וישבו . רצה לומר : ישבו בהשקט :

וישבו שלש שנים אין מלחמה . מפני שנכנע אחאב מפני השם האריך לו השם מה שאמר לו שתהיה נפשו תחת נפשו מבן הדד בהלחמו עמו שלש שנים וידמה שמה שאמר לו ועמך תחת עמו האריך הש''י עד עת חזאל :

וישבו שלש שנים התבאר בסימן הקודם :

בשנה השלישית . ששלח את בן הדד :

ואנחנו מחשים . מתעצלים , סיאמ''ו פיגר''י בלע''ז . ( ז ) האין פה נביא לה' עוד . מקובלני אין שני נביאים מתנבאים בלשון אחד , ואלה כולם לשון אחד אומרים ( סנהדרין פט א ) :

הידעתם . האם אתם נותנים לב לדעת , אשר רמות גלעד היא מהגבול שלנו , ואנחנו שותקים מקחת אותה וכו' :

מחשים . שותקים , כמו ( קהלת ג ז ) עת לחשות :

הידעתם כי לנו רמות גלעד . יתכן שכאשר השיב לו בן הדד הערים אשר לקח אביו מישראל לא נזכר אחאב לשאול לו את רמות גלעד ולזה אמ' לעבדיו הלא ידעתם כי לנו רמות גלעד ואנחנו שותקים מלקח' אותם מיד מלך ארם :

כי לנו וכבר הבטיחו (כ' ל') להשיב הערים, רק שהוא א''ל ואני בברית אשלחך, ולא בקשם אז, וספר איך עתה נתקיים מ''ש הנביא והיה נפשך תחת נפשו והיה לו זה למוקש :

כמוני כמוך . כמו שאתה תלך , כן אלך גם אני :

כמוני כמוך . רצה לו' שכמו שתלך אתה אלך אני וכמו שילך עמך כן ילך עמי וכמו שתביא סוסיך במלחמה כן אביא שם סוסי :

כמוני ר''ל אם מצדי אני כמוך כי מחותנים אנחנו, אם מצד העם עמי כעמך בני ישראל, אם מצד המלחמה סוסי כסוסיך כי כשתנצח תעזור גם אותי לעת הצורך, ובד''ה א' ועמך למלחמה :

דרש נא כיום . רצה לומר : אם אינך רגיל לדרוש בדבר ה' , הנה כעת דרש נא :

דרש נא כיום את דבר ה' . הנה יהושפט מפני שהיה עושה הישר בעיני ה' לא הסכים לעשות דבר כי אם על פי ה' :

כיום שאני פה :

הנביאים . נביאי הבעל : ויתן ה' . בפני יהושפט אמרו בשם ה' , שיחשוב שהמה נביאי ה' :

(ו-יב) השאלות: למה בתחלה לא נבאו בכה אמר ה' עד אח''כ, ולמה חזרו אח''כ את נבואתם שנית, ולמה תלה אמרו ויתן אדני (בשם אדני) ואח''כ אמרו ויתן הוי''ה :

כארבע מאות איש, נביאי האשרה היו (י''ח י''ט) שלא נהרגו ע''י אליהו (שם מ'). ויתן אדני כ''מ שמזכיר בספר זה דבר ה', מזכיר שם הוי''ה, וכל שמות זולתו היו מכוונים בהם אז לכחות אחרים, וכן בד''ה כתוב ויתן אלהים ביד המלך שכוונו על אלהים וכחות אחרים, ולכן לא אמרו עתה עלה רמות גלעד כי הנבואה הבאה ע''י הקסם לא תראה הכל בביאור ולא ראו לאיזה מקום ילך :

האין פה נביא לה' עוד . רצה לומר : וכי כולם הרגם איזבל , ולא נשאר עוד נביא לה' ואמרו רבותינו ז''ל ( סנהדרין פט א ) : שהשכיל יהושפט לדעת אשר לא נביאי ה' המה , על כי כולם אמרו בסגנון אחד , ואין כן דרך נביאי ה' :

האין פה נביא לה' עוד ונדרשה מאותו . ראוי שלא יעלם ממנו שיהושפט כבר הרגיש כי אלו הארבע מאות נביאי' לא היו נביאי ה' שאם היה חושב היותם נביאי ה' היה ראוי שיבטח על דברי אח' מהם ואם לא היה בוטח בהם עם היות' ארבע מאות הנה לא היה ראוי שיבטח בהם אם יהיה עמהם עוד אחד , ולזה ידמה שחקר אם יש נביא לה' עוד כדי שישמע דברי נביא ה' על זה והנה מלת עוד שבה אל אמרו האין פה נביא לא אל אמרו האין פה נביא לה' :

האין פה נביא לה' עוד ר''ל אחר שכל אלה אינם נביאי ה' וכי לא נשאר עוד נביא אחד לה', וכבר אמרו חז''ל שהרגיש בם שהם נביאי שקר מפני שכולם התנבאו בסגנון אחד :

כי אם רע . לפי שאמר יען שלחת את איש חרמי וגו' :

לדרוש . אשר תוכל לדרוש את ה' מעמו : כי לא יתנבא עלי טוב . מעת אשר שלחתי את בן הדד : אל יאמר וכו' . כי את אשר ישים ה' בפיו , אותו ידבר :

כי לא יתנבא עלי טוב כ''א רע . ידמה שמיכיהו בן ימלה היה הנביא שהתחפש באפר והתנב' לו רע על דבר שלוחו בן הדד בשלו' :

עוד יש נביא אחד לה', רק שנאתיו כי לא יתנבא, וזה ידע כי נבואותיו עד עתה היה רע עליו, ולכן בד''ה אמר כי איננו מתנבא עלי לטובה כי כל ימיו לרעה הוא, ומזה ידע שגם עתה לא יתנבא טוב, אל יאמר כן כי הנביא לה' רק אשר ישים אלהים בפיו אותו ידבר :

מהרה . אמור למיכיהו שיבוא מהר :

סריס . שר , וכן ( אסתר א י ) שבעת הסריסים :

בגדים . רוצה לומר : בגדי מלוכה : בגורן פתח . בהגורן העומד מול פתח השער :

מלובשים בגדים . ר''ל שהיו מלובשים בגדי מלכות והנה השיב מיכיהו לאחאב עלה ונתן ה' ביד המלך כי ידמה שכבר הצליחו במלחמה ואף על פי שכבר מת אחאב שם ולזה היה אמת מה שהגיד לו מיכיהו אלא שלא היתה תשובתו מספקת לפי השאלה כי עדיין לא הודיע אם יקרה בזה לאחאב רע אם לא ואין ראוי שנחשוב שאמר לו מיכיהו בשם ה' דבר שקר כי כבר יתחייב מיתה על זה כמו שנתבאר בתורה :

ומלך, הנה עד עתה היתה הנבואה לא בשם ה', רק בעת שהלך המלאך לקרא למיכיהו, אז נפל הרוח על הנביאים במעמד שני המלכים שישבו על כסאם, הגם שלא היו מוכנים להנבואה לא מצד המקום שהיו בגורן ופתח שער העיר מקום קיבוץ עם, והנבואה צריכה התבודדות, ולא מצד חברתם שהיו במעמד המלכים בעת שישבו בבגדי מלכות ועל כסא מלכות, שיראת המלך תמנעהו מהתבודד עם רוחו, ובכ''ז חל עליהם הרוח (שהוא הרוח שקר שיצא מלפני ה' שיתבאר אחר כך) וכל הנביאים מתנבאים לפניהם במעמד המלכים :

צדקיה . הוא היה מנביאי הבעל : באלה . רצה לומר : התחזק להתגבר עליהם , כאילו תנגח אותם בקרני ברזל . וכן היה דרך נביאי ה' , לעשות דמיונות ודוגמא לדברי הנבואה :

תנגח . מלשון נגיחה והכאה :

ויעש, הראשון שחל עליו הרוח שקר היה צדקיהו עד שעשה לו קרני ברזל כאילו בו נפתח הצנור והמקור לכולם, ואחריו :

כל הנביאים נבאים כן, ופרטו דבריהם עתה במ''ש עלה רמות גלעד שתחלה אמרו עלה סתם, {{{ב}}} תחלה אמרו ויתן בלשון עתיד ופה אמרו ונתן, שיבואר גם בעבר כי כבר נתנו ה' בידו כי גזרתו הוא המעשה, {{{ג}}} שאמרו ונתן ה' שהיתה הנבואה בשם הוי''ה :

פה אחד . בהסכמה אחת מנבאים טוב על המלך , לזה הנבא כמוהם לטובה :

עלה והצלח . לא אמר לו בשם ה' : ונתן ה' . הלואי יתן ביד המלך :

עלה והצלח . מעצמו אמר לו בברכה , הלואי שתצליח וימסרם ה' בידך . או , שאמר בלעג והתול , בסגנון נביאי הבעל :

