''כ, וז''ש בהעצר שמים וכו' כי יחטאו לך, והתפללו והודו את שמך, ר''ל שיתפללו ויודו כי בא עליהם העונש כדין, הגם שאין יודעים החטא רק מחטאתם ישובון כי תענם שמקבלים עליהם לשוב מחטאתם אחר שתענם ותודיעם החטא :

ואתה תשמע . עם שלא שבו מאהבה : כי תורם . בזה תלמדם דרך הטובה , לעשות מאהבה , בראותם חסדי המקום : ונתתה . ולזה מלא משאלותם ותן המטר :

תורם . תלמדם , כמו ( ישעיהו כח ט ) יורה דעה :

כי תורם הדרך הטובה אשר ילכו בה . ר''ל שבזה המין מהעונש תורם את הדרך הטובה כי יפשפשו במעשיהם ויסורו ממה שחטאו אשר עליו נענשו בזה העונש :

(לו-מא) השאלות: למה האריך וכפל ומהו הכפל לכל האדם לכל עמך ישראל, ולמה סיים בפרט זה למען יראוך כל הימים :

ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל, וזה יהיה ע''י כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה, שתודיעם מה יתקנו, ועז''א כאן עבדיך ועמך כי בצד הזה הם עבדי המקום, כי חטאתם נסתר ונצפן מנגד עינם, ותיכף שיורם הדרך הטובה ישובו ויתקנו המעות :

ירקון . שהתבואה אינה עולה בקנה לעשות שבולת :

רעב כי יהיה . מסבות אחרות , לא מעצירת המטר : שדפון וכו' . והרעב מוכן לבוא : כי יצר לו אויבו . כשיבוא אויבו לצור עליו בארצו ובשעריו : כל נגע . או כל מיני נגע ומחלה אשר יבוא בו :

שדפון . ענין לקות הזרע עד לא נגמר הבשול : ירקון . היא הכספת פני התבואה , ונהפך לירקון : חסיל . מין ארבה : יצר . מלשון מצור : מחלה . מלשון חולי :

רעב כי יהיה בארץ . ר''ל בסבת שטף מטר או ברד או בסבת הרוחות או בסבת חום השמש בשבלים אחר המטר שהם ענינים מצד הטבע , והנה מה שיהיה בסבת העצר המטר כבר נזכר : דבר כי יהיה שדפון ירקון . ר''ל כי יהיה דבר בהתחדש חליי השדפון או הירקון או מה שידמה להם : ארבה חסיל כי יהיה . ויהיה ג''כ רעה בסבתם מפני אכילת' התבואות והשחתתם אותם : כי יצר לו אויבו בארץ שעריו . ר''ל שיבנה מצור סביב העיירו' באופן שלא יוכל איש לצאת השדה לקחת התבואות או לעבוד האדמה והנה יתחדש שם רעב בסבת זה : כל נגע כל מחלה . ר''ל כל מכה וכל חלי וכל צורך שתצטרך התפלה והתחנה עליו אשר תהיה לאיש מה מישראל הנגע והמחלה או הצורך האחר אי זה שיהיה שתהיה תפלה ותחנה עליו לפי שידע איש ואיש מהם חולי לבו אשר הוא צריך עליו להתחנן לפניך , והנה הרצון באמרו אשר תהיה לכל האדם לעמך ישראל אשר תהיה לכל אחד מאישי האדם אשר לעמך ישראל כי מהנכרי לא התפלל עתה שלמה :

