ויהי אחר הדברים האלה . עוד אחרת לקרב מיתתו :

אשר ביזרעאל . אשר עמד ביזרעאל : אצל היכל אחאב . אשר היה לו ביזרעאל :

השאלות: למה כפל לנבות היזרעאלי, אשר ביזרעאל, ולמה דייק לקראו בשם מלך שומרון, בכלל הספור יפלא למה לא לקח אחאב את הכרם מידו ביד חזקה ממשפטי המלוכה כמ''ש ואת כרמכם יקח ונתן לעבדיו וכ''ש לעצמו :

כרם היה לנבות היזרעאלי. כי הגם שלפעמים יערב לב מלך לקחת כרם או שדה וכמ''ש ואת כרמיכם יקח ונתן לעבדיו, הלא זה ממשפטי המלוכה אם הדבר צריך לצורך המלוכה, כגון שלוקח מס לשלם בו לאנשי צבאותיו שזה מתועלת הכללי אשר כל בני המדינה צריכים לישא בעול המדינה, והאיש הבלתי נושא בעול רשות ביד המלך לקחת נחלתו ולכופו בחזקה. וכן אם היה הכרם הזה בשומרון אצל בית המלכות, שאחר שבית המלכות שבשומרון היה ענין כללי לתועלת הכלל, כי שומרון היתה עיר הבירה וצריך שבית המלכות יהיה מפואר בכל עוז וזה לכבוד האומה ותועלתה אם היה לוקחו הכרם אין רע, לכן אמר כי הכרם היה ביזרעאל, ואחאב היה מלך שומרון ר''ל שומרון היתה עיר מלכותו, לא יזרעאל, והיכלו אשר ביזרעאל אינו בית מלכות רק היכל שלו לא מצד שהוא מלך :

מחיר זה . הכרם הזה :

לגן ירק . לגדל בו הירק : אם טוב בעיניך . אם חפץ אתה יותר בממון : מחיר זה . מחיר כרם זה :

מחיר . דמיו , ערך שויו :

ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו . ר''ל אם לא תחפוץ למכור נחלותיך אתן לך כרם אחר טוב ממנו ואם תתרצה למכרו אתן לך כסף מחירו :

וידבר וגם לא רצה את כרמו לצורך איזה דבר כללי רק רצה לעשות ממנו גן ירק, באופן שרצה להשחית עצי הכרם (שהוא איסור) לזרוע בו ירק, ולא נתן בו שום טעם של תועלת רק מצד שקרוב אל ביתו. והנה אחאב שהיה עוע''א היה דרכו להעמיד הבעל על הגן שלו, כמ''ש ותחפרו מהגנות אשר בחרתם, המתקדשים והמטהרים אל הגנות, (וכ''כ התוס' בסנהדרין (דף כ' ע''ב) שלכן לא רצה לתתו לו מפני שרצה לעשות בו ע''ז, וגם כתבו שאף למ''ד כל האמור בפ' מלך היה מותר בו, זה רק אם לוקח הכרם לצורך עבדיו לא לעצמו, ועוד כתבו שזה אם הכרם אינו נחלת אבות), וא''ל אם לא תרצה לתתו בעבור שצריך לך לכרם, אתנה לך כרם טוב ממנו, ואם טוב בעיניך למכרו אתנה לך כסף :

חלילה לי מה' . חולין הוא לי , בעבור מצות ה' , שאמרה התורה ( ויקרא כה כג ) : והארץ לא תמכר לצמיתות :

השאלות: למה אמר חלילה לי מה' כאלו יעשה בזה עון פלילי :

ויאמר נבות הנה מלבד שנבות לא רצה למכור את נחלת אבותיו, דבר אל אחאב דברים הנוקבים עד חדרי בטן, במ''ש חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך. רצה להוכיח בזה את אחאב שעזב נחלת אבותיו, שהוא ה' אלהי אבותיו, שהוא הנחלה היותר יקר מנחלת שדה וכרם שהם רק לחיים הזמנים, אבל האמונה והתורה היא נחלת הנפש, והוא עזבם בלא כסף ובלא מחיר, ולהוכיח על פניו אמר חלילה לי מתתי את נחלת אבותי, הזכיר לו איך יקר בעיני איש נלבב נחלת אבותיו אף נחלה זמנית משדה וכרם, וכ''ש נחלה נפשיית, ובמ''ש חלילה לי מה', שלא היה לו להזכיר בזה שם ה' רמז כי אחר שאתה תעמיד על הגן את ההבל והבעל, חלילה לי מה' אשר הוא נחלת אבותי, בו בטחו אבותי ויהי נחלתם, ואיך אתנהו לך לבעל ואשרה :