עד כמה פעמים . רצה לומר : אני משביעך עתה , לא פעם ולא שתים , כי אם עד כמה פעמים , אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה' , ולא שקר בלעג והתול , ולא מעצמך בברכה , ועל שלא אמר הנביא כה אמר ה' עלה והצלח , השכיל לדעת שאין זה דבר ה' , והיה מסתפק אם אמר בלעג , אם אמר בברכה :

ויאמר אליו המלך עד כמה פעמים אני משביעך . ר''ל עד כמה פעמים אצטרך להשביעך אשר לא תדבר אלי רק דבר אמת ודבר נכון בשם ה' ואולם היה משביע אותו אחאב כי היה יודע כי נביאי ה' היו שונאים אותו מפני שהרגה איזבל נביאי ה' ואף על פי שלא היה אפשר להם לאמר דבר שקר הנה כבר אפשר שיעלימו מה שיוזק בו המלך וכן בזה המקום אפשר שהעלים מה שיוזק בו המלך כי לא הודיעו מה יקרה לו בעצמו שם , והנה אין זה דבר אמת לפי השאלה אחר שקצר מלהשיב כראוי ואעפ''י שלא היה דבר שקר במה שהודיע אליו ולזה השיב לו מיכה מה שיתבאר ממנו שהמלך ימות במלחמ' ולא רצה לאמ' זה בבאור לחלוק כבוד למלכות :

עד כמה פעמים כי הרגיש שהיה לו לאמר כה אמר ה' וראה כי מדחהו לבד, והשביעהו {{{א}}} שלא ידבר רק אמת, {{{ב}}} רק בשם ה' לא דברי עצמו, כי מ''ש עלה והצלח נוכל לאמר שא''ל דרך ברכה שמברכו שיצליח ושיתן ה' בידו :

לא אדונים לאלה . אתה לבדך תמות במלחמה , כענין שנאמר ( לקמן פסוק לא ) : לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו . ואף על פי שנאמר ( לעיל כ מב ) : ועמך תחת עמו , טיפה שיצאה מאותו צדיק מיכיהו , שהכהו חברו הכה ופצוע , היתה כפרה על כל ישראל . כך מפורש באגדה ( ירושלמי סנהדרין י ה ) :

ראיתי . במראה הנבואה : אין להם רועה . להנהיגם יחד : לא אדונים לאלה . רצה לומר : הואיל ואין להם אדון , ישובו וכו' , וכאומר שאחאב מלכם ימות , והעם ישובו בשלום :

נפוצים . מפוזרים : אל ההרים . על ההרים :

השאלות: אם היה למיכיהו נבואה מאת ה' איך רצה להעלימה ונביא הכובש נבואתו חייב מיתה, ולמה היה ענין המראה הזה, והעצה שיעץ ה' מי יפתה את אחאב, ומה היה ענין הרוח שנעשה רוח שקר וכלל הענין חדה סתומה :

ראיתי ר''ל לא הגיעני דבור מאת ה', שא''כ לא היה רשאי להעלים נבואתו, רק צופה הייתי וראיתי מראה שמתוכה יובן שהמלך ימות והעם ינצלו :

הלא אמרתי וכו' . רצה לומר : מפני השנאה יאמר כן , ולא דבר ה' הוא :

הלא אמרתי אליך לא יתנבא עלי טוב כי אם רע . הנה מיכה על עצמו קצת חשד בדבריו אלא מה שאפשר שהעלים מיהושפט היותו נביא ואע''פ כן הנה כבר חשש אחאב לדברי מיכה ושנה את בגדו בדרך שלא יוכר בו שהו' מלך להמלט ממה שייעד לו מיכיהו כי חשב שנבואתו היא שלא יתכונו חיל ארם להרוג כי אם מלך ישראל וכאשר לא יכירוהו ימלט מזה :

מימינו ומשמאלו . וכי יש שמאל למעלה , והלא נאמר ( תהלים קיח טז ) ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל ; ( שמות טו ו ) : ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב , אלא אלו מיימינים ואלו משמאילים , מיימינים מלמדים זכות , משמאילים מלמדים חובה ( מדרש תנחומא שמות יח ) :

לכן . רצה לומר : הואיל וחשדתני בזה , אפרש לך מוצא הדבר , ותשכיל לדעת שהאמת אתי : מימינו ומשמאלו . אמרו רבותינו ז''ל ( מדרש תנחומא שמות יח ) : מימינו רמז להמלמדים זכות , ומשמאלו רמז להמלמדים חובה :

עליו . סמוך לו :

ראיתי את ה' יושב על כסאו . אמר זה על צד המשל והמכוון ממנו כלו הוא שהש''י שם השפע השופע על הקוסמים כלי להפיל אחאב ברמות גלעד כי בקסם מן החסרון מה שכבר בארנו בשני מספר מלחמות ה' ולפי שהקסם יבא מהשפע השופע מאת צבא השמים כמו שבארנו שם אמר שכל צבא השמים עומדים אצלו ולפי שקצת מה שישפע מהם הוא מכוון בעצמו וקצתו אינו מכוון אם לא מצד ההכרח והוא מה שישפע מהם מהרעות אמר שצבא השמי' היו עומדים אצלו מימינו ושמאלו וזה כי מה שישפע מהם מכוון בעצמו הוא מימין השם ית' והשאר הוא משמאלו והנה מה שחסר מהם בקסם ההוא הוא מיתת אחאב אשר היתה מכוונת מהש''י כמו שייעד במה שקדם להיות נפשו תחת נפש בן הדד :

לכן, באור מראה זו ע''פ פשוטה, שספר במשל כי בצאת הגזרה העליונה מאת ה' שיפול אחאב ברמות גלעד, וצבא השמים שלוחי ההשגחה המוכנים למלאות גזרת ה', עמדו סביב ה' למלאת גזרתו, וע''י הרוח ר''ל רצון של אחאב ורוחו לצאת למלחמה נבאו נביאי השקר כרצונו כי יעלה ויצלח וזה היה סבת מפלתו, וע''פ הצורה, הנה העוון הוא עצמו היורד ומשטין והוא המעניש את החוטא ביד חטאו, ואחאב שעשה תועבות גדולות, ראה הנביא כי ה' יושב על כסא דין לשפטו, וכל צבא השמים עומדים עליו, כי יש צבא העומדים לימינו שהם מלאכי ההנהגה הנסיית המיוחסת לימין, וצבא אשר לשמאלו הם צבא ההנהגה הטבעיית המיוחסת אל השמאל :

מי יפתה . על כי נגמר הדין לחובה , אמר מי יפתנו לעלות למלחמה , לקבל שם העונש . [ וכל הדברים האלה נאמרו במשל , להסביר את האוזן , כדרך מנהגי בני אדם ] : ויאמר זה בכה . מי מהם אמר באופן זה ומי באופן אחר :

וה' אמר מי יפתה את אחאב, ר''ל אחר שחטאיו רבים, איזה חטא יהיה מלאך העונש להפילו, באופן שסבת מפלתו יהיה החטא ההוא, ויען שהחוטא הורס הנהגת ה' שהם צבאו שאל מי מצבאיו ידיחנו, וכ''א אמר זה בכה וזה בכה, כי בחטאיו נגע אל צבא קדש ואל כל סדרי ההנהגה עד שכולם מוכנים עליו ליום רעה :

ויצא הרוח . רוחו של נבות ( סנהדרין פט א ) :

הרוח . אמרו רבותינו ז''ל ( סנהדרין פט א ) : רוחו של נבות היזרעלי :

ויצא, אולם אחר שדמי נבות אשר שפך ע''י עדות שקר הוא העון היותר מוכן להשחיתו, ולכן יצא הרוח של נבות ויעמד לפני ה' לתבוע משפטו, ויאמר אני אפתנו, ועל ידי יענש, וה' שאל במה ר''ל כי צריך שיהיה העונש מדה כנגד מדה :

והייתי רוח שקר . רוצה לומר : אני אדבר שקר בפי כל נביאיו , להבטיחו על ההצלחה : תפתה וגם תוכל . בזה תפתה אותו , וגם תוכל לו , כי יהיה ניסת וילך למלחמה : צא ועשה כן . חזר לזרזו על הדבר :

תוכל . מלשון יכולת :

ויאמר השיב כמו שיצא רוחי ונהרגתי ע''י עדות שקר שהזמין אחאב, השקר הזה ישפך על נביאיו עד שגם הם יגידו לו שקרים ובזה יפול, מדה כנגד מדה כמו שנפלתי אנכי, וה' הסכים אל העונש הזה כי היה כמדתו. ויאמר תפתה וגם תוכל כי העונש הזה מוכן אליו ביד פשעו, צא ועשה כן ר''ל שבאשר ה' חותמו אמת לא תוכל להיות רוח שקר עד שתצא ממחיצתי כמ''ש חז''ל :