רעב כי יהיה, עתה הוסיף עוד שאלה כוללת שיענה ה' על כל מיני תפלות ועל כל מיני הצרכים בין הנוגע להכלל בין הנוגע להפרטים, וחשב רעב, דבר, שדפון, ירקון, ארבה, חסיל, חרב, והם ארבעה שפטים הרעים שחשב יחזקאל (סי' י''ד) חרב רעב חיה רעה דבר, שהם הכוללים כל מיני הרעות הנמצאים בעולם, והם אבות לכולם, שסבת הרעות יהיו או ע''י הטבע הכוללת וזה רעב או על ידי הטבע של האדם עצמו שנשתנה לרוע וזה דבר או ע''י בעלי רצון וזה חיה רעה, או על ידי בעלי בחירה וזה חרב, וכמ''ש מזי רעב, ולחומי רשף, שן בהמות, מחוץ תשכל חרב, וכן סדרם בתוכחה של תו''כ כמ''ש המבארים שמה, ונגד חיה רעה אמר ארבה חסיל ונגד חרב אמר כי יצר לו אויבו ואחר שחשב ארבעה אבות נזיקין הוסיף כל נגע כל מחלה. כל נגע כולל כל התולדות המתיחסות לג' שפטים רעב דבר חרב, וכל מחלה כולל כל תולדות שתחת סוג דבר, ואחר שחשב כל מיני הרעות. הוסיף :

לכל האדם וכו' . לכל איש יחידי מכל עמך ישראל , אשר תכיר בנגע לבבו , לדעת שבא בעבור רשעו :

נגע לבבו . רצה לומר : עון וחטא :

כל תפלה כל תחנה לכלול כל מיני התפלות שיתפלל עליהם האדם בין ע''י תפלה בין ע''י תחנה ותחנונים, והוסיף כל מיני המתפללים והנצרכים לישועה בין יחיד בין רבים, וז''ש לכל האדם לכל עמך ישראל, ר''ל בין כלל העם בין כל אדם יחידים, והוסיף אשר ידעון איש נגע לבבו ר''ל שגם בענין צרת הכלל כמו שיש רעב כולל או דבר כולל, ובא היחיד היודע נגע לבבו בפ''ע מה שחטא לבדו או מה שמצטרך לו לבדו, ופרש כפיו אל הבית הזה ויתפלל בפ''ע על סליחות עונו ועל מילוי צרכיו :

ועשית . תעשה שאלתו , וחוזר ומפרש ונתת לאיש ככל דרכיו , רצה לומר : כפי כל הדרכים ששאל : אשר תדע . וזה לאיש אשר תדע את לבבו שלם עמך :

ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו . כי באר בזה כי מפני התפלה לא יקבל תועלת אם לא יהיה לבו שלם עם הש''י אז תשמע תפלתו לתת לו ככל דרכיו לפי עניינו בעת התפלה וזה יהיה סבה שייראוך ישראל תמיד בהכירם כי חטאיהם סבבו להם אלו הרעות עד שתכף ששבו מהם שמעת לקולם :

ואתה תשמע השמים מכון שבתך, הוסיף מכון שבתך ר''ל גם בעת שעקר מכון שבתך בשמים ואין הכלל ראוים שתשכן בתוכם בכ''ז תפנה אל תפלת הערער, וסלחת ועשית, שתסלח החטא, ותעשה הבקשה, אמנם התנה בזה ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, ר''ל שיביט אל דרכי האיש השואל כפי מה שידע את לבבו, וזה כולל ב' תנאים, {{{א}}} במה שיביט על דרכיו הקודמים אם ראוי לזה ואם עשה תשובה כראוי מעומק הלב, {{{ב}}} שיביט על דרכיו וטבעיו ומנהגיו, אם ע''י שימלא בקשתו לא ימוט מיראת ה', ושיעור הכתוב אשר תדע את לבבו למען יראוך כל הימים אשר הם חיים על האדמה, (ומ''ש כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם הוא מאמר מוסגר) למשל אם שואל עושר והשם יודע כפי טבע האיש שאם ישמן יבעט ואם יתעשר יסור מיראת ה' לא ימלא בקשתו, וכן הגם שבלבבו חושב עתה שע''י שיתעשר יפליא לעשות חסד וצדקה וכדומה, והשם יודע האמת כי כפי דרכי לבבו וכפי מנהגיו יהיה בהפך שע''י העושר ימוט מיראת השם לא ימלא שאלתו וכן בכל הדומה לזה :

למען יראוך . בראותם שעם התפלה והתשובה הלכה לה הצרה , ידעו שיד ה' עשתה :

למען שמך . בעבור פרסום שמך :

