וסוס ורכב . רוצה לומר : הרבה סוס ורכב , כראוי לל''ב מלכים :

(ג-יא) השאלות: מה היה ההבדל בין שתי השליחויות, ומז''ש כי אם כעת מחר אשלח את עבדי, מה יפסיד הלא בין כך וכך את הכל יקח, ולמה כפלו אל תשמע ואל תאבה :

כספך וזהבך לי הוא, דבריו אלה י''ל שני פנים, שי''ל שר''ל שהם לו ביחוס הקנין שאחאב יהיה לו עבד וכל אשר לו נשים ובנים וקנינים הם תחת עבודתו לא שיקחם ממנו, וכן הבין אחאב מדבריו, ויל''פ שר''ל שיתנם לו בפועל וזה משמע ממ''ש כספך וזהבך לי הוא שאם כוונתו שהם שלו מצד העבדות הלא כל קניניו לו המה מצד זה ולמה אמר הכסף והזהב לבד, וכן למה אמר נשיך ובניך הטובים, הלא כולם עבדיו, וע''כ שרוצה שיתנם אליו ואינו רוצה עתה רק כסף וזהב ורק הנשים הטובות והיפות לא יתר חפצים ויתר נשיו :

כדברך . כאשר דברת כן הוא , כי חשב שכל שאלת בן הדד היה להיות הכל תחת ממשלתו , ולהטיל עליהם המס ושעבוד , ולעשר כספו וזהבו , ולכן הודה לו . ( ה ) כי שלחתי וכו' לי תתן . רצה לומר : לבבי לא כן ידמה , כי מה ששלחתי אליך וכו' , הכוונה ההיא אשר תתן אותם לי :

לך אני וכל אשר לי . ר''ל שתחת ממשלתך אני לעבדך ולעשות לך מס :

ויען מלך ישראל לפי הבנתו השיב שכן הוא כדבריך כי אחר שלך אני לעבד ממילא כל אשר לי עבדים לך :

וישובו ובארו את דברי בן הדד, כה אמר בן הדד מה ששלחתי אליך הוא לאמר שכספך וזהבך לי תתן בפועל, ר''ל כי ע''ז שאתה והם עבדי לא הייתי צריך לשלוח שזה נודע אבל מה ששלחתי היה כדי שתתן :

כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו . והלא כל הראשונים דברי חמדה הם , אלא מהו מחמד עיניך , חמדה מתוך חמדה , זה ספר תורה , שנאמר בו ( תהלים יט יא ) : הנחמדים מזהב ומפז רב , אמר אחאב בלבו , דבר גדול זה מבקש , אין זה שלי לבדי , של זקני ישראל היא , לפיכך : ויקרא לכל זקני הארץ , ( מדרש תנחומא שמות כט , סנהדרין קב ב ) אף על פי שהיו עובדין עבודה זרה , היו מכבדין את התורה :

כי אם כעת מחר . רצה לומר : כי כשלא תתן בעצמך , ואם אהיה מוכרח לשלח עבדי אליך כעת הזאת למחרת , לחפש את אשר בביתך לקחת בעל כרחך , הנה דע לך שהמה יקחו כל מחמד עיניך , מלבד הכסף והזהב :

וחפשו . ענין דרישה וביקור :

כי אם לא תתן ברצונך היום ותמתין על יום מחר עד שאשלח לקחתם ביד חזקה תפסיד בשתים, {{{א}}} אם אשלח את עבדי וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך, תחת שעתה אני מבקש רק כספך לא כסף עבדיך, {{{ב}}} שלא יסתפקו בכסף וזהב לבד רק והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם עד שלא ישאר בידך שום דבר חמדה, וחז''ל אמרו שמ''ש כל מחמד עיניך הוא הס''ת, כי ממצות המלך שלא ירבה לו נשים ולא כסף וזהב, ושיכתוב לו משנה התורה ואחאב שמר לכתוב לו ס''ת שזה מטכסיסי מלוכה, וא''ל שיתן לו נשיו וכסף וזהב שהרבה שלא כדת, ואם ימאן יקח מידו גם הס''ת שאינו שומרה, ולקיחת הס''ת אות שיעבירהו ממלכותו :

כי רעה זה מבקש . אין דעתו על השלום כי אם במלחמה , כי שואל דברים שאי אפשר למלאותם : ולא מנעתי ממני . רצה לומר : וכי לא אמנע ממנו בתמיה :

