מן הנהר . היוצא מן העדן , שהוא תחילת המזרח , עד ארץ פלשתים : מגשים . והמה היו מגישים מנחה , והיו עובדים את שלמה להעלות לו המס :

(א-ח) השאלות: לפי הסדר הי''ל לסדר תחלה ויהי לחם שלמה וכו', ואח''כ יאמר ושלמה היה מושל וכו', כי הוא רודה בכל עבר הנהר וכו', וכן מ''ש בפסוק ז' וכלכלו הנציבים וכו' הוא מיותר שכבר אמר זה, גם הסתירה שיש בענין מספר הארוות סוסים בין ספר זה לספר ד''ה :

{{{ג}}} ושלמה. היה צריך להגדיל שולחנו מצד גודל מלכותו ויקר תפארת גדולתו, כי היה מושל בכל הממלכות, ושולחן המלך יגדל כפי גודל מלכותו, וגם בזה לא היה למשא אל העם כי כולם מגישים מנחה ועובדים את שלמה, ועי''ז ינקו ישראל חלב העמים והגיע להם שפע מן הארצות הנכנעים תחתם :

לחם שלמה . לכל הבא אל שלחנו : סלת . קמח נקי ביותר :

ולכן ויהי לחם שלמה ליום אחד וכו', ר''ל והיה זה ראוי כפי עושר עם ישראל וכפי גדולת מלכות שלמה, וכפי רוב האנשים שבאו אליו יום יום מסביב :

בראים . פטומים על האבוס : רעי . מן האחו : וברבורים אבוסים . יש מרבותינו אומרים : תרנגולים פטומין ( בבא מציעא פו ב ) :

בריאים . שמנים , כמו ( שופטים ג וז ) ועגלון איש בריא : רעי . רועים במרעה : מאיל צבי ויחמור . הם שמות מיני חיות טהורות : וברברים אבוסים . עופות הבאים מארץ ברבריא , והיו מפוטמות על האבוס , והוא המקום המיוחד להאכילם , ודוגמתו ( ישעיהו א ג ) וחמור אבוס בעליו :

עשרה בקר בריאים . ר''ל שמנים : וברבורים אבוסים . הם עופות שמנים :

כי הוא רדה . בא ליתן טעם על מה היו כל כך רבים אנשי שלחנו , להצטרך להם כחשבון הזה , ואמר לפי שהיה מושל בכל אנשי עבר הנהר ובכל מלכיהם , ושלום היה לו מכל עבריו , אף מן האומות שלא משל בהם , ולזה היו רבים הבאים אליו , הן מאנשי שלומו , הן מהאומות שמשל בהם :

רדה . מושל , כמו ( תהלים קי ב ) רדה בקרב אויביך : מכל עבריו . מכל צדדיו :

כי הוא רודה עתה יציע שנית למה שיספר מרוב הסוסים שהיו לשלמה שגם אלה מוטלים על העם לכלכלם, שגם זה היה כפי הראוי והנכון, כי הסוסים היו מוכנים למלחמה בעת הצורך, ועל ידם רדה בכל הממלכות באשר ידעו כי לו חיל וסוס ורכב ויראו מפניו, ועי''כ לא הצטרך למלחמה, ר''ל שע''ז פעל ג' דברים. {{{א}}} שרדה ביד חזקה, שזה ההבדל בין מ''ש תחלה ושלמה היה מושל ובין מ''ש פה כי הוא רודה ומפרש שהיה רודה בכל מלכי עבר הנהר, ר''ל כי הלוחם וכובש רודה בהעמים אשר כובש, לא כן שלמה שלא לחם עם העמים רק מלכיהם פחדו מלפניו ובם רדה וע''י נכנעו עמיהם ממילא, וזה ע''י שראו רב חילו ופרשיו. {{{ב}}} ושלום היה לו מכל עבריו שגם העמים ביתר הצדדים שלא רדה בם עכ''פ התיראו מלהרים יד להלחם נגדו :

איש . כל אחד ישב תחת גפנו , ולא נדד ממנו בסיבת שונא :

{{{ג}}} ועי''כ וישב יהודה וישראל לבטח כי לא הצטרכו להלחם, ולא החרידם רגל אויב מחוץ ולא מרד ושערוריה בפנים :

ארבעים אלף ארות סוסים . ובדברי הימים ( ב ט כה ) הוא אומר : ארבעת אלף , פירשו רבותינו ( סנהדרין כא ב ) ארבעים אלף ארוות היו , ובכל אחת ארבע אלף אצטבלאות . או ארבעת אלפים ארוות , ובכל אחת ארבעים אלף אצטבלאות :

ארבעים אלף . ובדברי הימים ( ב ט כה ) נאמר ארבעת אלפים , ויתכן כי שם מנה הארות , וכאן מנה הסוסים , וכאלו אמר שהיו לו ארבעים אלף סוסים למרכבו בארותו , והנה היו עשרה בכל אחת : למרכבו . פעם רכב באלו , פעם באלו :

ארות . אבוס בעליו ( ישעיהו א ג ) , תרגומו : אורויא דמרוהי : פרשים . הם הרגילים מאד ברכיבה :

ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבו . הנה ארות הם אבוסים יאכלו שם הסוסי' והנה מצאנו בדברי הימים תמורת זה ארבעת אלפים ארות סוסים ומרכבות וידמה ששם מנה האבוסים ובזה המקום מנה הסוסים והרצון בו שהיו לו ארבעים אלף סוסים למרכבו בארוות והנה היו עשרה סוסי' בכל אבוס ולפי שאמר אחר זה לסוסים ולרכש ידענו כי הרכש הוא מין אחד ממיני הסוסים ואחשוב שהם היותר קלי המרוץ והם אשר ירכבו בהם במלחמה או ירצה בזה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבו אך לא היו בהם כי אם ארבעת אלפים אורוות שהיו בהם סוסים ומרכבות :

ויהי לשלמה ר''ל ולתכלית זה היו לו ארבעים אלף ארות סוסים, ובד''ה כתוב ארבעת אלף, שם חשב מה שהיה לו לצורך תשמישו כמ''ש וינחם בערי הרכב ועם המלך בירושלים כי שם חשב כבוד עשרו, ופה חשב מה שהיה לו לצורך החיל להיות נכון ליום קרב ומלחמה :