הנה נתן ה' . רצה לומר : בהשגחה בא הדבר : וה' דבר . אבל ה' דבר עליך , רעה כאשר אדבר אני בשם ה' :

ועתה אין סתירה בין נבואתי לנבואת נביאיך, כי מ''ש שראו שתצלח, הוא סבת עונך שעי''כ הושם רוח שקר בפי נביאיך, וזה בא מצד שה' דבר עליך רעה להענישך על שהרגת את נבות ע''י עדות שקר :

אי זה עבר רוח ה' . אי זה הדרך עבר , והרי זה מקרא קצר , בדברי הימים ( ב יח כג ) כתיב : אי זה הדרך עבר וגו' :

אי זה עבר . רצה לומר : אי זה הדרך עבר וגו' :

הלחי . הוא המקום שאצל העין :

ויגש כי צדקיהו היה הראש שבהם (כנ''ל י''א) והוא פתח הצינור לכולם ואיך ידע את אשר לא נדע :

הנך רואה . ביום המלחמה תראה שכן יהיה , אשר בעבור זה תחביא עצמך לבל יהרגך , על היותך סיבה לכל זה :

הנך . הנה אתה : להחבה . מלשון מחבואה ומסתור :

הנך רואה ביום ההוא אשר תבא חדר בחדר להחבה . אמר זה כי אף על פי שהצליחו ישראל במלחמה הנה יהיה נביא השקר מתחבא חדר בחדר על דבר מיתת אחאב מפני שבהבטחתו הלך שם :

הנך רואה השיב לו דרך מליצה, אתה שואל אחר שצפית ברוח כמוני מדוע לא ראית המראה אשר ראיתי. ואשיב לך אני הבטתי מה שנעשה במרום עתה, וראיתי המראה ה' יושב על כסאו וכו', ואתה לא שמת לב על ההווה רק על העתיד על יום שיהיה מלך ישראל ברמות גלעד על היום אשר ביום ההוא תחבא בחדרים על היום ההוא ראית, והנך רואה (במראה נבואתך) ביום ההוא העתיד, אשר אז תבוא חדר בחדר ובצפיה זו הטעה אותך הרוח שקר לראות אותו יום נצחון, ועל זה שנעשה בשמים עתה לא שמת לבך לראות :

והשיבהו . אולי ישב שם פעם , ולזה אמר השיבהו לשם :

והשיבהו אל אמון שר העיר . ר''ל השיבהו אל העיר ותביאהו שם אל אמון שר העיר :

והשיבהו כי כבר כלאו פעם אחד מיד שר העיר :

בית הכלא . בבית האסורים : לחם לחץ . רוצה לומר : בדוחק , רק די החיות נפשו :

לחץ . ענין דוחק , רוצה לומר : בצמצום :

והאכילהו לחם לחץ ומים לחץ . ר''ל שלא יתנו לו די ספקו מלחם ומים אך מה שיספיק לו בדוחק :

לא דבר ה' בי . רצה לומר : אז תאמר שמלבי אדבר , ולא מה' : ויאמר . אמר דברו להשמיע לכולם , ואמר שמעו עמים כולם , רצה לומר : כל השבטים , כי כל שבט קרוי עם :

ויאמר מלך ישראל אל יהושפט התחפש ובא במלחמה . להתחפש ולבא , אני אתחפש , אשנה בגדי מלכותי שלא יכירוני , שאם יכירוני יסורו אלי להלחם : ואתה לבש בגדיך . שעליך , שלא מלך ישראל אתה , אלא מלך יהודה ועמך אין להם תגר :

התחפש ובוא . רצה לומר : לי ראוי להתחפש ולבוא במלחמה , מתנכר בשינוי בגדים , לבל יכירו בי אנשי ארם , אבל אתה תוכל ללבוש בגדיך המיוחדים לך , כי אין לך לפחוד אם יכירוך , כי הנביא לא ניבא הרעה , כי אם עלי ולא על זולתי . ואף שלא האמין להנביא , מכל מקום חשש לדבריו :

התחפש . ענין השתנות המלבוש :

התחפש ובא במלחמה ואתה לבש בגדיך . הנה התחפש הוא מקור והרצון בו שעל דבר מיכיהו ראוי לו שישנה בגדיו ויבא במלחמה בדרך שלא יכירוהו חיל ארם אך אתה תלבש בגדי מלכו' כי אין לך לירא כי כלם הסכימו לטוב במלחמה אך בדבר אחאב לבד התנבא מיכיהו רע :

התחפש, {{{א}}} בל יכירוהו וילחמו עליו כי חשש שהיה להם מרגלים ושמעו דבר הנבואה כמו שהיה באמת, {{{ב}}} שחשש לדברי הנביא, וא''ת הלא א''כ מה יועיל מה שמתחפש כי בזה תתקיים הוראת הנבואה במקצת אחר שבא בגדר הדיוט ולבושי הדיוט ואינו מלך בזו הרגע ולא אדונים לאלה, כי חשב שכמו שהוראת השמיימית אם יתקיימו במקצת יתבטל יתר הוראתם, כמו שהביט פרעה כי רעה נגד פניכם ונתבטל בדם מילה, ומצרים ראו שמושיען של ישראל נלקה במים ונתבטל ע''י שהושלך ליאור וכדומה, חשב שכן יהיה בדברי ה' :

לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו . הנה שם השם ית' זה הרצון בלב מלך ארם להפיל אחאב ברמות גלעד ולא הסכים הש''י שימות מישראל אחד במלחמה ולזה לא רצו חיל מלך ארם להכות יהושפט כשידעו שאינו מלך ישראל :

את מלך ישראל כי היה לו מרגלים ושמעו דבר הנביא :

ויזעק יהושפט . להקב''ה :

אך מלך ישראל . רצה לומר : אין זה הדיוט כי אם מלך ישראל הוא , וזהו על שראוהו בלבוש מלכות : ויזעק . לאנשיו לבוא לעזרו :

(לב-לג) ויזעק ובד''ה ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו, ר''ל שזעק בתפלה וה' עזרו שלא המיתוהו תיכף בסובם עליו, ובתוך כך הכירוהו, ואלהים הסיתם ממנו בל יהרגוהו, כי נתן בלבם שיהיה להם תועלת בשלא יהרגו את מלך יהודה שהיה בבריתם עד עתה, הגם שעתה נלחם בם (שזה גדר הסתה בכ''מ שהוא להראות תועלת) ולכן בראות שרי הרכב כי יהושפט הוא וישובו מאחריו :

ויהי כראות וכו' . כי ראו אשר אנשי יהודה לבד באו לעזרו , ומזה ידעו שאין זה מלך ישראל :

ואיש משך . זה נעמן : לתומו . לא ידע שהוא מלך ישראל : בין הדבקים ובין השרין יש שריונות שהם עשוין קליפים קליפים , כענין שנאמר ( שמואל א יז ה ) : ושריון קשקשים , והקליפים נופלים על נקבי השריון וסותמין אותן , והם קרויין דבקים :

לתמו . בתמימות , שלא נתכוון לאחאב , שהרי לא היה ניכר : בין הדבקים ובין השרין . השריון הזה , מעשהו מברזל כעין לבוש , ועשוי נקבים נקבים ודבוקים בו קליפים כעין קשקשים וכמו שנאמר ( שמואל א יז ה ) : ושריון קשקשים הוא לבוש , ועשוים הם לסתום נקבי השריון , לבל יכנס בהם חץ , והם הם הקרוים דבקים , כי המה דבוקים בהשריון , ולזה אמר שבא החץ בין אחד מהקשקשים ובין השריון ונכנס בנקב השריון ונתחב בהגוף : לרכבו . הוא המוליך את הרכב : הפוך ידך . לשוב לאחור : החליתי . נעשיתי חולה , ולא גלה לרכבו שהוכה , שלא יבעית אותו , ויוָדַע לכולם וינוסו מן המלחמה :

ואיש משך בקשת לתמו . ר''ל שלא היה מתכוין להכו' שום אדם והיה מאת הש''י שירה החץ באופן שהכה מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין והרצון בזה שהכהו בין קשקשת לקשקשת מקשקשי השרין והנה הרצון באמרו ובין השרין והוא באור למה שאמר בין הדבקי' כי הדבקים הם בשרין או אולי על השרין היה כלי זין אחר עשוי מחתיכות ברזל דבקות ורוכבות זו על זו והנה מאת הש''י שבא החץ בין הדבקי' כי בזולת זה לא היה יכול להכנס החץ בו ואחר זה קרה גם כן שהמקום אשר הכה בשרין היה בין קשקשי השרין בדרך שנכנס החץ בגופו : כי החליתי . לא רצה להגיד כי הוכה כדי שלא ירך לב ישראל אבל אמר כי באהו החולי ולזאת הסבה היה המלך מעמד במרכבה נוכח ארם כל היום ההוא כדי שלא יסורו ישר' מהמלחמה ויתחזקו להלחם עם ארם :