כי רעה זה מבקש כי דרך המלחמה שבעת יצורו על עיר יקראו אליה לשלום ואם שלום תענה יקבלו עליהם מס ועבדות, ולא יהיו לשלל רק אם יעשו מלחמה, אבל אחר ששלח אלי לנשי וכו' ולא מנעתי ממנו שקבלתי להיות לעבד לו בנפשות ביתי ובמאודי למה יתגרה ברעה, והביא ראיה שמבקש אך רעה לא תועלת עצמו, {{{א}}} שא''כ למה שלח לנשי ולבני למה הם לו, {{{ב}}} אחר שלא מנעתי ממנו שיהיו תחת רשותו למה הוסיף, לי תתן :

ולא תאבה . ולא תרצה :

ויאמרו אל תשמע מ''ש לי תתן וגם על מה שקבלת שתהיה לו עבד לא תאבה בלב רק תחשוב מחשבות לפרוק עולו בעת היכולת :

כל אשר וכו' בראשונה . רצה לומר : דבר המובן בשאלה הראשונה , שנהיה תחת ממשלתך : והדבר הזה . מה שאתה שואל עתה , לתת לך הכל :

אשר שלחת בראשונה לי הם אעשה, והדבר הזה שהוא לי תתן לא אוכל לעשות :

אם ישפוק עפר שומרון לשעלים וגו' . ( תרגום : ) למיסב בשעולי פרסת רגלי עמא דעמי , עפר שנדבק בפרסת רגלים : לשעלים . לשון מדרך כף רגל , וכן ( במדבר כב כד ) : במשעול הכרמים ; וכן ( ישעיהו מ יב ) : מי מדד בשעלו מים , שדרך בים סוף , שנאמר ( חבקוק ג טו ) : דרכת בים סוסיך : אם ישפוק . אם יש די :

כה יעשון וכו' . הוא ענין שבועה , וגזם ולא אמר , ורבים כמוהו במקרא : אם ישפוק . אם העפר אשר בשומרון יהיה די לכל העם אשר אתי , אם יקח כל אחד ממנו מלא אגרופו :

ישפוק . כמו יספוק בסמ''ך , והוא מלשון ספוק ודי : לשעלים . הוא ענין אגרוף , וכן ( ישעיהו מ יב ) מי מדד בשעלו מים : אשר ברגלי . ההולכים עמי ואחרי , וכן ( שופטים ד י ) ויעל ברגליו :

אם יספוק עפר שמרון לשעלים . ר''ל שלא יספיק עפר שמרון לכל העם אשר ברגליו אם יקח כל אחד מהם ממנו מלא שעלו והוא מלא אגרופו :

דברו אל יתהלל חוגר כמפתח . ( תרגום : ) אמרו ליה , לא ישתבח דמיזדרז ונחית בקרבא , כגבר דנצח וסליק מינה . אל יתהלל החוגר חרבו לרדת למלחמה , שאינו יודע אם ינצח אם לאו : כמפתח . חגורת חרבו , שעלה כבר מן המלחמה ונצח , כך אין לאדוניכם להתהלל בדבר העתיד :

דברו . אמרו אל בן הדד : אל יתהלל וכו' . רצה לומר : החוגר חרבו לרדת למלחמה , אין לו להתהלל כאשר יתהלל הפותח ומתיר חגורת חרבו , בשובו מן המלחמה בנצחון , וכאומר עדיין אין לו להתהלל , כי מי יודע מי ינצח במלחמה :

יתהלל . יתפאר : כמפתח . ענין התרה :

ויאמר דברו אל יתהלל חוגר כמפתח . ר''ל שכבר אמר למלאכי בן הדד שיאמרו לאדניהם שאין ראוי שיתהלל בנצוח המלחמה מי שהוא חוגר החרב ללכת למלחמה ואע''פ שיש לו חיל רב כמו שראוי להתהלל מי שהוא מפתח החרב אחר שובו ממלחמה ונצח אויביו כי לא ידע החוגר מה יקרה לו כי לפעמים ינצח החיל המעט החיל הרב :

אל יתהלל ר''ל מי שהוא חוגר כמפתח אל יתהלל, ופי' שהחוגר למלחמה וחושב על כל צדדי האפשר שיש אפשרות ג''כ שינוצח הוא נלחם בעצה וגבורה, אבל מי שבעת החגירה נדמה לו בדעתו שכבר פתח חגורתו וכבר נצח זה לא ינצח לרוב, אם מאשר לא יכין עצה וגבורה למלחמה כראוי, אם מפני שעי''ז גם הנלחם אתו ישליך נפשו מנגד, ור''ל אחר שעדן לא נצחת היה לך להשלים עמי במה שקבלתי להיות לך עבד, כי עדן יש ספק אם תנצח :