וגם אל הנכרי וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי . הנה לא אמר שלמה בנכרי שיתן לו הש''י כדרכיו אשר ידע את לבבו כי מזה הצד לא היה ראוי שתקובל תפלתו אך בקש מהש''י שישמע לקול הנכרי ככל אשר יקרא אליו לבעבור סבב שיקרב לעבודת השם כישראל כדי שיתפרסם כי שם ה' נקרא על הבית הזה עד שהקורא אליו מזה המקום תהיה תפלתו נשמעת בכל אשר יקרא אליו :

(מא-מג) וגם אל הנכרי הוסיף שגם הנכרי הבא מארץ רחוקה וסבת בואו הוא בעבור שנתפרסם ביניהם שמע שם ה' הגדול שהוא משגיח ומשדד המערכה, ועי''כ בא להתפלל בבית הזה, אליו תשמע ג''כ הגם שאינו כדאי ולא עשה תשובה, וכן ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי הגם שתפלתו תהיה על דבר בלתי ראוי מצד עצמו, שבתפלת הישראל התנה שרק אם ידע את לבבו למען יראוך כל הימים כנ''ל אבל להנכרי ימלא שאלתו בכל אופן אף שעי''ז שיתן להנכרי עושר יעשה חטאים בכ''ז ימלא שאלתו, באשר עי''כ ירויח שני דברים, {{{א}}} למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל שבזה שיראו שה' שומע תפלה יכירו כי הוא משגיח בשפלים, ושהוא קרוב לכל קוראיו, עד שתגיע מדרגת יראתם להתדמות עם יראת ישראל שבא ע''י הכרתם שהוא משגיח בפרטים בהשגחה נפלאה, {{{ב}}} שידעו ששם ה' נקרא על הבית ושהוא שער השמים :

הנטויה . מלשון הטיה :

ככל אשר יקרא אליך הנכרי . ובישראל הוא אומר ( לעיל פסוק לט ) : ונתת לאיש ככל דרכיו , לפי שישראל מכיר בהקב''ה , ויודע שהיכולת בידו , ואם אין תפלתו נשמעת , תולה את הדבר בעצמו ובחטאו , אבל עובד גילולים קורא תגר , ואומר : בית ששמו הולך לסוף העולם , נתייגעתי לכמה דרכים ובאתי והתפללתי בו , ולא מצאתי בו ממש , כשם שאין ממש בעבודת גלולים , לפיכך ככל אשר יקרא אליך הנכרי , אבל ישראל , אם אתה רואה שהוא משחית בממונו את חבירו , אל תתן לו :

דרך העיר . פונים לצד ירושלים :

בדרך אשר תשלחם . כי אין יוצאין במלחמה טרם ישאלו בה' : דרך העיר . כי בהיותם בדרך , לא יוכלו לבוא לבית ה' להתפלל בה , ולזה אמר אף כשיכוונו שתלך תפלתם השמימה דרך העיר והבית :

כי יצא עמך למלחמה על אויבו . עד עתה זכר התפלה שתהיה בתוך הבית הקדוש הזה ובא עתה לזכור התפלה שתהיה חוץ מהבית לנכח בית המקדש כשלא יהיה אפשר שתהי' בבית המקדש כמו הענין בצאת ישראל למלחמה על אויבו ואמר בדרך אשר תשלחם העיר בזה שאין ראוי שיצאו למלחמה אם לא יהיו נמלכים בשכינה אם על יד נביא אם על יד אורים ותומים והתפלל שכאשר יהיה הענין כן והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה ר''ל שיתפללו נכח ירושלים ונכח בית המקדש ישמע הש''י תפלתם ותחנתם ויעשה משפטם לתת להם כדרכיהם אשר הם בהם בעת התפלה :

כי יצא עמך עד עתה התפלל שישמע ה' התפלות שיתפללו בבהמ''ק עצמו, ועתה הוסיף להתפלל שישמע ה' גם התפלות שיתפללו בח''ל דרך המקדש, ובקש בזה שני ענינים, {{{א}}} בהיותם זכאים ויצאו למלחמה נגד האויב מחוץ לירושלים ועודם בא''י ויתפללו דרך העיר ודרך הבית, שישמע ה' את תפלתם, ויעשה משפטם פי' שיעשה כפי הראוי להם במשפט :