לא יעדרו דבר . אפילו של ימות החמה בימות הגשמים :

ואת כל הקרב . הם הבאים אליו מארצות העובדי כוכבים : לא יעדרו דבר . מכל הדברים הצריך להם :

יעדרו . יחסרו , כמו ( שם מ כו ) איש לא נעדר :

לא יעדרו דבר . הוא מענין איש לא נעדר :

(ז-ח) וכלכלו הנצבים, עתה גומר דבריו שע''י הנציבים אשר הכין השיג כל הצריך לו, בין אל שולחן המלך בין מה שצריך לצורך הסוסים, וגם הביאו כל הצריך עד המקום אשר יהיה שם :

והשערים והתבן . היו נותנים אלו הנציבים , אל המקום אשר יהיה שם המלך :

אשר יהיה שם . קבוצת הסוסים והרכש : איש כמשפטו . כל נציב בחדשו :

ולרכש . שם מין בהמה ממהרת לרוץ , וכן ( אסתר ח יד ) רוכבי הרכש :

ורחב לב . להחזיק בה כל מיני חכמות , ובכל אחת ידיעות הרבה כחול וגו' :

ויתן אלהים חוץ מחכמת ההנהגה שדבר בה עד הנה נתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד וכבר בארנו בפירוש ספר משלי בפרטות ההבדל בין חכמה ותבונה, בחכמה כלול כל חכמת המדות וכל ענינים שנופל עליהם טוב ורע ובתבונה כלולה החכמה העיונית שנופל עליה שם אמת ושקר, ורוחב לב לדעת כל פרטי החכמות והתכונות ומיניהם אשר אין להם סוף :

מחכמת כל בני קדם . מה היא חכמת בני קדם , יודעים במזלות וכו' כדאיתא בפסיקתא דפרה אדומה , וכל הפרשה הזאת נדרשת שם לפי משמעה :

מחכמת כל בני קדם . שהיו יודעים במזלות , וערומים בטייר , והוא לשון העופות : ומכל חכמת מצרים . שהיו בקיאים בחכמת הטבע , והתמזגות היסודות :

ותרב . מלשון רבוי :

מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים . ידמה שבימי שלמה היתה חכמה גדולה בשתי אלו האומות :

ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם שהיו מחוכמים בחכמת התכונה ודומיה וחכמת מצרים שהיו חכמים בחכמת הטבע ומזגי הדברים עד שהיו יכולים להפך הדברים בלהטיהם :

ויחכם מכל האדם . כמשמעו : איתן והימן וכלכל ודרדע . אחין היו , בני זרח בן יהודה , שנאמר ( בדברי הימים א ב ו ) : ובני זרח זמרי ואיתן ( היו לוים משוררים ) : בני מחול . היו יודעים ליסד מזמורים האמורים במחולות שיר , שהיו הלוים אומרים על דוכנם מזמורים שיסדו בספר תהלים ( מזמורים פח פט ) : משכיל לאיתן האזרחי ; ומשכיל להימן האזרחי . מדרש אגדה בפסיקתא : מכל האדם , זה אדם הראשון , איתן האזרחי , זה אברהם , הימן , זה משה , וכלכל , זה יוסף , ודרדע , זה דור המדבר , מחול , שנמחל להם על מעשה העגל :

מאיתן וגו' . ארבעה האנשים האלו , היו מפורסמים בדורו לחכמים גדולים , וחכמת שלמה עלתה על כולם :

איתן והימן וכלכל ודרדע . ולזה קרא שם איתן איתן האזרחי להיות בן זרח ואמר בני מחול להעיר שהם היו לחכמת' ראויים להלל הש''י במחול או היו ב' שמות לזרח ר''ל שנקרא שמו ג''כ מחול :

ויחכם מכל האדם, שהם החכמים הגדולים וחרטומים שהיו בזמנו, וכבר ידעת מה שדרשו חז''ל בזה, ועי' במהרי''א שבאר באורך ההבדל שבין חכמת שלמה ליתר החכמים, שעל שהיתה חכמתו בדרך הנס השיג הכל מן הקודם אל המאוחר בידיעה פתאומית לא בידיעה הדרגיית שלא תושג רק ע''י השגת החושים ובעמל ויגיעה וברב זמן ובריבוי ההוצעות והיא עלולה לטעות וא''א לו שישיג שרשי הדברים וצורותיהם העצמיים ולא השכלים המופשטים מחומר, ע''ש באורך :

שלשת אלפים משל . שלשת למודי משלות , שלש פעמים כתוב 'משלי שלמה' בספר משלי : ויהי שירו חמשה . שלשה אלה , ושיר השירים , וקהלת : ואלף . בכל אחד כדי הוא ללמוד . ומדרש אגדה ( ערובין כא ב ) : שהיה אומר בכל פסוק שלשת אלפים משל , ועל כל משל , אלף וחמשה טעמים :

שלשת אלפים משל . המציא בשכלו ובדא מלבו משלים , להכניס בלב יראת ה' . והנה המשלים ההם אינם נמצאים אצלינו , כי רבים מספריו נאבדו מאתנו בגלותינו , ובאו לידי העובדי כוכבים , ומהם העתיקו מלים וקראו על שמם , ואולם גנוב הוא אתם : ויהי שירו . גם עשה שירים במספר חמשה ואלף . ואף המה אינם אתנו , כי נאבדו :

וידבר שלשת אלפים משל . ידמה שאלו המשלים שכלל אותם ספר משלי ומאות' השירי' נבחר השיר אשר כלל אותו ספר שיר השירים ולז''א בראש ספר משלי משלי שלמה בן דוד מלך ישראל לדעת חכמה ומוסר וכו' ר''ל שאלו המשלים לבד יהיה תועלתם באלו הענינים שזכר פה ואולם שאר המשלים שדבר שלמה לא היה תועלתם לאלו הדברים ולזה לא נכתבו באלו הספרים הנכתבים ברוח הקדש ולזאת הסבה אמר ג''כ בראש ספר שיר השירים שיר השירים אשר לשלמה ר''ל שזה השיר הוא הנבחר שבשירים אשר לשלמה :