שימו . כלי המצור על העיר :

בסכות . מפני החמה עשו להם סוכות : שימו . הזמינו מלחמה על העיר :

ויאמר אל עבדיו שימו . ר''ל החיל והמלחמה על העיר :

ויאמר אל עבדיו באשר בטח שדבר נקל הוא לכבוש את העיר לא יצא בעצמו הוא והמלכים רק מסר זה לעבדיו שישימו ויכינו עניני לכידת העיר :

נביא אחד . הוא מיכיהו בן ימלה ( סדר עולם ) :

נביא אחד . אמרו רבותינו ז''ל ( סדר עולם , ראה סנהדרין פט ב וברש''י שם ד''ה חבריה דמיכה ) שהוא מיכיהו בן ימלה : הראית . רצה לומר : האם אתה נותן לב לגודל רבוי העם , ועם כל זאת הנני נותנו בידך :

ההמון . ענין רבוי :

הראית את כל ההמון הגדול הזה שא''א שתנצחהו בדרך הטבע, הנני נותנו בידך בדרך נס וזה יהיה היום, ובזה וידעת כי אני ה', ור''ל שכל עוד יצוייר שיוכלו לנצוח בכחם לא יעשה ה' בדרך נס כי הלוחם סומך על כחו ואינו מצפה לישועת ה', עז''א לו הראית את כל ההמון וכו', ואחר שא''א שתנצח בדרך הטבע יעשה ה' נס :

בנערי שרי המדינות . הם בני התערובות , שהיו כל השרים של שאר האומות נותנים בניהם תחת ידו ערבים שלא ימרדו בו : מי יאסור המלחמה . יערוך לצוות אותה : אתה . צא אתה תחלה וכה תמיתנו ( ועתה תריעו ספרים אחרים אינו ) :

במי . מי הם אשר יצאו בראש למלחמה , לשימסרו בידם : בנערי שרי המדינות . משרתי שרי המדינות שבארץ ישראל והמה מתי מספר , ואינם מלומדי מלחמה , וזהו בכדי שיהיה הנס עוד יותר גדול להפליא : מי יאסור המלחמה . ראש המלחמה נקרא אוסר , על כי מעמיד הוא את אנשי המלחמה , וקושר אותם באזהרות בעניני המלחמה , וכן ( דברי הימים ב יג ג ) : ויאסור אביה את המלחמה :

בנערי שרי המדינות . ידמה שבני שרי המדינות היו גדלים עם המלך בשמרון והיו אצלו לערבון שלא ימרדו בו שריו :

ויאמר, במי מי ילך בראש למלחמה, בנערי שרי המדינות פי' רי''א שהם משרתי השרים שהיו פחותים ומועטים, מי יאסר את הצבא לפקדם ולהנהיגם :

שבעת אלפים . אומר אני , הם שאמר עליהם ( לעיל יט יח ) : כל הברכים אשר לא כרעו לבעל שבעת אלפים :

ואחריהם . רצה לומר : ללכת אחריהם , כי נערי שרי המדינות הלכו בראש כדבר ה' : כל בני ישראל . רצה לומר : לא היה עוד ביניהם אנשי מלחמה , או שהמה היו הכשרים בכל בני ישראל , וכמו שנאמר למעלה ( יט יח ) : והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכו' :

פקד את כל העם כל בני ישראל שבעת אלפים . ר''ל שכבר פקד כל ישראל שהיו בשמרון וכבר היו שבעת אלפי' ואלה לבדם יצאו להלחם עם חיל מלך ארם :

בסכות . שעשו להם מפני החמה :

שתה שכור . שתה עד שנשתכר מרוב היין : עוזר אותו . שהיה כל אחד עוזר לו :

ויצאו בצהרים, הגם שהיה זה בצהרים וראה אותם לא יצא הוא והמלכים בעצמם למלחמה, כי הוא היה שותה שכור והמלכים היו רק עוזרים אותו לא עבדיו, וכשראו שהוא אינו יוצא גם הם לא רצו לצאת :

וישלח בן הדד . לדעת מה נעשה בהיותם צרים על העיר :