ועשית משפטם . נקמתם באויביהם :

ועשית משפטם . לנקום נקמתם מיד האויב :

כי אין אדם וכו' . רצה לומר : אם אין בהם אדם אשר לא יחטא , בכדי להגן הוא על כולם , ואז בודאי תאנף בם :

ואנפת . ענין כעס , כמו ( שם יב א ) אודך כי אנפת בי : ושבום . מלשון שביה :

כי יחטאו לך . זכר עתה מין אחר מהתפלה חוץ מבית המקדש והוא כשיגלו ישראל מעל אדמתם על רוב חטאיהם ושבו אל הש''י בארץ שוביהם והתודו את עונם ואת חטאתם אשר חטאו בהם ויכירו כי עונותיהם סבבו להם כל זה הרע וישובו אל הש''י ללכת בדרכיו בכל לבם ובכל נפשם והתפללו אליך לצד ארץ ישראל נכח ירושלים ובית המקדש שמע ה' תפלתם ותחנתם עשה משפטם לפי היות לבבם אליך בעת התפלה בדרך שתסלח חטאיהם וגם פשעיהם שהם על דרך המרד ותתנם לרחמים לפני שוביהם ורחמום בארץ שהם גולים בה והנה לא בקש שישמע תפלתם מהגלות כי זה ממה שיצטרך אל עוצם ההשגח' הפרטית ושישלם עון העם היושב אז בארץ ישראל כאמרו כי לא שלם עון האמורי עד הנה :

כי יחטאו זאת שנית אם יחטאו וה' יתאנף בם ועי''כ ישבם האויב חוץ לא''י :

ושבו . מלשון תשובה :

והשיבו חושב בזה ג' מדרגות תחלה ישיבו אל לבם תכף בארץ אשר נשבו שם ואח''כ ושבו שנית והתחננו אליך בארץ שוביהם, מצד שיראו שהיא ארץ של שוביהם ואינה ארצם כי הם גרים שמה ועי''ז יתחרטו על העבר לאמר חטאנו והעוינו, ואח''כ :

דרך ארצם . כי בהיותם בארץ אויב , תהיה הכוונה שתעבור התפלה דרך ארצם והעיר והבית :

אשר שבו . מלשון שביה :

ושבו אליך בכל לבבם ובכל נפשם שהיא התשובה הגמורה בלב ונפש וזה יהיה מצד שהם בארץ אויביהם אשר שבו אותם ר''ל שאח''כ תמצאן אותם רעות רבות וצרות עד שיראו שהם לא לבד בארץ שוביהם כי אם בארץ אויביהם, שהשובים הם אויביהם ומצירים להם, ועי''כ ישובו בתשובה שלמה והתפללו אליך דרך ארצם העיר והבית, כי הם חוץ לארץ לכן יתפללו גם דרך ארצם :

ועשית משפטם . לנקום מאויביהם , למען יכירו שלא טוב בעיני ה' הכבדת עולם על ישראל :

(מט-נ) ושמעת השמים וכו' וסלחת לעמך, שתסלח החטאים, וגם תוסיף לסלוח גם הפשעים הגדולים שנעשו במרד, ונתתם לרחמים לפני שוביהם הנה לא בקש שיוציאם מן הגלות כי כבר ידע מ''ש בתורה והיה כי יבואו עליך כל הדברים וכו' והשבות אל לבבך וכו' ושבת וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך וכו' הרי באר שקיבוץ הגליות לא יהיה רק בזמן ידוע אחר שיבואו עליהם הברכה והקללה, וכן אמר בפ' ואתחנן בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' וכו', לכן עכ''פ שע''י התשובה והתפלה יקל עול גלותם ויתנם לרחמים לפני שוביהם :

ונתתם לרחמים . במה שתנקום בהם , יבינו שמהראוי לרחם על ישראל , וכן יעשו כי ירחמו :

כור הברזל . חרסים שמזקקין בו זהב , קרוי כור :

מתוך כור הברזל . מתוך קושי השעבוד , וכאילו היו נתונים בכור ברזל , העומד על האש :

כור . שם כלי , יתיכו בה זהב וכסף , כמו ( משלי יז ג ) וכור לזהב :