וידבר חוץ מן החכמה הקבועה בלבו, דבר ג''כ דברי חכמה ברוה''ק וחבר ספרים, שהם שלשת אלפים משל הוא ספר משלי שנחלק לשלשה חלקים, כמבואר בפירוש, ור''ל שלשת למודים (מלשון ואאלפך חכמה) ויהי שירו חמשה ואלף הוא ספר שה''ש שנחלק לחמשה שירים ושיר האחרון המתחיל אחות לנו קטנה שאומר שם איש יביא בפריו אלף כסף, האלף לך שלמה נקרא שיר האלף, כמו שבארנו זאת ת''ל בפי' שירי הנפש :

וידבר על העצים . מה רפואת כל אחד , ועץ פלוני יפה לבנין פלוני , וליטע בקרקע פלונית וכן על הבהמה , מה רפואתה , ועיקר גדוליה ומאכלה . ומדרש אגדה ( ילקוט שמעוני רמז קעח ) : מה ראה מצורע ליטהר בגבוה שבגבוהים , ובנמוך שבנמוכים , ועל הבהמה ועל העוף , מה ראה זה להיות כשר בשחיטה בסימן אחד , וזה בשני סימנין , ודגים וחגבים בלא כלום :

וידבר על העצים . אמר טבעי כל העצים , וחשבון הרכבת היסודות אשר בכל אחד : מן הארז וגו' . רצה לומר : בכל מיני העצים והעשבים , מגדול ועד קטן : על הבהמה וגו' . טבעם והרכבת היסודות אשר בהם :

האזוב . שם עשב מה : בקיר . בכותל : הרמש . הם השרצים הנמוכים קצרי הרגל הרוחשים בארץ , כמו ( בראשית א כו ) הרמש הרומש על הארץ :

וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון וגו' . הנה זה הדבו' הוא להודיע סבותיה' ויסודותיהם ומשיגיהם העצמיים וזהו העיון בטבעי בהם וידמה שהודיע עם זה תועלותיהם ברפואות האדם למזונותיו והנה כלל עיונו כל הצמחים מהיותר נכבד עד היותר פחות והנה הבחן ענינה בכבוד וזולת כבוד מצד פעלותיהם ואיבריהם ומצד טבע המזון שיזונו ממנו וזה שכאשר תהיינה פעלותיהם יותר שלמות תהיה צורתם אשר סודרו ממנה אותם הפעולות יותר נכבדות וגם כן הנה מה שממנו יותר מתיחס לטבע הדומה ויותר גס החמר הוא יותר מעט בכבוד כי המזון דומה באופן מה לנזון ולזה הוא מבואר כי הארז אשר בלבנון הוא יותר נכבד ההרכבה מהאזוב אשר בקיר כי פעלו' הצמח ההוא יותר שלמות מאד ואיבריו יותר רבים ומזון האזוב הוא יותר גס ולזה היה שיצא בקיר ובכלל הנה נתבאר מזה המקום שהוא דבר בכל הצמחים מן היותר גדול ועד היותר קטן ומן היותר נכבד ועד היותר פחות ודבר ג''כ בזה האופן על החי ההולך ועל המעופף ועל הרומש על הארץ ועל הדגים והנה זכרם בהדרגה החי ההולך הוא יותר נכבד מהעוף ולזה הוא עושה בעל חיים בגופו והעוף לא יעשה כן אבל יעשה ביצה שלימה ואולם רמש הארץ יעשה ביצה חסרה התבאר גם כן מענין אחר כי הוא יותר פחות מצד המזונות שיזונו מהם יותר קרובים לטבע הדומם וזה כלל לכל מיני השרצים האלו והנה רמש הארץ יותר נכבד מהדגי' כי הדגים יעשו ביצה שלמה ויעשו מהם רבוי מופלג לחולשת החום היסודי אשר יצטרך ביצירתם והנה באור אלה הדברים כלם הוא ראוי בספר הצמחי' ובספר ב''ח ושם בארנו הרבה מאלו הדברים :

וידבר גם חבר חבורים רבים על חכמת הטבע שבם דבר על הצומח בכל מיניו, מן הארז עד האזוב, וכן בחכמת הבע''ח לכל מיניהם, ההולך על ארבע, והמעופף והשוחה במים, והרמש שכולל האמפיביאן וגם הרמשים הקטנים :

מאת כל מלכי הארץ . כי כל מלכי הארץ היו באים אל שלמה לשמוע חכמתו , ובשובם באו העמים אל מלכיהם , לשמוע מהם חכמת שלמה :

ויבואו פי' מהרי''א שמאת מלכי הארץ ששמעו שמע חכמתו נשלחו שלוחים מכל העמים חכמי עם ועם לשמוע את חכמת שלמה, וי''מ שמלכי הארץ באו לשמוע חכמתו, ובשובם למדינתם באו כל העמים ללמוד לקח מפיהם מה ששמעו המלכים ממנו, וי''ל שרמז בזה על ספר קהלת שנאמר בהקהל, ובו דבר בדרך החקירה והחיפוש על כל עניני העולם, והיה בזה לימוד גם להמלכים לההביל הצלחת העולם, גם להמון העמים יחד :

אל שלמה . לדבר על לבו דברי שלום ואמת , וכמנהג המלכים זה לזה :

וישלח חירם הנה בשמואל ב' (ה' י''א) נזכר שחירם שלח מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וכו' ויבנו בית לדוד, ופה אמר ששלח את עבדיו, כי שם רצה לכרות עמו ברית בפעם ראשונה, והיה צריך לשלוח מלאכים, ששם מלאך הונח על ההולך בשליחות נכבד, כי היו שרים נכבדים ומלאכים מליצים ומורשים מאת המלך לכרות עמו הברית עפ''י הקשורים שיעשו ביניהם, אבל עם שלמה לא היה צריך לחדש ברית חדש, כי הוא עומד תחת אביו והברית שהי''ל עם אביו נכונה גם לבנו המולך אחריו, ולא שלח רק עבדיו, לברכו ולדרוש שלומו, ומפ' כי שמע כי אותו משחו ולכן שלח עבדיו ולא הוצרך לשלוח מלאכים כי אהב היה חירם לדוד כל הימים, והברית נאמן וקיים ביניהם מכבר עפ''י הברית שבינו לבין דוד :