ויצאו תחלה יצאו רק נערי שרי המדינות שהיו מתי מספר, והדד שלח לראות וא''ל שרק אנשים פרטים יצאו לא חיל גדול, ולכן לא עזב את המשתה, רק :

אם לשלום וכו' . רצה לומר : בין כך ובין כך תפשום , והפוך המלות ליופי המליצה או , חיים הוא ענין זריזות , וכן ( שמואל ב כג כ ) : בן איש חי , וכה אמר להם , אם תראו שהם יצאו לשלום להמסר עצמם לשבי , וזהו בהיותם יוצאים בעצלות ובשפלות ידים , ובהיות כן אין ראוי ונכון לתופשם , לזאת תפשום חיים , רצה לומר : בזריזות רב , טרם יאמרו הם שיצאו לשלום ואם תראו שיצאו למלחמה , כי יצאו חיים , רצה לומר : מזורזים , ביד רמה כמשפט יוצאי מלחמה , אזי תפשום לבד , ואין צורך אל הזירוז :

אם לשלום יצאו תפשום חיים . ר''ל שאיך שהיה שיצאו לשלו' או למלחמ' יתפשום חיים ולא יהרגום :

השאלות: למה כפל דבריו, ולמה בזה אמר תפשום חיים ובזה אמר חיים תפשום :

ויאמר צוה שיתפסו אותם חיים לא ללחום אתם להמיתם, ואמר, אם לשלום יצאו תפשום חיים הקדים מלת תפשום שהוא עקר החידוש שאף שיצאו לשלום יתפשו אותם ואם למלחמה יצאו חיים תפשום הקדים מלת חיים שהוא עקר החידוש הגם שיצאו למלחמה לא ימיתום רק יתפשום חיים, וכלל בלשון שדבר שהוא עקר החידוש יקדים במאמרו. כמ''ש באילת השחר (פרק כ''ב) :

ואלה יצאו . ואלה הם אשר יצאו , נערי שרי המדינות , והחיל , הם שבעת האלפים :

ואלה בתוך כך יצאו גם החיל אשר אחריהם שהיו ז' אלפים והבאים לתפשם לא יכלו, כי, (כ-כא) ויכו איש אישו ועי''כ נעשה מהומה ביניהם ועי''כ וינוסו ארם וכו' ועי''כ ויצא גם המלך וכו', שעד עתה ירא לצאת מן העיר :

איש אישו . כל איש מהם הרג את הבא למולו לתפשו חיים : ופרשים . גם פרשים נמלטו עמו :

ויכו איש אישו . ר''ל שכבר הכה כל אחד מהם האיש הבא אליו לתפשו :

ויך את הסוס ואת הרכב . יתכן שהכה אותם להרוג הרוכבים :

לתשובת השנה . ( תרגום : ) לזמן סופא דשתא :

לך התחזק . רצה לומר : הכן עצמך למלחמה : לתשובת השנה . לעת תשוב השמש , לצאת מהנקודה היוצאה עתה ממנה : עולה עליך . למלחמה :

לך התחזק אמר לו עתה נצחת ע''פ נס, אבל דע כי לתשובת השנה יבא שנית עליך ולאו בכל יומא מתרחיש ניסא לכן הכן עצה וגבורה למלחמה, ונגד גבורה אמר לך התחזק בחיל ופרשים, ונגד העצה אמר ודע וראה את אשר תעשה :

אלהי הרים אלהיהם . אלהי ישראל מושל בהרים לבד [ ויתכן שחשבו כזאת , על אשר נתן התורה לישראל על ההר ] : אם לא . רוצה לומר : אז תראה אם לא נחזק מהם , כי הדבר ברור אשר נחזק במישור :

אלהי הרים אלהיהם . ידוע כי שמרון היה בנוי בהר כי שם בנה אותו עמרי :

(כג-כד) ועבדי ארם הם אמרו כי מה שנצח אותם היה באחד משני פנים, או בדרך נס ע''י אלהים, ע''ז אמרו שכח אלהים תלוי במקום כי אלהי הרים אלהיהם, או שהיה בדרך טבע ע''י שהמלכים שתו אתך בסוכות, כי יען שהם מלכים חשבו שכבודם ככבודך, ולא יצאו להצביא את העם, ולכן. העצה שתסיר המלכים ותחתיהם יהיו פחות וסגנים שהם יצביאו את העם ולא ישבו על היין :