כי עמך אמר שאף שנגזר עליהם קושי השעבוד, יש הבדל בין גליות האחרונות לבין גלות מצרים, אחר שעתה הם כבר עם ה', מה שלא היה זה במצרים וכן אחר שהוציא אותם פעם א' מכור הברזל ראוי שלא ישעבדו בהם עוד :

להיות . רצה לומר : ההוצאה ממצרים היתה בכדי להיות עיניך פתוחות , בין אל יחיד בין אל רבים : בכל קראם . בכל דבר אשר יקראו אליך :

לשמוע אליהם בכל קראם אליך . ר''ל בכל מה שיבקשו ממך בהיותם בארץ שוביהם ואף על פי שאינם מתפללים תוך הבית הזה אחר שהם מתפללים לנכחו לפי מה שאפשר להם :

להיות, הוסיף עוד שלא לבד שישמע התפלות שיתפללו בבהמ''ק או נגד המקדש רק שיהיו עיניך פתוחות אל תחנת עבדך לשמע אליהם בכל קראם אליך אף שיקראו בחו''ל, ולא יכוונו נגד הבית : נג) כי אתה, ובאר הטעם אחר שהבדלתם לך לנחלה וא''כ ראוי שתשגיח על תפלתם מצד עצמם מצד שהם מובדלים לחלקך :

כי אתה הבדלתם . לפי שהבדלתם מכל האומות להיות הם לך לנחלה , אם כן מהראוי לשמוע אליהם בכל קראם אליך :

מכרוע . ממה שהיה כורע על ברכיו בעת תפלתו :

ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' . למדנו מזה שהמלך כרע על ברכיו מהתחלת תפלתו עד כלותו אותם ומזה המקום אמרו רבותינו שהמלך כיון שכורע שוב אינו זוקף עד כלותו תפלתו :

ככל אשר דבר . והיכן דבר , והניח לכם מכל אויביכם ( דברים יב י ) :

ברוך ה' . טרם ברך את העם , ראה כי טוב לברך את ה' בראשונה : לא נפל . רצה לומר : לא נחסר :

אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר . הנה זה הוא מה שאמר בפרשת ראה אנכי וישבתם בארץ אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח :

ברוך ה' אשר נתן מנוחה, כבר בארתי (ש''ב ז') שבנין המקדש לא היה אפשרי כ''ז שלא היה לישראל מנוחה מן האויבים וכן הבטיח ועברתם את הירדן וכו' והניח ה' לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר וכו', וז''ש אשר נתן מנוחה ככל אשר דבר, לא נפל דבר א' מכל דברו, כי כן נתקיים ג''כ הבטחתו שיבחר במקום מיוחד להשכין שכינתו שם בקביעות, וכמ''ש ונתתי משכני בתוככם וכו' :

עם אבותינו . הם אנשי דור המדבר , שהיתה השכינה שורה עמהם בתמידות :

יטשנו . ענין עזיבה , וכפל הדבר במלות שונות :

יהי ה' אלהינו עמנו. הנה האמצעים שיבחר ה' כדי שיעמדו ישראל בתורתו וליראה אותו הם בשני דרכים, לפעמים יהיה זה על ידי עונשים או שיסתיר פנים מהם ותמצאנה אותם רעות רבות וצרות עד שיכירו שזה בסבת חטאתיהם. ולפעמים יהיה זה על ידי שישגיח בהם בהשגחה תמידית ויראה להם אותותיו ונפלאותיו, למען יכירו כי הוא אלהיהם ושכל טובם מאתו בא. ובזה הדרך נהג עמהם עת הוציאם ממצרים שהיו הנסים מתמידים וההשגחה דבוקה בם תמיד ובקש שלמה שה' יהיה עמהם כאשר היה עם אבותם להטות לבבינו אליו, שעל ידי שיהיה עמהם בתמידות ע''י זה יטה לבבם אליו, כמו שכן נגד אבותם עשה פלא והיה עמהם בתמידות, ומ''ש אל יעזבנו ואל יטשנו מוסב לשני פנים שאל יעזבם כמו שלא עזב את אבותם. וכן יכוין לומר אל יעזבנו להטות לבבינו אליו, שלא ינהג עמהם בדרך השני לעזוב אותם תחת המקרה שעל ידי כן יטה לבבם אליו על ידי רעות ועונשים, רק יהי ה' אלהינו עמנו שעל ידי כן יטה לבבנו אליו בדרך הראשון :