וישלח שלמה הנה מהרי''א העיר והתפלא על החלופים שבין הספור שבכאן אל הנז' בד''ה, ובאשר דרכו בישוב החלופים לא נכונה אצלי, הנני מעתיק הלשון בד''ה להעיר עליהם ולבחון היטב ענינם : שם כתוב (ב' ב') וישלח שלמה אל חירם מלך צור לאמר כאשר עשית עם דוד אבי ותשלח לו ארזים לבנות לו בית לשבת בו, הנה אני בונה בית לשם ה' אלהי להקדיש לו להקטיר לפניו קטורת סמים ומערכת תמיד, ועולות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי ה' אלהינו לעולם זאת על ישראל, והבית אשר אני בונה גדול כי גדול אלהינו מכל האלהים, ומי יעצר כח לבנות לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ומי אני אשר אבנה לו בית כי אם להקטיר לפניו, ועתה שלח לי איש חכם לעשות בזהב בכסף וכו' ויודע לפתח פתוחים עם החכמים אשר עמי וכו' ושלח לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון והנה עבדי עם עבדיך, ולהכין לי עצים לרוב כי הבית אשר אני בונה גדול והפלא, והנה לחוטבים לכורתי העצים נתתי חטים מכות לעבדיך כורים עשרים אלף ושעורים כורים עשרים אלף ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף, ויאמר חירם מלך צור בכתב וישלח אל שלמה באהבת ה' את עמו נתנך עליהם מלך, ויאמר חירם ברוך ה' אלהי ישראל אשר עשה את השמים ואת הארץ אשר נתן לדוד המלך בן חכם יודע שכל ובינה אשר יבנה בית לה' ובית למלכותו, ועתה שלחתי איש חכם יודע בינה לחירם אבי וכו' ועתה החטים והשעורים היין והשמן אשר אמר אדוני ישלח לעבדיו ואנחנו נכרות עצים מן הלבנון ככל צרכך ונביאם לך רפסדות על ים יפו ואתה תעלה אותם ירושלים ע''כ. והנה לא נזכר שם השליחות ובשליחות של שלמה הראשון ששלח חירם עבדיו אל שלמה כתוב כאן בהוצעת דבריו ענין אחר ושם כתוב ענין אחר מדברים אחרים לגמרי, וגם השאלה דכאן משונה מן השאלה דשם, פה כתוב צוה ויכרתו לי ארזים, שמשמע שלא בקש רק פועלים שיכרתו ארזים מן הלבנון אשר בארץ ישראל, ושם כתוב ושלח לי עצי ארזים שמורה שישלח לו מן הלבנון אשר בגבול חירם, והוסיף ברושים ואלגומים ושישלח לו עצי ארזים לרוב שלא נזכר בבקשה דפה, שם פירש השכר עשרים אלף כור חטים וכו' ופה נזכר ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר הרי רצה שחירם יקוב שכרו עליו ויתן, פה אמר כי אתה ידעת כי אין בנו איש ושם אמר כי אני ידעתי, ושם הוסיף לבקש איש חכם לעשות בזהב וכו' שלא נזכר פה, וכן תשובת חירם משונה בשני הספרים, פה אמר שהשיב שמעתי את אשר שלחת אלי וכו' ושם הוסיף דברים רבים, מכל זה נראה בעליל, שהיו בזה חמש שליחויות, תחלה שלח חירם אל שלמה לנחמו ולחזק עמו הברית והאהבה, ואז שלח שלמה אל חירם וחירם השיב אל שלמה הדברים שנז' פה, ואחרי תשובת חירם חזר שלמה ושלח אל חירם, וחירם השיב הדברים שנזכר בד''ה, באופן שעזרא הסופר השלים בד''ה הדברים החסרים כאן, והדברים המבוארים כאן לא הוצרך לשנות שנית, וכמו שנבאר. ועתה נבאר בפרט, שלמה בשאלתו הראשונה לא שאל תיכף שישלח לו עצי ארזים הרבה מהלבנון שבגבול חירם, כי בחכמתו התחיל בשאלה קטנה, שאינו מבקש רק יתן רשות לעבדיו האומנים לכרות עצים, ר''ל שיעשו מלאכתו לכרות ארזי לבנון אשר בא''י, והקדים לשאלתו הוצעה שעל פיה יתנדב חירם מעצמו לתת לו יותר מאשר בקש :

לא יכול לבנות בית וגו' . לא היה רשאי מפני המלחמה , והכתוב אומר ( דברים יב י ) : והניח לכם מכל אויביכם מסביב , ואחר כך ( פסוק יא ) : והיה המקום וגו' לשכנו תדרשו וגו' ( פסוק ה ) :

עד תת . רצה לומר : אבי היה מוטרד במלחמה כל ימיו , עד השלימו זה עמדי , ובעזר ה' הנם תחת רגלי :