מעמד במרכבה . מתחזק ועומד , כדי שלא יכירו ישראל במכתו ויברחו , ותחלת נפילה ניסה :

ותעלה המלחמה . עלתה למעלה , כי נתחזקו מערכה מול מערכה : היה מעמד . בהיותו חוץ למחנה , היה מתחזק לעמוד במרכבה מול ארם , שלא ירגישו בו אנשיו וימס לבבם : חיק הרכב . רוצה לומר : אמצעית מקום העמוק שבו :

ותעלה המלחמה . ר''ל שכבר חזקה והתגברה מאד : ויצק דם המכה אל חיק הרכב . ר''ל שמרוב שפיכת דמו נגר וירד אל חיק הרכב אשר היה רוכב עליו :

ותעלה שעורו ותעלה המלחמה ביום ההוא נכח ארם (שעלתה המלחמה ביניהם) והמלך היה מעמד במרכבה, ורי''א פי' שהמלחמה עלתה עד למעלה כי היה יד ישראל תקיפה ועולה במלחמה ולא ידעו מהכאת אחאב עד שמת ואז ויעבור הרינה :

איש אל עירו . ולא ילחמו עוד , על כי מת המלך :

הרנה . קול הכרוז , כן תרגם יונתן :

ויעבר הרנה . הרצון בו ויעבר קול הרנה והיא הצעקה וענינו קול הכרוז :

ויעבר ר''ל אחאב במותו העביר קול רינה במחנה שרננו לאמר איש אל עירו, כי כולם שמחו על מפלתו, ואמרו מהו דכתיב באבוד רשעים רינה זה אחאב בן עמרי, איש אל עירו בני ישראל, ואיש אל ארצו בני יהודה, ומזה נתקיים מ''ש לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום, כי לא נפלו חללים מב''י אז, ולכן היה בידם ללכת לביתם ולא רדפם האויב :

וילוקו הכלבים את דמו . ואומר אני , ששם נהרג נבות , שהרי אמר הנביא במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות וגו' : והזנות רחצו . וכלי הזיין רחצו שם מן הדם , כך תרגם יונתן . ורבותינו אמרו ( סנהדרין לט ב ) אחאב מצונן היה , ועשתה לו איזבל דמות שתי זונות במרכבתו :

וישטוף . מוליך הרכב שטף ורחץ את הרכב מדמו במי הברכה , ושתו הכלבים את דמו המעורב במי הברכה : הזונות . נשים הזונות הרוחצות במי הברכה , רחצו בדמו המעורב במים וגם זה לבוז תחשב : כדבר ה' . שאמר ( לעיל כא יט ) : במקום אשר לקקו וכו' ילוקו וכו' . וידמה שהמקום ההוא היה קרוב ליזרעאל , מקום שהומת נבות , ובא שמה הדם עם מרוצת המים :

ברכת . מקום הבנוי באבנים ובסיד , ושם מתכנסים המים , כמו ( שמואל ב ב יג ) על ברכת גבעון : וילוקו . ענין לחיכה , כמו ( שופטים ז ה ) כל אשר ילק בלשונו . ( לט ) השן . שן של פיל :