להטות וכו' . כמו שהטה לבב אבותינו , בהיות הדבור מצוי להם :

להטות לבבנו אליו . ר''ל שיהי' השם עמנו באופן שישתדל להטות לבבנו אליו לעבודתו כשנחטא לו כמו שעש' לאבותינו בהיותם במדבר ולא יעזבנו על חטאתנו ולא יטשנו בשיסלק השגחתו ממנו :

לעשות משפט עבדו ומשפט עמו . לתבוע עלבונם מיד האויב :

דברי אלה . האמורים למעלה בדברי תחנתו , אשר שאל על כל המתפללים : קרובים . להיות התפלות קרובים להשמע לה' בכל עת התפלה , בין ביום בין בלילה : לעשות . רצה לומר : לשמוע התפלה ולעשות המבוקש : משפט עבדו וכו' . רצה לומר : דבר הנצרך , בין ליחיד בין לרבים : דבר יום ביומו . רצה לומר : דבר הנצרך ביום ההוא , יעשה ביומו :

משפט . ענין צורך , וכן ( שמות כא ט ) כמשפט הבנות יעשה לה :

לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו . ר''ל שיתן לכל אחד מהם לפי הראוי לו ולא יסתיר פניו מהם בעת העוותם אבל יוכיחם בדרך שיחזרו למוטב ובזה יתפרסם לכל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים ואין עוד ר''ל כי בראותם כשיחטאו ישראל הם נענשים ובשובם מחטאם הש''י הוא נעתר להם :

ויהיו דברי אלה, ר''ל כי השגחת ה' תהיה לפעמים כוללת כמ''ש שכל העולם נדון בר''ה שבו יקצב ה' השפע הצריכה לכל השנה אם לשבט אם לחסד, ולפעמים תהיה פרטית קבועה יום ביום, כמ''ש ר' יוסי אדם נדון בכל יום, וזה בעת שעושים רצונו, כמו שהיה במדבר שנתן טרף חוקם דבר יום ביומו, ובקש שלמה שתפלתו תהיה קרובה אל ה' תמיד בענין שתעורר תמיד פניו והשגחתו עליו ועל עמו, עד שיעשה משפטם וצרכם דבר יום ביומו בהשגחה קבועה הפרטית שבזה ירויח שני דברים :

למען דעת . בראותם השגחתו הנפלא בעמו :

{{{א}}} למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים כי השגחה הכללית הקבועה מר''ה היא קרובה לדרך הטבע והאומות תולים אותה בטבע, משא''כ כשיראו ההשגחה הקבועה יום ביום יכירו כי ה' פועל הכל :

והיה לבבכם שלם . כאומר כן יהיה כאשר יהיה לבבכם שלם וכו' , אבל בזולת זאת לא תועיל התפלה , עם שתהיה בהבית הזה : כיום הזה . אשר לבבכם שלם עם ה' :

{{{ב}}} והיה לבבכם שלם עם ה' כי גם לישראל תפעול שיהיה לבבם שלם עם ה' לא חלוק לשתים, כי ימצא בלבם ספק היש ה' בקרבם אם אין לא כן כשיראו ההשגחה הקבועה לא יעלה שום טינא בלבם ועי''כ ילכו בחוקיו כיום הזה שכולם ראו השגחת ה' השוכן בתוך עמו ישראל :

ויחנכו . התחלת הדבר ושיעמוד בה משם ואילך , קרויה החנכה בלשון מקרא :