אתה ידעת, הקדים התנצלות על דוד אביו שלא התעסק בדבר הגדול הזה, כי לא היה זה מרפיון ידים, רק שהיה טרוד תמיד במלחמותיו, ויש בזה ג' כונות אם כפשוטו שלבנות בנין גדול כזה צריך עת שלוה ושקט, ואם מפני שכן גם מצות התורה שלא יבנו בית הנבחר עד יניח ה' להם מכל אויביהם, כמ''ש חז''ל ג' מצות נצטוו ישראל למנות מלך ולהכרית זרע עמלק ולבנות בית הבחירה, והוכיחו שם שבנין הבחירה יהיה בסוף כמ''ש והניח ה' וכו' והיה המקום אשר יבחר, ועוד ענין שלישי בארתי, בדרושי אה''ש, כי באשר עקר המצוה הזאת אינה הבנין עצמו רק אם יבנו הבית יהיה לשם ה' בלבד מבלי שום פניה חיצונית שיכוונו להשיג על ידו איזה כבוד או תועלת לעצמם, וכמו שדייק פה במה שכתוב ג' פעמים לשם ה' אלהיו, לשם ה' אלהי, לשמי, וידוע שקשה מאד על טבע האדם לעשות דבר שמצפה ממנו ריוח גדול ותועלת, ולא יפנה כלל להנאת עצמו רק יעשהו לשם ה' כמ''ש שם באורך, וכבר הובטח דוד ע''י נתן שע''י בנין הבית ימצאו מנוחה מן האויבים כמ''ש בברכות (דף ז') כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו, שהבטיח לו שאחרי יבנה הבית ימצאו מנוחה מאויביהם, וא''כ היה נמנע שיבנה דוד הבית בכוונה נקי' לשם ה' בלבד, באשר היה מצפה ג''כ התועלת שימצא ממנו לנוח מאויביו סביב שתו עליו כל היום, רק שלמה שבל''ז היה שלום בימיו, והובטח ע''י נתן שיהיה איש מנוחה היה נקל לו לבנות הבית בכוונה שלמה מיוחדת לשם ה' מבלי שום פניה חיצונית, וז''ש אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם ה' אלהיו, ר''ל שלא הי' יכול לבנותו בכוונה לשם ה' בלבד מבלי פניה חיצונית, מפני המלחמות אשר סבבוהו, והיה עולה בלבו בהכרח ג''כ תועלת עצמו שבונה הבית מפני המלחמה למצוא מנוחה מאויביו :

הניח . מלשון מנוחה : אין שטן . אין מקטרג : פגע . ענין פגישה , וכן ( שם כח יא ) ויפגע במקום :

ועתה שכבר הניח ה' אלהי לי מסביב וגם בלא המקדש אין לי מלחמה עם האויבים כי אין שטן מן האומות הקרובים ואין פגע רע, שיפגעני אויב מרחוק בדרך מקרה :

והנני אומר, ר''ל אני הוא שיכול לאמר לבנות בית לשם ה' אלהי היינו בכוונה מיוחדת לשם ה' בלא שום פניה חיצונית, אחר שאין לי לקוות למצוא על ידי הבית מנוחה ממלחמות, כאשר דבר ה' אל דוד אבי שבנך אשר אתן תחתיך על כסאך, והוא כבר ימצא ממלכה נכונה בשלות השקט הוא יבנה הבית לשמי דייקא לשם ה' ביחוד, שזה העיקר הנרצה בבנין הקדוש הזה :

כצדנים . שכנים ליער לצד אחד היו , ובממשלתו של חירם :

ויכרתו לי ארזים . לצורך הבנין : מן הלבנון . אשר היה בארץ חירם : ועבדי יהיו וגו' . גם עבדי יהיו עמהם לעזרה : כי אין בנו וגו' . לזה יכרתו עבדיך : כצידונים . צור וצידון קרובים זה לזה , והם ממלכה אחת :

הלבנון . שם יער :

ועתה צוה אחר ההוצעה הזאת שמורה שרוצה לבנות בנין גדול והפלא מאד, עד שלא הי' בכח דוד אביו לבנותו הגם שהיה מלך גדול ונורא למלכי ארץ, בקש שאלה קטנה מאד, והוא שיתן רשות לאומנים וחרשי עץ אשר במלכותו שיעשו מלאכת שלמה ויעזרו לעבדיו לכרות ארזים מן הלבנון אשר בגבול א''י, שעז''א ועתה צוה ויכרתו, לא בקש שיתן לו ארזים משלו רק אומנים כורתי ארזים, שיעשו מלאכה ביער הלבנון שבא''י, ושהוא ישלם שכר פעולתם כפי שיקוב עליו חירם, ובאר הטעם שמבקש אומנים מאתו, מפני שהוא יודע שלא נמצא בישראל איש יודע לכרת עצים כצדונים :

וישמח מאד . לפי שמתוך סדור דבריו הכיר חירם בחכמתו , ובדברי הימים ( ב ב י טו ) מאריך יותר ביופי סדור דבריו , וקצר כאן : על העם . מולך על העם , והוא מקרא קצר :

ויהי כשמוע חירם את דברי שלמה . יתכן שלא אמר זה על אלו הדברים ששלח לו שלמה כי לא היה בהם על מה שישמח מצד החכמה שהיה נראה בהם אלא שנאמר כי כאשר שמע דברי שלמה בחכמ' הנפלאה שהיתה בו לפי מה שספרו לו המגידים שמח מאד והודה לש''י שנתן לדוד בן חכם יושב על כסאו והנה אמר זה להורות על שמרוב אהבתו את שלמה נתרצה חירם לעשות חפץ שלמה והנה עם כל זה היו דברי שלמה לחירם בחכמה ולזה שלח לו שהוא יעשה חפצו משכר עבדיו בכל אשר יאמר להיותם יותר בקיאי' במלאכ' כריתת העצים ונשען שלא יכביד לשאול חירם מפני אהבתו את דוד ולזה הודיע כי מרצון דוד היה לבנותו אך מפני שלא יכול נעתק הענין אל שלמה והיישירו גם כן בדבריו אל שזה הבית יהיה נבנה לשם ה' אשר בידו להשפיל ולהכניע כל האויבים והשונאים כאילו כלל בדבריו הפיוס והאיום יחד :

ויהי כשמוע חירם את דברי שלמה, הנה חירם הבין מדברי שלמה כי בלבו מבקש דבר גדול יותר ממה ששאל, כי על אומנים לבד לא היה צריך להציע באורך שדוד אביו לא היה יכול לבנות הבית שזה מורה על גדולת הבנין ושהוא גם כן צריך עזר וסעד אל הבנין, ומזה הבין שרמז לו שהוא יתן לו ארזים משלו, כי בחלק הלבנון שאצל צור היו ארזים וברושים טובים יותר ולרוב מאד, וז''ש ויהי כשמוע ר''ל כאשר הבין דבריו שמח מאד וברך ה' אשר נתן לדוד בן חכם, כי זה מורה על רוב חכמתו ששאל מעט כפי המוסר והנמוס ובכ''ז כלכל דבריו כפי תבונתו שחירם בעצמו יבין את זאת להפריז לו כרצונו :