ושים פחות תחתיהם . מתוך שלא יהו ממשפחה רמה , יתנו לב להתחזק , כדי למצוא חן :

ואת הדבר וכו' . לשיהיה עוד סבה לנצח אותם : הסר המלכים . לבל יאסרו הם המלחמה , כי על כי מלכים הם , יקרה נפשם בעיניהם , ואינם מכניסים עצמם בסכנה , לרדת בעומק המלחמה למען יקנו כבוד על ידי הנצחון , כי מכובדים הם מצד המלוכה , אבל הפחות אין נפשם יקרה בעיניהם כל כך ומפני הכבוד יסתכנו לרדת בעומק המלחמה :

פחות . שלטונים , וכן ( חגי א א ) פחת יהודה :

אם לא נחזק מהם . כלומר , ותראה אם לא נחזק מהם :

כחיל הנופל . ואין מהצורך להרבות יותר מבראשונה :

ואתה אינך צריך להוסיף חיל וסוס ורכב רק ואתה תמנה לך חיל כחיל וכו' :

ויפקוד . לראות אם נתמלא כשיעור חיל הנופל :

ויפקוד . ענין מנין :

ויעל אפקה למלחמה עם ישראל . אחשב שאפק היה לארם ולקחוה מישראל במלחמ' ולזה היו נמלטים שם בן הדד וחילו :

וכלכלו . פרנסת צידה למלחמה הצטיידו , הם כלי זיין וכל צרכי המלחמה : וכלכלו . נתכלכלו : כשני חשיפי עזים . קבוצי עזים , ואין לו דמיון . ומנחם חברו בלשון גילוי , כמו ( בראשית ל לז ) : מחשוף הלבן ; ( ישעיהו מז ב ) : חשפי שובל , ולשון גילוי נופל על עדרי עזים , כמו ( שיר השירים ד א ) : שגלשו מהר גלעד , כשיורדין מן ההר , נתגלה ההר :

התפקדו וכלכלו . מאז התפקדו במלחמה הראשונה , והיו כולם קיימים , לא נפקד מהם איש : כשני חשיפי עזים . נערי שרי המדינות , לבד ושבעת האלפים לבד : מלאו וכו' . אמר דרך גוזמא לרוב העם :

וכלכלו . מלשון כל : חשפי . הוא ענין עדר , ואין לו דומה :

ובני ישראל התפקדו וכלכלו . ר''ל שכבר התפקדו החיל הנלח' ראשונה עם מלך ארם במלחמה ונמצאו כלם לא נפקד איש ולפי שבחרם הנביא להיות המלחמה על ידם לא שם אחאב עמהם איש אחר מיש' : כשני חשיפי עזים . ר''ל כשני עדרים קטני' של עזים , והנה היו שני חלקים כי נערי שרי המדינות היו לעבר אחד והשבעת אלפי' היו לעבר אחר :

ובני ישראל, {{{א}}} נגד שבתחלה היו ישראל בעיר חומה ועל ההר עתה התפקדו וילכו לקראתם, {{{ב}}} נגד שתחלה לא נודע כמה המה חיל ישראל ועי''כ נצחו כי בן הדד חשב שהם מתי מספר, עתה כלכלו ויצאו ר''ל יצאו כולם לא כבתחלה שיצאו נערי שרי המדינות לבד ואחריהם העם, ועי''כ ניכר ההפרש שאלה היו מעט כשני חשיפי עזים ואלה מלאו את הארץ :

ויאמר אל מלך ישראל ויאמר וגו' . אמר רבי יוחנן : כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר , צריך לדרוש . אמירה ראשונה , אמר לו ונתתי את כל ההמון הזה בידך , אמירה שנייה , אם יפול בן הדד בידך אל תחמול עליו , לפיכך כשחמל עליו אמר לו ( לקמן פסוק מב ) : יען שלחת את איש חרמי מיד וגו' . ( ירושלמי סנהדרין יא ה ) :

ויאמר . כפל מלת ויאמר , כי אמר לו פעם ב' , לחזק לבבו :

ויאמר וכו' ויאמר לפי הפשט תחלה אמר אליו דבריו מעניני המלחמה ולא בשם ה' שהזכירו מה שא''ל בשנה העברה שיכין עצה וגבורה ושלא הכין כראוי, ואח''כ א''ל בשם ה' שהגם שמצד זכות אחאב לא היה עוזרו עתה, בכ''ז יתנהו שנית בידו מצד רשע ארם שכפרו בכח ה' ואמרו אלהי הרים הוא, וחז''ל אמרו כי אמירה הא' היה שלא להחיות את בן הדד :