וישטוף הרכב על ברכת שומרון . ר''ל כי בעברו שם שטף הרכב על מי הברכ' ונתנקה הרכב מהדם ונתערב במים ושם לקקו הכלבי' דמו בשתותם מהמי' ההם ועוד היה לו מהבוז שהנשים הזונות הרוחצות בברכ' ההיא רחצו בדמו אשר נתערב במים ההם : כדבר ה' אשר דבר . ד''ל שכבר הית' נפשו תחת נפש בן הדד כדבר ה' אשר דבר ונפל ברמות גלעד כדבר ה' אשר דבר ולקקו הכלבי' את דמו כדבר ה' אשר דבר , הנה זה באור מה שצריך אל באור בזאת הפרשה אשר הגבלנו באורה בזה המקום , ואולם התועלות המגיעות מזה , והנה התועלת הראשון הוא במדות להודיע שצריך להתישב בכל דבר קודם המעשה או המענה כדי שיהי' באופן הראוי ולזה ספר שבא ישראל אל רחבעם ושאלו ממנו שיקל מעול אביו ויעבדוהו שאל להם שימתינו עוד שלשת ימי' וישיב אותם דבר , השני הוא להודיע כי טוב העצה ימצא בזקנים ויעדר מהנערים וזה כי ארך הימים יתן לזקנים טוב העצה מפני מה שראו מהענינים בימיהם כי זה יעמידם על ההתחלות והסבות אשר בהם יגיעו אל התכליות המבוקשות עם שבהם תמצא החכמה יותר לזאת הסבה גם כן ומזה יתבאר שטוב העצה לא יתכן שישלם לילדים אם לא על דרך הזרות , השלישי הוא במדות והוא להודיע כי בהשפלת האדם עצמו יקנה לו הגדולה והממשלה ובהתנשאו יסיר הגדולה והכבוד ממנו ולזה ספר שעצת הזקנים היתה שאם יהיה היום עבד לעם הזה וישמע אליהם יהיו לו עבדים וספר גם כן שמפני שלא הסכים בזה ורצה להתנשא ולהתגאות סרה ממנו מלכות עשרת השבטים , הרביעי להודיע קיום יעוד הש''י שתקדע מלכות עשרת השבטים מזרע שלמה ויהיה לירבעם , החמישי הוא להודיע יושר ענין רחבעם בהתחלה עד שכבר נמנע מהלחם עם ישראל תכף שבאהו דבר השם יתברך על ספר והנה ספר בספר דברי הימים שכבר התמיד רחבעם לעשות הישר בעיני ה' שלש שנים , הששי והוא להודיע רוע ענין ירבעם מעת התחלת מלכותו עד שעשה לו אלהי זהב וגרש הכהנים והלוי' מארצו במה שהזניח' מכהן לה' כאילו התחכם לעשות כנגד התורה לפי מה שאפשר ועליו וסיעתו נתקיים מה שייעדה התורה באמרה פן יש בכם איש או אשה וגו' כי הש''י ישמיד האיש ההוא ויכרית את שמו מתחת השמים וכזה קרא לירבעם ולבעשא ולעמרי שלא נשאר מהם שריד ופליט , השביעי הוא לפרסם המופתים והנפלאות שנעשו על יד איש האלהים אשר בא מיהודה ונתחדשו עוד בסבתו והם מה שיבשה יד ירבעם כאשר היה רומז בה לתפוש הנבי' ומה שנקרע המזבח ונשפך הדשן ומה ששבה יד המלך אליו בהתפלל הנביא עליו ומה שקרה לו בעברו על דבר עצמו בדבר ה' שהמית אותו האריה ולא אכל את הנבלה ולא שבר החמור כי בהאמנה במופתים תתקיים פנת התורה , השמיני הוא להודיע שהש''י כשצוה דבר מה בנבואה לא ישוב אחור מהצואה ההיא ויורה על זה מה שנענש הנביא אשר מיהודה על אשר אכל לחם ושתה מים בעיר ההיא אשר הזהירהו הש''י מזה ואע''פ שאמר לו הנביא הזקן אשר בבית אל כי מלאך בא אליו בדבר ה' ואמר לו שישיבהו אל ביתו ויאכל לחם וישתה מים ואם היה אפשר שישוב הש''י מצואתו הראשונה לא היה ראוי שיענש הנביא אשר מיהודה כי לא היה חוטא אך חטא הנביא אשר כחש לו ואם יסופק על זה מעקידת יצחק שידמה ששב השם מצואתו הראשונה אך היה המכוון בדברי הש''י זולת מה שהבין אברהם מהם , התשיעי הוא להודיע שהאנשים הרעים מאד לא יענשם הש''י על חטאם באופן שיענשו הבלתי רעים מאד ולזה תמצא כי הנביא הזקן מפני עצם חטאיו לא נענש על מה שדבר שקר בשם ה' בזדון ונענש הנביא אשר מיהודה על שעב' על דברי עצמו אע''פ שהיה זה בשגגה כי האמין שיהיה דבר ה' מה שאמר לו הנביא הזקן ונענש על שלא התישב בלבו לעמוד על שאי אפשר זה ולזאת הסבה בעינה תמצא שלא נענש ירבעם על הפלגת חטאיו ונענש רחבעם כמו שנה אחת אחר שהתחיל לחטוא כי אז עלה עליו שישק מלך מצרים ולכד ערי המצודות אשר ליהודה ולקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרו' בית המלך וגם אחרי זה היה בפחד גדול עד שמגני הנחשת אשר עשה היו נושאים הרצים מדי באו בית ה' ואחר ישיבו אותם אל תא הרצים , העשירי הוא לפרסם יעוד אחיה השילוני לאשת ירבעם וקיומו אחר זה לפי מה שנזכר בזה וענין המופת אשר נכלל בו והוא מה שהגביל הנביא כי בבא רגליה העיר תקום ותלך תכף אל ביתה ותכף היותה אל ביתה ימות הילד וזה כי היה מופ' נפלא כי צעדיה בדרכה זה היו מדת חייו תלך במהירות או במתון , האחד עשר הוא להודיע כי הסבה היה בחטא רחבעם היותו בן נעמה העמונית ולזה כפל הספור כי שם אמו נעמה העמונית ובזה נתבאר אמות מה שזכר בתורה מה הסבה על מה שהזהירה מהתחתן בגוים והוא כי יסיר את בנך מאחרי והנה נעמה היתה כאילו לא נתגיירה כי חזרו לסורן הרע נשי שלמה מגויי הארצות כמו שקדם הספור בזה , השנים עשר הוא להודיע כי הסבה היתה בחטא אבים היותו בן אשה רשעה והיא מעכה בת אבישלום כי היא עשתה מפלצת לאשרה כמו שנזכר אחר זה ומזה המקום עמדנו על רוע אבשלום כי הכתוב יחס אותה לו להדמותה לפעולותיו , השלשה עשר הוא להודיע כי שנות רשעים תקצורנה ואורך ימים לעובדי השם ית' ולזה תמצא כי אבים לא חיה במלכות כי אם שלש שנים ואסא שעשה הישר בעיני ה' האריך ימים על ממלכתו ולזאת הסבה גם כן תמצא שכבר ראה אסא בימיו כמו שמנה מלכים בישראל והם ירבעם ונדב ובעשא ואלה וזמרי ותבני ועמרי ואחאב , הארבעה עשר הוא להודיע שאין ראוי לאדם שישים בשר זרועו אבל ראוי שישים בה' מבטחו כל שכן כשמצא עצמו נעזר בו יתברך ולזה תמצא שנענש אסא בששם בשר זרועו בששלח אל בן הדד מלך ארם כסף וזהב שיפיר בריתו את בעשא מלך ישראל כדי שיסור מעליו כמו שנזכר בספר ד''ה ולזא' הסבה גם כן ידמה שחלה את רגליו כמו שבארנו , החמשה עשר והוא לבאר עוצם השגחת הש''י בישראל בעבור בריתו עם האבות עד שכבר תמצא שאף על פי שיהיו ישראל ראויים שיסתי' הש''י פניו מהם ויעזוב אותם מצד עוצם חטאתיהם הנה כאשר נגלה לשם יתב' מרוב פעלות אחאב שהיו כלי אל שיסורו ישראל לגמרי מאחרי הש''י הראה להם אז ענינים יקחו בהם מוסר וזה בהדרגה כי ראשונה הראה לאחאב וישראל אמתות דברי הנביאי' וקללותיה' כי ראו שהקללה שקלל יהושע מי שיבנה יריחו נתקיימ' וזה להם לאות כי הקללות הכתובות בתורה למי שלא יקיי' את דבריה יתקיימו ולפי שלא לקחו בזה מוסר הראה להם הש''י מקללו' נביאו שהם יתקיימו תכף לא ישובו אל הש''י ולזה ספר שכבר אמר אליהו אל אחאב שלא יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דבר הש''י וזה יהיה כשישובו לעבודתו ית' וכאשר ראה שלא לקחו מוסר בזה ואף על פי שהם רואי' קיום ייעודי הנביא וקללותיו סבב שישוב אליהו אל אחאב ויעשה מה שיתבאר ממנו כי ה' הוא האלהים מצד המופ' הנפלא שיתחדש בו ויתבאר בו עם זה כי הבל הוא הבעל לתכלית שישובו ישראל כולם לעבודת הש''י ויהרגו נביאי הבעל וכאשר ראה הש''י כי לא נכנע אחאב בזה הראה לו נפלאות בעשיית הטובות כדי שידע שהוא ה' ויעד לו זה הטוב על יד נביאו עד שכב' נצח במתי מעט מלך ארם עם כל המלכי' אשר היו אתו ושנה בזה הפעל עד שתחזק בלבו האמונה בש''י ובכל זה לא לקח מוסר ולזה קרה לו מהרע מה שקרה , הששה עשר הוא לפרסם עוצם הנפלאות שעשה הש''י על יד אליהו והוא שהתמידו העורבי' להביא לו בנחל כרית אשר נסתר שם שנה אחת לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומכד הקמח שהיה בו מעט קמח וצפחת השמן שהיה בו מעט השמן הסתפקו בו אליהו והאלמנה וביתה שנה אחת ולא כלתה כד הקמח וצפחת השמן לא חסרה והחיה בן האלמנה אחר מותו והוריד האש מן השמים לאכל העולה והעצי' והאבנים ולחכה המים אשר בתעלה עם רבוי המים שנשפכו שם ורבת המטר