כל חפצך . מה שתרצה : ובעצי ברושים . עם כי לא שאל על הברושים הבטיחו לעשות חפצו גם בזה :

והנה הוסיף חירם ואמר שהוא יעשה כל חפצו בעצי ארזי' ובעצי ברושים ויעבירם לו הים ויוציאם אל היבשה אל המקום אשר יבחר שלמה ושם יתיר הקשרי' אשר נקשרים בהם העצים קצת' בקצתם , והנה הרצון בדוברות קשירת העצים קצתם בקצתם באופן שיוכלו החובלים להעבירם הים ראדיל''ץ בלע''ז :

וישלח וכו', שמעתי וכו' ר''ל הבנתי את אשר שלחת אלי, אני אעשה את כל חפצך בעצי ארזים, לא אמר אעשה את שאלתך רק את כל חפצך ר''ל מה שחפצת בלבך הגם שלא שאלת בפיך שאתה חפץ שאתן לך עצי ארזים מהלבנון אשר בצור וכן אעשה :

אשימם דברות . 'רפסודות' קורא להם בדברי הימים ( ב ב טו ) , ובלשון אשכנז פליצי''ן , ובלע''ז רי''ץ , קושרין העצים זה עם זה , ומציפין אותן על פני המים , ומוליכין אותן כמו שמוליכין הספינות : עד המקום אשר תשלח אלי . אשר תודיעני להביאם שם : ונפצתים שם . כשמתיר אגדן ומוציאן אל היבשה כל עץ ועץ לעצמו , היא קרויה ניפוץ . ( כל דבר שלם שמחלקים אותו לפרקים , קרוי ניפוץ ) , דיפצי''ר בלע''ז :

ימה . אל הים הסמוך ללבנון : ואני אשימם . רצה לומר : עבדי יקשרום אלו באלו , להנהיגם בים עד המקום אשר תצוה , ושמה יתירו הקשרים , לנפצם ולפזרם אלו מאלו , למען יוכלו לשאת כל קורה לבדה : ואתה . רצה לומר : עבדיך ישאום משם , להביאם למקום הבנין : את חפצי . בעבור עצי יערי ועבודת אנשי , תמלא חפצי בתת לחם לאנשי ביתי :

דברות . ענינו קורות קשורות יחד להנהיג אותם דרך המים , כי וינהג את הצאן ( שמות ג א ) , תרגומו : ודבר , וכן ( ישעיהו ה יז ) ורעו כבשים כדברים :

ונפצתים . ר''ל אתיר הקשרים בדרך שיהיו מוכנים לנשאם עץ עץ בפני עצמו וידמה שהים היה מגבול מלכות חירם ולזה רצה חירם להעביר העצים לשלמה עד גבול מלכות שלמה : מכולת לביתו . ר''ל לאכול לביתו :

עבדי יורידו מהלבנון שבגבול צור אל הים, וקבל עליו להוליכם עד המקום שיפרט שלמה, ומשם ישאם לירושלים, והתנה עמו שבעבור זה תעשה את חפצי לתת לי לחם ביתי :

(כד-כה) וספר שכן היה שחירם נתן לו עצי ארזים ועצי ברושים ושלמה נתן לו ללחם ביתו עשרים אלף כור חטים ועשרים אלף כור שמן כתית מדי שנה בשנה, ופה לא השלים הספור, והשלימו עזרא בד''ה, שאחר השליחות הזה הנזכר פה, שנרצה לו לתת לו עצים משלו, חזר שלמה ושלח אליו השליחות שנזכר בד''ה כאשר עשית חסד עם דוד אבי ותשלח לו ארזים לבנות לו בית לשבת בו, ר''ל הלא זה דומה כמו שעשית עם דוד ששלחת לו ארזים משלך, וכן הבטחת לעשות עמדי, אבל אני הנה בונה לשם ה' אלהי וכו' והבית אשר אני בונה גדול, וע''כ תוסיף בחסדך לשלוח ג''כ איש חכם לעשות בזהב ובכסף וכו' ושלח לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון הוסיף שני דברים איש חכם לעשות בזהב, גם שישלח אלגומים, והוסיף עוד ולהכין לי עצים לרוב, ושם פרט שכר העבדים החוטבים וכורתי העצים, שלהם נתן עשרים אלף כור חטים וכן שעורים, וגם יין ושמן כ''א עשרים אלף בתים, וע''ז באה התשובה מן חירם פעם שנית בכתב ששלח לו איש חכם יודע בינה לחירם אביו, וכן גלה לו שנרצה בהשכר שפרט לעבדי חירם ושהוא יביא לו העצים על ים יפו שמשם יעלם לירושלים :

מכלת לביתו . לשון מאכל : שמן כתית . שמן נקי , שאין זיתים נטחנים בריחים , אלא כותש במכתשת , ואין מעלה שמרים כל כך כמו הטחון :

מכלת . כמו מאכולת רוצה לומר : מאכל לאנשי ביתו : שמן . על שחירם הוסיף על שאלתו , בתת לו עצי ברושים הוסיף גם הוא על שאלת חירם , בתת לו שמן : שנה בשנה . במשך הזמן אשר כרתו העצים מהלבנון :

כתית . עשוי מזיתים כתושים , שהוא יותר טוב מהעשוי מזיתים טחונים : כה יתן . כן היה נותן :

שמן כתית . והוא הנבחר שבשמנים כמו שנתבאר בתורה מענין שמן המנורה והנה היו כותשין הזיתים במכתש בלא טחינה ומה שהיה יוצא ממנו מן השמן הוא שמן כתית ואחר זה טחנוהו להוציא הנשאר מהשמן וכבר נזכר בספר דברי הימים מה שהיה נותן שלמה בשכר עבדי חירם לשנה אמנם בזה המקום זכר מה שהיה נותן שלמה לחירם שנה בשנה :

ויהי שלום . בעבור רוח החכמה הנמצא בשלמה , חפץ חירם להיות עמו בשלום :

וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה . מגיד שרוב חכמת שלמה היה סבה אל שהיה שלום בין חירם ובין שלמה כי מפני חכמתו אהב אותו חירם :