את תוך החצר . דברים ככתבן , דברי רבי יהודה . קדש את רצפת העזרה בקדושת מזבח , להקטיר על הרצפה ( זבחים נט א ) : כי מזבח הנחשת . מזבח האבנים שעשה תחת מזבח הנחושת : קטן מהכיל את העולה ואת המנחה . שהרבו להביא . אמר לו רבי יוסי : והלא כבר נאמר ( לעיל ג ד ) : אלף עולות יעלה שלמה על המזבח , שעשה משה , וכשאתה מגיע לחשבון אמות ולמנין עולות , זה של אבנים גדול משל משה , שמזבח משה מקום מערכתו אמה על אמה , וזהו היה מקום מערכתו עשרים וארבע על עשרים וארבע , הרי של שלמה חמש מאות שבעים ושש כשל משה ( זבחים נט ב ) . אם כן מהו קידש המלך את תוך החצר , שקבע בו מזבח של אבנים מחובר ברצפה ( שם סא ) : קטן מהכיל . בשל משה הוא אומר , כאדם שאומר לחבירו : ננס פלוני ופסול לעבודה ( שם נט ב ) :

קדש המלך . בקדושת המזבח : תוך החצר . רצפת חצר הכהנים : כי עשה שם . על הרצפה ההיא : מזבח הנחשת . אשר עשה שלמה , כמו שנאמר בדברי הימים ( ב ז ז ) : כי מזבח הנחושת אשר עשה שלמה וכו' , רצה לומר : מזבח אבנים תחת מזבח נחושת שעשה משה במדבר : קטן מהכיל וכו' . היה קטן מלהחזיק כל הקרבנות המרובים :

מהכיל . מהחזיק , כמו ( לעיל ז כו ) אלפים בת יכיל :

ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר . ר''ל כי מרוב הקרבנות שהקריבו ביום ההוא הוצרך שלמה לקדש החצר ר''ל חצר הכהנים באופן שיקריבו שם הקרבנות על הרצפה כי מזבח הנחש' שעשה שלמה שהיה עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו כמו שנזכר בדברי הימים היה קטון מהכיל ושם כתוב בבאור כי מזבח הנחשת שעשה שלמה קטון מהכיל והנה קרא אותו מזבח הנחשת לפי שהיה מצופה נחשת אבל תחתיו היה של אבנים שלמות כמו שנזכר בתורה אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך :

ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר דברים ככתבן דברי ר' יהודה, קדש את רצפת החצר בקדושת מזבח להקטיר על הרצפה, כי מזבח הנחושת מזבח האבנים שעשה תחת מזבח הנחושת קטן מהכיל א''ל ר' יוסי והלא כבר נאמר אלף עולות יעלה שלמה על מזבח של משה וכשאתה מגיע לחשבון אמות ולמנין עולות זה של אבנים גדול משל משה שמזבח של משה היה מקום מערכתו אמה על אמה וזה היה מקום מערכתו כ''ד על כ''ד הרי של שלמה חמש מאות ושבעים ושש כשל משה א''כ מהו קדש המלך את תוך החצר שקבע בו מזבח של אבנים מחובר ברצפה וקטן מהכיל בשל משה הוא אומר ע''כ לשון רש''י, והוא מזבחים דף נ''ט, הנה מ''ש שהיה מקום המערכה כ''ד אמות על כ''ד לר' יוסי, הוא נגד משנה מפורשת (בפ''ג דמדות) א''ר יוסי מתחילה לא היה אלא כ''ח על כ''ח כונס ועולה במדה זו עד שנמצא מקום המערכה כ' על כ', וכן יפלא על המפ' בד''ה שכ' ג''כ כדברי רש''י פה, וברש''י בזבחים שם כתב באמת שהיה מקום המערכה עשרים על עשרים, אולם דברי ר' יוסי בל''ז תמוהים דהא בד''ה כתוב בפי' שמזבח הנחושת אשר עשה שלמה לא היה יכול להכיל את העולה, וזה כר' יהודה, וצריך לדחוק שתחלה העמיד שם מזבח של משה וחברו בבנין ועז''א אשר עשה שלמה, ר''ל שתקנו בבנין ולא יכול להכיל העולות והגדיל מקום המזבח וקדש הרצפה להקים עליו מזבח :

מלבוא חמת . שהיא בצפונה של ארץ ישראל : עד נחל מצרים . שהיא כנגדו בדרומה , באלה מסעי ( במדבר לד פסוקים ה ח ) : שבעת ימים . של חינוך : ושבעת ימים . חג הסוכות , נמצא שאכלו ושתו ביום הכיפורים ( מועד קטן ט א ) :