בהפלגה כאשר התפלל אליהו אל הש''י עם הפלגת העציר' שהיתה אז ומה שהביא הש''י לאליהו על יד המלאך עוגת רצפי' וצפחת מים ומה שעמד ארבעים יום וארבעים לילה בזולת מאכל ומשקה והנה סופרו אלו הנפלאות כי בהאמנה בהם פנה חזקה מפנות התורה , השבעה עשר הוא ללמדנו שכבר אפשר שיעבור הנביא על קצת מצות התורה בדבר ה' לפי שעה ולזה ספר שהעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב והיה אוכל הבשר בדבר ה' אף על פי שלא היה יודע אם היא כשרה ולזה תמצא שהקריב עולה בחוץ בשעת אסור הבמות ולזה השרש העירה התורה במה שאמרה אליו תשמעון כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה , השמנה עשר הוא לפרסם עוצם הכפל המופתים אשר נעשו על יד אליהו עד שתמצא שלא הביא השם מהקמח בכד הקמח ומן השמן כי אם שיספיק לשעה אחד כדי שיכפל המופ' יותר ויתפרס' זה לאלמנה בזה האופן כי כבר התמיד זה המופת שנה אחת וכזה תמצ' שהעורבים הביאו לו שנה אחת לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ולא הביאו לו בפעם אחת ליו' אחד או לשני ימי' או יותר עם שבזה הערה שהש''י בחר לנביאו בזה האופן זה הענין כדי שיהיה המזון יותר בריא ויותר רחוק מהעפוש עם שבשני אלו הדברי' תועלת לבאר שהשלמים אין ראוי שיבקשו היתרונות אבל יספיק להם ההכרחי לבד , התשעה עשר הוא להודיע שראוי לאדם לברוח מהסכנה כשיוכל על זה ולא יסמוך על הנס במה שאפשר לו להמלט בצד אחר הלא תראה כי גם הנביא כשירא מאחאב צוהו הש''י שילך קדמה ויסתר בנחל כרית ושם לא יראהו שום אדם עם מזונו יהיה שם וישתה מהנחל והעורבים יביאו לו לחם ובשר כי אם היה בא לו מזונו על ידי אדם שם אולי יודיע זה למלך כי כל דבר לא יכחד מן המלך לפי שכל אחד מהיודעים מקומו יודיע לו זה למצוא חן בעיניו והתמיד לו זה שנה אחת ואז יבש הנחל ולא השתדל השם להביא שם מים כי לא היה צריך עתה לכמו זה ההסת' הנפלא כי כבר נואש ממנו המלך באופן מה והספיק לו ההסתר בית האלמנה והיא הית' מתקנ' לו מזונו באופן ראוי ולזאת הסבה בעינה ספר שכאשר ירא אליהו מאיזבל קם והלך על נפשו במדב' דרך יום שלא יראהו אדם וזה כי אף על פי שהש''י שליט בעשיית המופתי' הנה אינו עושה אותם כי אם בעת הצורך כמו שבארנו במקומות רבים במה שקדם , העשרים הוא להודיע שכמו שיושגחו הנלווים לשלם בשיביא השם יתעלה עליהם טובות בזכותו כן תדבק ההשגחה יותר מצדם להביא עונש על החוטאים על צד התוכחת כאמרו בקרובי אקדש ולזאת הסבה אמרה הצרפית מה לי לך איש האלהים כי באת אלי להזכיר את עוני , העשרים ואחד הוא להודיע כי כבר יהיה מושגח החוטא בזכות האיש הטוב המושגח אם היה האיש הטוב מצטער ברע שיקרה לאיש ההוא כי להצילו מהצער ינצל החוטא מהרע ולזה אמר הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה וזה כי מפני זה יצטער אליהו ברע שיקרה לה ולזאת הסבה צער עצמו להתמודד על הילד שלשה פעמי' להשים פיו על פיו ועיניו על עיניו וידיו על ידיו וכן בזה האופן ולזא' הסבה גם כן צער עצמו להביא הגשם כשגהר ארצה ושם פניו בין ברכיו כדי שימלטו מהצער הזה ויביא הש''י גשם על הארץ ומזה הצד תועיל תפלת האד' השלם לזולתו מפני הצטערו על הרע שיקרה לו כמו שזכרנו זה השרש במקומות רבים , העשרים ושנים הוא במדות והוא להודיע שמי שיעשה דבר מה לתכלית מה ראוי שלא יקצר מהבאת כל הסבו' העוזרו' בהבאת התכלית ההוא ומהסרת כל הסבוי המונעות הגעתו ולזה תמצא כי אליהו כשרצ' שיבא גשם על הארץ על צד ההשגחה התחכם בכל עוז להכרית האמונה הנפסדת אשר בעבורה נענשו ישראל בשנעצר להם המטר ולזה רצה נביאי הבעל ונביאי האשרה בשיבחן לעם כי דבר הבעלים הבל ואין בם מועיל וכבר השתמש בזאת הבחינה בכל צד מהצדדים שהיה אפשר לו שלא ישאר להם בה ספק ולזה בחר שיהיו הקרבנות פרים מפני מה שנפלו ישראל בו מהטעו' אחרי עגלי זהב ורצה שיבחרו להם נביאי הבעל הפר האחד כדי שלא יוכל לומר אילו היה לנו הפר ההוא אשר נשאר לאליהו היה הבעל שומע לקולנו ורצה גם כן שיעשו תחלה כדי שלא יאמרו כי אלהיהם כועס על ששמוהו אחרון ולזה לא ענה אותם ורצה שיקראו בשם אלהיהם כדי שיתפרסם לכל שהם קוראים לאלהים ואין קול ואין עונה ואין קשב ולא יוכלו להתנצל ולומר שזה אשר לא ענה אותם באש מפני שלא קראו לו ולזאת הסבה גם כן רצה שיקראו בקול גדול באופן שלא ישאר להם בזה שום התנצלות ואחר זה הקי' מזבח ה' ההרוס להעיר כי לו לבדו ראוי שתהיה העבודה והוא אחד לבד ולזה לא רצה להראות כי במקום בעצמו אשר עבדוהו בראשונה יעבדוהו עתה לפי שהו' אחד לבד בזולת רבוי הנה כמו שהזהירה התורה שלא לעבדו כי אם במקום אשר יבחר ה' אשר הגלותו שם והוא בית המקדש כן רצה אליהו כאשר הביא אותו ההכרח להקריב בחוץ במצו' השם להדמות לפי היכלת בדרכי התורה כמו שזכרנו וכבר בנה אותו לשם ה' כדי שיכירו הכל כי כל מעשיו היו לשם ה' ולזה ענהו באש והקים בו מהאבנים כמספ' שבטי ישראל כאילו העיר בזה כי ישראל בכללם ראוי' שיהיו לש''י כי הוא לקחם לו לעם וכאילו היה סימן שכבר ישובו כלם לאמונתו וצוהו לשפוך שם מהמי' כמות רב כדי שיתבאר לישראל יותר עוצם גבורת הש''י בהורידו אש לאכל את העולה והעצים והאבנים וללחך את המים אשר בתעלה והיו מספר הכדים שתים עשרה לסבה בעינה שהיו מספר האבנים שתים עשרה , העשרים ושלשה הוא בדעות והוא להודיע שאין בש''י תנועה והשתנות וזהו שרש גדול בענין הש''י כמו שהתבאר במקומותיו וזה למדנו מהתול שהתל אליהו בנביאי הבעל באמרו כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ למדנו בזה שאלו המקרים הם המשוללים מהש''י , העשרים וארבעה הוא בדעות והוא להודיע שהמופתים יעשה אותם הש''י על יד נביאו באמצעות התפלה וזה שרש רב התועלת כבר זכרוהו רבותינו ז''ל וכבר למדנו זה ממה שזכר בזה המקום מתפלת אליהו על בן הצרפית להחיותו ומתפלת אליהו שענהו השם יתברך באש בפני כל ישראל ומתפלתו שיבא המטר עם הפלגת היצירה שהיתה אז ובזה התבאר שלא הוגבל בעת בריאת עולם שיתחדשו אלו המופתים בעת שנתחדשו כמו שיחשבו אנשים ממה שאמרו ז''ל תנאי התנה הקב''ה עם מעשה בראשית וזה שאם הונח הענין כן יתחייבו ענינים מגונים אין המלט מהם אם תחלה יתחייב שתהיה תפלת הנביא עליהם לבטלה ואם שנית יתחייבו שיתחדשו גם כן בעת שהוגבל חדושם בזולת נביא ובזולת משתדל וכבר יחוייב זה לפי שאין לאומר שיאמר שכבר הוגבל אז גם כן שימצא אז נביא כי זה בלתי אפשר כי הנביא לא יהיה אלא בשלמיות יקנו הם רובם בבחירתו שיקנם ושלא יקנם ואם הנחנו שיחוייב אז כן שיהיה נביא הנה בטלנו טבע האפשר ויחוייב שיהיה זה האיש על כל פנים בעל שלמיות יתכן בהם שיהיה נביא ואם שלישית כי מפני שהמופתים נמצאים מתחדשים בעבור תועלות מה לפי המקרים והמשיגים הנמצאים אז לאנשים ויחוייב כשהונח חדוש אלו המופתים בעת ההיא בדרך ההכרח שיהיה חדוש אותם המקרים והמשיגים אשר בעבורם נתחדשו אלו המופתים על צד ההכרח גם כן והמשל שאם הונח הענין כן הנה מפני שמופת רדת האש מן השמים על העולה ועל העצים ועל האבנים ואכלה אותם ולחכה המים אשר בתעלה היה לתכלית שיסירו לישראל מעבודת הבעלים וישיבו אל הש''י הנה היה מחוייב לפי זאת ההנחה שיהיו אז ישראל עובדים הבעלים ויהיו א''כ מוכרחין לחטוא וזה יבטל טבע הבחירה וטבע האפשר ויפול התורה בכללה כי מהגדולות מהפנות אשר עליו נבנית הוא שלאדם בחירה ימשול בה לעשות מה שיסודר לו מהבחירה אם עבירה או מרי הכל לפניו החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע , העשרים