ויסב . החזיר פניו אל הקיר , כדרך המיצר ודואג :

וישכב על מטתו . הנה מרוב הכעס לא רצה שיהיה לו עסק עם האנשי' אבל שכב על מטתו והסב פניו אל הקיר שלא ירא' האנשי' בבאם לפניו ומרוב הכעס גם כן לא רצה לאכול :

השאלות: למה בא סר וזעף ולא אכל לחם, והוא לא דבר אליו דברים קשים רק לא רצה לעזוב נחלת אבותיו ומה כל הרעש הזה, ולמה כפל אשר דבר אליו ויאמר :

ויבא אחאב לא נתפעל על שלא רצה לתת לו הכרם, רק על הדברים שדבר, שבזה בזהו על עזבו נחלת אבותיו ואלהי ישראל, וגם כי נגעו הדברים בלבו כדרך הרשעים שמלאים חרטה, כי הוסר בדברים, וז''ש שבא סר וזעף שהיה רוחו סרה מאתו, לא על גוף המעשה שלא השיג הכרם רק על הדבר אשר דבר אליו (ר''ל אחר שכוונת הדבור היה לקלוע אליו למטרה במ''ש לא אתן לך את נחלת אבותי) , שידע שבאמירה זו דבר אליו דברי תוכחה, ולכן שכב על מטתו ולא אכל לחם מרוב צערו :

רוחך סרה . סר ממך הרצון והדבור , כמו ( במדבר יד כד ) : רוח אחרת . וכמו ( ישעיהו יא ד ) : ברוח שפתיו :

מה זה רוחך סרה . ר''ל מה זה רצונך נוטה ממנהגה :

אדבר . כמו דברתי , עתיד במקום עבר :

השאלות: למה כפל כי אדבר אל נבות, ואומר לו, וכן למה לא ספר מ''ש לא אתן לך את נחלת אבותי שבזה יצדק נבות בעיניה :

וידבר הנה הגם שבודאי ספר לאיזבל כל הדברים שנפלו ביניהם, בכ''ז לא רצה לגלות לה שרוחו סרה על הדיבור הפרטי הזה שהיה לו תוכחת מוסר ממ''ש לא אתן את נחלת אבותי, כי לא רצה להראות בפני איזבל שעוד יש רשף בלבו להתפעל מדברים כאלה וכי עודנו זוכר באלהי אבותיו, ולכן א''ל שעיקר כעסו על שאמר לא אתן לך את כרמי, על שלא השיג הכרם, וז''ש כי אדבר אל נבות ואומר לו, במ''ש כי אדבר ספר לה פרטי הדברים כמו שהיו, וסיים דבריו ואני כועס יען כי ואומר לו תנה לי את כרמך ויאמר לא אתן לך את כרמי, ר''ל על יתר הדברים לא אשית לב רק על שלא השגתי הכרם :

עתה תעשה מלוכה . אמרה בתמיה , וכי בדבר שאתה עושה עתה , תנהיג את המלוכה וכאלו אמרה , הן דאוי למלך להתגבר ולהתחכם שימולא רצונו , ולא להיות סר וזעף : ויטב לבך . רוצה לומר : היה שמח :

אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל . ר''ל האם כמנהג כזה תעשה מלוכה על ישראל הנה בלי ספק אין מחק המלך להתפעל בזה האופן :

השאלות: מה כוונתה במ''ש אתה עתה תעשה מלוכה :

אתה עתה אמרה בעת שמיסדים בית מלכות במדינה שעדיין לא היה להם מלך, אזי קובעים ביניהם משפט המלוכה וחוקיה, ומפרטים מה יוכל המלך ומה לא יוכל לעשות, לא כן במלכות ישנה מי סכל להשקיף על משפט המלוכה, המלך עושה כל אשר בכחו לעשות באין מוחה, וז''ש וכי אתה עתה תעשה מלוכה, ר''ל וכי אתה העושה המלוכה הלא היא קיימת מכמה דורות, או הכי עתה תעשה, רק שלא ידעת איך תקחהו מידו בחזקה פן ימרדו העם בראותם כי תגזול נחלת אחרים ואני אתן לך ע''י ערמה :

אל הזקנים . זקני אשמאי , סבי דבהתא :

ותחתום בחותמו . חתמה האגרת בחותם טבעתו : היושבים . במושב זקני העיר עם נבות :