וה' נתן חכמה לשלמה, ספר כי השלום שהיה בין שלמה ובין חירם לא היה מצד שהיה לו אהבה עם דוד אביו, רק מצד חכמת שלמה, כי מה שעשה חירם שלום עם דוד היה בעבור שהיה איש מלחמה כובש ארצות והיה צריך לעזרתו, ומה שהיה לו שלום עם שלמה היה בעבור רוב חכמתו, ושלזה הוסיף לכרות עמו ברית האהבה :

ויהי המס . עולה לשכר של שלשים אלף איש :

מס מכל ישראל . המס היה , שנתנו אנשים ללכת הלבנון , לכרות העצים עם עבדי חירם :

ויעל המלך מס מכל ישראל . הנה היה ענין זה המס כמו שזכר שהוצרכו לברור מישראל שלשים אלף יהיו על מלאכת כריתת העצים והבאתם באופן שלא יכבד מאד עליהם והוא שכבר יחלקו לשלש כתות תהיה כל כת חדש אחד בלבנון ושנים חדשים בביתו :

(כז-כח) ויעל המלך, הנה עבדי חירם עשו מלאכה עם עבדי שלמה ביער אשר בגבול חירם, וחוץ מזה כרת ג''כ ארזים מהלבנון שבגבול שלמה, כי היה נצרך גם אל עצים קטנים שהם ימצאו בגבול ישראל ולמלאכה זו העלה מס שלשים אלף איש, שתמיד עסקו עשרת אלפים בכל חדש, ועשרים אלף מהם נשארו בביתם שני חדשים לעסוק בצרכי ביתם :

חליפות . כמו שמסיים ואומר : חדש יהיו בלבנון , כשהיו עשרת אלפים איש בתשרי בלבנון , והעשרים אלף איש בביתו , במרחשון מתחלפים עשרת האלפים השניים ויוצאים ללבנון , ואלו חוזרים לביתם , ובכסליו יוצאים עשרת אלפים השלישים ויוצאים ללבנון , ואלו חוזרים לביתם , ובטבת יוצאים הראשונים וחוזרים ללבנון , וכן חוזרים חלילה , נמצאו כל עשרת אלפים שבהם , חדש בלבנון , ושני חדשים בביתם : על המס . לגבותו :

בחדש . בכל חודש לא עבדו כי אם עשרת אלפים : חליפות . היו מתחלפים בכל חודש , כי חודש אחד היו בלבנון , ואחרי זה היו שני חדשים בביתם , משך הזמן שהלכו עשרת אלפים השניים והשלישים , ואחרי זה חזרו הראשונים ללכת , וכן חוזר חלילה : על המס . להכריח לכל אחד ללכת בחדשו :

והנה היה אדנירם על זה המס כי הוא היה על המסים :

שבעים אלף נשא סבל . להביא האבנים מן ההר לעיר , ושמונים אלף החוצבים אותם בהר , הרי מאה וחמשים אלף , וכולם גרים גרורים היו , שנתגיירו מחמת גדולת שלמה ושלחנו , וכן כתוב בדברי הימים ב ( ב טז ) : ויספר שלמה את כל הגרים וימצאם מאה וחמשים אלף ויעש מהם שבעים אלף וגו' :

נושא סבל . היו עומסים על הכתף משא האבנים , ממקום המחצב אל מקום הבנין ובדברי הימים ( שם פסוק יז ) נאמר שנושאי הסבל והחוצבים , בהר היו גרים , ויתכן שהיו מהגבעונים :

סבל . ענין משא , כמו ( שם י כז ) יסור סבלו מעל שכמך : חוצב . כן נקרא כריתות האבנים ממקום גדולם , כמו ( שם ה ב ) וגם יקב חצב בו :

ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל . סבל הוא משא או הוא תואר לסובל המשא , והנה היה מספר החוצבים בהר יותר רב מפני קושי החציבה בהר ההוא עם שמירתם באבנים שחצבו שיהיו באמות המוגבל להם , והנה אלו העושים במלאכה עם הרודי' בהם לעשות אותם לעשות המלאכ' היו כלם גרים כמו שנזכר בספר דברי הימי' ושם זכר כי מנינם היה מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות לפי מה שמנה אותם שלמה אחרי המנין שמנאם דוד ואחשוב שאלו הגרים היו מהגבעונים כי הם היו גרים תושבים לא גרי צדק והשמידם שאול מפני זה מהתיצב בכל גבול ישראל ועל זה מתו שבעה מבני שאול ואז שבו בארץ ישראל ולפי שהיו מחוייבים לחטוב עצים ולשאוב מים לבית הש''י כמו שמבואר בספר יהושע היו מוכרחים מפני זה לעשות זאת המלאכה , והנה השלש מאות הנשארים הם הנצבים שהיו כל אחד מהשוטרים הרודי' בעם העושי' במלאכה והשוטרים ההם היו שרי הנצבים ר''ל שימנום הנצבים שרים ורודים בעם העושים :

ויהי לשלמה ועוד היה לו מן הגרים שהיו בא''י (הם הגבעונים ואותם שנשארו מן האומות אשר לא הורישו ב''י) והיו ק''ן אלף איש ועשה מהם שבעים אלף נושא סבל לשאת העצים מן הלבנון שבגבול שלמה ומן ים יפו עד ירושלים, ולשאת האבנים מן ההר אל מקום הבנין, ושמונים אלף חוצבים בהר :