וחמשה הוא להודיע שאין ראוי לשלם לחמול על הרעים המחטיאים זולתם ומסירים אותם מאחרי הש''י כי החמלה עליהם הוא אכזריות על הטובים ולזה תמצא שספר שכבר צוה אליהו לתפוש את נביאי הבעל כלם באופן שלא ימלט איש מהם והורידום אל נחל קישון ושחטם שם , העשרים וששה הוא להודיע שראוי לכל אדם לחלוק כבוד מלכות הלא תראה כי אליהו עם עוצם מעלתו בנבואה שנס מתניו לרוץ לפני אחאב עד באו ליזרעאל ואמנם חלק לו כבוד עתה לא קודם זה כי ידמה שגם הוא סר אז מאחרי הבעלים והאמין בש''י ולזה הסכים לאליהו בהריגת נביאי הבעל אך קודם זה שהיה בתכלית הרוע לא חלק לו כבוד וכן לא חלק לו כבוד כשחטא בדבר נבות , הכ''ז הוא מה שלמדנו מה שהיה לאליהו ארך ימים נפלא ולזה אמר קח נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי ומזה נתישרנו להאמן שפנחס הוא אליהו ושאליהו לא מת כמו שבארנו אצל באורנו זה הספור , הכ''ח הוא להודיע עוצם הכנת הר סיני להגיע שם הנבואה ולזה ספר שכאשר הגיע אל המערה שם באהו דבר ה' בזה האופן הנפלא , הכ''ט הוא להודיע שהכוונה במציאות הנביא היא להשגחה מי שהוא נביא בתוכם וכאשר ישתמש בזה הנביא לתכלית אחר זולת המכוון בו לא תסכים החכמה האלהית שיהיה נביא לעם ההוא ולזה תמצא שספר שכאשר ראה הש''י היות אליהו מבקש רע לישראל היישירו להבין שאין השם יתברך חפץ בהבאת הרעות ולזה ראה במראה הנבואה הרוח והרעש והאש ולא היה בהם ה' ואחר זה הראה לו כבודו אז שאל לו שנית מה לך פה אליהו וידמה שמרוב כעס אליהו על חטאת ישראל לא התחכם לעמוד על הכונה האלהית בזה המראה שהראה לו השם יתברך ולזה השיב שנית לש''י כמו התשובה הראשונה וכאשר ראה הש''י שהוא משתמש בנבואתו להביא רע על ישראל בהפך מה שכוון בה אז הודיעו שימשח אלישע לנביא תחתיו עם שכבר הודיעו עם זה איך ינקום הש''י נקמתו מישראל בעזבם את בריתו על ידי חזאל ויהוא ואלישע , הל' הוא להודיע כי רוב החשק בבקשת השלמות והחכמה מביא האדם אל השלמות הלא תראה כי אלישע מפני חוזק חשקו אל השלמות האנושי בא אל זאת המעלה הנפלאה הנזכרת בזה הספור וכבר יגלה עוצם חשקו לזה שהוא הניח בית אביו שהוא עשיר מאד תכף שהשליך אליהו אדרתו עליו ועזב אביו ואמו לזה התכלית והשתדל להיות משרת את אליהו למען ילמד תמיד ממנו ומרוב שמחתו בזה זבח צמד הבקר ובשל הבשר בכלי הבקר ונתן לעם לאכול עם שכל זה להעיר שהוא נפרד מכל וכל מאלו העסקים המלאכותיים ומעתה תהיה כל השתדלותו בבקשת החכמה והשלמות ולזה לא רצה שישארו הדברים אשר היה חורש בהם , הל''א הוא במדות והוא להודיע שאין ראוי לאדם שיפרד מבית אביו ואמו בזולת ידיעתם כדי שלא יכאיב לבם כשלא ידעו איפה הוא ולזה תמצא שעם רב החשק שהיה לאלישע ללכת אחרי אליהו הנה התעורר ללכת לאביו ולאמו לנשק אותם ולהודיעם הפרדו מהם , הל''ב הוא במדות כי לפני שבר גאון ר''ל שהגאוה סבת השבר ושהבוטח בכחו ובחזקו ינוצח ולזה ספר כי בן הדד מפני שנתגא' מאד ושאל למלך ישראל שכספו וזהבו לו הוא ונשיו ובניו הטובים לו הם והסכים לו מלך ישראל ולא נתפייס בזה מרוב בטחו על חזקו אבל היה רוצה לקחת כל מחמד עין שיהיה בבית המלך ובבית עבדיו וכאשר לא הסכים בזה מלך ישראל אמר בוטח על חזקו שלא יספיק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר ברגליו ולפי שהיה בוטח על חזקו הראה לו הש''י כי לא לאדם דרכו וסבב שבמתי מעט נצחוהו אחאב בשתי מלחמות זו אחר זו והנה שם הש''י בטחו על חזקו כדי להפילו במלחמה הראשונה כי מפני זה צוה לתפוש חיים אנשי החיל היוצאים מישראל ויצאו מחיל ארם איש לקראת כל איש מהם לתפשו חי כי לא היה ירא שיכו אותם בני ישראל וזה היה סבה שהכו איש אישו ונסו ארם מפני זה ונצחום ישראל והגיע לבן הדד בסוף הענין שלא נשאר לו איש מהחיל אשר היה בוטח בחזקם , הל''ג הוא להודיע חוזק השתדלות החכמה האלהית לקרב ישראל לעבודתו וזה כי בעת אשר נתישרו להאמין כי ה' הוא האלהים מפני המופת הנפלא שהראה להם אליהו הראה להם נצוחם המון חיל ארם הנפלא במתי מעט למען ידעו כי ה' הוא האלהים ותתחזק אמונתם בו יותר כמו שזכר בזה המקום , הל''ד הוא להודיע שראוי לאדם כשיפול בידו במלחמה מי שהוא תמיד לו ולעמו לקוץ מכאיב שלא יחמול עליו אך יבער אותו מן הארץ פן ימצא לו מקום אחר זה אם ימלט להשחית הוא ועמו לפי היכולת ולזאת הסבה תמצא שצותה התורה להכות את המדינים מפני מה שנתבאר כי הם צוררים לישראל בנכליהם וצותה גם כן למחות את זכר עמלק לזאת הסבה ולזה ספר כי מפני ששלח מלך ישראל בן הדד אשר שמהו הש''י כחרמו וכרשותו וכמכמרתו כעס הש''י עליו ואמר לו שכבר יהיה נפשו תחת נפשו ועמו תחת עמו , הל''ה הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיקשה את לבו הלא תראה מה שקרה לנבות מפני הקשותו לכו שלא נתרצה להחליף כרמו למלך בכרם טוב ממנו ולא רצה גם כן למסרו אליו , הל''ו הוא לפרסם כי מפני היות אחאב מלך שמרון היה מושל בישראל ומניע אותם לעשות מה שירצה ולזה לא נענשו כל כך החורים אשר הסכימו במיתת נבות בזה האופן המגונה וזה כי בני שרי המדינות היו את אחאב בשמרון ומפני זה היו מוכרחין אבותיהם לעשות רצונו כדי שלא ימית בניהם ולזה זכר שנערי שרי המדינות היו את אחאב בשומרון וקרא גם כן לזאת הסבה אחאב מלך שומרון כי מפני היותו מלך בשמרון היה מלך בכל עשרת השבטים ולזאת הסבה אמר קום רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר בשמרון כמו שבארנו בבאורנו לזאת הפרשה , הל''ז הוא לפרסם חטא אחאב בדבר נבות וענשו הנפלא על זה החטא ושאר חטאיו ועונש איזבל על זה החטא כמו שיעיד לו אליהו כי זה כלו והדומה לו בזה הספור מקיים שה' יתברך שופט האדם לפי מעשיו והוא פנה חזקה מפנות התורה , הל''ח הוא להודיע שהרוגי מלכות נכסיהן למלכות ולזה שלחה איזבל על דבר נבות שיעידו בו כי ברך אלהים ומלך כדי שיהיה חייב מיתה ומפני ברכתו המלך ולזה יוכל אחאב לרשת את כרמו ואפשר שנאמר שכבר הומת נבות ולא היו לו בנים ולזה אמר אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש והם הבנים שהיה עתיד להוליד וידמה שאחאב היה קרוב לו ולזה ירד אחאב לרשת ולזאת הסבה אמרה לו איזבל כי אין נבות חי כי אם מת מגיד שכיון שמת מכל מקום יהיה אחאב יורשו , הל''ט הוא להודיע שכאשר יעד הש''י יעוד רע לאיש על חטאו ונכנע מלפני הש''י הנה הש''י ינחם על הרעה ההיא ולזה תמצא שזכר כי מפני שנכנע אחאב מלפני הש''י אמר שלא יביא הרעה שיעד לו בימיו , המ' הוא להודיע שבית הסקילה מחוץ לעיר ולזה אמר ויוציאוהו מחוץ לעיר ויסקלוהו באבנים וימות , המ''א הוא לפרסם רוע תכונת אחאב שעם כל מה שקדם מאלו הדברים שהיה ראוי שיקח בהם מוסר וישוב לש''י הנה כבר תמצא שכאשר אמר לו יהושפט שידרוש בדבר ה' הסתפק בנביאי האשרה שהיה לו ולא דרש פי ה' מנביא ה' , המ''ב הוא להודיע שעצת ה' הוא תקום ולא תועיל תחבולה להנצל ממנה אם לא על צד התשובה אל הש''י כי אז ינחם על הרעה ולזה ספר שלא הועיל לאחאב היותו מתחפש ובא במלחמה שלא יפול במה שיעד לו הש''י על יד נביאו ולפי שכבר נתקיימו במיתתו יעודים רבים כמו שבארנו אמר כדבר ה' אשר דבר ולא אמר כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו פלוני , המ''ג הוא להודיע שיש במה שיושפע מצבא השמים מה שהוא מימין הש''י ובו מה שהוא לשמאלו וכלל הנה הרעות המסודרות ממנו הם כאלו הם משמאל הש''י מפני היותן בלתי מכוונות בעצמן כמו שבארנו בספר מלחמות ה' והטובות השופעות מהם הם מכוונות בעצמן :