נוכח . מול : המלחמה . עם המלחמה :

ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה . ר''ל שקרבו אנשי המלחמה קצתם לקצת בדרך שנלחמו זה עם זה :

(כט-ל) ויחנו ספר כי גם כבוש הזה היה שלא בדרך הטבע, {{{א}}} ממה שהכו מאה אלף ביום אחד, {{{ב}}} ממה שנפלה החומה על הנותרים :

חדר בחדר . חדר לפנים מחדר , להסתיר עצמו :

ובן הדד נס ויבא אל העיר חדר בחדר . ידמה שכבר עבר בן הדד קודם נפילת החומה ולזה נמלט וכבר היה יראה כי לא היה יכול לצאת מן העי' ולזה לקחו עבדיו והם בני עיר אפק עצה למלט את נפש בן הדד וזה כי הם חגרו שקים במתניה' כאבלי' וקשרו חבלים בראשיהם להעיד שהם שמים עצמם תחת ממשלת אחאב :

מלכי חסד . להתחסד עם אויביה : נשימה נא שקים וכו' . להראות הכנעה ללכת כשבויי מלחמה , לבושי שקים והחבלים בראשיהם , מוכנים לתלותם בהם :

העודנו חי . וכי הוא עדיין חי ולא הומת במלחמה , כי מעתה לבו לא יפחד , כי חביב הוא לי כאח , ולא יעשה לו מאומה רע :

עבדך בן הדד אמרו הוא מקבל להיות עבדך לבד שלא תמיתהו ומלך ישראל הסכיל עשו שמלבד שהיה ראוי שלא להחיותו, עכ''פ היה לו לכבשו לעבד והוא אמר אינו רוצה להחזיקו לעבד רק אחי הוא :

ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו . ינחשו לשון מנחש , אמרו כיון שנפלו דברי שלום בפיו אפילו שלא במתכוין , סימן טוב הוא זה , וימהרו להחזיק הדבר : ויחלטו . לשון צמיתות , כרתו הדבר מפיו שלא יחזור בו , והה''א של הממנו נוטה במסורת לשתי התיבות , כאלו נכתב ויחלטוה ממנו , אם ממנו יצא הדבר בכוונת הלב :

והאנשים . עבדי בן הדד : ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו . רוצה לומר : בשמעם שאמר אחי הוא , היו מחזיקים הדבור לניחוש וסימן טוב , ולזה מהרו והחליטו הדבור היוצא ממנו , וחזרו ואמרו גם המה אחיך בן הדד :

ינחשו . מלשון נחוש וסימן טוב , וכן ( בראשית ל כז ) נחשתי ויברכני ה' , ורוצה לומר : ביאתך לי לסימן טוב , ויברכני ה' : ויחלטו . התרגום של לצמיתות ( ויקרא כה כג ) , הוא לחלוטין , וענינו דבר המתקיים מבלי השתנות :

והאנשים ינחשו . ר''ל שהיה מנחשי' בדבור וכאשר שמעו שאחאב קראו אחיו אז ידעו כי לא יצטרך בן הדד להשים נפשו עבד לאחאב ולזה מהרו והחליטו המאמר לדעת הממנו אמר אחאב שהוא אחיו כי אולי לא שמע אחאב דבריהם כשאמר להם אחי הוא ולזה מהרו לאמר אחיך בן הדד ואז ענה אחאב להם ואמר באו וקחוהו ויצא אליו בן הדד מן העי' שהי' נחבא בה ויעלהו אחאב על המרכבה ויאמר הדד לאחאב הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב לך וחוצות תשים לך בדמשק לקחת שם מכס מהסחרים הנעשים כאשר שם אבי בשמרון ואז השיב לו אחאב ואני בברית אשלחך מאחר שתעשה לי כן ויכרות לו ברית וישלחהו :

והאנשים לא האמינו מתחלה שאמר זה בלב שלם וחשבו שהוא דרך צחוק, וינחשו הממנו והתחילו לנחש ולנסות אם יצאו הדברים ממנו בלב שלם, אבל וימהרו ויחלטו ויאמרו אחיך בן הדד כי תיכף החליטו הדבר לאמת, כדי שלא יוכל לחזור, והוא קחהו על המרכבה :