משרי הנצבים . נוגשים ונציבים על עושי המלאכה : שלשת אלפים ושלש מאות . ובדברי הימים ב ( ב יז ) הוא אומר : ושש מאות , אומר אני , שלשת אלפים ושלש מאות היו ממונים על מאה וחמשים אלף , שכל אחד ממונה על ארבעים וחמשה ויותר , והשלוש מאות שנוספים בדברי הימים , היו ממונים על כולם , שכל אחד ממונה על חמש מאות ויותר . ותדע , שהרי יש עוד שני כתובים בדבר זה , ומכחישין זה את זה , שנאמר בו בספר זה ( לקמן ט כג ) : אלה שרי הנצבים אשר לשלמה חמשים וחמש מאות , ובדברי הימים ( ב ח י ) הוא אומר : מאתים וחמשים , הרי ארבע מקראות מכחישין זה את זה . אבל יש לנו לפרש , שבמקראות האחרונים ממונים על כולן , ולשלמה היו אלו הגרים להיות לנושא סבל ולחצוב אבנים בהר , ויהיו לו שאר עושי המלאכה לערי המסכנות , שהם אזרחיים , שאלו הכתובים אמורים שם . ובספר מלכים מנה את הנציבים הגרים שני מנינים , שרי הארבעים והחמשה לבדם , והשלש מאות החשובים צירף עם מאתים וחמשים שהיו ממונים על עושי ערי המסכנות , ומנה חמש מאות וחמשים שרים , ובדברי הימים מנה כל נציבי הגרים לעצמם , הגדולים עם הקטנים שלשת אלפים ושש מאות , וכולן גרים . ונציבי ערי המסכנות שהיו ישראל מאתים וחמשים , מנה לעצמן : הרדים בעם העושים במלאכה . הנוגשים את העם עושי המלאכה :

לבד . המספר הזה היה לבד , השרים הממונים על המלאכה , שהיו שלשת אלפים ושלש מאות . ובדברי הימים ( שם ) נאמר ושש מאות , ויתכן כי שלש המאות הנוספים שם , המה היו ממונים על הממונים : הרדים . הנוגשים בעם עושי המלאכה :

משרי הנצבים . כמו משרים הנצבים : הרדים . המושלים ונוגשים :

לבד משרי הנצבים שהיו ממונים עליהם שלשת אלפים ושלש מאות, ובד''ה אומר שהיו ג' אלפים ושש מאות, והיינו כי היו שלשת אלפים שרי חמשים, ושלש מאות שרי חמש מאות, והם הרודים בעם העושים במלאכה, ובד''ה שכתוב ושש מאות מנצחים, הם היו ממונים על הג' אלפים הנצבים כל אחד ממונה על עשר :

ויסעו . מן ההר , לשון עקירה : אבנים יקרות . כבדות : אבני גזית . נפסלות ומסותתות . ואם תאמר והרי כבר נאמר ( לקמן ו ז ) : ומקבות והגרזן לא נשמע בבית בהבנותו , פירוש שכל ברזל לא נשמע בבית בהבנותו , אלא שהיה מסתת מבחוץ , ומכניס ובונה מבפנים , ( כך נדרש בסוטה מח ב ) :

ויסעו . תרגום יונתן : ועקרו : יקרות . על כי אבנים כאלה , טובות ליסוד הבנין : אבני גזית . כמו ואבני גזית , ורוצה לומר : מסותתות ישרות השטחים , ונצבות הזויות , באופן היותר נאות לבנות מהן כותלי הבית ממעל . או הוא בלא חסרון הוי''ו , ועל אבני היסוד יאמר , שהיו גם הם אבני גזית , עם שאין מהדרך להקפיד באבני היסוד הנכסים מעין האדם , אם יהיו גזוזות או עקומות ועקושות , מכל מקום שלמה בגובה לבו הקפיד לה בבנין בית ה' :

יקרות . כבדות ומקשיות : גזית . מלשון גזיזה , ורוצה לומר : מסותתות ביושר :

אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית . ידמה שבחרם מהמחצב שתמצאנה בו יותר כבדות במשקלם כי הם יותר חזקות ולזה רצה שיהיה יסוד הבית מאבנים כאלו ר''ל שהם גדולו' בעצמותם ורבות המקשיות והכובד : אבני גזית . שפסלום בכלי ברזל בדרך שתהיינה ישרות השטחים ונצבות הזויות בתכלית מה שאפשר כי בזה יהיה הבנין יותר קיים :

ויצו המלך ספר שצוה להסיע אבנים גדולות בכמות ויקרות באיכות, ר''ל אבני שיש טהור ליסד הבית שהגם שדרך העולם שביסוד מניחים אבנים פחותות, צוה שגם אל היסוד יבחרו אבנים גדולות וכבדות ושתהיינה אבני גזית :

ויפסלו . בהרים : והגבלים . אומה ששמה גבל , ובקיאים לסתת אבנים ולבנות , כמה שנאמר ( ביחזקאל כז ט ) בצור : זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך : ויכינו . לשון הזמנה :

ובוני חירם . כי גם חירם שלח אליו אומנים מארצו , וכמו שנאמר למטה ( ז יג ) , ובדברי הימים ב ב יב :

ויפסלו . ענין השואת והחלקת פני האבנים , כמו ( שמות לד א ) פסל לך : בוני . אומני בנין : והגבלים . אנשי גבל , שהיו אומנים בקיאים , כמו שכתוב ( יחזקאל כז ט ) זקני גבל וגו' מחזיקי בדקך :

ויפסלו בוני שלמה ובוני חירום והגבלים . ר''ל כי אחר שחצבו האבנים אלו החוצבים בהר פסלום בוני שלמה שהיו מישראל החכמי' בזאת המלאכ' והיו עמהם גם כן אומנים לעשות זאת המלאכה מבוני חירום ששלחם אל שלמה לעשו' המלאכה עם הגבלים והם מעם גבל היו מהם בקיאים בזאת המלאכה ולזה עזרו יחד בה והם גם כן תקנו העצים ששלח חירם ופסלו אותם בדרך שיהיו נכונים לבנין הבית בזולת תקון אחר וזה כלו היה נעשה חוץ מהבית כמו שאמר אחר זה ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו והיה זה כן להורות על שלמות הבית ולזה לא בא שם לבנין דבר יהיה חסר לתקון אחר זולת הבניה :

ויפסלו ואחרי שקצצו העצים מן היער והסיעו האבנים מן המחצב אז עסקו הבונים לפסלם ולהשוותם וליפותם, ובזה הכינו הכל שיהיה מוכן אל הבנין, באופן שכל מה שהביאו אל הבית היה מופסל בכל הלכותיו שלא היה צריך לעשות בו דבר רק להניחו במקומו וכמ''ש ומקבות והגרזן וכל ברזל לא נשמע בבית בהבנותו :