וישטוף אחר שספר איך נתקיימה נבואת מיכיה שאחאב ימות והעם ישובו בשלום ספר איך נתקיימה נבואת אליהו שילוקו הכלבים את דמו, כי הרכב הלך לשטף את הרכב על ברכת שומרון, ואז הזונות ר''ל נשים זונות רחצו בהברכה ולא יכול לשטף את הרכב ובעת ההיא שהזונות רחצו בהברכה לקקו הכלבים את הדם שעל הרכב, ונתקיים דבר ה' :

ובית השן . שן דפיל :

בשנת ארבע . רוצה לומר : כבר עבר ד' לאחאב , וכמו שנאמר ( מלככים ב כ כט ) : ובשנת י''א ליורם וכו' מלך אחזיה , ועל כרחך רצינו לומר : כבר עבר י''א שנים , כי במקום אחר נאמר ( שם ח כה ) : בשנת י''ב ליורם וכו' מלך אחזיה , וכמו כן נאמר בשנת ארבע , רוצה לומר : כבר עבר ד' לאחאב , כי אחאב מלך בל''ח לאסא , הרי מלך ד' שנים , עד שמת אסא בשנת מ''א , למלכו אם כן מלך יהושפט בה' לאחאב , מיד אחר כלות ד' :

ויהושפט בן אסא מלך על יהוד' בשנת ארבע עד וימלך אמציה בנו תחתיו :

ועשרים וגו' . ומקוטעות היו :

הבמות . במות יחיד העשויות לגבוה , האסור משנבנה הבית :

(מד-מה) ואך ר''ל יהושפט עשה הישר, אך בשני דברים לא עשה הישר, {{{א}}} הבמות לא סרו, {{{ב}}} מה שהשלים עם מלך ישראל שהיה רשע, כמ''ש (בדה''ב יט) הלרשע לעזר ולשונאי ה' תאהב ובזאת עליך קצף מלפני ה' :

וישלם יהושפט עם מלך ישראל . לפי שמלחמה היתה בין אסא אביו ובין בעשא מלך ישראל , הוזקק לומר כן :

וישלם . עשה שלום :

ויתר הקדש . נוהגין ניאוף בפרהסיא :

הקדש . הניאוף , וכן ( דברים כג יח ) לא יהיה קדש : בער . פנה מן העולם :

עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות . ר''ל לשם ה' אך היו חוטאים מפני שכבר נאסרו הבמות אחר הבמ' בית המקד' . ויתר הקדש אשר נשאר בימי אסא . הנה שם היו זכרים היו מוכנים למשכב לכל הבא וכבר נשארו מהם בימי אסא ובער אותם יהושפט מן הארץ :

ומלך אין באדום . בימי דוד , הנציב הוא המלך , וכאן נכתב , לפי שבימי יהורם בנו שקלקל , בימיו פשע אדום וימליכו להם מלך , אבל בימי יהושפט עדיין היו כפופין לו . ( מט ) כי נשברו אניות . לפי שנתחבר עם אחזיהו בזאת , לכך נשברו . וכן אמר לו הנביא בדברי הימים ( ב כ לז ) : בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך :

נצב מלך . כי מעת שכבש דוד את אדום , הסיר מהם המלכים , ושם עליהם נציבים , רוצה לומר : ממונים מתחת ידו , למלוך עליהם ולמשול בם , והתמיד הדבר עד ימי יהושפט , כי גם בימיו היה שם נצב במקום מלך :

ומלך אין באדום נצב מלך . ר''ל שלא היה עד הנה מלך באדום אבל הנצב שהיו משימים על אדום מלכי בית דוד היה המלך עליהם ומימי דוד היה זה כן כי הוא שם באדום נציבים כמו שקדם ולפי שבימי יהורם בן יהושפט מרדו האדומים זכר זה בזה המקום כאילו יאמר שעד סוף ימי מלכות יהושפט התמיד זה הענין להיות כן לא אחר זה :

(מח-מט) ומלך אין באדום זה היה אחר שנפלו אדום ומואב ועמון לפני יהושפט (דבה''ב כ') ועי''כ עשה יהושפט אניות בעציון גבר אשר את אילות על שפת ים סוף בארץ אדום (למעלה ט' כ''ו) כי אדום היה כפוף תחתיו, ולא הלך לא התחיל ללכת כי תיכף נשברו בהחוף בעציון גבר ששם נעשו, ומבואר (בד''ה ב' כ') שאניות אלה היו בשותפות עם אחזיה, והנביא נתנבא כי בהתחברו לרשע יפרץ אלהים מעשיו ונשברו אניות :

אניות תרשיש . רוצה לומר : ספינות עשויות בתבנית אניות תרשיש : ללכת אופירה . ובדברי הימים ( ב כ לו ) נאמר ללכת תרשיש , וגם שם נאמר ששלח עם אחזיה , ואולי האמור שם היה בפעם אחר , ולא זהו הנאמר כאן : לזהב . להביא זהב , כמו שהביא שלמה : ולא הלך . עד אופיר :

יהושפט עשר אניות תרשיש ללכת אופירה . ידמה שעשר אניות עשה ולזה כתו' עשר וקרי עשה וכבר זכר בספ' ד''ה כי מפני שנתחבר בהם עם אחזיהו פרץ ה' יתברך מעשיו ולזה לא הסכים יהושפט שילכו עוד עבדיו עם עבדי אחזיה :

ולא אבה . ואולי על כי שלח עמו לתרשיש כמו שנאמר בדברי הימים ונשברו האניות , והנביא הוכיחו על מה שנתחבר עם אחזיה , לזה לא רצה לשלוח עמו לאופיר :

ולא אבה . לא רצה :

אז אמר ר''ל אחר שראה שע''י שהיה לו שותפות באניות עצמם נשברו כדבר הנביא, בקש שעכ''פ ילכו עבדיו עם עבדיך (באניות) של יהושפט שלא יהיה לאחזיה חלק בגוף האניות רק עבדיו ילכו, ולא אבה כי ירא פן יזיק גם זאת :

בעיר דוד אביו . אמר זה לפי שהלך בדרכיו : אחזיהו בן אחאב מלך על ישראל בשמרון בשנת שבע עשרה ליהושפט . הנה יפול בזה ספק כי בשנה ד' לאחאב זכר שמלך יהושפט ועדיין מלך אחאב שמנה עשר' שנה כי עשרים ושנים שנה מלך ועוד מה שנשאר לו מהשנה הרביעית ואיך יתכן עם זה שיאמר כי בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך אחזיה , והנה הנראה בעיני שכל השנים שספר שמלכו מלכי ישראל היו לקוחים משנות מלכי דוד עד שכאשר ימלך בסוף שנה אחת ממלכי דוד ובראש השנה הנמשכת לה יאמר שכבר מלך שנתים ובהיות הענין כן הנה מה שאמר בשנת ארבע לאחאב היה בשנת חמש כאשר ימנו השנים לפי שנות מלכי דוד אשר לפי המנין ההוא נאמר בו שמלך עשרים ושתים שנה שהרי בשנת שלשים ושמנה לאסא התחיל למלוך ונחשבה לו שנה מה שנשאר מהשנה ההיא ומלך אסא אחר השנה ההיא שלש שנים שהרי מ' ואחת שנה מלך ובהיו' הענין כן הנה עברו ד' למלכות אחאב למנין השנים שאמ' שמלך עשרים ושתים שנה והתחילה השנה החמישית וידמה שכבר עבר ממנה מעט כשמלך יהושפט כי לא מלך תכף ברגע שמת אביו ואחר זה לא נשלמו י''ז שנים שלימות ליהושפט כשנכנס אחאב מעט משנת הכ''ב אך על כל פנים היתה נכנסת השנה השמנה עשרה כשנמנה ממיתת אסא . ואפשר שנאמר והוא היותר נכון כי הרצון באמרו בשנת ד' לאחאב שכבר עברו ארבע שנים לאחאב ובזה מצאנו שאמ' בשנת אחת עשרה ליהור' בן אחאב והרצון בו שכבר עברו לו אחת עשרה שנה ולזה אמר במקום אח' תמורת זה בשנת שתים עשרה ליהורם וכן מה שאמר בשנת שבע עשרה ליהושפט , רצה לומר שכבר עברו לו שבע עשרה שנה . וכן מה שאמר שיהורם בן אחאב מלך בשנת שמנה עשרה שנה ליהושפט , רצה לומר שכבר עברו שמנה עשרה שנה והיה בשנת תשע עשרה :

בשנת שבע עשרה ליהושפט . יש מתמיהים על המקרא הזה , לפי שנאמר באחאב שמלך עשרים ושתים , וביהושפט נאמר שעמד בשנת ארבע לאחאב , נמצא שכלו ימי אחאב בשנת תשע עשרה ליהושפט , וכאן הוא אומר שמלך אחזיה בשנת שבע עשרה ליהושפט . אך בדקתי ומצאתי בדברי הימים למלכי ישראל שאינו מדקדק במנין שנותיהם , ואם עמד בסוף שנה , מונה אותה לו בתחלתו , ואינו מונה אותה לו במקום אחר , לכך אני אומר , בשנת ארבע לאחאב שאמר בעמידתו של יהושפט , לא נמנית עמו שנה ראשונה של אחאב , וכן אתה מוצא ברובם , וגם שנה שעמד יהושפט , לא נמנית בשנת שבע עשרה הללו :

בשנת שבע עשרה . רוצה לומר : כבר עבר י''ז ליהושפט , כי הלא יהושפט מלך בה' לאחאב , ואחאב נהרג בשנת כ''ב למלכו , והיא אחרי כלות י''ז ליהושפט , ובתחילת י''ח , ואז מלך אחזיהו בן אחאב : שנתים . ומקוטעות היו :

ובדרך אמו . היא איזבל כי בן איזבל היה :