ספרים . אגרות , על שם שבהן יסופר דברים : החורים . השרים , וכן ( נחמיה ה ז ) ואריבה את החורים :

אל הזקנים ואל החורים . ר''ל השופטי' והשרים והם לבדם ידעו זה הסוד ובטחה בהם איזבל שיסכימו למה ששלח להם אחאב וחתמה בחותמו וידמה מזה שאם היו יודעים העם זאת התחבולה לא היו מסכימי' בהריג' נבות ואף על פי שהיו מסכימים בזה זקני העיר ושריה :

השאלות: יפלא מאד איך לא התיראה מלכתוב בשם המלך אל הזקנים והחורים שישכרו עדי שקר ויעידו עדות שקר על נבות ושישפטוהו ע''ז משפט מות, ומה תעשה אם הזקנים יראו את מכתב המלך אל כל העם ותתגלה הנבלה הזאת שהמלך אשר במשפט יעמיד ארץ מצוה לרצוח נפש נקי על לא חמס בשקר ובמרמה, והלא מחר יעשה כן לכל איש ואיש ותחנף הארץ בדמים, ואיך הסכימו כל הזקנים לזה ולא גלו ערותו וחטאתו לעיני השמש, ודבר כזה לא נמצא דוגמתו בקורות העמים גם בימי החשך והאפלה, ולמה יושיבוהו בראש העם, ולמה יעידו שברך אלהים ומלך ולא די באחד מהם, ולמה אמר ותכתוב ספרים והיה די שתכתוב ספר אחד, ולמה כפל ויבואו שני האנשים בני בליעל ויעידוהו אנשי הבליעל :

ותכתוב, הנה היא שמעה והבינה ג''כ כי נבות כיון לבזות את הע''ז איך שאחאב המיר נחלת אבותיו, וכן בזה את המלך בדברו אליו כזאת, והגם שלא היו עדים, וע''י שבזה את המלך אין המלך יכול להיות עד ובע''ד, הלא במה שבזה אלהיו הלא על זה נאמן המלך להעיד, והנה משפט המבזה את המלך יהיה לפני החורים, ומשפט המקלל אלהיו הוא לפני הזקנים, וז''ש שכתבה ספרים בשם אחאב ותחתום בחותמו ובספרים האלה היה כתוב כי אחאב מעיד שנבות ברך אלהים ומלך, ובזה לא כתבה שקר כי באמת בזה את אחאב ואלהיו, ושלחה את הספרים אל הזקנים שהם ידונו על שבזה הע''ז, ואל החורים שהם ידונו על שבזה את המלך, ובאר למה שלחה זאת ליזרעאל כי אשר בעירו היושבים את נבות וראוי שיהיה נדון לפני ב''ד שבעירו, והנה לפי המשפט ראוי שאחאב יבא בעצמו לפני הב''ד ויעידו בפניו, כי אין ראוי לדון דיני נפשות על עדות שבכתב, וע''ז :

קראו צום . וביום צום דרכם לבדוק בעבירות שבידם :

קראו צום . על כי ביום הצום , הדרך הוא להתקבץ זקני העיר , לפשפש במעשה אנשי העיר :

קראו צום . שלחה להם זה כי ביום הצום הם מתקבצים ואז יתכן שיעידו זה העדים לעיני כל העם :

ותכתוב בספרים דבר זה כתבה בדרך עצה מדעתה, ובשמה לא בשם אחאב, כאומרת הנה אחאב מעיד לפניכם בכתבו וחותמו כי נבות ברך אלהים ומלך ואתם לעצמכם בודאי תאמינו לדברי המלך כי לא ישקר, אולם באשר לא תוכלו לחרוץ עליו משפט מות לפני העם על מכתב הזה עד יעיד המלך בפניו, וכדי בזיון וקצף להמלך כי אם היה רק על שבזה אלהיו היה בא להעיד, אבל אחר שבזה גם את המלך גנאי היא לו לבא בעצמו להעידו, לכן עצתי שתחפאו הדבר בפני העם באופן זה, קראו צום ואסיפה, כי משפט מות היה נעשה בהקהל העם כולו, ואת נבות הנדון הושיבו בראש העם כי את הנדונים משפט מות היו מושיבים על בימה גדולה שהכל יראוהו :

בני בליעל . כי כשרים לא יעידו שקר : ויעידהו . יעידו עליו , וחזר ופירש על נבות : ברכת . הוא כנוי הקללה : אלהים ומלך . להגדיל הקצף , לסקלו מהר :