ויאמר אליו . בן הדד , הערים אשר לקח אבי מאת אביך עמרי , אשיב לך : וחוצות תשים לך בדמשק . ותהי מושל בה , והיא ראש למלכותי : כאשר שם אבי בשומרון . עירך על כרחך , וכל זה היה אומר מיראה , אמר לו אחאב , ואני בברית הזאת אשלחך :

ויאמר . בן הדד אל אחאב : וחוצות . בעיר המלוכה דמשק , תעשה לך שווקים , כאילו היתה עירך : ואני בברית . זה מדברי אחאב שהשיב ואמר לו , כאשר תכרות לי ברית על זה , אז אשלחך לנפשך . ( לה ) מבני הנביאים . הוא מיכיהו בן ימלה ( סנהדרין פט ב ) : בדבר ה' . בשליחתו של ה' : הכיני נא . הוא למשל על אחאב , שנצטוה להרוג את בן הדד :

ויאמר עוד הסכיל שהוא רצה להכנע אליו קצת להשיב לו הערים, והוא השיב לו ואני בברית אשלחך אני איני מבקש דבר רק כריתת ברית לאחוה, ובזה שלחהו, ובאמת לא החזיר לו הערים וזה היה לו למוקש אח''כ (לקמן כ''ב) ורחמי רשעים אכזרי :

הכני נא . סימן זה רע על אחאב , שאמר לו הנביא על פי הגבורה להכות את בן הדד ולא הכהו . ואף זה שאמר לו הנביא בדבר ה' הכיני , ולא הכהו , כשם שנפרע מזה , יפרע מאחאב : בדבר ה' . הקב''ה אמר שתכה אותי :

וימאן . לא רצה :

(לה-מב) השאלות: למה הוכה הנביא בדבר ה' מה חטא. ומה היה כוונת המשל הזה שהוא ספור בדוי :

ואיש אחד מבני הנביאים, כוונת הנבואה הזאת, כי בן הדד נלחם נגד אלהי ישראל, כמ''ש אלהי הרים אלהיהם, וה' הכה את עמו, רק איש אחד בן הדד שנשאר בחיים מסרו ביד אחאב וישראל להרגו, ויען שהוא איש מלחמתו של ה', שנמסר בידם לשמרו, אמר להם שבאם ימלט מידם יהיה נפש המלך תחתיו, (כמו שנהרג אח''כ ממנו) ועמו תחת עמו לבזה ולשלל, כמו שהיה ראוי שיבוזו את ערי ארם, ואחר שבערבות השמירה הלזו נכנסו המלך והעם, גם הנביא שהיה נמצא במלחמה ההוא וידע מדבר ה' נתחייב עונש על שלא מיחה במלך, וכדי שלא יוכה ע''י חיל ארם הקל ה' ענשו שיוכה בדבר ה' ע''י איש ישראל, ולכן אמר לרעהו בדבר ה' הכיני נא, כי נתחייב הכאה בדין, וספר במשל שהראשון לא שמע אל נבואתו ולא רצה להכותו ונענש ובזה הראו כי כשמצוה ה' להכות איש יענש הבלתי שומע בקולו, ובזה הראה לו כי יענש על שלא שמע לדברי ה' להכות את בן הדד :

יען לא שמעת בקול ה' . ידוע שהעובר על דברי נביא חייב מית' כבר כתב זה בתורה :

ופצוע . מכת חבורה :

ופצוע . מכה המוציאה דם :

ויתחפש באפר . שינה את מעפורתו שלא יכירוהו , כל שינוי בגדים הוא לשון חיפוש : באפר . תרגמו יונתן : במעפרא , הוא סודר :

ויעמוד למלך . עמד על הדרך , להמתין עד יעבור המלך : ויתחפש באפר . שינה עצמו בלבוש אפר אחר , לשומו ממעל לעיניו , וזהו בכדי שלא יכירו המלך , על ידי לבוש האפר אשר לו :

ויתחפש . ענין השתנות המלבוש , וכן ( לקמן כב ל ) התחפש ובוא : באפר . בצעיף , והוא הפך מן פארי המגבעות ( שמות לט כח ) , שהוא מענין היופי והשבח שיש להאדם כשהצעיף בראשו :

ויתחפש באפר על עיניו . הנה אפר הוא צעיף והשתנה בו בששמהו על עיניו כדי שלא יכירהו מלך ישראל :