את החג . חנוכת הבית נקרא גם הוא חג , בהיותו קרוב אל החג . או נקרא חג בעבור רבוי הקרבנות , כמו ( תהלים קי ח כז ) : אסרו חג , ורצה לומר אסרו קרבן : מלבא חמת . מן המקום שבאים בה לחמת , והיא בפאת הצפוני : עד נחל מצרים . שהוא בפאת הדרומי : שבעת ימים וכו' . בתחילה עשו שבעת ימי חנוכת הבית , ואחרי זה שבעת ימי החג , והרבו בהם בהקרבנות בעבור חנוכת הבית : ארבעה עשר יום . ללמד שהיו רצופים :

מלבוא חמת עד נחל מצרים . הם היו שתי קצוות של ארץ ישראל האחד בצפונה והאחד בדרומה כמו שנזכר בפרשת אלה מסעי : שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום . כבר נתבאר בספר ד''ה כי החג עשו תחלה לחנכת המזבח שבעת ימים ואחר כך עשו חג הסוכות שבעת ימים ועשו ביום השמיני עצרת כמשפט וביום של אחריו שהוא עשרים ושלש שלח את העם ולולי אמרו בזה המקום שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום היינו יכולים לומר שכבר עשו חנוכת המזבח אחר החג של ראש השנה בדרך שישלמו ביום השמיני לחדש ואולם מפני אמרו שהם ארבע' עשר יום הוכרחנו לומר שחג חנכת המזבח התחיל בשמיני בתשרי ושלמו שבעה ימים לו בבא חג הסוכות ואולם אם עשו שלמי חגיגה ביום הכפורים ואכלו ושתו בו או לא עשו כן זה ממה שלא התבאר בזה המקום באופן שלם , ואם היה שיעשו כן הנה היתה הוראת שעה וע''י נביאים שהיו שם ואם לא הנה יהיה אמרו שעשו חג שבעת ימים על דרך אמרו חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ואע''פ שלא היו נעשים שלמי חגיגה בשבת ובכלל הנה היה מהחכמה במה שבחרו להיות חנוכת המזבח באלו השבעת ימים שזכרנו מה שנעיר עליו בזכרנו התועלות המגיעו' מזה הספור :

לדוד עבדו . להודיע שמחל לו עונותיו , כדאיתא במועד קטן ( שם ) : בשעה שבקש שלמה להכניס הארון לבית קדשי הקדשים , דבקו שערים זה בזה : ולישראל עמו . שמחל להם על עון יום הכפורים , ויצתה בת קול ואמרה : כולכם מזומנים לחיי העולם הבא ( שם ) :

ביום השמיני . מימי החג , הוא שמיני העצרת : שלח את העם . רצה לומר : נטלו ממנו רשות ללכת , כי לא הלכו ביום טוב , וביום המחרת טרם הלכו חזרו ליטול רשות , ולזה נאמר בדברי הימים ( שם פסוק י ) בכ''ג בחודש שלח את העם , והוא היום שאחר החג : לדוד עבדו . שקיים לו הבטחתו , אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית : ולישראל עמו . על כי ראו אשר שרתה השכינה בהבית הבנוי :

ביום השמיני שלח את העם בשמיני עצרת פטרם מלהיות עמו ביחד כי כל הימים שבעה ושבעה היה חוגג בעבור כל העם לכבוד החינוך וזה נפסק בשמיני עצרת, ומזה הבינו דהשמיני רגל בפ''ע ויברכו את המלך ברכה בפני עצמו, כמו שפרש''י בר''ה דף ד' ובכ''מ שמ''ש דשמיני טעון ברכה בפ''ע היינו ברכת המלך, ובכ''ז לא יכלו ללכת בלילה לבתיהם דשמיני עצרת טעון לינה כמ''ש חז''ל בכ''מ, לכן אמר בד''ה שביום כ''ג לחדש שלח את העם, ר''ל שאז הרשה להם ללכת לאהליהם :