והנה קרא העדי' בני בליעל כי בזולת זה לא יסכימו להעיד על שקר :

והושיבו ואתם תושיבו שני עדים, שהם יהיו בני בליעל נגדו, ר''ל כי באמת לא יהיו בליעל כי אחר שתראו להם מכתב המלך וחותמו שנאמן אצלם כמאה עדים יוכלו להעיד שיודעים שאמת הדבר, ולא יהיה זה דבר בליעל רק מה שיעידו העדות נגדו בפניו, שבזה יכזבו לו באיכות הגדתם, אבל גוף הדבר אמת, ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך, כי עדות זה אמת. הגם שמה שיאמרו ששמעו זאת, ושיאמרו איך ברך יהיה שקר, אין נ''מ אחר שגוף המעשה אמת הוא :

ויעשו ספר כי הזקנים והחורים וכל העם ידעו שהדבר שקר, עד שאנשי עירו וגם הזקנים והחורים, כולם עשו כדבר איזבל, כי גם העם ידעו שהוא שקר, ולא עשו זאת יען שהאמינו שהאמת כן, רק, {{{א}}} אשר הישבים בעירו ועשו זאת משנאתם לנבות בן עירם, {{{ב}}} כאשר כתוב בספרים אשר שלחה אליהם והיה להם אמתלא שכן צוה המלך, ועז''א :

ברך נבות . חילוף של קללה , ותרגום : גדיף נבות קדם ה' ומלכא לט :

ויוצאהו מחוץ לעיר ויסקלהו . למדנו מזה שבית הסקילה היה מחוץ לעיר :

ויבואו שני האנשים בני בליעל שלא היו בני בליעל נגדו, רק היו בני בליעל בעצם, וז''ש ויעידהו אנשי הבליעל את נבות נגד העם, שהיו אנשי בליעל לעומת נבות וגם לעומת העם כי כולם ידעו שגוף הדבר שקר ועלילה :

קום רש . יש מחכמים אומרים : הרוגי מלכות נכסיהם למלך , ויש מהן אומרים : בן אחי אביו היה , ואותו ואת בניו הרג , וראוי ליורשו ( סנהדרין מח ב ) :

קום רש . כי הרוגי מלכות , נכסיהן למלך ( סנהדרין מח ב ) :

רש . מלשון ירושה : מאן . לא רצה :

קום רש את כרם נבות היזרעאלי . למדנו מזה שהרוגי מלכות נכסיה' למלכות :

קום רש, אחר שהעידוהו שברך אלהים ומלך, מצד שברך ע''ז נתחייב מדין ב''ד סקילה ולכן נסקל, ומצד שברך המלך נדון ע''פ החורים ונתחייב כדין מורד והרוגי מלך נכסיהם למלך, וז''ש קום רש, כי נהרג מטעם אשר מאן לתת לך בכסף, שמצד זה הוא מהרוגי מלך, והגם שמצד חטאו השני שאמר לא אתן נחלת אבותי שבזה הע''ז הוא מן הרוגי ב''ד, כי אין נבות חי כי מת, כי מצד המלך מיתתו בסייף ומצד קללת אלהים מיתתו בסקילה, אמרה עכ''פ הגם שנסקל אינו חי ונכלל בזה ענשו על המלך רק שנידון בסקילה שהיא חמורה ובה נכלל גם על המרידה שעכ''פ אינו חי :

מלך ישראל אשר בשמרון . ר''ל שמושבו הוא בשמרון או ירצה בזה לפי מה שאחשוב והוא הנכון שהו' מלך ישראל אשר יושבים בשמרון לבד ומפני מלכו עליהם הוא שליט לעשות החמסי' שהוא רוצה לעשות וזה כי מפני היות בני השרים תחת ידו בשמרון הוכרחו השרים אשר ביזרעאל לרשת כרם נבות :

השאלות: למה אמר אשר בשומרון :

אשר בשומרון ר''ל שאם היה בית מלכותו ביזרעאל היה לו טענה עליו מצד מורד כי אז היה הכרם לצורך בית מלכותו הכללי, לא כן אחר שבית מלכותו בשומרון :

הרצחת . כי מדעתו עשתה איזבל , ולזה אמר לו , היתכן שרצחת את נבות כאויב , וגם ירשת אותו כקרוב אהוב : גם אתה . בא כפול לתוספת ביאור :

לקקו . ענץ לחיכה , כמו ( שופטים ז ה ) אשר ילק בלשונו :

במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות . אין הרצון בזה שילקקו הכלבים את דם אחאב במקום שנסקל נבות כי על ברכת שמרון לקקו הכלבים דם אחאב כמו שנזכ' אחר זה אך הרצון בו כי במדרג' מיתת נבות שלא מת מית' עצמו ימו' אחאב וכמו שלקקו הכלבים את דם נבות כן ילוקו את דם אחאב ואפשר שנאמ' שהרצון בו כי במקום ההוא בעינו ילוקו הכלבי' את דמו אך מפני כי נכנע אחאב מפני השם ית' האריך לו זה עד ימי בנו ועם כ''ז נתקיים באחאב קצת זה הרע והו' שלקקו הכלבי' את דמו שנשטף מן הרכב על ברכת שמרון ואמר שם כי הזונו' רחצו להפליג בספור עונש אחאב והוא שהזונות הרוחצות בברכה ההיא רחצו מדמו והכלבים לקקו דמו :

הרצחת וכי בדין הרגתו שתורישנו מצד נכסי הרוגי מלך למלך, הלא רצחת ברצח, ואיך עוד תורישנו? :

התמכרך . מכרת את עצמך להכעיס את בוראך . התמכרך כמו ( דברים כח סח ) : והתמכרתם שם לאויביכם :

המצאתני אויבי . אתה אויבי , וכי מצאת אותי חייב ואשם בדבר זה כאומר הלא איזבל עשתה זאת , ולא אני וחשב לכחש בפני הנביא , כאילו לא נעשתה מדעתו : מצאתי . רצה לומר : הן מצאתי אותך חייב בדבר , כי ידעתי אשר נעשתה מדעתך : התמכרך . מרוב השתדלותו בעבירות , חשבו כאילו מכר עצמו לעשות הרע :

המצאתני אויבי . ר''ל האם מצאתני עתה ברע שתיעד לי עליו עונש כמנהגך ואמנם אמר זה לפי שחטא בדבר שלוחו בשלוח בן הדד ובהריגת נבות : יען התמכרך לעשות הרע בעיני ה' . כל כך היה פונה לעשות הרע כאילו נמכר לזה התכלית :

השאלות: מה השאלה המצאתני, והתשובה מצאתי, ולמה תפס לשון התמכרך :

המצאתני ר''ל וכי מצאת אותי בזה וכי אני רצחתיו והלא נהרג שלא על ידי רק ע''י איזבל, ויאמר מצאתי שאתה הרוצח במה שהתמכרת לעשות הרע וכאילו אתה נמכר לאיזבל אשתך לענין עשות הרע שבזה אתה עבד לה לעשות פקודתה, וכל אשר עשתה יחשב כאילו עשיתו אתה :

ובערתי . אפנה אחריך , לבל ישאר שארית מה : משתין בקיר . זה הזכר , כי עושה קלוח מה שאין כן הנקבה : עצור . העושר הכנוס בבית : ועזוב . המקנה הנעזב בשדה : בישראל . רצה לומר : בפרסום רב , למען יוסרו הכל :

משתין בקיר . הם הזכרים : ועצור ועזוב בישראל . ר''ל שיכרית לו מה שהוא עצור מביתו מישראל ומה שהוא עזוב והנה לפי דעתי עצור הוא כמו עוצר כי העוצר מביתו בישראל הוא המולך אחריו או הוא עצור בישראל להיות מלך או שר והעזוב הוא מה שהיה מהם שלא הניח לו ממשלה וכן היה כי יהור' מת ומתו אחריו כל בית אחאב או יהיה עצור רמז לע' בניו שהיו עצורים ביד גדולי המלך לגדל' ועזוב הוא מה שאינו מזרעו ביד אומן ומגדל :

אל הכעס אשר הכעסת . ר''ל על הכעס :

וחוץ מחטא זה (שהיה ע''י איזבל) ונתתי את ביתך וכו' אל הכעס וכו' בע''ז ובעלים :

בחל יזרעאל . בבקעת יזרעאל , בחל , תרגומו של גיא :

בחל . היא חומה נמוכה , כמו ( שמואל ב כ טו ) ותעמוד בחל :

בחל יזרעאל . ר''ל בגיא יזרעאל או הוא מישור ואפשר שיהיה מענין חיל וחומה כי אצל החומ' אכלו הכלבים את בשר איזבל כמו שיתבאר במה שיבא :

וגם, ומה שאמרת שאיזבל עשתה הרציחה זאת גם לאיזבל דבר ה' וכו' :