והנה איש סר . מן הדרך אלי : ויבא אלי איש . שבוי מן המלחמה : אם הפקד יפקד . אם יברח , לשון ( במדבר לא מט ) : לא נפקד ממנו איש , לשון חסרון :

והוא צעק . כאלו קובל על המכות אשר הוכה ממי שהפקיד בידו האיש : אם הפקד יפקד . אם יברח ויהיה נחסר , כמו ( במדבר לא מט ) : ולא נפקד ממנו איש : תשקול . לידי תשקול , לפרוע בעדו :

או ככר כסף תשקול . ר''ל אם תשמרהו כראוי :

ובזה מ''ש הנביא אל המלך עבדך יצא בקרב המלחמה וכו' לא בדה ספור בדוי לעצמו רק דברים שהיה, כי הנביא היה ג''כ במלחמה, והאיש מלחמה ה' שמו הביא אליו איש שהוא בן הדד שנתנו ה' אל כלל ישראל והנביא בתוכם לשמרו, ואמר שאם יפקד, יענשו או בגוף כמו שנהרג אחאב והוכה הנביא, או בממון כמו שנבוזו ישראל אח''כ מחיל ארם, ועז''א והיתה נפשך וכו' או כסף תשקל :

והוא איננו . ברח לו : אתה חרצת . או נפש , או ככר כסף :

עושה הנה והנה . עשיתי מלאכתי , ומתעסק כאן וכאן : איננו . כי ברח : כן משפטך . או נפש , או ככר כסף , כי כן חרצת וגזרת על עצמך :

חרצת . גזרת וחתכת , כמו ( ישעיהו י כב ) כליון חרוץ :

כן משפטך אתה חרצת . רוצה לומר אתה גזרת על עצמך להיות נפשך תחת נפשו :

ויהי, ע''י שהנביא עושה הנה והנה ולא הזהיר למלך נפקד האיש, זה היה הספור האמתי, והמלך שלא ידע על מה מדבר אמר שהמשפט הזה חרצו לעצמו :

ויסר את האפר מעל עיניו . ואז הכירו מלך ישראל :

איש חרמי . איש מלחמתי , לשון חירום , ולשון חירום נופל במלחמה , וכן ( ישעיהו לד ה ) : על אדום תרד ועל עם חרמי . ומדרש אגדה כמה מצודות וחרמים פרשתי לך עד שנפל בידך :

את איש חרמי . שלחת מידך את בן הדד , אשר לכדתי אותו כמו הצודה את הדג בחרמו , על כי לא היה לו מקום לנוס : והיתה נפשך . דומה לשומר האיש , על שהניחו לברוח , יותן נפשו תחתיו , ועם כי כבר עשה משל על זה , בדבר הממאן להכותו בדבר ה' , כי כמו שהכה האריה את הממאן להכותו , כן יומת אחאב על אשר מיאן להמית את בן הדד , מכל מקום עשה שוב משל , בכדי שאחאב בעצמו יפסוק הדין , ויאמר כן משפטך אתה חרצת , כאילו פסק אחאב גם על עצמו , על כי היותו דומה לו :

חרמי . ענין רשת , כמו ( מיכה ז ב ) יצודו חרם :

איש חרמי . ר''ל איש לכדתיו בחרמי וברשתי לתתו בידך כי לא היה לו מקום לנוס :

ויאמר ובזה א''ל הפתרון יען אשר שלחת וכו' כי העונש שסבל הנביא עתה, יבא על ראש אחאב. וחז''ל אמרו כי ע''י טפת דם שיצא מן הנביא, נתכפרו ישראל ולא נענשו בגוף במלחמה שלחם אחאב אח''כ, ומובן מדברי :

סר וזעף . ( תרגום : ) נסיס ודוי , רוחו סרה ממנו :

על ביתו . אל ביתו , והוא מקום מלונו , מחוץ לאפקה מקום המלחמה , ומשם בא אל שומרון :

סר . רוצה לומר : סרה מעמו הרצון והדבור , וכמו שכתוב ( לקמן כא ה ) מה זה רוחך סרה : וזעף . ענין כעס , כמו ( מיכה ז ט ) זעף ה' אשא :

על ביתו . ר''ל אל ביתו אשר הלך שם בעבור הנהגת ביתו כי מביתו יצא להלחם עם בן הדד : סר וזעף . סר הוא מענין הנטיה וסור מהמנהג והרצון שכבר התפעל מזה תכלית ההתפעלות והיה על זה הענין זעוף וכעוס מאד :