ואז המת לאחאב בעיר וכו' וזה נתקיים בימי יהוא :

רק לא היה כאחאב . הכתוב מעיד עליו , שלא היה במלכים כמותו , שירבעם וכל אשר אחריו , עבדו את העגלים מיראה , אם יעלה העם ירושלים , תשוב הממלכה לבית דוד , וזה הוסיף הבעל והאשרה להכעיס : התמכר . נמכר לעבודה זרה . ראיתי בירושלמי ( סנהדרין י ב ) חיאל בית האלי שושבינו היה , ובכל יום שם דמיו ונתן לעבודת גלולים :

רק לא היה וכו' . רוצה לומר : הסיבה שהרשיע אחאב מכולם , רק באה בעבור אשר הסיתה אותו איזבל אשתו :

הסתה . ענין פתוי :

רק לא היה כאחאב . כל זה אמר לו אליהו :

רק ר''ל בכל המלכים הרשעים לא היה אחד כאחאב, כי כולם עשו הרע מדעת עצמם, והוא התמכר לרצון אחרים יען שהסתה אותו איזבל :

ויתעב מאד . עשה מעשים תעובים , ללכת אחר העבודת גלולים כאנשי האמורי :

הוריש . גירש :

וחוץ מזה גם באיכות וכמות הרע התעיב מאד, כי ירבעם ויתר המלכים עשו זאת רק כדי שלא ימרדו בם בלכתם לירושלים אבל אחאב עשה ככל אשר עשו האמורי ולא האמין בה' כלל, וכל אלה הדברים דבר אליו אליהו :

ויהלך אט . יחף . ( כט ) לא אביא הרעה . רעת ביתו לא אביא בימיו , אבל גזירת ילוקו הכלבים את דמו , אי אפשר לבא בימי בנו , אלא עליו :

ויהלך אט . הלך בנחת הנה והנה , כדרך אדם הדואג ומתאבל , ומחשב מה לעשות לתקן הדבר :

אט . בנחת , וכן ( שם יח ה ) לאט לי לנער :

וישם שק על בשרו ויצום . ר''ל שלבש בגדי שק שהם עשויים משער קשה והתענה ושכב בלילה בבגדי שק והלך בנחת כאבל וכמנודה או ירצה באמרו ויהלך אט שכבר הלך בסתר שלא יראוהו האנשים כאבל וכמנודה :

הראית . האם נותן אתה לב לראות , אשר נכנע אחאב מלפני , ורצה לומר : לא מפחד העונש , כי אם מגדולת האדון ה' :

לא אביא הרעה בימיו . ידמה שלולא כי נכנע אחאב מפני השם היה מת על יד יהוא בחלקת נבות היזרעלי ושם ילקקו הכלבים דמו אך מפני שנכנע אחאב מפני הש''י האריך הש''י הרעה הזאת עד ימי בנו ובו נתקיי' כל היעוד הרע ועכ''ז הנה מפני ששלח בן הדד בשלום היתה נפשו ונהרג ברמות גלעד ושם לקקו הכלבים את דמו שנשטף מן הרכב :

כי נכנע אחאב מלפני יש הבדל בין מלפני ובין מפני, שמלפני הוא מפני גדלו ורוממתו ומפני הוא מפני יראת העונש, הנכנע מלפניו ישתדל להתקרב אל ה' ולעבדו ויכנע מרוממתו, והנכנע מפניו יתחבא ויברח מפניו להנצל מענשו, ר''ל הגם שידמה לך שנכנע מלפני אינו כן כי רק נכנע מפני מיראת העונש, ולכן ע''י שנכנע מפני לא אביא הרעה בימיו וע''י שלא נכנע מלפני אביא הרעה בימי בנו ולא תבוטל הגזרה בהחלט, ומבואר שאם לא היה אחאב נכנע אז היה מחויב שימשח יהוא תיכף בעת ההיא ע''י אליהו והיה הורג את אחאב עם ביתו תיכף, שעז''א ה' לאליהו ואת יהוא תמשח למלך, וע''י תשובתו נתאחר הדבר עד אחר לקיחת אליהו ומות אחאב ונמשח יהוא ע''י אלישע, וכן היה ראוי שימשח אליהו אז את חזאל ושיתקיים תיכף מ''ש והיה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו, וגם זה נדחה מפני תשובתו, ועז''א בסימן הבא וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם, שכ''ז נמשך ע''י תשובתו, ונדחה משיחת חזאל עד ימי אלישע :